התפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי (סעיף 6 לחוק)

1. הדין
סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"6. התפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי
התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים.
בסעיף זה "בן משפחה" - בן משפחה שנקבע בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת.

תקנה 11 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדלקמן:

"11. בן-משפחה
בן-משפחה לעניין סעיף 6 לחוק הוא אחד מאלה:
(1) בן זוגו של העובד, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו; {ע"ב (ת"א) 302576/97 ברייב יחיאל נ' היידנט נ' תעשיות שיניים בע"מ ואח', תק-עב 2002(2), 1848 (2002)}.
(2) ילדו של העובד לרבות ילד מאומץ או חורג; {ע"ב (נצ') 1830/03 אחמד כיואן נ' יחזקאל קורן ובניו בע"מ, תק-עב 2005(4), 5569 (2005)}.
(3) הורה של העובד; {ד"מ (ת"א-יפו) 10065/05 כהן עינת נ' הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ, תק-עב 2006(3), 9403 (2006); ע"ב (נצ') 1652/04 עלאא חמד טרביה נ' אירן אברהמיין, תק-עב 2006(1), 3764 (2006)}.
(4) נכדו של העובד, סבו או הורה של בן זוגו הגר עם העובד ועיקר כלכלתו עליו."

2. כללי
שומה על בית-הדין לבדוק, לאחר שהגיע למסקנה, כי העובד התפטר ולא פוטר, האם במקרה העומד בפניו מתקיים אחד החריגים הקבועים בחוק פיצויי פיטורים לפיהם למרות שהעובד התפטר הוא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים. באחד מן החריגים נעסוק בפרק זה, דהיינו, התפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי, כמוהו כפיטורים, המזכים את העובד בפיצויי פיטורים.

נדגיש, כי מבחינת תחולתו של הסעיף, על בית-הדין לבצע בדיקה של כל עניין לגופו לפי נסיבותיו המיוחדות. וכלשונו של בית-הדין ב- דב"ע לב/3-56 {ד"ר שמואל נוביצקי ואח' נ' ציונה ביאדר, פד"ע ד 259}:

"...ובוודאי שאין להסיק מלשונו של סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים כלל, לפיו עובד המתפטר מטעמי בריאות חייב לנקוט בצעד זה או אחר כדי לזכות בפיצויי פיטורים, והמעביד חייב לנקוט צעד אחר כדי להיות פטור מכך. כל מקרה נדון לפי נסיבותיו, לפי המיוחד שבו, ובעניין המובא לערכאות, נותן בית-הדין את דעתו למכלול העובדות, הבאות בחשבון ליישום הוראות החוק. יש וצריך לתת למעביד הזדמנות לסלק את המכשול העומד לפניו בשל מחלת העובד, אך אין להסיק מסקנה נגד העובד, במקרה ששתק ולא הציע להמשיך לעבוד בתנאים אלה או אחרים."

הסיבה להתפטרות לרגל מצב בריאותי לא רק שצריכה להיות קיימת, אלא, היא צריכה להיות הגורם בפועל, המניע והמביא לתוצאה, שהיא ההתפטרות {ע"ב (חי') 4223/05 אבו ריא חסן ואח' נ' ירון חנני בע"מ - תפעול משחטות, תק-עב 2008(3), 4902 (2008); דב"ע לה/3-41 יעקב היגר נ' דינה שוורץ, פד"ע ז 24; דב"ע נג/3-210 אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ ואח', פד"ע כז 514 (1994)} ובמילים אחרות, התפטרותו של העובד צריכה להיות "לרגל" מצב בריאותי. הגורם להתפטרות היה מצב בריאותו.

בנוסף, התנאי בדבר הקשר הסיבתי בין מצב בריאותו של עובד לבין זכאותו לפיצויי פיטורים בעקבות התפטרותו ממקום העבודה, מחייב לתת את הדעת לא רק למצב בריאותו של העובד, אלא, גם לתנאי עבודתו המיוחדים במקום עבודתו {דב"ע 0-48/98 גיסמן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב 130}.

בית-הדין בודק, הן את תחושותיו הסובייקטיביות של העובד והן את הממצאים הרפואיים האובייקטיבים כאשר לנסיבות העניין יש חשיבות רבה, למשל מוגבלות רפואית זמן רב לפני ההתפטרות. כאשר יש מניעים נוספים להתפטרות אשר אינם קשורים למצב הרפואי, אין הדבר מונע "התפטרות בדין מפוטר", ובלבד שהמניע הרפואי הוא אמיתי וממשי והוכח קשר בינו לבין ההתפטרות.

כפי שנראה להלן, על העובד המתפטר נטל הראיה ולפיכך חייב הוא להציג מסמכים רפואיים התומכים בתביעתו המתייחסים לתקופה הרלוונטית של עבודתו.

מצב בריאותי קשה, כשלעצמו, איננו תנאי מספיק לקיומה של זכאות לפיצויי פיטורים בעקבות התפטרות. דרישת הקשר הסיבתי מחייבת לבחון את מידת הקשר בין המצב הבריאותי לבין תנאי העבודה, ובכלל זה את סביבת העבודה הספציפית של העובד ובמקרה המתאים, את הצעותיו של המעביד לשינוי או להתאמה של תנאי העובדה למצבו הבריאותי של העובד.

ב- ע"ע 1214/02 {ישראל שיטרית נ' סטופ אש בע"מ, תק-אר 2003(1), 130 (2003)} קבע בית-הדין, מפי כב' הנשיא סטיב אדלר:

"תכליתו של סעיף 6 לחוק הינה להעניק פיצויי פיטורים לעובד שנאלץ להתפטר עקב כך שמצב בריאותו אינו מאפשר לו להמשיך את עבודתו במפעל. רוצה לומר, שאין היגיון להעניק פיצויי פיטורים לעובד בעקבות מחלה, שאינה מונעת או מקשה מאוד על המשך עבודתו. מנגד, תכליתו של חוק פיצויי פיטורים אינה לשעבד את העובד למקום עבודה אחד. המשק המודרני והתחרותי מבוסס על מעבר חופשי של מצרכים, הון, עבודה ושירותים. לעובד שמורה הזכות לעזוב את מקום עבודתו ולעבוד במקצוע ובמקום העבודה שהוא בוחר לעצמו ויש להמעיט את ההגבלות המוטלות עליו באמצעות הפסד פיצויי הפיטורים. זאת ועוד, אין לעודד מצב בו עובד בשל חשש מהפסד פיצויי פיטורים ימשיך לעבוד על-אף שמצב בריאותו אינו מאפשר זאת."

3. נטל ההוכחה ומסמכים רפואיים
נטל ההוכחה להוכיח כי מתקיים החריג הקבוע בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, מוטל על כתפי התובע {דב"ע נג/3-210 אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ ואח', פד"ע כז 514 (1994)}. על-מנת לבסס את תביעתו, על העובד להוכיח באמצעות תעודות ומסמכים רפואיים כי מצב בריאותו לא מאפשר לו להמשיך בעבודתו, ולכן מצב בריאותו מהווה סיבה מספקת להתפטרות.

כפי שנראה להלן, בית-הדין בבואו לקבוע באם העובד זכאי לפיצויי פיטורים מחמת התפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי, מסתמך במרבית מהמקרים, על מסמכים רפואיים, המשקפים את מצבו הרפואי של העובד-התובע.

עובד שמתפטר מעבודתו בשל כך שלדעת רופאו מצב בריאותו מצדיק זאת, עשוי להיות זכאי לפיצויי פיטורים גם אם רופא אחר, אובייקטיבי, עלול לקבוע כי ההתפטרות איננה חיונית לשם שמירה על הבריאות.

סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים קובע מספר תנאים מצטברים אשר צריכים להתמלא על-מנת שתקום לעובד המתפטר זכאות לתשלום פיצויי פטורים. ואלה הם:

האחד, העובד בא בגדר מעמד של "עובד";

השני, העובד מתפטר עקב מצב בריאותו;

השלישי, היתה סיבה מספקת להתפטרות;

הרביעי, על העובד להודיע למעסיק טרם ההתפטרות על מצב בריאותו כמונע את המשך העבודה שעשה עד כה {לעניין תנאי זה ותחולתו ראה דב"ע לב/3-56 ד"ר נוביצקי ואח' נ' ציונה ביאדר, פד"ע ד 259 המאוזכר בהמשך החיבור}.

ב- ע"ע 523/07 {ע"ע 523/07 עמותת בית-הורים "הדקל" נ' ולנטינה בורק, תק-אר 2008(3), 728 (2008)} קבע בית-הדין הארצי, כי מן הממצאים שעלו בבית-הדין האזורי עולה, כי המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח, כי מתקיים בעניינה החריג הקבוע בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים ולא נמצאה סיבה מספקת להתפטרותה באותן נסיבות, ולפיכך, דין תביעתה לפיצויי פיטורים, להידחות.

ב- ע"ב (חי') 2260/04 {יעקב שרייר נ' ראובן עציוני בע"מ, תק-עב 2008(3), 4379 (2008)} קבע בית-הדין, כי התובע "לא הציג אישור של רופא תעסוקתי, המתיר לו לעבוד ללא מגבלה, או באילוץ זה או אחר, ואף לא פנה אל עציוני והעמיד אותו, כנציג הנתבעת, על כך שלדעת התובע, אי-מתן תעסוקה בהתאם למגבלותיו כמוה כפיטוריו ומאיזה מועד. היעדר פניה, כאמור, משליך גם על כך שלא ניתן לראות את התובע כמי שהתפטר עקב מצבו הרפואי, שהרי, התפטרות על רקע בריאותי מחייבת אקט של הודעה על ההתפטרות ועל סיבותיה וגם כזו אין לפנינו".
ב- ע"ב (ת"א) 7155/04 {חיים בבילה נ' אנפה בניה ופיתוח בע"מ, תק-עב 2008(3), 2405 (2008)} הנתבעת העסיקה רצף אחד בלבד. משלקה התובע בליבו דאגה הנתבעת להחליף את התובע וקיבלה לעבודה רצף אחר במקום מקומו של התובע. בית-הדין קבע במקרה זה, כי "אין לזקוף לחובתו של התובע את העובדה שהוא לא הציג לנתבעת את אישור הרופא התעסוקתי בדבר יכולת עבודתו המוגבלת שכן, שוכנענו, כי אף אם היה התובע מציג את האישור הרפואי הנ"ל, הרי שלא היה באפשרותה של הנתבעת להציע לו עבודה חלופית המתאימה למגבלותיו ובשים-לב לכישוריו כרצף". לאור דברים אלה נקבע, כי התובע התפטר מחמת מצב בריאותו בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פטורים.

כאמור לעיל, סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, הקובע את זכאותו של עובד שהתפטר לרגל מצב בריאותו לפיצויי פיטורים תלויה במימצאים הרפואיים, בתנאי עבודתו ובשאר נסיבות העניין. הכלל הוא, כי עובד המבקש בתביעתו פיצויי פיטורים עקב התפטרות מחמת מצב רפואי חייב להציג מסמכים רפואיים התומכים בתביעתו. התעודות הרפואיות שעל העובד להציג חייבות להתייחס לתקופה הרלוונטית להפסקת העבודה.

אין הכרח, כי התעודות הרפואיות יוצאו במועד שקדם להתפטרות, וכי די בכך שיתייחסו לתקופה אשר קדמה להפסקת העבודה ויצביעו על כך שהפגימה הרפואית פגעה פגיעה מסויימת ביכולת עבודתו של העובד. כלומר, עובד איננו חייב להצטייד בתעודה רפואית לפני התפטרותו, כך שאם לאחר מועד ההתפטרות הוא מתבקש להציג תעודה רפואית, רשאי הוא להגישה אז ובתנאי כי התעודה מתייחסת למצבו הרפואי בזמן ההתפטרות {דב"ע נז/3-57 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ נ' שולמית פרץ, פד"ע ל 364}.

תעודות רפואיות ממועד מאוחר יותר, מהן לא ניתן ללמוד על מצב בריאות של העובד בזמן ההתפטרות, לא תועלנה {דב"ע נא/3-7 תבורי בית-חרושת למשקאות קלים בע"מ נ' משה תורג'מן, פד"ע ד 64}.
לתחושתו הסובייקטיבית של העובד-החולה, יש ליחס משקל לא מבוטל אם תחושה זו מגובה במסמכים רפואיים מתאימים {ראה: ע"ע 1214/02 ישראל שטרית נ' סטופ אש בע"מ, פד"ע לח 838}.

ב- ע"ב (ת"א) 9801/02 {אחמד חמאד נ' נגריית מסיב בע"מ ואח', תק-עב 2008(2), 7400 (2008)} קבע בית-הדין מפי כב' השופטת אהובה עציון, כי הוא שוכנע כי "מצבו הרפואי של התובע בזמן סיום העסקתו הוא שהיווה את הגורם להפסקת עבודתו זאת בשים-לב לתקופת העסקתו הארוכה מאוד של התובע, ובשים-לב לכך שלא הוכחה לפנינו כל סיבה סבירה אחרת אשר בעטיה יעזוב עובד את עבודתו בעשר השנים האחרונות, ללא כל הסבר וללא ניסיון להסדיר את זכויותיו במקום עבודתו".

ב- ע"ב (ב"ש) 2022/06 {כנפו סילביה נ' אופנת דומיניק (בוטיק) בע"מ, תק-עב 2008(3), 748 (2008)} טענה התובעת, כי הפסיקה את עבודתה בנתבעת בשל פגיעה ממנה היא סובלת בגב. התובעת הציגה אישור רופא תעסוקה מחודש פברואר 2006, לפיו נוכח מצבה הבריאותי היא איננה מסוגלת להמשיך בעבודתה כמוכרת בחנות הבגדים שמפעילה הנתבעת.

מנגד, הנתבעת טענה, כי יש לדחות את גרסת התובעת לפיה ההתפטרות היא על רקע מצב רפואי שכן, אין לתת משקל לחוות-הדעת של רופא התעסוקה, הקובע, כי התובעת מנועה מלהמשיך בעבודתה, בפרט כאשר התובעת מאשרת בעדותה, כי האישור המדובר ניתן מבלי שנבדקה בידי רופא התעסוקה ומבלי שהוצג בפני רופא התעסוקה כל אישור רפואי אחר. בדחותו את הטענה קובע בית-הדין מפי כב' השופט משה טוניה:

"11. אין בסיס לטענת הנתבעת בסיכומיה, כי התובעת אישרה בעדותה כי אישור רופא התעסוקה ניתן מבלי שהיו בידי רופא התעסוקה מסמכים רפואיים היכולים לבסס את קביעתו הנ"ל. בהקשר זה נשאלה התובעת בעדותה והשיבה:
12. יוצא מכאן כי מעדות התובעת נלמד, כי הרופא התעסוקתי הסתמך על ממצאים רפואיים מתוך התיק הרפואי הממוחשב של התובעת ומשכך לא היתה התובעת צריכה להציג בפניו חוות-דעת רפואיות נוספות מטעמה.

13. משהעידה התובעת בפניי ועדותה לא נסתרה כי חוות-הדעת של הרופא התעסוקתי ניתנה על-סמך ממצאי בדיקות רפואיות המצויים בתיקה האישי הממוחשב - הרי שאין מקום לטעון לאפסות חוות-הדעת של רופא התעסוקה בטענה כי זה ניתן ללא בדיקה וללא ממצאים של בדיקות רפואיות של רופאים מומחים אחרים.

14. אוסיף עוד, כי אין מקום לבטל את חוות-הדעת של פרופ' אוחנה מחודש מאי 2006, הממליץ לאמץ את חוות-הדעת של ד"ר וסטפריד, רופא התעסוקה, בהתחשב במצבה הרפואי של התובעת, על-פי בדיקה שערך. זאת בטענה כי חוות-הדעת איננה ממועד שקודם להתפטרות...

17. מהמקובץ עולה, כי התפטרות התובעת נופלת בגדר סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 בדבר התפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי, התפטרות אותה רואים לעניין חוק פיצויי פיטורים - כפיטורים."

ב- ע"ב (ב"ש) 2140/07 {שלומית ביטון נ' בוקאי אמנון - סוכנות לביטוח (1995) בע"מ, תק-עב 2008(2), 5463 (2008)} קבע בית-הדין, כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח, כי היא התפטרה מחמת מצב בריאותי לקוי, וכן "התובעת לא הוכיחה בראיה אובייקטיבית או רפואית טענתה בדבר העומס המנטאלי שטענה לו ושהוביל להתפטרותה".

ב- ע"ב (ת"א) 8164/06 {נינה שוורץ נ' ריאו בע"מ, תק-עב 2008(2), 7472 (2008)} קבע בית-הדין, כי "התובעת לא יכלה להמשיך ולעבוד בנתבעת בתפקידה הרגיל בשל מצבה הרפואי כעולה מהתעודה הרפואית, ולנוכח העובדה כי לא הוצעה לתובעת עבודה חלופית התואמת את מגבלותיה הרפואיות, הרי שעל-פי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים אף אם התפטרה מעבודתה".

ב- ע"ב (ב"ש) 2144/06 {מורזה אירינה נ' י.ע. מידע שירותי ניהול בע"מ, תק-עב 2008(1), 9804 (2008)} טענה התובעת, כי היא סבלה מהתעללות נפשית במקום עבודתה, אשר הביאה להידרדרות במצבה הנפשי והבריאותי שבגללו נאלצה להתפטר. בית-הדין בדחותו את התביעה קבע, כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח, כי התפטרותה נבעה מחמת מצב בריאותי הלקוי.

למסקנה זו הגיע בית-הדין לאחר שמעיון באישור הרפואי {למעט אישור זה, התובעת לא צירפה כל ממצא רפואי אחר או חוות-דעת מומחה מתחום רפואת הנפש, שיש בו להעיד על מצבה הבריאותי במועד התפטרותה מן העבודה} שהמציאה התובעת עולה כי אין בו בכדי לאשר כי מצבה הבריאותי של התובעת במועד התפטרותה, אכן הצדיק ההתפטרות. בנוסף, אין באישור כל קביעה בדבר אי-מסוגלות התובעת להמשיך בעבודתה וכל שניתן ללמוד ממנו הוא על תחושותיה של התובעת, כפי שמסרה לרופא המשפחה.

הלכה ידועה היא כי על הטוען להתפטרות מחמת מחלה כדין פיטורים, להמציא מסמכים המעידים על אי-כשירותו לחזור לעבודתו וחוסר מסוגלות לביצוע העבודות הנדרשות במקום העבודה {דב"ע נא/3-7 מרים עדאוי נ' פ.א.ב. שירותים בע"מ, פד"ע כב 325}.

ב- ע"ב (ב"ש) 1173/06 {מוגילבסקי בוריס נ' שוקרון אתי ואח', תק-עב 2008(1), 5610 (2008)} ציין התובע במכתב התפטרותו, כי הסיבה לעזיבתו את מקום עבודתו הינה ניתוח לתיקון בקע מפשעתי שעליו לעבור. עוד ציין התובע במכתב, כי הניתוח כאמור לא יאפשר לו להמשיך את העבודה עקב הגבלה בהרמת משקל לאחר הניתוח.

