ניהול ההליך הפלילי - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- תחילה (סעיף 2 לחוק) - הוראות כלליות
- סדרי דין באין הוראות (סעיף 3 לחוק)
- אי-צירוף תביעה אזרחית (סעיף 4 לחוק)
- אין דנים פעמיים בשל מעשה אחד (סעיף 5 לחוק)
- סמכות מקומית (סעיף 6 לחוק)
- הסמכות העניינית בהליך פלילי (סעיפים 40, 51 לחוק בתי-המשפט)
- סמכות בצירוף אישומים או נאשמים (סעיף 7 לחוק)
- סמכות באין אחיזה בשום מקום (סעיף 8 לחוק)
- התיישנות עבירות (סעיף 9 לחוק)
- התיישנות עונשים (סעיף 10 לחוק)
- התובעים (סעיפים 11, 12 לחוק)
- העמדת סניגור וסייג לבחירת סניגור (סעיפים 13, 14 לחוק)
- מינוי סניגור מטעם בית-המשפט (סעיף 15 לחוק)
- הודעה בדבר נאשם הצפוי למאסר בפועל (סעיף 15א לחוק)
- איסור הטלת עונש מאסר בפועל על נאשם שאינו מיוצג (סעיף 15ב לחוק)
- תפקידי סניגור שמינהו בית-המשפט (סעיף 16 לחוק)
- הפסקת ייצוג של סניגור (סעיף 17 לחוק)
- חילוף סניגורים (סעיף 18 לחוק)
- הוצאות ההגנה (סעיף 19 לחוק)
- איסור קבלת שכר (סעיף 20 לחוק)
- התלונה (סעיף 58 לחוק)
- חקירת משטרה (סעיף 59 לחוק)
- החלטה שלא לחקור בעבירות מין או אלימות כלפי בן זוג (סעיף 59א לחוק)
- העברת חומר חקירה לפרקליט או תובע משטרתי, העברת החומר בעבירת פשע והמשך חקירה (סעיפים 60 עד 61 לחוק)
- העמדה לדין וסגירת תיק (סעיף 62 לחוק)
- סגירת תיק בעבירות מין או אלימות כלפי בן זוג (סעיף 62א לחוק)
- הודעה על החלטה שלא לחקור או להעמיד לדין, ערר, מועד לערר, מתן החלטה בערר והודעה על החלטה בערר (סעיפים 63 עד 65ב לחוק)
- כתב אישום (סעיף 67 לחוק)
- סגירת תיק בהסדר (סעיפים 67א עד 67יב לחוק)
- קובלנה (סעיף 68 לחוק)
- קובלנה נגד עובד ציבור (סעיף 69 לחוק)
- דין קובלנה (סעיף 70 לחוק)
- התביעה בקובלנה (סעיף 71 לחוק)
- החלפת קובלנה בכתב אישום (סעיף 72 לחוק)
- חובת מינוי סניגור - שיקול-דעת בית-המשפט בדיון בקובלנה (סעיף 73 לחוק)
- תחולת סעיף 74 לחוק בדבר חובת העיון על הליכי קובלנה פלילית
- זכות העיון בהליכי קובלנה
- טענת הגנה מן הצדק כטענה מקדמית בהליכי קובלנה פלילית
- הגשת קובלנה פלילית נגד עובד עיריה איננה טעונה אישור היועמ"ש
- זכות העיון בחומר חקירה (סעפים 74 עד 81 לחוק)
- מהו "חומר חקירה"?
