הולדה בעוולה - מבוא

משמעותה של הולדה בעוולה היא, כי ללא רשלנות רפואית מצד הרופא ובית-החולים, הילד לא היה נולד. במידה ולא הייתה התרשלות מצד הרופא והוא היה מגלה מבעוד מועד כי לעובר קיים מום, הייתה ניתנת ההחלטה בידי ההורים באם להמשיך ההריון {חיים במום} או להפסיקו {אי-חיים}.

תביעה בעקבות לידתו של ילד בעל מום, עשויה להקים עילות תביעה שונות, כגון: עילת תביעה עצמאית של הורי הילד כנגד מי שהתרשל, עילת תביעה בגין התרשלות בטיפול שגרמה למום בילוד, התרשלות במתן מידע - קודם להתעברות, תביעה בגין מידע שלו היה מוצג במלואו - היה מונע את ההתעברות, תביעה בגין התרשלות במהלך ההריון, תביעה בגין התרשלות במעקב או בייעוץ הרפואי שניתן ועוד.

תביעה בעילה של "הולדה בעוולה" ניתן גם להגיש במקרה שאלמלא התרשלות הנתבע {הרופא או בית-החולים או שניהם יחדיו} לידתו של ילד, הייתה נמנעת, קרי, הילד כלל לא היה בא לאוויר העולם {להרחבה ראה להלן: "פרשת זייצוב" ע"א 518/82 ד"ר רינה זייצוב נ' כץ, פ"ד מ(2), 85 (1986) (להלן: פרשת זייצוב)}.

עילת תביעה זו {הנקראת גם חיים בעוולה wrongful life} מעלה שאלות רפואיות קשות, כגון: שאלות של מוסר, אתיקה רפואית וכמובן שאלות משפטיות רבות ומגוונות, דבר המחייב את בית-המשפט בירור מעמיק למהות טיבה של זכות התביעה.

הנחת הבסיס בטענה של הולדה בעוולה היא כי אם הנתבע לא היה מתרשל, התובע-הילד, לא היה נולד כלל. ודרך אחרת: במידה והנתבע לא היה מתרשל, אימו של הילד לא הייתה מתעברת או הייתה מפסיקה את ההריון.

יוער, כי עילת התביעה של ההורים בגין הנזק בהולדה בעוולה שנגרם להם, מתבססת על הנזק {כאב וסבל, אובדן השתכרות והוצאות רפואיות לדוגמה} שנגרם עקב לידתו וגידולו של הילד כבעל מום.

לעומת-זאת, עילת התביעה של הילד בגין הנזק שנגרם לו מתבססת על העובדה כי הוא יאלץ לחיות במומיו.

התרשלות באבחון מומים אצל העובר עשויה לקום לתובע במקום: שהנתבע לא ערך בדיקות נדרשות כדי לאתר את המום; שהנתבע ערך בדיקות אולם לא איתר את המום, מקום שרופא סביר היה מאתרו; שהנתבע לא נתן מידע לגבי סיכונים אפשריים; שהנתבע התרשל במתן מידע לגבי בדיקות או טיפולים נוספים {להרחבה ראו ע"א 4960/04 סידי נ' קופת-חולים כללית, תק-על 2005(4), 3055 (2005)}.

כדי להוכיח את תביעתו של מי שנולד בעל מום כנגד מי שטיפלו באימו במהלך תקופת ההריון, על בית-המשפט לענות על מספר שאלות. ואלה הן:

האחת, האם הרופאים שטיפלו באם, חרגו מרמת ההתנהגות הסבירה, קרי, האם התרשלו בתפקודם.

השניה, האם אלמלא ההתרשלות, ניתן היה לאבחן את המום, ואימתי ניתן היה לאבחנו.

השלישית, האם במועד שבו ניתן היה לאבחן את המום, ניתן היה להפסיק את ההריון. הכרעה בשאלה זו תהא שאלה הסתברותית.

הרביעית, האם בנסיבות המקרה יש להניח כי ההריון היה מופסק, ולא הייתה מתרחשת לידה. הכרעה בשאלה זו מחייבת הכרעה בין הגישות השונות כפי שהועלו בפרשת זייצוב.
רק לאחר שנענה בחיוב לשאלות אלו, יהא המקום לפנות להערכת שיעור הנזק אשר נגרם לתובע.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הולדה בעוולה - מבוא