הזכות לטיפול רפואי (סעיף 3 לחוק)

סעיף 3 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1966 קובע כדלקמן:

"3. הזכות לטיפול רפואי
(א) כל הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו בהתאם לכל דין ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות בישראל.
(ב) במצב חירום רפואי זכאי אדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התניה."

לפי סעיף 3(א) לחוק זכויות החולה, כל נזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו בהתאם לכל דין ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות בישראל. לפי סעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה, במצב חירום רפואי, כלומר בנסיבות שבהן אדם מצוי בסכנה מיידית לחייו או לנכות חמורה בלתי-הפיכה, זכאי האדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התניה {ת"ק (יר') 2813/06 תמם עמוס נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.11.06)}.

חוק זכויות החולה שם לו למטרה "לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי, ולהגן על כבודו ועל פרטיותו".

חוק זה, מצהיר על הזכות לטיפול רפואי, בקובעו כי "כל הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו בהתאם לכל דין ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות בישראל" וכי במצב חירום רפואי "זכאי אדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התניה".

מצב חירום מוגדר כנסיבות שבהן אדם מצוי בסכנה מיידית לחייו או קיימת סכנה מיידית כי תיגרם לו נכות חמורה בלתי-הפיכה אם לא יינתן לו טיפול רפואי דחוף {סעיפים 2 ו- 3(ב) לחוק זכויות החולה}.

טיפול רפואי מציל חיים, בא בגדר הגדרתו של סעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה, לפיו "במצב חירום רפואי זכאי אדם לקבל טיפול רפואי ללא התניה".

בהגדרה זו ניתן לכלול אף טכנולוגיות המיועדות להארכת חיים של העמית החולה ולשיפור איכות חייו. זאת, במקרה בו העמית לוקה במחלה קשה וממושכת והטיפול החריג מונע ממנו נזק בריאותי משמעותי או כשבאיזון הכללי, נמצא כי הטיפול החריג יהיה בעל השפעה משמעותית על איכות חייו, או על הארכת חייו, באופן העולה במשקלו על הסיכון לנזק בריאותי העלול להיגרם לו כתוצאה מאותו טיפול.

בהקשר זה נעיר כי סעד זמני יוענק לחולה, לא רק כאשר מדובר בהצלת חיים, אלא גם כאשר אי-מתן טיפול רפואי עלול לסכן את חיי המבוטח או לגרום לו נזק בריאותי משמעותי, למשל כאשר המבוטח זקוק לטיפול מיידי.

"טיפול מציל חיים" יכול וייבחן, במקרים המתאימים, במשמעותו המהותית כ"טיפול מאריך חיים" או "טיפול המעניק איכות חיים", במיוחד כאשר הוברר כי אין המדובר עוד בהצלת החיים, כי אם בהארכתם לתקופה מסויימת {ראה גם ע"ע (ארצי) 205/08 שירותי בריאות כללית נ' אילן טיירו ז"ל, פורסם באתר האינטרנט בנו (09.11.09); חב"ר (חי') 955-08 כרמלי אורי נ' שירותי בריאות כללית, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.03.10)}.

בכך, מבטיח חוק זכויות החולה כי כל אדם, המצוי במצב חירום רפואי, יקבל טיפול רפואי הולם {בג"צ 8961/06 פלוני נ' ראש הממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.07.08); בג"צ 11044/04 דימיטרי סולומטין נ' שר הבריאות, פ"ד ס(3), 778 (2011); ע"ב (ת"א) 22/99 גיל איזק נ' מדינת ישראל משרד הבריאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.12.99)}.

הוראתו של סעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה חלה בכל מצב שבו נתון אדם בסכנת חיים. תמיכה לפרשנות זו, מעבר לתכלית החקיקתית בחוק זה, נוכל למצוא גם בהשוואת נוסחו של הסעיף לנוסחו של סעיף 1(א) לחוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח-1998, נקב המחוקק במילים מפורשות וברורות הבאות לתת אינדקציה למצב חירום הנובע מאירוע פתאומי, מיידי: "חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו" {בר"ע 186/99 קופת חולים כללית נ' מ"י ורחל גרונדשטיין, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.05.99)}.

לעומתו, סעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה לא סוייג באותן מילים הבאות להצביע על אירוע פתאומי, שניתן לאתרו בנקודה ספציפית במישור המקום והזמן, או על מיידיות ויש בו לדעתנו כדי ללמד על התכלית החקיקתית {ע"ב (ת"א) 8619/02 יפעת פייביש נ' מכבי שירותי בריאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.02.03)}.

ב- בג"צ 5637/07 {פלונית נ' שר הבריאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.08.10)} קבע בית-המשפט כי חוק ביטוח בריאות אינו מחייב את המדינה לממן שירותי בריאות מלאים לעותרות, אך עומדת לעותרות זכות לקבל טיפול במצב חרום רפואי ללא התניה {בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה}.

ב- בג"צ 8961/06 {פלוני נ' ראש הממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.07.08)} קבע בית-המשפט כי העותר אינו תושב ישראל ומקובל עלינו כי הוא לא הצביע על כל עוגן נורמטיבי מכוחו תחוייב המדינה לשאת בעלויות שירותי בריאות להם יזדקק, הגם שיודגש כי חוק זכויות החולה מונע כאמור מצב בו לא יינתן טיפול רפואי הולם לאדם, כל אדם, המצוי "במצב חירום רפואי".