- עיון בתיק פסיכיאטרי והעתקים מהחלטת הביטוח הלאומי
- זכותו של עצור לעיין בחומר חסוי
- מידע בדבר עבר פלילי של עדי התביעה
- חומר חקירה הנוגע לבדיקה, הכולל נהלי עבודה, הנחיות פנימיות ופרוטוקולים שהנחו את המעבדה לזיהוי פלילי עת היא ערכה בדיקות רלוונטיות לחקירת המקרה
- סריקת חומר החקירה על-ידי התביעה או על-ידי הנאשם ומימונו (סעיפים 74, 75 לחוק)
- חומר חקירה החוסה תחת "חסיון" (סעיף 78 לחוק)
- ערר בזכות על החלטה של בית-הדין הצבאי
- עיון התכתבויות בין מדינות בבקשת הסגרה וחשיפת חומר הנוגע לבקשת הסגרה
- הודעות חקירה של רצח שטרם פוענח
- הודעות במסגרת תיק חקירה אחר
- האזנת סתר
- שאלת הרלבנטיות
- מזכרים פנימיים הנוגעים להליכי המעצר והחקירה, מסמכים שהוצגו לעיונו של שופט-מעצרים ותרשומות פנימיות
- זכות עיון למי שנחשד ואיננו נאשם - תיקי חקירה ומסמכים המתייחסים לצדדים שלישיים ואחרים
- עיון בעדויות מומחים של ההגנה (סעיפים 82 עד 84 לחוק)
- ניסוחו של כתב האישום (סעיף 85 לחוק)
- צירוף אישומים ונאשמים או הפרדתם (סעיפים 86 עד 88 לחוק)
- כתב אישום חדש בהפרדת המשפט (סעיף 89 לחוק)
- איחוד משפטים (סעיף 90 לחוק)
- תיקון כתב אישום בידי תובע ותיקון כתב אישום בידי בית-המשפט (סעיף 91, 92 לחוק)
- חזרה מאישום ותוצאות חזרה מאישום (סעיפים 93, 94 לחוק)
- התליית הליכים (סעיף 94א לחוק)
- הזמנה למשפט (סעיף 95 לחוק)
- תוכן ההזמנה (סעיף 96 לחוק)
- הודעה על דחיית מועד (סעיף97 לחוק)
- צורת ההזמנה (סעיף 98 לחוק)
- צו הבאה (סעיפים 99, 100 לחוק)
- מסירה עם מעצר (סעיף 101 לחוק)
- שחרור בערובה (סעיף 102 לחוק)
- הבאה לבית-המשפט (סעיף 103 לחוק)
- תפיסת נכסי נאשם שנמלט (סעיף 104 לחוק)
- הזמנת עד וצורת ההזמנה ותכנה (סעיפים 105 עד 107 לחוק)
- המצאת מסמכים ומוצגים (סעיף 108 לחוק)
- הזמנת עד על אתר (סעיף 109 לחוק)
- עד שנבצע ממנו לבוא לבית-המשפט (סעיף 110 לחוק)
- מומחה מטעם בית-המשפט (סעיף 111 לחוק)
- גביה מוקדמת של עדות (סעיפים 116, 117 לחוק)
- גביה מוקדמת של עדות של ילד ועדות מוקדמת של אדם עם מוגבלות (סעיפים 117א, 117ב לחוק)
- נוכחות בעלי דין (סעיף 118 לחוק)
- סדרי גביית העדות (סעיף 119 לחוק)
- חתימת הפרוטוקול ותיעוד חזותי של עדות מוקדמת (סעיפים 120, 120א לחוק)
- העדות כראיה במשפט ועדות שנגבתה שלא בפני בעל דין (סעיפים 121, 122 לחוק)
- הודיה בכתב (סעיפים 123, 124 לחוק)
- כלל רציפות הדיון (סעיף 125 לחוק)
- נוכחות בעלי הדין (סעיפים 126 עד 133 לחוק)
- פרוטוקול הדיון ותרגום (סעיפים 134 עד 139 לחוק)
- תרגום (סעיפים 140 עד 142 לחוק)
- הקראה (סעיף 143 לחוק)
- דיון מקדמי (סעיף 143א לחוק)
- עובדות מוסכמות והסכמה על קבילות ראיות והצגת מסמכים (סעיף 144 לחוק)
- הסבר זכויות לנאשם (סעיף 145 לחוק)
- טענות פסלות (סעיפים 146 עד 148 לחוק)
- טענות מקדמיות (סעיפים 149 עד 151 לחוק)
- תשובת הנאשם לאישום (סעיף 152 לחוק)
- חזרה מהודיה (סעיף 153 לחוק)
