השתלת איברים - מבוא

בישראל, איברי גוף אינם נכס סחיר לכל דבר {לדעות שונות בנושא ראה והשווה: יהושע ויסמן "איברים כנכסים" משפטים טז 500 (1986); גד טדסקי "הבעלות על השתל המופק מן החי" הפרקליט לח 281 (1991)}.

אכן, מטעמים פרגמאטיים הוכרה האפשרות לתרום איברי גוף כאשר אין התרומה פוגעת בבריאותו של התורם {בג"צ 5785/03 גדבאן נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות, פ"ד נח(1), 29 (2003)}

כיום, מעוגנת האפשרות לעשות כן בחוק השתלת איברים, התשס"ח-2008 {ראה בעיקר סעיפים 17-13 לחוק}. בנוסף לכך, מתאפשרת העברת רקמות ותאים הנתפסים כמתחדשים או לא חיוניים במתכונת של תרומה או מעין-תרומה {מבלי שחוק השתלת איברים חל עליה - הגדרת המונח "איבר" בסעיף 1 לחוק מוציאה מגדרה "דם, מוח עצם, ביצית ותאי זרע"}.

תרומת דם נחשבת לא רק לאפשרית, אלא גם לרצויה, והחוק מכיר באפשרות לקבל בקשר עימה "ביטוח" לקבלת תרומות דם לאדם, לבן או בת זוגו ולילדיו מתחת לגיל 18 {לפי תקנון ביטוח הדם של מד"א}.

במהלך השנים, מתוך הכרה בחשיבות הנודעת למימושה של הזכות להורות הפכו גם היבטים פיזיולוגיים מסויימים של הליך הפריון לבני העברה, במתכונת שמוגדרת כתרומה, אך למעשה כרוכה בה בעקיפין תמורה מסויימת, שמוגדרת כפיצוי בגין טרחה ואי-נוחות, להבדיל מתשלום מחיר ממש.

תחום תרומות הזרע מוסדר כבר מזה זמן {לפי תקנות בריאות העם (בנק זרע), התשל"ט-1979 (להלן: "תקנות בנק הזרע")}. בשלבים מאוחרים יותר הוסדרו גם הסוגיות של הליך פונדקאות {לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996} ותרומת ביציות {לפי חוק תרומת ביציות, התש"ע-2010}.

חשוב לציין שבכל המקרים הללו החקיקה או התקנות לא הכירו בכך שתאי זרע, רחם אימהי או ביציות הם "מוצר" רגיל בשוק. להיפך. חרף העובדה שבכל המקרים הללו ניתן תשלום למי שמוגדרים כ"תורם" או "תורמת" זהו תשלום מוגבל בהיקפו, מפוקח, ומוגדר כפיצוי בגין טרחה ואי-נוחות, להבדיל מאשר תמורה עבור חלקי הגוף או השימוש בו {ראה סעיף 6 לחוק הפונדקאות וסעיף 43(א) לחוק תרומת ביציות, בדומה לסעיף 22 לחוק השתלת איברים}.

הנושא אינו מוסדר במפורש בתקנות הנוגעות לתרומת זרע, בשל כך שאין מדובר בהסדר כולל במסגרת דבר חקיקה ראשי. ההחלטות לפתוח את הדלת לעבירות מוגבלת זו של איברי גוף לא היו החלטות פשוטות.

מחד גיסא, ההכרח לא יגונה או לפחות ניתן להבנה, אך מאידך גיסא, הן מאיימות להפוך אנשים למוצרים או לבית קיבול למוצרים בפוטנציה, ולכך יש מחיר, תרתי משמע. המחלוקות בשאלה זו נמשכות. ההכרה באפשרות לתרום דם, תאי-זרע או ביציות לא הפכה אותם ל"נכסים" לכל דבר ועניין.

ההחלטה באשר לעבירות או סחירות חלקית של איברי גוף, או איברי גוף מתחדשים, אינה חייבת להיות גורפת. ההסדר החל על תרומות זרע מכיר באפשרות להעביר זרע לשימושו של בנק הזרע - כנגד תמורה מסויימת, שאינה בגדר "מחיר" שוק מלא.

ואולם, אין בכך כדי לומר שהזרע הפך בכך למוצר סחיר רגיל. הסחירות המוגבלת מתבטאת ברגולציה כבדה של המחיר והגבלות על העברת הזרע לצדדים שלישיים, אשר מתאפשרת למטרות הפריה או מחקר בלבד {בג"צ 4077/12 פלונית נ' משרד הבריאות ואח', תק-על 2013(1), 4691 (2013)}.

כמעט בכל מדינות העולם קיים מחסור באיברים להשתלה. למרות התפתחות מואצת של היכולות הרפואיות בתחום ההשתלה, קיים עדיין פער גדול בין מספר החולים המועמדים להשתלה, לבין מספר האיברים הנתרמים המתאימים להשתלה. תור החולים הממתינים להשתלה, גם בישראל, הינו ארוך, והמענה הניתן באמצעות תרומות איברים מנפטרים, הינו עדיין נמוך מאוד, יחסית למספר הנפטרים שניתן לעשות שימוש באיבריהם לצורך השתלה {חוזר מספר 7/06 מיום 13.03.06 של המנהל הכללי במשרד הבריאות (להלן: "חוזר 7/06"), עמ' 2}.

לאור מחסור זה, התפתחה בעולם, במהלך השנים, "תעשיה" של סחר באיברים. זאת בעיקר לאור העובדה שבחלק מן המקרים {בעיקר השתלות כליה}, ניתן לעשות שימוש גם באיברים שניטלו מתורמים מן החי. חלק ניכר מן התורמים הם אנשים עניים, המחליטים לתרום איברים מגופם מתוך מצוקה כלכלית. במקרים אחרים, כופים את נטילת האיבר על ה"התורמים" {שם, שם}.

בכל מדינות העולם הנאור רואים בסחר באיברים כפעולה הנוגדת נורמות אתיות ומשפטיות {שם, שם}.

בארה"ב ובחלק ממדינות אירופה המערבית נחקקו חוקים המעגנים את נושא ההשתלות מן החי ומן המת. במדינות נוספות בהן לא נחקקו חוקים, נקבעו הנחיות המסדירות את נושא השתלות האיברים. כמעט בכל המדינות נקבעו הוראות האוסרות באופן מפורש סחר באיברים.

כך, למשל באנגליה נקבע בשנת 1989 ה- Human Organ Transplant Act, הקובע איסור פלילי על סחר באיברים. הוראה דומה נקבעה בחקיקה הפדראלית בארה"ב משנת 1984, ב- Nation Organ Transplant Act. הוראות דומות קיימות בחוק ההולנדי ובחוק הקנדי.

בנוסף, ארגונים וגופים בינלאומיים הביעו עמדה מוצהרת, לפיה הם מתנגדים לכל צורה של תשלום עבור תרומת איברים מן החי או מן המת. בשנת 1989, קיבל ארגון הבריאות העולמי {WHO} החלטה לפיה יש לאסור סחר באיברים. בשנת 1993, פרסמה מועצת האיחוד האירופי הצהרה נגד סחר באיברים. הצהרה זו עוגנה אף במסמך של המועצה בסעיף 21 הקובע כי גוף האדם ואיבריו לא ישמשו מקור לרווח כלכלי {ראה גם ת"א (יר') 4298/02 ווידן אליהו ואח' נ' נ' מדינת ישראל ואח', תק-מח 2006(3), 3696 (2006)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

השתלת איברים - מבוא