botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

שיעור הפיצויים (סעיף 12 לחוק)

1. הדין
סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"12. שיעור הפיצויים (תיקונים: התשכ"ה, התשע"ד (מס' 2))
(א) שיעורם של פיצויי הפיטורים הוא: שכר חודש אחד לכל שנת עבודה בעובד במשכורת אצל מעסיק, או באותו מקום עבודה, ושכר שבועיים לכל שנת עבודה בעובד בשכר כאמור; חלק של שנה שלאחר שנת עבודה מזכה את העובד בפיצויים יחסיים, ולגבי עובד עונתי - חלק של השנה מזכה אותו בפיצויים יחסיים אף אם תקופות עבודתו אינן מצטרפות לשנה. לעניין זה, "עובד במשכורת" - עובד שעיקר גמול עבודתו, משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר; "עובד בשכר" - עובד שאינו עובד במשכורת.
(ב) שר העבודה רשאי, לאחר התייעצות בשר האוצר ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, להגדיל בתקנות את שיעור פיצויי הפיטורים לעובד בשכר; תקנות כאמור יכול שיהיו כלליות או לפי ענפי עבודה."

2. כללי
סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים קובע את שיעור הפיצויים לפי שכרו האחרון של העובד, וזאת כאשר "שכר" לצורך חישוב פיצויי פיטורים מוגדר בתקנות פיצויי פיטורים {חישוב פיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים}.

תקנה 1 לתקנות קובעת את הרכיבים שיובאו בחשבון לצורך קביעת שכר עבודה בחישוב פיצויי פיטורים {דב"ע נו/3-174 מקולאי צ'ייקובסקי נ' "שלב" הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פד"ע לא 425; ע"ב (חי') 300425/96 אפשטיין רם נ' יואל ליבר מנופים, תק-עב 2002(1), 307 (2002)}.

3. התקופה הקובעת לחישוב פיצויי פיטורים
ב- ע"ב (חי') 1445/00 {טוני וידל נ' מרכבים מפעלי מתכת בע"מ, תק-עב 2006(1), 8547 (2006)} קבע בית-הדין כי באשר לשיעורם של פיצויי הפיטורים, כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים, שגובה המשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים היה: 5,354 ש"ח, אלא שטען בא-כוח התובעת בסיכומיו כי לאור המועד בו ניתן היה לפטר את התובעת על-פי הוראות ההסכם הקיבוצי, הרי שהיה צורך לחשב את התקופה הקובעת לצורך תשלום פיצויי פיטורים, החל מיום 09.03.97 ועד ליום 30.04.00, או לחלופין, ובשים לב למועד לכניסת ההודעה המוקדמת לתוקף לחשבם לפי התקופה שהחל מיום 09.03.97 ועד ליום 18.04.99.

מנגד הנתבעת טענה כי תקופת עבודתה של התובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים בסכום הנ"ל, עמדה על שנתיים ו- 9 ימים, כלומר, מיום 09.03.97 ועד 18.03.99. בית-הדין קבע כי לא עלה בידיו לקבל את טענות וחישובי אף אחד משניהם.

כך גם לא עלה בידי בית-הדין לקבל את תחשיבי התובעת, שכן התקופה הקובעת לחישוב פיצויי פיטורים היא תקופת העבודה בפועל, ולא התקופה שעד אליה היה צריך להעסיק.

4. נטל ההוכחה
הנטל הראשוני מוטל על התובע להוכיח מהו שיעור שכרו לצורך בחינת חישוב פיצויי הפיטורים.

רק לאחר שהתובע מצליח להוכיח כאמור, עובר הנטל לנתבעת, כמעבידה, להוכיח, כי שילמה לתובע מלוא פיצויי הפיטורים.

ב- ד"מ (ב"ש) 1028/01 {רסקאי סבהט נ' כ.א.מ. שירותי כוח-אדם (1989) בע"מ, תק-עב 2002(3), 7386 (2002)} קבע בית-הדין כי באשר לסיווגו של התובע, התובע לא השכיל להוכיח, כי היה "עובד במשכורת", כלומר שעיקר גמול עבודתו משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר.

כל שהוכח, כי מדובר בעובד "בשכר", עובד שאינו עובד במשכורת {סעיף 12(א) לחוק פיצויי פיטורים}.

התובע טען, כי עבד עבודה רגילה ולעיתים עבד שעות נוספות, ואשר-על-כן, אין להסיק, כי מדובר ב- "עובד במשכורת".

כמו-כן, מסגרת שעות עבודתו היומיות לא פורטו בכתב תביעתו, לא פורטו בתצהירו, אלא נשמעו מפי בא-כוחו במועד הדיון.

בנסיבות אלה, יש לערוך חישוב פיצויי הפיטורים על-פי שיעור שכרו הממוצע {דב"ע נז/3-57 סנונית הדגמות וקידום מכירות בע"מ נ' שולמית פרץ, פד"ע ל 364}.

5. "עובד במשכורת" {שכר חודשי}
ב-ע"ב (ב"ש) 1029/07 {י.י.א. אחזקה ושירותים בע"מ נ' אדוארד ווסט, תק-עב 2008(3), 1369 (2008)} קבע בית-הדין כי כל שהוכח כפי שיפורט להלן, כי הנתבע עבד בשכר חודשי מוסכם ואשר-על-כן לאור האמור בסעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים, זכאי הנתבע לפיצויי פיטורים בשיעור שכר חודשי אחד לכל שנת עבודה במשכורת אצל אותו מעביד.

ב- ע"ב (יר') 300407/94 {סולי בוזגלו נ' רוזט (שושנה) בן חמו מספרת רוזוליאן, תק-עב 2001(2), 1079 (2001)} קבע בית-הדין כי על-פי סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים, זכאית התובעת לקבלת פיצויי פיטורים בשיעור שכר חודש אחד לכל שנת עבודה כעובד במשכורת חודשית באותו מקום עבודה {ע"ב (יר') 1059/99 יחזקאל אוזרוב נ' א.ע מוצרי חשמל במחסני ישראל, תק-עב 2001(2), 985 (2001)}.

ב- תב"ע (ב"ש) נז/3-119 {יעקב דהן נ' ס.ז.צ. אחזקות, תק-עב 98(2), 1072 (1998)} קבע בית-הדין כי התביעה לפיצויי פיטורים על-פי סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים, זכאי התובע לקבלת פיצויי פיטורים בשיעור שכר חודש אחד לכל שנת עבודה כעובד במשכורת חודשית אצל אותו מעביד, או באותו מקום עבודה.

