botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

הליכים בבית-דין אזורי - מקום השיפוט (תקנות 7-3 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין))

1. הדין
תקנות 7-3 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעות כדלקמן:

"3. מקום השיפוט
(א) מקום השיפוט הוא:
(1) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק - בית-הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה;
(2) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1א) לחוק - בית-הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה או מקום העבודה המיועד של העובד, שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה או אמורה היתה להתבצע העבודה;
(3) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1ב) לחוק - בית-הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או נמצא מקום מגוריו;
(4) בתובענה נגד קופת גמל כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק - בית-הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של התובע;
(5) בתובענה של קופת גמל נגד מעביד כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק - בית-הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מרכז מפעלו של הנתבע בישראל;
(6) בתובענה של קופת גמל נגד חבריה כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק - בית-הדין האזורי שבתחומו נמצא מקום מגוריו של הנתבע, או שבתחומו שולמו או צריכים היו להשתלם דמי הביטוח לקופה;
(7) בתובענה שבין עובד לארגון עובדים כאמור בסעיף 24(א)(4) לחוק - בית-הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד, זולת אם נקבע אחרת בתקנון הארגון;
(8) בתובענה נגד המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו - בית-הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע;
(9) בתובענה של המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו - בית-הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של הנתבע, ואם הנתבע הוא תאגיד - משרדו הרשום;
(10) בהליך לפי חוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (להלן: "חוק שירות התעסוקה") - בית-הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצאת לשכת שירות התעסוקה הנוגעת בדבר או נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של הנתבע;
(11) בכל הליך אחר - בית-הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו או מקום מגוריו של התובע או מרכז מפעלו של הנתבע, ואם הנתבע הוא תאגיד - משרדו הרשום.
(ב) לעניין תקנת-משנה (א)(1), (2), (3), (10) ו- (11), אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית-דין לעבודה - בית-הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית-דין לעבודה - בית-הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או - אם המעביד הוא תאגיד - בית-הדין אשר באזור שיפוטו נמצא משרדו הרשום בישראל או כל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו.


4. תובענה נגד המדינה
תובענה של עובד נגד המדינה תוגש לבית-הדין האזורי שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מקום עבודתו של העובד.

5. מקום שיפוט במקרים אחרים
תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית-דין אזורי, אולם רשאי בית-הדין להורות על העברת הדיון לבית-דין אזורי אחר, אם ראה שלפי נסיבות העניין יהיה הדיון בבית-דין אחר נוח יותר לבעלי הדין.

6. תובענה בנושא אחד בבתי-דין אחדים
הוגשו תובענות בנושא אחד לבתי-דין אחדים, יקבע נשיא בית-הדין הארצי למי מבתי-דין אלה השיפוט, ולאותו בית-דין יהיה לפי זה שיפוט ייחודי והתובענות בשאר בתי-הדין יועברו לבית-הדין שנקבע כאמור ויידונו בו במאוחד.

7. נתבעים אחדים
היו נתבעים אחדים, יכול שהתובענה תוגש לכל בית-דין שניתן להגישה בו כנגד אחד הנתבעים."

2. תקנה 3(א)1
די בעצם העברת ההליך לבית-דין אחר כדי לענות על "מראית פני הצדק", ואין צורך להכביד על תובע מעבר לנדרש.

ככלל, יועבר מקום הדיון תוך ייתור הכללים שנקבעו בדין לעניין הסמכות המקומית {בש"פ 11637-04 מדינת ישראל נ' זוזיאשווילי, פ"ד נט(4), 229 (2005)}.

ההחלטה בבקשה להעברת מקום דיון בהליך, ככל שאין הסכמה בין בעלי הדין בנוגע לבית-הדין אליו יועבר ההליך, היא עניין שבשיקול-דעת, לאור פרשנותו של סעיף 78 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 {להלן: "חוק בתי-המשפט"} והאיזון הראוי בין תכליותיו.

עיקר תכליתו של סעיף 78 לחוק בתי-המשפט נובעת מכללי הסמכות המקומית המבוססים על הזיקות בין מושא הדיון, או הצדדים לו, ובין בית-המשפט אליו מוגש ההליך.

עוד יצויין כי בשים לב לנסיבות המקרה, יילקחו בחשבון השיקולים ומאזן הנוחות של הצדדים, ככל שהוא עונה על תכליתה הספציפית של תקנה 3(א)(1) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), כאשר המטרה היא להקל על העובד התובע בבחירת מקום השיפוט הנוח לו {המ"ד 41664-10-11 מדינת ישראל נ' ביטון ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (08.01.12), וכן ע"ע 143-09 נומיקוב נ' רשת ביטחון (1993) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.03.09), המ"ד 31483-10-15 אילנית שמש נ' הסתדרות המורים לישראל, תק-אר 2015(4), 928 (2015)}.

ב- ס"ע (חי') 55737-06-15 {מחמוד דבאח נ' אס.אן.בי.אן. יבוא בע"מ, תק-עב 2015(4), 2851 (2015)} דן בית-הדין בבקשת הנתבעת להעברת הדיון מחוסר סמכות מקומית.

בבקשה טענה הנתבעת כי מענה, כפי שנקוב בתלושי השכר, בכפר מונאש - מקום המצוי בתחום סמכותו המקומית של בית-הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

עוד טענה הנתבעת, כי מרבית עבודתו של התובע בוצעה באזור המרכז, כאשר על-פי הבקשה אין כל זיקה, עובדתית או משפטית, הקושרת את ההליך לבית-הדין בחיפה, ואף לא פורש בכתב התביעה מדוע מלכתחילה הוגשה התביעה בחיפה.

הבקשה נתמכה בתצהירו של מנכ"ל הנתבעת, ובו פורטו אתרי העבודה נשוא התובענה, על-פי יומני העבודה, ורובם המכריע באזור המרכז.

תגובת התובע לבקשה זו לא הוגשה, על אף שחלף המועד להמצאתה לבית-הדין ובנסיבות אלה, קבע בית-הדין, כי יראו את התובע כמי שמסכים עם טענות הנתבעת לפיהן מקום העבודה, היינו משרדי הנתבעת, בכפר מונאש, ומקום ביצוע העבודה באזור המרכז, ומכאן שהסמכות המקומית מסורה לבית-הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

אשר-על-כן, קיבל בית-הדין את בקשת הנתבעת, כאשר בהתאם לתקנה 3(א)(1) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), קבע בית-הדין כי אין לו סמכות לדון בתובענה.

ב- סע"ש (ת"א) 29849-06-14 {מוחמד אדם חסן עבד אלמולא נ' ישרוטל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.10.15)} קבע בית-הדין כי לא היתה מחלוקת שעל-פי תדפיס מידע מרשם החברות, כתובתה הרשומה של הנתבעת היא בתל-אביב.

לפיכך ובהתאם לפסיקה בעניין נמיקוב ובעניין בר"ע (ארצי) 36623-11-13 {דב מרכוס נ' סולאר פרופיט ישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.02.14} רשאי היה התובע לבחור להגיש את תביעתו לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב וכאשר עשה כן קמה לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב סמכות לדון בתביעתו.

