botox
הספריה המשפטית
ניהול ההליך הפלילי - דין ומהות

הפרקים שבספר:

עובדה שהודה בה נאשם (סעיף 154 לחוק)

סעיף 154 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, קובע כדלקמן:

"154. דין עובדה שהודו בה
עובדה שנאשם הודה בה יראוה כמוכחת כלפיו זולת אם ראה בית-המשפט שלא לקבל את ההודיה כראיה או שהנאשם חזר בו מן ההודיה לפי סעיף 153."

הודיה היא ראיה לאשמה, ולכאורה, הודיה שניתנה לאחר הסבר ואזהרה בבית-המשפט היא הראיה הטובה ביותר.

בית-המשפט רשאי לדחות הודיה אם חשד באמיתותה או מכך שהושגה שלא כדין, אולם משקיבל הודיה בעובדות, רשאי הוא להסיק את המסקנה המשפטית המתחייבת מכך ולהרשיע.

החמרה בעונש ביחס לעונש המוסכם אינה עילה להשמיט את הקרקע מתחת להרשעה המבוססת על הודיה שניתנה במסגרת הסדר טיעון לאחר שהנאשם הוזהר כי בית-המשפט אינו כבול להסדר.

כאשר פסק-דין פלילי מבוסס על הודאת הנאשם, רואים את העובדות בכתב האישום כמוכחות והן מהוות את הממצאים בפסק-הדין המרשיע {ע"א 71/85 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סילביה בוחבוט, פ"ד מא(4), 327 (1987)}.

הממצאים של פסק-דין מרשיע המבוסס על הודאת נאשם, אשר יהיו קבילים כראיה בהליך אזרחי הם עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, ואשר הפכו לאחר ההודאה בעובדות בדרך של הבלעה לחלק מהכרעת הדין.

הוראת סעיף 154 הנ"ל מורה כי עובדה שהנאשם הודה בה ייראוה כמוכחת כלפיו והתביעה תהיה פטורה מהבאת ראיות להוכחתה.

מקום שנאשם מודה בעובדות כתב האישום ומורשע לאחר מכן על-פי הודאתו, רואים את עובדות כתב האישום כמוכחים כלפיו ובשל כך בגדר ה"ממצאים" שבפסק-הדין {ע"א 71/85 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סילביה בוחבוט, פ"ד מא(4), 327 (1987)}; ע"א 285/80 מנחם שיף נ' אהרון אליאסי, פ"ד לד(4), 752 (1980) ; י' קדמי על הראיות, חלק שלישי (תשס"ד-2003)}.