botox
הספריה המשפטית
ניהול ההליך הפלילי - דין ומהות

הפרקים שבספר:

פסק-הדין (סעיפים 193 עד 196 לחוק)

1. מבוא
סעיפים 193 עד 196 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982, קובעים כדלקמן:

"193. גזר הדין
בתום הטענות לעניין העונש יגזור בית-המשפט את דינו של הנאשם; בית-המשפט יקרא את גזר הדין בפומבי, יחתום עליו ויסמנו בתאריך קריאתו.

194. שמירת דינים
אין בהוראות סימן זה כדי למעט מהוראות כל דין המתיר שלא להרשיע נאשם אף אם הוכחה אשמתו, או שלא להטיל עליו עונש אף אם הורשע.

195. פסק-הדין
הכרעת הדין וגזר הדין מהווים יחד את פסק-הדין.

196. הסברה על זכות הערעור
בתום קריאת גזר הדין יסביר בית-המשפט לנאשם את זכותו לערער על פסק-הדין ויודיע לו על המועד להגשת הערעור."

מחוק סדר הדין הפלילי עולה, כי הכרעת-דין או הכרעת-דין יחד עם גזר הדין, לפי העניין, מהווים את פסק-הדין {סעיף 195 לחוק סדר הדין הפלילי}.

ברם, יש להבחין בין מקרה שבו הכרעת הדין היא של הרשעה לבין מקרה שבו הכרעת הדין היא של זיכוי.

במקרה הראשון, ניתן לגרוס כי טרם נסתיים ההליך בעניינו של הנאשם ולפיכך זכות הערעור תקום רק מיום סיום ההליך, קרי יום מתן גזר הדין. מאידך גיסא, מקום בו הכרעת הדין {כמשמעה בסעיף 194 לחוק סדר הדין הפלילי} מזכה את הנאשם, מתחיל "מירוץ הזמן" על אתר, שהרי אין אחר הכרעת הדין של זיכוי כל הליך נוסף.

משמעות הדברים היא, כי הדיון בערכאה הראשונה, לאחר שניתנה הכרעת דין מרשיעה, מסתיים עם מתן גזר הדין בשלמותו לרבות הנימוקים כך שהכרעת הדין וגזר הדין מהווים יחד את "פסק-הדין" {סעיף 195 לחוק סדר הדין הפלילי}.

במצב דברים כאמור, בית-המשפט סיים את מלאכתו ונפתחת דרך המלך לערער בזכות על פסק-הדין. דהיינו, על פסק-הדין ולא על הכרעת הדין. לפיכך נתונה זכות הערעור גם כאשר בנמצא הכרעת דין שאין לאחריה גזר דין {ע"פ 4274/94 אורי צוקרמן נ' חברת צים, חברת השיט הישראלית בע"מ, פ"ד נ(5), 793 (1997)}.

אולם, הכרעת דין המזכה את הנאשם מחלק מהעבירות עדיין לא סיימה את ההליך בערכאה הראשונה, שכן אין מדובר בהכרעת דין המזכה את הנאשם כליל {ע"פ 121/88 מדינת ישראל נ' דרוויש, פ"ד מה(2), 663, (1991)}.

מובן כי נימוקי גזר הדין הם חלק בלתי-נפרד מפסק-הדין, שכן בלא נימוקים אשר פורשים את השיקולים שעמדו בפני בית-המשפט בעת גזירת העונש, נפגעת זכות הערעור בנוגע לגזר הדין {סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי; בג"צ 3801/10 ע'פתאח צובחי מוסא דולה נ' בית-משפט צבאי יהודה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

סעיף 194 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי אין בהוראותיו של סימן ז' לפרק ה' מן החוק, לרבות אלה שעניינן תוכנה של הכרעת הדין, כדי למעט מהוראותיו של כל דין המתיר שלא להרשיע נאשם, אף אם הוכחה אשמתו, או שלא להטיל עליו עונש אף אם הורשע {ע"פ 1509/91 ישראל בן נעים כדורי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(3), 652 (1991)}.

