הסמכות לחקור או לנהל תביעה (סעיף 241 לחוק)

1. כללי
סעיף 241 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, קובע כדלקמן:

"241. חוקרים ותובעים לפי חיקוק אחר
(א) הוראות חוק זה אינן גורעות מסמכותו של אדם המוסמך על-פי חיקוק אחר לחקור בעבירה או לנהל את התביעה.
(ב) חוקר כאמור יעביר את חומר החקירה לפרקליט המחוז; אולם אם נקבע בחיקוק אדם אחר המוסמך לנהל את התביעה באותה עבירה, יעביר את חומר החקירה לאדם כאמור."

הוראה זו משתרעת על כל העבירות כולן. אין היא מוגבלת אך לחומר שהושג בחקירת פשע.

סעיף 241(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי הוראות שונות המצויות בחיקוקים שונים (שמחוץ לחוק סדר הדין הפלילי) ושעניינן חקירה או ניהול תביעה, ממשיכות לעמוד בתקפן {ע"פ 322/03, ע"פ 322/03 משה ח. אלי ע. בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2003)}.

הוראות חוק סדר הדין הפלילי באשר לחקירה ובאשר לתביעה אינן מבטלות הוראות אלה.

הגוף העיקרי החוקר עבירות בישראל היא משטרת ישראל {ראו סעיף 3 לפקודת המשטרה (נוסח חדש), התשל"א-1971}. עם-זאת, חוקים ספציפיים שונים (שמחוץ לחוק סדר הדין הפלילי) מעניקים סמכויות חקירה לגורמים שלטוניים שונים (להלן: "חוקרים מיוחדים") {ראו למשל סעיפים 151 ו- 173א לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש); סעיף 46 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988; סעיף 64ג לפקודת בריאות העם, 1940; סעיף 31 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957, ורבים אחרים}.

ריבוי החוקרים המיוחדים הפועלים מחוץ למסגרת הארגונית של המשטרה מעורר בעיות קשות, ורבה הביקורת עליו {ח' זנדברג פירוש לחוק המעצרים, 81 (2001)}.

חרף זאת, סמכויות חקירה אלה - כך קובע סעיף 241(א) לחוק סדר הדין הפלילי - בעינן עומדות. למותר לציין כי ההוראות הכלליות הקבועות בחוק סדר הדין הפלילי (כגון סעיפים 64 ו- 74 (ורבים אחרים)) או בדינים כלליים שעניינם חקירה - כגון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969; חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 ורבים אחרים - חלות גם על סמכויות החקירה הקבועות בחוקים הספציפיים. זאת ועוד: אין בסמכויות החקירה המיוחדות הללו כדי לשלול את סמכותה של המשטרה לחקור בעבירות אלה. עניין הוא להסדר פנימי בין גופי החקירה המיוחדים הללו בין המשטרה.

הגוף העיקרי המנהל את התביעה הוא היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו הקבועים בסעיף 12(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי, כלומר הפרקליטות (במובן הרחב).

כן מכיר חוק סדר הדין הפלילי בתביעה המשטרתית (סעיף 12(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי). בנוסף לכך מאפשר החוק סדר הדין הפלילי הסמכתו של אדם לשמש כתובע, אם דרך-כלל ואם לסוג משפטים, אם לבתי-משפט מסויימים ואם למשפט מסויים (סעיף 12(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (להלן: "בעלי הסמכה").

כל אלה מוגדרים כ"תובעים" על-ידי החוק סדר הדין הפלילי. בצד גורמים אלה, מעניקים חוקים ספציפיים שונים {שמחוץ לחוק סדר הדין הפלילי} סמכויות של ניהול התביעה לגורמים שלטוניים שונים (שאינם נופלים להגדרת "תובע" בחוק סדר הדין הפלילי (להלן: "תובעים מיוחדים") {ראו למשל סעיף 264 לפקודת העיריות (נוסח חדש); סעיף 258 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965; סעיף 181 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955; סעיף 11ה לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961; סעיף 15ב לחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993}.

