זכותו של עצור לעיין בחומר חסוי

לעניין זה ישנה הבחנה בין מעצר לפני שהוגש כתב אישום ולאחריו.

על-פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, זכאי נאשם לעיין במלוא חומר הראיות אשר נאסף בחקירה רק משהוגש נגדו כתב אישום.

עם-זאת, מכוח סעיף 15 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מכוח עקרונות כלליים ומכוח פסיקת בית-המשפט העליון, מוטלת, במקרים מסויימים, על גורמי החקירה והתביעה החובה להעביר לעיונו של החשוד חומר ראייתי בשלבים מוקדמים יותר.

רצונה של המשטרה הוא לא לגלות בשלבי החקירה הראשונים לחשודים את החומר שבידיה, אך מן הראוי להמעיט עד כמה שאפשר בחיסוי החומר שבידי המשטרה ולגלות לחשוד את כל הפרטים שגילויים אינו מסכן באופן ממשי את המשך החקירה. צורך זה הולך וגובר ככל שתקופת המעצר נמשכת {בג"צ 732/80 אדרי נ' משטרת ישראל, פ"ד לה(1), 499 (1980) (להלן: "בג"צ אדרי")}.

הלכה היא כי כשבית-המשפט בא לשקול אם מתקיימת עילה למעצר, עליו להביא בחשבון, בין היתר, גם את עניין הגילוי הנאות של החומר לחשוד, כדי שזה יוכל להביא כראוי את טענותיו נגד בקשת המעצר.

כך, למשל ב- ב"ש/70/86 {גינדי נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1), 449 (1986)}, צויין כי על בית-המשפט להביא בחשבון את מידת גילוי החומר החסוי לחשוד כדי לאפשר לו להעלות טענותיו נגד בקשת המעצר.

הלכה זו עומדת בתוקפה מזה שנים ארוכות ובית-המשפט העליון חזר עליה פעם אחר פעם {ראו לדוגמה בש"פ 5831/01 חדיף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1), 167 (2001); בש"פ 4077/06 שוורץ נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2), 3520 (11.6.2006))}.

דוגמה לכך ניתן למצוא ב- בש"פ 909/05 {ג'אבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(2), 755 (2005)}, שם התייחס כב' השופט רובינשטיין, לשאלה אם ראוי למסור אמרות-הודיה של חשוד במהלך החקירה.

בפרשה זו צויין, שאם החשש הינו שגרסה, שמסר החשוד והעומדת לרשותו, תוכל לשמשו שלא כדין לשיבוש וכדומה, וזהו אחד הטעמים הבולטים לאי-העמדת חומר חקירה לרשות חשוד בטרם הוגש כתב אישום, רשאי בית-המשפט לצוות שהוא יימסר לבא-כוחו מתוך הסכמה שלא יועבר לחשוד עצמו עד למועד הגשת כתב האישום ובמקרים קיצוניים, להורות כי לא יימסר כלל.

דומה, שבכך, אימצה ההלכה הפסוקה באופן חלקי את דעתה של המלומדת ד"ר חיה זנדברג במאמרה, שם, "חיסוי ראיות בשלב המעצר לצורכי חקירה" מחקרי משפט ט"ו 457 (תשנ"ט - תש"ס - 1999)).

ד"ר זנדברג טוענת כי ראוי שהוראת סעיף 15(ג) לחוק המעצרים תתפרש בהתבסס על האמור בסעיף 15(ה) לחוק המעצרים כהוראה, הקובעת חיסוי יחסי של הראיות, כשמבחן החיסוי הוא מבחן הסיכון הממשי לחקירה.
יתכן שיהיו מקרים רבים, שבהם יתקיים מבחן הסיכון הממשי לחקירה, בשל החשש הטבוע לסיכונה של החקירה המתקיים בשלב המעצר לצורכי חקירה. המלומדת מדגימה זאת בהצבעה על מהלכי חקירה עתידיים של המשטרה, שהם, לעולם, חסויים.

עם-זאת מציינת ד"ר זנדברג, כי יהיו מקרים, שבהם לא יתקיים חשש זה ובמקרים אלו, לא תהיה הצדקה לפגוע בזכות הטיעון של החשוד ולא תתקיים הצדקה ל"מוחלטות" החיסוי. המלומדת מדגימה אפשרות זו בראיות, שמקורן בחשוד עצמו, אף כי היא מצביעה על-כך, שיהיו מקרים, שבהם גילוי ראיות כאלה אף הוא, עלול לסכן את החקירה.

יצויין כי בעוד אשר במעצר לצרכי חקירה ("מעצר ימים") קבע המחוקק מטעמים מובנים הוראה ספציפית לעיון בחומר החסוי על-ידי בית-המשפט (סעיפים 15(ג) ו- 15(ה) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) - לא עשה כן באשר למעצר עד תום ההליכים, שאז עומדת לנאשם זכות לעיין בחומר החקירה (סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי); זאת - אלא-אם-כן הוצאה תעודת חסיון, שלגביה ישנה אפשרות לפעול לפי סעיפים 44 ו- 45 לפקודת הראיות {ראו גם בש"פ 5672/08 מדינת ישראל נ' סטואר, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.07.2008), מפי כב' השופט לוי}.

