האזנת סתר

שאלת יישומה של זכות העיון בחומר חקירה וברשימה הנוגעת לחומר שנאסף על-ידי הרשות החוקרת מקבלת מימד מיוחד כאשר מדובר בחומר שמקורו בהאזנות סתר, ובמיוחד, האזנות שנערכו למספר נאשמים הקשורות בפרשת אישומים מורכבת, הנערכות במשך תקופה ארוכה, ומקיפות חומר רב מאוד.

חוק האזנות סתר, תשל"ט-1979 אוסר, ככלל, על האזנת סתר ועל שימוש בידיעה או בתוכנה של שיחה שהושגו באמצעותה. עם-זאת, החוק מתיר האזנות סתר לתכליות מסויימות ובתנאים מסויימים, ובכלל זה מתיר למשטרת ישראל, באישור נשיא בית-המשפט המחוזי, להאזין האזנת סתר כאשר הדבר דרוש לגילוי, לחקירה או למניעת עבירות מסוג פשע, או לגילוי או לתפיסה של עבריינים שעברו עבירות כאמור.

ביסוד ההיתר החריג להאזנת סתר למניעת עבירות עומד הצורך באיזון בין זכות היחיד לפרטיות לבין אינטרס שלום הציבור ומניעת עבריינות. האזנת הסתר פוגעת בזכותו של היחיד לצנעת פרטיותו, אולם זכותו זו אינה מוחלטת, ויש שהיא נסוגה בפני זכויות אחרות או ערכים אחרים, ובכלל זה ערך מניעת עבירות אשר תכליתו להגן על כבודם וחירותם של אחרים {כב' הנשיא ברק ב- ע"פ 1302/92 מדינת ישראל נ' נחמיאס, פ"ד מט(3), 309, 353 (1996) (להלן: "פרשת נחמיאס"); ע"פ 1668/98 היועץ המשפטי לממשלה נ' נשיא בית-המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד נו(1), 625 (01.04.1998), פסקה 5 (להלן - "פרשת היועץ המשפטי")}.
האיזון בין זכות הפרטיות לאינטרס הציבור במניעת עבירות, אינו איזון מוחלט אלא יחסי, והוא נעשה בקפידה ובזהירות מעניין לעניין, תוך שבית-המשפט בשוקלו אם להתיר האזנת סתר, בוחן זה כנגד זה את מידת הפגיעה בפרטיות הצפויה ממתן ההיתר, לעומת חשיבות הצו להשגת תכלית מניעת עבירות {סעיף 6(א) לחוק}.

גם כאשר ניתן צו האזנה, עליו להגדיר בפירוט את היקף תחולתו ובמיוחד את זהות האדם שההאזנה לשיחותיו הותרה, את זהות האמצעי המשמש לקליטה, מקום השיחות או סוגן, ודרכי ההאזנה שהותרו (סעיף 6ד לחוק). המשתמש שלא כדין ובלא סמכות בתוכנה של שיחה שהושגה בהאזנת סתר מבצע עבירה פלילית שעונש בצידה (סעיף 2 לחוק). תנאים אלה נועדו להבטיח שלא תיפגע פרטיות הנחקרים וצדדים שלישיים מעבר למידה ההכרחית לצרכי יעילותה של החקירה.

חרף התנאים והסייגים שיש לכלול בצו ההאזנה למיזעור הפגיעה בפרטיות, קיים פער בין התנאים המהותיים המלווים היתר להאזנת סתר, לבין היכולת המעשית-טכנית להשגתם.

חיבור קו טלפון לאמצעי האזנת סתר מביא לקליטה פיסית של כל השיחות הנכנסות והיוצאות ממנו בלא אבחנה. שיחות אלה כוללות, בין היתר, שיחות של החשוד עם אחרים שאינן נוגעות כלל לפרשה הנחקרת. הן עשויות אף לכלול שיחות של אחרים שהחשוד כלל אינו שותף להן ואינו מעורב בתוכנן. וכך, האזנת הסתר על-פי טיבה הטכני עשויה לכסות לא רק שיחות רלבנטיות לחקירה של החשוד אלא גם שיחות שאין להן כל קשר לפרשה הנחקרת, או שהזיקה שלהן לחקירה היא רחוקה ביותר וזניחה {בג"צ 1563/96 עו"ד מרדכי כץ נ' היועץ המשפטי, פ"ד נה(1), 529 (1997); פרשת היועץ המשפטי לממשלה, שם, פסקה 6}.