סמכויות ניהול תביעה אלה - כך מלמד אותנו סעיף 241(א) לחוק סדר הדין הפלילי - בעינן עומדות.

יצויין כי ההוראות הכלליות שבחוק סדר הדין הפלילי או בדינים כלליים אחרים ואשר עניינן אופן ניהול התביעה יחולו על כל תביעה פלילית.

זאת ועוד, אין כל דבר אשר ימנע מהיועץ המשפטי לממשלה לקבוע כי התובעים המיוחדים יהיו גם בעלי הסמכה על-פי סעיף 12(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי.

במצב דברים זה חובשים תובעים אלה שני כובעי תביעה:

האחד, אשר מקורו בחקיקה הספציפית המעניקה להם סמכויות תביעה.

האחר, אשר מקורו בהוראת סעיף 12(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי.

במצבים אלה, עליהם להישמע כמובן, בכל הנוגע לניהול התביעה, להוראות היועץ המשפטי לממשלה.

מכאן ניתן להסיק כי סמכויות החקירה הנתונות על-פי חוק מע"מ (למי שאינו שוטר) ממשיכות לעמוד בעינן. ההוראה המרכזית בעניין זה מצויה בסעיף 109 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מס ערך מוסף" או "חוק מע"מ"), הקובע כדלקמן:

"109. סמכויות חיפוש ותפיסה
(א) כדי להבטיח ביצועו של חוק זה או התקנות לפיו רשאי מי שהמנהל הסמיכו לכך:
(1) להיכנס לכל מקום שאינו בית מגורים בלבד, ולעניין עסקת מקרקעין - גם לבית מגורים שהוא נושא העסקה, ובלבד שאם גרים באותו בית לא ייכנס אלא באישור בכתב מאת המנהל ולאחר שניתנה הודעה עשרים וארבע שעות מראש, אולם כניסה למיתקן ששר הבטחון קבע שהוא מיתקן בטחוני טעונה אישור שר הבטחון או מי שהוא הסמיכו;
(2) לתפוס מידי עוסק טובין (בפרק זה להלן: לרבות כלי הובלה שלהם, פנקסים ומסמכים אחרים), אם יש חשד שנעברה בהם או לגביהם עבירה או שהם עשויים לשמש ראיה לביצוע; אך לא ייתפס כלי הובלה ששימש להובלת טובין כאמור אלא אם בעל הכלי או מי שהכלי בשימושו הקבוע חשוד בביצוע העבירה או בידיעה מוקדמת על ביצועה;
(3) לחקור כל אדם;
(4) לדרוש מאדם שיתייצב לפניו, בעצמו או על-ידי נציגו, ימסור לו את כל הפרטים הדרושים לעניין המס שהוא חייב בו או השומה לגביו ויביא לבדיקה פנקסים ומסמכים שהדורש רואה בהם צורך.
(ב) מי שהוסמך לעניין סעיף-קטן (א), יהיו לו סמכויות של שוטר למניעת עבירות או לגילויין וסמכויות של קצין משטרה בדרגת מפקח לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצידורה הפלילית (עדות) וסעיף 3 לפקודה האמורה יחול על הודעה שרשם."

עיון בהוראות חוק מע"מ מלמד, כי אין בו הסמכה של תובעים מיוחדים. מה ניתן ללמוד מכך באשר לחובתם של החוקרים להעביר את חומר החקירה לפרקליט המחוז?

התשובה לשאלה זו מצויה בהוראת סעיף 241(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, אשר קובעת כדלקמן:

"חוקר כאמור יעביר את חומר החקירה לפרקליט המחוז; אולם אם נקבע בחיקוק אדם אחר המוסמך לנהל את התביעה באותה עבירה, יעביר את חומר החקירה לאדם כאמור."

על-פי הרישא של הוראה זו, על חוקר מיוחד להעביר את חומר החקירה לפרקליט המחוז.

על-פי הסיפא של הוראה זו חובת ההעברה אינה חלה אם נקבע בחיקוק הסדר לניהולה של התביעה באותה עבירה. במקרה זה יש להעביר למי שמנהל את התביעה את חומר החקירה.

