ראיות נוספות מטעם התובע, סתירת ראיות נוספות, ראיות מטעם בית-המשפט וסתירת ראיות מטעם בית-המשפט

1. כללי
סעיפים 165, 166 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, קובעים, כדלקמן:

"165. ראיות נוספות מטעם התובע
בית-המשפט רשאי להרשות לתובע להביא ראיות לסתור טענות העולות מראיות ההגנה ואשר התובע לא יכול היה לצפותן מראש, או להוכיח עובדות שהנאשם חזר בו מהודייתו בהן לאחר סיום פרשת התביעה.

166. סתירת ראיות נוספות
הביא התובע ראיות נוספות, רשאי הנאשם להביא ראיות לסתור אותן."

הכלל לעניין הגשתן של ראיות הינו, כי התובע מחוייב להגישן יחד עם כתב התביעה.
ראיות הזמה של התביעה, הן ראיות הבאות לסתור טענות הגנה שלא ניתן היה לצפותן מראש.

הבאת עדות הזמה תתאפשר רק כאשר פרשת ההגנה כוללת ראיה שיש בה כדי להפתיע את הצד שכנגד, או כאשר מבקשת התביעה להוכיח עובדות שהנאשם חוזר בו מהודייתו לאחר סיום פרשת התביעה {סעיף 165 לחוק סדר הדין הפלילי}.

על נימוקי הבקשה שמוגשת על-ידי המאשימה לענות על התנאים הנדרשים להתיר הבאת ראיות הזמה. כך למשל, טענה כי חוות-דעת חדשה מטעם ההגנה כוללת טענות הגנה שלא הועלו קודם לכן, איננה מצדיקה הבאת ראיות הזמה, כל עוד מדובר בטענות הגנה שניתן היה לצפותן, ואין בפי המאשימה טענה אחרת {תפ"ח (נצ') 502-07‏ ‏רומן זדורוב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

אולם, יתכנו מצבים, בהם מועלית במסגרת חוות-דעת נגדית, מטעם ההגנה, תיזה שלא ניתן היה לצפותה, והמצדיקה התרת הבאת ראיות נוספות מטעם התביעה.

במצב בו אושרה בקשה להבאת ראיות נוספות מטעם התביעה, יאפשר בית-המשפט לנאשם להביא ראיות הזמה לסתור את אותן הראיות {סעיף 166 לחוק סדר הדין הפלילי}.

2. ההבדל בין 165 לחוק ל- 166 לחוק ואימתי תתאפשר לתביעה להביא ראיות הזמה?
מטרתה של הוראת סעיף 165 לחוק סדר הדין הפלילי היא מתן אפשרות להתמודד עם טענה שלא היה באפשרותה של התביעה לצפות מראש.

כך למשל, לא ניתן לצפות מהתביעה לחזות מראש כל תזה מקצועית חולקת, שמומחה הצד שכנגד עשוי להעלות {ע"פ 3396/09 יהודה אלהיב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

סעיף 166 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לנאשם להביא ראיות נוספות במטרה לסתור את ראיות ההזמה של התביעה, ככל שהובאו מכוח סעיף 165 לאותו החוק.

בעוד שהבאת ראיות לסתור מטעם התביעה טעונה רשות מבית-המשפט, לפי הוראת סעיף 166 הנ"ל, הרי שהבאת ראיות לסתור מטעם ההגנה, לפי הוראת סעיף 165 לחוק סדר הדין הפלילי אינה מותנית בכך.

לנאשם זכות להביא ראיות לסתור שאינה תלויה בשיקול-דעתו של בית-המשפט. קיפוח הגנתו של נאשם ופגיעה בזכות המוקנית לו בסעיף 166 לחוק סדר הדין הפלילי עלולה לגרום לו עיוות דין.

במצב דברים בו נטען לפגיעה כאמור, בית-המשפט יבחן את התשתית הראייתית הקיימת, כמו-כן את ראיית ההזמה שהוצגה ואם יש בה בלבד כדי לשנות את התוצאה לחובתו של הנאשם עד כדי פגיעה בהגנתו.