התובע השכיל להוכיח, כי עבד אצל הנתבעת מס' 1 מ- 01.05.94 עד 29.02.96 וברציפות.

אמנם, התובע הפסיק עבודתו בפועל בגין תאונה למשך 6 חודשים, ועל כך לא היתה מחלוקת בין הצדדים, אולם תקופה זו אינה מפסיקה רציפות תקופת עבודתו בנתבעת לצורך זכאותו לקבלת פיצויי פיטורים ולא היתה אפשרות לקבל את גרסת הנתבעת, כי הינו זכאי לפיצויי פיטורים בגין שנת עבודה אחת בלבד, כלומר, מ- 02/95 עד 02/96.

6. "עובד בשכר" {לפי בסיס של שעה}
ב- ע"ב (יר') 2454/04 {סינואני שלמה נ' נופי ירושלים ואח', תק-עב 2008(2), 6120 (2008)} קבע בית-הדין כי משקיבל התובע את שכרו לפי בסיס של שעה, משמע שהיה "עובד בשכר" כמשמעותו לפי סעיף 12(א) לחוק פיצויי פיטורים, ולכן יש לחשב את פיצוי הפיטורים לפי שכרו הממוצע של שנים-עשר חודשי העבודה האחרונים של התובע.

כאשר היקף עבודתו של העובד משתנה, ויחד עמו השכר, חישוב הפיצויים לפי השכר האחרון לא ישקף נכונה את שכרו של העובד במהלך תקופת העבודה. במקרה כזה יהיה זה נכון לחשב את הפיצויים לפי שכרו הממוצע של העובד.


7. עמלות כבסיס לחישוב הפיצויים - על-פי זכאות ולא משיכות
ב- ע"ע 44355-01-12 {שמעון כהן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-אר 2014(4), 589 (2014)} נדונה המחלוקת בין הצדדים בערעור, ברכיב זה, בנוגע לשאלת שיעור השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים.

בהתאם לסעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים לא היה מדובר במקרה זה בעובד במשכורת אלא בעובד בשכר, שרכיב עיקרי של שכרו היה עמלות שקיבל על ביצוע עסקאות הביטוח, שגרמו לשכרו להשתנות בהתאם.

לעניין השאלה האם יש לכלול עמלות בתחשיב השכר הקובע לפיצויי הפיטורים, ומהו השכר הקובע לפיצויי הפיטורים, קבע בית-הדין האזורי נכונה כי בנסיבות המקרה היה העובד זכאי לעמלות הפיקוח ללא תנאי, כל אימת שעבד לפי חוזהו מיום 11.03.93, ולכן יש לחשב גם את עמלותיו במסגרת השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים.

באשר לפיצויי פיטורים בגין תקופת העבודה הראשונה והשניה, דובר בעובד בשכר, שרכיב עיקרי של שכרו היה עמלות, שגרמו לשכר להשתנות ולכן, לפי סעיף 9 לתקנות פיצויי פיטורים, יש לחשב את הפיצויים לפי הממוצע של 12 החודשים האחרונים להעסקה.

מאחר שהעובד היה זכאי לעמלות ללא תנאי, יש לחשב גם את עמלותיו במסגרת השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים.

דין העמלות להשתלם לפי מועד היווצרות הזכאות ולא לפי מועד התשלום בפועל, ולכן ישולמו פיצויי הפיטורים גם על בסיס העמלות, לפי התחשיב שבוצע לעניין פדיון חופשה.

גם לעניין פיצויי פיטורים יש לראות את רכיב העמלות כחלק משכרו הרגיל של העובד, ואשר-על-כן בצדק נכלל רכיב זה בחישוב פיצויי הפיטורים.

בד-בבד, את מענק הפרישה אין לכלול במסגרת השכר הקובע כיוון שאינו פיקטיבי.

לגבי פיצויי פיטורים בגין התקופה השלישית בה העובד הועסק 11 חודשי העסקה, לפי הפסיקה החזקה הקבועה בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים ניתנת לסתירה, ובמקרה זה אין מדובר בניסיון התנערות מתשלום פיצויי פיטורים, ולכן בצדק דחה בית-הדין את התביעה ברכיב זה.

8. תקופות העסקה שונות - חישוב הפיצויים
ב- ע"ע (ארצי) 438/07 {תבל אבטחה בע"מ נ' אולג טיכונוב, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.06.09)} נדונה הסוגיה בקשר לתקופות העסקה שונות באותו מקום עבודה בחברות שונות, כיצד יחושב רכיב הפיצויים.

בקשר לתקופת העבודה קיבל בית-הדין האזורי את טענת המשיב בערעור הנ"ל וקבע, על יסוד הוראת סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים, כי את תקופת העבודה לצורך חישוב פיצויי הפיטורים יש למנות ממועד תחילת עבודתו של המשיב באותו מקום עבודה, כעובד של חברת גלוב חקירות.

התובעת בערעור הנ"ל לא סתרה את גרסת המשיב בבית-הדין האזורי כי החל לעבוד בגלוב חקירות בדצמבר 98, ושם קבע בית-הדין כי תקופת העבודה של העובד בגינה הוא זכאי לפיצויי פיטורים הינה מיום 18.12.98 ועד לפיטוריו ביום 06.10.03.

בית-הדין האזורי ציין כי שילוב הלכות בית-הדין הארצי עם הוראת סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים הביאה למסקנה כי עובד יהיה זכאי לקבל פיצויי פיטורים בגין תקופת העבודה אצל המעביד הקודם, ממעבידו הקודם או ממעבידו החדש.

בית-הדין אף סבור היה כי אין לתת תוקף משפטי לכתב ההסכמה, באשר לפי קביעתו של בית-הדין טמון בו ויתור על זכויות קוגנטיות של המשיב, ולויתור כזה אין לתת תוקף.

את שכרו הקובע של המשיב לעניין חישוב פיצויי הפיטורים העמיד בית-הדין על ממוצע שכרו ב- 12 חודשי העבודה האחרונים.

בית-הדין הארצי קבע דחה את הערעור וקבע כי לאור העובדה שבנסיבות המקרה הנדון אין הודעה חד משמעית של המשיב כי שולמו לו פיצויי פיטורים בגין תקופת ההעסקה הראשונה, ומשלא נסתרה טענת המשיב כי בפועל לא שולמו לו פיצויי פיטורים בגין התקופה הראשונה, צדק בית-הדין האזורי כשקבע כי אין לתת תוקף לויתור הגלום בכתב ההסכמה.

אשר-על-כן, מסקנתו של בית-הדין האזורי היתה נכונה כי יש להביא בחשבון את תקופת ההעסקה הראשונה לעניין פיצויי הפיטורים.