בדחותו את התביעה לפיצויי פיטורים קבע בית-הדין, כי "התובע לא הביא עובר להתפטרותו כל אישור רפואי המעיד על מגבלה רפואית או חוסר יכולת להמשיך בעבודתו ולא הובא על ידו כל הסבר מדוע עזב את עבודתו כשבועיים לפני הניתוח. זאת ועוד, האישורים הרפואיים שצירף התובע לכתב תביעתו הינם מתאריכים מאוחרים למועד ההתפטרות וגם בהם אין ללמד על חוסר מסוגלותו של התובע להמשיך בעבודתו לאחר הניתוח אלא מגבלה זמנית בלבד והצורך בהימנעות ממאמץ גופני במשך שלושה שבועות בלבד".

ב- ע"ב (נצ') 1848/01 {מלכא אריה נ' יואב מראד ואח', תק-עב 2004(3), 5411 (2004)} קבע בית-הדין מפי כב' השופט הראשי חיים סומך:

"(2) באשר לתשלום פיצויי פיטורים על יסוד התפטרות מטעמי בריאות:

אישפוז בבית-חולים עקב אירוע לב אינו חזות הכל, ואינו מהווה כרטיס כניסה כדי לזכות בפיצויים על יסוד סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

כעולה מהראיות שהוצגו בפנינו עוד במהלך עבודתו של התובע הוא רקם פתיחת עסק מתחרה אחרת לא ניתן להבין כיצד התובע חתם על הסכם שכירות ביום 04.06.01 והחל לנהל עסק אחר מיד עם ההתפטרות.

הננו דוחים גרסת התובע, כי כל פעילות שכירת המבנה לעסק נעשתה באותו יום, הדבר אינו סביר, בכל מקרה הדבר גם לא הוכח בפנינו בעדות מסייעת.

פעילות התובע והתנהגותו כמפורט בעובדות אינם מתיישבים עם התפטרות מטעמי בריאות.

מסקנתינו היתה שונה אילו העובדות היו שונות, ולאחר האשפוז בבית-חולים התובע היה עובר תהליך החלמה.

בהתאם לעובדות שהוצגו בפנינו התובע עבר לפעילות יתר בעסקו החדש, שוב דבר שאינו מתיישב עם התפטרות מטעמי בריאות.

לפיכך דין התביעה לתשלום פיצויי פיטורים מטעמי בריאות להידחות."

ב- ע"ב (יר') 1795/99 {ג'מאל מאלכ אבו עיסא נ' משה זקן, תק-עב 2001(3), 1124 (2001)} קבע בית-הדין מפי כב' השופט אייל אברהמי:

"11. סיכומו-של-דבר, התובע לא הוכיח כי מצבו הרפואי הוא שמנע ממנו להמשיך בעבודתו. לכן, אין לראות בהפסקת עבודתו כהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים עקב מצב בריאותי לקוי, לאור הוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

מה שמנע את המשך עבודתו היה מעצרו בגין מעשה החבלה בנסיבות מחמירות שבגינו ריצה מאסר ארוך. התובע לא פוטר, איפוא, אלא יחסי העבודה נגדעו לאור מאסרו. מדובר, איפוא, בנסיבות של סיכול חוזה העבודה. נציין כי תקיפת העובד האחר במקום העבודה וגרימת חבלה בנסיבות מחמירות יכול שהיתה מצדיקה את פיטוריו או את שלילת זכאותו לפיצויי הפיטורים בהתאם לסעיף 16 לחוק ובשים-לב לסעיף 53(ב) לתקנון העבודה.

סוף דבר, התביעה לתשלום פיצויי פיטורים נדחית."

ב- תב"ע (יר') 35-839/97 {אליאס גססאי נ' מחצבת שפיר, תק-עב 98(2), 1452 (1998)} קבע בית-הדין מפי כב' השופטת ד' פרוז'ינין:

"6. א. התובע, לא זו בלבד שלא המציא מסמכים רפואיים התומכים בטענה כי נאלץ לעזוב את עבודתו מטעמי בריאות, אלא שבעדותו חזר התובע ואמר כי הרופא התעסוקתי שאליו פנה, קבע כי הוא כשיר לחזור לעבודה (עמ' 3, שורה 5).

לפיכך מדברי התובע עצמו עולה כי בעת שהתפטר לא היו קיימים עוד טעמי בריאות אשר מנעו את חזרתו לעבודה.

לפיכך נדחית תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים."

ב- תב"ע (נצ') נו/35-241 {סוליקה ביטון נ' חנה ומרדכי לוי, תק-עב 97(3), 155 (1997)} קבע בית-הדין מפי כב' השופט חיים ארמון:

"הזכאות לפיצויי פיטורים
16. מהאמור לעיל עולה כי התובעת הפסיקה את עבודתה לרגל טענתה על מצבה הבריאותי. טענה זו אכן נתמכת במסמכים הרפואיים שהגישה. הנתבעת קיבלה את טענת התובעת על כך שהמצב הבריאותי מצדיק את הפסקת העבודה, לא ביקשה ממנה אישורים רפואיים, אלא רק ביקשה להבטיח את המשך קבלת השירות, באמצעות בתה של התובעת, עד שהמצב הבריאותי ישתפר, אלא שהוא לא השתפר.

17. בנסיבות אלה אנו סבורים כי אכן יש לראות את התובעת כמי שהתפטרה מחמת מצב בריאותה, הגם שלא הגישה בעוד מועד אישור רפואי ספציפי על המלצה להפסיק את עבודתה. התובעת העידה (ואנו מאמינים לה) כי אילו היתה הנתבעת מבקשת אישור כזה בעת שהתובעת מסרה לה על החלטתה - היתה התובעת דואגת להביא אישור רפואי כנדרש.

18. על-כן, בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים."

ב- תב"ע (ב"ש) נה/3-600 {בסול אחמד נ' שותפות קאדים בע"מ, תק-עב 97(2), 1048 (1997)} קבע בית-הדין מפי כב' השופט אייל אברהמי:

"8. במקרה דנן, התובע, כפי שעולה מעדותו, התפטר והמשיך להתגורר ולעבוד בעיר אילת למשך כחודש וחצי נוספים כמסעדן, עבודה אותה הפסיק לאחר שהסתבר לו שאין בה כדי לממש את ציפיותיו - שירוויח טוב יותר.

התובע לא הוכיח כי התפטרותו מעבודתו אצל הנתבעת היתה לרגל מצבה הרפואי של זוגתו, נהפוך הוא.

מחומר הראיות שבפנינו, ספק אם יש קשר כלשהו בין שני העניינים, ובוודאי לא ניתן לומר כי התובע (שהמשיך להתגורר באילת ולעבוד בעבודה אחרת, חלף חזרה לנצרת, שם התגוררה אשתו "החולה" ובני משפחתו) הרים את הנטל המוטל על כתפיו והוכיח כי התפטרותו הינה לרגל מצבה הבריאותי של אשתו. לפיכך, אף אם היה התובע עובד של הנתבעת, כטענתו, הרי דין תביעתו לקבלת פיצויי פיטורים בהסתמך על סעיף 6 לחוק, להידחות."

ב- תב"ע (ת"א) נא/35-1558 {בוקובזה רינה נ' ג'באנז באגט, תק-עב 93(2), 13 (1993)} קבע בית-הדין מפי כב' השופטת ו' וירט-ליבנה:

"6. לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים ואת הטענות שהועלו על ידם מצאתי כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש ממנה כי אכן נאלצה לעזוב את עבודתה בנתבעת בשל מצבו הבריאותי של בעלה.

ובמה דברים אמורים?

סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים מטיל חובה על מעביד לשלם לעובד פיצויי פיטורים בשל נסיבות, שאינן תלויות במעביד או שלא הוא הגורם להן. סעיף כזה יש לפרש בדווקנות כך שרק כאשר העובד אכן נאלץ לעזוב את מקום העבודה, בשל מצב בריאותו שלו או של בני משפחתו וכאשר המעביד אינו יכול להציע לו עבודה שתתאים למצב בריאותו זה, יהא זכאי לפיצויי הפיטורים.

ומהנסיבות שתוארו על-ידי התובעת עולה כי במשך שנה וחודש ממועד התאונה, שאז מצבו של בעלה היה קשה יותר המשיכה לעבוד בנתבעת ורק כאשר ידידה מר סולימן דני עזב את העבודה החליטה לפתע שגם היא חייבת להתפטר וניסתה לתרץ זאת במצבו הבריאותי של בעלה. התובעת הסבירה את הצורך שלה לעזוב את העבודה על-מנת לטפל בבנה הקטן ולאו דווקא בבעלה. התובעת לא הוכיחה כי בעלה זקוק להשגחה וטיפול מצידה וזאת ניתן ללמוד גם מן המסמכים הרפואיים שהוצגו על-ידה (דו"ח ועדת העררים של המוסד לביטוח לאומי). התובעת לא ידעה להסביר מדוע היא חייבת להישאר בבית והסיבה היחידה היתה הטיפול בבנה הקטן. הטיפול בבנה הקטן אינו קשור למצב בריאותו של בעלה. גם אם בעלה של התובעת לא היה נפגע בתאונת דרכים היה עליה למצוא מסגרת לבנה בשעות עבודתה ועל-כן הסבר זה אינו יכול להתקבל לצורך החלת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

מכל העדויות שהובאו בפניי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש על-פי סעיף 6 לחוק כי אכן מצבו הבריאותי של בעלה חייב את התפטרותה במועד שהתפטרה - דהיינו שנה וחודש לאחר התאונה.

יש לציין כי התובעת לא ניסתה לבקש צמצום שעות העבודה אלא הודיעה באופן חד-משמעי כי היא מתפטרת.

ועל-כן, משלא נתקיימו תנאי סעיף 6 לחוק פיצויי הפיטורים יש לראות את התובעת כמי שעזבה מרצונה את עבודתה ואינה זכאית לפיצויי פיטורים.
7. סוף דבר הוא כי התביעה לפיצויי פיטורים נדחית..."

ב- ע"ב (יר') 301091/97 {זהבה רפאלוב נ' סלון לתסרוקות מלכה רוזנר, תק-עב 2001(2), 1091 (2001)} קבע בית-הדין מפי כב' אב"ד ארי תיבון:

"ג. התובעת הציגה מספר מסמכים רפואיים המעידים על כך היא חלתה בפיברומיאלגיה שהיא מחלת שרירים וכתוצאה ממחלתה סבלה מכאבים בגב, בצווארה, ברגליים ובידיים...

ה. במקרה דנן, התובעת נתבקשה לחזור לעבודה, בהתאם למגבלות הרפואיות שיש לה (נספח ג'). העבודה שהוצעה לה היתה בישיבה כמניקוריסטית ופדיקוריסטית.

התובעת לא הגיבה לבקשת הנתבעות ולא חזרה לעבודה. במידה והיתה מנסה לעבוד כפי שהוצע לה, ואז היתה טוענת כי אין מצבה הרפואי מאפשר לה לעבוד גם בהתאם לשינויים אזי היתה זכאית להתפטר ובית-דין היה מזכה אותה בפיצויי פיטורים. אך מאחר והתובעת לא ניסתה כלל לשוב לעבודה, יש לראות במעשיה התפטרות מרצון, דבר המונע ממנה את הזכות לפיצויי פיטורים."

ב- ע"ב (נצ') 1215/98 {עומרי נאיל נ' מרדכי בנימין ובניו, תק-עב 2000(3), 259 (2000)} קבע בית-הדין מפי כב' השופטת שפר ורד:

"התובע טען, אמנם בתצהירו, שעקב מצבו הבריאותי לא יכול היה לעבוד, אולם לא התיימר, אפילו, לטעון, שפנה לנתבעת, ביקש לבדוק אפשרות התאמת תנאי עבודתו למצבו ומגבלותיו, ובקשותיו לא נענו.

ב) בנסיבות אלה, משלא הורם הנטל להוכיח "מצב רפואי" אשר לאורו, ולאור תנאי עבודתו ושאר נסיבות העניין, יביאו למסקנה שאותו מצב הווה "סיבה מספקת" להתפטרות וגם, כאמור, לא פנה וביקש להתאים תנאי עבודתו למצבו - לא עמד התובע בדרישות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 ואין לראותו כמתפטר בדין מפוטר בקשר למצבו הבריאותי."

4. האם העובד חייב להעמיד את עצמו לבדיקה רפואית אצל רופא מטעמו של המעביד?
ב- דב"ע תשן/3-154 {מיכאל קרייטר נ' אבלין אילוז, פד"ע כב 339} קבע בית-הדין, כי "דין הוא כי דרישה של מעביד כי עובד יעמוד לבדיקה רפואית דורשת התייחסות בחוק או הוראה חוזית מפורשת וגם אם קיימת כזאת - לא ניתן לכפותה על העובד... השאלה היא, מה תוצאתו המשפטית של סירובה האמור של העובדת. אין ממש בטענת המעביד. משהוכח כי שני רופאים מוסמכים - רופא לבריאות תעסוקתית ומומחה לבריאות הציבור - קבעו כי אין העובדת מסוגלת להמשיך בעבודתה, רשאית היתה העובדת להתפטר, ודינה היה כדין מפוטרת, אף אם רופאים אחרים היו קובעים ממצאים שונים. זכותו של עובד שלא ליטול על עצמו סיכון רפואי, שעה שרופא המהימן עליו מזהירו מפני תוצאותיו".

ב- ד"מ (ב"ש) 2608/07 {טרז אלבוחר נ' ידע מערכות מיזוג בע"מ, תק-עב 2008(2), 629 (2008)} טענה הנתבעת, כי אין התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים, מקום שהיא חולקת על האישורים הרפואיים שהוצגו בפניה ולאור סירובה של התובעת לעמוד לבדיקה רפואית מטעמה.

בדחותו את טענת הנתבעת קבע בית-הדין כי בנסיבות "בהן מצויידת התובעת בחוות-דעת רפואיות הממליצות על הפסקת עבודתה בשירותה של הנתבעת, מסיבות רפואיות - רשאית התובעת להסתמך על אותם אישורים רפואיים, גם אם יש חוות-דעת רפואית חולקת - ולבסס מכוחם את זכותה לפיצויי פיטורים".

עוד מוסיף בית-הדין וקובע כי "אף אם היתה התובעת עומדת לבדיקה מטעם רופא הנתבעת, אשר היה קובע כי אין מניעה רפואית להמשך עבודתה של התובעת כעובדת הנתבעת - לא היה בכך כדי למנוע מהתובעת מלהתפטר מעבודתה בשירות הנתבעת ולעמוד על זכותה לפיצויי פיטורים על יסוד חוות-הדעת הרפואיות שבידיה. חוות-דעת רפואיות לפיהן המשך עבודתה של התובעת במקום העבודה, יש בו כדי להחמיר את מצבה הבריאותי. במצב דברים זה, אין בסירובה של התובעת לעמוד לבדיקה רפואית מטעם הנתבעת מצדיק את דחיית טענותיה של התובעת לפיצויי פיטורים בשל התפטרות לרגל מצב בריאות לקוי".

5. חובת העובד להודיע למעביד על ההתפטרות והצעת המעביד לתנאי עבודה אחרים שיתאימו את מצבו הרפואי החדש של העובד
על העובד שמתפטר בשל מצב בריאות לקוי, מוטלת החובה להודיע למעבידו על סיבת ההתפטרות וזאת כדי לאפשר למעביד להציע תנאי עבודה אשר יתאימו למצבו הרפואי של העובד כך שלא תתקיים "סיבה מספקת" להתפטרות, כאמור בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

על העובד להודיע למעסיק טרם ההתפטרות על מצב בריאותו כמונע את המשך העבודה שעשה עד כה וזאת על-מנת לאפשר למעסיק להציע לו עבודה אחרת או על-מנת לשנות את תנאי עבודה ולהשפיע בכך על שאר הנסיבות, כך שלא תהא סיבה מספקת להתפטרות.

יחד-עם-זאת, סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים לא קובע כי קבלת פיצויי פיטורים מותנית בכך שאין למעביד אפשרות להציב את העובד בעבודה אחרת חרף התפטרותו. נעיר לעניין זה, כי בהטלת החובה על העובד להודיע למעסיק על מצב בריאותו אין כדי להוביל למסקנה לפיה עובד חייב לקבל כל עבודה אחרת שמציע לו המעסיק, אלא, רק עבודה ההולמת את כישוריו.

יתירה-מזאת, גם אם העובד מסוגל לבצע את העבודה המוצעת לו על-ידי המעביד, בית-הדין ישקול את מצב בריאותו של העובד ואת תנאי העבודה בתפקיד החדש ונסיבות אחרות {ראה לעניין זה ע"ע 1214/02 ישראל שיטרית נ' סטופ אש בע"מ, פד"ע לח 838}.

עובד לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים אף אם מצב בריאותו לקוי, אם התפטר ממקום בו תנאי העבודה שלו מאפשרים לו, מבחינה אובייקטיבית, להמשיך לעבוד. עובד שאיננו רוצה להמשיך לעבוד, לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים רק בשל כך שמצב בריאותו לקוי.

למרות שקיימת חובת הודעה מוקדמת על כוונת "התפטרות בדין מפוטר", מחמת מצב בריאות לקוי, אי-אפשר לומר באופן קטגורי, כי עובד ששתק במעמד ההתפטרות, אך הוכיח בפני בית-הדין בצורה ברורה וחד-משמעית, כי התפטרותו נבעה ממצב בריאותי לקוי, יפסיד את פיצויי הפיטורים {דב"ע לב/3-56 ד"ר נוביצקי ואח' נ' ציונה ביאדר, פד"ע ד 259}.

ב- ע"ב (ב"ש) 1875/07 {לנקרי מיכאל נ' גמיש שיש גרניט בע"מ, תק-עב 2008(3), 1726 (2008)} קבע בית-הדין, כי "יש לתת משקל בלתי-מבוטל לתנאי העבודה במפעל השיש, למקום העבודה, לתנאי מזג-האוויר, לרבות האבק שבסביבת עבודתו של התובע והליקויים הרפואיים מהם סבל התובע ושפורטו במסמכים כדי לקבוע כי די בעובדות מצטברות אלה שהוכחו מפי התובע, כדי לראותם כעילה ראויה להתפטרותו מחמת מצב בריאות לקוי ביולי 2007, אף ללא מתן התראה".

ב- ע"ב (ת"א) 9801/02 {אחמד חמאד נ' נגריית מסיב בע"מ ואח', תק-עב 2008(2), 7400 (2008)} קבע בית-הדין, כי "על-אף שהתובע לא התריע בפני הנתבעת על רצונו להתפטר בשל מצב רפואי, ולא נתן בידיה את ההזדמנות לספק לו עבודה קלה יותר המתאימה ליכולותיו ולצרכיו החדשים, אין הדבר מאיין באופן אוטומטי את זכאותו לפיצויים ויש לבחון כל מקרה לגופו. זאת ועוד, אמנם התובע לא הציג בפני הנתבעת מסמכים רפואיים עובר להתפטרותו, אך כאמור שוכנענו מהמסכים שהוצגו לפנינו, והמתייחסים לתקופה הרלוונטית, כי אכן התקיים קשר סיבתי בין הליקוי הרפואי לסיבת סיום העבודה".