הפער האמור בין ההגדרה הדווקנית של היקף צו ההאזנה לבין היכולת הטכנית להגשימו טומן בחובו סיכון רב לפגיעה קשה בפרטיותם של בני אדם - בין של הנחקר עצמו, ובין של צדדים אחרים שאינם קשורים כלל לפרשה הנחקרת. מערכות אכיפת החוק מצווה להקטין את הסיכון שבפגיעה האמורה, ככל הניתן, תוך הגנה על תכליות החקירה ועל המטרות שלהשגתן ניתן צו ההאזנה (להשלכה של היבטים מעשיים על היקף זכות העיון של הנאשם {ראה ח' זנדברג "על זכות העיון בחומר חקירה", המשפט, גליון מס' 18, יוני 2004, 77, 85)}.

גם מקום שתכליתה של האזנת הסתר ראויה היא, בהתקיים התנאים לכך בחוק, עדיין חובה לבכר את אותם אמצעים מידתיים לשם הגשמת התכלית האמורה.

מידתיות זו מוצאת את ביטוייה, בין היתר, בנקיטת כל הצעדים הנדרשים כדי שהפגיעה ביחיד ובייחוד ביחיד שאינו כלול בצו ההאזנה, תהא הפחותה ביותר {כב' הנשיא ברק, פרשת היועץ המשפטי, שם, פסקה 6; ראה גם דו"ח צוות הבדיקה בנושא האזנות סתר מאפריל - 2005, שהוקם במשרד המשפטים בראשות עו"ד לבנת משיח, משנה-ליועץ המשפטי לממשלה (להלן: "דו"ח צוות הבדיקה"}.

ההתייחסות לחומר שנקלט בהאזנות סתר מחייב איזון נאות בין ההגנה על הפרטיות של היחיד לבין הגנה על האינטרס הציבורי, תוך ברירת האמצעי הפוגעני המינימלי שיהא בו כדי להגשים את תכלית האזנת הסתר {בג"צ 3815/90 גילת נ' שר המשטרה, פ"ד מה(3), 414, 427 (1991); פרשת נחמיאס, שם, 327-326}.

זכותו של נאשם לעיין בחומר הקשור לאישום נגדו היא זכות רחבה המתפרשת גם על עניינים הנוגעים ל"פריפריה של האישום". מנגד, הגישה להאזנות הסתר כחומר שנצבר במהלך חקירה משטרתית מחייבת מצידה הקפדה שלא תשתרענה על מרחבים החורגים מתכליתה המצומצמת והמוגדרת, כדי למנוע פגיעה בלתי-מידתית בזכויות אחרים.

נקודת חיתוך זו בין שני הערכים האמורים מחייבת איזון המוצא את ביטויו המעשי בפעולות רשויות אכיפת החוק.

המגבלות הטכניות בביצוע האזנות סתר מביאות לכך כי משלב חיבור ההאזנה, נקלטות באופן אוטומטי כל השיחות המבוצעות מאותו קו טלפון. אי-לכך, מיזעור הפגיעה הבלתי-מידתית הנובעת מקליטה בלתי-מבוקרת של שיחות מתבצע לאחר הקליטה הפיסית שלהן, באמצעות מיון וסיווג השיחות הנקלטות המתבצע בידי הרשות החוקרת על-פי תכלית ההאזנה ומטרותיה.

בשל האילוצים הטכניים האמורים, המגבלות לשימוש בחומר ההאזנה מוצאות את ביטויין לא בשלב ההאזנה אלא בשלב המיון והסיווג, המגדיר את אופן השימוש המותר שיש לעשות בחומר שנקלט.

הסיווג והמיון אמורים להיעשות בהתאם לאמות-מידה מקובלות למיון חומר שנצבר בחקירה. כלומר, חומר שאינו נוגע כלל לאישום שהרשות החוקרת נתקלה בו באקראי, חומר "שנאסף" על-ידי הרשות החוקרת ו"חומר חקירה" רלבנטי לאישום. כל אלה, בשינויים המתחייבים מאופיו המיוחד של חומר הנקלט בהאזנות סתר.