9. כיצד יש לחשב את גובה פיצויי הפיטורים של התובע?
ב-סע"ש (נצ') 35482-07-13 {בדואן עואד נ' בני מחמוד עלי אברהים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.05.15)} נדונה הסוגיה כיצד יש לחשב את גובה פיצויי הפיטורים של התובע מכוח סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים.

התובע טען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור של 150%, וזאת לאור הוראותיו של צו ההרחבה בענף ההובלה ובהתאם העמיד את תביעתו לפיצויי פיטורים על סכום של 33,750 ₪ על בסיס משכורת קובעת בסך של 9,000 ₪ ברוטו.

הנתבעת, הכחישה באופן כללי את תביעת התובע לפיצויי פיטורים ולא הגישה תחשיב נגדי מטעמה.

מלשונו הברורה של הוראות סעיף 62, עולה כי הזכות לפיצויים לפי משכורת קובעת בשיעור 150% קמה לעובדים שקיבלו שכר משולב ושכרם שולם להם בהתאם לטבלת השכר המצורפת לצו.

בעניין הנדון, המשכורת הקובעת של התובע, עמדה על 9,000 ₪ ברוטו, כלומר, גבוהה ביותר מ- 150% מהשכר המשולב המקסימלי שבטבלה {5,984 = 1.5 * 3,989} ואשר-על-כן, והיות ובית-הדין קבע כי משכורתו הקובעת של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים תהיה 9,000 ₪, הרי שלא מצא בית-הדין כי נכון יהיה לחשב את פיצויי הפיטורים לפי 150%.

אשר-על-כן, תשלם הנתבעת בגין 30 חודשי העסקתו סכום של 22,500 ₪ כפיצויי פיטורים.

10. החישוב שיש לעשות לגבי עובד בשכר חודשי לפי סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים
ב- סע"ש (ת"א) 36419-07-12 {יצחק חן נ' אנדי הנדסה ייזום וביצוע בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.12.14)} התובע השתכר שכר חודשי קבוע של 10,000 ₪.

במקרה הנדון התובע עבד אצל הנתבעת מיום 01.01.09 ועד ליום 31.05.12, זאת אומרת 41 חודשים, בשכר חודשי של 10,000 ₪.

בהתאם לסעיף 12(א) לחוק פיצויי פיטורים, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בשיעור של שכר חודש אחד לכל שנת עבודה.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע כי התובע זכאי לקבל תשלום פיצויי פיטורים בסכום של 34,167 ₪ לפי חישוב שכרו החודשי הקבוע בסך 10,000 ₪ במכפלת החודשים שעבד חלקי כמות החודשים השנתית, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה {18.07.12} ועד לתשלום בפועל.

11. מהו החישוב שיש לבצע לגבי עובדת בשכר שעתי לפי סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים?
ב- סע"ש (חי') 56269-10-12 {אירינה טרישצנקו נ' בית-חולים גרף בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.12.14)} נדונה השאלה מהו החישוב שיש לבצע לגבי עובדת בשכר שעתי לפי סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים.

במקרה הנדון, בהתאם להוראת סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים, שיעורם של פיצויי הפיטורים הוא שכר חודש אחד לכל שנת עבודה, כאשר הכלל הוא שפיצויי פיטורים מחושבים לפי משכורתו האחרונה של העובד עובר לפיטוריו.
עם-זאת נקבע, כי כאשר יש שינוי יסודי בתנאי ההעסקה יחושבו פיצויי הפיטורים בנפרד לכל אחת משתי תקופות ההעסקה {דב"ע שן/ 107-3 מנפאור בע"מ נ' צפריר גוטמן, פד"ע כב 138}.

בעניין הנדון בית-הדין לא התרשם כי חל שינוי יסודי בתנאי העסקת התובעת לאחר קבלת תואר "אחות מוסמכת" בחודש 05/08, אם כי התווספו לשכרה החל ממועד זה, באופן קבוע תוספת האחריות והכוננות, כביטוי לאחריות הנוספת שהוטלה עליה מכוח תפקידה.

שינוי זה באופי העבודה אינו בגדר "שינוי יסודי", המצדיק כשלעצמו חישוב פיצויי הפיטורים בנפרד לפי תקופות ההעסקה.

בהעדר מחלוקת בין הצדדים כי התובעת עבדה במשרה מלאה, המוגדרת כ- 156 שעות חודשיות, שכרה הקובע של התובעת לפיו יחושבו פיצויי הפיטורים יהא 156 שעות כפול התעריף השעתי האחרון ערב פיטוריה ואשר יעמוד על 40 ₪ כנתבע על-ידי התובעת {שכר היסוד בצירוף התוספות המוסכמות ותוספת כוננות, אחריות ותמריץ, אשר בפועל עמד על 41.53 ₪ כמפורט בסעיף 6 לסיכומי הנתבעת} - המסתכם בסך של 6,240 ₪.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע כי התובעת זכאית אשר-על-כן, בגין תקופת העסקתה {10 שנים ו- 10.5 חודשים}, לפיצויי פיטורים בסך 67,860 ₪, מתוכם שולמו לה כאמור 40,090 ₪, ואשר-על-כן זכאית התובעת להפרש תשלום בגין פיצויי פיטורים בסך 27,770 ₪.

12. פיצויים מופחתים למרות סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים
ב- ס"ע (ת"א) 6122-01-12 {יצחק אוסטרובקה נ' אברהם בלק, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.04.15)} הנתבע עבד אצל התובע משנת 1970 ועד ליום 08.12.11.

במקרה הנדון, התובע היה המעסיק והנתבע היה העובד, ובדוגמה זו התמקדו בעניין הפיצויים אשר קיבל הנתבע לפי סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים.

הנתבע קיבל פיצויי פיטורים בשנת 1988 ולכן, עד שנה זו אין התובע מחוייב בדמי פיצויים, אלא רק על התקופה הרלוונטית לענייננו, והיא תקופת העבודה מיום 01.01.88 ועד ליום 08.12.11, כלומר, עשרים ושלוש שנים, אחד-עשר חודשים ושמונה ימים.

בהתאם לסעיף 12(א) לחוק פיצויי פיטורים, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בשיעור של שכר חודש אחד לכל שנת עבודה, וזאת כאשר שכרו החודשי של התובע היה בסכום של 13,860 ₪ ברוטו {ממוצע של שלושת החודשים האחרונים}.

בית-הדין החליט כי אין להביא בחשבון בחישוב השכר הקובע אחזקת רכב וטלפון ששולמו לתובע מידי חודש בהיותם בגדר "החזר הוצאות".