נמצא, כי אם אין מי שינהל את התביעה, יש להעביר את חומר החקירה לגוף העיקרי המנהל את התביעה בישראל, כלומר, לפרקליטות ובמסגרתה לפרקליט המחוז. לעומת-זאת, אם נקבע בחיקוק גוף אחר המנהל את התביעה, יש להעביר את חומר החקירה אליו.

חוק מע"מ אינו כולל הוראה באשר לתובעים מיוחדים ואין הוא מקים מתוכו הוא, תביעה מיוחדת. האם ההסמכה שנתן היועץ המשפטי לממשלה - על-פי הוראת סעיף 12(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי - לבעלי הסמכה הפועלים במסגרת חוק מע"מ היא הסמכה המקיימת את הדרישה כי "נקבע בחיקוק אדם אחר לנהל את התביעה באותה עבירה"?

סעיף 241(ב) מורה כי אם נקבע בחיקוק - בחיקוק ולא "בחיקוק אחר" (כפי לשונו של סעיף 241(א) לחוק סדר הדין הפלילי) - אדם אחר המוסמך לנהל את התביעה באותה עבירה יש להעביר את חומר החקירה אליו, ולא אל פרקליט המחוז.
בענייננו נקבעה בחיקוק - הוא סעיף 12(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי - הסמכה כללית לקבוע אדם (או בני אדם) אשר ינהלו את התביעה, ומכוחה של סמכות זו נקבע בחיקוק - הוא כתב ההסמכה האינדיבידואלי {ראו הגדרת "חיקוק" בסעיף 1 לפקודת הפרשנות (נוסח חדש), והוראת סעיף 1 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981} - מי הוא האדם או מי הם בני האדם אשר הם בעלי הסמכה לניהולה של התביעה.

הסמכות הכללית המצויה בסעיף 12(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי מזה והוצאתה מהכוח אל הפועל מזה, קבעה בחיקוק "אדם אחר המוסמך לנהל את התביעה באותה עבירה" {ת"פ (יר') 1274/00 מדינת ישראל נ' מודגל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

זאת ועוד, תכלית החוק הינה להורות כי חומר חקירה הנאסף על-ידי חוקר מיוחד לא יהא "תלוי באוויר", אלא תהא לו "כתובת". בהעדר תביעה מיוחדת בחוק הספציפי אשר יכולה לנהל את התביעה, ובהעדר הסמכה לבעל הסמכה {לפי סעיף 12(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי}, אך טבעי הוא שהסמכות לנהל את התביעה תרוכז בידי בעלי הסמכות הכללית לכך, כלומר הפרקליטות - ובמסגרתה לפרקליט המחוז {או למי שלו נתונה אותה סמכות: ראו סעיף 242 לחוק סדר הדין הפלילי}.

אך במקום שמצויה תביעה - בין תביעה מיוחדת ובין תביעה המורכבת מבעלי הסמכה - אין חשש כי חומר החקירה יהא "תלוי באוויר". לחומר החקירה יש "בית", ובו תנוהל התביעה.

מסקנה זו נתמכת בשלושה שיקולים נוספים:

ראשית, אין לקבל פרשנות לפיה במקום שיש תובעים מיוחדים - שמקור סמכותם הוא בדבר חקיקה ולא בהסמכתו של היועץ המשפטי לממשלה - אין צורך להעביר את חומר החקירה לפרקליט המחוז, ואילו במקום שבו יש בעלי הסמכה - הכפופים במישרין להוראותיו של היועץ המשפטי לממשלה בכל הנוגע להפעלת סמכותם כתובעים - יש להעביר את חומר החקירה לפרקליט המחוז.

תלות בעלי ההסמכה ביועץ המשפטי לממשלה יוצרת חיץ בינם לבין החוקרים המיוחדים ומבטיחה את ההפרדה הרצויה בין הגורם החוקר לגורם התובע {בג"צ 2631/91 זיגל נ' מפכ"ל משטרת ישראל, פ"ד מו(3), 546 (1992); דנ"פ 9263/99 מדינת ישראל נ' בקשי, פ"ד נד(3), 556, 562 (2000)}.