אשר-על-כן, דחה בית-הדין את הבקשה וקבע כי התיק יתברר בבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.

ב- פ"ה (חי') 42680-08-15 {מירית אמסלם נ' ביוסנס מדיקל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.08.15)} קבע בית-הדין כי בהתאם לתקנה 3 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), הסמכות המקומית בתובענות כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק בית-הדין לעבודה, הינה לבית-הדין לעבודה אשר באזור שיפוטו בוצעה העבודה שהיא נושא התובענה.
בעניין הנדון, ציינה המבקשת בבקשתה, כי הינה תושבת יקנעם, וכי עבדה באזור תעשיה יקנעם.

בית-הדין קבע כי על המבקשת להבהיר, מדוע הוגשה התביעה לבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה, ובהעדר הבהרה, ומאחר והסמכות המקומית, ככל שהמדובר בעבודה שבוצעה ביקנעם, מסורה לבית-הדין האזורי לעבודה בנצרת, תועבר הבקשה והתביעה לבית-הדין המוסמך.

2.1 בקשה להעברת מקום שיפוט
ב- סע"ש (ת"א) 20227-15-14 {רפי מסיקה נ' סטארט גאן בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.07.2015)} הנתבעת טענה כי לאור העובדה כי מקום מושבה נמצא בתחום שיפוט מחוז באר-שבע, ושם בוצעה העבודה, ולפיכך, ובהתאם לתקנה 3(א)(1) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) יש להעביר את הדיון בתיק לבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע.

ביום 23.03.15 התקיים דיון בתיק זה במהלכו הבהיר בא-כוח הנתבעת כי הינו עומד על הבקשה להעברת התיק לבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע בשל העדר סמכות מקומית לבית-הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

התובע טען מנגד במהלך הדיון כי בנוסף לכך שביצע את עבודתו במפעל הנתבעת עסק גם בתיקונים בכל הארץ.

במקרה הנדון בית-הדין סבר כי יש להורות על העברת הדיון לבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע וזאת מאחר והמונח "מקום העבודה" אינו זהה למונח "מקום ביצוע העבודה", כאשר יש מקרים שבהם "מקום העבודה" שונה מהמקום שבו בוצעה העבודה {דב"ע 3-106 שילוח בע"מ-אנייס, פד"ע כח 237}.

המונח "מקום העבודה" יכול להתפרש גם כמקום שבו מצויים משרדיו או מרכז מפעלו של המעביד וכך נקבע ב- ע"ע 143/09 {עניין נומיקוב לעיל} כאשר יש לפרש את המונח "מקום שבו בוצעה העבודה" פירוש תכליתי כדי לאפשר לעובד לממש את זכויותיו במקום העבודה בלי שיאולץ ללכת למקום מגוריו של הנתבע {ד"ר לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה, פרק ב'}.

בהתאם להלכה הפסוקה, מי שמגיש תובענה מעין זו במצב שבו "מקום העבודה" היה בתחום שיפוטו של בית-דין אזורי אחד, ואילו המקום שבו בוצעה העבודה היה בתחום שיפוטו של בית-דין אזורי אחר, זכאי לבחור את בית-הדין האזורי הנוח לו, על-פי החלופה המתאימה לו, אך למרות שתקנה 3(א)(1) באה להקל עם העובד, לא בכל מקום בו ביצע העובד עבודה כלשהי באזור שיפוטו של אחד מבתי-הדין, יוכל העובד לבחור את בית-הדין בו יגיש את תביעתו.

3. תקנה 3(ב)
על-פי תקנה 3(א)(1) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), מקום השיפוט בתובענה בין עובד למעבידו שעילתה ביחסי עובד-מעביד יהיה בית-הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה.

נקבע בפסיקה כי יש להבחין בין המונח "מקום העבודה" לבין המונח "המקום שבו בוצעה העבודה".

כן נקבע, כי את המונח "מקום העבודה" ניתן לפרש גם כמרכז מפעלו של המעביד, או כמקום בו נמצא משרדו הרשום, כאשר מונח זה יפורש בהתאם לתכלית אותה בא לשרת לרבות הכוונה להקל על העובד התובע בבחירת מקום השיפוט הנוח לו {ע"ע 143/09 עניין נומיקוב}.

עוד נפסק, כי ככל שאין חפיפה בין "מקום העבודה" לבין "מקום ביצוע העבודה", רשאי התובע לבחור את בית-הדין האזורי אליו תוגש התביעה {בר"ע 41211-05-14 ישראל שיינברג נ' כנפי משק תור בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.06.14)}.

הטענה לגבי עומס הליכים בבית-הדין אינה שיקול רלבנטי במסגרת התקנות, ולכן אין מקום להביא עניין זה בחשבון {סע"ש (ת"א) 34101-08-15 מיקוד ישראל אבטחה שירותים כא בע"מ נ' עדן אבן חיים, תק-עב 2015(4), 7562 (2015)}.

3.1 היכן מוגדר מרכז מפעלה של המשיבה לצורך מקום הדיון?
ב- סע"ש (ת"א) 48631-04-15 {עובדי עטלף - איגוד עובדי אבטחה נ' צוות 3 בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.06.15)} בית-הדין קבע בעניין הנדון כי בנוגע לסמכות מקומית, האסדה עליה מועסקים העובדים מצויה מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל, אך בתחומי המים הכלכליים שלה.

תקנה 3(ב) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) קובעת לעניין הסמכות המקומית, כי אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית-הדין לעבודה, בית-הדין יהיה זה אשר באיזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל.

אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית-הדין לעבודה, בית-הדין אשר באיזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או אם המעביד הוא תאגיד, בית-הדין אשר באיזור שיפוטו נמצא משרדו הרשום בישראל או כל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו.

בית-הדין הוסיף וקבע כי בעניין הנדון, מרכז מפעלה של המשיבה נמצא ברחובות ולכן הסמכות המקומית נתונה לבית-הדין האזורי בתל אביב, וזאת מאחר והאימונים בבאר טוביה מבוצעים אחת לחודש בלבד ולא ניתן לראות בכך כ"מקום ביצוע העבודה" של העובדים, המועסקים בפועל על האסדה.


4. תקנה 3(א)(8)
מקום השיפוט בבתי-הדין לעבודה בתובענה נגד המוסד לביטוח לאומי קבוע בהוראת תקנה 3(א)(8) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) לפיה, מקום השיפוט הינו בית-הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע.

בהתאם לכך ומתוקף הוראת סעיף 79(א) לחוק בתי-המשפט ותחולתו בבתי-הדין לעבודה, הכלל הוא, כי בהעדר סמכות מקומית בתובענה שהוגשה לבית-הדין לעבודה, אותו בית-דין רשאי לעשות שימוש בסמכותו ולהורות על העברת ההליך לערכאה אשר לה הסמכות המקומית לדון בהליך, וזאת כאשר סמכות זו תיושם בהתאם לתקנות סדרי הדין בבתי-הדין לעבודה ותכליתן.

יש להבחין בין סמכות הדיון וההכרעה בבקשה שעניינה חוסר סמכות מקומית ובין סמכות הדיון וההחלטה בבקשה להעברת מקום דיון בהליך.