2. הסברה על זכות הערעור
סעיף 196 לחוק סדר הדין הפלילי, קובע כי בתום קריאתו של גזר הדין על בית-המשפט להסביר לנאשם את זכותו לערער וכן להודיע לו על המועד להגשת ערעור.

מלשון הסעיף עולה כי כוונתו היא לכך שהמידע בעניין זכות הערעור והמועד להגשתו יימסר לנאשם על-ידי הערכאה הדיונית.

חובה זו משתלבת היטב עם קיומה של זכות לערעור אחד בשיטה הנוהגת. אולם, גם אם נניח שהחובה האמורה חלה על בית-המשפט בשבתו כערכאת ערעור, הרי אין מחדל כאמור, צריך להביא בהכרח למתן ארכה להגשת ערעור {בש"פ 5506/08 ראובן אוחנה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו
(2008)}.

חובה זו משלא נתקיימה, יכולה להביא טעם להארכת מועד להגשת ערעור, אך לא בהכרח תוביל לקבלתה. שאלה מרכזית בהקשר זה של הארכת מועד היא מהם סיכוייו של ההליך העיקרי {ה"פ (יר') 648/99 מוסי רז נ' מפקד המנהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון, פורסם באתר האינטרנט נבו (2000); בש"א 5636/06 נשר נ' גפן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006); בש"א 4916/07 מחאמיד נ' מינהל מקרקעי ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.

3. האם קיימת חובת הנמקה בגזר הדין?
שומה על בית-המשפט לנמק את גזר דינו כשם שהוא חייב לנמק את הכרעת הדין וזאת למרות שסעיף 193 לחוק סדר הדין הפלילי אינו דורש זאת.

חובת ההנמקה היא כפולה, ראשית בית-המשפט חייב בהנמקה כלפי הנאשם, זכותו של נאשם לדעת ולהבין מדוע בית-המשפט גזר עליו את העונש שגזר ושנית החובה קיימת כלפי ערכאת הערעור.

על-מנת שערעור יהא אפקטיבי ועל-מנת שערכאת הערעור תוכל לבקר את גזר הדין הערכאה המבררת חייבת לנמקו. חובת ההנמקה חשובה במיוחד.

כדי למנוע סכנה כי שיפוט על-פי שיקול-דעת יהפוך לשיפוט שרירותי על בית-המשפט חלה חובת הנמקה מלאה של פסק-הדין. הנמקה מלאה מחנכת את השופט למחשבה ברורה ולהעלאת נימוקיו, כולל תחושתו האינטואטיבית.

חובת ההנמקה מוטלת על כל בית-דין, לרבות ועדת עררים, אף ללא הוראה מפורשת בחוק, או בתקנות. ככלל הפרת חובה לתת נימוקים אומנם אינה מבטלת את תוקף ההחלטה ואינה גורמת לביטול גזר הדין באופן ישיר אלא על ערכאת הערעור לבדוק אם גזר הדין מצוי במתחם הסבירות לאור השיקולים הרלבנטיים {ע"פ 7494/02 עזרן בטי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013); בג"צ 4806/94 ד.ש.א איכות הסביבה בע"מ נ. שר האוצר ואח' פ"ד נב(2), 193, 213 (1998)}.

אמנם לא נקבע בחוק או בתקנות חובה מפורשת של הנמקת גזר הדין כפי שנדרש לגבי הכרעת הדין, אך המגמה המודרנית היא להטיל על כל רשות מנהלית, קל וחומר רשות שיפוטית או מעין שיפוטית חובת הנמקה {ע"ש (חי') 321/00 איתן קרמר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2001); בג"צ 4806/94 ד.ש.א איכות הסביבה בע"מ נ' שר האוצר פ"ד נב(2), 193 (1998)}.