botox
הספריה המשפטית
ניהול ההליך הפלילי - דין ומהות

הפרקים שבספר:

הסבר זכויות לנאשם (סעיף 145 לחוק)

סעיף 145 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, קובע, כדלקמן:

"145. הסברת זכויות הנאשם להגנתו
במהלך המשפט יסביר בית-המשפט לנאשם, אם ראה צורך בכך, את הזכויות הנתונות לו להגנתו."

סעיף 145 הנ"ל קובע, כי בית-המשפט יסביר לנאשם זכויותיו, במהלך המשפט, ככל שיראה בכך צורך. חובה זו יקיים בית-המשפט על-פי נסיבותיו של כל מקרה, השכל הישר והניסיון השיפוטי, והיא נשלטת על-ידי אמות-מידה של סבירות {רע"פ 5970/10 ‏‏יצחק בוסקילה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

על בית-המשפט לראות את "ההגנה" כנחותה כלפי התביעה, ולפיכך עליו לאזן בין הצדדים, על-ידי מתן הסבר והנחיה לנאשם, ועל-ידי שמירה על זכויותיו {י' קדמי על סדר הדין בפלילים כרך ב', 487}.

לנאשם אשר אינו מיוצג על-ידי עורך-דין אין בבית-משפט זכויות עדיפות על כל מתדיין, אך מקובל הדבר כי על השופטים להדריך נאשם כזה "על-מנת שיתמצא בסבך סדרי הדין" { ע"פ 11/76 בן שלמה נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2), 828 (1976)}.

יובהר, כי בהחלטת בית-המשפט לאפשר לנאשם לייצג את עצמו, בניגוד להוראות סעיפים 15, 15(א) לחוק סדר הדין הפלילי, חייב הוא להסביר, מדוע ועל-סמך מה הגיע למסקנה, כי אין תועלת במינוי סניגור או במינוי סניגור נוסף, וכי אין סיכוי להשגת שיתוף פעולה בין הנאשם ובין סניגור ממונה {ע"פ 383/87 ברטו חג'ג' נ' מדינת ישראל, פ''ד מב(4), 54 (1988)}.

על בית-משפט מוטלת "חובה מוגברת" לשמור על זכויות נאשם בלתי-מיוצג ולהנחותו בנוגע למלוא זכויותיו. חובה זו טעונה, כמובן, איזון בצד החובה לשפוט בעניין באופן אובייקטיבי וללא כל פניות.

לעיתים הגבול בין חובתו הראשונה של בית-המשפט לשמש פה לנאשם, לבין חובתו השניה, להימנע מלהפוך צד לדיון, הינו דק.

לפיכך נקבע בסעיף 145 לחוק סדר הדין הפלילי כי במידת הצורך יסביר בית-המשפט לנאשם, במהלך המשפט, את זכויותיו.

ההסבר שאותו נותן בית-המשפט לנאשם יהיה ממשי, ענייני ויעיל, תוך הדגשת הסיכונים שעל הנאשם להציב לנגד עיניו כאשר הוא נדרש לקבל החלטה בעקבות ההסבר {י' קדמי על סדר הדין בפלילים, כרך ב', 487}.

בחקירת העדים ינחה בית-המשפט את הנאשם ויסייע בידו תוך נקיטת זהירות יתרה לבל יהפוך צד לדיון. מעל כל אלה ניצבת החובה לשמור על זכויותיו של הנאשם הן מההיבט הדיוני והן "בהקפדה על-כך שהתביעה לא תחרוג ממסגרת המותר והראוי לה על-פי הדין" {י' קדמי על סדר הדין בפלילים, כרך ב', 487}.

כך למשל, על בית-המשפט לוודא כי לא יתקבלו עדויות שמיעה. כל אימת שמתגלה חסר בהגנת הנאשם הבלתי-מיוצג, על בית-המשפט לדאוג לנאשם בענייני הזמנת עדים, השמעת טענות, טענות מקדמיות, טענת אין להשיב לאשמה וכן לסיכומים.

בסופו-של-יום, על בית-המשפט לדאוג, כי לנאשם בלתי-מיוצג, לא נעשה שום עיוות דין. אם בית-המשפט מבחין בספק בעניין זה, עליו לבטל את ההרשעה {ע"פ 307/72 ציון עמיאל נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(1), 622 (1974)}.

כך למשל, בטרם יגזור בית-משפט את עונשו של נאשם בלתי-מיוצג, מן הראוי לקבל תסקיר שירות מבחן. משמעות הדברים היא, כי תמונת המציאות האישית כהווייתה צריכה כולה להיות פרוסה בפני הנאשם עובר לגזירת הדין. ברי, כי נאשם בלתי-מיוצג אינו מסוגל לעשות כן כראוי.