אשר-על-כן, הנתבע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסכום של 232,266 ₪ אשר הורכב כתוצאה מהכפלת שכרו החודשי {לפי ממוצע שכרו החודשי בשלושת החודשים הצמודים הגבוהים ביותר בתקופת עבודתו} בכלל תקופת עבודתו המדוייקת {13,860 ₪ x 23.94 ש' x 70%}.

לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד ממועד סיום יחסי העבודה {09.12.11} ועד לתשלום בפועל.

יצויין כי הנתבע קיבל רק 70% מגובה דמי פיצויי פיטורים מאחר ונמצא כי מעל באמון המעסיק וזו כאמור, עבירה חמורה ביחסי עבודה שמטיבם מושתתים על יחסי אמון ונאמנות.

לא-זו-אף-זו, מהעדויות שהובאו עלה כי לא היה מדובר במעידה חד-פעמית אלא בהתנהלות שנמשכה תקופה ארוכה מצד הנתבע, וגם שלא הוכח מהו מספר הלקוחות שפעלו על-פי המלצת הנתבע או סכום העבודות שהעסק הפסיד כתוצאה מהתנהלות הנתבע.

בנסיבות אלה, בית-הדין סבר שישנה חשיבות בהרתעה אמיתית למען לא יישנו מקרים מסוג זה בקרב עובדים בכלל ובקרב עובדי המוסך בפרט, ואשר-על-כן, בית-הדין סבר שבנסיבות העניין היה נכון לשלול 30% מסכום פיצויי הפיטורים לו היה זכאי הנתבע.

עוד הוסיף בית-הדין כי בקביעת שיעור השלילה הביא הוא בחשבון את תקופת עבודתו של הנתבע המצטברת אצל התובע {כארבעים ושתיים שנה} ואת הסכום שנפסק לחובתו בגין עגמת נפש.




13. האם היה צורך להביא בחשבון בחישוב השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים את רכיב השעות הנוספות ואת רכיב הוצאות הנסיעה?
ב- סע"ש (ת"א) 48138-10-12 {דניס טויטר נ' ק.ל.ר קפה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.10.14)} נדונה השאלה האם היה צורך להביא בחשבון בחישוב השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים את רכיב השעות הנוספות ואת רכיב הוצאות הנסיעה.

התובע טען כי לא ניתנה לו הודעה לעובד וכי שולם לו במשך חמישה-עשר חודשים שכר שעתי ולאחר-מכן שכר חודשי.

התובע טען כי בתחילה סוכם עימו שכר חודשי בסכום של 7,000 ₪ נטו ולאחר-מכן שכר חודשי בסכום של 7,500 ₪ נטו, כאשר לטענת התובע, הנתבעת פיצלה את השכר שסוכם עימו לשלושה רכיבים: "שכר יסוד", "נסיעות" ו"ש.נ.".

עוד טען התובע כי לא נאמר לו שהוצאות הנסיעה כלולות בשכר שסוכם עימו.

הנתבעת טענה מנגד, כי שכרו הקובע של התובע הוא כפי שצויין בתלושי השכר וכי שולמו לו הוצאות נסיעה ושכר עבור עבודה בשעות נוספות כדין.

בית-הדין סבר כי היה צורך להביא בחשבון בחישוב השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים את רכיב ה"ש.נ." אולם לא היה צורך להביא בחשבון את רכיב "הוצאות הנסיעה", מאחר ובכל תקופת עבודתו של התובע שולמו לו הוצאות נסיעה מידי חודש, ובנסיבות אלה אין לקבל את טענתו אשר לפיה מדובר ברכיב פיקטיבי ולא ברכיב אמיתי.

עוד ציין בית-הדין, כי לא נעלמה מפניו העובדה שמחודש 09/10 ועד לחודש 11/11 שולם לתובע שכר של 7,000 ₪ נטו {שכר בסכום של 6,800 ₪ נטו ונסיעות בסכום של 200 ₪ נטו} וכי מחודש 02/12 ועד לסיום עבודתו של התובע שולם לו סכום של 7,500 ₪ נטו {שכר יסוד בסכום של 6,750 ₪ נטו, נסיעות בסכום של 250 ₪ נטו ושעות נוספות בסכום של 500 ₪ נטו}, אלא שכאמור משבכל תקופת העבודה שולמו לתובע הוצאות נסיעה ומשבהתאם לפסיקה אין מניעה כי הוצאות הנסיעה יכללו בשכר המסוכם עם העובד, בית-הדין סבר כי התובע היה מודע לכך ששכרו כולל תשלום עבור הוצאות נסיעה וכי מדובר ברכיב אמיתי המגלם את הוצאות הנסיעה שלו.

בנוסף, בשבעה-עשר החודשים הראשונים {מחודש 09/10 ועד 01/12} שבהם שולם לתובע שכר חודשי, אין בתלושי השכר כל תשלום עבור עבודה בשעות נוספות אלא תשלום בגין שכר עבודה והוצאות נסיעה בלבד, אלא רק במהלך פברואר 12, שהוא החודש שבו החל התובע לבקש כי יעבירו את ההפרשות הפנסיוניות לקרן הפנסיה שונו תלושי השכר והופיע בהם גם רכיב "שעות נוספות" כאשר שכר היסוד הופחת מסכום כ- 7,000 ₪ נטו {7,093 ₪ נטו בחודש 12/11 ו- 6,960 ₪ נטו בחודש 01/12} לסכום של 6,750 ₪ נטו.

בית-הדין סבר כי בהעדר הסבר ל'הפחתה' בשכר היסוד, רכיב ה'שעות הנוספות" אינו רכיב אמיתי ורישומו נועד למנוע טענות מצד התובע בדבר אי-תשלום עבור עבודה בשעות נוספות שביצע בפועל, ולכך יש להוסיף כי העובדה ששולם לתובע רכיב "שעות נוספות" בסכום קבוע של 500 ₪ נטו לחודש, הצביעה אף היא כי לא מדובר בתשלום עבור השעות הנוספות שביצע התובע בפועל באותה תקופה.

עוד יצויין בהקשר זה, כי מדו"חות הנוכחות עלה כי התובע לא עבד באותה תקופה במתכונת עבודה קבועה, כך שהתשלום עבור עבודתו בשעות נוספות היה אמור להשתנות מידי חודש.

אשר-על-כן, בנסיבות אלה בית-הדין קבע כי שכרו הקובע של התובע לחישוב פיצויי הפיטורים הוא רכיב שכר היסוד בתוספת רכיב "ש.נ." בלבד.
בהתאם לסעיף 12(א) לחוק פיצויי פיטורים, החליט בית-הדין כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור של שכר חודש אחד לכל שנת עבודה, כאשר שכרו החודשי של התובע היה בסכום של 8,319 ₪ ברוטו {שכר יסוד בסכום של 7,746 ₪ ברוטו ורכיב שעות נוספות בסכום של 573 ₪ ברוטו}.

