חומר חקירה הנוגע לבדיקה, הכולל נהלי עבודה, הנחיות פנימיות ופרוטוקולים שהנחו את המעבדה לזיהוי פלילי עת היא ערכה בדיקות רלוונטיות לחקירת המקרה

בקשה לקבל חומר חקירה הנוגע לבדיקה, הכולל נהלי עבודה, הנחיות פנימיות ופרוטוקולים שהנחו את המעבדה לזיהוי פלילי עת היא ערכה בדיקות רלוונטיות לחקירת המקרה, היא בקשה שמוגשת במסגרת המשפט הפלילי, מכוח הזכות לעיין בחומר חקירה.

כאשר צועדים בנתיב זה, יש לשאול שאלות שונות מאלו שהיו עולות לו במשפט המינהלי במסגרת בקשה לעיון במידע מכוח זכות עיון פרטית {ראה: בג"צ 10271/02 פריד נ' משטרת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.07.2006) (להלן: "פרשת פריד")}או מכוח עקרונות של שקיפות המחייבים את הרשות הציבורית {ראו: עע"ם 7744/10 המוסד לביטוח לאומי נ' עו"ד מנגל, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.11.2012)}.

מטרותיהם של שני מסלולים אלה שונות הן ועל-כן בחירה בכל הליך תיבחן באמצעות כלים משפטיים שונים. תכליתו של ההליך המינהלי משקפת את התפיסה כי המידע המצוי בידי הרשות לא בבעלותה הוא, אלא שייך לציבור ומוחזק בידיה כנאמנה.
אף במקרים בהם זכות העיון לא תעמוד למבקש מכוח חוק חופש המידע, בהתקיים אינטרס אישי מיוחד לקבלת מידע זה, עדיין נקודת המוצא היא הגילוי והחסיון הוא החריג (ראו: רע"א 291/99 ד.נ.ד. אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מס ערך מוסף, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.04.2004)}.

אכן, גם בקשה לעיון בחומר חקירה מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי היא תלויית הליך פלילי פרטני ועל-כן ניתן לומר כי היא קשורה באינטרס אישי. אולם, נקבע בפסיקה כי על המידע המבוקש מכוח הליך זה להיות רלוונטי להגנתו של נאשם.
מחד, לא מן הנמנע כי האיזון במסלול זכות העיון הפרטית מחוץ לגדרי חוק חופש המידע יהיה רחב יותר, שכן במקום בו מדובר בזכות העיון הפרטית גורלו של מבקש המידע המסויים מונח על הכף.

מאידך, יש לקחת בחשבון כי במסלול הפלילי הגילוי עשוי להיות ביחס לסוג מסויים של החלטות - צר יותר, בין היתר, בפרשנות חוק סדר הדין הפלילי.

זאת לאור העובדה שהדבר תלוי בין היתר גם בטיבו ומהותו של החומר המבוקש {עע"ם 2398/08 מדינת ישראל - משרד המשפטים נ' אליצור סגל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

במישור הפלילי, זכותו של נאשם לעיין בחומר חקירה הנוגע לאישום נגדו נובעת מזכותו למשפט הוגן וכוללת את הזכות לעתור לקבלת חומר שלא הועבר לידיו. לנאשם זכות לנהל את הגנתו כשהוא מכיר את מלוא חומר החקירה הנוגע לעניינו {ראו למשל: בש"פ 3823/06 ממן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.06.2006)}.

מכוחה של זכות זו, מצווה בית-המשפט לדקדק עם התביעה ולהרחיב יריעתו של "חומר חקירה" באופן שהגנתו של הנאשם לא תתקפח {בש"פ 6022/96 מדינת ישראל נ' מזור, פ"ד נ(3), 686 (1996)}.

ואולם, כמו כל זכות אחרת, גם הזכות לעיין בחומר החקירה אינה זכות מוחלטת, והיא אינה חלה על כל חומר באשר הוא. המבחן שנקבע לעניין זה בפסיקה הוא מבחן הנגיעה של החומר לאישום, במסגרתו נדרש "יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו" {בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3), 625, 632 (2000); ראו גם: בש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ברקו, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.

הכוונה היא כי לא כל השערה ספקולטיבית עשויה לשמש תשתית מספקת להגדרת חומר כ"חומר חקירה", ואין די בתקווה בלבד כי בתיק מסויים יימצא חומר שעשוי להועיל להגנת הנאשם, כדי להכניס את החומר בגדרי הגדרה זו {בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1), 376, 382 (2000) (להלן: "עניין מסארווה")}.

במסגרת הבדיקה האם חומר מסויים ייחשב כחומר חקירה, יש לקחת בחשבון מכלול שיקולים הקשורים בחומר הנדון. כך, למשל, יש לבחון את זיקתו של החומר לאישום ולנאשם, וכן יש לבחון את האפשרות הסבירה כי תהיה בחומר תועלת להגנת הנאשם {ראו: בג"צ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי לערעורים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2003), בפסקה 6}.

במסגרת זו, חשיבות החומר המבוקש להגנת הנאשם היא שאלה מרכזית שעל בית-המשפט לשקול בדונו בחומר שאינו "חומר חקירה" במובהק. כפי שנקבע, בבחינת הרלוונטיות של החומר לאישום, אין בית-המשפט צריך להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין, ואל לו לתת ידו ל"מסע דיג" שאין רואים את תכליתו המעשית.

