botox
הספריה המשפטית
ניהול ההליך הפלילי - דין ומהות

הפרקים שבספר:

תרגום (סעיפים 140 עד 142 לחוק)

1. מבוא
סעיפים 140 עד 142 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, קובעים כדלהלן:

"140. מתרגם לנאשם
הוברר לבית-המשפט שהנאשם אינו יודע עברית, ימנה לו מתרגם או יתרגם לו בעצמו.

141. ראיה שלא בעברית
ראיה הנמסרת ברשות בית-המשפט לא בעברית, או לא בלשון אחרת השגורה בפי בית-המשפט ובעלי הדין, תתורגם בידי מתרגם, ועדות שנמסרה כאמור תירשם בפרוטוקול תוך תרגומה לעברית, אם לא הורה בית-המשפט הוראה אחרת; רישום התרגום בפרוטוקול ישמש ראיה לכאורה לדברים שתורגמו.

142. שכרו של מתרגם
שכרו של מתרגם ישולם מאוצר המדינה, אם לא הורה בית-המשפט הוראה אחרת."

ההכרה בחשיבות הבנת הנאשם, את הנעשה והמתנהל באולם בית-המשפט, עוגנה בסעיף 140 לחוק סדר הדין הפלילי, המורה לבית-המשפט לדאוג כי ימונה מתרגם במשפט, לנאשם שאינו יודע עברית, או כי בית-המשפט יתרגם לו בעצמו {ע"פ 8974/07 הונצ'יאן לין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

זוהי חובה קונקרטית על-פי דין ועל בתי-המשפט להקפיד עליה ולקיימה בהתאם לחוק ובהתאם לעקרונות היסוד של השיטה המשפטית. להפרת הוראה חוקית זו עשויות להיות השלכות שונות בהתאם לנסיבות המקרה, ובנסיבות מסויימות יתכן כי לא יהיה מנוס מביטול הרשעת הנאשם {ע"פ 8974/07 הונצ'יאן לין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010); ע"פ (יר') 2024/08 חאיכ נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.

ביום ט' בסיוון התשס"ט (1.6.2009) הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת שלמה מולה ושלי יחימוביץ' לחוק בתי-המשפט {הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון - תרגום בהליכים אזרחיים בבית-המשפט), התשס"ט-2009 (פ/1219/18); ע"פ 8974/07 הונצ'יאן לין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

כפי שעולה מהצעת החוק הנ"ל, כמו גם מהצעות חוק דומות בעיקרן שהועלו בתקופת הכנסת השש-עשרה והכנסת השבע-עשרה, מבקשים מציעי החוק לעגן את זכותם של בעלי דין, שאינם דוברי השפה העברית, לקבל שירותי תרגום נאותים גם במסגרת הליכים אזרחיים המתנהלים בבית-המשפט, במימון אוצר המדינה עבור בעלי דין שאין ידם משגת לממן את שירותי התרגום.

בדברי ההסבר להצעת החוק האמורה, הובהר, כי זכות הפרט להבין את ההליכים המשפטיים בהם הוא נוטל חלק, המתנהלים בין כותלי בית-המשפט בערכאות השונות, הינה זכות בסיסית כחלק מכללי הצדק הטבעי. לפיכך, כאשר אדם אינו שולט בשפה בה מתנהלים ההליכים המשפטיים (שפעמים רבות נכפו עליו), אין באפשרותו לממש זכות בסיסית כגון זכות הטיעון.

