botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

הפסקות - הפסקה בין יום עבודה למשנהו (סעיף 21 לחוק)

1. הדין
סעיף 21 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 קובע כדלקמן:

"21. הפסקה בין יום עבודה למשנהו
בין יום עבודה למשנהו תחול הפסקה של שמונה שעות לפחות."

2. שעות נוספות - המתנה בין משמרות
עניין זה נדון בפני בית-הדין הארצי בפסק-הדין ב- ע"ע 233/06 {א.נ. נתניה בע"מ נ' לב טרנרידר, תק-אר 2007(4), 775 (2007)} אשר קבע, בין-היתר, כדלקמן:

"דוחים אנו את טענתו של עובד, כי משלא חלה הפסקה של 8 שעות בין יום אחד למשנהו, יש לראות בשעות שעבד המערער מעבר לשעות הרגילות, כשעות נוספות. סברה זו איננה עולה בקנה מהוראות סעיף 21 לחוק שעות עבודה ומנוחה, ועל-כן אין לקבלה."

על יסוד פסק-דין טרנרידר, בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב יפו, מפי כב' השופט לובוצקי קבע, כי כל הפסקה מעל שלוש שעות בהן העובד אינו נדרש לעמוד לרשות מעסיקו, קוטעת את הרציפות שבין המשמרות ושעות העבודה במשמרת השניה לא יחשבו במסגרת סך-הכל השעות לאותו יום.

לאור האמור לעיל, בשים לב להוראות סעיף 21 לחוק שעות עבודה ומנוחה והפסיקה כפי שהובאה לעיל, כאשר בחלק מהמשמרות לא היתה הפסקה של 8 שעות בין משמרת אחת לשניה הרי יש לראות את המשמרת השניה כהמשך ישיר למשמרת הראשונה ולפיכך יהיו העובדים זכאים לתשלום שכר בגין שעות העבודה במשמרת השניה כשעות נוספות {ד"מ (יר') 22587-02-13 אופיר בנית נ' מודיעין אזרחי בע"מ, תק-עב 2015(3), 8186 (2015)}.

הלכה היא, כי כל הפסקה מעל שלוש שעות שבהן העובד לא נדרש לעמוד לרשות המעסיק קוטעת רציפות של שתי משמרות, זאת בהתאם לסעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה. כך ששעות העבודה במשמרת השניה, כולן או חלקן, אינן בגדר שעות נוספות.
{ס"ע (יר') 4883-12-11 רטובסקי סרגיי נ' סער ביטחון בע"מ, תק-עב 2015(2), 23652 (2015)}

ב- סע"ש (נצ') 35262-08-13 {סרגי פניבילוב נ' ש.א.ש. צפון ועמקים בע"מ, תק-עב 2015(1), 6729 (2015)} קבע בית-הדין, כי באשר לעבודת התובע בפיצול בימי שישי, הרי שעל-פי הוראת סעיף 21 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, "בין יום עבודה למשנהו תחול הפסקה של שמונה שעות לפחות", אך אין פירוש הדבר שתוצאת אי-קיום הוראה זו היא, כי שעות עבודה שבוצעו מבלי שהיתה הפסקה בת שמונה שעות, הן שעות נוספות. לעניין זה נאמר ב- ע"ע 233/06 {א.נ. נתניה בע"מ נ' לב טרנרידר, תק-אר 2007(4), 775 (2007)}:

"נוסיף עוד, כי אנו דוחים את טענתו של העובד, כי משלא חלה הפסקה של 8 שעות בין יום אחד למשנהו, יש לראות בשעות שעבד המערער מעבר לשעות הרגילות, כשעות נוספות. סברה זה איננה עולה מהוראות סעיף 21 לחוק שעות עבודה ומנוחה, ועל-כן אין לקבלה."

בית-הדין קבע, כי, דו"חות הנוכחות שצירפה הנתבעת יחד עם תלושי השכר הם הנתונים שעל בסיסם יש לחשב את הסכום המגיע בגין שעות נוספת.

לפיכך, בית-הדין לא קיבל את טענת הנתבעת אשר לפיה התובע עצמו כפר בעדותו בנכונות דו"חות הנוכחות שהיא צירפה ועל-כן, קבע בית-הדין, כי אין באפשרותו להיבנות מהם. כך גם לא התקבלה הטענה, כי די בכך שהתובע לא צירף רישומי שעות עליהם טען שהתבסס בהכנת כתב התביעה כדי לדחות את התביעה בגין רכיב זה.