לנוכח תלות זו של בעלי ההסמכה ביועץ המשפטי לממשלה, אין כל יתרון בהעברת חומר החקירה לפרקליט המחוז, שתלותו בהנחיותיו המקצועיות של היועץ המשפטי לממשלה אינה שונה משלהם.

שנית, אין זה רצוי להגיע להסדר הפוגע בעקרון ההאחדה. פגיעה זו מתקיימת במקום שפרקליט המחוז בודק את חומר החקירה של החוקרים המיוחדים, ומחליט על הגשת אישום, ואילו בעלי ההסמכה מגישים את כתב האישום ומנהלים את התביעה.

לעומת-זאת, עקרון ההאחדה נשמר אם הסמכות לבחון את חומר החקירה שנאסף על-ידי החוקרים המיוחדים, והסמכות להגיש כתב אישום והסמכות לנהל את התביעה מרוכזים כולם בידי בעלי הסמכות.

שלישית, רב מאוד הוא מספר המקרים בהם קיים חוקר מיוחד על-פי חוק ספציפי, בלא שהחוק הספציפי עצמו מקים תביעה מיוחדת, והתביעה מתנהלת על-ידי בעלי הסמכה. כך הוא המצב בעבירות על הגבלים עסקיים, מס הכנסה, איכות הסביבה, הגנת הצרכן, אגף המכס והבלו, ומשרדים ממשלתיים שונים, כגון משרד המסחר והתעשיה, משרד התחבורה, משרד העבודה והרווחה, משרד הבריאות, משרד החקלאות ועוד .

בכל שנה מוגשים 200,000-100,000 כתבי אישום על-ידי בעלי ההסמכה הללו. פרקליטי המחוז אינם ערוכים לעסוק במאות אלפי כתבי אישום, ואף אין להם לרוב הידע המקצועי המיוחד הנדרש לכך.

אין גם כל צידוק להעסיק את פרקליט המחוז בחומר חקירה שהושג בחקירה של חטאים ועוונות. על-כן, אין זה ראוי שהם יעסקו בכך.

עניין הוא לבעלי הסמכה הפועלים כנציגיו של היועץ המשפטי לממשלה.

כמובן, אם יחול שינוי מהותי במבנה התביעה במדינה, והיא תרוכז כולה בפרקליטויות השונות, תוך דאגה לכוח אדם מתאים והתמקצעות דרושה, ניתן יהא לשנות המצב הקיים. במסגרת זו ניתן יהא לשקול, אם אין זה ראוי כי חומר שהושג בחקירה בעבירות מסויימות אכן יועבר לפרקליט המחוז, אשר יהא אחראי על ניהול התביעה. אין לעשות זאת בדרך פרשנית, בלא לעמוד על ההשלכות הרבות שהדבר גורם, אם בתחום הכלכלי ואם בתחום המקצועי.

2. מיהו הגורם המוסמך להגיש אישומים פליליים בענייני תכנון ובניה על-פי חוק התכנון והבניה, בתחומי מרחב התכנון המקומי, האם לפנינו סמכויות תביעה פלילית מקבילות הנתונות לנציגי היועץ המשפטי לממשלה ולוועדה המקומית, או שמא קיומה של סמכות תביעה מיוחדת הנתונה לוועדה המקומית שוללת את סמכות תביעה הפלילית הכללית הנתונה ליועץ המשפטי לממשלה ונציגיו
הסמכות הכללית לניהול משפט פלילי בישראל נתונה למדינה. סעיף 11 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כדלקמן:

"11. המאשים - המדינה
המאשים במשפט פלילי הוא המדינה, והיא תיוצג בידי תובע שינהל את התביעה."