עוד הודגש, כי גם מדינות רבות בעולם {כדוגמת ארה"ב, שבדיה, רומניה} הכירו בחשיבות מתן שירותי תרגום בהליכים משפטיים, אזרחיים ופליליים כאחד. ראוי כי מדינה דמוקרטית החורטת על דגלה הגנה על זכויות אדם תמנע מפגיעה בהן ואף תישא בנטל הכלכלי לשם הגנתן. קל וחומר, במדינה קולטת עלייה כמדינת ישראל המורכב מערב-רב של לאומים ושפות {הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון - תרגום בהליכים אזרחיים בבית-המשפט), התשס"ט-2009; ע"פ 8974/07 הונצ'יאן לין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

איכות התרגום בהליכים המשפטיים היא אינה עניין של מה בכך, ולעיתים גם כאשר ניתנים שירותי תרגום אין הם עונים על פרמטרים ספציפיים של איכות, שאז אין באותו תרגום כדי להגשים את זכויות היסוד של המתדיין {ע"פ 8974/07 הונצ'יאן לין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

יודגש כי ליקויים חמורים לא פחות נוגעים לשפה בה חוקרים חשוד ולתרגום החקירה לשפה אותה הוא דובר. כידוע, ישנה חשיבות מיוחדת לחקירת החשוד בשפה אותה הוא מבין ודובר. כך, למשל, סעיף 2 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים)", קובע באופן מפורש כי "חקירתו של חשוד תתנהל בשפתו או בשפה שהחשוד מבין ודובר אותה, לרבות שפת הסימנים".
בשל חשיבות העובדה שחשוד יבין את מהות האשמות וטיב הליכי החקירה המתנהלים כנגדו וכנגזרת מכך, נקבעה ההלכה כי חלה החובה לרשום הודעות בשפתו של הנחקר וכי חובה זו היא בעלת חשיבות רבה {ע"פ 1746/00 ברילב נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(5), 145 (2001)}.

התכליות העומדות ביסוד מדיניות משפטית זו היא כי תקינותו של ההליך צריכה להישמר ויש להקפיד עליה כערובה לגילוי האמת והבטחת זכויות האדם, החשוד-הנחקר והנאשם {ע"פ 8974/07 הונצ'יאן לין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

כאשר הודעה שנגבתה כאמור מעוררת חשש בדבר מהימנותה עקב רישומה שלא בשפת המקור, בית-המשפט לא יהסס לפסול אותה או שלא ינתן לה כל משקל.

אמנם, על חוקרי המשטרה מוטלת התמודדות קשה עם חקירות שמעורבים בהן מתלוננים עדים ונאשמים דוברי שפות שונות שהעברית אינה שגורה בפיהם, אולם מצב זה אינו פוטר מהצורך למצוא פתרונות שיבטיחו הגנה על נאשמים ועל קיום הליך הוגן {ע"פ 1746/00 ברילב נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(5), 145 (2001)}.

כאשר לא זוכים החשוד או הנאשם לתרגום אפקטיבי הרי שנפגעת זכותם להליך הוגן, שכן נשללת מהם הזכות להבין את אשר הם מואשמים בו כמו גם יכולתם להסביר את עצמם ולהתגונן כנגד ההאשמות באופן שעשוי אולי להביא לטיהור שמם.

ההשלכות של פגם בהליך הפלילי הנובע מהעדר תרגום או העדר תרגום נאות צריכות להיבחן בראי הזכות להליך הוגן ולאור הכללים שהותוו בהלכת יששכרוב, להלן.

בהתאם לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית, שנקבעה בהלכת יששכרוב, לבית-המשפט שיקול-דעת לפסילת קבילותה של ראיה בפלילים, אם נוכח לדעת כי הראיה הושגה שלא כדין וקבלתה במשפט תיצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן שלא בהתאם לגדריה של פסקת ההגבלה.

מדובר בנוסחת איזון עקרונית השואפת להשגת פשרה ראויה בין מכלול הזכויות והאינטרסים הרלוונטיים לשאלת קבילותן של ראיות שהושגו שלא כדין, ובהם: חשיפת האמת העובדתית, הלחימה בעבריינות וכן ההגנה על שלום הציבור ועל זכויות נפגעי העבירה מחד גיסא, אל מול ההגנה על זכויות הנאשם ועל הגינות ההליך הפלילי וטוהרו מאידך גיסא.