- עובדה שהודה בה נאשם (סעיף 154 לחוק)
- פסק-דין של נאשם שהודה (סעיף 155 לחוק)
- התביעה - טענת "no case" (סעיפים 156 עד 158 לחוק)
- ההגנה, סיום פרשת הראיות וסיכומי הצדדים (סעיפים 159 עד 164 לחוק)
- ראיות נוספות מטעם התובע, סתירת ראיות נוספות, ראיות מטעם בית-המשפט וסתירת ראיות מטעם בית-המשפט
- סיכומים לעניין האשמה (סעיף 169 לחוק)
- נאשם שאינו מסוגל לעמוד בדין (סעיפים 170, 171 לחוק)
- חקירת העדים (סעיף 172 לחוק)
- אזהרת עד (סעיף 173 לחוק)
- סדר חקירת עדים (סעיפים 174 עד 181 לחוק)
- פסק-הדין (סעיפים 181א עד 189 לחוק)
- גזר הדין (סעיפים 190 עד 192א לחוק)
- פסק-הדין (סעיפים 193 עד 196 לחוק)
- הודעת ערעור - המועד - הארכת מועדים (סעיפים 201 עד 197 לחוק)
- ערעור אוטומטי (סעיף 202 לחוק)
- צורתה של הודעת הערעור, תיקון ההודעה ותוכנה (סעיפים 203 עד 207 לחוק)
- אי-התייצבות בעל דין בערעור (סעיפים 208, 208א לחוק)
- פסלות שופט (סעיף 209 לחוק)
- סדר הטיעון בערעור (סעיף 210 לחוק)
- הגשת ראיות בערעור (סעיף 211 לחוק)
- מעורבות בית-משפט שלערעור בהסקת מסקנות שונות מאלה של בית-המשפט קמא (סעיף 212 לחוק)
- סמכויות בית-משפט של ערעור (סעיף 213 לחוק)
- החזרת המשפט לערכאה קודמת וראיות (סעיף 214 לחוק)
- דחיית הערעור אף לאחר קבלת טענה מטעם המערער (סעיף 215 לחוק)
- הרשעה בערעור בעבירה אחרת העולה מחומר הראיות (סעיף 216 לחוק)
- הגדלה או הקטנת העונש בערעור (סעיף 217 לחוק)
- הקראת פסק-הדין ונימוקיו (סעיפים 218 עד 220 לחוק)
- קביעת עבירות קנס (סעיף 221 לחוק)
- ברירת קנס (סעיף 222 לחוק)
- עבירת קנס נמשכת (סעיף 222א לחוק)
- תשלום הקנס (סעיף 223 לחוק)
- אי-תשלום הקנס (סעיף 224 לחוק)
- כתב אישום בעבירות קנס (סעיף 225 לחוק)
- מועדי המצאה בעבירות קנס (סעיף 225א לחוק)
- אי-תחולת חוק הנוער (סעיף 226 לחוק)
- תחולה (סעיף 227 לחוק)
- ברירת משפט (סעיף 228 לחוק)
- תשלום הקנס (סעיף 229 לחוק)
- ייעוד קנסות לרשות מקומית (סעיף 229א לחוק)
- הזמנה למשפט (סעיף 230 לחוק)
- עיכוב ההליכים - מהות ומועד (סעיף 231 לחוק)
- חידוש ההליכים (סעיף 232 לחוק)
- המשך ניהול משפט על-ידי שופט אחר (סעיפים 233 עד 235 לחוק)
- סמכות בית-המשפט ואב בית-דין (סעיף 235 לחוק)
- פטירה (סעיף 236 לחוק)
- המצאת מסמכים (סעיף 237 לחוק)
- ליקוי טכני בעריכת מסמך אינו פוגם בתוקפם של הליכים (סעיף 238 לחוק)
- סדרי דין בעבירות על-פי פקודת התעבורה (סעיפים 239 עד 240 לחוק)
- הסמכות לחקור או לנהל תביעה (סעיף 241 לחוק)
- הענקת הסמכות לפי חוק (סעיפים 242, 242א לחוק)
הודעה על החלטה שלא לחקור או להעמיד לדין, ערר, מועד לערר, מתן החלטה בערר והודעה על החלטה בערר (סעיפים 63 עד 65ב לחוק)
סעיפים 63 עד 65ב לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 קובעים כדלקמן:"63. הודעה על החלטה שלא לחקור או להעמיד לדין
על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין תימסר למתלונן הודעה בכתב בציון טעם ההחלטה.
