מהותה של האחריות לשלומו של קשיש חסר ישע

1. האם האחריות לשלומו של קשיש חסר ישע מקימה חובת אחריות מושגית וקונקרטית כלפי הנתבעות?
ב- ת"א (יר') 48820-12-10 {מרי טבש נ' בית כרמי נווה גל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.05.14)} נדונה סוגיה בה לאחר בדיקות שנערכו על-ידי משרד הבריאות, הוחלט להפנות את התובעת ואחיותיה לאגף הרווחה בעיריית ירושלים על-מנת שימצא עבור אחיה של התובעת {להלן: "אנטון"} מוסד מתאים שבו הוא יקבל טיפול והשגחה להם הוא זקוק.

אגף הרווחה בעיריית ירושלים הפנה את אנטון לאשפוז בבית כרמי המנוהל על-ידי נתבעת 1 {להלן: "בית כרמי"}.

התובעת טענה כי האחריות לשלומו של קשיש חסר ישע מקימה חובת אחריות מושגית וקונקרטית כלפי הנתבעות.

חובה זו הופרה על-ידי הנתבעות ובגין כך נגרם לתובעת נזק שניתן היה לצפותו ולמונעו על-ידי הנתבעות.

התובעת המשיכה וטענה כי הנתבעות החליטו לשים את אנטון במסגרת פתוחה של בית כרמי חרף אי-התאמתו למסגרת פתוחה, משיקולי נוחות ומשיקולים כלכליים ובחוסר תשומת-לב למצבו המתדרדר.

הנתבעות השאירו אותו במוסד זה למרות סימני אזהרה ברורים לסיכון הולך וגובר בהשארתו במוסד פתוח, המאפשר יציאה ללא השגחה.

הנתבעות טענו בתגובה כי האחריות לכך שהוא נותר בבית פתוח ולא במחלקה סגורה, נפלה על כתפי התובעת ואחיותיו האחרות של אנטון שלא העבירו אותו למוסד סגור; מצבו של אנטון היה גבולי בעת קבלתו בבית כרמי.

עוד הוסיפו הנתבעות כי אשפוזו במוסד סגור היה מביא להתדרדרות נוספת במצבו הרפואי, ולכן אשפוזו בבית כרמי היווה סידור הולם אשר נעשה לבקשת אחיותיו וחרף הסתייגותו של בית כרמי.

עוד הוסיפה העיריה, כי התובעת נכשלה להוכיח אחריות כלפיה, באשר התביעה אינה תביעת עזבון, התובעת איננה יורשת של אנטון והיא לא הוכיחה שהיא אפוטרופסית שלו, אין צו ירושה ואין הוכחה לכך שאנטון נפטר.

ההחלטה על שיבוצו של אנטון במסגרת פתוחה נתקבלה על-ידי משרד הבריאות, אשר-על-כן, היה על התובעת ככל שהיא סבורה שההחלטה שגויה, להגיש תביעתה נגד משרד הבריאות.

התובעת לא הציגה כל ראיה לסתור את קביעת הגריאטרית המחוזית מטעם משרד הבריאות.

בית-המשפט דחה את התביעה ופסק כי בית כרמי בתור בית-אבות לזקנים {הנתבעת 1}, מחוייב הן על-פי חוק הפיקוח ולפי תקנות הפיקוח על מעונות (תנאי המגורים וטיפול בזקנים עצמאיים ותשושים במעונות לזקנים), התשס"א-2001 {להלן: "תקנות הפיקוח"} על-פיו, והן מכוח ההסכם שחתם עם המדינה, לשמור על בריאותם, שלומם, ביטחונם ורווחתם של הדיירים הקשישים המתאכלסים בו.

בית-המשפט קבע כי בית כרמי גם צריך ויכול, כשהוא ממלא את תפקידו, לצפות כי אם ימלא את תפקידו תוך הפרה של חוק הפיקוח והתקנות על-פיו וההסכם, הוא ייצור סיכון צפוי ובלתי-סביר, לפגיעה בקשישים המאוכלסים בו, לרבות במקרה הספציפי הזה של אנטון. העיריה נושאת, בנסיבות המקרה, בחובת זהירות מושגית וקונקרטית.

העיריה, בתור רשות ציבורית מוסמכת ומחוייבת במסגרת אגף הרווחה שלה לדאוג לקשישים המתדפקים על פתחה, לטפל בהם באורח מקצועי, בזהירות וברגישות, וכן לפקח על אופן ומהלך אשפוזם בבתי-האבות בהם היא מחליטה לשים אותם.

העיריה יכולה וצריכה היתה לצפות כי הפרה של סמכותה וחובתה לדאוג להשמה נכונה של האח במוסד סיעודי מתאים, ולפקח על מהלך קליטתו והשתלבותו במוסד, עלולה ליצור סיכון צפוי ובלתי-סביר לפגיעה באנטון, כפי שאירע במקרה דנן.

נפגע עקיף נדרש מעבר להוכחת יסודות עוולת הרשלנות על-פי מבחן הצפיות הידוע, לעבור ארבע מסננות נוספות, אשר משקפות קונקרטיזציה של שיקולי חובת הזהירות הנוגעים לניזוקים העקיפים.

פגיעות נפשיות קלות ערך הן עניין של יום ביומו במציאות חיינו, ועל האדם להתגבר עליהן בכוחות עצמו.

פגיעות אלה, כגון צער כאב וכעס, הן, מטבע הדברים, זמניות וחולפות מאליהן ואף אם אינן חולפות, אינן צריכות לזכות בפיצויים.

בית-המשפט הבהיר כי בדרך-כלל אין הצדקה להטיל על המזיק אחריות בגינן, מחד גיסא, ואין גם הצדקה לרתום את המערכת המשפטית לשם כך, מאידך גיסא.

על-מנת שהתובעת במקרה דנן תוכל להיכנס למתחם הלכת אלסוחה היא צריכה לזכות בהקלות "כפולות ומכופלות" בכל התנאים שנקבעו בהלכה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מהותה של האחריות לשלומו של קשיש חסר ישע