פיצוי הלנת שכר (סעיף 17 לחוק)

1. הדין
סעיף 17 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:

"17. פיצוי הלנת שכר (תיקון התשמ"ה)
(א) לשכר מולן יווסף הסכום הגבוה מבין אלה (להלן: "פיצוי הלנת שכר"):
(1) בעד השבוע הראשון שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה - החלק העשרים מהשכר המולן, ובעד כל שבוע או חלק משבוע שלאחריו - החלק העשירי מהשכר המולן;
(2) הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלום שכר העבודה עד יום תשלומו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של השכר המולן והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבתקופה האמורה; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי.
(ב) פיצוי הלנת שכר יהיה לכל דבר, פרט לעניין סעיף זה, חלק משכר העבודה."

2. כללי
ב- ע"ע 34755-11-10 {קרן השתלמות למורים וגננות בעמ ואח' נ' רשת גני ילדים, תק-אר 2012(4), 90 (2012)} בית-הדין קבע כי המקור לחיוב בפיצויי הלנת שכר נמצא בחוק הגנת השכר, כאשר סעיפים 17-17א לחוק הגנת השכר מאפשרים לעובד ששכרו הולן, לתבוע פיצויי הלנת שכר, שמשמעותם ריבית בשיעור גבוה כנקוב בחוק הגנת השכר על כל שבוע או חלק ממנו בהם התאחר תשלום השכר.

זכות זו הוקנתה גם לעובד התובע פיצויי פיטורים כאמור בסעיף 20 לחוק הגנת השכר, וכן גם לקופת גמל התובעת מעביד שלא העביר במועד תשלומים בהתאם לסעיף 19 א לחוק הגנת השכר.

ב- ע"ע 1242/04 {עיריית לוד נ' אבלין דהן יור ארגון עובדי לוד וארגון עובדי עיריית לוד בשם 937 עובדי עיריית לוד ואח', תק-אר 2005(3), 33 (2005)} בית-הדין קבע כי על-מנת להבטיח את תשלום שכרו של העובד נקבעו ההוראות שבסעיף 17 לחוק הגנת השכר שעניינו "פיצוי הלנת שכר", כאשר הוראות אלה קובעות כי לשכר מולן יווסף הסכום הגבוה מבין אלה:

1. בעד השבוע הראשון שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה - החלק העשרים מהשכר המולן, ובעד כל שבוע או חלק משבוע שלאחריו - החלק העשרים מהשכר המולן;

2. הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלום שכר העבודה עד יום תשלומו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של השכר המולן והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבתקופה האמורה; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי.

פיצוי הלנת שכר יהיה לכל דבר, פרט לעניין סעיף זה, חלק משכר העבודה.

סעיף 17 לחוק הגנת השכר נקבע מתוך העיקרון ששכר עבודה, להבדיל מחובות אחרים, חייב להיפרע מיד, מכיוון שבו תלוי קיומם של בני אדם, אשר כל רכושם או עיקר רכושם הוא פרי עמלם, הוא מיסודו של כל משטר חברתי נאור.

להגנת השכר מפני הלנה קובע סעיף 18 של החוק המוצע כי מעביד אשר לא שילם שכר העבודה עד המועד הקבוע בחוק הגנת השכר, חייב לשלם לעובד פיצוי על הלנת השכר בשיעור של אחוז מסויים מן השכר המולן.

סנקציה ישירה זו שחוק הגנת השכר מטיל על המלין שכר עובדה, תגרום ילמד למעביד לדעת כי אם ילין שכר ייצא בהפסד.

המחוקק בחר באמצעי קיצוני כגון פיצוי הלנה ככלי להבטחת תשלום על-ידי מעבידים מכורח העובדות כי מוסר התשלומים ירוד, הן במגזר העסקי והן במגזר הציבורי, ובגלל העובדה שמעבידים רבים ניצלו את כוחם על-ידי הלנת שכר עבודה ופיצוי פיטורים.