64. ערר (תיקונים: התשס"א (מס' 5א), התשס"ד (מס' 2), (מס' 3), התש"ע (מס' 2))
(א) על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין, משום שאין בחקירה או במשפט עניין לציבור, שלא נמצאו ראיות מספיקות או שנקבע שאין אשמה, רשאי המתלונן לערור כלהלן:
(1) על החלטה שניתנה על-ידי גוף חוקר או תובע כאמור בסעיף 12(א)(1)(ב) או (2) - לפני פרקליט מחוז, פרקליט מפרקליטות המדינה שמונה למנהל תחום עררים או פרקליט מפרקליטות המדינה, בדרגה שאינה פחותה מסגן בכיר א' לפרקליט המדינה, שפרקליט המדינה הסמיכו לכך;
(2) על החלטה שניתנה על-ידי פרקליט מחוז או פרקליט מפרקליטות המדינה, שלא להעמיד לדין בשל העדר ראיות מספיקות או חוסר אשמה, למעט החלטה בערר לפי פסקה (1) - לפני פרקליט המדינה;
(3) על החלטה שניתנה על-ידי פרקליט המדינה או משנהו, שלא להעמיד לדין, למעט החלטה בערר לפי פסקה (2), וכן על החלטה של פרקליט מחוז או פרקליט מפרקליטות המדינה, שלא להעמיד לדין בשל העדר עניין לציבור, למעט החלטה בערר לפי פסקה (1) - לפני היועץ המשפטי לממשלה.
(ב) היועץ המשפטי לממשלה רשאי לאצול לפרקליט המדינה את סמכותו לפי סעיף-קטן (א)(3) למעט לעניין החלטה שניתנה על-ידי פרקליט המדינה או למשנה לפרקליט המדינה למעט לעניין החלטה שניתנה על-ידי פרקליט המדינה או משנהו; פרקליט המדינה רשאי לאצול למשנהו את סמכותו לפי סעיף-קטן (א)(2) ופרקליט מחוז רשאי, באישור פרקליט המדינה, לאצול את סמכותו לפי סעיף-קטן (א)(1) לפרקליט בדרגה שאינה פחותה מסגן בכיר לפרקליט המחוז.
65. מועד הערר (תיקון: התשס"א (מס' 5א)), התשס"ח)
הערר יוגש באמצעות המשטרה או התובע, הכל לפי העניין, תוך שלושים ימים לאחר שנמסרה למתלונן ההודעה לפי סעיף 63, אולם רשאי בעל הסמכות להחליט בערר כאמור בסעיף 64 להאריך את המועד להגשת הערר.
65א. מתן החלטה בערר (תיקונים: התשס"א, התשס"א (מס' 5), התשס"ח)
החלטה בערר לפי סעיף 64 תינתן ותימסר למתלונן על-ידי בעל הסמכות להחליט בערר; החלטה כאמור, לעניין עבירת מין או אלימות, מסוג פשע, תינתן ותימסר למתלונן עד תום שישה חודשים מיום הגשת הערר, ואולם בעל הסמכות להחליט בערר רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להחליט ולמסור את החלטתו כאמור במועד מאוחר יותר; לעניין זה, "עבירת מין או אלימות" - כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001.
65ב. הודעה על החלטה בערר (תיקון התשס"ח (מס' 5א))
(א) (1) בטרם תתקבל החלטה להעמיד לדין חשוד, בעקבות הגשת ערר לפי סעיף 64 בעבירה מסוג פשע או עוון, יודיע לו הגורם המוסמך לקבל החלטה כאמור או הממונה על החקירה, על הערר שהוגש ועל האפשרות שיוגש נגדו כתב אישום, אלא-אם-כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, או בעל הסמכות להחליט בערר, לפי העניין, כי קיימת מניעה לכך;
(2) הוראות פסקה (1) לא יחולו על סוגי פשעים שקבע שר המשפטים לפי הוראות סעיף 60א(ט), וכן על מי שבעת שניתנה ההחלטה בערר היה נתון במעצר בעקבות הערר שהוגש.
(ב) התקבלה החלטה על שינוי העילה לסגירת התיק, בעקבות הגשת ערר לפי סעיף 64, תימסר לחשוד הודעה על הערר שהוגש ועל שינוי עילת הסגירה, והחשוד יהיה רשאי לפנות לבעל הסמכות להחליט בערר בבקשה מנומקת לשנות את עילת הסגירה.
(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי להוסיף על הוראות סעיף 60א או לגרוע מהן."