החלטה בטענה בדבר חוסר סמכות מקומית תינתן על-ידי הערכאה הדיונית אליה הוגש ההליך, בהתאם להוראת סעיף 79(א) לחוק בתי-המשפט ובמסגרתה.

הליך שונה בתכלית הינו בקשה להעברת מקום דיון, המוגשת לנשיא בית-המשפט ובהתאמה, לנשיא בית-הדין הארצי לעבודה, מתוקף הסמכות בסעיף 78 לחוק בתי-המשפט, החל בבית-הדין לעבודה. ביסוד הבקשה להעברת מקום דיון ההנחה כי הערכאה הדיונית אליה הוגשה התובענה, היא בעלת הסמכות המקומית.

בהתקיים הנחת מוצא זו, תידון הבקשה להעברת מקום דיון ותוכרע על-ידי נשיא בית-הדין הארצי לעבודה, בשים לב לשיקולים של ניגוד עניינים מובנה או נחזה, כמו גם לשיקולי נוחות הצדדים בניהול ההליך {עוד בעניין זה, ב- המ"ד 24898-06-12 חכם בסול נ' בניה ופיתוח (2000) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.07.12)}.

בנסיבות בהן בית-הדין האזורי אליו הוגש ההליך, נעדר סמכות מקומית, על אותו בית-דין, לקבוע אם יועבר ההליך לערכאה המוסמכת.

בהתאם לכך, ובמקרים החריגים ויוצאי הדופן בלבד, רשאי בית-הדין לקבוע, בהחלטה מנומקת, כי יימשך לפניו הדיון בהליך, למרות העדר הסמכות המקומית {המ"ד 17140-09-15 גלעד ברזילי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2015(4), 639 (2015)}.

ב- המ"ד 22796-09-15 {רות אלעזרי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2015(4), 176 (2015)} קבע בית-הדין בהתאם לתקנה 3(א)(8) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), כי הסמכות המקומית לדון בתביעה נגד המוסד לביטוח לאומי נתונה לבית-הדין האזורי שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע.

בעניין הנדון, מקום מגוריה של המבקשת מצוי באשקלון, כך שהסמכות המקומית לדון בערעורה נתונה לבית-הדין האזורי בבאר-שבע, כפי שאף הצהירו באי-כוח הצדדים לבית-הדין האזורי.

לפי סעיף 79(א) לחוק בתי-המשפט, אם מצא בית-משפט שאין הוא יכול לדון בעניין שלפניו מסיבה שאינו בסמכותו המקומית או העניינית, והוא בסמכותו של בית-משפט או של בית-דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית-המשפט או לבית-הדין האחר, ומשכך, על הצדדים לפנות לבית-הדין האזורי בתל אביב-יפו בבקשה להעברת מקום הדיון בערעור שהוגש אליו מחמת חוסר סמכות מקומית.

ב- ב"ל (חי') 1450-08-15 {ראובן קרינסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.10.15)} בית-הדין קבע כי בהתאם לתקנה 3(א)(8) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) הסמכות השיפוטית לדון בתביעתו זו של התובע נתונה לבית-הדין האזורי לעבודה בתל אביב שכן באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע בנתניה.

5. תקנה 3(א)11
בהתחשב בטיב התובענה ובמהותה הסמכות המקומית נקבעת בהתאם לתקנה 3(א)(11) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין).

בהתאם לדין, משהנתבעת היא תאגיד, הסמכות המקומית לדון בתובענה מסוג זה נתונה לבית-הדין שבאיזור שיפוטו מצוי מען משרדה הרשום של הנתבעת {ע"ע (ארצי) 1105/01 התאחדות הקבלנים בישראל נ' תומר חפירת תשתיות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.12.02); ד"ט (ת"א) 9165-08-15 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' פאר בנים ניהול ואחזקות בע"מ, תק-עב 2015(4), 71 (2015)}.

6. תקנה 4
תקנה 4 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), קובעת כי תובענה של עובד נגד המדינה תוגש לבית-הדין האזורי שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מקום עבודתו של העובד.

בנוגע לטענה בדבר הגמישות הנוהגת בבתי-המשפט האזרחיים בכל הנוגע לשאלת הסמכות המקומית, הרי שלא כך הדבר בבתי-הדין לעבודה, שבהם הלכה היא כי לאור אופיים המיוחד של יחסי עובד מעביד ודיני העבודה, כלל פסוק הוא כי הסכמת הצדדים להליך אין די בה כדי להקנות לבית-הדין האזורי סמכות שיפוט מקומית.

הלכה היא כי בכל הנוגע לסמכותו המקומית של בית-הדין האזורי לעבודה, אין הצדדים רשאים לסטות מן התנאים הקבועים בתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) {המ"ד (ארצי) 23372-02-14 מסאלחה נ' רשת תיכוני טומשין, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.02.14); בר"ע (ארצי) 8040-03-14 מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה ובתי ספר בתי יעקב נ' רדנר, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.05.14); סע"ש (ת"א) 32894-07-15 סלאם אבו עסבה נ' מדינת ישראל - משרד החינוך, תק-עב 2015(3), 3357 (2015)}.

ב- ס"ע (יר') 16241-06-11 {יובל יוסף שלום לסרי נ' מודיעין אזרחי בעמ, תק-עב 2015(3), 23025 (30.09.2015)} קבע בית-הדין כי לאחר שעיין בבקשה ובתגובה לבקשה, מצא כי דינה להידחות, וזאת מאחר ומצא כי יש לקבל את טענת התובע, כי העלאת טענה בדבר העדר סמכות מקומית בתיק המתנהל בבית-דין זה מאז שנת 2011 אינה מתיישבת עם חובת תום-הלב המוטלת על הצדדים במסגרת ההליך המשפטי ומחוצה לו, ובמיוחד על המדינה, גם אם רק עתה יחל הדיון בתיק לגופו.

טענת העדר סמכות מקומית הינה טענה מקדמית, ויש להעלותה בשלביו המוקדמים של ההליך.

תקנה 4 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), קובעת כי תובענה של עובד נגד המדינה תוגש לבית-הדין האזורי שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מקום עבודתו של העובד.

בפני התובע עמדו שתי חלופות, כאשר האחת היתה הגשת התביעה בבית-הדין שבמקום מגוריו, והשניה היתה הגשת התביעה בבית-הדין שבמקום עבודתו, כאשר בעניין הנדון, התביעה עסקה בעבודה שבוצעה בחו"ל.

מאחר שתובע עבד בחו"ל, רשאי הוא להגיש את התביעה אף במקום בו נמצא מרכז מפעלו של המעסיק, כאשר כך היה הדבר בעניין הנדון ומשכך, רשאי היה התובע להגיש את התביעה בבית-דין זה.

אשר-על-כן, דחה בית-הדין את הבקשה.

ב- ס"ע (ת"א) 14309-05-15{ HAILA ABRAHAM נ' רשות הטבע והגנים הלאומיים, תק-עב 2015(3), 16251 (2015)} בית-הדין דן בבקשת הנתבעת 1 {להלן: "הנתבעת"} לדחיית התביעה על-הסף ולחילופין להעברתה לבית-הדין האיזורי לעבודה בירושלים, אשר לו הסמכות המקומית, לטענתה, לדון בתביעה.