חומר שנקלט בהאזנות סתר כולל בתוכו, מרכיבים משלושה סוגים:

הראשון - שיחות שנקלטו שאין להן כל קשר שהוא עם נושא החקירה - שיחות מהסוג הנ"ל, אינן נכנסות לגדרו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, ואין עומדת לגביהן זכות עיון כלשהי. מדובר בחומר, שעל-פי טיבו, הרשות החוקרת נתקלה בו באקראי, ואין לו כל קשר וזיקה לעניין. חומר זה עשוי לכלול שיחות של החשוד שאינן ממין העניין הנחקר, או שיחות של אחרים שאינן קשורות לנושא החקירה כלל. שיחות אלה הן מחוץ לגדרו של חומר ש"נאסף" על-ידי הרשות החוקרת, והן מחוץ למיתחם החומר שלגביו יש לנאשם זכות עיון כלשהי. הביטוי המעשי שניתן לסיווגו של חומר זה מתאפיין בכך שלא רק שאין נוהגים לתמלל או לתקצר אותו, אלא קיימת ציפיה כי הדבר לא ייעשה, כדי למנוע פגיעה בזכויות פרטיות של יחידים עקב כך. תימלול או תיקצור של שיחות שאינן נוגעות כלל לפרשה הנחקרת, אשר הגיעו באקראי לתיק החקירה, עלול אף להיחשב סטיה בלתי-ראויה מנוהל פעולתה התקין של הרשות החוקרת {השווה בג"צ 10243/03 ארדן נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2004(4), 484 (2004). על הסכנה שבתמלול שיחות החורגות ממטרת החקירה ומתכלית האזנת הסתר התריע מבקר המדינה בדו"ח מבקר המדינה מס' 54ב, שנת 2004, בעמ' 279, 287, 289}. ביטוי לבעייתיות הנילווית לשימוש לא מבוקר בחומר האזנות סתר שנצבר, החורג ממסגרת החקירה ומהיתר ההאזנה שהוצא, ניתן בחוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, בעניין ניצב משה מזרחי {תיק מח"ש 2403/02 מיום 23.10.03}.

השני - שיחות שיש להן נגיעה כלשהי לנושא החקירה אך הן אינן רלבנטיות במישרין או בעקיפין לאישום, ואין בהן חשיבות ממשית להגנת הנאשם - על הסוג השני, נמנות שיחות, שאף שיש להן נגיעה לנושא הנחקר, הרלבנטיות שלהן לאישום ולהגנת הנאשם או שאינה קיימת כלל, או שהיא בגדר אפשרות רחוקה ביותר. שיחות מן הסוג האמור הן בבחינת "חומר חקירה שנאסף או נרשם" במשמעות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. שיחות שהן בבחינת "חומר שנאסף" כאמור, יש לתקצר בדרך של מתן תיאור תמציתי של תוכן השיחה, מועדה, והדוברים בה {דו"ח צוות הבדיקה, עמ' 12-11}. לנאשם זכות לקבל רשימה של השיחות ה"מתוקצרות" כאמור, {להבדיל מהתקצירים עצמם} במסגרת זכות העיון בחומר שנאסף בידי הרשות החוקרת הנתונה לו בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. במסגרת הרשימה יש ליתן פרטים כלליים אודות כל שיחה, תוך ציון מועדה, הדוברים בה, ונושאה העיקרי. במקום שהתביעה סבורה כי יש הצדקה לחסיון מלא או חלקי של פרטים מסויימים הטעונים ציון במסגרת הרשימה, עליה לבסס את הדבר על-פי הכללים המקובלים בדיני החסיונות, בשינויים המחוייבים מן העניין. הגשת רשימת השיחות כאמור מקיימת את זכות העיון של הנאשם בחומר שנאסף בידי הרשות החוקרת מחד, ומנגד, מצמצמת את הפגיעה בפרטיות של יחידים למינימום הנדרש.

