ניהול ההליך הפלילי - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- תחילה (סעיף 2 לחוק) - הוראות כלליות
- סדרי דין באין הוראות (סעיף 3 לחוק)
- אי-צירוף תביעה אזרחית (סעיף 4 לחוק)
- אין דנים פעמיים בשל מעשה אחד (סעיף 5 לחוק)
- סמכות מקומית (סעיף 6 לחוק)
- הסמכות העניינית בהליך פלילי (סעיפים 40, 51 לחוק בתי-המשפט)
- סמכות בצירוף אישומים או נאשמים (סעיף 7 לחוק)
- סמכות באין אחיזה בשום מקום (סעיף 8 לחוק)
- התיישנות עבירות (סעיף 9 לחוק)
- התיישנות עונשים (סעיף 10 לחוק)
- התובעים (סעיפים 11, 12 לחוק)
- העמדת סניגור וסייג לבחירת סניגור (סעיפים 13, 14 לחוק)
- מינוי סניגור מטעם בית-המשפט (סעיף 15 לחוק)
- הודעה בדבר נאשם הצפוי למאסר בפועל (סעיף 15א לחוק)
- איסור הטלת עונש מאסר בפועל על נאשם שאינו מיוצג (סעיף 15ב לחוק)
- תפקידי סניגור שמינהו בית-המשפט (סעיף 16 לחוק)
- הפסקת ייצוג של סניגור (סעיף 17 לחוק)
- חילוף סניגורים (סעיף 18 לחוק)
- הוצאות ההגנה (סעיף 19 לחוק)
- איסור קבלת שכר (סעיף 20 לחוק)
- התלונה (סעיף 58 לחוק)
- חקירת משטרה (סעיף 59 לחוק)
- החלטה שלא לחקור בעבירות מין או אלימות כלפי בן זוג (סעיף 59א לחוק)
- העברת חומר חקירה לפרקליט או תובע משטרתי, העברת החומר בעבירת פשע והמשך חקירה (סעיפים 60 עד 61 לחוק)
- העמדה לדין וסגירת תיק (סעיף 62 לחוק)
- סגירת תיק בעבירות מין או אלימות כלפי בן זוג (סעיף 62א לחוק)
- הודעה על החלטה שלא לחקור או להעמיד לדין, ערר, מועד לערר, מתן החלטה בערר והודעה על החלטה בערר (סעיפים 63 עד 65ב לחוק)
- כתב אישום (סעיף 67 לחוק)
- סגירת תיק בהסדר (סעיפים 67א עד 67יב לחוק)
- קובלנה (סעיף 68 לחוק)
- קובלנה נגד עובד ציבור (סעיף 69 לחוק)
- דין קובלנה (סעיף 70 לחוק)
- התביעה בקובלנה (סעיף 71 לחוק)
- החלפת קובלנה בכתב אישום (סעיף 72 לחוק)
- חובת מינוי סניגור - שיקול-דעת בית-המשפט בדיון בקובלנה (סעיף 73 לחוק)
- תחולת סעיף 74 לחוק בדבר חובת העיון על הליכי קובלנה פלילית
- זכות העיון בהליכי קובלנה
- טענת הגנה מן הצדק כטענה מקדמית בהליכי קובלנה פלילית
- הגשת קובלנה פלילית נגד עובד עיריה איננה טעונה אישור היועמ"ש
- זכות העיון בחומר חקירה (סעפים 74 עד 81 לחוק)
- מהו "חומר חקירה"?