סעיף 12 לחוק מגדיר מי הם ה"תובעים" מטעם המדינה, והוא כולל בכך, בין היתר, את מי שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו להיות תובע דרך-כלל, לסוג של משפטים, לבתי-משפט מסויימים או למשפט מסויים {סעיף 12(א)(1)(ב) לחוק}.

עם-זאת, חוק סדר הדין הפלילי מכיר בקיומן של סמכויות תביעה ספציפיות הנתונות לגורם אחר מכח חיקוק מיוחד, בקובעו בסעיף 241(א) לחוק כדלקמן:

"הוראות חוק זה אינן גורעות מסמכותו של אדם המוסמך על-פי חיקוק אחר לחקור בעבירה או לנהל את התביעה."

השאלה העולה בהקשר היא האם קיום סמכות תביעה פלילית ספציפית הנתונה לגורם מוסמך מכוח חיקוק מיוחד שוללת את סמכותה הכללית של התביעה מטעם המדינה לפעול במקביל באותו תחום עניינים {רע"פ 9321/03 רע"פ 9321/03 אדרת אהרון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)}.

חוק התכנון והבניה מקנה סמכות ספציפית לוועדה המקומית לנהל תביעה פלילית בענייני הפרות חוק התכנון והבניה, וזו לשונו:

"ועדה מקומית רשאית לפתוח בהליכים ולהתייצב לפני בית-המשפט בכל הליך באמצעות עובד שהרשתה לכך, ומסירת הזמנה, הודעה, צו או מסמך אחר בהליכים כאמור לידי אותו עובד תהיה מסירה כדין לוועדה המקומית; ההרשאה יכולה להיות כללית או לעניין מיוחד; ואולם בהליכים לפי פרק י' ייצג את הוועדה מי שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו לכך."

הוראה זו מקנה סמכות כללית לוועדה המקומית לנקוט בהליכים משפטיים בעניינים הקשורים בתכנון ובניה בתחומה. בכלל עניינים אלה כלולים גם עניינים פליליים.

מכוח הסיפא להוראה זו, מקום שמדובר בנקיטת בהליכים הקשורים בעבירות ועונשין, נציג הוועדה המקומית המנהל תביעה פלילית בשם הוועדה נדרש לקבל הסמכה מהיועץ המשפטי לממשלה.
דרישה זו מבטיחה קיומו של פיקוח מטעם ראש התביעה הכללית על אופן ניהול הליכים פליליים המנוהלים בידי גורם הפועל מכוח חיקוק מיוחד, ואשר אינו נמנה על התביעה הכללית {השווה סעיף 264 לפקודת העיריות (נוסח משולב); הצעות חוק, תשנ"ה, 250)}.

הוראה זו נועדה להבטיח כי בד-בבד עם שימור סמכות התביעה הספציפית הנתונה לוועדה המקומית בענייני הפרות פליליות של חוק התכנון והבניה בתחומה, תישמר המסגרת המקובלת של כללי ניהול התביעה הפלילית המקובלים במדינה המצויה באחריותו של היועץ המשפטי לממשלה.

בכך יובטח האיזון הראוי בין שמירת סמכות התביעה גם בידי הגורם המקומי, תוך קיום הכללים והמדיניות המקובלים במערך התביעה הפלילית הכללית במדינה.

הוראה זו נועדה לצמצם את עצמאותה של הוועדה בניהול הליכים פליליים לפי חוק התכנון והבניה, ולהגביר את פיקוחו של היועץ המשפטי לממשלה על הליכים אלה, נוכח מקרים שבהם עשו ועדות מקומיות שימוש לא ראוי בסמכותן זו {כלשון דברי ההסבר להצעת החוק (הצח', תשנ"ה, עמ' 250)}.

במנגנון שנקבע באותה הוראה הושג, איפוא, האיזון בין "עקרון ההאחדה" מכוחו מפקח ראש התביעה הכללית על ניהול הליכים פליליים לבין ההכרה המסורתית בסמכותן של ועדות מקומיות לתכנון ובניה לנהל הליכים פליליים כזרוע אכיפה מרכזית של מדיניות התכנון המקומית עליה הן מופקדות.