התובע העיד, כי לא שמר את רישומי השעות שערך. המסמכים הרלוונטיים היחידים לעניין שעות העבודה הם דו"חות הנוכחות שצירפה הנתבעת.

לאור כל האמור לעיל, בהעדר תחשיב מטעם הנתבעת בית-הדין קיבל את התחשיב מטעם התובע.

יחד-עם-זאת, על אף שמהתחשיב עלה, כי התובע זכאי לסך של 18,735 ש"ח, התובע ביקש בכתב התביעה לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 12,000 ש"ח. על-כן, קבע בית-הדין, כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 12,000 ש"ח בגין שעות נוספות.

ב- ס"ע (יר') 43761-11-11 {ריזק נג'אג'רה תושבי איוש 905760062 נ' ב. יאיר (333) חברה קבלנית לעבודות בניה 2000 בעמ, תק-עב 2014(3), 22825 (2014)} הצדדים נחלקו בשאלה אם יש לנכות משעות עבודת התובע זמני הפסקות שניתנו לתובע. התובע אישר בעדותו, כי ניתנה לו חצי שעה הפסקה בכל יום. עם-זאת, לטענתו, ההפסקות שניתנו לו אינן עומדות בתנאים הקבועים בסעיף 21(ג) לחוק שעות עבודה ומנוחה, לפיהם על-מנת שזמן הפסקה לא תיחשב כשעת עבודה, על העובד להיות רשאי לצאת מהמקום שבו הוא עובד. לטענת התובע, לא כך היה בעניינו.

בית-הדין קבע, כי לעדות התובע אין לייחס משקל משמעותי. מדובר בעדות כבושה, בשים לב לכך שהנתבעת טענה במפורש בכתב הגנתה, כי ניתנו לתובע הפסקות. התובע לא הכחיש טענה זו בתצהירו ורק בחקירתו החוזרת טען, כי לפעמים לא אושר לו לצאת מאתר העבודה.

בהתאם לכך, קבע בית-הדין, כי חישוב השעות הנוספות של התובע צריך להיעשות תוך ניכוי חצי שעת הפסקה ליום.

הנתבעת הגישה תחשיב של זכאות התובע לגמול עבודה בשעות נוספות בהתבסס על דוחו"ת הנוכחות, תוך ניכוי חצי שעת הפסקה. חישוב זה היה מקובל על בית-הדין ובהתאם לו נפסק לתובע סך גמול עבודה בשעות נוספות בסך 15,604 ש"ח.

ב- ס"ע (יר') 52744-01-12 {אלכסנדר יוסופוב נ' חברת השמירה בע"מ, תק-עב 2013(2), 16545 (2013)} בית-הדין לא קיבל את כלל החישוב שאומץ על-ידי התובע ולפיו לכאורה משלא חלה הפסקה של 8 שעות בין יום אחד למשנהו, יש לראות בשעות שעבד התובע מעבר לשעות הרגילות, כשעות נוספות.

וזאת על יסוד פסק-הדין בעניין לב טרנרידר {ע"ע 233/06 א.נ. נתניה בע"מ נ' לב טרנרידר, תק-אר 2007(4), 775 (2007)}, בו נקבע, כי כל הפסקה מעל שלוש שעות בהן העובד אינו נדרש לעמוד לרשות מעסיקו, קוטעת את הרציפות שבין המשמרות ושעות העבודה במשמרת השניה לא יחשבו במסגרת סך-הכל השעות לאותו יום.

עוד הוסיף בית-הדין, כי מהשוואה בין דו"ח הנוכחות ותחשיב הפרשי השכר, בית-הדין הבחין בטעות באשר למספר השעות בהם הועסק התובע מיום 14.05.06 ועד ליום המחרת 15.05.06. התובע חיבר בשגגה את סך-כל שעות העבודה בשני הימים הנ"ל וערך את החישוב על-סמך ההנחה השגויה לפיה, התובע הועסק ברציפות למשך 24.25 שעות.