ב- ע"ב (ב"ש) 1801/03 {גונציל גדעון נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, תק-עב 2005(3), 770 (2005)} קבע בית-הדין, כי "משטענת הנתבעת לפיה הוצעה לתובע האפשרות לחזור לעבוד אצל המעביד בעבודה מתאימה אחרת, מהימנה עלי, הרי שעל-מנת שהתפטרות התובע תיחשב להתפטרות בנסיבות המזכות בתשלום פיצויי פיטורים, היה על התובע לקבל הצעת המעביד ולנסות לחזור לעבודה בתפקיד אחר ורק במידה והיה מתברר כי מצבו הבריאותי מונע ממנו להצליח להשתלב בתפקיד החדש, אזי היה התובע זכאי להתפטר בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים".

ב- ע"ע 1214/02 {ישראל שיטרית נ' סטופ אש בע"מ, תק-אר 2003(1), 130 (2003)} קבע כב' השופט רבינוביץ:

"7. אני ער לכך, שלמערער הוצעו עבודות חילופיות, אך כפי שציין חברי הנשיא אדלר, בנסיבות המיוחדות של המקרה, אין לתמוה על סירובו להמשיך לעבוד. החלטה זו נבעה ממצבו הפיזי, ומן הסתם גם ממצבו הנפשי, שלא אפשרו לו עקב מחלתו וטיפולי הדיאליזה, להמשיך בעבודה כלשהי."

ב- ע"ב (נצ') 3572/97 {ניסים עלוש נ' אגודת זבח בע"מ, תק-עב 2000(1), 1671 (2000)} קבע בית-הדין מפי כב' השופטת שפר ורד:

"6. אשר למתן "ההתראה" למעביד

אין חולק באשר לחילופי מכתבים בין באי-כוח הצדדים אשר קדמו להתפטרות התובע, ואשר בהם הובעה, לראשונה בחודש ינואר 1997, היינו מספר חודשים לפני ההתפטרות, דרישה להעביר התובע לעבודה שאיננה בתנאי רעש, וכי בא-כוח הנתבעת לא הציע מטעם הנתבעת, בכל שלב שהוא, לבצע שינוי כלשהו בתנאי העבודה ומכתביו כללו הכחשת מצבו הרפואי הנטען של התובע, דרישה להעמידו בפני מומחה רפואי מטעם הנתבעת, והודעה לפיה הנתבעת אינה מקבלת טענות התובע, אינה מוצאת שמוצדקת התפטרותו, ולא תכיר בזכאותו לפיצויי פיטורים במידה ויתפטר.

כך או אחרת - אין ספק שלנתבעת ניתנה "ההזדמנות" לנסות ולהתאים תנאי העבודה לתובע בהתחשב בליקוייו הנטענים ובהזדמנות זו לא נעשה כל שימוש, מטעמיה של הנתבעת, שניתן בהחלט להבינם אך לא יסייעו לה מה בחינה המשפטית של זכויות התובע.

7. א) סיכומו-של-דבר, ונוכח קביעותינו שלעיל, במצטבר אנו קובעים שיש לראות בתובע מתפטר בדין מפוטר וכי על הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים..."

6. זכאות לדמי אבטלה - האם היתה "הצדקה" להתפטרות העובד? - סעיף 166(ב) לחוק הביטוח הלאומי
סעיף 166(ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כי:

"מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 90 הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה; השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע מה ייחשב כהצדקה לעניין סעיף-קטן זה."

מטרת המחוקק בשלילת הזכאות לפיצויי פיטורים ב- 90 ימי האבטלה הראשונים למי שמתפטר מעבודתו ללא הצדקה, היתה למנוע מצב שמבוטחים יעזבו את מקומות עבודתם מרצונם, בלי הצדקה, תוך שיסמכו על כך שמייד לאחר-מכן יוכלו להתפרנס על-חשבון הקופה הציבורית.

מבוטחים מסוג זה, היו אמורים להמשיך לעבוד באותו מקום עבודה שהיה להם או למצוא מייד מקום עבודה אחר או להביא בחשבון שבמשך 90 ימי האבטלה הראשונים, הם לא יהיו זכאים לדמי אבטלה.

זאת ועוד. אין מקום להחיל סייג כאמור על מי שיש הצדקה לכך שהוא עזב את מקום עבודתו לרגל מצב בריאותי לקוי. כאשר עובד משוכנע בכנות שלשם שמירה על בריאותו הוא אמור להפסיק לעבוד בעבודתו, הרי שיש "הצדקה" לכך שהוא מתפטר מעבודתו, ואין מקום להטיל עליו את ה- "סנקציה" כאמור לעיל, שהמחוקק קבע בסעיף 166(ב) לחוק הביטוח הלאומי.

תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), התשל"ג-1972 קובעת, כי:

"לעניין סעיף 127ח(א) לחוק יראו התפטרות ממקום העבודה מהסיבות האמורות בסעיפים 6 או 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 כהצדקה להפסקת עבודה מרצונו של המבוטח."

נציין, כי הקבוע בתקנה 8 לתקנות לא מהווה "רשימה סגורה" של מקרים שבהם יש "הצדקה" להתפטרות העובד שכן, ניתן לקבוע שהיתה "הצדקה" להתפטרות גם כאשר לא התקיימו הנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים מכוח סעיפים 6 או 11(א) לחוק פיצויי פיטורים.

ב- ב"ל (נצ') 1691/07 {רסלאן עזאם נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 4656 (2008)} נדונה השאלה האם היתה "הצדקה" להתפטרותו של התובע. בית-הדין קבע כי לעניות דעתו, התפטרותו של התובע נעשתה בנסיבות האמורות בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. ההתפטרות היתה בשל מצב בריאותו של התובע, והיתה סבירה בנסיבות העניין.

עוד קבע בית-הדין, כי משנקבע כי התובע חשש בכנות שהמשך עבודתו ימנע ממצב כפות ידיו להשתפר, הרי ניתן לקבוע, כי מבחינה משפטית היתה "הצדקה" להתפטרותו ולפיכך, אין לשלול מהתובע את דמי האבטלה.

ב- ב"ל (ת"א) 7273/05 {מדעי אבנר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 7852 (2008)} נדונה תביעה לקבלת דמי אבטלה. בקבלו את התביעה קבע בית-הדין כי הוא שוכנע, כי "התובע עזב את עבודתו בשל הטיפול שעבר בגין מחלתו. סבורות אנו כי עזיבת התובע לקראת תום הטיפול ולא בתחילתו, מוכיחה את ההיפך מטענת הנתבע. קרי התובע עשה כל אשר ביכולתו על-מנת להמשיך ולעבוד, למרות הטיפול הקשה שעבר, אלא, שלקראת סוף הטיפול הגיע כנראה התובע למצב שלא יכול היה לעבוד יותר ולפיכך ביקש להפסיק את עבודתו, אך ודאי שאין להענישו על כך שהחזיק מעמד בעבודתו תוך נטילת התרופה ולגרום לכך שישללו ממנו דמי האבטלה, המגיעים לו על-פי דין".

7. האם העובד זכאי לדמי הודעה מוקדמת על-פי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים?
בנסיבות בהן הסתיימו יחסי העבודה בין העובד למעביד, אין העובד זכאי לדמי הודעה מוקדמת, שכן סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים קובע מפורשות כי יראו את התפטרותו כפיטורים רק לעניין פיצויי פיטורים {ע"ב (ת"א-יפו) 1574/03 סימנדייב ארקסיה ואח' נ' פאסט פוד דלי בע"מ ואח', תק-עב 2007(3), 3756 (2007)}.

8. הידרדרות נפשית ופיזית והתפטרות
ב- ע"ע 4002-10-11 {עו"ד רפי רויטגרונד נ' ענת כהן, תק-אר 2013(3), 1068 (2013)} נדון ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בחיפה, בו התקבלה תביעתה של המשיבה כך שהמערער חוייב לשלם לה פיצויי פיטורים, פיצוי בגין עוגמת נפש והפרשי שכר. במקביל, נדחתה תביעה שכנגד שהגיש המערער.

על-פי העובדות המתוארות בפסק-דינו של בית-הדין האזורי, המשיבה עבדה במשרה חלקית כפקידה במשרדו של המערער, עורך-דין במקצועו ובעלי משרד עורכי-דין, מיום 12.02.95 עד דצמבר 2006. בנוסף לכך היא עבדה בתפקיד סגנית מנהלת חנות "גולף" במרכז הקונגרסים בחיפה. המשיבה סבלה מזה שנים מבעיות לחץ דם וממחלת הזאבת, בידיעת המערער.

המשיבה טענה בבית-הדין האזורי, כי ביום 25.12.06, לאחר שהמערער לא היה שבע רצון מהדפסת מסמך על-ידי המשיבה, הוא התפרץ לעברה בזעם ובצרחות רמות בנוכחות לקוח, קרא לה "מטומטמת" והודיע לה שבכוונתו לפטרה, וכתוצאה מכך מצבה הרפואי והנפשי הוחמר והיא פנתה לטיפול, בין-היתר באמצעות כדורי הרגעה.

אירוע זה הוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. המשיבה קיבלה יום לאחר-מכן מכתב מרופא תעסוקתי, ד"ר שלוסברג, ולפיו היא אינה כשירה לעבוד עקב החמרת מחלת הזאבת. המשיבה מסרה את המסמך למערער והודיעה לו שבכוונתה לסיים את עבודתה אצלו לאור מצבה הבריאותי, ובאותו מעמד כתבה מכתב התפטרות שנוסח לפי דרישת המערער, לטענתה תחת איומים.

ביום 04.01.07 הגיע המערער למקום עבודתה הנוסף של המשיבה ב"גולף" ומשמצא אותה עובדת שם הוא צרח עליה וכינה אותה בכינויים משפילים "חצופה, שקרנית", וגער בה בנוכחות לקוחות וחבריה לעבודה. המערער אף שב לחנות פעם נוספת לאחר-מכן והמשיבה שחששה מפניו נאלצה לברוח ולהסתתר במחסן החנות.

המשיבה שלחה למערער מכתב באמצעות בא-כוחה ובו טענה, כי התפטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים, ודרשה את מלוא זכויותיה עקב סיום העבודה אצלו. המערער כתב לה בתגובה, כי הוא דוחה את דרישתה לתשלום פיצויי פיטורים וטען, כי היא התפטרה מעבודתה ללא מתן הודעה מוקדמת, ועל-פי חישוביו בקיזוז הנזק שנגרם לו אין למשיבה כל יתרת זכות אצלו.

מכאן תביעתה של המשיבה לבית-הדין האזורי, בה עתרה לתשלום פיצויי פיטורים, תשלום יתרת שכר עבור חודש דצמבר 2006, העברת ששת תלושי השכר האחרונים, ותשלום פיצויים בגין עוגמת נפש. המערער הגיש תביעה שכנגד בה עתר לחייב את המשיבה בפיצוי בגין אי-מתן הודעה מוקדמת ונזקים שנגרמו לו בגין הפסקת עבודתה.

בית-הדין האזורי קבע בפסק-דינו, כי עלה בידי המשיבה להוכיח, כי מצבה הרפואי הוא שהביא להתפטרותה מעבודתה אצל המערער ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, ובנסיבות העניין גם הוכח, כי היא התפטרה מעבודתה עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות שבהן אין לדרוש ממנה, כי תמשיך בעבודתה, בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. בית-הדין האזורי ביסס את מסקנתו על הממצאים והקביעות הבאות:

הקביעה הראשונה, על-פי מסמכים רפואיים המשיבה סובלת מגיל צעיר מבעיות לחץ דם וממחלת הזאבת, ועל-פי מכתב מטעם רופא תעסוקתי היא אינה יכולה להמשיך בעבודתה עקב מצבה הרפואי. כך גם נכתב בחוו"ד מומחה בתחום הפסיכיאטריה מטעם המוסד לביטוח לאומי, כי האירוע גרם להפרעת הסתגלות דיכאונית ממנה סובלת המשיבה והשפעת האירוע רבה ביותר לעומת גורמים אחרים בחייה.

הקביעה השניה, המערער אישר בעדותו, כי הוא צעק על המערערת באירוע מיום 25.12.06, ובחקירתו בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי הוא אישר כי הוא גער בה על כך שלא הדפיסה מסמך כמו שצריך. בעקבות האירוע היא פנתה לייעוץ וטיפול רפואי וההחמרה במצבה בעקבות האירוע הוכרה כתאונת עבודה.

הקביעה השלישית, העובדה שהמשיבה המשיכה לעבוד בעבודתה הנוספת לאחר שהפסיקה את עבודתה אצל המערער, אין בה כדי לפגוע בזכותה להפסיק את עבודתה אצל המערער עקב החמרה במצב בריאותה או לשלול את זכותה לפיצויי פטורים בשל כך. כמו-כן מעדותה של המשיבה עלתה ההתרשמות לפיה היא חששה מהמערער וראתה בו כמפחיד ומאיים כלפיה, ועל-פי הפסיקה יש לתת משקל לתחושתו הסובייקטיבית של העובד החולה אם היא מגובה במסמכים.

הקביעה הרביעית, אין הצדקה לאפשר למערער לבדוק את המשיבה על-ידי רופא מטעמו ואין לחייב אותה בויתור על סודיות רפואית. די בהוכחות שהציגה המשיבה בעצמה מטעם שני רופאים מוסמכים.

הקביעה החמישית, לעניין סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, בהתייחס לאירוע מיום 25.12.06, לפי כל קנה מידה אובייקטיבי לא היה מקום לכך שהמערער יכנה את המשיבה "מטומטמת" בפני לקוחות המשרד ויצעק עליה ויאיים בפיטוריה. כמו-כן לא היה מקום להתפרצותו כלפיה במקום עבודתה השני. בנסיבות אלה אין לדרוש מהמשיבה שתמשיך לעבוד אצלו והיא זכאית לפיצויי פיטורים גם מכוח סעיף זה.

בית-הדין האזורי קבע, כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בפועל ביום 28.12.06, מועד חתימת ומסירת מכתב ההתפטרות מטעם המשיבה. מכאן שהוותק שלה לצורך פיצויי פיטורים עומד על 11.875 שנים. עוד נקבע, כי המערער יעביר לידי המשיבה את תלושי השכר שלה בגין תקופת עבודתה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי לאור הקביעה לפיה המשיבה היתה זכאית להתפטר לאלתר בגין ההחמרה במצבה הרפואי, אין לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה לאחר ה-28.12.06, התביעה שכנגד שהגיש המערער נדחתה. עוד צויין, כי המערער לא טרח להוכיח את מהות הנזקים שנגרמו לו ואת שיעורם.

לפיכך, תוצאת הדברים היא שהמערער חוייב לשלם למשיבה פיצויי פיטורים בסך 26,992 ש"ח, פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 30,000 ש"ח והפרשי שכר בסך 500 ש"ח.

המערער טען בפני בית-הדין, כי התיאור העובדתי של האירועים מיום 25.12.06 ומיום 04.01.97 הינו, לדבריו "שקר ורמיה, ומדובר בתרגיל עוקץ שעשתה המשיבה למערער", וכן מדובר ב"עלילה זדונית וחסרת בסיס". על-פי הטענה, התיאור העובדתי מבוסס על גרסתה של המשיבה בלבד בלי שהובאו עדים נוספים, ומאמציו להביא לעדות את הלקוח שהיה נוכח בעת האירוע הראשון עלו בתוהו בשל סירובו של בית-הדין לאפשר לשמוע את העדות. בכך, על-פי הנטען, בית-הדין האזורי לא עשה כחובתו לעניין בירור האמת בתיק, והסתמך על הרופאים בקביעת העובדות. כך נטען, כי גם האמור במסמכים הרפואיים נכתב על-סמך גרסתה של המשיבה בלבד בלי שנשמעה גרסת המערער.

עוד טען המערער, כי היה מקום לחייב את המשיבה לחתום על כתב ויתור על סודיות רפואית כך שיתאפשר לו לסתור את טענותיה הרפואיות, ולאפשר לו לחקור את הרופאים החתומים על המסמכים הרפואיים.

בנוסף טען המערער, כי בית-הדין האזורי התעלם מהחלטת ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי שקבעה כי אין קשר בין מצבה הנפשי לאירוע הנטען.

לדבריו, הוא נהג במשיבה בהגינות לאורך שנות עבודתה אצלו, והמשיבה נהגה בחוסר תום-לב כאשר טענה, כי הוא לא נתן לה חופשה שנתית לאורך כל התקופה, ולא כללה רכיב זה בתביעתה.

המשיבה, מנגד, טענה, כי פסק-דינו של בית-הדין האזורי מנומק ומבוסס ולא נפל בו פגם המצדיק התערבות בו מצד ערכאת הערעור, הואיל והוא מכוון נגד ממצאים עובדתיים שקבע בית-הדין האזורי. המשיבה הדגישה, כי פסק-הדין מבוסס על מספר ראיות ועדויות, והוא עולה בקנה אחד עם הוראות הדין בעניין. באשר לעד לגביו טען המערער, נטען, כי אי-הבאתו פועלת לחובתו של המערער אשר נהג באופן רשלני בעניין, ובית-הדין האזורי נהג כלפיו כמידת בית הלל בניהול ההליך.

בית-הדין הארצי קבע, כי יש לדחות את הערעור ולאשר את פסק-דינו של בית-הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, שכן, פסק-הדין של בית-הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבות בו.

מעיון בפסק-דינו של בית-הדין האזורי ובעובדות המתוארות בו, עלתה תחושה לא נוחה, וזו בלשון המעטה, מהתיאורים המצביעים על היחס המשפיל והמבזה שהפגין המערער כלפי המשיבה, ביותר מהזדמנות אחת ובאופן פומבי, יחס אשר אין לקבל אותו או להשלים איתו ביחסים בין-אישיים בכלל וביחסי עבודה בין מעסיק לעובדת בפרט. העובדות המתוארות בפסק-הדין אף חמורות שבעתיים, כאשר היחס כלפי המערערת הביא להידרדרות במצבה הרפואי והנפשי עד כדי מצב עניינים בו רופא תעסוקתי קבע, כי היא אינה כשירה להמשיך בעבודתה לאחר החמרה במצב הזאבת ממנו היא סבלה עוד קודם לכן, בידיעת המערער.

עוד הוסיף בית-הדין, כי פסיקתו של בית-הדין האזורי אינה מבוססת על גרסתה של המשיבה בלבד, אלא היא עומדת על כמה וכמה אדנים. בית-הדין האזורי ביסס את קביעותיו העובדתיות על מכלול הראיות בתיק וביניהן טענות הצדדים, מסמכים רפואיים, התרשמות בלתי-אמצעית מעדויות המערער והמשיבה שנשמעו בפניו, ותיק המוסד לביטוח לאומי בעניין ההכרה באירוע כתאונת עבודה לרבות הודעתו של המערער בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי.

לאור כל האמור לעיל, בית-הדין הארצי דחה את הערעור.