- עיון בתיק פסיכיאטרי והעתקים מהחלטת הביטוח הלאומי
- זכותו של עצור לעיין בחומר חסוי
- מידע בדבר עבר פלילי של עדי התביעה
- חומר חקירה הנוגע לבדיקה, הכולל נהלי עבודה, הנחיות פנימיות ופרוטוקולים שהנחו את המעבדה לזיהוי פלילי עת היא ערכה בדיקות רלוונטיות לחקירת המקרה
- סריקת חומר החקירה על-ידי התביעה או על-ידי הנאשם ומימונו (סעיפים 74, 75 לחוק)
- חומר חקירה החוסה תחת "חסיון" (סעיף 78 לחוק)
- ערר בזכות על החלטה של בית-הדין הצבאי
- עיון התכתבויות בין מדינות בבקשת הסגרה וחשיפת חומר הנוגע לבקשת הסגרה
- הודעות חקירה של רצח שטרם פוענח
- הודעות במסגרת תיק חקירה אחר
- האזנת סתר
- שאלת הרלבנטיות
- מזכרים פנימיים הנוגעים להליכי המעצר והחקירה, מסמכים שהוצגו לעיונו של שופט-מעצרים ותרשומות פנימיות
- זכות עיון למי שנחשד ואיננו נאשם - תיקי חקירה ומסמכים המתייחסים לצדדים שלישיים ואחרים
- עיון בעדויות מומחים של ההגנה (סעיפים 82 עד 84 לחוק)
- ניסוחו של כתב האישום (סעיף 85 לחוק)
- צירוף אישומים ונאשמים או הפרדתם (סעיפים 86 עד 88 לחוק)
- כתב אישום חדש בהפרדת המשפט (סעיף 89 לחוק)
- איחוד משפטים (סעיף 90 לחוק)
- תיקון כתב אישום בידי תובע ותיקון כתב אישום בידי בית-המשפט (סעיף 91, 92 לחוק)
- חזרה מאישום ותוצאות חזרה מאישום (סעיפים 93, 94 לחוק)
- התליית הליכים (סעיף 94א לחוק)
- הזמנה למשפט (סעיף 95 לחוק)
- תוכן ההזמנה (סעיף 96 לחוק)
- הודעה על דחיית מועד (סעיף97 לחוק)
- צורת ההזמנה (סעיף 98 לחוק)
- צו הבאה (סעיפים 99, 100 לחוק)
- מסירה עם מעצר (סעיף 101 לחוק)
- שחרור בערובה (סעיף 102 לחוק)
- הבאה לבית-המשפט (סעיף 103 לחוק)
- תפיסת נכסי נאשם שנמלט (סעיף 104 לחוק)
- הזמנת עד וצורת ההזמנה ותכנה (סעיפים 105 עד 107 לחוק)
- המצאת מסמכים ומוצגים (סעיף 108 לחוק)
- הזמנת עד על אתר (סעיף 109 לחוק)
- עד שנבצע ממנו לבוא לבית-המשפט (סעיף 110 לחוק)
- מומחה מטעם בית-המשפט (סעיף 111 לחוק)
- גביה מוקדמת של עדות (סעיפים 116, 117 לחוק)
- גביה מוקדמת של עדות של ילד ועדות מוקדמת של אדם עם מוגבלות (סעיפים 117א, 117ב לחוק)
- נוכחות בעלי דין (סעיף 118 לחוק)
- סדרי גביית העדות (סעיף 119 לחוק)
- חתימת הפרוטוקול ותיעוד חזותי של עדות מוקדמת (סעיפים 120, 120א לחוק)
- העדות כראיה במשפט ועדות שנגבתה שלא בפני בעל דין (סעיפים 121, 122 לחוק)
- הודיה בכתב (סעיפים 123, 124 לחוק)
- כלל רציפות הדיון (סעיף 125 לחוק)
- נוכחות בעלי הדין (סעיפים 126 עד 133 לחוק)
- פרוטוקול הדיון ותרגום (סעיפים 134 עד 139 לחוק)
- תרגום (סעיפים 140 עד 142 לחוק)
- הקראה (סעיף 143 לחוק)
- דיון מקדמי (סעיף 143א לחוק)
- עובדות מוסכמות והסכמה על קבילות ראיות והצגת מסמכים (סעיף 144 לחוק)
- הסבר זכויות לנאשם (סעיף 145 לחוק)
- טענות פסלות (סעיפים 146 עד 148 לחוק)
- טענות מקדמיות (סעיפים 149 עד 151 לחוק)
- תשובת הנאשם לאישום (סעיף 152 לחוק)
- חזרה מהודיה (סעיף 153 לחוק)
- עובדה שהודה בה נאשם (סעיף 154 לחוק)
