מהו "חומר חקירה"?

1. חומר רלוונטי
"חומר חקירה" משמעותו "חומר רלבנטי במובנו הרחב של הביטוי לשאלות העומדות להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין, ואשר יש בו כדי לסייע לנאשם להכין את הגנתו כראוי {בש"פ 2292/09 חייבטוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(3), 953 (27.7.2009), בפסקה 11}.

ככלל, הקטגוריה של "חומר חקירה" כוללת הן חומרים הנמצאים "בגרעין הקשה" של תשתית ראיות התביעה, והן ראיות שנמצאות "בפריפריה" של האישום {בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי, תק-על 2005(3), 3453 (15.9.2005); בש"פ 91/08 מדינת ישראל נ' שיבלי, תק-על 2008(1), 2346 (13.02.2008) (להלן: "פרשת שיבלי"); בש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(1), 5338 (23.2.2009) (להלן: "פרשת אברהמי")}.

לפי אמות-מידה אלו נבחן גם חומר שהוגש לבית-המשפט, במסגרת בקשה למעצר לצורך חקירה, לפי סעיף 15 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים).

לרוב, מקום בו חומרים שכאלו "מתייחסים, למשל, לנושאים של היערכות גופי החקירה לפעולות חקירה המתנהלות בעניינו של החשוד, כגון - פעולות החקירה שבוצעו, פעולות החקירה המתוכננות, כל אלה בדרך-כלל, אינם בגדר חומר חקירה רלבנטי למשפט {בש"פ 2286/10 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2010(2), 320 (2010); בש"פ 2270/06 אל עילוואי נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3), 3761 (7.9.2006) (להלן: "פרשת אל עילוואי"); בש"פ 1355/98 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2), 1 (1998); בג"צ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מה(3), 630 (1991}.

ב- בש"פ 8406/12 {אלמוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2012(4), 7859 (2012)}, נבחנה מידת הרלוונטיות של מידע בדבר תאריכי החופשות של מנוח ושהייתו במוסד גמילה.

בפרשה זו נקבע כי לאור הנסיבות בהן המוסד בו שהה המנוח לא היה מוסד "סגור" וכאשר המנוח בא ויצא בשעריו בחופשיות יחסית, אין שום רלוונטיות לתאריכי החופשות של המנוח (ככל שהיו חופשות כאלה) לצורך ניהול הגנת העורר ולא תהיה בהם שום תועלת.

2. חומר חקירה שאיננו בידי רשויות החקירה והתביעה
חומר חקירה עשוי לכלול גם חומר שאינו מצוי בידי רשויות החקירה והתביעה באופן פיזי במסגרת אותה חקירה, אם יש להן שליטה עליו - במובן הרחב של המושג "שליטה"{ע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5), 8, 19 (1992); בש"פ 3831/02 מצרי נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5), 337, 340-339 (2002}.

יחד-עם-זאת, העדרו של החומר בתיק החקירה איננו נתון חסר משקל. הנחת היסוד היא כי רשויות החקירה והתביעה ממלאות את תפקידן במיומנות ובהגינות, ולפיכך ניתן לסמוך על-כך שחומר שלא נאסף ולא נמצא בו עניין לצורך החקירה לא יהווה בדרך-כלל "חומר חקירה".
דברים אלה יפים, לא רק ביחס לחומר שאינו מצוי אצל המדינה כלל מבחינה פיזית, אלא גם ביחס לחומר המצוי אצלה בתיקי חקירה אחרים {ראו למשל בש"פ 2632/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2000)}.

עם-זאת, אין מדובר בחזקה חלוטה, אלא באינדיקציה בלבד. כלומר, במקרים בהם מתרשם בית-המשפט על-פי מכלול השיקולים, ובראשם שאלת הרלבנטיות כי החומר ראוי לשמש "חומר חקירה" על-פי טיבו, לא יעמוד מיקומו הפיזי לרועץ {בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית-משפט השלום בירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005), פסקה 9; בש"פ 6237/06 קלושנדלר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.12.06), פסקה 10}.

למרות ההנחה שלעיל לעיתים תתבקש המסקנה כי תיק חקירה מסוג זה, בשל תוכנו ובשל מהותו, או בשל נסיבות מיוחדות הקשורות בו, בכל זאת עשוי להיות בעל משמעות של ממש לשם קביעת מהימנותו של העד או לשם מתן הכרעה צודקת בנושא אחר המתעורר במשפט.

עם-זאת, ההכרעה בשאלת הרלבנטיות של החומר איננה יכולה להיות מוכרעת על בסיס הכללות והשערות. מקום בו קיימת סבירות שההנחה בדבר העדר הרלבנטיות של החומר המבוקש תיסתר רק לאחר העיון בחומר, הרי שיש צורך לבחון אותו חומר, בסייגים מעשיים סבירים, כדי שניתן יהיה להכריע אם האינדיקציה במקרה זה היתה נכונה, או שמא שגויה.

זאת, כאמור, כל עוד מדובר בחומר המצוי בשליטתן של רשויות החקירה והתביעה, על-פי מובנו הרחב של המושג "שליטה" והכל גם בהתחשב בדרך בה הוא שמור או אגור (ואם הוא עדיין בנמצא) {פרשת אל הוזייל, 132; ראו בנושא זה גם את מאמרה הנ"ל של ד"ר חיה זנדברג, שם, בעמ' 348-343)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מהו "חומר חקירה"?