3. חלו הפסקות של פחות מ- 8 שעות בין משמרות מסויימות - התביעה התקבלה
ב- ס"ע (נצ') 41468-03-11 {דניאל מלכי נ' ש.א.ש צפון ועמקים אבטחה בע"מ, תק-עב 2012(4), 710 (2012)} בא-כוח הנתבעת טען בסיכומיו, כי התובע טעה כאשר "חיבר" משמרות, כשבפועל היתה הפסקה של 5 - 7 שעות בין משמרת למשמרת.
בית-הדין קבע, כי אין לקבל טענה זו. סעיף 21 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע, כי בין יום עבודה למשנהו תחול הפסקה של 8 שעות לפחות. הנתבעת עצמה הודתה, כי חלו הפסקות של פחות מ- 8 שעות בין משמרות מסויימות, לפיכך, קבע בית-הדין, כי עבודה מעבר ל- 8 שעות באותו יום תיחשב כשעות נוספות.

לעומת-זאת, ב- תע"א (יר') 3668-09 {עובדיה ניסים נ' ניו דלי סנדוויץ בע"מ ואח', תק-עב 2012(2), 10377 (2012)} קבע בית-הדין, כי נכון הוא שבהתאם להוראות סעיף 21 לחוק שעות עבודה ומנוחה בין יום עבודה אחד למשנהו תחול הפסקה בת 8 שעות לפחות.

אלא שבהתאם להלכה הפסוקה, אם לא חלה הפסקה בת 8 שעות בין יום אחד למשנהו, אין לראות בשעות שעובד העובד מעבר לשעות הרגילות, כשעות נוספות, שכן סברה זו איננה עולה מהוראות סעיף 21. לאמור, אין לראות בשעות המשמרת השניה כהמשך של המשמרת הראשונה וכשעות נוספות {ע"ע 233/06 א.נ. נתניה בע"מ נ' לב טרנרידר, תק-אר 2007(4), 775 (2007)}.

4. הנתבעים הועסקו בניגוד להיתר הכללי וחוק שעות עבודה ומנוחה - התביעה נדחתה
ב- תע"א (יר') 2720-07 {מיקוד שמירה אבטחה שירותים וניקיון בע"מ נ' דוד בבין ואח', תק-עב 2011(2), 11773 (2011)} בית-הדין קבע בין-היתר, כי לא אחת הועבדו הנתבעים 2 ו- 4 מבלי שניתנה להם הפסקה בת 8 שעות בין יום אחד למשנהו, בניגוד לאמור בסעיף 21 לחוק שעות עבודה ומנוחה.

המדובר בתנאי עבודה קשים, הנוגדים את החוק, ואין פלא שהנתבעים לא החזיקו מעמד בעבודתם אצל התובעת במשך תקופת העבודה המינימאלית לה התחייבו בהסכם עבודתם כאמור.

5. התובע גמול שעות נוספות צריך להוכיח את מספר השעות הנוספות בהן עבד ובדרך-כלל תידרש ראיה מדוייקת של רישום לכך - התביעה התקבלה בחלקה
ב- עב' (יר') 1392/99 {עימרו תייסיר נ' שמש משה ואח', תק-עב 2002(4), 2634 (2002)} התובע טען, כי נדרש ממנו לעמוד לרשות העבודה במשך כל שעות היום והלילה על-מנת לשמור על עסקם והן לסייע בטיפול בסחורה שהיתה מגיעה מידי פעם לאחר שעות העבודה הרשמיות, ולפיכך, הפרו הנתבעים את סעיף 21 לחוק שעות עבודה ומנוחה.

בית-הדין קבע, כי התובע גמול שעות נוספות צריך להוכיח את מספר השעות הנוספות בהן עבד ובדרך-כלל תידרש ראיה מדוייקת של רישום לכך {דב"ע לב/22-3 פרוימוביץ נ' בר אדון, פד"ע 39; דב"ע נד/ 7-3 לבין נ' מ.ת.מ. מבני תעשיה ומלאכה בע"מ, פד"ע לב 584}.

עוד הוסיף בית-הדין, כי במקרה דנן משנטען על-ידי התובע בכתב תביעתו, כי הוא מעריך, כי נאלץ לפחות פעם בשבועיים לקום ולפרוק סחורה במהלך המנוחה כשעה במשך כשבע שנים, ומשהעיד בתצהירו באופן כוללני, כי נדרש על-ידי הנתבעים בכל שעות היממה להישאר באזור החנות על-מנת לפרוק סחורה בשעות לא צפויות, קבע בית-הדין, כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח בעדויות לרבות ברישום את השעות בהן עבד בעת המנוחה היומית.