- פסק-דין של נאשם שהודה (סעיף 155 לחוק)
- התביעה - טענת "no case" (סעיפים 156 עד 158 לחוק)
- ההגנה, סיום פרשת הראיות וסיכומי הצדדים (סעיפים 159 עד 164 לחוק)
- ראיות נוספות מטעם התובע, סתירת ראיות נוספות, ראיות מטעם בית-המשפט וסתירת ראיות מטעם בית-המשפט
- סיכומים לעניין האשמה (סעיף 169 לחוק)
- נאשם שאינו מסוגל לעמוד בדין (סעיפים 170, 171 לחוק)
- חקירת העדים (סעיף 172 לחוק)
- אזהרת עד (סעיף 173 לחוק)
- סדר חקירת עדים (סעיפים 174 עד 181 לחוק)
- פסק-הדין (סעיפים 181א עד 189 לחוק)
- גזר הדין (סעיפים 190 עד 192א לחוק)
- פסק-הדין (סעיפים 193 עד 196 לחוק)
- הודעת ערעור - המועד - הארכת מועדים (סעיפים 201 עד 197 לחוק)
- ערעור אוטומטי (סעיף 202 לחוק)
- צורתה של הודעת הערעור, תיקון ההודעה ותוכנה (סעיפים 203 עד 207 לחוק)
- אי-התייצבות בעל דין בערעור (סעיפים 208, 208א לחוק)
- פסלות שופט (סעיף 209 לחוק)
- סדר הטיעון בערעור (סעיף 210 לחוק)
- הגשת ראיות בערעור (סעיף 211 לחוק)
- מעורבות בית-משפט שלערעור בהסקת מסקנות שונות מאלה של בית-המשפט קמא (סעיף 212 לחוק)
- סמכויות בית-משפט של ערעור (סעיף 213 לחוק)
- החזרת המשפט לערכאה קודמת וראיות (סעיף 214 לחוק)
- דחיית הערעור אף לאחר קבלת טענה מטעם המערער (סעיף 215 לחוק)
- הרשעה בערעור בעבירה אחרת העולה מחומר הראיות (סעיף 216 לחוק)
- הגדלה או הקטנת העונש בערעור (סעיף 217 לחוק)
- הקראת פסק-הדין ונימוקיו (סעיפים 218 עד 220 לחוק)
- קביעת עבירות קנס (סעיף 221 לחוק)
- ברירת קנס (סעיף 222 לחוק)
- עבירת קנס נמשכת (סעיף 222א לחוק)
- תשלום הקנס (סעיף 223 לחוק)
- אי-תשלום הקנס (סעיף 224 לחוק)
- כתב אישום בעבירות קנס (סעיף 225 לחוק)
- מועדי המצאה בעבירות קנס (סעיף 225א לחוק)
- אי-תחולת חוק הנוער (סעיף 226 לחוק)
- תחולה (סעיף 227 לחוק)
- ברירת משפט (סעיף 228 לחוק)
- תשלום הקנס (סעיף 229 לחוק)
- ייעוד קנסות לרשות מקומית (סעיף 229א לחוק)
- הזמנה למשפט (סעיף 230 לחוק)
- עיכוב ההליכים - מהות ומועד (סעיף 231 לחוק)
- חידוש ההליכים (סעיף 232 לחוק)
- המשך ניהול משפט על-ידי שופט אחר (סעיפים 233 עד 235 לחוק)
- סמכות בית-המשפט ואב בית-דין (סעיף 235 לחוק)
- פטירה (סעיף 236 לחוק)
- המצאת מסמכים (סעיף 237 לחוק)
- ליקוי טכני בעריכת מסמך אינו פוגם בתוקפם של הליכים (סעיף 238 לחוק)
- סדרי דין בעבירות על-פי פקודת התעבורה (סעיפים 239 עד 240 לחוק)
- הסמכות לחקור או לנהל תביעה (סעיף 241 לחוק)
- הענקת הסמכות לפי חוק (סעיפים 242, 242א לחוק)
חידוש ההליכים (סעיף 232 לחוק)
סעיף 232 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 קובע כדלקמן:"232. חידוש הליכים
עוכבו הליכים לפי סעיף 231 רשאי היועץ המשפטי לממשלה, בהודעה בכתב לבית-המשפט, לחדשם כל עוד לא עברו מיום עיכובם, בפשע - חמש שנים, ובעוון - שנה; הוגשה הודעה כאמור, יחדש בית-המשפט את ההליכים, ורשאי הוא להמשיך בהם מן השלב שאליו הגיע לפני ההפסקה; עוכבו ההליכים בשניה לא יחודשו עוד."