במקרה של החלטה שלא להעמיד לדין אין התובע נדרש לבירור עמדתו.
הבסיס לקביעה זו יכול לנבוע ממספר גורמים:
ראשית, מן הצורך לצמצם את תחולת החוק וכך את עלויות יישומו.
אפשר, כי הוא משקף את ההבדל בעוצמת האינטרס, העומד למתלונן שעה שהנילון הוא אך בחזקת חשוד, לבין עניינו מקום בו מצוי הלה במעמד נאשם.
ואפשר, כי יסודו בטעם הפשוט, שהדין מקצה מסלול נפרד להשגה על החלטה מעין זו, סעיפים 63 ו- 64 לחוק סדר הדין הפלילי.
בקובעו הוראות אלו, אימץ המחוקק מנגנון של השגה לאחר מעשה, תחת הכרה בזכות הטיעון של מתלונן מבעוד מועד. הדרך שנבחרה, דרך הערר, אוצרת כוח בלתי-מבוטל, באשר אין היא מגבילה עצמה לסוג מסויים של עבירות (שלא כמו חלק מהוראותיו של חוק זכויות נפגעי עבירה), ומאפשרת למתלונן להביא השגותיו בפני גורם בכיר מזה שקיבל את ההחלטה המקורית.
חולשת הערר היא ביסוד הדיעבד שבו, שכן על-פי-רוב קשה יותר לשנות החלטה לאחר שנתקבלה; ובפרק הזמן הממושך - מספר חודשים - הקצוב להכרעה בו.
הכלל הוא, כי זכות הטיעון ה"טבעית" משתרעת עד למקום בו בחר המחוקק להגבילה {יצחק זמיר הסמכות המנהלית, כרך ב' (1996), 796}.
על כוונת המחוקק מלמד הפירוש שניתן לחוק, על רקע תכליתו. יש ופירושו של החוק יוביל למסקנה הבלתי-נמנעת כי ההסדר הקבוע בחוק הוא הסדר מלא ושלם, שנועד להחליף את כללי הצדק הטבעי מבית מדרשו של בית-משפט זה {בג"צ 531/79 סיעת "הליכוד" בעיריית פתח-תקוה נ' מועצת עיריית פתח-תקוה, פ"ד לד(2), 566, 574 (1980)}.
בנוסף, זכות הטיעון אינה מוחלטת, והיא יכולה לסגת מפני אינטרסים מתחרים, דוגמת יעילותה של הרשות המינהלית {זמיר לעיל, שם, 804}.
חוק סדר הדין הפלילי מגלה דעתו כי את השגותיו על סגירת התיק יוכל מתלונן להביא בפניה של הרשות רק פעם אחת - בערר על החלטה שנתקבלה. יש להניח שלוּ הוכרה גם הזכות לעשות כן מבעוד מועד, היה הדבר מטיל על גורמי התביעה עול שקשה לשאת בו.
עמדה דומה ניתן למצוא גם בחוק זכויות נפגעי עבירה.
מותר גם לתהות מה צורך היה מלכתחילה בחקיקת אותן הוראות בו, העוסקות בזכות הטיעון, אם ממילא עמדה זכות זו למתלוננים מכוחו של הדין הכללי. מכל מקום, הדרך לשינוי עוברת במסדרונות החקיקה.
המונח נפגעי עבירה נושא עמו קושי, שהרי קודם שהוכח כי יש ממש בתלונה שהוגשה ועבירה אכן בוצעה, אין הנפגע אלא נפגע-לכאורה.
אין כל ספק, כי החוק מכנס תחת כנפיו גם מתלוננים בעבירות שטרם הוכח ביצוען, והזכויות הקבועות בו חלות על אלה מן העת בו מסרו תלונתם ועד שתם הטיפול בעניינם, אם בסגירת התיק, אם במתן פסק-דין, ואם בקביעה כי העבירות אינן בנות אישום בשל התיישנות.
לפי סעיף 8 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001, נפגע עבירה זכאי להיות מעודכנות בשלבי ההליך עד לשלב בו הסתיים הטיפול כדלקמן:
"8. זכות לקבלת מידע על הליך פלילי
(א) נפגע עבירה זכאי לקבל מידע על זכויותיו כנפגע עבירה ועל הדרך שבה מתנהל הליך פלילי, כפי שיקבעו השרים.
