botox
הספריה המשפטית
ניהול ההליך הפלילי - דין ומהות

הפרקים שבספר:

הענקת הסמכות לפי חוק (סעיפים 242, 242א לחוק)

סעיפים 242 ו- 242א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 קובעים כדלקמן:

"242. סמכות פרקליט המחוז (תיקונים: התשמ"ז (מס' 2), התשס"ד)
כל סמכות הנתונה לפי חוק לפרקליט מחוז, רשאי להשתמש בה פרקליט המדינה או משנהו וכן רשאי פרקליט המדינה, באישור היועץ המשפטי לממשלה, להעניק סמכות כאמור, למעט סמכות שנאצלה לפרקליט מחוז לפי כל דין, לפרקליט אחר מפרקליטות המדינה.

242א. אצילת סמכויות היועץ המשפטי לממשלה (תיקון התשס"ד)
(א) היועץ המשפטי לממשלה רשאי לאצול לכל אחד מבעלי התפקידים המנויים בטור א' בתוספת השלישית, דרך-כלל, לסוגי עניינים או לעניין מסויים, את הסמכויות הנתונות לו לפי הוראות החוקים כמפורט לצידם בטור ב' בתוספת האמורה, כולן או מקצתן.
(ב) שר המשפטים רשאי, בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לשנות את התוספת השלישית, ובלבד שלא יוסיף הוראות חוק אלא בעניין הליכים פליליים."

סעיף 4 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: "חוק הנוער") קובע כי "אין להעמיד לדין קטין יחד עם אדם שאינו קטין אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה".

מכוחו של סעיף 242א(א) לחוק סדר הדין הפלילי, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לאצול סמכויות הנתונות לו על-פי חוק לבעלי תפקידים המנויים בתוספת השלישית לחוק סדר הדין הפלילי.

עיון בתוספת זו מעלה, כי את הסמכות הנתונה לו לפי סעיף 4 לחוק הנוער, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לאצול לפרקליט המדינה או למשנהו; למנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה; או לפרקליט מחוז.

ב- בש"פ 3769/07 {חיכמת חטיב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)} הוגש כתב אישום אחד נגד בגיר וקטין - באישורה של ממלאת מקום פרקליטת מחוז צפון, שכן פרקליטות המחוז שהתה, בזמנים הרלוונטיים להגשת כתב האישום, בחוץ לארץ. בית-המשפט קבע כי אין בכך כדי לבטל את כתב האישום.

ראשית, טענה בדבר בטלותו של כתב האישום היא טענה מקדמית, אותה יש להעלות מיד עם הקראת כתב האישום {ראו סעיף 149(3) לחסד"פ; י' קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק שני, 937} או בשלב מאוחר יותר, ככל שניתנה לכך רשות מאת בית-המשפט {סעיף 151 לחסד"פ}.

במקרה זה לא הוצגה כל אסמכתא לכך שהטענה בדבר בטלותו של כתב האישום נטענה בפני הערכאה הדיונית במועד ההקראה.

זאת ועוד, לפי דוקטרינת הבטלות היחסית יש להבחין בין הפגם לבין תוצאות הפרתו. נפסק כי דוקטרינה זו תוחל גם בהליכים פליליים מקום בו הפגם שנטען בהם היה פגם של חוסר סמכות ככלל, וכאשר נפל פגם בקבלת הסכמה של היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב אישום בפרט.

בהקשר זה נקבע, כי מבלי לקבוע מסמרות בעניין נראה, כי במקרה הרגיל, כאשר האיחור במתן האישור אינו רב וכאשר אין חשש שייגרם עיוות דין לנאשם, לא תהיה הצדקה לקבוע כי כתב האישום בטל מעיקרו {ע"פ 10189/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(2), 559 (2005), כב' השופט גרוניס}.

בפרשה זו, אישורה של פרקליטת המחוז ניתן עם שובה מחו"ל, עוד קודם לישיבת ההקראה. בנסיבות אלה בית-המשפט קבע כי לכאורה, כי אין חשש לגרימת עיוות דין לנאשם.