3. השיקולים שעל פיהם יתיר בית-משפט לתביעה להביא ראיות הזמה
לפי סעיף 165 לחוק סדר הדין הפלילי על בית-המשפט לבחון האם היה דבר מה בראיות ההגנה שהתביעה לא יכולה היתה לצפות מראש.

החובה להתבסס על טענות העולות מראיות ההגנה היא של בית-המשפט ולא של הנאשם.

השאלה העיקרית אותה צריך בית-המשפט לבחון הינה האם היה דבר מה בעדות ההגנה שיש בו כדי להפתיע את התביעה והוא שיאפשר לה להביא את ראיותיה היא לאותו עניין על-מנת לסותרו {ב"ש (חי') 2469/0 מדינת ישראל נ' פארס עדואן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2002)}.

סעיף 165 לחוק סדר הדין הפלילי, הינו אחד מהסעיפים המעניקים לבית-המשפט סמכות להתיר הבאת ראיות נוספות לאחר שהתביעה וההגנה סיימו את פרשת ראיותיהן.

כמו גם סעיף 166 המתיר לנאשם להביא ראיות סותרות לראיות ההזמה, וכן סעיף 167 המקנה לבית-המשפט סמכות להורות על הבאת ראיות נוספות, בין אם מטעמיו שלו ובין אם לבקשת אחד הצדדים {ע"פ 8653/10 פלונית נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ע"פ 9216/03 אלרז נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)}.

הכלל הוא שעל-פי סעיף 165 לחוק סדר הדין הפלילי יש להתיר לתובע להגיש ראיה מפריכה לאחר שתם הדיון וניתן צו בדבר סיכומים, רק מקום בו הופתע בעל הדין מראיות הצד שכנגד שלא יכל לצפותם מראש.

אולם, קיימים מספר תנאים אשר על בית-המשפט לשקול ולבחון בבואו להתיר קבלת ראיה נוספת שלא במועדה וזאת במקרים מיוחדים ולאחר ששוכנע בית-המשפט כי יש הצדקה לכך.

בין השיקולים אותם מעמיד בית-המשפט, הם, בחינת אופי הראיה - האם מדובר בעניין טכני או מהותי, האם לראיה יש פוטנציאל להפריך עדויות הצד שכנגד, מועד הבקשה ביחס לשלב בו מצוי ההליך המשפטי והאם יכול היה בעל הדין המבקש להביא אותה ראיה נוספת, בשלב מוקדם יותר {ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3), 738 (1992); ע"א 73/49 בנימין ונתן ויסברג נ' חברת מיסדי חדרה, פ"ד ד(1), 776 (1950)}.

שיקול מרכזי להבאת ראיות נוספות להזמה הוא משך הזמן שחלף מאז המועד האחרון להבאת ראיות על-ידי המבקש ועד למועד הבקשה להבאת ראיות נוספות, ומידת קרבתו של מועד אחרון זה לתום ההליך השיפוטי {ע"פ 951/80 קניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3), 505 (1981)}.

כך למשל, בקשה אשר מוגשת בסיום ראיות ההגנה, ככלל לא תתקבל, בשל הגשתה בשלב זה. יש להניח כי אילו נאשם היה יודע על הגשת בקשה כאמור, היו נערכים באופן שונה בהגנתם. יש גם מקום להעריך, כי קבלת הראיה תחייב התארגנות מחדש של הנאשמים והארכה נוספת של הדיון {ב"ש (יר') 9248/07 מדינת ישראל נ' מודגל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.

יובהר, כי הדבר נתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט ובהתקיים נסיבות מתאימות, ככלל, אין מניעה עקרונית לאפשר הבאת ראיות נוספות אף בשלב שלאחר הכרעת הדין {ע"פ 5874/00 לזרובסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4), 249, 255-254 (2001)}.

שיקול נוסף, עניינו ביכולת לצפות מראש את ראיות ההגנה. בית-המשפט לא יאפשר הבאת ראיות הזמה כשלא היתה כל מניעה מצד התביעה להביא את ראיותיה במועד.

השאלה מה בגדר אותו מרחב ייחשב לראיה שהתובע לא יכול היה לצפותה מראש, עד כי יש בה כדי להצדיק מתן היתר להבאת ראיות נוספות מטעמו, היא שאלה פרשנית.