אשר-על-כן, נקבע מנגנון של פיצוי הלנה, המיועד לשרש את תופעת השכר המולן ופיצוי הפיטורים המולנים. פיצוי הלנה בא להרתיע מעביד מלהלין שכר, פיצוי פיטורים או תשלום הנוגע לקופת גמל.

בהתאם, פסק בית-הדין כי מטרתו העיקרית של פיצוי ההלנה להוות מכשיר שיזרז את החייב בתשלומים השונים לבצע את התשלומים שנקבעו בחוק הגנת השכר.

חוק הגנת השכר בא לעשות את ההלנה לבלתי-כדאית מבחינה כספית, והוא אינו ריבית או פיצוי על נזק בנזיקין או במשמעות החוזית.

גם הרתעתו של המעסיק מפני הלנת שכר היא עיקר מטרתו של פיצוי ההלנה, כאשר לא נזנח לגמרי האינטרס של העובד לפיצוי בשל הנזק שנגרם לו עקב הלנת שכרו.

הקנס אינו מטרה, הקנס הוא אמצעי בלבד בשביל שלא ילינו את השכר, ולא ישלמו קנסות. הפיצוי שנקבע לעובד בעד הלנת השכר יש לו הצדקה לא רק כקנס, אלא גם בשל ההוצאות הנגרמות על כך לעובד. עובד שאינו מקבל את שכרו צריך ללוות כסף ולשלם גם ריבית. כלומר על-ידי כך נגרמות לו הוצאות. לפיכך מחזירים לו פיצוי-מה על אותן הוצאות.

חובת תשלום פיצוי ההלנה אינה עומדת לעצמה ואין היא בבחינת חי הניזון מגופו. הפרת החובה שבחוק על-ידי המעסיק היא היא מקור חיותה של הסנקציה העונשית. יתכבד המעסיק וישלם לעובד מלוא שכרו במועדו כנדרש בדין, לא יצטרך לבוא בתחומיה של הסנקציה ההרתעתית על תוצאותיה החמורות.

הפגיעה הנגרמת לעובד בגין הלנת שכרו היא אובייקטיבית, מידתה כמידת הדין ולפיו בלבד, ואין היא נמדדת בהשקפתו הסובייקטיבית של המעביד.

אין מעסיק ציבורי שונה מן המעסיק הפרטי, כאשר פיצוי ההלנה הוא כמו חרב המתהפכת מעל ראשו של כל מעסיק באשר הוא, בבחינת יזהר המעסיק מלהפר חובת תשלום שכר עובדיו בעיתו ובמלואו.

לא שילם המעסיק לעובד שכרו במועד, חייב הוא בפיצוי על-פי דין, וזאת כאשר החובה והזכות מזה והסנקציה על הפרתן מזה הן מעשה מקשה אחת ואין להפריד ביניהן.

3. סמכות בית-הדין לפסוק פיצויי הלנה
ב- ע"ע 684-09 {מנהלת הוואקף המוסלמי נ' ערב אלרשק, תק-אר 2013(1), 593 (2013)} בית-הדין הארצי קבע כי אין מניעה לפסיקת פיצויי הלנה עתידיים {לדוגמה, דעת הרוב בפסק-הדין בעניין עדיקא}.

הלכה זו, שיש לגביה חילוקי-דעות, היתה נכונה רק במקרים שבהם נתבע במפורש הסעד של פיצויי הלנה על-ידי התובע, כאשר במקרים שבהם לא נתבעים פיצויי הלנה, בית-הדין אינו מוסמך לפסוק סעד זה מבלי שנתבע על-ידי התובע. הסעד של פיצויי הלנה הוא סעד שיש בו אלמנט עונשי, אשר מושת בנסיבות יוצאות דופן בהתאם לסעיף 17 בחוק הגנת השכר.

לא היה מדובר בסעד כללי שיש לבית-הדין סמכות טבועה לפסוק אלא בפסיקת פיצויי הלנה לפי חוק הגנת השכר שלא נתבעו על-ידי המשיב. משכך, ביטל בית-הדין הארצי את השתת פיצויי ההלנה על המערערת ופסק כי המערערת תשלם את הסכומים שפסק בית-הדין האזורי ועליהם יתווספו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 31.05.07 ועד התשלום בפועל.

