botox
הספריה המשפטית
ניהול ההליך הפלילי - דין ומהות

הפרקים שבספר:

זכות העיון בחומר חקירה (סעפים 74 עד 81 לחוק)

סעיפים 74 עד 81 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, קובעים כדלקמן:

"74. עיון בחומר החקירה (תיקונים: התשנ"ה (מס' 2), התש"ע (מס' 2))
(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו.
(ב) נאשם רשאי לבקש, מבית-המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו.
(ג) בקשה לפי סעיף-קטן (ב) תידון לפני שופט אחד ובמידת האפשר היא תובא בפני שופט שאינו דן באישום.
(ד) בעת הדיון בבקשה יעמיד התובע את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית-המשפט בלבד.
(ה) על החלטת בית-משפט לפי סעיף זה ניתן לערור לפני בית- המשפט שלערעור שידון בערר בשופט אחד; הערר יוגש בתוך 30 ימים מיום שניתנה החלטת בית-המשפט, ואולם בית-המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת הערר מטעמים שיירשמו.
(ו) אין בסעיף זה כדי לפגוע בהוראות פרק ג' לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971.
75. דרכי עיון וההעתקה
עיון בחומר החקירה או העתקה ממנו יהיו במשרד תובע או במקום אחר שתובע הועיד לכך, ובמעמד אדם שתובע מינה, דרך-כלל או לעניין פלוני, להבטיח שהעיון וההעתקה ייעשו בהתאם לחוק ולהוראות התובע.

76. עונשין
המפריע או המכשיל אדם שנתמנה על-פי סעיף 75 במילוי תפקידו, דינו - מאסר שלושה חודשים; המוציא מתוך החומר שנמסר לו לעיון או להעתקה מסמך או מוצג בלי שקיבל לכך רשות בכתב מאת תובע, דינו - מאסר שנה.

77. סייג להבאת ראיות
(א) לא יגיש תובע לבית-המשפט ראיה ולא ישמיע עד אם לנאשם או לסניגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה או בהודעת העד בחקירה, וכן להעתיקם, אלא אם ויתרו על-כך.
(ב) הודעה של עד בעניינים פורמליים שאינם מהותיים לבירור  האשמה, אין חובה שתהא בכתב, אולם התובע ימסור לנאשם או לסניגורו - זמן סביר מראש - את שם העד, ואת עיקר התוכן של עדותו לפי הידוע לתביעה, זולת אם ויתרו על-כך.

78. חומר סודי
הוראות סעיף 74 אינן חלות על חומר שאי-גילויו מותר או שגילויו אסור לפי כל דין, אולם הוראות סעיף 77 חלות עליו.

79. המצאת ראיות שבידי קובל
לא יגיש קובל לבית-המשפט ראיה שבכתב שהיתה בידיו, אלא אם המציא לנאשם העתק ממנה.

80. סייג לזכות העיון בחומר הראיות
הוראות סימן זה אינן חלות על ראיות הבאות לסתור טענת הנאשם שהתובע לא יכול היה לצפותה מראש, ועל ראיות להסברת העדרו של עד או לעניינים פורמליים אחרים שאינם מהותיים לבירור האשמה.

81. שמירת דין
הוראות סימן זה אינן גורעות מהוראות סעיף 128 לחוק העונשין, תשל"ז-1977."

תכליתה של זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה הינה לאפשר לנאשם לממש את זכותו להליך משפטי הוגן. העיון בחומר החקירה נועד לתת לנאשם הזדמנות מלאה ונאותה להכין את הגנתו כנגד האישומים המיוחסים לו.

לפיכך, המונח "חומר חקירה" יפורש פירוש מרחיב, כך שכל חומר אשר קשור באופן ישיר או עקיף לאישום ואשר נוגע ליריעה הנפרסת במהלך האישום הפלילי יהווה "חומר חקירה" {בש"פ 8406/12 אלמוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2012(4), 7859 (2012); בש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.

מבחן העזר העיקרי שאומץ לצורך ההכרעה בשאלה מה ייחשב כ"חומר חקירה" ומה יוחרג ממנו הינו מבחן הרלוונטיות, אשר פורש באופן רחב בפסיקה.

פרשנות זו הובילה לכך שחומר חקירה כולל גם חומר שהרלוונטיות שלו עקיפה ואפילו רחוקה, כל עוד יכול הסניגור להצביע על "קצה חוט" {בג"צ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מה(3), 630, 633 (1991); בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית-משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1), 360, 388 (2005)}.

יחד-עם-זאת, נקבע לא אחת כי גם להגדרתו הרחבה של "חומר חקירה" יש גבולות, וכי אין להרחיב את מבחן הרלוונטיות לראיות שחשיבותן ונגיעתן לאישום הפלילי הספציפי הינה שולית ורחוקה מדי.

אכן, הגדרה רחבה מדי עשויה להפוך את זכות העיון שבסעיף 74 לחוק לחסרת גבולות ולהפוך את "קצה החוט" ל"חכה במסע דיג". בסופו-של-יום, על בית-המשפט לשקול את מידת הרלוונטיות של המידע המבוקש.

בנוסף על בית-המשפט לבחון היטב האם אכן מדובר ב"חומר חקירה" או שמא מדובר בחומר שאינו מצוי ברשות המשטרה או בשליטתה אשר המתווה שבאמצעותו יכולה ההגנה להביאו לפני בית-המשפט הינו שונה {בש"פ 8467/99 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2), 454 (2000)}.