9. זכאות מכוח שתי חלופות על-פי החוק
ב- בר"ע 1246-07-13 {בן ציון פלד נ' יעקב אלחרר, תק-אר 2013(3), 945 (2013)} בית-הדין קבע, כי כי זכאותו של התובע יכולה לקום גם מכוח סעיף 6 או מכוח סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים. באשר לאפשרות להעלות טענות חלופיות בנסיבות מעין אלה כבר נקבע, כי "לעיתים נסיבות הפסקת העבודה עשויות להתפרש או כפיטורים או כהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים. באותן נסיבות ההבדלים בין השניים נעוצים בדקדקנות משפטית, המובילה בשתי החלופות לתוצאה של זכאות לפיצויי פיטורים. מה שקובע, הן הנסיבות כפי שעולות מחומר הראיות {"חזית הדיון"} ואלה יכולות להוביל במקרה זה למסקנה, שהיו במקרה זה פיטורים או התפטרות בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים". {ע"ע 132/03 ראובן כהן נ' רשות העתיקות, תק-אר 2004(4), 265 (2004); 38449/11 ע"ע דיגיטל וריפיקיישן טכנולוגיות 2007 בע"מ נ' לב פוטיחה, תק-אר 2012(4), 1125 (2012)}.

עוד הוסיף בית-הדין, כי טענת העובד לפיה התפטר מחמת מצב בריאותו זכתה להדגשה רק בהליך הערעור, וגם זאת כטענה משנית. אילו מלכתחילה היה העובד מבסס את עילת תביעתו על התפטרות מחמת מצב בריאותו, והיה מוכיח את עילתו כדבעי, היה על בית-הדין האזורי לשקול האם נסיבות אלה מזכות אותו בפיצויי פיטורים {ע"ע 1214/02 ישראל שיטרית נ' סטופ אש בע"מ, תק-אר 2003(1), 130 (2003)}.

אלא מאי, בדרך שאדם רוצה לילך בה - מוליכים אותו. כפי שהוברר לעיל, העובד עמד על טענתו, כי פוטר לכל אורך הדיון לפני בית-הדין האזורי. העובד אמנם ער לכך, כי "טענה זו לא נטענה בכתב התביעה, אולם היא עלתה בצורה מפורשת בכתב ההגנה שכנגד וקיבלה תימוכין בכל המסמכים הרפואיים שהציג".

מקור טענתו זו של העובד נובע מטענתו בכתב ההגנה המתוקן שהגיש לתביעה שכנגד ובתצהירו המשלים, שם נאמר:

"56. בהקשר זה יצויין, כי גם אם תתקבל גרסת התובעת שכנגד, לפיה הנתבע שכנגד הוא זה שהתפטר (טענה המוכחשת ע"י הנתבע שכנגד), הרי שכאמור בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, יש לראות בהתפטרות כפיטורים, לאור מצבו הבריאותי, שנגרם כתוצאה ישירה מתנאי העבודה והלחץ בו היה נתון כתוצאה מכך."

טענה זו לא נטענה בכתב התביעה, אלא הועלתה בכתב ההגנה המתוקן כטענת הגנה חלופית, שלגביה צויין במפורש, כי היא מוכחשת. במילים אחרות, העובד עצמו לא תמך את עילת תביעתו לפיצויי פיטורים בטענה זו, ולא חזר עליה בסיכומיו לפני בית-הדין האזורי. ודוק: אף לפני בית-הדין טען העובד, כי לא התפטר, אלא פוטר, ואף הוסיף, כי עקב מחלתו, כלל לא היה מסוגל לגמור בדעתו להתפטר.

אי-לכך, אין לאפשר לעובד להיבנות בהליך הערעור מטענה שכלל לא נטענה או הוכחה על-ידו לפני הערכאה הדיונית, אשר הוא עצמו אף הכחיש את נכונותה ואשר סותרת את קו הדיון כפי שנוהל.

עוד ציין בית-הדין, כי על אף שהעובד המציא אישורים רפואיים מהם עלה שהוא לא היה כשיר לעבודתו מיום 19.08.07, אין באישורים אלה כדי להתגבר על אותה קביעה עובדתית ברורה לפיה הוא זה שבחר להתפטר מעבודתו. למותר לציין, כי שיחת הטלפון בה התפטר העובד קדמה לגילוי המחלה עליה הוא ביסס את טיעוניו לגבי התפטרות עקב מצבו הבריאותי.

עוד ציין בית-הדין, כי בנסיבות אלה אין מקום ללכת בדרך בה הלך בית-הדין בעניין ע"ע 132/03 {ראובן כהן נ' רשות העתיקות, תק-אר 2004(4), 265 (2004)} או בדרך בה הלך בית-המשפט העליון בעניין רע"א 7288/12 {שמואל רוזן נ' צחי אברמוביץ ואח', תק-על 2012(4), 2204 (2012)} שם נאמר כדלקמן: "מקום שלפני בית-המשפט מערכת עובדתית המגבשת זכות לצד אחד וחובה למשנהו, וככל שעובדות אלה נטענו מתחילה, נימוקיו המשפטיים יכולים להיות שונים מאלה שהועלו בתביעה, ובלבד שהתמונה נובעת מן הראיות שהיתה לצדדים ההזדמנות להידרש אליהן".

זאת, לאור העובדה, כי העובד הוא זה שבחר לנהל את תביעתו במסלול פיטורים, באופן עקבי וללא סטייה ממנו, תוך הדגשה, כי אין מדובר בהתפטרות, והחזיק בטענה זו אף בערעור שלפנינו. אשר-על-כן, טענתו של העובד, כי התפטר מחמת מצב בריאותו, נדחתה.
כך קבע בית-הדין גם לגבי טענת העובד, כי התפטר בדין מפוטר מחמת הרעת תנאים או מחמת נסיבות בגינן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו. טענה זו לא נטענה לפני בית-הדין האזורי, קל וחומר שהיא לא הוכחה, ומשכך בית-הדין לא נדרש לה בהליך הערעור וקבע, כי דינה להידחות.

יתרה-מזו: בכתב ההגנה המתוקן שהוגש בתביעה שכנגד אף נטען, כי "עבודה בשעות חריגות היתה חלק בלתי-נפרד משגרת יומו" של העובד, כי "הוא מעולם לא הלין על כך" וכי "כל בר-דעת המכיר אפילו באופן שטחי את שוק ההייטק יודע היטב מהן שעות העבודה הנדרשות מהעוסקים בתחום, קל וחומר מהעובדים הבכירים." לאור דברים אלה, תמוהה טענתו של העובד בערעור כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים מחמת הרעה בתנאי עבודתו.

לאור האמור לעיל ומאחר שעילת ההתפטרות מטעמי בריאות או מכל טעם אחר המזכה בפיצויי פיטורים לא נטענה, וככל שנטענה לוותה מיד בצמוד בהכחשתה, קבע בית-הדין, כי אין מקום להתייחס לטענות העובד אשר הועלו במסגרת הערעור, כי למעשה לא פוטר, אלא התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים. אשר-על-כן, נקבע, כי בדין דחה בית-הדין האזורי את תביעת העובד לפיצויי פיטורים.

לאור כל האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי דין שני הערעורים להידחות.

10. הודעה מראש למעסיק ותפקיד חלופי התואם את מגבלותיו הרפואיות של העובד
ב- ע"ע 141/10 {ג'קי רבח נ' דן חברה ציבורית לתחבורה בע"מ, תק-אר 2012(4), 561 (2012)} קבע בית-הדין, כי מההלכה הפסוקה העוסקת בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, עולה, כי פסיקה זו מטילה חובה על עובד, המבקש להתפטר מחמת מצב בריאות, להודיע על כך מראש למעסיק, על-מנת לאפשר לו להציע תפקיד חלופי התואם את מגבלותיו הרפואיות של העובד. עם-זאת הודגש, כי העובד אינו מחוייב לקחת על עצמו כל תפקיד חלופי כאמור, אלא רק משרה אשר "הולמת את כישוריו" {ע"ע 1214/02 ישראל שיטרית נ' סטופ אש בע"מ, פד"ע לח 838 (2003)}.

ב- ע"ע 523/07 {עמותת בית הורים הדקל נ' ולנטינה בורק, תק-אר 2008(3), 728 (2008)} נדון ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב, בו התקבלה בחלקה תביעתה של המשיבה והמערערת שכנגד לתשלום פיצויי פיטורים לאחר שהתפטרה מעבודתה בבית האבות אותו הפעילה עמותת בית-הורים "הדקל", שהיא המערערת והמשיבה שכנגד.

מהעובדות שקבע בית-הדין האזורי נלמד, כי העובדת החלה לעבוד בבית האבות שמפעילה העמותה באפריל 1998, ועבדה בעמותה בסך הכל במשך 66 חודשים. ביום 06.09.03 נפגעה העובדת בגבה בעת שהרימה קשישה בבית האבות. האירוע הוכר כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי בעקבותיה הוכרו לה אחוזי נכות מעבודה {10% נכות צמיתה}.

העובדת שבה לעבודה בבית האבות לאחר תום תקופת ימי אי-הכושר שהוכרו לה בעקבות הפגיעה בעבודה, אך בסופו-של-דבר התפטרה מעבודתה. אין מחלוקת בין הצדדים, כי העובדת התפטרה מעבודתה ולא פוטרה.

העובדת הגישה תביעה לבית-הדין האזורי נגד העמותה לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 35,631 ש"ח, בטענה, כי יש לראות בהתפטרותה כדין פיטורים אשר בוצעו על רקע מצב בריאותי לקוי ובהסתמך על ממצאים רפואיים אשר על-פיהם היתה מנועה מלעבוד בעבודות שהוצעו לה על-ידי העמותה. העמותה, מצדה, הגישה תביעה שכנגד לקבלת פיצוי בגובה שכר חודש כדמי הודעה מוקדמת להם היתה זכאית מהעובדת.

בפני בית-הדין האזורי נשמעו, מספר עדויות, אשר העידו מטעם העמותה. בית-הדין האזורי פסק, כי העמותה תשלם לעובדת פיצויי פיטורים חלקיים בשיעור של 80% ובסך הכל 27,892 ש"ח, ודחה את התביעה שכנגד של העמותה.

להלן נוסח פסק-דינו של בית-הדין האזורי: "הראיות והמסמכים הרפואיים שהוגשו לפנינו מלמדים, שאכן התובעת לאחר התאונה היתה מוגבלת רפואית. כך למשל, ת/5 מדבר על "קושי בהרמת משאות", ת/4 מדבר על "אי-כשירות" זמנית לעבודה ו- ת/3 מדגיש כי במשך שלושה חודשים: "מומלץ להעסיק את הנ"ל ללא הרמת חולים או משאות" {"המסמכים הרפואיים"}".

כמו-כן הוכח במשפט, כי עבודתה הרגילה של התובעת אכן היתה כרוכה בהרמת משאות. עם-זאת, המעביד הביע נכונות מסויימת להקל על תנאי העסקת התובעת ובכך לציית להוראת המסמכים הרפואיים. דוקא התובעת מצידה הערימה קשיים על נכונותו העקרונית של המעביד לחזור ולשלבה בעבודת בית האבות.

העובדת, במקום לשתף פעולה עם מעבידה, במציאת נוסחה מאוזנת של עבודה במגבלות הקיימות היא היתה באה והולכת במקום העבודה כאוות נפשה, ללא שום קבלת מרות של המעביד. והכל, בתירוץ של "מצבה הרפואי". יש לזכור, כי "מצבה הרפואי" של התובעת לא היה אי-כושר מלא לעבודה, אלא מגבלות מסויימות בתיפקוד. בית-הדין דורש מעובד הנקלע למצב כזה, מידה רבה של נכונות לשתף פעולה עם מעבידו למציאת "שביל הזהב" להמשך יחסי העבודה. התובעת חטאה בכך שחיבלה במאמץ של המעביד לנסות לשלבה בעבודות קלות בבית האבות.

בית-הדין ראה בהתנהגות התובעת משום "הפרת משמעת חמורה", המצדיקה הפחתת "פיצויי הפיטורים" המגיעים לה עם פיטוריה וקבע, כי היה בהתנהגות העובדת משום "מצג" המחמיר את מצבה הרפואי, וזה הוכר בפסיקה כפעולה המפרה את אמון המעביד ומצדיקה הפחתת פיצויי הפיטורים {ע"ע 300353/98 יוסף הרמן נ' סונול ישראל בע"מ, תק-אר 2002(4), 86 (2002)}.

העמותה הגישה ערעור על פסק-הדין בו הלינה על עצם חיובה בתשלום פיצויי פיטורים לעובדת ועל דחיית התביעה שכנגד שהגישה לבית-הדין האזורי. העובדת הגישה ערעור שכנגד בו היא טענה, כי היה מקום לפצותה בפיצויי פיטורים מלאים ולא חלקיים. ביום 23.10.07 ניתנה החלטה על-ידי בית-הדין האזורי לעכב את ביצוע פסק-הדין עד להכרעה בערעורים.

העמותה טענה, כי המערערת התפטרה בנסיבות אשר אינן מזכות אותה בפיצויי פיטורים. לטענתה, בנסיבות העניין, בהם העובדת התפטרה ולא פוטרה, יש לבחון את תחולת החריג המופיע בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

על-פי קביעותיו העובדתיות של בית-הדין האזורי עצמו, העובדת לא עמדה בנטל להוכיח שמתקיימים החריגים בסעיף האמור, על-כן היה מקום לדחות את תביעתה.

התוצאה המשפטית הנובעת מהעובדות שנקבעו בבית-הדין האזורי היא שהעובדת אינה זכאית כלל לפיצויי פיטורים. עוד הוסיפה העמותה, כי עניין "הפרת המשמעת החמורה" אינו רלוונטי לניתוח המשפטי. העמותה הדגישה כי היא פעלה לספק לעובדת עבודה קלה פיזית ובהתאם למגבלותיה הרפואיות, כגון האכלת קשישים ופינוי מגשים מחדר האוכל.

כן נטען, כי יש לקבל את התביעה שכנגד ולחייב את העובדת בתשלום פיצוי על אי-מתן הודעה מוקדמת, הואיל והיא עזבה את עבודתה ללא מתן הודעה מראש.

העובדת מנגד, חלקה על קביעותיו העובדתיות של בית-הדין האזורי וטענה, כי העמותה נהגה כלפיה בחוסר תום-לב כאשר הציעה לה עבודות פיזיות "קשות" ו"מפרכות" כהגדרתה, כגון שטיפת רצפות של 10 חדרי חולים במשך כ- 6 שעות ושטיפת רצפות בחדר אוכל גדול, ולאחר שבקשתה לקבלת עבודות קלות יותר לא נענו, היא נאלצה להתפטר מעבודתה.

העובדת טענה עוד, כי אין במעשיה משום "הפרת משמעת חמורה", הואיל ולא הוצעו לה עבודות התואמות את מצבה הרפואי. לעניין ההודעה המוקדמת, טענה העובדת, כי מתקיימות בעניינה נסיבות מיוחדות בהן אין לדרוש ממנה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, בהתאם להוראות סעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות.

בית-הדין קבע, כי מפסק-דינו של בית-הדין האזורי לא עלתה תמונה ברורה באשר למסכת העובדתית המדוייקת שהתרחשה לאחר שאירעה לעובדת תאונת העבודה. על-פי פסק-הדין של בית-הדין האזורי, העובדת הודתה, כי היא חזרה לעבודתה לאחר התאונה.

כמו-כן, מטענותיה של העובדת עלה, כי היא שבה לעבודתה לאחר תקופת ימי מחלה בת כחודש ימים, ביום 01.10.03, ולאחר כחמישה ימים פנתה לרופא תעסוקתי וקיבלה תעודת מחלה מיום 07.10.03 עד ליום 27.10.03. לטענתה, היא שבה לעבודה שוב ביום 01.11.03, אך לאחר-מכן {לא צויין תאריך מדוייק} היא נאלצה לעזוב את עבודתה.

העמותה אישרה, כי העובדת נעדרה מעבודתה כחודש לאחר תאונת העבודה, ושבה לעבודה למשך כשבוע מיום 01.10.03, כאשר היא הפסיקה את עבודתה על דעת עצמה. לאחר קבלת אישור הרופאה התעסוקתית מיום 30.10.03, סירבה העובדת לשוב לעבודתה וזאת ללא כל הודעה מוקדמת. יצויין, כי אין מחלוקת שהעובדת בחרה לחזור לעבודתה לאור התעודות של הרופאה התעסוקתית, ובמועד שבחרה לא להתייצב יותר לעבודה לא הציגה לעמותה תעודות אי-כושר המאפשרות לה שלא להתייצב לעבודה. ואכן התעודה הנוספת לנפגעת בעבודה המצויה בתיק הונפקה ביום 19.01.04, זמן רב לאחר הפסקת עבודתה וזה מסביר את העובדה, כי המערערת לא הסתמכה עליה בטענותיה בבית-הדין האזורי אלא רק על תעודות הרופאה התעסוקתית המאפשרות לה לחזור לעבודה באופן מוגבל.

בית-הדין האזורי לא פרש תשתית עובדתית מפורטת בעניין, אך די בממצאים העובדתיים אליהם הגיע כדי להסיק את המסקנה המשפטית המתבקשת באשר לתביעתה של העובדת.

ראשית, קבע בית-הדין, כי העובדת התפטרה מעבודתה, ולא פוטרה על-ידי העמותה. העובדת טענה, כי היא זכאית לפיצויי פיטורים הואיל והתפטרותה היתה כדין פיטורים, ולכן, היה על בית-הדין האזורי לבחון, האם מתקיימים בעניינה של העובדת אחד החריגים הקבועים בחוק, המזכים את העובד בפיצויי פיטורים כאשר הוא זה שהתפטר מעבודתו.

שנית, בפסק-דינו של בית-הדין האזורי מגולמת הנחה, כי העובדת זכאית לקבלת פיצויי פיטורים, זאת כאשר קביעותיו העובדתיות מלמדות באופן ברור ומפורש כי העובדת לא עמדה בנטל להוכיח, כי התפטרותה היא כדין פיטורים המזכים אותה בקבלת פיצויי פיטורים.

עוד הוסיף בית-הדין, כי על-פי פסק-דינו של בית-הדין האזורי, העובדת המציאה מסמכים לפיהם היא יכולה לעבוד בכפוף למגבלותיה רפואיות מסויימות. העמותה הביעה נכונות לשלב את העובדת חזרה בעבודתה בבית האבות ולהקל על תנאי העסקתה באופן שיתאימו למגבלותיה כפי שפורטו במסמכים הרפואיים, והעובדת, מצדה, לא שיתפה פעולה עם העמותה, סירבה לקבל את מרות המעביד ואף "חיבלה", כלשונו של בית-הדין האזורי, במאמץ העמותה לנסות ולשלבה בעבודות קלות יותר. כן קבע בית-הדין האזורי, כי העובדת יצרה "מצג" המחמיר את מצבה הרפואי.

לאור הממצאים העובדתיים הנ"ל, המסקנה המשפטית הנובעת מכך הינה ברורה, העובדת לא עמדה בנטל להוכיח, כי מתקיים בעניינה החריג הקבוע בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים ולא נמצאה סיבה מספקת להתפטרותה באותן נסיבות, ועל-כן דין תביעתה לפיצויי פיטורים, להידחות.

כמו-כן, בית-הדין האזורי קבע, כי מעשיה של העובדת הינם בגדר "הפרת משמעת חמורה" המצדיקה הפחתה של פיצויי הפיטורים. בית-הדין לא הסכים לקביעה זו, הואיל ומעשיה של העובדת אינם מקנים לה מלכתחילה זכאות לפיצויי פיטורים. בית-הדין האזורי התבסס על סעיף 10 לפסק-הדין ב- ע"ע 300353/98 {יוסף הרמן נ' סונול ישראל בע"מ, תק-אר 2002(4), 86 (2002)}, אך בפסק-דין זה קמה לעובד זכאות לפיצויי פיטורים מכיוון שפוטר מעבודתו. לאחר שנקבע, כי קיימת זכאות לפיצויי פיטורים, יש לדון בשאלה האם יש הצדקה להפחתתם.