4. נבחרי ציבור ונושאי משרה - עובדים "דו-מהותיים"
ב- ע"ע 174/09 {המועצה הדתית יבנאל נ' הרב מאיר פרנקל, תק-אר 2012(2), 279 (2012)} לא היתה מחלוקת על עצם האפשרות לפסוק לזכות המערער פיצויי הלנת שכר מכוח חוק הגנת השכר.

ואכן, הפסיקה הכירה בכך שנבחרי ציבור נושאי משרה מכוח הדין הינם עובדים "דו מהותיים", אשר חלק מהוראות משפט העבודה המגן והביטחון הסוציאלי חלות עליהם לרבות חוק הגנת השכר (דנג"צ 4601/95 סרוסי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב(4), 817 (1998); ע"ע 1120/02 יוסף ועקנין נ' המועצה הדתית אופקים, פד"ע לט 751 (2003); ע"ע 1010/02 מדינת ישראל נ' יעקב רסמי, פד"ע מ' 156 (2004)}.

5. נטל ההוכחה
ב- ע"ע (ארצי) 731/07 {עמאד אבראהים נ' מועצה מקומית מע'אר, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.06.08)} קבע בית-הדין כי לגופה של טענת השכר המולן ומה שאמור להיות משולם כפיצוי לכך, מהגדרת שכר מולן בסעיף 1 לחוק הגנת השכר יש ללמוד כי רק שכר שלא שולם לעובד במועדים הנקובים בחוק הגנת השכר הוא שכר מולן, כלומר, רק סכום שלעובד זכות תביעה לתשלומו הוא שכר מולן המזכה בפיצויי הלנה.

לפיכך, סכומים שהמעביד חייב לנכותם או שהוא זכאי היה לנכותם ונהג כך למעשה, אינם מובאים בחשבון לעניין פיצוי הלנת שכר.

ב- דב"ע לא/21-3 {רולקס בע"מ נ' אשר פרקש} בית-הדין קבע כי בחישוב פיצויי ההלנה יש להביא בחשבון הסכומים המיועדים לעובד, ושכר העבודה לעניין סעיף 17 לחוק הגנת השכר הינו השכר שנשאר לאחר הניכויים אשר המעביד חייב לנכותם או רשאי לעשות כן על-פי חיקוק, ואף עשה זאת בפועל.

עובד אשר תובע פיצויי הלנה על שכר שלא שולם אינו יכול לעמוד בנטל ההוכחה החישובי לפיו עליו לייחד מתוך השכר הרשום כ"נטו לתשלום" את השכר המולן, שהרי באותו תלוש יכולים להשתלם רכיבים שאינם בגדר שכר מולן והם נכללים בתוך השכר לתשלום.

אין דרישה מעובד התובע את שכרו המולן לממן חשב שכר שיערוך עבורו את החישוב, ולכן הדרך הנכונה שעל בתי-הדין ללכת בעקבותיה, היא כפי שנקבע בפסק-הדין בעניין בתי מרגוע, כאשר בחינתו לעומק של פסק-הדין בעניין בתי מרגוע מלמדת כי בית-הדין הארצי, עוד באותו פסק-דין, צפה את הקושי לדרוש מן העובד להוכיח מהו השכר שיהווה בסיס לפיצויי הלנה אם אכן נקבע כי השכר הוא "נטו" ולא "ברוטו".

לכן קבע בית-הדין כי נטל ההוכחה יהיה על המעביד להוכיח מהם הניכויים ששילם הלכה למעשה לגורמים חיצוניים עבור העובד וכי מאחר וכבר שילם אותם הוא אינו חייב לשלם עליהם פיצויי הלנה.

6. האם היה מקום להתחשב במעסיקה במסגרת סעיף 17 לחוק הגנת השכר?
ב- ע"ע (ארצי) 1242/04 {עיריית לוד נ' 937 עובדי עיריית לוד ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (09.09.04)} בית-הדין הארצי קבע כי לא נס ליחה של זכות יסודית זו של העובד לתשלום שכרו במועדו ובמלואו, בהיותה נמנית על זכויות היסוד המוגנות במשפט העבודה.

