ניהול ההליך הפלילי - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- תחילה (סעיף 2 לחוק) - הוראות כלליות
- סדרי דין באין הוראות (סעיף 3 לחוק)
- אי-צירוף תביעה אזרחית (סעיף 4 לחוק)
- אין דנים פעמיים בשל מעשה אחד (סעיף 5 לחוק)
- סמכות מקומית (סעיף 6 לחוק)
- הסמכות העניינית בהליך פלילי (סעיפים 40, 51 לחוק בתי-המשפט)
- סמכות בצירוף אישומים או נאשמים (סעיף 7 לחוק)
- סמכות באין אחיזה בשום מקום (סעיף 8 לחוק)
- התיישנות עבירות (סעיף 9 לחוק)
- התיישנות עונשים (סעיף 10 לחוק)
- התובעים (סעיפים 11, 12 לחוק)
- העמדת סניגור וסייג לבחירת סניגור (סעיפים 13, 14 לחוק)
- מינוי סניגור מטעם בית-המשפט (סעיף 15 לחוק)
- הודעה בדבר נאשם הצפוי למאסר בפועל (סעיף 15א לחוק)
- איסור הטלת עונש מאסר בפועל על נאשם שאינו מיוצג (סעיף 15ב לחוק)
- תפקידי סניגור שמינהו בית-המשפט (סעיף 16 לחוק)
- הפסקת ייצוג של סניגור (סעיף 17 לחוק)
- חילוף סניגורים (סעיף 18 לחוק)
- הוצאות ההגנה (סעיף 19 לחוק)
- איסור קבלת שכר (סעיף 20 לחוק)
- התלונה (סעיף 58 לחוק)
- חקירת משטרה (סעיף 59 לחוק)
- החלטה שלא לחקור בעבירות מין או אלימות כלפי בן זוג (סעיף 59א לחוק)
- העברת חומר חקירה לפרקליט או תובע משטרתי, העברת החומר בעבירת פשע והמשך חקירה (סעיפים 60 עד 61 לחוק)
- העמדה לדין וסגירת תיק (סעיף 62 לחוק)
- סגירת תיק בעבירות מין או אלימות כלפי בן זוג (סעיף 62א לחוק)
- הודעה על החלטה שלא לחקור או להעמיד לדין, ערר, מועד לערר, מתן החלטה בערר והודעה על החלטה בערר (סעיפים 63 עד 65ב לחוק)
- כתב אישום (סעיף 67 לחוק)
- סגירת תיק בהסדר (סעיפים 67א עד 67יב לחוק)
- קובלנה (סעיף 68 לחוק)
- קובלנה נגד עובד ציבור (סעיף 69 לחוק)
- דין קובלנה (סעיף 70 לחוק)
- התביעה בקובלנה (סעיף 71 לחוק)
- החלפת קובלנה בכתב אישום (סעיף 72 לחוק)
- חובת מינוי סניגור - שיקול-דעת בית-המשפט בדיון בקובלנה (סעיף 73 לחוק)
- תחולת סעיף 74 לחוק בדבר חובת העיון על הליכי קובלנה פלילית
- זכות העיון בהליכי קובלנה
- טענת הגנה מן הצדק כטענה מקדמית בהליכי קובלנה פלילית
- הגשת קובלנה פלילית נגד עובד עיריה איננה טעונה אישור היועמ"ש
- זכות העיון בחומר חקירה (סעפים 74 עד 81 לחוק)
- מהו "חומר חקירה"?