נוסחת האיזון האמורה תיושם על-פי שיקול-דעתו של בית-המשפט בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה לגופו ובהתאם לאמות-המידה המנחות. אמות-מידה אלה נוגעות לאופיה ולחומרתה של אי-החוקיות שהיתה כרוכה בהשגת הראיה, למידת ההשפעה של אמצעי החקירה הפסול על הראיה שהושגה וכן לשאלת הנזק מול התועלת החברתיים הכרוכים בפסילתה. הדוקטרינה האמורה תהא כללית ומיושמת על כל סוגי הראיות, לרבות הודאות נאשמים {ע"פ 5121/98‏ ‏טור' רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי, פ''ד סא(1), 461 (2006) (להלן: "הלכת יששכרוב")}.

כל מקרה צריך להיבחן לגופו ועל-פי נסיבותיו ובהתאם לשיקול-דעתו של בית-המשפט היושב לדין שיכריע אם הפגם שנפל בתרגום יורד לשורשו של ההליך הפלילי ומה תהיינה ההשלכות של פגם זה.

2. תרגום מסמכי הסגרה
ראיה הנמסרת ברשות בית-המשפט שלא בעברית, או לא בלשון אחרת השגורה בפי בית-המשפט ובעלי הדין, קובע סעיף 141 לחוק סדר הדין הפלילי, כי "תתורגם בידי מתרגם, ועדות שנמסרה כאמור תירשם בפרוטוקול תוך תרגומה לעברית, אם לא הורה בית-המשפט הוראה אחרת...".

חובת התרגום משתרעת הן על חומר תיעודי המוצג בבית-המשפט והן על עדויות הנשמעות בפניו. ובמקרה שהדיון עצמו מתקיים בשפה שאינה מובנת לנאשם, יש גם למנות לו מתורגמן {סעיף 140 לחוק סדר הדין הפלילי; י' קדמי על סדר הדין בפלילים, ב 814 (2003)}.

בהוראות החוק הנ"ל מייסד המחוקק את ההליך הפלילי על העיקרון שלפיו אין להלום מצב שבו מחסום לשוני יהפוך למחסום מהותי בדרכו של בעל הדין, להתגונן מפני האישומים נגדו {בש"פ 501/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' גיא מאיו, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.

מבחינה זו, אין הבדל של ממש בין הליך של העמדה לדין, להליך בו דנים בבקשת הסגרה. ואף פגיעתו של מעשה ההסגרה, בזכות ראשונה במעלה של המבוקש, זכות חוקתית הקבועה בסעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מקנה משנה-תוקף לעיקרון זה {בש"פ 501/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' גיא מאיו, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.
יובהר, כי לא די בכך שהמבוקש מיוצג בידי עורך-דין, אלא קיימת החובה לוודא שלנאשם הוסבר טיב האישומים נגדו (סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי), והחובה לבאר לנאשם את משמעותו של הסדר טיעון שנקשר בעניינו {ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1), 577 (2002)}.

כמו-כן, יש להניח בפני המבוקש את חומר ההסגרה בשפתו הן של חומר תיעודי והן של עדויות, יש להטעים זאת כעיקרון יסודי בדיני ההסגרה של מדינת ישראל. כמו-כן, אין להטיל על מבוקש להסגרה, חובה לשאת במלאכת התרגום או לממנה. לבימ"ש שמורה סמכות לסייג את חובת התרגום המוטלת על הרשויות {בש"פ 501/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' גיא מאיו, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.

על רשויות המדינה להעביר לנאשם את רשימת הראיות שבידי ישראל לאור העקרון החולש על דיני הגילוי של חומר הראיות בסוגיית ההסגרה לפיו חומר הראיות הרלוונטי הוא כל חומר שעשוי לשמש מבוקש להתגונן מפני ההסגרה.
מתוך הרשימה יורה בית-המשפט איזו ראיה יש להמציא למשיב ואיזו ראיה אינה רלוונטית להגנתו. מקום בו רואה המדינה חשש כי גילוי ראיה שבידיה יעמוד בניגוד לעניין הציבור, תעמוד לה רשותה לעתור לחסיונה.