במקרה שבפנינו, העובדת התפטרה מעבודתה בנסיבות אשר אין לראות בהן משום פיטורים המקנים זכאות לפיצויי פיטורים, ועל-כן אין כל רלוונטיות לשאלה האם יש טעם משפטי להפחית את פיצויי הפיטורים.

עוד הוסיף בית-הדין, כי העובדת טענה, כי העמותה הציעה לה עבודה בשטיפת רצפות, שטיפת חדרי מדרגות וחדר אוכל ושטיפת כלים במטבח. העמותה טענה, מנגד, כי לא הוצעו לעובדת עבודות ניקיון אלא עבודה בהאכלת קשישים ופינוי מגשים מחדר האוכל והמטבח. בהכרעה בין גרסאות סותרות אלה, בית-הדין קיבל את הכרעתו העובדתית של בית-הדין האזורי, המבוססת על עדויות שנשמעו בפניו, ולפיה העמותה היתה מוכנה לציית להוראות המסמכים הרפואיים, ובית-הדין קבע, כי אין הצדקה להתערב בה.

אמנם, הוכרה לעובדת נכות צמיתה בשיעור של 10% על-ידי המוסד לביטוח לאומי, אולם על-פי אישור הרופאה התעסוקתית מיום 30.10.03 העובדת היתה "כשירה לעבודות ניקיון, עבודה במטבח (ללא הרמת סירים מלאים) ולטיפול בקשישים (ללא הרמתם)". כמו-כן, באישור הרופאה התעסוקתית מיום 21.12.03 נאמר כך: "הנ"ל אינה כשירה לעבודה הכרוכה בהרמת חולים או משאות כבדים או כיפופים מרובים למשך 3 חודשים. עבודות קלות במסגרת חדר אוכל ומטבח מתאימות לה. עזרה לקשישים כולל האכלה יכולה להתאים. אין להעסיקה בעבודת ניקיון".

מכל האמור עלה, כי דין ערעורה של העמותה להתקבל כך שיבוטל חיובה בתשלום פיצויי פיטורים לעובדת.
11. הנתבעת לא הציעה לתובע בתקופה הרלוונטית עבודה חלופית שהתאימה למצבו הרפואי {הפטיטיס c}. לפיכך, קמה לתובע זכאות לתשלום פיצויי פיטורים - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ס"ע (ת"א) 17521-08-11 {נ. ה. נ' חברת ב. ע. ש. גינון והשקיה בע"מ, תק-עב 2015(3), 14832 (2015)} בית-הדין קבע, כי למכתב התפטרותו של התובע צורף אישור רופא תעסוקתי בו נכתב, כי "לאחר שבדקתי את העובד פעם נוספת ועיינתי בחו"ד הרפואית ובמסמכים מעודכנים שהעביר לעיוני הגעתי למסקנות כדלקמן: לא מסוגל להמשיך עבודתו".

כמו-כן, התובע העיד, כי הוא היה מצוי בתקופת מחלה בעטיה של מחלת ההפטיטיס c בה חלה, החל מחודש מאי 2008, ועד למועד התפטרותו וכי בגין כך ערך ביקורים אצל הרופא התעסוקתי מספר פעמים.

הנתבעת לא חלקה על כך שבגין מצב בריאותו לא יכול היה התובע לעבוד בעבודתו ושילמה לו את דמי המחלה משך 90 יום ועד להתפטרותו. כך עלה גם מעדותו של מר ב' ע' שהעיד, כי היה ידוע לו שהתובע חולה. הדבר עלה גם מהמסמכים הרפואיים שהעביר התובע בזמן אמת לנתבעת; מהדברים שנמסרו למר ב' ע' על-ידי עובדים אחרים וכן ממראה פניו של התובע.

לפיכך, בית-הדין קבע, כי התובע עמד בתנאי הראשון האמור בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים שעניינו "התפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי", משאין חולק למעשה, כי קיים קשר סיבתי בין המצב הבריאותי להתפטרותו של התובע. כך, גם בנוגע לקיומם של "ממצאים רפואיים".

באשר ל"נסיבות העניין", קבע בית-הדין, כי בהתאם לפסיקה על העובד ליידע את מעסיקו טרם התפטרותו על קיומה של מניעה בשל מצב רפואי להמשיך בעבודתו וזאת על-מנת לאפשר למעסיקו להציע לו עבודה חלופית {ע"ע 1214/02 ישראל שיטרית נ' סטופ אש בע"מ, תק-אר 2003(1), 130 (2003)}. בעניינו כאמור אין חולק שהנתבעת היתה מיודעת למצבו הרפואי של התובע שאינו מאפשר לו להמשיך בעבודתו בתקופת ימי המחלה בהם נעדר מעבודתו.

באשר למועד הגשת התעודה הרפואית לנתבעת, בית-הדין קבע, כי התובע לא כפר בכך בעדותו, כי רק לאחר יותר מחודשיים ממועד קבלת התעודה הוא הודיע לנתבעת, כי הוא אינו יכול להמשיך בעבודה, אלא שלטענתו פעל כך מאחר שסבר כי יחלים ולא השלים עם העובדה כי לא יוכל להמשיך ולעבוד.

בית-הדין לא מצא פסול בכך שהתובע השתהה בהגשת התיעוד הרפואי של הרופא התעסוקתי לנתבעת מאחר והוא פעל בעניין זה בתום-לב וביקש לבחון את מצבו הרפואי בתום תקופת המחלה העומדת לזכותו מתוך תקווה וציפיה לחזור לעבודתו.

לכך יש להוסיף, כי בפסיקה הנוגעת להתפטרות בשל מצב רפואי לקוי נקבעה זכאות לפיצויי פיטורים גם בנסיבות שבהן העובד הודיע למעסיקו על מצבו הרפואי בד-בבד עם התפטרותו, וזאת מאחר שעם הודעת ההתפטרות עדיין פתוחה בפני המעסיק הדרך להציע לעובד עבודה חלופית ולשנות את "תנאי העבודה" כאמור בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, כך שיתאימו למצבו הרפואי ויאיינו את הצורך בהתפטרות.

כמו-כן, למרות שהעובד אינו מחוייב להיענות לכל הצעת עבודה שמציע המעסיק במקרה כזה, הרי שבהיעדר תגובה ושיתוף פעולה מצידו הוא אינו זכאי לקבל פיצויי פיטורים משלא איפשר למעסיקו לשנות את נסיבות עבודתו כך שיתאימו למצבו הרפואי {דב"ע מא/3-1567 אני ארנון נ' טלמוסיקה בע"מ, פד"ע יד, יח}.

עם-זאת, בית-הדין קבע, כי הנתבעת לא הראתה, כי היא פנתה אל התובע סמוך למועד התפטרותו, בין בעל-פה ובין בכתב והציעה לו הצעה חלופית. משמע, מעדותו של מר ב' ע' עלה, כי לא נעשתה פנייה כזו וכי למעשה לא הוצעה לתובע כל עבודה חלופית.
לכך יש להוסיף, כי התובע כפר בכך שהוצעה לו עבודה חלופית על-ידי הנתבעת בכל שלב שהוא.

עלה מכך, כי הנתבעת לא הציעה לתובע בזמן אמת עבודה חלופית ואף מפניותיה לרופא התעסוקתי עלה, כי גם במועד הפנייה אליו, בסוף חודש נובמבר 2008, לא היה באפשרותה להציע לתובע עבודה מסויימת ולבחון את כשרותו של התובע ביחס אליה, אלא ביקשה לקבל מידע בלבד.

בנוסף לכך, בית-הדין קבע, כי יש לדחות את טענתה של הנתבעת לפיה, קיים טעם לפגם בכך שהתובע הגיש תביעה לדמי אבטלה ביום 27.10.08, בחלוף למעלה מחודשיים ממועד התפטרותו. התובע פעל כך משלא נערכה עד לאותו מועד כל פניה מצד הנתבעת שעניינה בדיקת התובע על-ידי רופא מטעמה או בקשה להמצאת אישורים רפואיים לצורך שילובו בעבודה חלופית.

זאת ועוד, בהתאם לעדותו של התובע, שלא נסתרה, לאחר חצי שנה שבמהלכה קיבל דמי אבטלה ובטרם הסתיימה תקופת זכאותו, הוא מצא עבודה כמפקח במועצה אזורית. עבודה קלה יותר שהתאימה למצבו הרפואי באותה עת. בית-הדין קבע, כי עניין זה מהווה ראייה נוספת לכך שהתובע לא ביקש לסכל את האפשרות לשלבו בעבודה חלופית על-ידי הנתבעת לו היתה מוצעת לו וכי רצונו היה להמשיך ולעבוד בעבודה שמתאימה למגבלותיו.

לאור כל האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי הנתבעת לא הציעה לתובע בתקופה הרלוונטית עבודה חלופית שהתאימה למצבו הרפואי. לפיכך, קמה לתובע זכאות לתשלום פיצויי פיטורים, בהתאם לנתבע בכתב התביעה ובהעדר תחשיב נגדי.

12. הרקע להתפטרותה של התובעת לא היה על רקע מצבה הרפואי - התביעה התקבלה בחלקה
ב- סע"ש (ת"א) 6523-12-12 {יהודית סלע נ' אר.או. קוסמטיקס בע"מ, תק-עב 2015(3), 14480 (2015)} בית-הדין קבע, כי ביחס לטענה בדבר התפטרות על רקע מצב בריאותי, משהתובעת לא הציגה כל אישור רפואי המעיד, כי התובעת לא היתה כשירה לעבוד בעבודתה אצל הנתבעת, נקבע, כי הרקע להתפטרותה של התובעת לא היה על רקע מצבה הרפואי ואין התובעת עומדת בתנאיו של סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

לפיכך, בית-הדין קבע, כי התובעת התפטרה מעבודתה ועל-כן אין היא זכאית לפיצויי פיטורים.

במקרה דומה, ב- ס"ע (ת"א) 10288-05-13 {קבסניצקי אנג'לה נ' לילית קוסמטיקה בע"מ, תק-עב 2015(3), 12625 (2015)} בית-הדין קבע, כי התובעת לא הוכיחה, כי היא התפטרה בשל מצב בריאותה, וזאת, בין-היתר, מהסיבה שהתובעת לא הגישה מסמך רפואי המוכיח, כי במועד התפטרותה סבלה ממצב בריאותי לקוי.

כמ-כן, במועד התפטרותה, לא הגישה התובעת לנתבעת אישור רפואי כלשהו בדבר מצבה הבריאותי.

ואומנם, כבר נפסק, כי המתפטר מחמת מצב בריאותי יכול להשיג תעודות רפואיות גם לאחר סיום עבודתו ואין הוא חייב להציגם במועד ההתפטרות דווקא, ואולם נקבע, כי ה"מימצאים" הרפואיים חייבים לאשר, כי ההרגשה הסובייקטיבית של המתפטר נבעה מליקוי במצב בריאותו בזמן התפטרותו, על-מנת לזכותו בפיצויי פיטורים", כאשר המועד הקובע לבדיקת נסיבות ההתפטרות הוא מועד ההתפטרות.

אך מעיון במסמכים הרפואיים אותם הגישה התובעת עלה, כי אישור הרופא התעסוקתי אותו הגישה התובעת, אישור אשר ניתן בחודש מאי 2011, כ- 4 חודשים לאחר סיום עבודתה של התובעת בנתבעת, לא התייחס כלל למצבה הרפואי של התובעת בעת התפטרותה, אלא אך למצבה הרפואי במועד האישור.

בנוסף, האישור קבע, כי התובעת רגישה לחומר אחד, אפוקסי, והוא אינו קובע, כי התובעת רגישה גם לקובלט, כטענתה. בית-הדין ציין, כי אף לא נקבעו באישור זה התוויות רפואיות כלשהן לגבי איסור על עבודתה של התובעת כדיילת מבצעים או כקוסמטיקאית או עם חומרים כלשהם.

כמו-כן, מסמכי הוועדה הרפואית של ביטוח לאומי {החלטתה של הוועדה הרפואית} ניתנה בחודש ינואר 2013, כאשר הנכות אותה קבעה הוועדה לתובעת, הינה מחודש מרץ 2011 ואילך, ועל-כן נוגעת לתקופה שלאחר סיום עבודתה של התובעת בנתבעת.

אם-כן, מהאמור במסמכים הרפואיים אשר הוגשו לבית-הדין על-ידי התובעת, עלה, כי הם אינם נוגעים למצבה הרפואי של התובעת במועד התפטרותה ואינם מתייחסים לאפשרות המשך עבודתה של התובעת כדיילת מבצעים.

עוד הוסיף בית-הדין, כי הסתירות בגרסתה של התובעת, עירערו את מהימנות גרסתה של התובעת, כי התפטרה מעבודתה בנתבעת בשל מצבה הבריאותי ולא בשל רצונה לעבור לעבוד בחברה אחרת.

לאור האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי התובעת לא התפטרה מחמת מצב בריאותה וכי לא היתה סיבה מספקת להתפטרותה והיא אינה עומדת בתנאי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים ולפיכך אינה זכאית לפיצויים מכוחו.

13. מצבה הרפואי של התובעת חייב את הפסקת עבודתה בנתבעת {תאונת עבודה} - התביעה התקבלה בחלקה
ב- סע"ש (ב"ש) 24601-06-13 {ב' א' נ' דינמיק תעשיות מגבונים בע"מ, תק-עב 2015(3), 8550 (2015)} בית-הדין קבע, כי חוות-הדעת הרפואיות אשר הגישה התובעת תומכות במסקנה, כי היתה סיבה מספקת להתפטרותה לאור מהימנותן וטיבן. מדובר בחוות-דעת של רופאים מומחים, אורטופדים וכן רופאים תעסוקתיים.

כאמור, אין מדובר בחוות-דעת אחת, אלא במספר חוות-דעת. כמו-כן, חוות-הדעת מתייחסות למועדים שונים, מהן עלה, כי המצב הרפואי הבעייתי של התובעת נמשך על-פני תקופה של שנה ועד לאחר סיום עבודתה של התובעת בנתבעת, כאשר ביום 28.11.13 קבע רופא תעסוקתי באופן סופי, כי התובעת לא מסוגלת לחזור לעבודתה.

עוד ציין בית-הדין, כי חוות-הדעת ניתנו כולן במסגרת תעודת מחלה מאת קופת החולים ועומדות בתנאי תקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), התשל"ז-1976.

כמו-כן, אין חולק, שתאונת העבודה הוכרה על-ידי מוסד הפועל מכוח החוק {גוף סטטוטורי}, ניטרלי לחלוטין, וזאת בנוסף לוועדות רפואיות שקבעו קשר סיבתי בין נכותה של התובעת לתאונת העבודה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי גם ללא קביעת המוסד לביטוח לאומי בדבר הכרה באירוע כתאונת עבודה, הוא היה מגיע למסקנה, כי התובעת היתה מעורבת ביום 01.11.12 בתאונת עבודה. מעיון בחומר הרפואי עלה, כי בסמוך למועד קרות האירוע, פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי, ובמסמך רפואי מיום 02.11.12 נרשם, כי התובעת נפגעה אמש בדרכה מהעבודה בקרסול שמאל.

בית-הדין קבע, כי יש לתת משקל מיוחד למסמכים רפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על-מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו {דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי נ' שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349}.

המסמכים הרפואיים אשר הגישה התובעת מעידים בצורה חד-משמעית, כי התובעת היתה מעורבת בתאונת עבודה ביום 01.11.12, והנתבעת לא הצליחה לסתור את האמור באישורים הרפואיים.

לאור האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי משלא הוצגה חוות-דעת נגדית ובהעדר מסמכים רפואיים שיש בהם כדי לסתור את האמור במסמכים הרפואיים ובחוות-דעת הרופאים התעסוקתיים, אשר קבעו, כי בסופו-של-יום מצבה הרפואי של התובעת חייב את הפסקת עבודתה בנתבעת, יש לקבל את טענת התובעת הנסמכת על חוות-הדעת הרפואיות ולפיהם, קיימת סיבה מספקת להתפטרות בדין מפוטרת.

עוד הוסיף בית-הדין, כי הנתבעת הכחישה באופן גורף ושיטתי את קרות התאונה, אך הימנעות הנתבעת מהבאת עדויות רלוונטיות שיתמכו בגרסתה המכחישה את טענת התובעת, כי הודיעה על קרות התאונה, פועלת לחובתה.

הנתבעת לא הצליחה לסתור את טענת התובעת, כי היא הודיעה בזמן אמת לממונה עליה, אודות קרות התאונה, ואף מסרה לה את אישור המחלה. הימנעותה של הנתבעת מהבאת עדויות אלה, מקימה למעשה לחובתה של הנתבעת חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאו אותן עדויות היו פועלות לחובתה של הנתבעת.

עוד ציין בית-הדין, כי העובדה שהנתבעת הכחישה את טענת התובעת וטענה שלא נפגעה בתאונת עבודה, אין בה כדי לשנות מהמסקנה, שכן ממילא המבחן הינו מצב בריאותה של העובדת במועד ההתפטרות, גם אם לא נגרם בשל תאונת העבודה.

כמו-כן, החלטת הרופא התעסוקתי היתה מוחלטת לפיה אין התובעת נדרשת לעבוד עוד בנתבעת. בהתאם לכך, בית-הדין לא קיבל את טענת הנתבעת, כי התובעת יכולה היתה לבצע את עבודתה בישיבה.

עיקר עבודתה של התובעת בוצעה באולם הייצור כפועלת ייצור. התובעת העידה במסגרת תצהירה שבמהלך עבודתה הפיזית היא מאמצת את הרגל יותר מידי, והגיעה למצב שהכאבים החמירו והיא כבר אינה מסוגלת להחזיק מעמד ולהמשיך לעבוד. עדותה זו של התובעת, לא נסתרה.

לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי די בכך בכדי לקשור את מצבה הרפואי של התובעת, המגובה כאמור במסמכים רפואיים, לתנאי עבודתה כפי שתוארו לעיל, ובכדי לקבוע, כי התובעת הוכיחה, כי מצב בריאותה אינו מאפשר לה להמשיך בעבודה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה. לפיכך, קבע בית-הדין, כי התובעת השכילה להוכיח, כי התפטרה מחמת מצב בריאותה הלקוי. לכן, תביעתה של התובעת ברכיב פיצויי הפיטורים, התקבלה.

14. לא עלה קשר סיבתי בין מצבו הרפואי להתפטרותו של התובע {סכרת} - התביעה התקבלה בחלקה
ב- סע"ש (ת"א) 44740-03-13 {יונס מדהני נ' סביצ'ה שותפות רשומה מ.ר, תק-עב 2015(3), 4266 (2015)} בית-הדין קבע, כי מיד בתום עבודתו בנתבעת עבר התובע לעבוד במסעדה אחרת, מסעדת "קלמטה", במתכונת של משמרות ערב ומשמרות כפולות, זאת בניגוד גמור לטענתו לפיה הסיבה להתפטרותו מהנתבעת היתה אי-יכולתו לעבוד במתכונת משמרות ערב ומשמרות ארוכות, בגין מצבו הרפואי.