משהתובע עבד אצל הנתבעת מיום 01.07.09 ועד ליום 29.08.12, כלומר, 38 חודשי עבודה, הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסכום של 26,344 ₪ {8,319 ₪ * (38/12)}.

14. מהם פיצויי הפיטורים להם זכאי עובד בשכר אשר לא קיבל הודעה מוקדמת לגבי פיטוריו?
ב- ס"ע (יר') 52744-01-12 {אלכסנדר יוסופוב נ' חברת השמירה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.06.13)} נדונה הסוגיה מהם פיצויי הפיטורים להם זכאי עובד בשכר אשר לא קיבל הודעה מוקדמת לגבי פיטוריו.

בית-הדין קבע כי יחסי העבודה בין הצדדים התקיימו במשך 24.3 חודשים, ועל-כן , בהתאם לסעיף 4(3) לחוק הודעה מוקדמת, ובשים לב כי התובע מוגדר כ"עובד בשכר" בהגדרתו של ביטוי זה בסעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים, הרי שהיה על הנתבעת לתת לו הודעה מוקדמת בת 21 ימים.

אשר-על-כן, בנסיבות אלה, קבע בית-הדין, כי על הנתבעת לפצות את התובע בחלף הודעה מוקדמת בסך 4,500 ₪ לפי החישוב שלהלן: 27.5ש"ח * 8 שעות * 21 ימים * 97.4% משרה ממוצעת בשנה האחרונה, כאשר על סכום זה יתווספו, הפרשי הצמדה וריבית כחוק פסיקת ריבית והצמדה החל מיום 01.01.08 ועד למועד התשלום המלא בפועל.



15. האם התובעת היא עובדת בשכר או עובדת במשכורת לצורך פיצויי פיטורים?
ב- ס"ע (ת"א) 40094-04-12 {רחל אילבאייב נ' קצת אחרת פתרונות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.02.15)} נדונה הסוגיה האם התובעת היא עובדת בשכר או עובדת במשכורת לצורך פיצויי פיטורים.

במקרה הנדון "התובעת עבדה באופן קבוע 5 ימים בשבוע, 8 שעות ביום, ונשאלת השאלה האם התובעת נחשבה לעובדת בשכר יומי על-פי שעה או עובדת במשכורת חודשית, והאם היא זכאית לפיצויי פיטורים וזכויות נוספות עקב התפטרותה.

בסעיף 12 בחוק פיצויי פיטורים מוגדר "עובד במשכורת" כעובד שעיקר גמול עבודתו, משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר, ו"עובד בשכר" מוגדר באותו סעיף "כעובד שאינו עובד במשכורת".

מעיון בהגדרות אלו לא ברור באופן מוחלט ההבדל בין שני סוגי עובדים אלו, וזאת כאשר לאורך השנים השתרשה בבתי-הדין הפסיקה כי עובד העובד על בסיס שעות או משמרות הוא עובד בשכר ועובד המקבל משכורת חודשית קבועה הוא עובד במשכורת.

אולם עיון בהגדרות כפי שמופיעות בחוק פיצויי פיטורים מעלה, כי עובד אשר שכרו משתלם על בסיס חודשי על פני תקופה קצרה ייחשב כעובד בשכר.

ההבחנה בין "עובד בשכר" ל"עובד במשכורת" אינה קלה, ובוודאי שיש לפרש את המונח עובד בשכר בדרך מצמצמת.

על-מנת להבדיל בין עובד במשכורת לעובד בשכר יש לבחון בחינה מהותית של אופן העסקת העובד.

בחינת מושגים אלה אינה תיאורטית, שכן זכויותיו של עובד במשכורת הם משופרים יותר משל עובד בשכר.

עובד במשכורת זכאי לתשלום חגים באופן קבוע וללא קשר לעבודתו בסמוך לחג, ואילו עובד בשכר יקבל דמי חגים כפוף לתנאי הסכם קיבוצי כללי (מסגרת) לתנאי השכר במשק הפרטי בעניין תשלום חגים או הסכם קיבוצי או צו הרחבה בענף.

זאת ועוד, עובד בשכר המפוטר זכאי להודעה מוקדמת קצרה יותר במשך 3 השנים הראשונות לעבודתו, בשונה מעובדת במשכורת; עובד במשכורת מקבל את שכרו המלא בחודש עבודה קצר {פברואר} ואילו עובד בשכר ישתכר פחות מבחודש אחר קודם או מאוחר יותר.

עם-זאת, עובד במשכורת יכול כמובן שלא לעבוד במשרה מלאה, כאשר במקרה הנדון, עיון בתלושי השכר העלה כי התובעת לא עבדה במשרה מלאה, למרות שלא נכתב כך בתלושי השכר.

אשר-על-כן קבע בית-הדין כי התובעת עבדה בהיקף משרה של 80%.

16. האם מעמדו של התובע מוגדר כ"עובד בשכר" לצורך קבלת פיצויי פיטורים?
ב- ס"ע (חי') 4394-12-11 {קיברטי בונטיהון נ' שחר צח שרותי הסעות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.08.14)}

התובע טען כי הועסק במשכורת חודשית בסך 3,850 ש"ח, בעוד שלטענת הנתבעת התובע הועסק בשכר יומי בתעריף 154 ש"ח.

סעיף 12(א) לחוק פיצויי פיטורים, מגדיר "עובד במשכורת" כ"עובד שעיקר גמול עבודתו, משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר", ואילו "עובד בשכר" הינו "עובד שאינו עובד במשכורת".

מרבית תקופת העבודה הונפק לתובע תלוש שכר בו צויין סכום קבוע עבור "שכר יסוד", כאשר רק בחודש העבודה הראשון והאחרון {09/09 ו- 03/11} שכרו של התובע שולם לו לפי מספר ימי עבודה.

בית-הדין ציין כי עובדה זו לכשעצמה אין בה כדי לקבוע כי התובע היה עובד במשכורת, וזאת מאחר כי בפסיקה נקבע שלצורך ההכרעה בשאלת סיווגו של העובד כעובד בשכר או כעובד במשכורת יש לבחון את צורת ההעסקה וכן את האופן בו נקבע השכר ששולם, כאשר על-פי מספר השעות שעבד העובד או כתשלום חודשי קבוע שאינו נגזר ממספר שעות העבודה.