אין מקום לפרש את הסעיף באופן דווקני המונע הבאת ראיות נוספות בכל מקרה שבו קיימת אינדיקציה מסויימת מראש לסוג טענות שעתידות להיטען על-ידי הצד שכנגד.

גם אם הנושא הכללי שבגדרו מובאות ראיות ההגנה ניתן היה לצפיה, אין לקבוע באופן קטגורי כי לא ניתן להביא ראיות לסתרן {ע"פ 8653/10 פלונית נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

המבחן לבחינת סוגיה זו הוא מבחן הצפיות. על-פי מבחן הצפיות יש לשאול האם יכלה התביעה לצפות את דרך מהלכה של ההגנה, האם הראיות שעלו מעדויות ההגנה הן ראיות שהיו צפויות לעלות, אם כפועל יוצא מהראיות שעלו בפרשת התביעה ואם בכלל.

את מידת הצפיות של ראיות ההגנה יש לבחון בהתאם לקו ההגנה שנקט הנאשם מראשית הדיון. כך למשל, כאשר נאשם טוען מלכתחילה כי לא פרץ לדירה באופן שבו טוענת ההגנה, יש להניח כי יביא ראיות שיש בה כדי לתמוך בטענתו {ב"ש (חי') 2469/0 מדינת ישראל נ' פארס עדואן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2002)}.

מידת ההפתעה שבהבאת הראיות אינה נגזרת ממידת נחישותו של הסניגור להוכיח את הטענה, אלא מהמחלוקת כפי שהצדדים הגדירו אותה לבית-המשפט.

עוד יודגש, כי אין מדובר בידיעה פרטנית וממוקדת שהרי אז היה מתייתר המשפט כשכל צד צופה מהלכו המדוייק של חברו, אלא בידיעה כללית כזו המסכלת את אלמנט ההפתעה {ר"ע 178/87 אהוד גת נ' אליהו גת, תק-על 87(2), 579 (1987)}.

יש לקבוע מבחן נסיבתי הבודק, בין היתר, אם מידת הפרטנות שבידיעתו של התובע אכן אפשרה לו להתמודד מראש עם טענות ההגנה באופן אפקטיבי, מה היה הטעם לאי-הבאת הראיה המבוקשת במועד שבו הוצגו ראיות התביעה וכיוצא באלה.

גישה זו מעניקה משקל ראוי לשאיפה להגיע לחקר האמת, גם אם יש בה כדי להאריך במידת מה את מסגרת הדיון ומשכו, כל זאת בכפוף לכך שלא ייגרם עיוות דין לנאשם.

אין בגישה האמורה כדי לפגוע בהגנת הנאשם שכן אם אמנם יביא התובע ראיות נוספות, הרי שכאמור, סעיף 166 מקנה לנאשם זכות להביא ראיות לסתור אותן {ע"פ 8653/10 פלונית נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

4. האם ניתן ליישם את הוראת סעיף 167 לחוק לאחר מתן הכרעת הדין?
סעיפים 167 ו- 168 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, קובעים, כדלקמן:

"167. ראיות מטעם בית-המשפט
סיימו בעלי הדין הבאת ראיותיהם, רשאי בית-המשפט, אם ראה צורך בכך, להורות על הזמנת עד - ואפילו כבר נשמעה עדותו בפני בית-המשפט - ועל הבאת ראיות אחרות, אם לבקשת בעלי דין ואם מיזמת בית-המשפט.

168. סתירת ראיות מטעם בית-המשפט
הובאו ראיות לפי סעיף 167, רשאים בעלי הדין, ברשות בית-המשפט, להביא ראיות לסתור אותן."

ככלל, יש לשמור על סדר הבאת הראיות, אף שמותר לסטות ממנו מטעמים ראויים.

בנסיבות המתאימות נתונה בידי בית-המשפט הסמכות להורות על הבאת ראיות נוספות, אם מיוזמתו ואם לבקשת בעל דין {סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי; ע"פ 2326/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
לעומת סעיף 165 לחוק סדר הדין הפלילי, סעיף 167 הנ"ל, אינו מגביל את הסמכות למצבי הפתעה, והסמכות להזמין עד ביוזמת בית-המשפט ואף לבקשת בעלי הדין, וכן להתיר הגשת ראיה, על-פי לשונו של הסעיף, היא רחבה.