השלישי - שיחות שהן רלבנטיות לאישום ומהוות "חומר חקירה" במובהק - אשר לסוג השלישי, שיחה שנקלטה בהאזנת סתר, שהיא רלבנטית לאישום מהווה חלק מ"חומר החקירה" שלנאשם זכות עיון בה בשלמותה. שיחה כזו יש לתמלל, ולהעביר את השיחה המתומללת בשלמותה, ובמידת הצורך גם את ההקלטה עצמה, לעיונו של הנאשם, במסגרת זכות העיון הנתונה לו לגבי חומר חקירה. בדרך זו, משתלבת פעולת מיון והסיווג של חומר שנקלט בהאזנות סתר עם הכללים המקובלים של זכות העיון של נאשם בחומר שנצבר בחקירה בידי הרשות החוקרת, בשנויים המתחייבים מאופיו המיוחד של חומר זה. חשוב להדגיש כי לצורך ביקורת אפקטיבית, מינהלית ושיפוטית, על אופן ביצוע המיון והסיווג, ראוי להותיר בידי המשטרה את מלוא חומר ההאזנה שנצבר בחקירה ולהימנע מהשמדתו, כל עוד ההליכים המשפטיים בתיק נשוא החקירה לא נסתיימו {השווה סעיף 9ב(ד) לחוק האזנת סתר, תשל"ט-1979}.

מיונו וסיווגו של חומר ההאזנה הוא גורם בעל משמעות רבה ליישומה הראוי של זכות העיון של הנאשם. לאור זאת, על מלאכה זו להיעשות בזהירות ובקפדנות מיוחדת, תוך כפיפות מלאה להנחיות ברורות ומדוייקות שיש לתת לעניין מסגרת החקירה ותכליתה, ותנאי היתר האזנת הסתר על מגבלותיהם.

שאלת מיהותו של הגורם המוקד על פעולות המיון והסיווג של החומר היא, בעיקרה, עניינן של רשויות אכיפת החוק, על-פי כללי פעולה הנקבעים על ידם. חומר האזנות סתר הוא בעיקרו חומר חקירה הנצבר בידי הרשות החוקרת, וככל חומר חקירה רגיל, האחריות לפעולות המיון והסיווג של החומר מוטל עליה.

לאור המורכבות המיוחדת הנילווית לחומר מסוג האזנות סתר, נדרשות הנחיות מפורטות ופיקוח משטרתי הדוק על אופן ביצוע האזנות ומיונן וסיווגן לאחר מכן.

על גורמי הפרקליטות מוטלת אחריות להבטיח כי בסופו-של-יום, מיונו וסיווגו של חומר ההאזנה יקיים כראוי את זכות העיון של הנאשם, והדרכים למיצוי אחריות זו נתונות לה, בין בדרך של מעורבות שוטפת בליווי המשטרה והנחייתה לגבי אופן ביצוע הסיווג והמיון הראשוני של החומר, ובין בדרך של ביקורת ובחינה לאחר מעשה של מיון שנעשה.

כל זאת, על-פי אמות-מידה ראויות וסבירות ובהתאם לנוהלי פעולה מקובלים בין המשטרה והפרקליטות.

חשוב להדגיש, כי מורכבותה וקשיותה של חקירה, הגוררת לעיתים האזנות לאורך תקופה ממושכת והמצמיחה כמות חומר רב ביותר, אינם מהווים הצדקה כלשהי להקל ולמתן את ההקפדה הנדרשת על אופן ביצוע המיון של החומר שנצבר.

החובה לקיים במלואה את זכות העיון של הנאשם מחייבת להקפיד על מיון חומר בהאזנת סתר קיצרת טווח כעל חומר הנצבר בהאזנה ארוכת-טווח, ומחייבת היערכות מתאימה של גורמי החקירה והתביעה לעמוד כראוי במטלה זו, גם ככל שהחקירות המשטרתיות הופכות קשות, מורכבות וממושכות יותר.

חזקה היא כי פעולות המיון והסיווג נעשות בהגינות ובאחריות. עם-זאת, פעולות אלה לעולם עומדות לביקורת שיפוטית {ב"ש (מחוזי ת"א-יפו) 91715/05 דוד אפל נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

האזנת סתר