לטענת התובע בבוחנו את שאלת הסמכות המקומית על בית-הדין לפנות לתקנה 4 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) הקובעת כי תובענה של עובד נגד המדינה תוגש לבית-הדין האזורי שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מקום עבודתו של העובד.

התובע הוסיף כי הנתבעת הינה חלק מרשויות המדינה, לכאורה, ומשכך יכול לבחור להגיש את תביעתו באיזור השיפוט שבו נמצא מקום מגוריו, כלומר, בתל אביב.

הנתבעת טענה מנגד כי אינה רשות מרשויות המדינה, אלא תאגיד סטטוטורי אשר הוקם מכוח החוק וכי אין בעובדה זו כדי להפכה לאורגן של המדינה.

בית-הדין סבר כי הצדק עם הנתבעת בטענתה כי היא אינה רשות מרשויות המדינה ואיננה בבחינת אורגן של המדינה, וזאת מאחר והחוק קובע במפורש בסעיף 4 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה {תיקראנה להלן: "חוק גנים לאומיים"} כי הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים היא תאגיד.

העובדה שתאגיד הינו תאגיד סטטוטורי המוקם מכוח חוק אינה הופכת אותו כשלעצמה ובאופן אוטומטי לרשות מרשויות המדינה.

ב- בש"א (ת"א) 7445/04 {בן ציון ציטרין נ' רשות השידור, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.11.04)} דן בית-הדין בסמכותו המקומית של בית-הדין האזורי לעבודה בתל אביב לדון בתביעת עובד כנגד רשות השידור, שהינה רשות אשר הוקמה גם היא מכוח חוק רשות השידור והוגדרה גם היא בחוק כ"תאגיד".

בית-הדין קבע כי מקובל עליו שבמקרה זה, מצא מחוקק-המשנה להעדיף את נוחיותו של התובע מאשר את נוחיותה של המדינה, ואפשר לתובע לבחור לו את מקום השיפוט הנוח לו, וכן קבע כי תקנה זו לא חלה בעניין הנדון, מאחר והעובדה כי הפרקליטות התייצבה לדיון במקום שהמשיבה נתבעת, אינה הופכת את המשיבה לאורגן של המדינה ואין לפנינו תובענה נגד המדינה.

בית-הדין מצא כי אין מדובר בתובענה נגד המדינה וכי לא מתקיים הרציונל העומד בבסיס תקנה 4 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), ולצורך בחינת הסמכות המקומית יש לפנות בענייננו לתקנה 3 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין).

ב- פ"ה (חי') 36654-08-15 {עו"ד קמיל עטילה נ' נציבות שירות המדינה, תק-עב 2015(3), 16364 (2015)} בית-הדין קבע כי מהבקשה שהוגשה לבית-הדין, עלה, כי בנסיבות הבקשה, וכאשר מדובר בבקשה המתייחסת למכרז שבו מקום העבודה המיועד של העובד אמור להיות בפרקליטות המדינה, ברור, כי לבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים נתונה סמכות מקומית.

יחד-עם-זאת, מהבקשה עלה, כי קיימת בעייתיות בקיום הדיון בבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים, שכן המבקש ציין, שאחד מבין המועמדים במכרז הינו עורך-דין הירשברג, בעלה של כב' השופטת רחל ברג-הירשברג, המכהנת כשופטת בבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים.

המבקש בחר להגיש בקשתו בחיפה, בנימוק, כי הגם שהינו מתגורר במשך כל השבוע בירושלים, בדירה שכורה, הרי מענו הרשום הינו בבית ג'אן, שם מצוי בית הקבע שלו, לדבריו.

בהתאם לפסיקה, הסכמת הצדדים להליך, אין בה כדי להקנות לבית-דין אזורי סמכות שיפוט מקומית {ע"ע 600036/97 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות נ' המועצה המקומית ערערה, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.07.00)} שם נפסק כי אין בטענות המערערת כדי לשנות מההוראות שנקבעו בתקנה 3(א)(5) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין).
בית-דין זה פסק כי כאשר הסמכות המקומית נקבעה בחיקוק, בעלי הדין אינם רשאים לסטות ממנו.

כאשר נמצא כי התובענה עודנה בשלבי בירור מוקדמים, רשאי היה בית-הדין האזורי לעורר מיוזמתו את שאלת הסמכות המקומית כפי שאכן נעשה {בר"ע 495/09 יורי נובש ואח' נ' אלכסנדר רויטמן, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.11.09; 10.12.09; 13.12.09)}.

מה שקובע את מקום סמכותו המקומית של בית-הדין הוא מקום עבודתו האחרון של העובד, עובר לפיטוריו, במועד שבו קמו עילות תביעותיו {דב"ע נא/3/108 ישעיהו פוקס נ' אלסינט בע"מ, פד"ע כג' 300, 303}.

סיכומו-של-דבר בית-הדין קבע לאחר שקיבל את הפירוט בדבר מקום מגוריהם של כל המתמודדים במכרז, כמו גם עמדת המשיבה ויתר המתמודדים, באשר לבית-הדין אליו הם מבקשים להעביר את הדיון, שלא ניתן לקיים את הדיון בבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים, בהתייחס למשרה בפרקליטות המדינה, וכי התיק יועבר לנשיא בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה, על-מנת שיעבירו לנשיא בית-הדין הארצי לעבודה, אשר ייתן החלטתו באשר למקום הדיון.

עוד ציין בית-הדין, כי משטרם החל הדיון בבקשה, אין כל מניעה להעביר את הדיון בבקשה לכל בית-דין, אולם יש להבהיר כי אין מניעה וכי בית-הדין מסכים להעביר את מקום הדיון בבקשה לבית-הדין, אשר מרבית הצדדים הרלוונטים בתיק, סבורים, כי הוא הנוח והיעיל מבחינתם.

דיון בבקשה יתקיים, רק לאחר קבלת החלטת נשיא בית-הדין הארצי לעבודה, באשר למקום הדיון, ובשלב זה, בוטל מועד הדיון שנקבע.

ב- פ"ה (יר') 4776-06-14 {רות לרנר-ששון נ' נציבות שירות המדינה, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.07.14)} התובעת הגישה לבית-דין האזורי בירושלים תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו הוותק שצברה בתקופת עבודתה בבנק דיסקונט יוכר גם במקום עבודתה הנוכחי בשירות המדינה.

תקנה 4 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), קובעת כי תובענה של עובד נגד המדינה תוגש לבית-הדין האזורי שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מקום עבודתו של העובד.

מכתב התביעה עלה כי התובעת מתגוררת בתל אביב ומקום עבודה הינו בראשון לציון, ועל-כן התבקשה התובעת להודיע מדוע לא יועבר התיק לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו שלו נתונה הסמכות המקומית לדון בתובענה.

התובעת הודיעה כי הסתמכה על מספר פסקי-דין אשר התנהלו בבית-דין זה ולפיכך סברה כי עליה להגיש תובענה זו בבית-דין זה.

בית-הדין דחה את טענת התובעת, מאחר ותקנה 4 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) קובעת מפורשות היכן יש להגיש את התובענה.