(ב) נפגע עבירה זכאי לקבל מידע על השלב שבו מצוי ההליך הפלילי בקשר לעבירה שממנה נפגע; ואולם לא ייכלל במידע לפי סעיף-קטן זה, מידע שמסירתו אסורה לפי כל דין או שיש במסירתו, לפי שיקול-דעתו של האחראי על החקירה או התביעה, כדי לפגוע בחקירה או בפרטיותו או בשלומו של אדם; השרים יקבעו את דרכי קבלת המידע ותוכנו.
(ג) נוסף על הוראות סעיף-קטן (ב):
(1) נפגע עבירה שביקש זאת זכאי לכך שהגופים המפורטים בתוספת השניה יידעו אותו על שלבים בהליך פלילי בקשר לעבירה שממנה נפגע, כמפורט באותה תוספת;..."
בנוסף, ניתן לערור על ההחלטה לסגור את התיק, על-פי הוראותיו של חוק סדר הדין הפלילי.
ההלכה הפסוקה התייחסה במספר מקרים להוראת סעיף 64 לחוק, וקבעה כי ככלל, אין מקום לקבל עתירה בה מתבקש סעד ביחס להחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית - כאשר העותר לא מיצה את הסעד החלופי המוקנה לעותר בסעיף 64 לחסד"פ.
כלומר, נקבע כי על העותר למצות את הסעד החלופי, ולפנות בערר לפרקליטות המדינה על ההחלטה לסגור את תיק החקירה {בג"צ 9843/07 בניימין צוייג נ' שר הבריאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.
החלטת המשנה-לפרקליט המדינה היא "החלטת תובע" בהתאם לסעיף 61.
סעיף 64 לחוק הקנה לעותרת את הזכות לערור על אותה החלטה בפני היועמ"ש במועדים הקבועים לכך בסעיף 65 לחוק. לכן, על העותר להביא לידיעת בית-המשפט אם פנה בערר כאמור, ומה החלטה נתקבלה בו. כלומר, ראשית יש לפנות לסעד החלופי.
כאמור, סעיף 65 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי הערר יוגש באמצעות המשטרה או התובע, הכל לפי העניין, תוך שלושים ימים לאחר שנמסרה למתלונן ההודעה לפי סעיף 63 לחוק סדר הדין הפלילי. נעיר כי בעל הסמכות רשאי להחליט בערר כאמור כאמור בסעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי להאריך את המועד להגשת הערר {ראה סעיף 65 לחוק סדר הדין הפלילי}.
החלטה בערר לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי, תינתן ותימסר למתלונן על-ידי בעל הסמכות להחליט בערר. החלטה כאמור לעניין עבירת מין או אלימות, מסוג פשע, תינתן ותימסר למתלונן עד תום שישה חודשים מיום הגשת הערר ואולם בעל הסמכות להחליט בערר רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להחליט ולמסור את החלטתו כאמור במועד מאוחר יותר {ראה סעיף 65א לחוק סדר הדין הפלילי}.
בטרם תתקבל החלטה להעמיד לדין חשוד, בעקבות הגשת ערר לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי בעבירה מסוג פשע או עוון, יודיע לו הגורם המוסמך לקבל החלטה כאמור או הממונה על החקירה, על הערר שהוגש ועל האפשרות שיוגש נגדו כתב אישום, אלא-אם-כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, או בעל הסמכות להחליט בערר, לפי העניין, כי קיימת מניעה לכך {ראה סעיף 65ב(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי}.
נעיר כי הוראות סעיף 65ב(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי לא יחולו על סוגי פשעים שקבע שר המשפטים לפי הוראות סעיף 60א(ט) לחוק סדר הדין הפלילי וכן על מי שבעת שניתנה ההחלטה בערר היה נתון במעצר בעקבות הערר שהוגש {ראה סעיף 65ב(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי}.
כאשר התקבלה החלטה על שינוי העילה לסגירת התיק, בערבות הגשת ערר לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי, תימסר לחשוד הודעה על הערר שהוגש ועל שינוי עילת הסגירה, והחשוד יהיה רשאי לפנות לבעל הסמכות להחליט בערר בבקשה מנומקת לשנות את עילת הסגירה {ראה סעיף 65ב(ב) לחוק סדר הדין הפלילי}.