- עיון בתיק פסיכיאטרי והעתקים מהחלטת הביטוח הלאומי
- זכותו של עצור לעיין בחומר חסוי
- מידע בדבר עבר פלילי של עדי התביעה
- חומר חקירה הנוגע לבדיקה, הכולל נהלי עבודה, הנחיות פנימיות ופרוטוקולים שהנחו את המעבדה לזיהוי פלילי עת היא ערכה בדיקות רלוונטיות לחקירת המקרה
- סריקת חומר החקירה על-ידי התביעה או על-ידי הנאשם ומימונו (סעיפים 74, 75 לחוק)
- חומר חקירה החוסה תחת "חסיון" (סעיף 78 לחוק)
- ערר בזכות על החלטה של בית-הדין הצבאי
- עיון התכתבויות בין מדינות בבקשת הסגרה וחשיפת חומר הנוגע לבקשת הסגרה
- הודעות חקירה של רצח שטרם פוענח
- הודעות במסגרת תיק חקירה אחר
- האזנת סתר
- שאלת הרלבנטיות
- מזכרים פנימיים הנוגעים להליכי המעצר והחקירה, מסמכים שהוצגו לעיונו של שופט-מעצרים ותרשומות פנימיות
- זכות עיון למי שנחשד ואיננו נאשם - תיקי חקירה ומסמכים המתייחסים לצדדים שלישיים ואחרים
- עיון בעדויות מומחים של ההגנה (סעיפים 82 עד 84 לחוק)
- ניסוחו של כתב האישום (סעיף 85 לחוק)
- צירוף אישומים ונאשמים או הפרדתם (סעיפים 86 עד 88 לחוק)
- כתב אישום חדש בהפרדת המשפט (סעיף 89 לחוק)
- איחוד משפטים (סעיף 90 לחוק)
- תיקון כתב אישום בידי תובע ותיקון כתב אישום בידי בית-המשפט (סעיף 91, 92 לחוק)
- חזרה מאישום ותוצאות חזרה מאישום (סעיפים 93, 94 לחוק)
- התליית הליכים (סעיף 94א לחוק)
- הזמנה למשפט (סעיף 95 לחוק)
- תוכן ההזמנה (סעיף 96 לחוק)
- הודעה על דחיית מועד (סעיף97 לחוק)
- צורת ההזמנה (סעיף 98 לחוק)
- צו הבאה (סעיפים 99, 100 לחוק)
- מסירה עם מעצר (סעיף 101 לחוק)
- שחרור בערובה (סעיף 102 לחוק)
- הבאה לבית-המשפט (סעיף 103 לחוק)
- תפיסת נכסי נאשם שנמלט (סעיף 104 לחוק)
- הזמנת עד וצורת ההזמנה ותכנה (סעיפים 105 עד 107 לחוק)
- המצאת מסמכים ומוצגים (סעיף 108 לחוק)
- הזמנת עד על אתר (סעיף 109 לחוק)
- עד שנבצע ממנו לבוא לבית-המשפט (סעיף 110 לחוק)
- מומחה מטעם בית-המשפט (סעיף 111 לחוק)
- גביה מוקדמת של עדות (סעיפים 116, 117 לחוק)
- גביה מוקדמת של עדות של ילד ועדות מוקדמת של אדם עם מוגבלות (סעיפים 117א, 117ב לחוק)
- נוכחות בעלי דין (סעיף 118 לחוק)
- סדרי גביית העדות (סעיף 119 לחוק)
- חתימת הפרוטוקול ותיעוד חזותי של עדות מוקדמת (סעיפים 120, 120א לחוק)
- העדות כראיה במשפט ועדות שנגבתה שלא בפני בעל דין (סעיפים 121, 122 לחוק)
- הודיה בכתב (סעיפים 123, 124 לחוק)
- כלל רציפות הדיון (סעיף 125 לחוק)
- נוכחות בעלי הדין (סעיפים 126 עד 133 לחוק)
- פרוטוקול הדיון ותרגום (סעיפים 134 עד 139 לחוק)
- תרגום (סעיפים 140 עד 142 לחוק)
- הקראה (סעיף 143 לחוק)
- דיון מקדמי (סעיף 143א לחוק)
- עובדות מוסכמות והסכמה על קבילות ראיות והצגת מסמכים (סעיף 144 לחוק)
- הסבר זכויות לנאשם (סעיף 145 לחוק)
- טענות פסלות (סעיפים 146 עד 148 לחוק)
- טענות מקדמיות (סעיפים 149 עד 151 לחוק)
- תשובת הנאשם לאישום (סעיף 152 לחוק)
- חזרה מהודיה (סעיף 153 לחוק)
- עובדה שהודה בה נאשם (סעיף 154 לחוק)
- פסק-דין של נאשם שהודה (סעיף 155 לחוק)
- התביעה - טענת "no case" (סעיפים 156 עד 158 לחוק)
- ההגנה, סיום פרשת הראיות וסיכומי הצדדים (סעיפים 159 עד 164 לחוק)
- ראיות נוספות מטעם התובע, סתירת ראיות נוספות, ראיות מטעם בית-המשפט וסתירת ראיות מטעם בית-המשפט
- סיכומים לעניין האשמה (סעיף 169 לחוק)
- נאשם שאינו מסוגל לעמוד בדין (סעיפים 170, 171 לחוק)
- חקירת העדים (סעיף 172 לחוק)
- אזהרת עד (סעיף 173 לחוק)
- סדר חקירת עדים (סעיפים 174 עד 181 לחוק)
- פסק-הדין (סעיפים 181א עד 189 לחוק)
- גזר הדין (סעיפים 190 עד 192א לחוק)
- פסק-הדין (סעיפים 193 עד 196 לחוק)