טענת העוררים לפיה כתב האישום נגדם הוגש בניגוד להצהרת תובע, נטענה באופן לאקוני וללא פירוט. נדמה כי ההבדל היחיד בינה לבין כתב האישום טמון בכך שבכתב האישום יוחסו לעוררים עבירות נוספות על אלו המנויות בהצהרה. בכך אין, כמובן, כדי לפגוע בתוקפו של כתב האישום שכן נקבע כבר בעבר, כי התובע אינו נדרש - כתנאי בלעדיו אין - למנות בגדר ההצהרה את כל העבירות שיוחסו לנאשם בסופו-של-דבר {בש"פ 8845/04 אלטויל נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(3), 446 (2005)}.

סעיף 69 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי הגשת קובלנה פלילית כנגד עובדי ציבור דורשת אישור מאת היועץ המשפטי לממשלה. סעיף זה, הוחל גם על קובלנות מכוח חוק איסור לשון הרע {בג"צ 334/77 גולן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לב(1), 262 (1977); רע"פ 11011/02 נימרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נח(5), 769 (2004); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק שני הליכים שלאחר הגשת כתב האישום א (2009), 959}.

ב- רע"פ 2568/11 {שלמה שקד נ' מנכ''ל רפא''ל, ידידיה יערי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)} המבקש לא הגיש כמוצג את הפניה שעל בסיסה ניתן מכתב היועמ"ש מיום 18.01.2006 ועל-כן אין לדעת על מה ביסס היועץ המשפטי לממשלה את מכתבו. כך או כך, בית-המשפט קבע כי המכתב אינו מהווה את האישור הנדרש לפי סעיף 69 לחוק סדר הדין הפלילי, ובקשת המבקש להגשת הקובלנה אף נדחתה מפורשות על-ידי המשנה-לפרקליט המדינה, אשר בניגוד לטענות המבקש, היה מוסמך לעשות כן {ראו: סעיף 242א(א) לחוק סדר הפלילי בצירוף סעיף 2 לתוספת השלישית לחוק סדר הדין הפלילי המסמיכים את היועץ המשפטי לאצול מסמכותו לפי סעיף 69 למשנה-לפרקליט המדינה. סמכות זו אכן הואצלה, וראו: י"פ 5290, עמוד 2583 (20.4.2004)}.

אכן, בהעדר האישור הנדרש להגשת הקובלנה היה מקום לבטלה. עוד יוער, כי בית-המשפט לא מצא כל פגם בביטולה של הקובלנה גם לפי סעיף 73 לחוק סדר הדין הפלילי.

סעיף 242א(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כדלקמן:

"היועץ המשפטי לממשלה רשאי לאצול לכל אחד מבעלי התפקידים המנויים בטור א' בתוספת השלישית, דרך-כלל, לסוגי עניינים או לעניין מסויים, את הסמכויות הנתונות לו לפי הוראות החוקים כמפורט לצידם בטור ב' בתוספת האמורה, כולן או מקצתן."

בטור א' בתוספת השלישית לחוק סדר הדין הפלילי מופיעים בעלי התפקידים הבאים כמי שהיועמ"ש לממשלה רשאי לאצול להם סמכויות: פרקליט המדינה, המשנה-לפרקליט המדינה ומנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה.

אלא שאת סמכות לפי סעיף 4(א) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, ניתן להאצילה לפי טור א' {סעיף 2} לתוספת השלישית לחסד"פ לכל בעלי התפקידים המפורטים לעיל וכן לפרקליט המחוז.

ב- ת"פ (יר') 8478/08 {מדינת ישראל נ' הררי שלום דוד, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} כתב האישום הוגש כדין כנגד קטינים ובגירים גם יחד שכן פרקליטת המדינה דאז, הגב' עדנה ארבל, בהתאם לסעיף הנ"ל ובאישור היועמ"ש לממשלה, העניקה לעו"ד באומהורן את כל סמכויות פרקליט המחוז. מכוח הסמכה זו, האישור הנ"ל עליו חתומה עו"ד באומהורן ניתן כדין וממילא כתב האישום הוגש כדין כנגד קטינים ובגירים גם יחד.