בית-הדין הוסיף כי משנקבעה הסמכות המקומית על-ידי המחוקק, אין בעלי הדין רשאים לסטות ממנה או להתנות עליה {דב"ע לו/22-3 ניסני נ' חברת דיור לעולה בע"מ (לא פורסם)}.

6.1 היכן יש לקיים תובענה נגד המדינה?
ב- פ"ה (יר') 2300-02-13 {טל לב ארי נ' מדינת ישראל- משרד הרווחה, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.07.13)} נדונה הסוגיה היכן יש לקיים את התובענה נגד המדינה.

הנתבעת 1 טוענת כי התובעת מתגוררת במודיעין, ומקום עבודתה בתל אביב. לכן נעדר בית-דין זה סמכות מקומית לדון בתובענה.
התובעת לא הגיבה.

בית-הדין קבע כי לפי תקנה 4 לתקנות בית-הדין, יש שתי חלופות לקביעת הסמכות המקומית כאשר מדובר בתובענה נגד המדינה, והן, מקום מגוריו או מקום עבודתו של העובד.

בית-הדין הסיק כי מכתב התביעה עלה שהתובעת מתגוררת במודיעין, כאשר היא לא ציינה את מקום עבודתה הנוכחי.

מבקשת המדינה עלה כי התובעת הינה המפקחת המחוזית בשירות לטיפול בהתמכרויות במחוז תל אביב, לפיכך נתונה הסמכות המקומית לדון בתובענה לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו הן בשל מקום מגורי התובעת והן בשל מקום עבודתה.

אשר-על-כן, החליט בית-הדין כי התביעה תועבר לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, שם תידון גם התובענה למחיקת העיריה על-הסף.

7. תקנה 5
התקנה קובעת כי בית-הדין רשאי להורות על העברת הדיון לבית-דין אזורי אחר:

"אם ראה שלפי נסיבות העניין יהיה הדיון בבית-דין אחר נוח יותר לבעלי הדין."

ב- בר"ע 51704-06-15 אולניק חברה להובלות עפר וכבישים בע"מ נ' וסאם אבו הדיל, תק-אר 2015(3), 364 (2015)} קבע בית-הדין כי פניה לתקנה 5 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) אפשרית רק מקום שלתובענה אין מקום שיפוט מתאים לפי התקנות.

משנמצא מקום שיפוט מתאים לפי תקנה 3(ב) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) לא היה מקום לפנות לתקנה 5 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין).

בעניין נומיקוב שלעיל נקבע כי הביטוי "מקום העבודה" מקפל בתוכו לא רק את מקום העבודה במובן הצר שעשוי לחפוף את החלופה האחרת של מקום ביצוע העבודה, אלא גם את מובנו הרחב - כלומר, את מרכז מפעלו של המעביד או המקום שבו מצוי משרדו הרשום.

משכך, לכאורה לפי הנפסק בעניין נומיקוב גם מכוח תקנה 3(א)(1) לתקנות בית-הדין (סדרי דין) המוסמך לדון בתובענה הוא בית-הדין האזורי בתל אביב.

גם מקום בו חלה תקנה 5 לתקנות בית-הדין (סדרי דין), אין הדבר מביא, לכשעצמו, לדחיית בקשה להעברת הדיון.

ב- בר"ע (ארצי) 51704-06-15 {עניין אולניק} בית-הדין הארצי דן בבקשה כבערעור וקיבל את הערעור כאשר קבע כי אין מחלוקת שהעבודה שבוצעה ליד הר גילה בוצעה מחוץ לתחום השיפוט של בתי-הדין לעבודה, ולא היתה טענה כי מקום העבודה מצוי בתחום השיפוט של בית-דין אזורי כזה או אחר.

מרכז מפעלה של המבקשת ולחלופין משרדה הרשום הם בעיר נתניה, לפיכך, הסמכות המקומית לדון בתובענת המשיב מסורה לבית-הדין האזורי בתל אביב.

משנמצא מקום שיפוט מתאים לפי תקנה 3(ב) לתקנות בית-הדין (סדרי דין) אין מקום לפנות לתקנה 5 לתקנות בית-הדין (סדרי דין), כאשר גם מקום בו חלה תקנה 5 לתקנות בית-הדין (סדרי דין) רשאי בית-הדין להורות על העברת הדיון לבית-דין אזורי אחר אם ראה שלפי נסיבות העניין יהיה הדיון בבית-דין אחר נוח יותר לבעלי הדין {תקנה 5 לתקנות בית-הדין (סדרי דין)}.

עוד הוסיף בית-הדין כי בעניין נומיקוב נקבע כי הביטוי "מקום העבודה" מקפל בתוכו גם את מובנו הרחב, כלומר, את מרכז מפעלו של המעביד או המקום שבו מצוי משרדו הרשום, ומשכך, לכאורה, גם מכוח תקנה 3(א)(1) לתקנות בית-הדין (סדרי דין) המוסמך לדון בתובענה הוא בית-הדין האזורי בתל אביב.

ב- ס"ע (יר') 26507-11-14 מוחמד מחמד נ' מור-גל פלסטיק בע"מ, תק-עב 2015(3), 969 (2015)} דן בית-הדין בבקשת הנתבעת להורות על העברת הדיון בתובענה לבית-הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, וזאת משום שטענה שכל ענייניה מטופלים במרכז וכן מאחר שהמנכ"ל עצמו מתעתד להתייצב לדיונים.

התובע התנגד לבקשה וטען כי עבד באזור התעשיה ברקן משכך קמה סמכות מקומית לבית-דין זה.

מקום מושבה של הנתבעת הוא באזור התעשיה ברקן, ולפיכך, לשיטת שני הצדדים, העבודה בוצעה באזור ברקן, אשר-על-כן, התקנה הרלבנטית בענייננו היא תקנה 5 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), הקובעת כי:

"תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית-דין אזורי, אולם רשאי בית-הדין להורות על העברת הדיון לבית-דין אזורי אחר, אם ראה שלפי נסיבות העניין יהיה הדיון בבית-דין אחר נוח יותר לבעלי הדין."

בסופו-של-יום, דחה בית-הדין את הבקשה כי לא זו לא היתה מקובלת על התובע, וכתוצאה מכך אין לו את הסמכות המקומית לדון בתובענה, ועל-כן שלל את הבקשה להעביר את הדיון בתובענה לבית-הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו בהעדר טעמי נוחות על שני הצדדים.

ב- ס"ע (יר') 63422-02-15 {בוריס פינקס נ' יניב מאבטחים בע"מ, תק-עב 2015(3), 372 (2015)} דן בית-הדין בבקשת הנתבעת להעברת הדיון בהליך זה לבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע מפאת חוסר סמכות מקומית.

הנתבעת טענה בבקשתה, כי התובע התקבל לעבודה בסניף באר-שבע בו מנוהלים עסקיה, והועסק בפועל ביישוב "פני חבר" שבהר חברון.

הנתבעת טענה, כי מאחר ומרכז מפעלה מצוי בעיר באר-שבע, הסמכות המקומית בהליך זה נתונה לבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע.

הנתבעת הוסיפה וטענה, כי בחוזה העבודה בין הצדדים הוקנתה לבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע סמכות שיפוט ייחודית, תוך שנקבע כי בית-הדין לעבודה בבאר-שבע בלבד יהיה מוסמך לדון בכל מחלוקת או תביעה בין הצדדים.

