תחולת סעיף 74 לחוק בדבר חובת העיון על הליכי קובלנה פלילית

סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, קובע כדלקמן:

"74. עיון בחומר החקירה (תיקונים: התשנ"ה (מס' 2), התש"ע (מס' 2))
(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו.
(ב) נאשם רשאי לבקש, מבית-המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו.
(ג) בקשה לפי סעיף-קטן (ב) תידון לפני שופט אחד ובמידת האפשר היא תובא בפני שופט שאינו דן באישום.
(ד) בעת הדיון בבקשה יעמיד התובע את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית-המשפט בלבד.
(ה) על החלטת בית-משפט לפי סעיף זה ניתן לערור לפני בית-המשפט שלערעור שידון בערר בשופט אחד; הערר יוגש בתוך 30 ימים מיום שניתנה החלטת בית-המשפט, ואולם בית-המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת הערר מטעמים שיירשמו.
(ו) אין בסעיף זה כדי לפגוע בהוראות פרק ג' לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971."

בפסיקה טרם הוכרעה השאלה האם סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי חל על קובלנה פלילית.

ב- צ"א 35547-11-09 {רביבו נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} נקבע כי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי חל על קובלנה פלילית.

הרשעתו של נאשם בעקבות הגשת קובלנה פלילית פרטית עלולה לפגוע בשמו הטוב ובכבודו. עלולות להיות לה אף השלכות שליליות לגבי מעמדו, משרתו והתנהלותו העתידית. שומה, איפוא, על בתי-המשפט להתייחס בזהירות להליך זה וליתן לנאשם הזדמנות ואפשרות להתגונן כיאות. לא בכדי קבע, איפוא, המחוקק בסעיף 70 לחוק סדר הדין הפלילי, ככלל, כי יחולו הוראות חוק סדר הדין הפלילי לרבות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי על הליך של קובלנה.

גם אילו לא הוחלה הוראת סעיף 74 הנ"ל על הליך של קובלנה, על-ידי סעיף 70 דלעיל, היה מקום לפסוק כך בהתאם לקבוע בסעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי, שכן עשיית הצדק דורשת לאפשר לנאשם להתגונן כיאות בהליך של קובלנה.

סעיף 79 לחוק סדר הדין הפלילי, בא להוסיף על האמור בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי ולא לגרוע ממנו.

כך, סעיף 79 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, קובע כדלקמן:

"79. המצאת ראיות שבידי קובל
לא יגיש קובל לבית-המשפט ראיה שבכתב שהיתה בידיו, אלא אם המציא לנאשם העתק ממנה."

כלומר, בעוד שעל-פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי חייב התובע לאפשר לנאשם לעיין בחומר החקירה, על-פי סעיף 79 חייב הקובל להמציא לנאשם העתק מכל ראיה שבכתב שבדעתו להגיש לבית-המשפט.

המחוקק מצא לנכון ללכת לקראת הנאשם בקבילה ולהקל על הגנתו בכך שתועמדנה לרשותו הראיות הכתובות, אותן מתכוון הקובל להגיש לבית-המשפט.

זאת לאור העובדה שלא יעלה על הדעת שאין הקובל חייב לחשוף בפני הנאשם את החומר האמור לסייע בהגנתו ואת רשימת החומר שנאסף על ידיו.

הענקה של סמכות פלילית לידי כל אדם, בדמותה של סמכות להגיש קובלנה פלילית, מחייבת משנה-זהירות, ביחסו של המחוקק אליו, על-מנת שלא יעשה בה שימוש לרעה. יש איפוא להעניק לנאשם בקובלנה משנה-הגנה ולא לגרוע מאפשרויותיו להתגונן.

דברים אלה מקבלים משמעות במיוחד לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר בו נקבע מעמד חוקתי לכבוד האדם, לזכותו של נאשם להליך הוגן. חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אמורה להשפיע , איפוא, גם על פרשנותם של סעיפים 70 ו- 74 לחוק סדר הדין הפלילי.

הוראת סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי, העוסקת בחומר חקירה, קובעת, אם-כן, את זכותו של נאשם לעיין בחומר המצוי בידי גורמי החקירה והתביעה הנוגע לאישום. זכות העיון נגזרת מזכות היסוד של הנאשם למשפט הוגן וזכותו לנהל את הגנתו לאחר שהכיר את מלוא חומר החקירה הקיים בעניינו.