סמכותה של הוועדה המקומית ונציגיה לנהל תביעות פליליות בענייני תכנון ובניה הינה סמכות מקבילה לסמכותו של היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו לנהל הליכים פליליים בעניינים אלה במסגרת סמכות התביעה הכללית הנתונה לו, ואין היא באה במקומה {ע"פ 928/80 גוב ארי נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה, פ"ד לה(4), 764 (1981)}.

מסקנה זו מתבקשת, בראש וראשונה, מנוסחו של סעיף 241(א) לחוק סדר הדין הפלילי, המורה כי הוראות חוק זה אינן גורעות מקיומה של סמכות ספציפית על-פי חיקוק אחר לנהל תביעה פלילית.

אין בו קביעה לפיה קיומה של סמכות ספציפית כאמור גורע מסמכות התביעה הכללית לנהל תביעה פלילית בכל עניין הכרוך בהפרת חוק עונשי.

אין הוראה ברוח זו גם בחוק התכנון והבניה עצמו, ואין הוא מתיימר לייחד את סמכות התביעה הפלילית בהפרות עונשיות של חוקי התכנון והבניה לוועדה המקומית בלבד.

שנית, מסקנה זו מתיישבת עם שיקולי מדיניות תביעה ראויים, המותירים בידי היועץ המשפטי לממשלה, כמי שעומד בראש התביעה הכללית, את מלוא הסמכות להפעיל את מדיניות התביעה הכללית בעניינים פליליים במדינה, ובכלל זה לפעול בתחום אכיפת חוקי התכנון והבניה, תוך שמירה, בה בעת, על מרחב פעולתה של הוועדה המקומית לתכנון ובניה לקדם אף היא את אכיפת החוק בתחומה.

זאת, מתוך מודעות לערך שבמתן סמכות אכיפה מיוחדת לגוף המכיר מקרוב את הנסיבות, הצרכים, והאמצעים שראוי לנקוט בהם להגשמת מטרה זו באיזור הנתון לאחריותה ותוך פיקוח היועץ המשפטי על ניהול תביעות פליליות על ידה. פרשנות זו תואמת את לשון החוק ותכליתו.
מבנה זה מקדם את האינטרס הציבורי על היבטיו השונים והוא עולה בקנה אחד עם הפרקטיקה הנוהגת לאורך שנים.

הגוף העיקרי המנהל את התביעה הוא היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו. בצד גורמים אלה, מעניקים חוקים ספציפיים שונים (שמחוץ לחוק סדר הדין הפלילי) סמכויות של ניהול תביעה לגורמים שלטוניים שונים. סמכויות ניהול תביעה אלה בעינן עומדות {רע"פ 322/03, 372/03 משה ח. אלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(3), 851 (2003), פסקה 8}.

נוכח קיומה של סמכות תביעה פלילית מקבילה של נציגי היועץ המשפטי לממשלה ונציגי הוועדה המקומית בענייני תכנון ובניה, נדרש תיאום בשימוש בסמכויות אלה.

כללים מינהליים בעניין זה מעוגנים בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה 8.1101 מ- 9.11.03 הנושאים את הכותרת "תובעים בוועדות מחוזיות לתכנון ובניה" (להלן: "הנחיות היועץ המשפטי לממשלה").

התובעים בוועדות המחוזיות פועלים מכוח הסמכה מיוחדת של היועץ המשפטי לממשלה, והם נציגיו לצורך הגשת תביעות פליליות בשם המדינה, בין היתר, גם במרחבי התכנון המקומי באיזורי הארץ.

הנחיות אלה מסדירות את מערכת היחסים בין תובעים מטעם הוועדות המקומיות לבין תובעים מטעם היועץ המשפטי לממשלה הפועלים בוועדות המחוזיות כאמור, ואת התיאומים הנדרשים ביניהם לעניין הפעלת סמכות התביעה הפלילית המקבילה הנתונה להם.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הסמכות לחקור או לנהל תביעה (סעיף 241 לחוק)