עוד הוסיף בית-הדין, כי התובע אובחן כחולה במחלת הסכרת במהלך עבודתו בנתבעת, עוד בשנת 2010, והמשיך לעבוד בנתבעת שנתיים לאחר אבחונו. התובע הצהיר, כי נאלץ לעזוב את עבודתו, לאחר שחלה התדרדרות במצבו הרפואי בגינה אף אושפז 3 ימים בבית-החולים "איכילוב", אשפוז אשר לאחריו הודיע התובע למנהל המסעדה, כי במצב דברים זה אינו יכול להמשיך עקב מצבו הרפואי.

אולם, עיון בסיכום האשפוז הרפואי מבית-החולים אותו צירף התובע לתצהירו, העלה, כי התובע אושפז בגין זיהום בקיבה ולא בגין התדרדרות במצבו הרפואי כטענתו.

בנוסף, מעיון באישור רפואי נוסף אותו הציג התובע, עלה, כי התובע פנה בתאריך זה מיוזמתו לרופא משפחה בבקשה להפניה לרופא תעסוקתי. באישור הרפואי נכתב, כי התובע סיפר, כי הגיע מיוזמתו על-מנת להתייעץ לגבי המשך עבודתו, לאור עבודתו במטבח עם סכינים ופחדיו להיחתך לכן לא ידע האם יכול להמשיך בעבודתו לאור מחלתו.

בית-הדין שקל את האמור באישור הרפואי אותו הציג התובע מיום 29.10.12, בו נקבע, כי התובע זקוק לקיצור שעות העבודה והימנעות מעבודה פיזית. כמו-כן, בית-הדין שקל את האמור באישור הרפואי אותו הציג התובע מיום 10.12.12 בו נקבע, כי מומלץ שהתובע יימנע מעבודה פיזית ומשמרות לילה.

אולם, כאמור לעיל, חרף האישורים הרפואיים, הוכח בפני בית-הדין, כי התובע התחיל לעבוד במסעדה חדשה במקביל לסיום עבודתו במסעדת הנתבעת, במתכונת אשר כללה עבודה בשעות רבות ואף משמרות ערב.

כאמור בהתאם להלכה הפסוקה, נדרש קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של העובד לבין התפטרותו. אין די בכך שבמצב בריאותו של העובד היה גורם סיבתי או אחד הגורמים הסיבתיים להתפטרות, אלא שצריך כי יהא ברור, כי אותו גורם פעל למעשה. לפיכך, נקבע, כי אין באמור באישורים רפואיים אלו כדי להוכיח את טענת התובע.

לסיכום, בית-הדין קבע, כי לפי האישורים הרפואיים אותם הציג התובע, לא קיים קשר סיבתי בין מצבו הרפואי להתפטרותו.

15. חוות-הדעת הרפואיות אשר הגישה התובעת תומכות במסקנה, כי היתה סיבה מספקת להתפטרותה לאור מהימנותן וטיבן {הפרעת לחץ פוסטראומתית} - התביעה התקבלה בחלקה
ב- סע"ש (ת"א) 29043-06-13 {ו. ח. נ' לילית קוסמטיקה בע"מ, תק-עב 2015(2), 22422 (2015)} התובעת היתה מעורבת בתאונת עבודה בה נחבלה מדלת במהלך עבודתה. כתוצאה מכך, שהתה התובעת בחופשת מחלה במשך 3 שבועות והתאונה הוכרה על-ידי הביטוח הלאומי כתאונת עבודה.

התובעת נבדקה על-ידי רופא מומחה-נוירולוג, אשר קבע, כי התובעת סובלת מהפרעת לחץ פוסטראומתית.

ביום 13.06.13 הגישה התובעת את כתב תביעתה, בו טענה, כי לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, יש לראות את התפטרותה כפיטורים. התובעת עתרה לקבלת פיצויי פיטורים, הלנת פיצויי פיטורים, פיצויים בגין נזק ממוני ועוגמת נפש.

עוד טענה התובעת, כי לאחר התאונה ניסתה לחזור לעבודתה הרגילה כדיילת יופי, אך מלבד פגיעה פיזית, התאונה הותירה בה משקעים נפשיים שהלכו והחמירו.

הנתבעת טענה מנגד, כי התובעת לא נעדרה מעבודתה ומעולם לא התלוננה על בעיה רפואית שהיה בה כדי להגביל את עבודתה.

בית-הדין קבע, כי חוות-הדעת הרפואיות אשר הגישה התובעת תומכות במסקנה, כי היתה סיבה מספקת להתפטרותה לאור מהימנותן וטיבן.

מדובר בחוות-דעת של רופאים מומחים, פסיכיאטר, נוירולוג וכן רופאה תעסוקתית. כלל חוות-הדעת קבעו מפורשות, כי התובעת סובלת מבעיה בריאותית נפשית.

כאמור, אין מדובר בחוות-דעת אחת, אלא במספר חוות-דעת. כמו-כן, חוות-הדעת מתייחסות למועדים שונים, מהן עלה, כי המצב הרפואי הבעייתי של התובעת נמשך על פני מספר שנים, החל משנת 2011 ועד לאחר סיום עבודתה בנתבעת, כאשר גם ביום 08.04.13 קבע מומחה לפסיכיאטריה, כי מצבה של התובעת נותר ללא שיפור.

עוד הוסיף בית-הדין, כי החלטת הרופאה התעסוקתית היתה מוחלטת לפיה אין התובעת נדרשת לעבוד עוד בנתבעת. בהתאם לכך, בית-הדין לא קיבל את טענת הנתבעת, כי מדובר בהחלטה בדבר אי-כושר לחנות הספציפית בה עבדה התובעת.

לטענת הנתבעת החבלה גרמה לפגם אסתטי בפניה של התובעת לכן לא רצתה לעבוד כדיילת יופי ולא היתה כל מניעה רפואית, כי תעבוד במרכז הלוגיסטי של הנתבעת. אולם, מסקנה זו אינה עולה מהחלטת הרופאה התעסוקתית, אשר אילו סבורה היתה, כי התובעת יכולה לעבוד בתפקיד אחר בנתבעת, חזקה כי היתה מציינת זאת. בנוסף, טענת הנתבעת אף אינה עולה בקנה אחד עם האמור בחוות-הדעת הרפואיות לפיהן התובעת סבלה ממצב נפשי בעייתי אשר הצדיק את הפסקת עבודתה.

כמו-כן, בית-הדין קבע, כי ככל שהוא היה מאמץ את טענת הנתבעת, כי מהחלטת הרופאה התעסוקתית עלה, כי הנתבעת היתה יכולה להציע לתובעת עבודה אחרת, הרי בנסיבות מקרה זה קבע בית-הדין, כי סירוב התובעת להיעתר להצעתה החלופית של הנתבעת, אינה שוללת זכאות לפיצויי פיטורים.

בנוסף לכך, הלכה פסוקה היא, כי בנסיבות מיוחדות, סוג המחלה, מצבו הסוציאלי של העובד המתפטר והעובדה שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בנכותו, יש לשלם לעובד המתפטר פיצויי פיטורים חרף העובדה שהוצעה לו עבודה חלופית {ע"ע 1214/02 שטרית נ' סטופ אש בע"מ , פד"ע לח}.

הלכה זו יפה למקרה דנן, לאור מצבה הנפשי הקשה של התובעת {אשר כאמור לעיל נמשך גם לאחר סיום עבודתה}, נוכח מכלול חוות-הדעת הרפואיות, העובדה, כי התאונה אותה עברה הוכרה על-ידי הביטוח הלאומי כתאונת עבודה, ומשך עבודתה בנתבעת, למעלה מעשור.

בית-הדין הוסיף, כי טענת התובעת, כי פנתה פעמים רבות למפקחות עליה בבקשה למצוא פתרון למצבה, היתה אמינה על בית-הדין. טענה זו בתצהירה עלתה בקנה אחד עם עדותה אשר היתה עקבית ומהימנה, וכן עם עדותן של הממונות על התובעת, מהן עלה, כי הממונות לא היו מעורבות כלל בטיפול בעניינה של התובעת.

עוד הוסיף בית-הדין, כי אילו הנתבעת היתה פועלת בתום-לב והיתה חפצה להציע לתובעת הצעת עבודה אמתית התואמת את מצבה הבריאותי, היה עליה לשתף את הממונות על התובעת בתהליך זה תוך התייעצות אשר להתאמת התובעת לתפקיד המיועד בשים לב לכישוריה ולוותק אותו צברה אצל הנתבעת.

היעדר שיתוף הממונות על התובעת בהחלטה בדבר המשך העסקתה בתפקיד אחר, בפרט משמדובר בעובדת טובה וותיקה, מעיד על העדר כוונה ממשית לשלב את התובעת בתפקיד חלופי אחר ומקעקע את טענת הנתבעת בעניין זה.

לסיכום כל האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

16. אלמלא תאונת הדרכים של בעלה ומצב בריאותו לא היתה התובעת מבקשת להתפטר מעבודתה - התביעה התקבלה בחלקה
ב- סע"ש (ת"א) 4626-06-13 {טינור אנדלאו נ' א.א.א אבירם בע"מ, תק-עב 2015(2), 14932 (2015)} בעלה של התובעת נפגע בתאונת דרכים, ובעקבות הפגיעה ביקשה התובעת לאחר את שעת הגעתה לעבודה לשעה 08:00, על-מנת לאפשר לה לקחת את בנה לגן הילדים {במקום בעלה שהיה עושה כן מדי בוקר טרם פגיעתו}.

הנתבעת סירבה לבקשת התובעת להגיע לעבודה באתר הקריה בשעה 08:00 שכן עבודות הניקיון מתחילות בשעת בוקר מוקדמת, טרם הגעתם של מרבית העובדים לעבודה. לפיכך, ניסו נציגי הנתבעת לאתר עבור התובעת מקום עבודה חלופי.

במסגרת זו, התבקשה התובעת להגיע לתחנת משטרת ישראל בעיר יפו, אך לאחר המתנה ממושכת למפקחת על עובדי הניקיון בתחנה, שלא הגיעה, נאמר לתובעת לשוב למחרת. בפגישתה עם המפקחת למחרת היום נאמר לתובעת, כי אין אפשרות להתחיל את יום העבודה רק בשעה 8:00 מדי בוקר, מכיוון שעבודת הניקיון נדרשת להתחיל בשעה בה הנוכחות בתחנת המשטרה עדיין דלילה.

בהמשך, ביקש מר יהודה ששון, מנהל אזור בנתבעת, להיפגש עם התובעת במשרדי החברה בראשון-לציון במטרה לאתר עבורה אתרי עבודה חלופיים. התובעת הגיעה למשרדי החברה ביום 05.01.11, ובמהלך הפגישה התברר, כי אין אתר חלופי בו ניתן לשבץ את התובעת לעבודה אלא בשעות הערב, ואילו התובעת דחתה את ההצעה לעבודה בשעות הערב מאחר שיש לה ילדים קטנים שהיא נדרשת לטפל בהם בשעות אלה.

בעקבות כך, הוסכם כי התובעת תסיים את עבודתה בנתבעת.

בית-הדין קבע, כי נטל ההוכחה, כי העובד התפטר עקב מחלתו או מחלת בן משפחתו מוטל על העובד הטוען לכך, אך בענייננו הנתבעת אינה חולקת על נסיבות התפטרותה של התובעת {בעקבות תאונת הדרכים שעבר בעלה והעובדה כי היא אינה יכולה עוד להתייצב לעבודה בשעה 06:30 בבוקר, ומר ששון אף אישר, כי התובעת נעדרה מספר ימים מעבודתה בעקבות תאונה זו}.

בהקשר זה נפסק, כי במקרה של התפטרות לרגל מצב בריאות של בן המשפחה אין כל הכרח שההתפטרות תהיה לשם טיפול באותו בן משפחה או "לטובתו", וזאת בתנאי שלנוכח תנאי העבודה ויתר הנסיבות היתה סיבה מספקת להתפטרות {דב"ע ל/3-18 נח בנצילוביץ נ' "אתא" חברה לטקסטיל בע"מ, פד"ע ב, 41}.

עוד הוסיף בית-הדין, כי אלמלא תאונת הדרכים של בעלה ומצב בריאותו לא היתה התובעת מבקשת להתפטר מעבודתה.

כמו-כן, הוכח כי אף ניתנה לנתבעת הזדמנות להציע שיבוצים ותנאי עבודה אחרים כחלופה לסיום יחסי העבודה בנסיבות אלה, אך לא נמצאו תפקידים מתאימים.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע, כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה בנתבעת בסך 7,244 ש"ח.

17. הנתבעת ביקשה ואפשרה את המשך העסקתה של התובעת תוך התאמת המשרה לאילוצים הרפואיים - התביעה התקבלה בחלקה
ב- סע"ש (חי') 42729-12-12 {טטיאנה קוונובסקי נ' בית אבות עדנה בע"מ, תק-עב 2015(2), 5026 (2015)} התובעת טענה, כי התפטרותה מעבודתה כמטפלת בבית האבות באה על רקע מצבה הבריאותי הלקוי, שהתבטא בכאבי גב וברכיים עזים מהם סבלה בשנה האחרונה לעבודתה, ובהתאם להנחיית הרופא התעסוקתי מיום 26.02.12, לפיה עליה "להימנע מהרמת משאות מעל 15 ק"ג לתקופה של 6 חודשים".

לפיכך עתרה התובעת, כי נקבע שמדובר בהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים, לפי הוראת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

בית-הדין קבע, כי אף שהוכח קיומו של מצב רפואי שאינו תואם את מלוא המשימות להן נדרשה התובעת בעבודתה כמטפלת, הרי שהנתבעת ביקשה ואפשרה את המשך העסקתה של התובעת, תוך התאמת המשרה לאילוצים הרפואיים ולפיכך לא התקיים בענייננו החריג הקבוע בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.
עוד הוסיף בית-הדין, כי הוצע לתובעת לכל הפחות לעבוד כמטפלת ללא הרמת מטופלים, אך התובעת סברה שהדבר אינו אפשרי ולכן סירבה להצעה ולא היתה נכונה לכל הצעה אחרת.

נוכח העובדה, כי לא כל הדיירים בנתבעת הינם סיעודיים, ומשלא הוכח בפני בית-הדין, כי תדירות הרמת משקלים העולים על 15 ק"ג, הינה גבוהה בעבודת המטפלת בנתבעת, לא התקבלה הטענה, כי מדובר בהצעה לא ישימה, מה גם שהתובעת לא ניסתה ליישמה, על-מנת לבחון זאת. מכל מקום טענה זו לא הוכחה. הדברים מקבלים תוקף נוסף נוכח זמניות המגבלה הרפואית של התובעת. על יסוד כל המפורט לעיל, בית-הדין דחה את את התביעה לפיצויי פיטורים.

18. התפטרות בשל מצב בריאותי לקוי - בעיית ורידים ברגליים שלא איפשרה עמידה ממושכת - התביעה התקבלה בחלקה
ב- סע"ש (חי') 45277-06-12 {שמלב טטיאנה נ' א. טליה מאפים בע"מ, תק-עב 2015(1), 21266 (2015)} התובעת טענה, כי היא סיימה את עבודתה אצל הנתבעת בשל מצבה הבריאותי, שכן סבלה מכאבי גב ומבעיות ורידים ברגליים, ולאור אופי העבודה בנתבעת, המחייב עמידה ממושכת, לא היה באפשרותה להמשיך לעבוד אצל הנתבעת.

לאור זאת, טוענת התובעת, כי התפטרותה נעשתה בתנאים המזכים אותה בפיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

בית-הדין קבע, כי מאחר ועבודת התובעת בוצעה, ברובה המוחלט, בעמידה, ולעיתים גם תוך הרמת מגשים וכדומה, הרי המדובר בעבודה בעייתית לאור בעיית הורידים ממנה סבלה התובעת, בסמוך למועד התפטרותה, ולאור המלצות הרופאים בעניין, כי לא תעבוד בעבודה הדורשת עמידה ממושכת.

לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים.
19. התובעת טענה, כי היא נאלצה לסיים את עבודתה בשל מחלת ביתה - התביעה התקבלה בחלקה
ב- סע"ש (ת"א) 20076-03-13 {ילנה פדורוקת נ' אטאני מזנונים בע"מ, תק-עב 2015(1), 17309 (2015)} התובעת טענה, כי היא נאלצה לסיים את עבודתה בשל מחלת ביתה. לאור תנאי העסקתה נעדרה תקופות ארוכות מביתה, עבדה שעות ארוכות ורבות, כמו-כן עבדה באופן קבוע בימי שישי שבת וחגים ושהתה בחופשה במשך יום או יומיים בחודש.

מתכונת עבודתה הובילה להזנחת ביתה בפן הבריאותי הנפשי והאישי, תוך שהבת משלמת מחיר כבד על התנהלות הנתבעת אשר כפתה על התובעת את תנאי העסקתה. עוד הוסיפה וטענה התובעת, כי משהיה סיכון ממשי לחיי ביתה ולאור ממצאי לשכת הרווחה וחרף מצוקתה הכלכלית, נאלצה להודיע לנתבעת כי איננה מסוגלת להמשיך במתכונת עבודתה.

מנגד טענה הנתבעת, כי התובעת ניצלה ניצול ציני את מצב ביתה במטרה לקבל פיצויי פיטורים חרף עזיבתה את מקום העבודה. התובעת הונתה את רועי ולא היתה כל סיבה רפואית אשר הצדיקה את עזיבת מקום העבודה כאשר התובעת עברה למקום עבודה חילופי.

התובעת פנתה לרועי והודיעה, כי עליה לעזוב בשל המצב הרפואי של ביתה, מבלי ליתן כל פירוט בעניין. מיד עם פנייתה הוצע לצמצם את שעות עבודתה וימי עבודתה בצורה גמישה כדי לאפשר נגישות לצרכי הבת לפיכך, הוצע לתובעת לעבוד בימים ב'-ה' בלבד עד השעה 14:00. התובעת סרבה בטענה, כי עליה לצאת בשעה 12:00 על-מנת להספיק ולהכין אוכל מיוחד לבתה עד השעה 13:00.

עוד טענה הנתבעת, כי התובעת שיקרה כאשר טענה, כי עליה לעזוב את עבודתה שעה שהגדילה ב- 50% את שעות עבודתה והיקף משרתה אצל שני מעסיקים והשלימה הכנסה בעבודות שמרטפות, כל זאת כאשר הציגה מצג, כי הסיבה לעזיבה הינה צמצום שעות עבודתה לטובת בריאות הבת. מקום בו התובעת לא שינתה ממתכונת עבודתה ואף הגדילה אותה, מתחזקת המסקנה כי התובעת שמה לה למטרה לקבל פיצויי פיטורים.

בית-הדין קבע, כי בנסיבות בהן הוכח, כי הנתבעת הציעה לתובעת עבודה בתנאי עבודה אחרים ומשהתובעת סירבה להצעה זו ועמדה על התפטרותה וכעבור חודש עבדה בעבודה אחרת במשרה מלאה ובעבודה נוספת, ומשהוכח כי שעות העבודה עלו על השעות שהוצעו על-ידי הנתבעת סמוך לאחר הודעתה על התפטרות, ומשהעבודות הנוספות נמצאות בצפון תל-אביב בעוד התובעת מתגוררת בראשון-לציון, אין מנוס מקביעה, כי התנאי השלישי בדבר "סיבה מספקת להתפטרות" לא התקיים במקרה דנן. על-כן, קבע בית-הדין, כי לא מצבה הבריאותי של הבת הוא אשר גרם לתובעת לעזוב את עבודתה בנתבעת.