הודעה על עיכוב הליכים קצובה בזמן דורשת מתן הודעת חידוש ההליכים.
כל הליך פלילי שעוכב על-פי הודעת היועמ"ש - לא יוכל להתחדש אלא אם החליט היועמ"ש על חידושו.
חידוש ההליכים יכול ויעשה בהודעתו המפורשת של היועמ"ש על-פי סעיף 232 לחוק סדר הדין הפלילי ויכול ויעשה על-פי הודעת היועמ"ש הכלולה מניה וביה בגוף הודעתו על עיכוב ההליכים אשר מלכתחילה קצב גם את זמנה ואת מישכה - כאמור: "הריני מודיעך בית-המשפט הדן בהליכיו של פלוני כי מתוקף סמכותי על- פי סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי אני מעכב אותם ההליכים לתקופה קצובה - שבסופה של אותה תקופה יחודשו אותם ההליכים אלא אם אשוב ואודיעך על עיכוב נוסף בהם".
הדברים מתבקשים מעצם מהותו של מוסד עיכוב ההליכים שהינו הליך בסדרי הדין הפליליים הכרוך בהפעלת שיקול-דעת בעל אופי מעין שיפוטי.
תכליתה של סמכות זאת היתה ליחד לנושא התפקיד העומד בראש התביעה הכללית את הסמכות להפסיק הליכים פליליים, ללא החלת התוצאות בהן מדבר סעיף 93 לחוק סדר הדין הפלילי העוסק בחזרה מאישום ותוך שמירת האפשרות לחדש ההליכים תוך זמן נתון.
החידוש שנתחדש במוסד עיכוב ההליכים על פני המנגנונים האחרים הקיימים בחוק להפסקת הליכים פליליים הינו באפשרות הניתנת לבעל סמכות זו, היועץ המשפטי לממשלה, לשוב ולחדשם.
עיכוב ההליכים כמוהו כשטר ששוברו שלצידו הינו חידוש ההליכים. בעל הסמכות לעכב הוא היועמ"ש, והוא בלבד בעל הסמכות לחדש. כלומר, לא יחודשו הליכים שעוכבו על-ידי היועמ"ש אלא בחידושם על-ידי היועמ"ש.
גם בהיבט "המיקום החקיקתי" של חידוש ההליכים, אין לטעון כי חידוש הליכים הנעשה בתום עיכוב הליכים לתקופה קצובה אין הוא בבחינת "חידוש הליכים" על-פי סעיף 232 לחוק סדר הדין הפלילי.
הטענה כי עיכוב הליכים "קצוב תקופה" הנעשה בהודעת היועמ"ש על-פי סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי נושא בתוך עצמו את הודעת חידושם בתום התקופה הקצובה, אולם זאת לא בגדר הודעת היועמ"ש על חידוש ההליכים מכוח סמכותו שבסעיף 232 לחוק אלא כנגזרת מובנית שבתוך סמכות עיכוב ההליכים המוקנית לו בסעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי אינה נכונה.