בחוק הגנת השכר ניתן ביטוי מובהק לחובת תשלום שכרו של העובד תוך קביעת פיצויי הלנת שכר, כאמצעי להבטחתו, כאשר בסעיף 17 לחוק נקבעה הסנקציה החמורה של שיעורי הפיצוי שישולמו, ולצידה בסעיף 18 לחוק הגנת השכר מצויות הנסיבות המצדיקות הפחתת הפיצוי.

במקרה הנדון בית-הדין הארצי נוכח לדעת שכל הגורמים לעניין הסכימו כי אין על העובדים לספוג את המחדלים האלה {ס"ק 1013/04 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' הסתדרות העובדים החדשה ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (13.09.04)}.

בעניין הנדון, משגובשה תכנית הבראה והסכם קיבוצי לו שותפים העיריה והעובדים, מצא בית-הדין הארצי לנכון לסייע בידם של הצדדים להגשימה הלכה ולמעשה.

לאור מכלול הנתונים, בית-הדין החליט על הפחתת שיעור פיצויי הלנת השכר בתשלומם חוייבה העיריה לעובדיה, בפסיקתו של בית-הדין האזורי, כאשר תחת זאת, תשלם העיריה לעובדים פיצויי הלנה בשיעור שנתי כולל של 25% בלבד, על השכר שלא שולם במועדו.

בקביעת שיעור פיצוי ההלנה כאמור, בית-הדין הארצי הביא בחשבון את הריבית החריגה מעבר למסגרת המאושרת, בגין משיכת יתר המוטלת על לקוחות שכירים בחשבונות עובר ושב שהם מנהלים בבנק, בתוספת פיצוי בגין הלנת השכר המתמשכת לעובדים.

7. האם היה מקום לפסוק פיצויי הלנה לאור סעיף 17 לחוק הגנת השכר?
ב- סע"ש (ב"ש) 33853-02-14 {ויקטוריה סמירנוב נ' ניאזוב לליה מכון וולפסון באר-שבע בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.01.15)} בית-הדין קבע כי באשר לתשלום השכר באיחור, לא היה מקום לפסוק פיצויי הלנה לאור סעיף 17 לחוק הגנת השכר, שקובע שהתביעה תתיישן אם לא הוגשה תוך שנה מהיום בו רואים את השכר כמולן.
במקרה הנדון התובעת הפנתה לשכר ששולם באיחור בשנים 2010, 2011, 2012, וחודשים ינואר ופברואר 2013 המועד להגשת תביעה להלנת שכר התיישן.

עוד הוסיף בית-הדין כי לא ניתן לצפות מעובד ששכרו לא משולם במועד דרך קבע, להמשיך לעבוד. מדובר בנסיבות של יחסי עבודה בהן לא ניתן לדרוש מעובד להמשיך לעבוד.

8. האם במקרה הנדון היה מקום להפחית מפיצויי ההלנה?
ב- ד"מ (חי') 36006-06-14 {אלכסנדרה קוליקובסקי נ' בן יעקב חן, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.11.14)} בית-הדין קבע כי באשר לפיצוי בגין הלנת שכר, הוראות חוק הגנת השכר מחייבות כי השכר ישולם לעובד במועד שנקבע, ועל סכום שלא שולם במועדו יש, לכאורה, להוסיף פיצויי הלנה בשיעורים שנקבעו לפי סעיף 17 לחוק הגנת השכר.

הסנקציה המוטלת על המעביד בגין הלנת שכרו של העובד, היא סנקציה חמורה אשר נועדה לשרש את תופעת השכר המולן.

יחד-עם-זאת, בית-הדין רשאי להפעיל את שיקול-דעתו ולהורות על הפחתת פיצויי ההלנה בשים לב לנסיבות המקרה הנדון, ובין השאר בהתחשב בתום-לבם של המעסיק והעובד, בנסיבות האובייקטיביות, סוג המעסיק וסוג ההלנה.