ב- ע"ב (ת"א) 2094/01 {משה נחמן נ' קופת חולים הכללית, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.06.01)} נקבע כי סעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה, קובע, כי במצב חירום רפואי זכאי אדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התניה.

בית-הדין, במקרה זה, לא סבר כי מכוח סעיף זה ניתן להטיל על המשיבה לשאת בהוצאות ביצוע ההשתלה שכן, סעיף 29(2) לאותו חוק מורה, כי אין בהוראות החוק לפטור מטופל מחובת תשלום עבור קבלת שירותים רפואיים.

מכאן, כי אף אם מדובר בטיפול רפואי דחוף כמשמעותו בסעיף 3(ב) לחוק, אין המשיבה חייבת לשאת בהוצאות טיפול זה.

ב- בג"ץ 488/11 {ההסתדרות הרפואית בישראל נ' שר הבריאות ואח', תק-על 2011(2), 3373 (19.06.2011)} נקבע:

"על התערבותו של בית-משפט זה בענייני היקף הזכות לשירותי בריאות עמדנו בהרחבה ב- בג"צ 3071/05 לוזון נ' ממשלת ישראל (לא פורסם, 28.7.2008) (להלן: "עניין לוזון")) עליו מסתמכת גם העותרת בעתירתה (וראו עוד: בג"צ 4613/03 שחם נ' שר הבריאות, פ"ד נח(6), 385 (2004) (להלן: "עניין שחם")). בעניין לוזון נדחתה עתירה לחייב את המשיבים להוסיף תרופה מסויימת לסל הבריאות. בית-משפט זה עמד שם בהרחבה, מפי הנשיאה ביניש, על כך שהיקפה הפנימי של הזכות לבריאות קשה להגדרה, וכי הזכות לשירותי בריאות ציבוריים אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכויות ואינטרסים נוגדים. כן נקבע כי היקפה הפנימי של הזכות לבריאות ומידת הגנה עליה נותרו עמומים והם מתאפיינים בגישה זהירה המתחשבת ביכולות התקציביות של המדינה. נקבע גם כי קיימת רתיעה בפני התערבות יתרה בסדרי עדיפויות לאומיים כלכליים, וכי בתי-המשפט נמנעים מלפסוק כי היעדר מימון ציבורי לטיפול רפואי קונקרטי עולה כדי פגיעה בזכות חוקתית של חולה.
9. עוד עמדנו בעניין לוזון על כך שהיקפה של הזכות לטיפול רפואי הקבועה בסעיף 3 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, נגזר, בין-היתר, מהוראות הדין החלות על העניין. נקבע שם, בעקבות פסיקה קודמת, כי גם בענייני בריאות יש להתחשב בשיקולים תקציביים. אין בכך חלילה - כך הוסבר - משום זלזול בקדושתם של חיי אדם, כי אם במגבלות המציאות שם המשאבים התקציביים מוגבלים, ועליהם להתחלק בין מכלול צרכים לאומיים וחברתיים המחייבים קביעת סדרי עדיפויות. על כך עמד בית-משפט זה גם בעניין שחם, בו נקבע כי הזכאות לאשפוז הינה זכות חברתית רבת חשיבות, אך גם יישומה כפוף למסגרת תקציבית (עניין שחם, בעמ' 393).
10. מגמה זו שבאה לידי ביטוי בפרשת לוזון, עולה בקנה אחד עם פסקי-דין אחרים של בית-משפט זה, המבטאים גישה מרוסנת להתערבות בשיקולי מדיניות ותקציב (ראו למשל - בסוגיות של מיגון מפני טרור טילי - בג"צ 1040/10 עיריית אשקלון נ' ראש ממשלת ישראל (טרם פורסם, 19.10.2010) (להלן: "עניין עיריית אשקלון"). בפרשה זו אובחנה פסיקה קודמת בה ניתן צו מוחלט בענייני מיגון, פסיקה עליה הסתמכה העותרת בעתירתה; לגישה דומה בנושא המיגון ראו: בג"צ 7844/07 כהן נ' ממשלת ישראל (לא פורסם, 14.04.2008)). על גישה מרוסנת ביחס להתערבות בשיקולי תקציב עמדנו לאחרונה בעניין תקציב החינוך לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים המשולבים במסגרת החינוך הרגילות (בג"צ 5989/07 אלו"ט - האגודה הלאומית לילדים אוטיסטים נ' שרת החינוך (טרם פורסם, 01.03.2011) (להלן: "עניין אלו"ט").
11. בפסיקתו של בית-משפט זה המצביעה על הצורך בריסון ההתערבות השיפוטית בעניינים המצריכים הקצאה תקציבית, הודגש, כי מדיניות הריסון אין משמעותה חסינות מהתערבות (לעניין זה ראו, למשל, את ההיסטוריה של העתירות בעניין תקצוב החינוך לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים, הכול כמתואר בעניין אלו"ט הנ"ל; וכן ראו: עניין עיריית אשקלון, בפסקה כ"ב; עניין לוזון, בפסקה 17). אוסיף ואומר כי במקום בו מצביע עותר על כך שהרשות המינהלית נמנעת כליל מלתקצב תחום שהוא טעון תקצוב על-פי חוק ספציפי, או במקום שהדין המחייב קובע תקנים שאין הרשות עומדת בהם - הסיכוי להתערבות שיפוטית גדול יותר. דברים שהם מדידים באופיים - דהיינו הפרת הוראה הקובעת סטנדרטים ברורים - יצדיקו, בדרך-כלל, התערבות. לא כך הוא לגבי דברים שאין להם שיעור."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הזכות לטיפול רפואי (סעיף 3 לחוק)