חידוש ההליכים שבמקרה זה אינו בא כלל בשערי סמכות החידוש שבסעיף 232 לחוק סדר הדין הפלילי ועל-כן לא תחול לגביו מיגבלת הסיפא של סעיף 232 לחוק סדר הדין הפלילי בדבר "הליכים שעוכבו בשניה לא יחודשו עוד" - שכן אין ההליכים שעוכבו לתקופה קצובה מתחדשים עפ"י סעיף 232 לחוק סדר הדין הפלילי.
אותה הנחת יסוד מוטעית הינה כי קיימות שתי סמכויות או שתי "אפשרויות סמכות" בידי היועמ"ש לעכב הליכים:
האחת, לתקופה קצובה;
השניה, לתקופה שאינה קצובה.
לצידן של שתי הסמכויות הללו שני הסדרים חקיקתיים שונים כביכול לחידושם של ההליכים על ידו:
בראשונה, בגוף הודעת העיכוב.
בשניה, בהודעה נפרדת, כאשר לגבי החידוש על דרך "ההודעה הנפרדת" יחולו הוראות סעיף 232 לחוק סדר הדין הפלילי ברם אלה לא יחולו על החידוש שבגוף הודעת העיכוב. הדברים אינם כך.
סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי, כל עניינו ומהותו בקביעת סמכותו של היועץ המשפטי לעכב הליכים פליליים - בין לתקופה קצובה ובין לתקופה שאיננה קצובה.
סעיף 232 לחוק הינו ההסדר החקיקתי הקובע את ייחודה של סמכות עיכוב ההליכים שניתנה בידי היועמ"ש - לאמור, סמכותו לשוב ולחדש את ההליכים שעיכב.
כלומר, הליכים שעוכבו על-ידי היועמ"ש לתקופה קצובה, חידושם בתום אותה התקופה כמוהו כהודעת חידוש הליכים הניתנת על-ידי היועמ"ש על-פי סעיף 232 לחוק סדר הדין הפלילי.
אין זה נכון כי תכליתו של המחוקק בסיפא של סעיף 232 לחוק סדר הדין הפלילי עניינה רק בנאשם שההליכים בעניינו עוכבו לצמיתות, חודשו בהודעת היועץ המשפטי לממשלה ועוכבו בשנית וכי רק במקרה כזה אין עוד סמכות לחדש את ההליכים. פרשנות מצמצמת שכזו מובילה בהכרח לתוצאה פרשנית הנוגדת ביסודה את אותה תכלית של מניעת עינוי הדין לנאשם.
למשל, מקרה בו עיכב היועמ"ש את ההליכים לתקופה קצובה של חמש שנים חסר חודש, הודיע לאחר מכן על חידושם, ושב ועיכבם לחמישים ותשעה חודשים נוספים.
על-פי פרשנות זו רשאי יהיה היועמ"ש בתום אותם עשר השנים, חסר חודשיים, לשוב ולחדשם ולא תחול המגבלה שבסעיף 232 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי, ולא תחול גם המגבלה שבסעיף 232 רישא לחוק סדר הדין הפלילי בדבר פקיעת סמכות היועמ"ש לחדש ההליכים לאחר חלוף חמש שנים בעבירת פשע.
תוצאה פרשנית שכזו סותרת את תכלית מניעת עינוי הדין החוזר ונשנה לנאשם ואין הדעת סובלתה.
לא זו בלבד שפרשנות זו אינה מעוגנת כלל ועיקר בלשונו של סעיף 232 לחוק סדר הדין הפלילי אלא שסותרת היא את המערך השלוב של סמכות עיכוב ההליכים וחידושם כעולה מהוראות סעיפים 231 ו- 232 לחוק סדר הדין הפלילי יחדיו.