יודגש, כי אין הדין מטיל על מבוקש להסגרה, לשאת בהוצאות התרגום הנדרש כשם שאין הדין מחיל חובה זו על נאשם שכן עלול לקום חשש כי תקופח הגנתו של מבוקש שלא יוכל להעמיד את המשאבים הדרושים לדבר {בש"פ 501/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' גיא מאיו, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

יכול להיות מצב בו מבוקש להסגרה, ינצל זכותו כאמור לחובת התרגום ויאחז בה במאמץ לדחות ככל הניתן את הליכי ההסגרה, או מכל טעם אחר שאינו תום-לב.

לחלופין, אפשר שחובת התרגום תגרע מעניינו של המבקש, כך למשל במקום בו נדרש מעצרו עד תום ההליך, ותקופת המעצר הולכת ומתארכת בשל ההמתנה לחומר המתורגם.

חשש נוסף עשוי להתייחס לאיכותו של התרגום ולמידת כושרו של מבוקש שאינו בקיא בשפת המקור להסתמך על החומר המתורגם שהועבר לו. אולם, בכוחו של בית-המשפט היושב לדין להתמודד עם החשש ככל שיתעוררו, תוך התחשבות בנסיבותיו המסויימות של המקרה שבפניו.

כך, תוכל הערכאה שעל ההסגרה להידרש לטענת המדינה ולפיה מן הראוי לפטור אותה לחלוטין, בשל נסיבות עליהן בכוחה להצביע, ממלאכת התרגום או לפחות לצמצם את היריעה באשר לחומר שיש לתרגמו. בית-המשפט ישקול בדבר ויחליט על-פי שיקול-דעתו {בש"פ 501/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' גיא מאיו, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.

3. על חובת העמדת מתורגמן בהליכים פליליים הדנים בחשוד או בנאשם
כאשר לא זוכים החשוד או הנאשם לתרגום אפקטיבי הרי שנפגעת זכותם להליך הוגן, שכן נשללת מהם הזכות להבין את אשר הם מואשמים בו כמו גם יכולתם להסביר את עצמם ולהתגונן כנגד ההאשמות באופן שעשוי אולי להביא לטיהור שמם {ע"פ 8974/07 הונצ'יאן לין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010); ע"פ 6952/10 בשימוב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); בש"פ 501/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' מאיו, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009), פסקה 7}.

ישנם מקרים רבים בהם נדחים דיונים בהעדר מתורגמן, נאשמים וחשודים שוהים במעצר רק מטעם זה, ומשפטים מתארכים.

אין מחלוקת בדבר חשיבותו ונחיצותו של תרגום ההליך המשפטי לחשוד או לנאשם, אשר אינו מבין את השפה העברית, הן בחקירה והן בדיון בבית-המשפט {בש"פ 2137/12 מדינת ישראל נ' ביינה סמרהרט, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

לעיתים ישנם מקרים בהם אין הנאשמים מבינים בצורה מלאה את שנטען ונאמר במהלך הדיון וזאת לא בשל ליקוי קוגניטיבי או רפואי ממנו הם סובלים, אלא בשל תרגום שאינו מתאים או בשל העדרו של תרגום.

במצב דברים כאמור, אין כל נפקות ממשית להתייצבותו של הנאשם לדיון. מדובר בפגיעה בזכויותיהם של נאשמים, אשר הינה בלתי-ראויה בעליל ומנוגדת לתקינות ההליך כמו גם לכללי הצדק הטבעי אשר מורים כי על אדם העומד בלב הליך משפטי, ובמיוחד כאשר עסקינן בפלילים, להבין במה הוא מואשם, לאן וכיצד מתקדמים ההליכים בעניינו ובפני מה עליו להתגונן {בש"פ 2137/12 מדינת ישראל נ' ביינה סמרהרט, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

לכל אדם עומדת זכות הטיעון אם מכוח עקרונות הצדק הטבעי ואם מכוח זכותו לכבוד ואף לחירות בהתאם לזכויות היסוד המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

חשודים ונאשמים יוכלו למצות זכויות יסוד אלה רק אם יבינו את השאלות המופנות אליהם ואת הטענות המועלות כנגדם {בש"פ 2137/12 מדינת ישראל נ' ביינה סמרהרט, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}; ע"פ 8974/07 לין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