התובע התנגד לבקשה להעברת הדיון, תוך שטען, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר לאימות העובדות הכלולות בה, ולא צורף לה עותק מחוזה העבודה עליו מבקשת הנתבעת לבסס טענתה.

בתגובה, הנתבעת הגישה לבית-הדין עותק מחוזה העבודה, הכולל את תניית השיפוט הנדונה.

בית-הדין דחה את הבקשה להעברת הדיון מאחר ואין מספיק בהסכמת שני הצדדים כדי להקנות לבית הדן האזורי לעבודה סמכות שיפוט מקומית והצדדים אינם רשאים לסטות מהתנאים הקבועים לעניין זה בתקנות {בר"ע 495/09 עניין יורי נובש; המ"ד 24898-06-12 עניין חכם בסול}.

אשר-על-כן, אין די בתניית השיפוט המצויה בחוזה עבודתו של התובע כדי להעניק לבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע סמכות שיפוט מקומית בתביעתו, ויש לבחון את הסמכות המקומית על-פי הוראות תקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין).
במקרה הנדון עלה מכתבי הטענות ומטיעוני הצדדים בבקשה, כי מקום ביצוע עבודתו של התובע היה ביישוב "פני חבר" המצוי מחוץ לגבולות השיפוט של מדינת ישראל, בעוד מקום עסקה של הנתבעת, שהוא "מקום העבודה", מצוי בתחום שיפוטו של בית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע.

בית-הדין הבהיר כי תקנה 5 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) קבעה כי תובענה שאין לה מקום שיפוט על-פי התקנות, יכולה להיות מוגשת לכל בית-דין אזורי, כך שאם עבודתו של התובע בוצעה מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, רשאי התובע לבחור להגיש את תביעתו בכל אחד מבתי-הדין האזוריים, לרבות בית-הדין האזורי לעבודה בירושלים.

אשר-על-כן, דחה בית-הדין את הבקשה להעברת הדיון לבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע.

7.1 האם לתובענה אין מקום שיפוט מתאים ויש להעביר אותה בנסיבות לבית-דין נוח יותר לבעלי הדין?
ב- ד"מ (יר') 32039-01-15 {נצר בטה נ' מישב בי.אם תעשיות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.05.15)} התובע הגיש בקשה ללשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא לפירעון המחאה שניתנה לו על-ידי הנתבעת.

רשמת לשכת ההוצאה לפועל הורתה להעביר את התנגדות הנתבעת לפירעון ההמחאה לבית-משפט השלום בכפר סבא.

הנתבעת הגישה בקשה להורות על העברת הדיון בבקשה לבית-דין האזורי בירושלים בשל קיומם של יחסי העבודה בין הצדדים. בקשה זו התקבלה והתיק הועבר.

עיון בבקשה ובתגובה לה העלה כי מקום העבודה היה באזור התעשיה מעלה אפרים וכי שם גם מקום מושבה של הנתבעת.

בית-הדין קבע כי מאחר והעבודה בוצעה באזור מעלה אפרים התקנה הרלבנטית היא תקנה 5 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), הקובעת כי תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית-דין אזורי, אולם רשאי בית-הדין להורות על העברת הדיון לבית-דין אזורי אחר, אם ראה שלפי נסיבות העניין יהיה הדיון בבית-דין אחר נוח יותר לבעלי הדין.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין שהסמכות המקומית נתונה לכל בית-דין שבו תוגש התובענה, וגם לבית-דין זה.

עוד ציין בית-הדין כי סעיף 79(ב) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), קובע כי בית-המשפט או בית-הדין שאליו הועבר עניין כאמור, לא יעבירנו עוד.

סיכומו-של-דבר, משהועבר התיק לבית-דין זה בירושלים, לא ניתן להעבירו עוד, אף כי מתנהלת תובענה בין אותם צדדים בבית-הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו.

7.2 האם מאחר והתובענה עוסקת בבקשה לגמלת שאירים, התובעת יכולה להגיש את התובענה בכל בית-דין שתבחר על-פי הוראות תקנה 5 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין)?
ב- ק"ג (יר') 21475-10-14 {דרורית כלף נ' עמיתים קרנות פנסיה ותיקות, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.03.15)} התובעת טענה כי מאחר שהיא אלמנת המבוטח וזוהי בקשה לגמלת שאירים, היא יכולה להגיש את התובענה בכל בית-דין שתבחר על-פי הוראות תקנה 5 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין).

הנתבעים טענו כי יש להורות על העברת הדיון בתובענה לבית-הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, זאת, לנוכח מקום מגוריה של התובעת בעיר פתח תקווה.
בית-הדין קבע לעניין זה כי מאחר שמדובר בתביעה נגד קופת גמל, הרי שתקנה 3א לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) היא התקנה הרלבנטית, ומשנקבעה הסמכות המקומית על-ידי המחוקק, אין בעלי הדין רשאים לסטות ממנה או להתנות עליה {דב"ע לו/22-3 ניסני נ' חברת דיור לעולה בע"מ}.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין קבע כי יש להעביר את התובענה לבית-הדין האזורי בתל אביב-יפו אשר לו קנויה הסמכות המקומית לדון בתיק.

7.3 האם מקום העבודה היה מקום שלפיו אין מקום שיפוט מתאים ועל-כן חלה עליו תקנה 5 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין)?
ב- סע"ש (ת"א) 52160-05-14 {חן תעשיות המזרח בע"מ נ' מוחמד האשם מוצטפא בני גאבר, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.02.15)} המבקשת טענה כי ככל שבא-כוח התובע יעמוד על קיום הדיון בתל אביב מכוח הוראות תקנה 5 לתקנות בית-הדין לעבודה, בית-הדין רשאי להורות על העברת הדיון בתובענה לכל בית-דין אחר אם ראה שלפי נסיבות העניין יהיה הדיון נוח יותר לבעלי הדין.

המבקשת טענה כי לאור מקום מגורי התובע, מקום מושבה של הנתבעת ובעליה וכן מקום מגורי העדים הצפויים להעיד בהליך, נוטה מאזן הנוחות להורות על העברת הדיון בתובענה לבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים.

המשיב התנגד לבקשה וטען, כי ניהול ההליך בבית-הדין בתל אביב נוח לו יותר מאחר והינו תושב הרש"פ וסידורי התחבורה לתל אביב נוחים יותר.

בית-הדין קבע כי בעניין הנדון לא התקיימה מחלוקת כי משרדי המבקשת מצויים במושב תומר שבבקעת הירדן, כאשר אלה הם התנחלויות המצויות ממזרח לקו הירוק, ובנסיבות אלה, חלה הרישא של תקנה 5 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), לפיה "תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית-דין אזורי".

אשר-על-כן, באפשרות התובע להגיש תביעתו לכל בית-דין אזורי, ומשזו הוגשה לבית-הדין האזורי בתל אביב, קנה בית-דין זה סמכות מקומית לדון בה, ולפיכך דחה בית-הדין את בקשת המבקשת.