- הודעת ערעור - המועד - הארכת מועדים (סעיפים 201 עד 197 לחוק)
- ערעור אוטומטי (סעיף 202 לחוק)
- צורתה של הודעת הערעור, תיקון ההודעה ותוכנה (סעיפים 203 עד 207 לחוק)
- אי-התייצבות בעל דין בערעור (סעיפים 208, 208א לחוק)
- פסלות שופט (סעיף 209 לחוק)
- סדר הטיעון בערעור (סעיף 210 לחוק)
- הגשת ראיות בערעור (סעיף 211 לחוק)
- מעורבות בית-משפט שלערעור בהסקת מסקנות שונות מאלה של בית-המשפט קמא (סעיף 212 לחוק)
- סמכויות בית-משפט של ערעור (סעיף 213 לחוק)
- החזרת המשפט לערכאה קודמת וראיות (סעיף 214 לחוק)
- דחיית הערעור אף לאחר קבלת טענה מטעם המערער (סעיף 215 לחוק)
- הרשעה בערעור בעבירה אחרת העולה מחומר הראיות (סעיף 216 לחוק)
- הגדלה או הקטנת העונש בערעור (סעיף 217 לחוק)
- הקראת פסק-הדין ונימוקיו (סעיפים 218 עד 220 לחוק)
- קביעת עבירות קנס (סעיף 221 לחוק)
- ברירת קנס (סעיף 222 לחוק)
- עבירת קנס נמשכת (סעיף 222א לחוק)
- תשלום הקנס (סעיף 223 לחוק)
- אי-תשלום הקנס (סעיף 224 לחוק)
- כתב אישום בעבירות קנס (סעיף 225 לחוק)
- מועדי המצאה בעבירות קנס (סעיף 225א לחוק)
- אי-תחולת חוק הנוער (סעיף 226 לחוק)
- תחולה (סעיף 227 לחוק)
- ברירת משפט (סעיף 228 לחוק)
- תשלום הקנס (סעיף 229 לחוק)
- ייעוד קנסות לרשות מקומית (סעיף 229א לחוק)
- הזמנה למשפט (סעיף 230 לחוק)
- עיכוב ההליכים - מהות ומועד (סעיף 231 לחוק)
- חידוש ההליכים (סעיף 232 לחוק)
- המשך ניהול משפט על-ידי שופט אחר (סעיפים 233 עד 235 לחוק)
- סמכות בית-המשפט ואב בית-דין (סעיף 235 לחוק)
- פטירה (סעיף 236 לחוק)
- המצאת מסמכים (סעיף 237 לחוק)
- ליקוי טכני בעריכת מסמך אינו פוגם בתוקפם של הליכים (סעיף 238 לחוק)
- סדרי דין בעבירות על-פי פקודת התעבורה (סעיפים 239 עד 240 לחוק)
- הסמכות לחקור או לנהל תביעה (סעיף 241 לחוק)
- הענקת הסמכות לפי חוק (סעיפים 242, 242א לחוק)
התליית הליכים (סעיף 94א לחוק)
סעיף 94א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, קובע כדלקמן:"94א. התליית הליכים (תיקון התשנ"ה (מס' 2)
(א) בכל עת שלאחר הגשת כתב האישום ולפני גזר הדין, רשאי בית-המשפט להתלות את ההליכים, בין מיוזמתו ובין לבקשת תובע, אם נוכח כי לא ניתן להביא את הנאשם להמשך משפטו.
(ב) הותלו ההליכים, לפי סעיף-קטן (א) ולאחר מכן ניתן להביא את הנאשם להמשך משפטו, רשאי תובע להודיע בכתב לבית-המשפט על רצונו לחדש את ההליכים, ומשעשה כן יחדש בית-המשפט את ההליכים, ורשאי הוא להמשיך בהם מן השלב שאליו הגיע לפני התלייתם.
(ג) על-אף הוראות סעיף 9 ניתן לחדש את ההליכים באישור היועץ המשפטי לממשלה, מטעמים שיירשמו, אף אם עברו בין מועד התליית ההליכים לבין המועד שבו ניתן להביא את הנאשם להמשך משפטו התקופות האמורות בסעיף 9; ובלבד שההליכים הותלו מהטעם שהנאשם מתחמק מן הדין."
הדרך הנכונה לבית-המשפט לפעול במקרה בו לא מאותר הנאשם היא להתלות ההליכים לפי סעיף 94א לחוק סדר הדין הפלילי.
עם-זאת ביטול כתב האישום לא חוסם את דרכה של המאשימה להגיש את התיק מחדש, כאשר הנאשם מאותר.
"מעשה בית-דין" בהליך הפלילי, למעשה טומן בחובו שתי טענות מקדמיות לפי סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי:
האחת, סעיף 149(5) לחוק - "זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום" - טענת "כבר הורשעתי", "כבר זוכיתי". טענה זו אינה יכולה לחול במקרה של ביטול כתב אישום היות וביטול כתב האישום אין משמעו זיכוי הנאשם.
השניה, טענת ה"סיכון הכפול" שהתקבלה במשפטינו על-ידי הפסיקה, כחלק מסעיף 149(10) לחוק - "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית" - טענה של "הגנה מן הצדק".
