botox
הספריה המשפטית
ניהול ההליך הפלילי - דין ומהות

הפרקים שבספר:

נוכחות בעלי דין (סעיף 118 לחוק)

סעיף 15א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 קובע כדלקמן:

"15א. הודעה בדבר נאשם הצפוי למאסר בפועל (תיקונים: התשס"ו (מס' 3), התשס"ז (מס' 2))
(א) (1) סבר תובע כי קיימת אפשרות שיבקש מבית-המשפט להטיל על נאשם עונש מאסר בפועל אם יורשע, יודיע על-כך התובע לבית-המשפט במועד הגשת כתב האישום או במועד אחר לפני תחילת המשפט.
(2) מסר התובע לבית-משפט הודעה כאמור בפיסקה (1), יודיע על-כך בית-המשפט לנאשם ולסניגוריה הציבורית.
(ב) על-אף הוראות סעיף-קטן (א)(1), לא מסר התובע הודעה כאמור באותו סעיף-קטן לפני תחילת המשפט, וסבר התובע, לאחר תחילת המשפט, כי נתגלו נסיבות חדשות או נמצאו טעמים אחרים המצדיקים, לדעתו, לבקש מבית-המשפט להטיל על נאשם עונש מאסר בפועל, יודיע על-כך התובע לבית-המשפט ולנאשם בהזדמנות הראשונה.
(ג) מסר התובע הודעה לפי הוראות סעיף זה, ימונה לנאשם שאינו מיוצג, סניגור.
(ד) לעניין סעיף זה וסעיפים 15(א)(4) עד (6) ו- 15ב, "מאסר בפועל" - למעט כל אחד מאלה:
(1) מאסר שאת כולו נושא הנאשם בחופף לפי הוראות סעיף 45 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בסעיף זה: "חוק העונשין");
(2) מאסר במקום קנס כאמור בסעיף 71 לחוק העונשין;
(3) מאסר על אי-מתן התחייבות לפי סעיף 74 לחוק העונשין."

סעיף 118 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 קובע כדלקמן:

"118. נוכחות בעלי דין (תיקונים: התשנ"ה (מס' 2), התשס"ד (מס' 4))

עדות מוקדמת תיגבה בפני תובע ובפני הנאשם או אדם העשוי להיות נאשם בעבירה, זולת אם החליט בית-המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לגבותה שלא בפניו של הנאשם או של מי שעשוי להיות נאשם; החליט בית-המשפט כאמור תתועד העדות בתיעוד חזותי והוראות סעיף 120א(ב) ו- (ג) יחולו לעניין זה."

סעיף 15א לחוק סדר הדין הפלילי הקובע חובת מינוי סניגור כאשר הוחלט לגבות עדות לאלתר לפי סעיף 117 לחוק סדר הדין הפלילי כנגד חשוד בעבירה שדינה מאסר 10 שנים ויותר, אינו מותיר לבית-המשפט שיקול-דעת להימנע ממינוי סניגור.

לעניין זה לא הבחין המחוקק בין חשוד שנוכח בדיון לבין חשוד שאיננו נוכח. האפשרות שעדות תיגבה שלא בנוכחות נאשם או חשוד לא נעלמה מעיני המחוקק כפי שעולה מהוראת סעיף 118 לחוק סדר הדין הפלילי, ואף-על-פי-כן לא ראה לסייג לעניין זה את חובת המינוי הקבועה בסעיף 1 לחוק סדר הדין הפלילי.

נקודת המוצא של חוק סדר הדין הפלילי היא, כי ייצוגו של חשוד או נאשם בידי סניגור הוא תמיד לטובתו, והשקפה זו עומדת ביסוד החובה למינוי סניגור בין אם נאשם או חשוד מעוניין בייצוג ובין אם לאו. אכן, ייצוג הניתן לחשוד או נאשם ללא נוכחותו וללא מתן הנחיות לסניגור לצורך קביעת קו הגנתו במשפט, הוא ייצוג שלוקה בחסר. אולם, מידת הפגיעה הצפויה לחשוד מגביית עדות ללא ייצוג כלל, עולה על מידת הפגיעה שהוא צפוי לה מייצוג חסר כאמור.

ראשית, יש להביא בחשבון כי גם במקרה שבו תיגבה עדות ללא כל חקירה מטעם החשוד או בא-כוחו עלולה העדות להתקבל כראיה במשפט, הגם שמשקלה עשוי להיפגם {הוראת סעיפים 121 ו- 122 לחוק סדר הדין הפלילי, וכן ע"פ 632/83, 647/84 הרוש ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(1), 253, 266-265 (1985)}.

שנית, יש בכוחו של סניגור הנוכח בעת החקירה כדי להועיל לחשוד, אף אם לא היתה לו אפשרות לקבל ממנו הוראות ביחס לקו ההגנה. כך, למשל, סניגור הנוטל חלק בדיון של גביית עדות לאלתר יכול למנוע קבלת חומר ראיות שאיננו קביל על-פי דין, אף ללא התייעצת מוקדמת עם לקוחו.