עם-זאת קבעה הפסיקה, כי ניתן להציג חומר חסוי כשהמדובר ביחס למידע שהוא רלוונטי לעניין מעצרו הנמשך של הנאשם, אשר אינו קשור במישרין להוכחת העבירות עצמן, כגון בקשר לכוונת הימלטות, ומתוך הבאה בחשבון "שלא ניתנה אפשרות לנאשם ולבא-כוחו להתייחס למידע זה ולנסות להפריכו {בש"פ 597/93 מדינת ישראל נ' אבוטבול, פ"ד מז(1), 340, 344 (1993), מפי כב' השופט בך; ראו גם בש"פ 6552/05 עבידאת נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.08.2005); בש"פ 503/08 מדינת ישראל נ' ביבי, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.01.2008); בש"פ 5672/08 מדינת ישראל נ' סטואר, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.07.2008)}.

הצגת חומר חסוי בשלב של מעצר עד תום ההליכים צריכה להיות מצומצמת מאוד, ובאמת כשהדברים נוגעים אך למעצר, ולא - גם בעקיפין - לתיק העיקרי, וכאשר לא ניתן לחשפם.

ב- ת"פ (רמ') 23234-03-10 {מדינת ישראל לשכת התביעות שלוחת ירושלים נ' דוד דהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (5.8.2013)}, טען הנאשם שזכותו לעיין בחומר החקירה שמצוי בידי המאשימה, כוללת בתוכה את אפשרות ה- "שימוש" במיקרוסקופ המשטרתי לבדיקת הדוקרן והצמיגים.

בנוסף, לגופו של עניין, הנאשם טען שהמיקרוסקופ שבאמצעותו נבדקו הצמיגים הינו בגדר ציוד טכני ייחודי שמצוי בידי המשטרה ובידי אוניברסיטאות לצורכי מחקר. מבירור שנערך עם האוניברסיטאות, נמסר לנאשם כי אין אפשרות לאפשר לגורם חוץ-אוניברסיטאי לעשות שימוש במיקרוסקופ שברשותם. בנוסף, לטענת המומחה מטעם ההגנה סוג המיקרוסקופ שברשות האוניברסיטאות אינו מתאים לביצוע סוג הבדיקה שהוא מעוניין בביצועה. האפשרות שנותרה בפני הנאשם היא שהצמיגים יבדקו במיקרוסקופ זהה לזה שמוחזק על-ידי המשטרה אצל גורמים מומחים בחו"ל. עם-זאת, עלות הבדיקה בחו"ל היא גבוהה ובלתי-סבירה בהתחשב ביכולתו הכלכלית של הנאשם, אשר הינו חסר אמצעים ומיוצג על-ידי הסניגוריה הציבורית.

בפרשה זו נקבע כי אפשרות "העיון" במיקרוסקופ המשטרתי על-ידי הנאשם, עונה על מבחן "הנגיעה לאישום" ועל מבחן "הרלוונטיות", כפי שנקבעו בפסיקה לעניין אופן הגדרתו של "חומר חקירה".

נקבע כי ניתן לעשות אנלוגיה ל"מכשיר הינשוף", אשר מהווה "חומר חקירה", לגבי המיקרוסקופ המשטרתי.

כך נקבע, כי אפשרות "העיון" במיקרוסקופ המשטרתי, על-ידי בדיקת הצמיגים והדוקרן באמצעותו על-ידי מומחה מטעם ההגנה, הינה חלק מהזכות להליך הוגן.

זאת ועוד, אפשרות "העיון" במיקרוסקופ המשטרתי נותנת ביטוי לרעיון של הבטחת קיומם של "אמצעים ראויים" {adequate facilities} לנאשם להכנת הגנתו.

אפשרות "העיון" במיקרוסקופ המשטרתי הינה חלק מהעקרון בדבר "שיווין באמצעי הלחימה" {equality of arms} בין התביעה לבין ההגנה בהליך הפלילי.

עד מומחה הוא עד ניטראלי שתפקידו לסייע לבית-המשפט לעשות צדק ולהביא לבית-המשפט את מלוא התמונה הנוגעת לתחום מומחיותו, ולכן צד שמבקש להגיש חוות-דעת מומחה בהליך הפלילי מחוייב כלפי בית-המשפט וכלפי הצד שכנגד בגילוי מלא של "המידע" וה- "אמצעים" שעמדו לרשותו של המומחה מטעמו לצורך הכנת חוות-הדעת. הגילוי המלא נעשה על-ידי "העתקה" של "החומר" ובמקרים שבהם לא ניתן לעשות "העתקה" אזי יש לאפשר "עיון".

כפועל יוצא, בהעדר הוכחה שעלול להיגרם נזק ממשי למאשימה אם תינתן אפשרות העיון למומחה מטעם ההגנה במיקרוסקופ (בין בדמות נזק לאינטרס ציבורי מוגן ובין בדמות נזק כלכלי לאור הוצאות כספיות שייתכן ויחולו על המשטרה עקב ה- "עיון"), בית-המשפט הנכבד לא שוכנע שקיים נימוק סביר שלא להתיר את "העיון".

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

זכותו של עצור לעיין בחומר חסוי