botox
הספריה המשפטית
ניהול ההליך הפלילי - דין ומהות

הפרקים שבספר:

הזמנה למשפט (סעיף 95 לחוק)

סעיף 95 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, קובע כדלקמן:

"95. הזמנה למשפט (תיקון: התשס"ו (מס 3))
(א) משהוגש כתב אישום יקבע בית-המשפט מועד למשפט; בית-המשפט יודיע על המועד בכתב לתובע וימציא לנאשם הזמנה בכתב למשפט בצירוף העתק מכתב האישום; הגיש סניגורו לבית-המשפט לפני קביעת המועד יפוי-כוח לייצג את הנאשם במשפט, יודיע בית-המשפט על המועד בכתב גם לסניגור.
(ב) סבר בית-המשפט, לאור אופי העבירה שבכתב האישום ונסיבותיה, כי הדיון בכתב האישום מתאים לניהול במסגרת דיון מקדמי לפי הוראות סעיף 143א, תצורף להזמנה למשפט כאמור בסעיף-קטן (א) הודעה, בנוסח שיקבע שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, בדבר האפשרות לניהול דיון מקדמי ובדבר מטרות הדיון המקדמי כאמור בסעיף 143א(ב), ותנאיו כאמור בסעיף 143א(ג)."

הזכות לקבל, מבעוד מועד, הזמנה לדין, אליה מצורף כתב האישום, כדרישת סעיף 95 לחוק סדר הדין הפלילי הינה זכות מהותית, המהווה תנאי למשפט הוגן, על-מנת לאפשר לנאשם שהות מספקת לחשוב על המיוחס לו ולהתכונן למשפטו, בין היתר, על-ידי קבלת ייעוץ משפטי.
הדרישה הקבועה בסעיף 95 לחוק סדר הדין הפלילי ובתקנה 20א לתקנות סדר הדין הפלילי, מבוססת על התכלית של מסירת ההזמנה, והיא קיום הזכות המהותית של נאשם לקבל הודעה ראויה על האישום המיוחס לו ולהבטיח כי יוכל להתכונן להגיב על האישומים תוך זמן סביר שנקבע לכך. יש להקפיד באופן דווקני שלא יקופחו זכויותיו של נאשם וכי תינתן לו הזדמנות נאותה למצות את זכויותיו הדיוניות כדי להתגונן מפני האישום המיוחס לו {תל"פ (חי') 31509-05-13 אביבה בוטבול נ' מדינת ישראל, תק-מח 2013(3), 3249; רע"פ 2360/07 משה חדש נ' מדינת ישראל - מנהל המע"מ בית המכס חיפה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.

אולם משנתקיימה החובה להביא את דבר האישום לידיעת הנאשם ולאפשר לו להיערך להגיב עליו, באה התכלית החקיקתית בעניין זה לידי הגשמה.

כך, למשל, ב- בש"פ 701/10 {מדינת ישראל נ' אלכסנדר סרקוב, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}, בית-המשפט קבע שבנסיבות עניינו של העורר הובא דבר האישום והצורך לקיים הקראה לידיעתו ולידיעת סניגורו כחודש ימים לפני המועד שבו נתקיימה הקראת כתב האישום בפועל. חומר הראיות ופרטי האישום היו מוכרים לעורר ולבא-כוחו לאחר שהארכת המעצר נדונה קודם לכן בהליך מפורט. אשר-על-כן לא קופחה זכותו המהותית של העורר, ולא היה יסוד לדרישה ליתן לעורר זמן נוסף כדי להיערך מחדש להליך של הקראת האישום.