עוד, למשל, כאשר עולה שאלה של זיהוי החשוד על-ידי העד במסדר זיהוי או בדרך אחרת פתוחות דרכים רבות בפני הסניגור לקעקע את הזיהוי לכאורה גם בהעדר הנחיות מטעם החשוד.

מכל מקום, לא לנו לקבוע מהן האפשרויות העומדות לרשות הסניגוריה גם בתנאים המוגבלים של העדר התייעצות עם החשוד. כבר נאמר בבית-משפט זה לא אחת, כי "אין חקר לתבונת סניגור מוכשר" {ראו ע"פ 35/50 מלכה ואח' נ' היועץ המשפטי, פ"ד ד' 429, 433 (1950), מפי כב' השופט אולשן}. למותר להדגיש, כי אם סבור הסניגור שיש בשאלות שיוצגו לעד בחקירה נגדית משום נזק פוטנציאלי לחשוד, יוכל מטעם זה, לשקול הימנעות מחקירה מזיקה שכזו.

זאת ועוד, נוכח מגרעותיה של גביית עדות לאלתר בכלל, ונוכח החשש כי יש בה כדי לפגוע בהגנת נאשם או חשוד בפרט, ובמיוחד כאשר לא נכח בהליך, קבע המחוקק את הוראות סעיפים 121 ו- 122 לחוק סדר הדין הפלילי. אין בהוראת סעיף 121(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי כדי ללמד כי המחוקק ראה אפשרות להימנע מקיום החובה למינוי סניגור על-פי סעיף 15 לחוק סדר הדין הפלילי.

הוראותיו של סעיף 121 נועדו לקבוע מנגנון לקבלת עדות כאמור ולריפוי הפגמים הנובעים מכך שלא ניתנה לנאשם הזדמנות לחקור עד או לא ניתנה הזדמנות סבירה למנות סניגור מחמת טעות או תקלה כלשהי, ובכל מקרה אחר שבו סבור בית-המשפט שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין כתוצאה מגביית עדות לאלתר.

מובן גם למשל כי מתן ייצוג לחשוד בידי הסניגוריה הציבורית לא יחסום בפניה את הדרך להעלות טענות לעניין סעיף 121 ו- 122 לחוק סדר הדין הפלילי בשל העדר האפשרות לקבל הנחיות מן החשוד בטרם נטל הסניגור חלק בהליך.

יחסי שליחות הם אלו העומדים ביסוד הייצוג בידי עורך-דין. מערכת היחסים שבין עורך-דין ללקוח ניזונה ממספר מערכות של יחסים משפטיים {בג"צ 4974/92 רובין ואח' נ' יאיר לוי, פ"ד מו(5), 772 (1992)}. אולם, מצוות המחוקק לעניין ייצוגו של נאשם בהליך פלילי, כל אימת שהנושא הוסדר על ידו, גוברת על מערכת הדינים הכללית הנוגעת ליחסי השליחות שבין לקוח לעורך-דינו.

באשר לקיום הוראות סעיף 118 לחוק סדר הדין הפלילי. סעיף 118 לחוק סדר הדין הפלילי מתייחס למצב שבו ידוע שם הנאשם או החשוד ואין בו כדי לשלול את האפשרות לגבות את העדות גם במצבים אחרים.

לשונו של סעיף 117 לאותו חוק, הקובע סמכות בית-המשפט לגבות עדות מוקדמת, היא כללית, וכל שנאמר בה הוא שבית-המשפט רשאי לגבות עדות כזו - כאשר הוגש כתב אישום לבקשת תובע או לבקשת אדם העשוי להיות נאשם בעבירה {ב"ש (יר') 002651/01 מדינת ישראל נ' תאופיק אבו תאייה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2001)}.

סעיף 118 לחוק סדר הדין הפלילי קובע במפורש כי אף בגביית עדות מוקדמת של ילד יהיה נוכח באולם הנאשם, אלא אם הוחלט אחרת, וזאת מטעמים מיוחדים.

כך, למשל, ב- ב"ש 2894/00 {מדינת ישראל נ' דרויש מוסא, פורסם באתר האינטרנט נבו (2000)} קבע בית-המשפט כי בהמלצת חוקר הנוער לא מצא טעמים מיוחדים שיש בהם כדי להצדיק את מתן העדות שלא בנוכחות הנאשם.

יחד-עם-זאת, לאור העובדה שמדובר בקטינה ובהיותה של העבירה נשוא כתב האישום עבירת מין, בית-המשפט קבע כי לא יוכל להתעלם מהמלצתו של חוקר הנוער.
לאור זאת מכוח הסמכות שבתקנה 4 לתקנות לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) (גביית עדות מתלונן בשל עבירת מין שלא בפני הנאשם), התשנ"ז-1996 בית-המשפט קבע כי המתלוננת תמסור עדותה באולם בית-המשפט בנוכחות הנאשם, כאשר היא ישובה מאחורי פרגוד, החוצץ בינה לבין הנאשם ומונע יצירת כל קשר ביניהם, לרבות קשר עין.