טענת הסיכון הכפול הינה סוג של "השתק פלוגתא" לה טוען ב"כ הנאשם. לפיה משעמד הנאשם בהליך פלילי בפני סיכון להרשעה וכתב האישום כנגדו בוטל, אין עוד להעמידו לדין בגין אותן עבירות {ראה ת"פ (חי') 433/01 מדינת ישראל נ' יוסף עכאוי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2002)}.
טענת "הסיכון הכפול" היא טענה שנועדה להגן על הנאשם מלעמוד בפני סכנת הרשעה בגין אותו מעשה יותר מפעם אחת.
משמעותה של טענת הסיכון כפול היא שהנאשם עמד כבר בעבר ב"סיכון" של הרשעה בשל אותו מעשה, אך בשל טעם כלשהו שאינו קשור בתביעה, הדיון לא הסתיים בפסק-דין מרשיע או מזכה.
אימתי עומד אדם ב"סיכון של הרשעה" כאמור?
כאשר מוגש נגדו כתב אישום, אשר אילו נתקיים בו דיון עד גמירא, יכול היה להסתיים בהרשעתו, אך זה "נקטע" מסיבה שאינה קשורה בתביעה - ללא הכרעה {י קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק שני, כרך ב', 1335}.
הפסיקה דנה לא אחת במשמעות מועד הפסקת הדיון, וקבעה כי אם בוטל כתב האישום או הופסק הדיון עוד קודם להקראה כנגדו הרי שחידוש הדיון והגשת כתב אישום חדש לא תיחשב להעמדתו בסיכון כפול.
כפי שנקבע ב- ע"פ 176/74 {ישראל יהודה נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(1), 550 (1974)}, המשפט מתחיל עם הבאת הנאשם בפני בית-המשפט האמור לדון במשפטו וקריאת כתב האישום לפניו, והשיקול המכריע המבדיל בין ביטול כתב האישום לפי בקשת התביעה לבין זיכוי הנאשם כתוצאה מחזרה ממנו, הוא אם הבקשה או החזרה היתה לפני או אחרי תשובת הנאשם לאישום.
חזר בו התובע לפני תשובת הנאשם לאישום, מבטלו בית-המשפט ואין הביטול מונע הגשתו מחדש; חזר בו התובע מהאישום לאחר מכן - רק אז מזכה בית-המשפט את הנאשם ממנו ושוב אין להעמידו שנית למשפט זה.
סעיף 94 לחוק סדר הדין הפלילי מלמד היכן היא נקודת תחילת המשפט לצורך קביעת "מעשה בית-דין" - משמסר הנאשם לבית-המשפט את תשובתו לאישום - הרי שמרגע זה ביטול כתב האישום - משמעו זיכוי, טרם השיב הנאשם לאישום - מדובר בביטול כתב האישום המאפשר את הגשתו מחדש ואינו מהווה השתק פלוגתא.
פרשת ישראל הנ"ל נדונה לפני שהוחק סעיף 94א לחוק סדר הדין הפלילי שעניינו התליית הליכים.
במקרה הנ"ל הנאשם לא היה בישראל וכיוון שלא ניתן היה לאתרו או להסגירו, בוטל כתב האישום נגדו וזה הוגש מחדש עת שב הנאשם לישראל.
כתב האישום הקודם לא העמיד את המערער בשום סכנה של הרשעה, שהרי הוא בוטל לפני שהוחל בדיון בו והמערער, ששהה אז בחוץ לארץ, בכלל לא הופיע בבית-המשפט להשיב עליו.
4 התנאים מצטברים לקבלת טענת ה"סיכון הכפול":
ראשית, האם כיום עומד הנאשם לדין בגין אותו מעשה.
שנית, האם הוגש כתב האישום בערכאה קמא כחוק ובפני בית-משפט מוסמך.
שלישית, אילו נתקיים הדיון עד תום האם יכול היה להסתיים בהרשעתו.
רביעית, האם הדיון נסתיים ללא הכרעה, מסיבה ש"אינה קשורה בתביעה" ובנסיבות שאינן מותירות פתח להמשך הדיון בשלב מאוחר יותר.
למעשה, כאשר הנאשם מעולם לא התייצב לדיון, הוא מעולם לא היה נתון לסכנת הרשעה. ביטול כתב האישום בנסיבות אלה אינו יכול להוות מעשה בית-דין, לא מחמת טענת "כבר הורשעתי" או "כבר זוכיתי" ולא מחמת סיכון כפול.
אמנם המדובר באותו כתב אישום שהיה יכול להסתיים בהרשעת הנאשם באופן עקרוני והיפותטי לו היה מאותר על-ידי המאשימה, בית-המשפט ביטל את כתב האישום בנסיבות המותירות פתח לפתיחת הדיון מחדש בשלב מאוחר יותר {ת"ד (יר') 7699-09-11 ענאן מווקת נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.