בית-הדין הוסיף כי בעבר בית-הדין הארצי קבע כי ניתן להגיע למסקנה שעובד הועסק כעובד בשכר אף אם תלושי השכר אינם מציינים את מספר השעות בהן עבד אלא שכר יסוד לחודש הרלוונטי, ככל שעולה כי המשכורת נקבעה בהתאם למספר שעות או הימים {ע"ע 300104/98 משאבי (ג) אביב בע"מ זאיד אלהואשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.03.99)}.

בית-הדין הגיע למסקנה לאחר שבחן את תלושי השכר ועיין בטופס ההודעה בדבר פירוט תנאי עבודה שהדין עם הנתבעת.

בית-הדין הרחיב את קביעתו כאשר תיאר כי התובע קיבל מדי חודש תלוש שכר שבו צויין "שכר יסוד" חודשי, ואשר-על-כן לא יכול להיות ספק כי שכרו חושב על-פי מספר הימים שעבד מדי חודש.

זאת במובחן מעובד במשכורת המקבל מדי חודש "משכורת חודשית" אשר מחושבת לפי השכר היומי כפול 26, וזאת בין אם עבד 26 ימים באותו חודש ובין אם לאו {דב"ע לח/ 3- 3 אהרן לוי נ' יכין חק"ל בע"מ, פד"ע ט 241}, ואשר-על-כן, יש לראות את התובע כ"עובד בשכר".

17. מהו השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי?
ב-ס"ע (חי') 34621-01-10 {ח'אלד ביבי נ' אחים ברון בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.10.10)} נדונה השאלה מהו השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי.

התובע עתר לחיוב הנתבעת בתשלום הסך של 4,385 ₪ בגין הפרשי פיצויי פיטורים, כאשר לטענתו, משכורתו הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים עמדה על הסך של 3,594 ₪ ועל-כן בגין 44 חודשי עבודה הוא היה זכאי לפיצויי פיטורים בסך כולל של 13,187 ₪.

הואיל ושולם לו הסך של 8,793 ₪ בלבד בגין פיצויי פיטורים, הרי הוא היה זכאי להפרש פיצויי פיטורים בסך כולל של 4,385 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק פסיקת ריבית והצמדה החל מיום 01.01.09.

לטענת הנתבעת שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים עמד על הסך של 2,474 ₪ בלבד, ומכאן ששולמו לו פיצויי הפיטורים המלאים בגין תקופת עבודתו השניה בנתבעת בהיקף של 42.67 חודשים.

סעיף 12(א) לחוק פיצויי פיטורים, קובע כי, שיעורם של פיצויי הפיטורים הוא שכר חודש אחד לכל שנת עבודה בעובד במשכורת.

תקנה 4(1) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), קובעת כי השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי, דוגמת זה שבמקרה הנדון יהיה בעד שכרו האחרון של העובד.

שעות נוספות, אינן מהוות חלק מן השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, ומכאן שאותן שעות בהן עבד התובע מעבר למכסת 186 השעות החודשיות, אינן באות בגדר השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, אך עם-זאת, בכל הנוגע ל"שעות העודפות", הרי שאלו הן שעות אותן עבד התובע בפעל ובגינן קיבל שכר יסוד כנגד עבודתו בפעל, ועל-כן כל השעות העודפות, עד לתקרה של 186 שעות חודשיות באות במניין השעות לצורך חישוב השכר הקובע.

עיון בשעות עבודתו של התובע העלה כי לא היה היקף קבוע, לא של שעות עבודה רגילות ולא של "שעות עודפות", אלא היקפן השתנה מדי חודש בחודשו, כך שגם סך השעות החודשיות הכולל השתנה מדי חודש בחודשו.

ב- דב"ע נז/3-57 {סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ נ' פרץ, פד"ע ל 364}, התעוררה שאלה דומה, כאשר באותו מקרה, דובר בעובדת שעבדה מספר שעות עבודה שונה לחלוטין בכל חודש ואת התמורה קיבלה בהתאם למספר השעות שעבדה.

בפרשת סנונית, בדונו בדרך הראויה לחישוב שכרה הקובע לפיצויי פיטורים לפי התקנות, קבע בית-הדין הארצי לעבודה כי בעניין ההוא, כאמור, דובר בעובדת שקיבלה שכר לפי שעה, ושעות עבודתה השתנו מחודש לחודש, ובמקרה כזה, הדרך ההגיונית והצודקת התואמת ביותר את רוח התקנות, הינה לחשב את השכר לצורך חישוב הפיצויים, לפי השכר הממוצע של המשיבה בשנים-עשר החודשים שקדמו לפיטורים, ולא לפי כל תקופת העבודה, כפי שעשה בית-הדין קמא.

משכך היו פני הדברים, יוצא בזה, שלצורך חישוב שכרו האחרון של התובע בהתאם להוראות הדין והפסיקה יש לקחת בחשבון את כל השעות שעבד התובע ב- 12 בחודשים האחרונים לעבודתו {לא כולל החודש האחרון בו עבד רק חלק מן החודש} לרבות כל השעות העודפות, עד לתקרה של 186 שעות חודשיות {דב"ע מז/3-60 גדעון ליפשיץ נ' בית מרגוע מעלה החמישה, פד"ע יט 169}.

עיון בתלושי שכרו של התובע ב- 12 החודשים האחרונים לעבודתו בנתבעת {לא כולל החודש האחרון לעבודתו שבו לא עבד חודש מלא} העלה כי ממוצע שעות עבודתו בחודשים אלו עמד על 161 שעות.

מכאן שמשכורתו האחרונה של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים עמדה על 3,381 ₪ לפי חישוב של 161 שעות כפול 21 ₪ לשעה = 3,381 ₪.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע כי מאחר והתובע עבד בנתבעת בסך-הכל 3.55 שנים, יוצא מזה שהתובע היה זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 12,003 ₪, על-פי החישוב של 3.55 שנים כפול משכורתו האחרונה של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים בסך 3,381 ₪ = 12,003 ₪.

מאחר ולתובע שולם הסך של 8,793 ₪ בגין פיצויי פיטורים, יוצא מזה שהתובע זכאי להפרש פיצויי פיטורים בסך של 3,209 ₪, כאשר הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק פסיקת ריבית והצמדה מיום 05.12.09 ועד לתשלום המלא בפעל.

18. האם תוספת השכר מהווה חלק משכר היסוד לעניין פיצויי פיטורים?
ב- ס"ע (ת"א) 24139-06-10 {לריסה קרסיקוב נ' החברה הכלכלית לקדומים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.01.15)} נדונה השאלה האם תוספת השכר מהווה חלק משכר היסוד לעניין פיצויי פיטורים.

