botox
הספריה המשפטית
ניהול ההליך הפלילי - דין ומהות

הפרקים שבספר:

פסלות שופט (סעיף 209 לחוק)

1. עילת הפסלות
סעיף 209 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982, קובע כדלקמן:

"209. טענת פסלות שופט בערעור
בתחילת שמיעת הערעור ולפני כל טענה אחרת רשאי בעל דין לבקש ששופט פלוני יפסול עצמו מלישב בדין; הוראות סעיפים 146 עד 148 יחולו, בשינויים המחוייבים, על טענת פסלות לפי סעיף זה."

בכדי לבסס עילת פסלות על מערער להראות, כי בניהול הדיון בעניינו מתעורר חשש ממשי למשוא פנים של בית-המשפט {בג"צ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה, פ"ד מח(3), 573 (1994); ע"פ 1988/94 דני בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3), 608 (1994)}.

בית-המשפט בוחן את החומר שהוגש לו בכתב מטעם המערער ומטעם המשיבה.

לא אחת, לאחר עיון בתיק, מתבקשת עמדת הצדדים לגבי סוגיות שלדעת בית-המשפט טעונות מענה. לפיכך, לא ניתן לומר, ולו בדו"חק, כי נוצר הרושם לפיו "המשחק מכור", באופן המצדיק את פסילתו של בית-המשפט {ע"פ 2144/04 חיים מלול נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2004); ע"פ 4744/99 סארי שיבלי נ' הוועדה לתכנון ולבניה גליל מזרחי, תק-על 99(3), 567 (1999); ע"פ 1867/01 ארמונד מיארה נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4), 865 (2001)}.

2. קיום דיון בטענת פסלות בנוכחות המערער
זכותו של הנאשם להיות נוכח בדיון הפלילי בעניינו מעוגנת בסעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי.

חובת קיום הדיון בפני הנאשם על-פי סעיף זה, חלה רק על הדיון בערכאה הדיונית, על-כן אין הוראה זו מקימה חובה לשמיעת הצדדים בעל-פה בהליכים, שהוא הליך של ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט {ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' מנחם, תק-על 2009(1), 137 (2009)}.

ככלל, גם בערעור על הכרעתה של הערכאה הדיונית, חובה לקיים דיון במעמד הנאשם, וזאת לפי הוראת סעיף 208 לחוק סדר הדין הפלילי.

סעיף זה נכלל בפרק ו' לחוק סדר הדין הפלילי, העוסק בערעור על ההליך העיקרי בפלילים. לעומת-זאת, הכללים בדבר ערעורים על החלטות בבקשה לפסלות שופט אינם מוסדרים בפרק זה, אלא בסעיף המיוחד להם, סעיף 147 לחוק סדר הדין הפלילי.

סעיפי פרק ו' קובעים את סדרי הדין הנוגעים לערעור על ההליך העיקרי ובאותו אופן, סעיפיו הקטנים של סעיף 147 מסדירים את כללי סדר הדין הנוגעים לערעור הפסלות.
נמצא, כי בעוד שלגבי הערעור על ההליך העיקרי, נקבע, בסעיף 208 בפרק ו' לחוק, כי הדיון בו יהיה בפני בעל הדין, הרי שלגבי הערעור על החלטת הפסלות, אין סעיף 147 לחוק קובע הוראה דומה.

כל שנאמר שם, בסעיף 147(ד), הינו כי לבעלי הדין תינתן הזדמנות "לטעון טענותיהם". אופן העלאת הטענות אינו מפורט בסעיף, והסעיף אינו מקים חובה לשמיעתן בדרך אחת ולא בדרך אחרת.

על-כן, ההכרעה בערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט, בניגוד לדיון בפלילים בערכאה הדיונית, ובניגוד לערעור בפלילים על ההליך העיקרי, אינה חייבת להיעשות על-סמך טיעוני הצדדים בעל-פה דווקא, וניתן לקבלה גם על בסיס טיעונים בכתב.

עם הזמן התגבש נוהג לפיו הדיון בערעורי פסלות בפלילים נעשה בפני הצדדים אלא, שאין מדובר בכלל מחייב, ובמקרים המתאימים לכך חרג בית-המשפט מנוהג זה, על-פי שיקול-דעתו.

לבית-המשפט נתונה הבחירה בין הכרעה בערעור הפסלות על בסיס טיעוני הצדדים בכתב לבין הכרעה על בסיס טיעונים בעל-פה בנוכחות הצדדים.

אפשרות בחירה זו מקנה לבית-המשפט יכולת לנהל את הדיון בערעור הפסלות ביתר מהירות ויעילות, כנדרש מאופיו של ערעור זה, שההכרעה בו חיונית באופן מיוחד לשם המשך הדיון בהליך העיקרי {ע"פ 200/10 אליאור חן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

במצב אידיאלי מוטב היה לערוך דיון בפני הצדדים ולשמוע את טענותיהם בעל-פה בכל הליך שהוא, אלא, שמגבלותיה של מערכת בתי-המשפט מחייבות קביעת סדרי עדיפויות, והשקעת משאבי המערכת באופן כזה שיעניק טיפול מיטבי למכלול התיקים המובאים בפניה.

אף משך הזמן הנדרש לטיפול בערעורי הפסלות גורם לעיתים לעיכובים בהתקדמות ההליך העיקרי בו ניתנה החלטת הפסלות.

יודגש, כי כאשר מדובר בערעורי הפסלות, המתמקדים בשאלות משפטיות קונקרטיות, ולא בשאלות עובדתיות, התועלת מקיום ההליך בפני הצדדים הינה מוגבלת, והתרשמותו הבלתי-אמצעית של בית-המשפט מהצדדים שלפניו אינה הכרחית בכל המקרים, כאשר הטענות מפורטות בכתב.

על-כן, במקרים בהם להערכת בית-המשפט אין הכרח בשמיעת טיעוני הצדדים בעל-פה על-מנת להגיע להכרעה בערעור הפסלות, אם משום שהטיעונים בכתב מקיפים וברורים דיים, אם משום שאינם מגלים כלל על פניהם עילת פסלות כלשהי ואם משום שהועלו כבר בערעורי פסלות קודמים באותו הליך, יכריע בית-המשפט בעניין שלפניו על-סמך הטענות בכתב, ומבלי לעכב את ההליך שלא לצורך עד למועד בו ניתן יהיה לקבוע דיון בפני באי-כוח הצדדים.

יובהר, כי הרשימה כאמור אינה רשימה סגורה, וההחלטה האם לקיים דיון במעמד הצדדים מסורה לשיקול-דעתו של בית-המשפט במקרה הקונקרטי {ע"פ 200/10 אליאור חן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.