עוד הוסיף בית-הדין, כי סמיכות הזמנים בין סיום עבודת התובעת בנתבעת לבין תחילת עבודתה במשרה מלאה, בגן הילדים בצפון תל-אביב בעוד התובעת מתגוררת בראשון-לציון מעידה, כי התובעת לא התפטרה מהנתבעת לצורך טיפול בביתה.

לא מדובר בתנאי עבודה נוחים יותר שכן מקום העבודה החדש נמצא אף הוא בתל-אביב וכן שעות העבודה לא פחתו ובכל מקרה לא התאימו לשעות בהן לטענת התובעת נדרשה לטפל בביתה. בנסיבות אלה, קבע בית-הדין, כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה, כי התפטרה בשל מצבה הבריאותי של ביתה. התובעת לא עמדה בתנאים המצטברים שהותוו בפסיקה לצורך זכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

זאת ועוד. בית-הדין קבע, כי לא נטען וממילא לא הוכח, כי במהלך תקופת עבודתה במשך כשמונה שנים, פנתה התובעת לנתבעת והלינה בעניין תנאי עבודתה או עבודה בתנאים בלתי-אנושיים כטענתה. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת האם חשה במהלך תקופת העבודה שרועי התייחס אליה כחיה {כנטען בכתב התביעה} והשיבה כך: "קודם לא. בגלל זה אני בשוק שהוא כך... הוא אמר לי שהכל בסדר ואקבל פיצויים. אחר-כך הוא סיפר סיפורים. 8 שנים עבדתי שם והכל היה בסדר. אחר-כך שעזבתי היה לא בסדר".

על יסוד האמור לעיל, בית-הדין התקשה לקבל את טענות התובעת, כי תנאי עבודתה היו בלתי-אנושיים. אשר-על-כן, תביעתה החילופית של התובעת בדבר התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים בשל תנאי עבודה בלתי-אנושיים, נדחתה.

20. התובעת לא אפשרה לנתבע לשנות את תנאי עבודתה תוך התאמה למגבלות שצויינו באישור הרפואי - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ס"ע (ת"א) 25172-08-11 {ילנה אידלצ'וק נ' אסף בן בסט, תק-עב 2015(1), 15408 (2015)} בית-הדין קבע, כי התובעת לא אפשרה לנתבע לשנות את תנאי עבודתה תוך התאמה למגבלות שצויינו באישור הרפואי {על-פי עדות הנתבע, לא היתה מניעה, כי התובעת תמשיך לעבוד, מאחר שלא נדרשה להרים משאות כבדים}.

טיעונה של התובעת לפיו התפטרה הן בשל יחסו של הנתבע והן בשל מצבה הרפואי, לא התיישב עם עדותה של התובעת או עם המסמכים מזמן אמת, לפיהם בכל נקודת זמן, התובעת הצביעה רק על סיבה אחת בלבד להתפטרותה. עניין זה מחזק את המסקנה לפיה התובעת ביקשה להתפטר מהעבודה, תוך קבלת פיצויי פיטורים, ורק בדיעבד נעשה ניסיון להתאים את האמור במסמכים השונים מזמן אמת לגרסה עובדתית שתתיישב עם הדין. ניסיון זה לא צלח.

לאו האמור לעיל, בית-הדין דחה את התביעה לפיצויי פיטורים.

במקרה דומה, ב- ע"ר (חי') 43660-06-14 {עמיאל קושנר נ' א.צ. אור קול בע"מ, תק-עב 2015(1), 12574 (2015)} בית-הדין קבע, כי המערער לא נתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא העביר אישורי מחלה באופן שוטף למעסיקו במשך כשלושה חודשים. באישור הרופאה התעסוקתית צויין, כי המערער מנוע מלעבוד כ"טכנאי קול", כאשר תפקידו של המערער היה "עובד במה", ואין כל פירוט באישור באשר לסוג המגבלות הרפואיות.

כמו-כן, לא הוכח, כי המערער הודיע למעסיקו על מגבלותיו הרפואיות בטרם הודעתו על סיום עבודתו אצל המשיבה, על-מנת לאפשר למשיבה להציע לו עבודה התואמת את מגבלותיו הרפואיות.

לפיכך, בית-הדין קבע, כי אין הצדקה משפטית להתערב בקביעותיה של הרשמת. לאור האמור לעיל, בית-הדין דחה את הערעור.

במקרה אחר, ב- ס"ע (ת"א) 29316-05-11 {אוליה גולקרוב נ' אינטגרל תעשיות בע"מ, תק-עב 2014(4), 4262 (2014)} בית-הדין קבע, כי בעניינו של המנוח אין כל ראיה לכך שהמנוח מסר הודעה על עזיבת העבודה שבה נימק את צעדו. נהפוך הוא, מהראיות עלה, כי המנוח זנח את העבודה, ניתק קשר עם נציגי הנתבעת ולא מסר כל סיבה לאי-התייצבותו לעבודה.

ממילא, משלא ניתנה הודעת התפטרות ולא נמסרה סיבה להתפטרות, לא התאפשר לנתבעת לתקן את תנאי העבודה {אם מדובר בהתפטרות בנסיבות המנויות בסעיף 11(א)} או למצוא למנוח תפקיד התואם את מגבלותיו הרפואיות {אם מדובר בהתפטרות על-פי סעיף 6}.

לפיכך נקבע, כי נסיבות הפסקת עבודתו של המנוח אינן מזכות בפיצויי פיטורים.

21. התובע התפטר בדין מפוטר מחמת מצב בריאותי {שבר באגן} - התביעה התקבלה
ב- סע"ש (חי') 29873-08-10 {יעקב וולף נ' שטיחי טאפי (2002) בע"מ, תק-עב 2015(1), 7649 (2015)} בית-הדין קבע, כי טענת הנתבעת, כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, מאחר ולא המציא מסמכים רפואיים המעידים על חוסר יכולתו לשוב לעבודה, הינה בגדר היתממות, ואינה סבירה לחלוטין.

עוד הוסיף בית-הדין, כי כתוצאה מנפילת התובע מגובה הרב הוא נפצע באורח קשה, באגן הירכיים ובפלג גופו השמאלי. התובע היה מאושפז בבית-החולים רמב"ם במשך חודשיים, ומנהל הנתבעת, מר שמעון אסרף, ביקר אותו בבית-החולים והיה מודע לחומרת פציעתו של התובע, והעובדה, כי שבר את האגן.

לתובע נקבעה נכות זמנית בשיעור של 100% במשך כשנתיים, ובתאריך 01.03.12 נקבעה לו נכות צמיתה גבוהה בשיעור של 74%.

זאת ועוד, במכתבו לנתבעת מיום 05.01.10 הודיע התובע על התפטרותו בדין מפוטר בשל מצבו הבריאותי, ואי-יכולתו לשוב לעבודה, וציין באופן מפורש, כי נקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 100%. כמו-כן, התובע צירף למכתבו את סיכום האשפוז מבית-החולים רמב"ם, על-פיו ניידות התובע מוגבלת, הוא נעזר בהליכון והוא נזקק לעזרה בביצוע פעולות בסיסיות, כגון, רחצה והלבשה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי הנתבעת לא דרשה מהתובע להמציא מסמכים רפואיים נוספים, מעבר למסמכים שצורפו למכתב התפטרותו כאמור, וטענתה כיום, כי התובע לא פקד את מקום עבודתו במשך חצי שנה לאחר התאונה, ולאחר-מכן הודיע על התפטרותו מבלי שהמציא מסמכים רפואיים המעידים על אי-מסוגלותו לעבוד, הינה חסרת תום-לב.
לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי התובע התפטר בדין מפוטר מחמת מצב בריאותי בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, והינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.

במקרה דומה, ב- תע"א (יר') 2918-09 {נאסר אשקר נ' מצלאוי חברה לבניין בע"מ, תק-עב 2012(2), 11062 (2012)} בית-הדין קבע, כי משנרשם במסמכי בית-החולים, לגבי אישפוז ושחרור מאשפוז, ברור, כי לא מדובר במי שיכול לחזור לעבודת בניין פיזית , בדק בית והימצאות בחוץ כל היום.

לפיכך, בית-הדין קבע, כי התובע עמד בנטל הנדרש בפסיקה, כי עקב מחלתו, כאמור בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים עזב את העבודה. הנתבעת לא ציינה, כי הוצע לו תפקיד חלופי במהלך החודשים אחרי הפציעה בהם עוד שלמה שכר.

במקרה נוסף, ב- ס"ע (ת"א) 1122-01-11 {כפיר גנור 031536964 נ' בכור - כהן מוטורס בע"מ, תק-עב 2014(4), 20672 (2014)} בית-הדין קיבל את גרסת התובע ממנה עלה, כי התובע עמד בנטל ההוכחה, כי הוא התפטר לרגל מצבו הבריאותי, לאחר שנתן בידי המעסיקה אישור רפואי על כך.

22. התובעת לא הציגה תיעוד רפואי רלוונטי הסמוך להתפטרותה מהנתבע - התביעה נדחתה
ב- ס"ע (ת"א) 46356-12-11 {טליה מיכל גרינברג נ' רונן יהודה - אר.ס.קורייר, תק-עב 2014(4), 12081 (2014)} בית-הדין קבע, כי התובעת לא הציגה תיעוד רפואי רלוונטי הסמוך להתפטרותה מהנתבע. בנוסף, במועד הודעת ההתפטרות, התובעת תקפה מילולית את הנתבע ועזבה את מקום העבודה לאלתר, מבלי שאפשרה לנתבע להיערך ולהגיב לטענות התובעת בנושא הסיבה להתפטרותה. בנסיבות אלה, התביעה לפיצויי פיטורים, נדחתה.

במקרה דומה, ב- סע"ש (ת"א) 51837-07-12 {איימן ג'ואברה נ' עדי שיין קבלנים בע"מ, תק-עב 2014(4), 9796 (2014)} בית-הדין קבע, כי התובע לא תמך את תביעתו בכל ראייה ומסמך רפואי מלבד עדותו ועדותו של אחיו מר אשרף, שכאמור לעיל, בית-הדין לא מצא מקום ליתן לה כל משקל.

התובע העיד, כי התפטר לרגל מצב בריאותי, והעיד לעניין זה, כי הבעיה הבריאותית היתה "ברגליים. בפיקה של הברך". ברם, התובע לא הגיש אישור מרופא תעסוקתי על אף שלטענתו בעדותו "אצלנו אני הלכתי". הוא גם לא הגיש מסמכים רפואיים אחרים כלשהם, ובכלל זה אישורי מחלה, הנוגעים למצבו הרפואי הנטען סמוך למועד סיום עבודתו.

לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי לו אכן היה מצבו הבריאותי של התובע כפי שמתואר בעדותו, ובכלל זה דלקות ובצקות חוזרות ונשנות במפרקי הרגל, היה בידיו מסמך רפואי כלשהו המעיד על כך.

לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי התובע לא הוכיח כלל את תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים בשל התפטרות לרגל מצב בריאות לקוי, ומשכך היא נדחתה.

במקרה דומה, ב- סע"ש (ת"א) 23397-03-13 {ג'מאל עודה נ' שיא טיולים והסעות 1983 בע"מ, תק-עב 2014(3), 21001 (2014)} בית-הדין קבע, כי התובע לא הציג כל אישור רפואי לביסוס טענתו בדבר התפטרות מטעמים בריאותיים. יתרה-מכך, התובע לא טען, כי הציג אישור כאמור בפני המעסיק וטען, כי הודיע לנתבעת על התפטרותו בשל הרעת תנאים, כלשונו בסעיף 31 לתצהירו. לפיכך, נדחתה הטענה בדבר זכאות לפיצויים על רקע מצבו הבריאותי של התובע.

23. התובע לא הודיע לנתבעת על כוונתו להתפטר בטרם התפטרותו, ובנוסף לכך התובע שלל מהנתבעת את ההזדמנות להציע לו תפקידים חלופיים, בטרם כניסת ההתפטרות לתוקף - התביעה התקבלה בחלקה
ב- סע"ש (נצ') 37469-11-12 {יוסי אלפסי נ' לידו כנרת בע"מ, תק-עב 2014(4), 6364 (2014)} בית-הדין קבע, כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, שכן, היה קשר סיבתי בין מצב בריאותו של התובע לבין התפטרותו.

ראשית קבע בית-הדין, כי, התובע האמין שתנאי עבודתו במטבח של המסעדה, הם אלה שגורמים לו לבעיות הנשימה והם אלה שהביאו את מצבו לכך שהוא אובחן כלוקה באסתמה.

שנית גם אם לא היה לתובע יסוד לסמוך על ההנחה שהריחות או החום או כלל תנאי העבודה במטבח המסעדה הם אלה שגרמו למצבו, הרי שהיה לו יסוד לסמוך על כך שהמשך העבודה שם, יזיק לו.

יסוד זה נבע מדבריו של הרופא התעסוקתי ביום 10.09.12, שלפיהם אסור לתובע להמשיך בעבודתו "אפילו דקה". אף אם אין להתייחס ברצינות לאיסור המשך עבודה אף לא לזמן קצר מאוד, הרי שהרופא התעסוקתי אישר בכתב, כי התובע "אינו כשיר" להמשיך לעבוד בעבודתו. על-כן, נקבע, כי ברור שהיה לתובע יסוד לחשש שמא המשך העבודה במטבח המסעדה, על שלל הריחות, החום, הטיגונים וההקפצות שבאותו מטבח, יפריע לבריאותו.

שלישית, אמנם, בשל התנהגותו המוזרה של התובע, אשר במקום להודיע לנתבעת על כך שבכוונתו להתפטר בגלל מצבו הרפואי, בחר לפנות אל בא-כוחו ששלח מכתב המאיים בנקיטת הליכים משפטיים, אין לבוא בטרוניה עם הנתבעת על כך שלא הציעה לתובע הצעות עבודה חלופיות בטרם התפטרותו. התובע לא נתן לה הזדמנות לעשות כך.

אולם, בהתחשב בעובדה שהתובע הוא טבח דווקא, וכי הוא עבד במקצועו זה במשך כל תקופת עבודתו אצל הנתבעת, לא היה התובע אמור לחשוב שיש לו אופק תעסוקתי אצל הנתבעת שלא כטבח. התובע היה זכאי לנסות למצוא עבודה כטבח דווקא, במקום שבו, לדעתו, יש לו פחות סיכון בריאותי {כמו מטבח בית-הקפה של "קפה קפה"}.

כך לדוגמה, ב- ע"ע 1214/02 {ישראל שיטרית נ' סטופ אש בע"מ, תק-אר 2003(1), 130 (2003)}, דן בית-הדין הארצי לעבודה בעניינו של עובד שהתפטר בגלל מצב בריאות לקוי לאחר שהמעבידה הציעה לו לעבור לתפקיד אחר, קל יותר. למרות אותה הצעה, קבע בית-הדין הארצי לעבודה, כי העובד המתפטר זכאי לפיצויי פיטורים, ואמר - בין השאר, כאמור להלן: "סעיף 6 לחוק אינו קובע במפורש, שקבלת פיצויי פיטורים מותנית בכך, שאין למעסיק עבודה אחרת עבור אותו עובד המבקש להתפטר.

יחד-עם-זאת, בית-דין זה קבע בפסיקתו, כי על העובד להודיע למעסיק טרם התפטרותו, על מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו כמונע המשך העבודה שעשה עד כה, וזאת על-מנת לאפשר למעסיק להציע לו עבודה אחרת או תנאי עבודה ולהשפיע בכך על 'שאר הנסיבות', כך שלא תהא סיבה מספקת להתפטרות. אולם, בכך אין כדי להוביל למסקנה, כי העובד חייב לקבל כל עבודה אחרת שמציע לו המעסיק. כך, העובד אינו חייב להסכים לכל עבודה אלא רק לעבודה ההולמת את כישוריו.

זאת ועוד, מלשון הסעיף עולה, כי אף אם העובד מסוגל לבצע את העבודה המוצעת לו, ישקול בית-הדין את מצב בריאותו, תנאי העבודה בתפקיד החדש ונסיבות אחרות.

אכן, התובע לא נהג כשורה בכך שלא הודיע לנתבעת על כוונתו להתפטר בטרם התפטרותו. בכך, שלל התובע מהנתבעת את ההזדמנות להציע לו תפקידים חלופיים, בטרם כניסת ההתפטרות לתוקף.
עם-זאת, כשהנתבעת כבר היתה מודעת להתפטרות וכאשר ורד דיברה אל מכשיר ההקלטה {כלומר, כשהיא כבר ידעה שמדובר בהכנת ראיות לקראת התובענה שהתעתדה להיות מוגשת}, כל שהיתה ורד יכולה להציע לתובע כעבודות חלופיות, היתה עבודה בקבלת הזמנות או באריזת משלוחים וכדומה, שאינה עבודה של טבח, ושאין סיבה לראות את התובע כמי שהיה אמור לקבל את הצעות התפקידים האלה.

גם אם התובע היה נוהג כשורה ומודיע לנתבעת מראש על כוונתו להתפטר, ניתן להניח {ואף בדרך של קל וחומר יחסית למצב שבו דברי ורד נועדו לצרכי ההקלטה לשם צבירת ראיות}, שלא היו מוצעים לו תפקידים אחרים מאשר אלה שהוצעו לו על-ידי ורד בשיחה המוקלטת {הנתבעת גם לא טענה שהיתה מציעה לתובע תפקידים שונים מאלה שהוצעו לו לאחר התפטרותו}.

משכך, אם הוא היה מסרב לקבל על עצמו את התפקידים האמורים, לא היה בכך כדי לפטור את הנתבעת מתשלום פיצויי פיטורים. כמצוטט לעיל מפסק-הדין בעניין שטרית, גם אם התובע היה מסוגל לבצע את התפקידים שהוצעו לו, אין בכך כדי לשלול את זכאותו לפיצויי פיטורים במקרה שהוא אינו מקבל על עצמו את אותם תפקידים, אלא יש לשקול את מכלול הנסיבות.

בית-הדין קבע, כי השוני המשמעותי בין עבודה במקצועו של התובע כטבח, לבין עבודה בתפקידים שהוצעו לו, הוא מספיק, כדי להיחשב כנסיבה שהיתה יכולה להצדיק את זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים על-פי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, גם אם התובע היה מסרב לקבל על עצמו את התפקידים האמורים, אילו היו מוצעים לו בטרם התפטרותו, במקרה שהוא היה נוהג כשורה ומודיע לנתבעת על כוונתו להתפטר.

על-כן, בית-הדין קבע, כי אין הגיון לשלול מהתובע את הזכאות לפיצויי פיטורים רק בשל אי-מתן ההודעה מראש, כשממילא ההודעה לא היתה יכולה להביא לכך שהתובע ימשיך בעבודה.
בעניין זה, בית-הדין הקיש מההלכה הפסוקה בנוגע לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, העוסק בהתפטרות עובד בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו או בשל נסיבות אחרות ביחסי עבודה שבהתקיימן אין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו.

