עקרון קדושת החיים

עבירת הרצח היא מן העבירות החמורות ביותר הכתובות עלי ספר החוקים, אם לא החמורה שבהן {ראה סעיפים 300 ו- 301 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; סעיף 305 לחוק העונשין שעניינו ניסיון לרצח; סעיף 298 לחוק העונשין שעניינו הריגה; סעיף 304 לחוק העונשין שעניינו גרימת מוות ברשלנות}.

הוא הדין לעניין עבירת הסיוע או השידול להתאבדות, שהיא מן החמורות המופיעות עלי ספר החוקים, כשבצדה נקוב העונש של עשרים שנות מאסר.

כידוע, מבחין הדין הפלילי בין מעשה אסור למחדל אסור. מעשה שנאסר בחוק הפלילי - תמיד אסור הוא, ואילו מחדל, כדי שיהווה עבירה פלילית, דרוש שיהיה בו משום הפרת חובה שבדין "שניתן להסכים גם לעבירות מתוך מחדל, כרכיב התנהגותי של היסוד העובדתי שבהן, ובלבד שילווה בחובה לפעול הקבועה בדין; כלומר, התנאי
המיוחד להיווצרות עבירה של מחדל הוא שהמחדל יהווה הפרת חובה מפורשת בדין לפעול. ללא חובה כאמור אין המחדל עשוי להוות רכיב של היסוד העובדתי שבעבירה..." {ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, כרך א, תשמ"ד), 398}.

אותנזיה אקטיבית אסורה היא איפוא באיסור מוחלט; כך עולה מהוראות החוק הפלילי, וכך עלה מהסינתזה של ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית. גם הסכמתו של החולה לגרימת מותו אינה מעלה ואינה מורידה; בעלותו של החולה על גופו כפופה לאינטרס החברתי של הגנה על קדושת החיים:

"העבירה מתגבשת ללא קשר לשאלה אם הנפגע ממנה הסכים לביצועה אם לאו. כי העבירה פוגעת בציבור כולו, ואין זה משנה מה יחסו של פרט זה או אחר, אף אם הוא הנפגע ממנה, כלפי ביצועה. אין הוא יכול להכשיר מעשה עבירה או לסלוח על ביצועה, על חשבון הציבור והמדינה כאירגון פוליטי של החברה, המעוניינים בהדברת התופעה העבריינית"
{פלר, בספרו הנ"ל, בעמ' 112}

וכך נאמר מפי הנשיא זוסמן המנוח, ב- ע"פ 478/12 פנקס נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו:

"הסכמתו של הקרבן אינה פוטרת מאחריות פלילית, והטעם לכך הוא פשוט.. . אין אדם יכול למחול על אחריות הזולת בפלילים, הואיל והאישום הפלילי אינו בא לאכוף את זכותו אלא את זכות הציבור, ואין אדם יכול למחול על מה שאין לו."

החוק שלנו אינו מכיר במושג "רצח מתוך רחמים". גם לא יוכל להיות ספק בדבר שהחברה מחוקקת חוקים כדי לשמור על צלם האנוש שבה שאחד ממרכיביו המקודשים: זכותו של האדם לחיות {ראה גם ע"פ 478/72 פנקס נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(2), 617; ד"נ 25/66 בר-חי ואח' נ' ט' שטיינר ואח', פ"ד כ(4), 327; ע"א 506/88 יעל שפר, קטינה, באמצעות אמה ואפוטרופסיתה נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1), 87}.

זכותו של אדם שלא ייפגע גופו שלא בהסכמתו משמעה, בין היתר, כי אדם זכאי לכך שלא יבוצע בו טיפול רפואי - שיש בו, מטבעם של דברים, פגיעה בגופו של האדם - שלא בהסכמתו; ומתוך הזכות עולה החובה - חובתו של הרופא - לקבל את הסכמתו החופשית של החולה לטיפול הרפואי.

אין מחלוקת, כי עובר לביצוע ניתוח בגופו של חולה חייב הרופא לקבל את הסכמתו של החולה לכך. ביצוע ניתוח שלא בהסכמת החולה הוא תקיפה, עוולה נזיקית לפי סעיף 23(א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) {ע"א 3108/91 רייבי ואח' נ' וייגל ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עקרון קדושת החיים