כך נקבע, כי הביטוי כי "אין חקר לתבונת סניגור" הוא שובה לב אך גם תבונת הסניגור נשענת בדרך-כלל על נקודת אחיזה ממשית, ואינה בגדר מעשה קסמים {שם, בפסקה 7}.

אכן, בשל מעמדה הרם של הזכות למשפט הוגן, בית-משפט זה נוקט גישה מרחיבה בהגדרת המונח "חומר חקירה" כאשר הוא נדרש לבחון רלוונטיות של מסמכים מבוקשים {ראו: בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית-משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1), 360, 378 (2005)}.

יחד-עם-זאת, יש לתת את הדעת לכך כי הגישה המרחיבה אינה חסרת גבולות. הרחבה יתרה עשויה בנסיבות מסויימות להרחיב את היריעה שלא לצורך, ובכך לא תתרום להגנת הנאשם {ראו: בג"צ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי לערעורים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2003), בפסקה 6; בש"פ 6717/12 מדינת ישראל נ' ברוך אהרון, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

כך, למשל, ב- בש"פ 6717/12 {מדינת ישראל נ' ברוך אהרון, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}, בית-המשפט לא מצא כי יש להרחיב את היקף המידע הנכלל תחת ההגדרה "חומר החקירה הרלוונטי" כך שיכלול בתוכו, באופן גורף, את המסמכים שבהם המשיב ביקש לעיין.

זאת לאור העובדה שלא עלה בידו של המשיב, ליצור לעצמו נקודת אחיזה המסבירה מדוע ברצונו לעיין בכל המידע שדרש. פרט להסבריו הנוגעים לרצונו לבחון את תפוגת החומרים שהיו בשימוש בעת הבדיקה ואת האפשרות כי לא ניתן להסתמך עליהם לפי סטנדרטיים מקובלים, שיכנע מדוע המסמכים המבוקשים רלוונטיים וראויים להיכלל במסגרת חומר חקירה.

אין באפשרות הכללית כי ייתכן וחומר החקירה יסייע בידו כדי להכריע כי מדובר במסמכים רלוונטיים, במובנו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. הרחבה שכזו לגישת בית-המשפט לעניין חומר חקירה אינה תורמת לזכותו של הנאשם להליך הוגן והיא עלולה לפגוע בהליך הפלילי.

עם-זאת, נקבע כי אין לקבל את הערר במלואו שכן ייתכן וישנם בין שלל המסמכים המבוקשים, מסמכים רלוונטיים להגנתו של המשיב, ואין למנוע ממנו גישה לעיון בהם באופן גורף. לא ניתן לקבוע בצורה מוחלטת כי לא ניתן להעביר לידו ולו מסמך אחד מהרשימה המנויה לעיל. לשם קיום בחינה זו, חוקק המנגנון בסעיף 74(ד) לחוק סדר הדין הפלילי שלפיו לשם הכרעה בשאלה אם מדובר ב"חומר חקירה" שלנאשם יש זכות לעיין בו, בית-המשפט מוסמך להורות לתביעה להעביר את החומר שבמחלוקת לעיונו.

בית-המשפט העניק למשיב שהות נוספת לבחון ולחקור אילו מסמכים עלולים לסייע לו, בעזרת האמצעים העומדים לרשותו.

בית-המשפט הפנה את המשיב לבית-המשפט המחוזי, שם ביכולתו להגיש בקשה חדשה ובמסגרתה לבקש להעביר לעיונו מסמכים ספציפיים. לאחר שבית-המשפט יעיין במסמכים אלו, הוא יכריע האם הם נכללים במסגרת הרלוונטית הנדרשת בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. זאת, מתוך שימת-לב לצורך לאפשר למשיב לבחון כיווני חקירה אפשריים להגנתו.

כמו-כן, נקבע כי פתוחה בפני המשיב האפשרות לברר את הדרוש לו באמצעות חקירת המומחים מטעם המעבדה לזיהוי פלילי, בעת העדתם. בעקבות עדות זו, במידה ויחליט בית-המשפט כי נדרשת הצגת מסמכים, הוא רשאי לעשות שימוש בסמכותו מכוח סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי ולהורות על המצאת מסמכים אלו לעיון המשיב.

יובהר, כי קיימת בפני המשיב האפשרות להגיש בקשתו מכוח זכות העיון הפרטית. זאת, לאחר שיצביע על אינטרס אישי לגיטימי בעיון במידע {ראו: פרשת פריד}.

כן יכול הוא להגיש בקשתו מכוח עקרונות השקיפות הכלליים החלים על רשויות ציבוריות, שהמדינה לא חלקה על תחולתם. מובן כי אין באמור משום נקיטת עמדה ביחס לבקשות כאמור, ככל שתוגשנה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חומר חקירה הנוגע לבדיקה, הכולל נהלי עבודה, הנחיות פנימיות ופרוטוקולים שהנחו את המעבדה לזיהוי פלילי עת היא ערכה בדיקות רלוונטיות לחקירת המקרה