botox
הספריה המשפטית
ניהול ההליך הפלילי - דין ומהות

הפרקים שבספר:

התלונה (סעיף 58 לחוק)

סעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 קובע כדלקמן:

"58. תלונה
כל אדם רשאי להגיש תלונה למשטרה על שבוצעה עבירה."

תלונת קורבן העבירה למשטרה מגדירה למעשה את מקומו של קורבן העבירה בייזום ההליך הפלילי {עמנואל גרוס "הזכיויות החוקתיות של הקורבן מחקר השוואתי", מחקרי משפט יז 419, פורסם בפדאור תשס"ב- 222 (להלן: "מאמרו של גרוס"}.

כך, סעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי כל אדם רשאי להגיש תלונה על ביצוע עבירה וסעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי, וכפי שנראה להלן, קובע כי אם נודע למשטרה על ביצועה של עבירה, בין בדרך של תלונה ובין בכל דרך אחרת, תיפתח חקירה.

לגבי עבירות מסוג פשע, למשטרה אין שיקול-דעת כלל בהוראה לפתוח בחקירה.

יש לציין כי על-מנת שתלונה למשטרה תענה על דרישת הפניה מוקדמת המעוגנת בסעיף 58 לחוק, עליה להיות רשמית.
כך למשל, בג"צ 2654/08 {עדי ז'ורבין נגד היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)} דן במקרה בו העותר, עדי ז'ורבין הגיש מכתב לממונה על הגנת הצרכן במשרד התעשיה והמסחר ובו ביקש לדעת האם בכוונת המדינה לחקור את פעילותה של אמון הציבור חברה לתועלת הציבור בע"מ ולהעמידה לדין.

נקבע כי בקשה לדעת האם בכוונת המדינה לחקור אינה כהגשת תלונה רשמית ולכן אינה עונה על דרישת הפניה המוקדמת.

מהוראות סעיף 59 לחוק ניתן ללמוד, כי התלונה למשטרה חשובה על-מנת להביא לידי פתיחת ההליך, אך היא אינה תנאי לפתיחת החקירה המשטרתית.

כאמור, תלונת קורבן העבירה למשטרה לא מהווה תנאי לפתיחת חקירה והמשטרה מוסמכת לחקור אף אם הוגשה על-ידי אדם זר למקרה או אפילו אם לא הוגשה תלונה כלל, למשל, על-ידי הודעה אנונימית, כי במקום מסויים בוצעה עברה.

מאידך גיסא, לקרבן העבירה או לחלופיו אין זכות מוקנית, כי יזמתם להגיש תלונה תגרום לפתיחת ההליך, שכן, סעיף 59 מסמיך קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה להימנע מבדיקת התלונה בעבירה שהיא עוון או חטא, אם הוא סבור כי אין אינטרס ציבורי לפתיחת החקירה.

יודגש כי, אם סירב קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה להימנע מבדיקת התלונה בעבירה שהיא עוון או חטא, בטענת "אין אינטרס לציבור", רשאי המתלונן להגיש ערר ליועץ המשפטי לממשלה, ואולי גם להעמיד את החלטת היועץ במבחן נוסף של בג"צ.
זאת ועוד, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לא שינה את מצב הדברים שכן גם אם נאמר כי כיום זכותו של הקרבן לפנות בתלונה אל גופי החקירה במדינת ישראל על כי ביצעו כלפיו עבירה, אין הדבר מחייב כי תלונתו תיחקר כעניין של זכות חוקתית, שהרי השיקולים לפתיחת החקירה עשויים להיגזר גם מאינטרסים לגיטימיים אחרים, שלעיתים סותרים את ציפיותיו של הקרבן, ומה שחשוב הוא האיזון בין האינטרסים.

במאמרו של גרוס, שם, נטען על-ידי המחבר כי סעיף 59 בנוסחו הנוכחי איננו מהווה איזון נכון של זכות הקרבן שתלונתו תיחקר.

נוסחת האיזון קבועה כיום ב"פסקת ההגבלה", סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שאינה מתחשבת רק בצורך בתכלית ראויה ובהתאמת הנורמה לערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אלא גם ב"מידתיות" של הפגיעה שיש באותה נורמה בזכות החוקתית.

נוסחה זו מיושמת באיזון לכאורה, המתבטא בכך שמחד גיסא, הזכות החוקתית של הקרבן היא כי התנהגות חמורה כלפיו דוגמת עבירות פשע חייבת להיבדק על-ידי המשטרה ואין להצדיק את אי-חקירתה בשיקולים לגיטימיים אחרים, אך מאידך גיסא, כאשר מדובר בעבירות חמורות פחות, אין סיבה שלא להרשות התחשבות בנימוקים אחרים.

ואולם כיום, משהתרבו במקומותינו מקרים שדווחו על אלימות נגד נשים וילדים בתוך המשפחה, ושהסתיימו ברצח, משום שקצין משטרה סבר כי אין אינטרס ציבורי לפתוח בחקירה, ספק אם הסעיף האמור עדיין מהווה איזון נכון בין האינטרסים הנוגעים בדבר.

בהקשר זה יש להוסיף כי אמנם יזמתו של הקרבן בהבאת עניינו לידיעת הרשויות הוא חשוב, ולעיתים לולא יזמתו, לא תוכל המשטרה לחקור את המקרה באין עדים אחרים למקרה או למקורות מידע משלה, אך ברור שבדרך-כלל אין על הקרבן חובת דיווח למשטרה.

יתר-על-כן, ניתן לתמוה, האם קיימת בידי הקרבן הזכות למנוע את החקירה, למשל כאשר הפוגע בו הוא אדם קרוב, בן משפחה או חבר.

התשובה לכך היא שלפני חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לא היתה בידיו זכות כזו, ואף כיום אין לדבר על כביכול זכות חוקתית של קרבן עבירה, כי עניינו לא ייחקר אלא בהסכמתו בלבד {ראה סקירת מאמרו של עמנואל גרוס, שם, 419}.

ניתן ללמוד מכל האמור כי התלונה למשטרה היא הבסיס לחקירת המשטרה.

ב- בג"צ 8001/02 {יוסף אגמון נ' עו"ד עלינא חורי ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2002)}, נעשתה פניה לבית-המשפט טרם הגשת תלונה במשטרה.

נקבע כי עותר שלא עשה שימוש בכלים אחרים העומדים לרשותו, ופנה ראשית לבית-משפט, שגה ובכך די לדחיית עתירתו.