ברם, הפסיקה הבהירה כי הפעלת הסמכות נעשית במקרים חריגים ומיוחדים למניעת עיוות דין {ע"פ 951/80 קניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3), 505 (1981); ע"פ 5874/00 לזרובסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4), 249 (2001)}.

סעיף 167 הנ"ל קובע כי לאחר שסיימו בעלי הדין את הבאת הראיות מטעמם, רשאי בית-המשפט להורות על הזמנת עד או הבאת ראיות אחרות, אם לבקשת בעלי דין ואם מיוזמתו {ע"פ 6949/07 רועי עמרם נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.

הסעיף נועד לסייע לבית-המשפט בפתרון התלבטויותיו ולאפשר, לפי יוזמתה של הערכאה השיפוטית, את הבהרתו של הטעון הבהרה הראוי לכך מבחינת חשיבותו אמנם אין מדובר במהלך שבשגרה בהליך פלילי {ע"פ 842/85 הרנוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(4), 245 (1988)}.

הוראה זו כאמור, ניתן להחלה גם לאחר מתן הכרעת הדין וכל עוד לא נשלמה מלאכתו של בית-המשפט.

ברם, מתן היתר להבאת ראיות נוספות לאחר הכרעת דין הינו הליך חריג בהיותו סוטה באופן ניכר מההליך הרגיל של בירור המשפט.

סמכותו של בית-המשפט בערכאה הדיונית, להתיר הבאת ראיות נוספות על-פי סעיף 167 כאמור משתרעת גם על השלב שבו כבר ניתנה הכרעת-דין, ובטרם ניתן גזר הדין.

אולם ככל שהליך הבאת ראיות נוספות הינו חריג לסדר הדין המקובל, קל וחומר שכך הוא בשלב שלאחר מתן הכרעת הדין, וככל שההליך השיפוטי מגיע לסיום.

לפיכך, ככל שהבקשה להבאת ראיות נוספות מתאחרת בהתייחס לשלב שאליו הגיע ההליך השיפוטי, כך תהא נדירה וחריגה יותר היזקקות בית-המשפט להפעלת סמכות כזו, והדבר ייעשה רק מקום שהעניין נדרש לעשיית צדק ולמניעת עיוות דין {תפ"ח (מרכז) 10953-09-08‏ ‏מדינת ישראל נ' רוני רון, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013)}.

בית-המשפט ישקול את צורכי הנאשם ואת צורכי החברה. במסגרת שיקוליו אלה יעמיד בית-המשפט בראש מעייניו את השיקול, שלא ייגרם עיוות דין לנאשם אשר משמעותו פגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן כראוי {ע"פ 951/80 קניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3), 505 (1981)}.

גישה זו מבטאת איזון ראוי בין הצורך לשמור על הסדר המקובל של ניהול המשפט הנושא ערך וחשיבות משל עצמו לבין הצורך לשמור על גמישות דיונית שמטרתה למנוע עיוות דין העלול להיגרם לנאשם או לאינטרס הציבורי באם יזוכה עבריין עקב הישמטות ראיה חשובה {ע"פ 5874/00 לזרובסקי נ' מדינת ישראל פ"ד נה(4), 249 (2001)}.

בית-המשפט יפעיל שיקול-הדעת במשורה ובזהירות וזאת על-מנת למנוע עיוות דין, העלול להיגרם בין לנאשם שהגנתו תקופח ובין לאינטרס הציבורי שבחשיפת האמת {ת"פ (ת"א) 40162/05 מדינת ישראל נ' אביב אלגור, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.

באם איפשר בית-המשפט לבעל דין להביא ראיות נוספות לאחר שהצדדים סיכמו את ראיותיהם, רשאי בית-המשפט להתיר לצדדים להביא ראיות לסתור אותן בהתאם להוראת סעיף 168 לחוק סדר הדין הפלילי.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ראיות נוספות מטעם התובע, סתירת ראיות נוספות, ראיות מטעם בית-המשפט וסתירת ראיות מטעם בית-המשפט