8. תקנה 6
איחוד הדיונים בהתאם לתקנה 6 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) נעשה מן הטעם שמדובר לכאורה ב"נושא אחד" כלשון התקנה ומתוך חשש שתינתנה החלטות סותרות {המ"ד 47018-10-15 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - איגוד עובדי התחבורה נ' אלבר ציי רכב בע"מ, תק-אר 2015(4), 602 (2015)}.

לפי הוראת סעיף 6 לתקנות, לנשיא בית-הדין הארצי שיקול-הדעת בקביעת מקום השיפוט במסגרת הליכי איחוד דיון, כאשר במסגרת שיקול-הדעת בקביעת מקום שיפוט בהליך של איחוד דיון בתובענות יש לתת את הדעת לנסיבות העניין ולכללי הסמכות המקומית בבתי-הדין לעבודה, כאשר נקודת המוצא היא, כי הערכאה הדיונית שאליה הוגשה התובענה היא בעלת הסמכות המקומית.

על בסיס זה תידון הבקשה להעברת מקום דיון, או יקבע מקום הדיון בהליך איחוד דיון {המ"ד 29683-07-15 עוז פאור בע"מ נ' הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל, תק-אר 2015(3), 580 (2015)}.

ב- המ"ד 29683-07-15 {עניין עוז פאור בע"מ לעיל} קבע בית-הדין כי מעיון בשש התביעות מושא בקשה זו עלה כי מדובר בתביעות בעלות בסיס עובדתי משותף, שהסעדים שהתבקשו בהן זהים.

כמו-כן, כתבי ההגנה דומים, וכן מעיון בתביעות עלה, כי בחמש התביעות הראשונות הגישו המבקשות בקשות לסילוק התביעה על-הסף, בין היתר מחמת העדר סמכות עניינית.

במקרה הנדון מדובר בתובענות בנושא אחד באופן המצדיק איחוד הדיון בהן, על-פי תקנה 6 לתקנות בית-הדין, כאשר לגבי תובענות בנושא אחד ההלכה היא, "כי יידונו במאוחד, גם אם בסופו של ההליך יידרש בית-הדין לחישוב נפרד של זכויות התובעים, בהתאם לנסיבות העסקתו של כל אחד ואחד מהם" {המ"ד 22824-11-11 קרן מחקרים רפואיים נ' ד"ר אנה מדבדייב ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (11.01.12)}.

בנוסף, התביעות הוגשו כולן על-ידי המשיבה, כאשר המבקשות מיוצגות על-ידי אותו עורך-דין, והמשיבה מסכימה לבקשה.

עוד הוסיף בית-הדין כי שיקול חשוב נוסף בהכרעה בבקשות לאיחוד דיון יהיה השלב שבו מצויים ההליכים שאיחודם מתבקש, וזאת כאשר כל התביעות מושא הבקשה הוגשו במהלך חודש יוני 2015.

בחמש מהבקשות הוגש כתב הגנה, ובקשות לסילוק על-הסף, כאשר בכל התביעות טרם התקיים דיון.

אשר-על-כן, בנסיבות אלה, בית-הדין קבע כי לא יהיה באיחוד הדיון והעברתו לבית-דין אחד, משום פגיעה בבעלי הדין, או הכבדה יתרה עליהם.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין פסק מטעמים של יעילות הדיון, חיסכון בזמן שיפוטי ומניעת החלטות סותרות, מן הראוי הוא שהתביעות תתבררנה במאוחד, לפני הרכב אחד ובבית-דין אזורי אחד.

ב- המ"ד 8799-07-15 {הסתדרות עובדי המזון והפרמצבטיקה נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, תק-אר 2015(3), 100 (2015)} קבע בית-הדין הארצי כי עלה שמדובר בבקשות בעלות בסיס עובדתי משותף ושאלות משפטיות דומות.

לפיכך, לפנינו שני הליכים "בנושא אחד" באופן שהצדיק את איחוד הדיון בהם, על-פי תקנה 6 לתקנות בית-הדין.

בהתאם לפסיקה, תביעות מסוג זה, הלכה היא, כי יידונו במאוחד, גם אם בסופו של ההליך יידרש בית-הדין לחישוב נפרד של זכויות התובעים, בהתאם לנסיבות העסקתו של כל אחד ואחד מהם {המ"ד 22824-11-11 עניין קרן מחקרים רפואיים שלעיל}.

בנוסף שתי בקשות הצד מתקיימות, בעיקרו-של-דבר, בין אותם צדדים, המיוצגים על-ידי אותם באי-כוח, ולמעשה טבע הסכימה לאיחוד הדיון בבקשות הצד.

עוד ציין בית-הדין כי שיקול חשוב נוסף בהכרעה בבקשות לאיחוד דיון יהיה השלב שבו מצויים ההליכים שאיחודם מתבקש.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין קבע כי לאור הנסיבות שהתקיימו, מן הראוי שכלל הבקשות שהועלו ושיועלו במסגרתן, תתבררנה במאוחד, לפני הרכב אחד ובבית-דין אזורי אחד.

עוד הוסיף בית-הדין, כי לפי הוראת סעיף 6 לתקנות בית-הדין, לנשיא בית-הדין הארצי שיקול-הדעת בקביעת מקום השיפוט במסגרת הליכי איחוד דיון.

בית-הדין הוסיף והזכיר כי במסגרת שיקול-הדעת בקביעת מקום שיפוט בהליך של איחוד דיון בתובענות יש לתת את הדעת לנסיבות העניין ולכללי הסמכות המקומית בבתי-הדין לעבודה כאשר נקודת המוצא היא, כי הערכאה הדיונית שאליה הוגשה התובענה היא בעלת הסמכות המקומית.

על בסיס זה תידון הבקשה להעברת מקום דיון, או יקבע מקום הדיון בהליך איחוד דיון.

בעניין הנדון קבע בית-הדין בהתאם לסמכותו לפי תקנה 6 לתקנות בית-הדין היה מן הראוי כי שתי התביעות תתבררנה במאוחד בבית-הדין האזורי בבאר-שבע, שאליו הוגשה בקשת הצד הראשונה ואשר כאמור התקיים בה כבר דיון.

ב- המ"ד (ארצי) 17541-02-15 {ארגון חברות הניקיון בישראל נ' האיגוד הכל הארצי של מפעלי הניקיון והאחזקה בישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.03.15)} בית-הדין הארצי קבע כי מדובר ב- 31 תובענות פרטניות שהוגשו על-ידי אותו תובע {האיגוד הכל ארצי}כאשר בכתב התביעה נתבע אותו סעד שהוא תשלום דמי טיפול.

אשר-על-כן, דובר בתובענות "בנושא אחד" באופן המצדיק איחוד הדיון בהן, על-פי תקנה 6 לתקנות בית-הדין.

בעניין הנדון קבע בית-הדין הארצי כי היה ראוי הוא שכל התביעות תתבררנה במאוחד בבית-הדין האזורי בתל אביב-יפו, מאחר ועיקר התביעות הוגשו לבית-הדין האזורי בתל אביב, לו נתונה הסמכות המקומית ואין בית-דין אחר שבסמכותו המקומית מצויות רוב התביעות, ולפחות יותר ממחציתן.