במקרה הנדון התובעת עתרה לתשלום פיצויי פיטורים בגין 25 חודשי העסקתה על בסיס שכר קובע של 5,104 ₪, וזאת כאשר עיון בתלושי השכר של התובעת העלה כי השכר הרגיל של התובעת עמד על סך 4,257 ₪, בצירוף בונוס ותשלום שעות נוספות.
סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי שיעור פיצויי הפיטורים הוא "שכר" חודש אחד לכל שנת עבודה בעוד תקנה 1(א) לתקנות פיצויי פיטורים {חישוב פיצויי פיטורים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים}, קובעת כי רכיבי השכר שיובאו בחשבון פיצויי הפיטורים הינם שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה, תוספת משפחה, תוספת מחלקתית ותוספת מקצועית.

על-כן, גמול שעות נוספות אינו נכלל בשכר הקובע לפיצויי פיטורים.

בנוגע לבונוס, על-פי ההלכה הפסוקה, כאשר באים לחשב את סכום פיצויי הפיטורים המגיע לעובד, אשר מקבל בנוסף לשכר עבודתו בונוס או עמלה, לא השם הוא שקובע אם תוספת השכר מהווה חלק משכר היסוד לעניין פיצויי פיטורים.

כלומר, אם המעסיק מכנה מרכיב שכר "עמלה" או "בונוס", אך הלכה למעשה מדובר בחלק משכר היסוד, זאת אומרת שייכלל אותו מרכיב בשכר היסוד לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.

עיון בתלושי השכר של התובעת מלמד כי הבונוס היווה מרכיב קבוע בשכרה, כאשר אף לשיטת הנתבעת, יש לכלול רכיב זה בשכרה הקובע.

ממוצע הבונוס שקיבלה התובעת בשנה האחרונה להעסקתה עמד על 200 ₪, ולנוכח האמור, בית-הדין קבע כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 4,457 ₪ כפול תקופת העסקתה (25/12) = 9,285.

19. האם במקרה הנדון קיימת אפשרות לשלילת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, חלקיים או מלאים?
ב- תע"א (נצ') 1326-10 {עיאשי רחיב נ' מ.ב. ובניו עבודות עפר (1993) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.03.12)} נדונה השאלה האם במקרה הנדון קיימת אפשרות לשלילת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, חלקיים או מלאים.

התובע טען כי הוא זכאי להשלמת פיצויי פיטורים, בסך של 1,652 ₪.

הנתבעת טענה, כי לתובע שולמו פיצויי פיטורים "לפנים משורת הדין", לנוכח הנסיבות שבהן הוא פוטר, ועל-כן , היה להורות לתובע להשיב את הסכום ששולם לו בגין רכיב זה, או לחילופין, לקבוע כי הנתבעת זכאית לקזז אותו מכל סכום שייפסק, אם ייפסק, לטובת התובע.

עוד טענה הנתבעת, כי במידה וייקבע שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים מלאים, הרי שסכום הזכאות שלו עומד על סך של 26,823 ₪, ולכן יש לקזז את הסכום ששולם לו ביתר {על סך 4,677 ₪} מכל סכום שייפסק לטובתו.

בית-הדין לא קיבל את טענת הנתבעת, בדבר אי-זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, לנוכח הנסיבות שבהן פוטר.

שלילת זכותו של עובד לפיצויי פיטורים, במלואה או באופן חלקי, אפשרית רק בהתקיים התנאים הקבועים בסעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, והיא תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד {ע"ע 659/08 טוליפ תעשיות הנדסה בע''מ נ' אלכסנדר פסחוביץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.12.09)}.

בית-הדין קבע כי במקרה הנדון, הנתבעת לא הרימה את הנטל המונח לפתחה, ולא הוכיחה כי יש לשלול את פיצויי הפיטורים מהתובע.

במקרה הנדון לא הוכחו טענות הנתבעת, בדבר הרקע לפיטורי התובע, רקע שבגינו היא ביקשה לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים, כאשר בעניין זה יצויין, כי בהודעה על הפסקת העבודה נמסר לתובע כי ניתנה לו הודעה מוקדמת עקב צמצומים.

גם אם היה מקבל בית-הדין את טענת הנתבעת, כי ההודעה תלתה את הפיטורים בצמצומים ולא בטענות שלה כלפי התובע עצמו, מתוך מטרה לשמור על כבודו של התובע, הצדדים העלו טענות שונות בנוגע לרקע לפיטורים, וטענות הנתבעת לא הוכחו {מו/100-3 (ארצי) תדיראן בע''מ נ' שמעון תעיזי, פד"ע יז(1) 378, 380 (1986)}.

על-פי הוראות סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים, ובהתאם לגובה שכרו הקובע של התובע בסך 7,168 ₪,קבע בית-הדין כי התובע זכאי, בגין תקופת עבודתו לפיצויי פיטורים, בסכום של 32,117 ₪.

כיוון שלתובע שולם סכום של 31,500 ₪, הרי שהוא זכאי להשלמת פיצויי פיטורים, בסכום של 617 ₪.

20. מהם פיצויי הפיטורים להם זכאית התובעת כאשר היא עובדת בשכר?
ב- דמ"ש (ת"א) 1482/10 {שמחה קרשנר נ' קולוס רותם, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.12.12)} צויין כי על-פי סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים, שיעורם של פיצויי פיטורים לעובד בשכר הוא שכר של שבועיים לכל שנת עבודה.

במקרה הנדון התובעת עבדה עבור הנתבעות מיום 01.09.07 ועד 07.08.09, כלומר, במשך כשנתיים, וזאת כאשר שכרה הממוצע בשנת עבודתה האחרונה, על-פי תלושי השכר שצורפו לתיק, היה בסך 4,039 ש"ח.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך של 4,039 ש"ח.

21. מהם פיצויי הפיטורים במקרה הנדון לעובד בשכר מכוח סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים?
ב- ס"ע (ת"א) 9055-06-10 {אלעד אפרתי נ' רשף ביטחון (1993) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.09.12)} קבע בית-הדין כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 22,933 ₪ על-פי החישוב המבוצע לעובד בשכר מכוח סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים {דב"ע נז/3-57 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ נ' פרץ, פד"ע ל' 364}.

חישוב זה נעשה לפי ממוצע שעות עבודתו החודשיות של התובע ב- 12 החודשים האחרונים לעבודתו 141.78 {במקרה הנדון, לאור ההפחתה בשכרו של התובע במהלך שנת 2009, הובאו בחשבון 12 החודשים האחרונים עובר להפחתה, כלומר פברואר 2008 - ינואר 2009} במכפלת תעריף שעתי אחרון, בסך 25 ₪ לשעה במכפלת מספר שנות עבודתו, 6.47 שנים = 22,933 ₪.