לפיכך, אין די בנוכחותו הפיסית של חשוד בדיון כדי למלא אחר הדרישה כי דיון במעצר חשוד או נאשם יתקיים בנוכחותו, למעט בנסיבות חריגות, כאשר החשוד אינו מבין את השפה העברית וממילא את הנעשה בדיון המתקיים בעניינו {סעיף 16(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 כמו גם סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי; ע"פ 8974/07 הונצ'יאן לין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

אמנם אין זה מחובת הפרקליטות או מחובת המשטרה לדאוג לתרגום בעת הדיון, אלא, ככלל, חובתו של בית-המשפט לעשות כן. אולם קשה להלום מצב של חוסר חמור במתורגמנים לשפה.

ככלל, כאשר מובא לדיון אדם אשר אינו מדבר ואינו מבין את שפת הדיון, על בית-המשפט להזמין מתורגמן ואי-הזמנתו של מתורגמן יש בה כדי לפגום בתקינות הליך הפלילי {סעיף 140 לחוק סדר הדין הפלילי; רע"פ 3195/11 מגלשווילי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

הואיל ועסקינן בזכויות עצורים ונאשמים ובתקינותם של הליכים פליליים, נושאים שחייבים להימצא במקום גבוה בסדרי העדיפות של מערכת המשפט, אין גם להשלים עם העיכובים והדחיות הנגרמים עקב כך, מה שמשבש את ההתנהלות התקינה של בתי-המשפט ואגב כך פוגע גם בכלל ציבור המתדיינים. {בש"פ 2137/12 מדינת ישראל נ' ביינה סמרהרט, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

אולם אל לבית-המשפט לנקוט בצעד הקיצוני של שחרור חשוד מסוכן לציבור, על-מנת, כביכול, להעניש את המשטרה בכך שהוא מורה על שחרורו של העצור בלא לעיין בחומר החקירה ובלא להתחשב במידת הפגיעה באינטרס הציבורי אם לא ייעצר, כשקיימת תשתית לכאורית ממשית לחשד וכשקיים חשש הימלטות מאימת הדין {בש"פ 608/85 מדינת ישראל נ' לינזר, פ"ד לט(2), 783 (1985)}.

סדרי הדין הם מסגרת, אשר בדרך-כלל יש להקפיד עליה, כשלבית-המשפט שיקול-דעת לסטות ממנה לפעמים, כאשר הצדק דורש זאת למניעת עיוות דין.

בידי בתי-המשפט דרכים שונות ומגוונות להביע מורת רוח, להתריע, להורות ולצוות, מבלי לנקוט בצעד הקיצוני כאמור, במיוחד כך הם פני הדברים כשהמחדל אינו של זרועות החקירה והתביעה, אלא של מערכת בתי-המשפט עצמה {בש"פ 2137/12 מדינת ישראל נ' ביינה סמרהרט, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

יובהר כי באשר להעלאת טענה לפגיעה בהליך הוגן לנאשם, על-ידי סניגור לראשונה בערעור, או בשלב מאוחר של ההליך המשפטי המתנהל, לא תתקבל.

כך למשל, טענה לפגיעה בהליך ההוגן בשל אי-מינוי מתורגמן או אי-חקירתו במשטרה בשפתו שלו אשר עולה לראשונה בשלב הערעור, נראית כקו הגנה חדש לאחר שלא צלח {רע"פ 3195/11 טימור מגלשווילי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

אין מקום לפתיחתה של חזית משפטית חדשה בערכאת הערעור, אלא בהתקיים נסיבות חריגות. אי-הצלחת קו הגנה אחד לא תביא בעקבותיה פתיחתו של המשפט מחדש והדברים כאמור חלים גם לעניין הדיון במסגרת גלגול שלישי {רע"פ 3195/11 טימור מגלשווילי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ע"פ 747/86 אייזנמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(3), 447 (1988); רע"פ 6034/06 אבולעפיה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)}.