על בית-הדין לבחון את מאזן הנזקים, כולל האינטרס הציבורי בהרתעת מעבידים, ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית {ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נ' ג'וליה מימון, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.11.00), וכן ע"ע 372/05 חברת השמירה בע"מ נ' מונטסנוט איילין אייל, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.11.05)}.

בהתחשב בשיקולים שמדובר במעסיק פרטי שהוא אדם צעיר שעסקו קרס, ובכך שקיווה כי תרופתן של העובדות באשר לשכרן תימצא בתשלום ממעסיקן החדש ומכאן שהתנהלותו לא הצביעה על זלזול מוחלט בזכויות העובדות, בית-הדין קבע כי יש מקום להפחית מפיצויי ההלנה.

לעניין זה יש להוסיף כי גם חלוף הזמן מהמועד בו היו אמור להשתלם השכר ועד למתן פסק-הדין יכול שיהווה שיקול להפחתת פיצויי הלנת שכר, שכן אילוצי בית-הדין והתמשכות ההליך מביאים לפעמים לכך שפיצויי ההלנה התלויים במשך הזמן אינם עומדים בשום פרופורציה לסנקציה המבוקשת {עד"מ 1009/04 ויקטוריה סבירסקי נ' ראיסה לרנר, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.10.06)}.

בנסיבות המקרה הנדון, לאחר שבית-הדין בחן את מכלול השיקולים, בשים לב להלכה הפסוקה ולתכליתו של חוק הגנת השכר, קבע בית-הדין כי המקרה הנדון הצדיק פסיקת פיצויי הלנה בשיעור מופחת, המגשים את תכלית חוק הגנת השכר באופן מידתי.

אשר-על-כן, פסק בית-הדין לזכות התובעת 1 פיצוי בסך 1,500 ₪ ולתובעת 2 בסך של 3,000 ₪.

9. האם היה לבית-הדין במקרה הנדון שיקול-דעת להפחית פיצויי הלנה?
ב- סע"ש (ב"ש) 45962-04-14 {ראובן וידל נ' פאני'ס (נון סטופ) אופנה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.08.15)} קבע בית-הדין כי סעיף 17 לחוק הגנת השכר, שכותרתו פיצויי הלנת שכר קובע כי לבית-הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות החוק ובכללן, הלנת השכר.

בית-הדין רשאי לפסוק פיצויים בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין, נוסף על כל פיצוי או סעד אחר.
בהקשר לסעיף 17 לחוק הגנת השכר, סעיף 18 לחוק הגנת השכר, קובע כי בית-הדין רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטל אותו אם השתכנע שההלנה היתה בתום-לב ומתוך טעות בלתי-נשלטת על-ידי המעביד, או אם השכר לא שולם בגין חילוקי-דעות בין המעביד לעובד על עצם זכאות העובד לתשלום וזאת בתנאי שהסכום הכספי שלא היה במחלוקת בין הצדדים שולם במועד.

אם בית-הדין השתכנע בנסיבות התביעה שלפניו שהמעביד הלין שכר מינימום של עובד הוא רשאי לקבוע שיעורי פיצוי מוגדלים בהרבה לעומת הלנת שכר רגיל.

הנה-כי-כן, לבית-הדין שיקול-דעת אם להפחית פיצויי הלנה, כאשר את שיקול-דעתו זה הוא מפעיל על-פי אמות-המידה החלות על בית-משפט, תוך התחשבות בנסיבות, בתום-ליבם של הצדדים ובתכלית החקיקה {ע"ע (ארצי) 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נ' ג'וליה מימון, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.11.00)}.

בית-הדין, לאור כלל הנסיבות, לא קיבל את טענת הנתבעת כי חרף מאמציה התובע סרב לתשלום משכורתו האחרונה.

בית-הדין קבע כי משלא הגיע התובע לקחת את משכורתו האחרונה, היתה צריכה הנתבעת להפקיד את המשכורת בחשבון הבנק שלו או לשלוח לו שיק בדואר, כאשר זוהי חובת המעביד לשלם לעובד את שכרו, ולא העובד צריך להגיע ולגבות את שכרו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פיצוי הלנת שכר (סעיף 17 לחוק)