עוד נקבע כי סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.07.09 ועד מועד התשלום בפועל.

22. מהו חישוב פיצויי הפיטורים של התובעת במקרה שהשכר האחרון לא שיקף נכונה את שכרה במהלך תקופת עבודתה?
ב- תע"א (נצ') 1428-09 {יפה מימון נ' שירותים קבלניים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.02.12)} קבע בית-הדין כי שיעור הפיצויים יחושב על-פי הוראותיהם של סעיף 12 ושל סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, ובהתאם להוראותיה של תקנה 4 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

במקרה הנדון, היקף העבודה של התובעת השתנה, וכך גם שכרה החודשי, ובמצב דברים זה, השכר האחרון לא שיקף נכונה את שכרה במהלך תקופת העבודה, והיה צורך לחשב את הפיצויים לפי שכרה הממוצע ב- 12 החודשים שקדמו לפיטורים, ולא לפי כל תקופת העבודה {דב"ע (ארצי) נז/3-57 סנונית הדגמות וקידום מכירות 1989 בע"מ נ' שלומית פרץ, פד"ע ל 364, 370-372 (1997)}.

עוד הוסיף בית-הדין, כי עיון בתלושי השכר לימד, כי שכרה הממוצע ב- 12 החודשים שקדמו לפיטורים, היה סך של 3,165 ₪, ואשר-על-כן, קבע בית-הדין, כי בגין תקופת עבודתה מיום 31.12.04 עד יום 28.9.08, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים, בסכום של 11,869 ₪.

23. האם עצם קיומו של אישור מטעם משרד הפנים לתשלומים שהם מעבר למתחייב מהסכם הפרישה מקים לתובעת עילה לתבוע תשלומים אלה?
ב- תע"א (יר') 2743-09 {רות עדתו נ' המועצה האזורית ערבות הירדן, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.01.12)} קבע בית-הדין כי באשר להפרשי פיצויי פיטורים, עצם קיומו של אישור מטעם משרד הפנים לתשלומים שהם מעבר למתחייב מהסכם הפרישה, אינו מקים לתובעת עילה לתבוע תשלומים ביתר שכאלה.

משמעות האישור של משרד הפנים אינה אלא, שאם הנתבעת היתה מסכימה לשלם את שאושר, לא היה בכך משום תשלום בלתי-חוקי.

אך עם-זאת, אין לגזור את חובות הנתבעת כלפי התובעת אלא בהתאם למה שנקבע בהסכם הפרישה.

בית-הדין דחה את טענת התובעת כי ההוראה בחוזה עבודתה בדבר פיצול החישוב לשתי תקופות נוגד את סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים, לפיו פיצויי פיטורים ל"עובד במשכורת" הם שכר חודש אחד בעד שנת עבודה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי לפי הלכת מנפאוור, כאשר חל שינוי מהותי בנסיבות העסקתו של עובד, יש לבצע חישוב מפוצל של פיצויי הפיטורים בהתאם לתקופות השונות.

הלכה זו יושמה בפרשת איסר מזר {דב"ע נו/3-269 ד"ר איסר מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי ל(1), 57} גם בנסיבות בהן השינויים המהותיים שחלו בעבודת העובד לא התבטאו דווקא במעברו ממעמד של "עובד בשכר" ל"עובד במשכורת", אלא במעבר מתפקידים זוטרים לתפקידים בכירים יותר.

מעבר של עובד מהעסקה לפי דירוג מקצועי, לפי חוקת העבודה לעובדי הרשות המקומיות, להעסקה לפי חוזה אישי לבכירים, נחשב שינוי מהותי בתנאי ההעסקה המצדיק החלת הלכות מנפאוור ומזר, באופן שחישוב פיצויי הפיטורים ייעשה שלא לפי השכר האחרון, אלא לפי חישוב מפוצל.

אישור הממונה על השכר, ניתן להעסקת עובדים בחוזה הבכירים, הכולל הוראה בדבר חישוב מפוצל של פיצויי הפיטורים, כאשר קבלת טענת התובעת בעניין זה היתה עלולה להוביל לאי-חוקיות חוזה עבודתה.

24. כיצד יחושב שיעור הפיצויים?
ב- תע"א (נצ') 2907-09 {חטיב מוסא נ' חנא קובטי כמאל, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.10.11)} בית-הדין קבע כי שיעור הפיצויים יחושב על-פי הוראותיהם של סעיף 12 ושל סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, ובהתאם להוראותיה של תקנה 4 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

במקרה הנדון, היקף העבודה של כל אחד מהתובעים השתנה, וכך גם שכרם החודשי.

אשר-על-כן, השכר האחרון לא שיקף נכונה את שכרם במהלך תקופת העבודה, והיה צורך לחשב את הפיצויים לפי שכרם הממוצע ב- 12 החודשים שקדמו לפיטורים, ולא לפי כל תקופת העבודה {דב"ע (ארצי) נז/3-57 סנונית הדגמות וקידום מכירות 1989 בע"מ נ' שלומית פרץ, פד"ע ל 364, 372-370 (1997)}.

בית-הדין קבע כי סכום זכאותו של התובע 1 כתוצאה מעיון בתלושי השכר של התובע 1 לימד, כי שכרו הממוצע ב- 12 החודשים שקדמו לפיטורים, היה 4,297 ₪ לחודש, וכיוון שהתקיימה בעניין הנדון רציפות בעבודה, תקופת העבודה התחילה ביום 18.05.95 והסתיימה ביום 01.06.09, ואשר-על-כן, זכאי התובע 1 לפיצויי פיטורים בסך של 60,158 ₪.

עוד הוסיף בית-הדין, כי מסכום זה צריך לנכות את הסכומים שכבר הועברו אליו על-ידי הנתבע 1 ביום 13.04.00 בסך 17,480 ₪, וביום 04.10.02 בסך 6,948 ₪.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין קבע קובעים כי התובע 1 זכאי לפיצויי פיטורים בסכום של 35,730 ₪.

ולגבי סכום זכאותו של התובע 2 בית-הדין קבע כי לאחר עיון בתלושי השכר של התובע 2, שכרו הממוצע ב- 12 החודשים שקדמו לפיטורים, היה בסך של 3,954 ₪, וכיוון שקיימת בעניין הנדון רציפות בעבודה, תקופת העבודה התחילה ביום 01.04.98 והסתיימה ביום 01.06.09, ואשר-על-כן, קבע בית-הדין כי התובע 2 זכאי לפיצויי פיטורים בסכום של 43,824 ₪.