סיכומו-של-דבר קבע בית-הדין הארצי בהתאם לסמכותו לפי תקנה 6 לתקנות בית-הדין, כי הוא מורה על איחוד כלל תביעות האיגוד הכל ארצי, בבית-הדין האזורי בתל אביב-יפו.

8.1 האם מדובר בתובענות בנושא אחד באופן המצדיק את איחוד הדיון בהן, על-פי תקנה 6 לתקנות בית-הדין?
ב- המ"ד (נצ') 33227-01-15 {עדנאן הבראת ו- 3 אח' נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.01.15)} נדונה הסוגיה האם מדובר בתובענות בנושא אחד באופן המצדיק את איחוד הדיון בהן, על-פי תקנה 6 לתקנות בית-הדין.

בית-הדין הארצי קבע כי מעיון בתביעות שהוגשו לבית-הדין האזורי בנצרת ולבית-הדין האזורי בחיפה עלה כי מדובר למעשה בתביעות זהות, בשאלת חיוב התובעים, שכולם מחוסרי עבודה ומקבלים קצבאות מהמוסד, בתשלום דמי ביטוח בגין סכומים שקיבלו, שכנטען על-ידם מהווים מלגות שאינן חייבות בתשלום דמי ביטוח.

לפיכך, מאחר ומדובר בתובענות "בנושא אחד" באופן המצדיק איחוד הדיון בהן, על-פי תקנה 6 לתקנות בית-הדין.

על כך מתווספת העובדה, כי התביעות כוונו נגד המוסד לביטוח לאומי, וכי התובעים כולם מיוצגים על-ידי אותו בא-כוח.

שיקולים נוספים שבית-הדין שוקל בבואו להחליט על איחוד הדיונים הם לגבי השלב המקדמי שבו מצויות התביעות שבהן מבוקש איחוד הדיון, שלא התקיים בהן עדיין דיון מקדמי, וכן הסכמת בא-כוח התובעים לאיחוד הדיונים, כאשר בנסיבות אלה, בית-הדין הארצי החליט כי לא יהיה במקרה הנדון, באיחוד הדיון והעברתו לבית-דין אחד, משום פגיעה בבעלי הדין, או הכבדה יתרה עליהם.

אשר-על-כן, ומטעמים של יעילות הדיון, חיסכון בזמן שיפוטי ומניעת החלטות סותרות, מן הראוי הוא שהתביעות תתבררנה במאוחד.

עוד יצויין כי לפי הוראת סעיף 6 לתקנות בית-הדין, לנשיא בית-הדין הארצי שיקול-הדעת בקביעת מקום השיפוט במסגרת הליכי איחוד דיון, כאשר במסגרת שיקול-הדעת בקביעת מקום שיפוט בהליך של איחוד דיון בתובענות יש לתת את הדעת לנסיבות העניין ולכללי הסמכות המקומית בבתי-הדין לעבודה, כאשר נקודת המוצא היא, כי הערכאה הדיונית אליה הוגשה התובענה היא בעלת הסמכות המקומית.
על בסיס זה תידון הבקשה להעברת מקום דיון, או יקבע מקום הדיון בהליך איחוד דיון, כאשר בעניין הנדון בית-הדין קבע כי מן הראוי הוא כי התביעות תתבררנה במאוחד בבית-הדין האזורי בחיפה, וזאת נוכח הסכמת הצדדים לכך, ומשהתביעה שהוגשה לבית-הדין האזורי בחיפה כוללת שבעה תובעים, לעומת ארבעה תובעים בבית-הדין האזורי בנצרת.

9. תקנה 7
ב- ד"מ (ת"א) 20979-10-14{ABDULAI MUSA IMAM נ' אורדע פרינט תעשיות בע"מ, תק-עב 2015(1), 9682 (2015)} קבע בית-הדין כי הסמכות המקומית נקבעת בהתאם להוראות הדין ולא בהתאם להסכמת הצדדים.

בהתאם לתקנה 7 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), היו נתבעים אחדים, ואפשר שהתובענה תוגש לכל בית-דין שניתן להגישה בו כנגד אחד הנתבעים.

מעיון בכתב התביעה עולה כי כתובתה הרשומה של נתבעת 1, ביבנה, ומשכך רשאי היה התובע לבחור להגיש את תביעתו לבית-הדין האזורי בתל אביב, ומשעשה כן קמה לבית-הדין האזורי בתל אביב סמכות לדון בתביעתו.

בנסיבות אלה, דחה בית-הדין את הבקשה להעברת הדיון לבית-הדין האזורי בבאר-שבע.

ב- ס"ע (ת"א) 27151-04-14 {TOWELDE SEREKE BERHE נ' אמיר שלומי ניהול פרוייקטים בע"מ, תק-עב 2014(4), 4596 (2014)} קבע בית-הדין כי אין להעביר את התביעה לבית-הדין האזורי בבאר-שבע.

מקום ביצוע העבודה האחרון של התובע היה באשדוד ומענה של נתבעת 1 בבאר-שבע.
אך עם-זאת, מעין בכותרת כתב התביעה עולה כי מענה הרשום של נתבעת 2 בהרצליה, כאשר בהתאם לתקנה 7 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), קבע בית-הדין כי אם היו נתבעים אחדים, יכול שהתובענה תוגש לכל בית-דין שניתן להגישה בו כנגד אחד הנתבעים.

בית-הדין ציין כי לבית-הדין האזורי בבאר-שבע והן לבית-הדין האזורי בתל אביב יש סמכות מקומית לדון בתביעה, ולנוכח העובדה כי התובע בחר להגישה בבית-הדין האזורי בתל אביב, אין מקום להעביר את ההליך לבית-דין אחר.

ב- סע"ש (יר') 28304-05-13 {מליחי בן יוסף אחזקות בע"מ ואח' נ' שוקרי ראביה, תק-עב (4), 7900 (2013)} בית-הדין קבע כי בנוגע לסמכות המקומית, תקנה 7 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), קובעת שכאשר ישנם נתבעים אחדים, אפשר להגיש את התובענה לכל בית-דין שניתן להגישה בו כנגד אחד הנתבעים.

במקרה הנוכחי ישנה מחלוקת היכן בדיוק בוצעה העבודה במהלך כל תקופת העבודה הנטענת, כאשר לטענת התובע בוצעה לעיתים במקביל בשתי המסעדות, ולפיכך אצל שתי הנתבעות.

בית-הדין קבע כי לאור הקשרים הנטענים בין הנתבעות המשליכים על עניין עבודתו של התובע אצל מי מהן, יכולה התביעה כנגד שתי הנתבעות להתברר גם בבית-דין זה נוכח הוראות תקנה 7 לתקנות בית-הדין.

עוד הוסיף בית-הדין כי אין מקום בתביעה מסוג זה לפצל את הדיון, שהרי מדובר בסופו-של-דבר באותה מסכת עובדתית, וריכוז הדיון תחת קורת גג אחת הוא שיקול רלוונטי. בית-הדין קבע כי לעניין זה ניתן להקיש מהוראות תקנה 6 לתקנות בית-הדין {ע"ב 1769/06 אלעמראני תאופיק נ' מסעדת אווזי באר-שבע (2004) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.01.08)}.

סיכומו-של-דבר, דחה בית-הדין את הבקשה לסילוק על-הסף ולפיצול התביעות.