למונח "חומר החקירה" פירוש רחב, הכולל אף חומר ראייתי שיש לו קשר עקיף ליריעה הנפרסת במסגרת משפטו של הנאשם. המדובר ב"כל ראיה העשויה להיות רלבנטית לשאלות העומדות להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין, בין שהיא תומכת בגרסת התביעה ובין שהיא לכאורה עומדת בסתירה לה, ובין שהיא נראית נייטרלית לגבי השאלות השנויות במחלוקת {בג"צ ‎1885/91 אלי צוברי נ' פרקליטות מחוז ת"א, פ"ד מה(3), 630 (1991)}.

על בית-המשפט להיות מודרך על-ידי כללי השכל הישר ועל-ידי המגמה לאפשר לסניגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה. אולם, אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של "חומר חקירה" ראיות שהרלבנטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית {בג"צ 233/85 עלי אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4), 124, 129 (1985) (כב' השופט בך); ראו גם בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1), 376 (2000) (להלן: "עניין מסארווה"); בש"פ 5425/01 אל חאק נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(5), 426 (2001)}.

התשובה לשאלה אם החומר רלבנטי להליכים המתנהלים נגד הנאשם תלויה במהות החומר, בהקשרו, ביחס שבינו לבין הארוע הנדון ובנתוניו המיוחדים של כל מקרה הכל בתוך אותה גישה של הגינות כלפי כולי עלמא. גישה זו היא מערכי מדינת ישראל {בש"פ 5400/01 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(3), 244 (2001)}.

"חומר חקירה" אינו כולל רק חומר המצוי פיסית בידי רשויות החקירה והתביעה, אלא עשוי לכלול גם חומר המצוי בשליטתם של גורמים אלה במובן הרחב. בעובדה שהחומר אינו מצוי בשלב נוכחי בידי גורמי התביעה והחקירה, אין כדי לשלול את סמכותו של בית-המשפט להורות לתביעה לתפוס את החומר ולהעבירו לעיונו, ובלבד שיש בסיס לקביעה כי על-פי אופיו של החומר מוצדק הדבר.

אולם, הגישה המרחיבה אינה חסרת גבולות {בג"צ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי הראשי לערעורים, פ"ד נז(4), 625 (2003)}.

מקום שמדובר בחומר אשר העיון בו {בין אם על-ידי הנאשם וסניגורו ובין אם על-ידי בית-המשפט בלבד} טומן בחובו פגיעה בזכויות יסוד של עדים או מתלוננים - ובעיקר הזכויות החוקתיות לפרטיות ולכבוד - יש למצוא את האיזון הראוי בינן לבין זכויות הנאשם למשפט הוגן, שכן כאשר על המאזניים מצוי חומר חקירה הנוגע לצנעת הפרט יהא בכך להשליך על היקפו של החומר הנמסר במסגרת זכות העיון ו"יינתן משקל לערך ההגנה על הפרטיות, ובלבד שלא יהא בו כדי לגבור על זכותו של הנאשם למשפט הוגן {בש"פ 3642/04 סרפו נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 1428 (2004)}.

האיזון הראוי בין זכויות הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של מתלוננים לכבוד ולפרטיות נקבע ביחס למסירת "חומר חקירה" לעיון הנאשם.

בהתנגשות חזיתית, כאשר על כפות המאזניים מונחים זה מול זה זכותו של הנאשם למשפט הוגן אל מול ההגנה על פרטיותם של העדים, משקלה של זכות הנאשם למשפט הוגן יכריע את הכף, ודינם של השיקולים הנוגדים לסגת.

אולם כאשר זכותו של הנאשם להתגונן אינה נפגעת, או כשהאפשרות שהיא תיפגע היא רחוקה ובלתי-משמעותית, יש לתת משקל הולם לזכויותיהם של עדים וקרבנות העבירה ולאינטרס הציבורי בקיום הליכי משפט, באכיפת החוק ובחשיפת עבירות.

הפגיעה בפרטיותם של העדים היא לעיתים בלתי-נמנעת במהלך המשפט, אך היא צריכה להיות מידתית, ויש להקפיד על-כך שלא תעלה על הנדרש לשם מתן הזדמנות הוגנת לנאשם להתגונן. מעבר לכך, יש להגן על העדים ועל המתלוננים כדי שלא ייפגעו זכויות היסוד שלהם לפרטיות ולכבוד.

איזון אפשרי בהתנגשות זו בין זכויות, עשוי להוביל לכך שבית-המשפט יגיע לכלל מסקנה כי חרף הפגיעה בזכויותיו של עד ומתלונן, ראוי שבית-המשפט יעיין בחומר שבמחלוקת. אולם לא יהא בכך לחרוץ את גורל הבקשה, ולא מן הנמנע כי לאחר שיעיין בחומר יבוא בית-המשפט לכלל מסקנה שאין להעמידו לרשות הנאשם על-פי טיבו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תחולת סעיף 74 לחוק בדבר חובת העיון על הליכי קובלנה פלילית