על-פי ההלכה הפסוקה, כדי שעובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים על-פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, עליו, ככלל, להתרות במעסיק בטרם התפטרותו, כדי שהמעביד יוכל לפעול לשינוי הנסיבות שהביאו להתפטרות. עם-זאת, נקבע כחריג לאותו כלל, כי אם מתברר שאין כל טעם במתן ההתראה למעביד {כשממילא ההתראה לא תוכל להביא לשינוי הנסיבות}, הרי שאי-מתן התראה, אינו שולל את הזכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) {ראה בעניין זה, בין השאר, את פסק-הדין בתיק דב"ע נו/3-288 רשת מעונות מרגלית נ' כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (1996) וכן ע"ע 354/07 אחים אוזן בע"מ נ' טקין, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.01.10)}.

מאחר שנקבע, כי גם אם התובע היה נוהג כשורה ומודיע מראש על כוונתו להתפטר בשל מצב בריאותו, לא היה בכך כדי להביא את הנתבעת להציע לו תפקיד שונה שהתובע היה חייב לקבל אותו, הרי שגם כשהתובע לא נהג כשורה ולא נתן לנתבעת התראה בדבר כוונתו להתפטר, אין בכך כדי לשלול את זכאותו לפיצויי פיטורים.

ועוד הוסיף בית-הדין, כי בעניין זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, ראוי לבחון גם את האמור בהמשך פסק-הדין בעניין שטרית, בקשר למדיניות המשפטית והחברתית הראויה.

כך נאמר שם:

"לבסוף, מן הדין לשקול ולהביא בכלל חשבון גם שיקולים שעניינם המדיניות המשפטית והחברתית הראויה. חברה בריאה שואפת לכך שכוח העבודה ימשיך לעבוד, ככל שהדבר ניתן. אדם עובד תורם לחברה. כך, הוכח במחקרים הנוגעים לביטחון הסוציאלי, שתוחלת החיים של האדם העובד ארוכה מזו של מי שאינו עובד.

תכליתו של סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים היא להעניק פיצויי פיטורים לעובד שנאלץ להתפטר עקב כך שמצב בריאותו אינו מאפשר לו להמשיך את עבודתו במפעל. רוצה לומר, שאין הגיון להעניק פיצויי פיטורים לעובד בעקבות מחלה, שאינה מונעת או מקשה מאוד על המשך עבודתו.

מנגד, תכליתו של חוק פיצויי פיטורים אינה לשעבד את העובד למקום עבודה אחד. המשק המודרני והתחרותי מבוסס על מעבר חופשי של מצרכים, הון, עבודה ושירותים. לעובד שמורה הזכות לעזוב את מקום עבודתו ולעבוד במקצוע ובמקום העבודה שהוא בוחר לעצמו ויש להמעיט את ההגבלות המוטלות עליו באמצעות הפסד פיצויי הפיטורים.

זאת ועוד, אין לעודד מצב בו עובד בשל חשש מהפסד פיצויי פיטורים ימשיך לעבוד על אף שמצב בריאותו אינו מאפשר זאת. זאת ואף זאת, בענייננו מדובר בסך הכל בפיצוי בגין תשע שנות עבודה.

נוסיף, כי אי-ההכרה בזכאותו של המערער לפיצויים במקרה דנן, יש בה כדי לחזק את הסתירה פנימית שבאחד מעקרונותיו הבסיסיים של חוק פיצויי פיטורים. לאמור, שעובד מוצלח המבקש לעזוב את מקום עבודתו לא יהא זכאי לפיצויי פיטורים בעוד שעובד פחות מוצלח שהמעביד רוצה שיעזוב את מקום עבודתו, ימצא זכאי לפיצויי פיטורים."

דברים אלה, יפים מאוד גם לעניינו של התובע. התובע לא היה חייב לכבול את עצמו לעבודה דווקא אצל הנתבעת. הוא היה רשאי לחפש עבודה במקום אחר, שבו יוכל לעבוד במקצועו {טבח}, גם אם היה ניתן למצוא לו תפקיד אחר כלשהו אצל הנתבעת.

קביעה אחרת, עלולה להביא למצב שבית-הדין הארצי לעבודה, בעניין שטרית, רצה למנוע, מצב שבו התובע היה נמצא כבלתי-זכאי לפיצויי פיטורים דווקא בשל כך שהוא היה עובד "מוצלח", בעוד שעובד אחר שהנתבעת היתה רוצה שיעזוב את העבודה, היה נמצא כזכאי לפיצויי פיטורים, אף שהוא "פחות מוצלח".

לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי התפטרותו של התובע, בנסיבות שבהן היא נעשתה, מזכה אותו בפיצויי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

במקרה דומה, ב- ס"ע 35842-02-11 {דוד פולישוק נ' שקמונה חברה ממשלתית - עירונית לשיקום הדיור בחיפה, תק-עב 2013(2), 16836 (2013)} בית-הדין קבע, כי התובע הפסיק את עבודתו עקב האשפוז והחמרת המחלה ועל-כן מתקיימים תנאי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

לנוכח הבעיה הבריאותית הקשה של התובע, כפי שבאה לידי ביטוי במסמכים הרפואיים שצורפו לתביעה ובטיפולי הדיאליזה התכופים, קבע בית-הדין, כי אין בעובדה שהתובע לא התריע על כוונתו להתפטר כדי לשנות, משספק אם היתה לנתבעת אפשרות לקבוע סדרי עבודה חדשים שיאפשרו לתובע להמשיך ולעבוד. לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים.

24. הנתבעת איפשרה לתובע לעבוד, בהתאם לאישור הרפואי ולמרות זאת התובע הודיע על התפטרותו - התביעה נדחתה
ב- ד"מ (ת"א) 5885-08-12 {גבריאל שמעונוב נ' חברת סופרבוס ושות', תק-עב 2014(4), 1992 (2014)} בית-הדין קבע, כי הנתבעת איפשרה לתובע לעבוד, בהתאם לאישור הרפואי {האישור הרפואי שניתן לתובע ביום 05.03.12 קבע, כי התובע יועסק במשך 6 שעות בלבד עד לסוף חודש אפריל}.

הנתבעת במכתבה מיום 18.03.12 מסרה לתובע, כי תכבד את האישור הרפואי ותאפשר לו לעבוד במשמרות עבודה בנות 6 שעות עד סוף חודש אפריל 2012 ולאחר-מכן לשבצו בהמשך לסידורי עבודה בהיקף משרה של 8 שעות, בהתאם לקביעת הרופא התעסוקתי בעניינו ולמרות זאת, הודיע התובע על התפטרותו.

לאור האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי לא התקיימו נסיבות המזכות את התובע בפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11(א) וסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

25. התובע התפטר מחמת מצב בריאותו הלקוי {אלרגיה} - התביעה התקבלה
ב- סע"ש (ב"ש) 33521-08-12 {סרגיי פרס נ' דינמיק תעשיות מגבונים בע"מ, תק-עב 2014(3), 22759 (2014)} בית-הדין קבע, כי בנסיבות המקרה הנוכחי ו"שאר נסיבות העניין" התובע הוכיח התפטרות בדין פיטורים מחמת מצב בריאות לקוי וזכאי הוא לקבלת פיצויי פיטורים.

להוכחת מצבו הבריאותי הציג התובע מסמכים רפואיים המעידים על כך שמחודש נובמבר 2011 ועד חודש פברואר 2012, חלה התדרדרות במצבו הרפואי, כשהוא סובל מבעיות עור,CONTACT DERMATITIS +ECZEMA UNS.

כך, סיכום ביקור אצל מומחה לאלרגולוגיה הצביע על-כך שהתובע סובל מאלרגיה ממגע בלקטון, חומר שימור הנמצא בשמפו, קוסמטיקה, תכשירים לטיפוח העור, מגבות לחות וכדו'; סיכום ביקור רפואי מרופא עור ד"ר זיו רוני, אשר איבחן אצל התובע תפרחת אקזמטוטית על אצבעות הידיים והפנייתו לרופא תעסוקתי בשאלה של שינוי מקצוע; הפנייה של רופא משפחה מיום 20.01.12 לרופא תעסוקתי. בין-היתר הוצג מסמך רפואי מאת ד"ר ווסטפריד בוריס, רופא תעסוקתי, מיום 08.02.12, ולפיו: "הנ"ל נבדק על ידי ולאור מצבו הבריאותי לא מסוגל להמשיך לעבוד בעבודתו הנוכחי".

בית-הדין קבע, כי די בהוכחת מצב בריאות לקוי שאינו מאפשר לתובע את המשך עבודתו אצל אותו מעסיק, כאשר עובדה זו נתמכת במסמכים רפואיים, כפי המקרה שלפנינו.

ועוד הוסיף בית-הדין, כי למעשה, הנתבעת לא סתרה את המסמכים הנ"ל ולא את תוכנם.

כך בענייננו, קבע בית-הדין, כי משלא הוצגה חוות-דעת נגדית ובהעדר מסמכים רפואיים שיש בהם כדי לסתור את האמור באישור רופא התעסוקה ולפיו מצבו הרפואי של התובע חייב את הפסקת עבודתו בנתבעת, נקבע, כי יש לקבל את טענת התובע הנסמכת על אישור רופא התעסוקה ולפיו, קיימת סיבה מספקת להתפטרות, בשים לב למסקנת הרופא.

באשר לתנאי עבודתו של התובע, קבע בית-הדין, כי התובע טען, כי במסגרת תפקידו הפעיל מכונה לייצור מגבונים לחים ובין השאר הוציא חומר ישן מהמכונה, ניקה את המכונה עם אלכוהול ולפעמים גם עם אצטון, הכניס חומר כימי חדש וכד'. התובע ציין, כי בשנים הראשונות לעבודתו השתמש בכפפות, אולם בשנים האחרונות לעבודתו הכפפות היו רק במידות קטנות ומפעילי מכונה, גברים, לא יכלו להשתמש באותן כפפות. התובע טען, כי פנה פעמים רבות למנהל הטכני בשם דוד, אשר הבטיח לטפל בעניין, אך עד למועד הפסקת עבודתו עניין זה לא טופל.

התובע הוסיף וטען, כי כאשר היה עובד עם אלכוהול, הכפפות היו נמסות מהאלכוהול ומהאצטון והיו תקופות שעבד עם כפפות עם טלק, כאשר הכפפות היו נקרעות החומר היה מתערבב עם הטלק והיה גורם לפצעים מדממים בידיים ולכאבים נוראים. עוד טען התובע, כי מבדיקה שנערכה על-ידי רופא אלרגולוג נקבע, כי יש לו רגישות לקטון, חומר הנמצא במגבונים לחים, תרחיצים, שמפו, מוצרי קוסמטיקה וכו'.

בחקירתו הנגדית ציין התובע, כי הוא עבד באולם הייצור, אך לפעמים נכנס גם למעבדה לקחת כרטיסים לחומר. בהמשך עדותו ציין התובע, כי פעל באופן קבוע על-פי נהלי בטיחות. בהמשך עדותו הסביר התובע, כי הוא יידע את ד"ר ווסטפריד - הרופא התעסוקתי, כי במפעל הנתבעת מייצרים מגבונים לתינוקות וגם מגבונים לריצפה ולשטיפת חלונות ואף סבון וקרמים.

מאידך, העיד כימאי מטעם הנתבעת, מר דוד פנברשטיין, כי המוצרים המיוצרים בנתבעת הינם מגבונים לחים, בצורות שונות ולמטרות שונות. הרוב הגדול של המוצרים הללו הינם בד הטבול בתמיסה, אשר 99% ממנה הם מים. להבדיל מעובדי המעבדה, עובדי אולם הייצור, דוגמאת התובע, נחשפו על-פי נוהלי העבודה תמיד, אך ורק לתמיסה כפי שהיא נמצאת במוצר הסופי, כלומר לתמיסה המהולה ולא לחומר גלם בנפרד. עוד הוסיף מר פנברשטיין, כי בהתאם לתוצאותיהן של שתי בדיקות, אשר נערכו על-ידי מעבדה ידועה בגרמניה, עלה, כי מוצרי הנתבעת {בשתי תרכובות שונות} בטוחים לשימוש ואינם יוצרים תגובה בעור כתוצאה מגירוי.

כמו-כן, פורמולות המשמשות את הנתבעת בתמיסות, בהן נמהלות חתיכות הבד לשם ייצור המגבונים, נבדקות ומאושרות בין על-ידי משרד הבריאות בישראל ובין על-ידי מעריכי בטיחות באירופה, כמוצר תקין ומאושר לשימוש.

באשר לטענות התובע, טען מר פנברשטיין, כי אין במפעל הנתבעת אצטון כחומר גלם במרכיב המוצרים, עם-זאת קיים אצטון בכמויות מצומצמות, המשמש לעיתים לצורכי ניקוי. עוד הוסיף מר פנברשטיין, כי לגבי החומר קטון, רק בחלק ממוצרי הנתבעת מהווה החומר קטון רכיב מבין שלל רכיבי המוצר ובשל חלוף הזמן מאז תום עבודתו של התובע בנתבעת אין באפשרות מר פנברשטיין לבצע בדיקה מדוייקת של אחוז המוצרים אשר כללו את החומר. העד מר דוד מויאל, העובד כמנהל אחזקה ופיתוח טכני בנתבעת טען, כי למיטב זכרונו לא פנה אליו עובד כלשהו בנושא מידות של כפפות והוא מעולם לא עסק ברכישת הכפפות.

בית-הדין קבע, כי עיקר עבודתו של התובע בוצעה באולם הייצור של הנתבעת בעבודתו על מכונה לייצור מגבונים לחים. בנוסף הוכח, כי במסגרת עבודתו נדרש התובע לעבוד עם פורמולות המשמשות את הנתבעת בתמיסות, בהן נמהלות חתיכות הבד לשם ייצור המגבונים. עדותו של מר פנברשטיין תמכה בטענת התובע ולפיה בחלק ממוצרי הנתבעת קיים החומר קטון כרכיב מבין רכיבי המוצר.

אמנם, בשל חלוף הזמן מאז סיום עבודתו של התובע, לא ניתן, אליבא דנתבעת, לבצע בדיקה מדוייקת של אחוז החומר קטון במוצרי הנתבעת, אך אין ספק שקווי הייצור של הנתבעת כללו את החומר קטון, וכפי שלמדנו מהחומר הרפואי שהציג התובע, תבחין שבוצע לגבי התובע מצביע על אלרגיה ממגע לקטון.

לפיכך קבע בית-הדין, כי די בכך בכדי לקשור את מצבו הרפואי של התובע, המגובה כאמור במסמכים רפואיים, לתנאי עבודתו כפי שתוארו לעיל, ובכדי לקבוע, כי התובע הוכיח, כי מצב בריאותו אינו מאפשר לו בתנאי העבודה המוצעים להמשיך בעבודה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה.

כמו-כן, התובע טען, כי פנה אל מנהלי הנתבעת כשהוא מציג להם את האישור הרפואי מיום 08.02.12, ולפיו הוא אינו כשיר לעבוד בעבודתו אצל הנתבעת. אליבא דגרסת התובע, מר איציק מהנהלת המפעל הציע לו מקומות חלופיים, אולם בכל המקומות הללו היה צריך התובע לבוא במגע עם חומרים ונוזלים, כשבפועל הוצע לו להיות מפעיל מכונה בקו ייצור אחר. לפיכך, משהיה ברור שמדובר באותם חומרים והתובע ביקש מקום עבודה ללא מגע עם אותם חומרים, נאמר לו על-ידי מר איציק שהוא צריך לעבוד חודש ימים כהודעה מוקדמת ובכך הסתיימו יחסי העבודה בין התובע לנתבעת.

מנגד, בית-הדין קבע, כי הנתבעת לא הציגה כל גרסה בנוגע לתפקיד שהוצע לתובע אשר תאם את אופיו ומגבלותיו הרפואיות. כל שטענה הנתבעת הוא שהתובע מנע ממנה את האפשרות למצוא לו מיקום עבודה חלופי, דוגמת מיקום אחר בקו הייצור, וזאת מהטעם, כי הודעת ההתפטרות של התובע היתה עובדה מוגמרת שלא ניתן לשנותה. בעניין זה יש לציין, כי גרסת הנתבעת בכל הנוגע למציאת מקום עבודה חלופי, לא הוכחה, ולא הוצגה כל ראיה לפיה נמנע מהנתבעת להציע לתובע תפקיד חלופי אחר.

עוד הוסיף בית-הדין, כי העובדה שהתובע החל לעבוד לאחר התפטרותו במקום עבודה חדש, אינה בהכרח מהווה ראיה, כי יכול היה להמשיך בעבודתו אצל הנתבעת. שכן, ייתכן מצב בו עובד מתפטר ממקום עבודה מסויים לרגל מצב בריאותו הלקוי, אך הוא מבקש למצוא לעצמו עבודה אחרת או תעסוקה אחרת המתאימה למצב בריאותו, ולא יהיה בכך כדי לפגוע ב"הצדקה" להפסקת עבודתו הקודמת {ראה: דב"ע 0-49/98 יפית גיסין נ' המל"ל, פד"ע לב' 130}.

לאור כל האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי התובע השכיל להוכיח, כי התפטר מחמת מצב בריאותו הלקוי. ועל-כן, תביעתו של התובע ברכיב פיצויי הפיטורים, התקבלה.

במקרה אחר, ב- סע"ש (ת"א) 24445-03-13 {N' C' נ' א' ז', תק-עב 2014(3), 16962 (2014)} בית-הדין קבע, כי לא היה באפשרותה של התובעת לחזור לעבודתה בבית הנתבעות במשך כל תקופת האשפוז וימי המחלה, והיא היתה זכאית להתפטר בתקופה זו ולהיות זכאית לפיצויי פיטורים בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

הנתבעות טענו, כי בתקופת ימי המחלה היתה התובעת כשירה לעבוד ואף קיבלה הצעות עבודה אחרות ועבדה במשק בית. טענה זו לא הוכחה, וחרף הצהרותיהן של הנתבעות, כי יעידו עדים בעניין זה, לא הובאו בפני בית-הדין עדויות או ראיות אחרות כאמור.

בנסיבות אלה, בית-הדין קבע, כי התובעת התפטרה מעבודתה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים.

בית-הדין הדגיש, כי בתום חופשת המחלה התובעת היתה כשירה לשוב לעבודה על-פי אישור של רופא תעסוקתי. אולם, על-פי הפסיקה, כאשר ישנם מניעים נוספים להתפטרות שאינם קשורים למצב הרפואי, אין הדבר מונע התפטרות מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים ובלבד שהמניע הרפואי הוא אמיתי וניכר {דב"ע לו 3-132 חברת כרמי שלמה בע"מ נ' אריה הרצפלד, פד"ע ח, 137}.

ולמעלה מן הדרוש הוסיף עוד בית-הדין, כי התובעת לא קיבלה שכר עבודה ותנאים נלווים בתקופת עבודתה כמטפלת של א', ולפיכך היתה זכאית להתפטר תוך קבלת פיצויי פיטורים אף מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים.

26. אישתו של התובע חזרה לשגרת עבודה ולכן לא היתה לתובע סיבה להתפטר מחמת המחלה של אישתו - התביעה נדחתה
ב- סע"ש (ב"ש) 20146-09-12 {ח ח נ' עיריית רהט, תק-עב 2014(3), 1340 (2014)} בית-הדין קבע, כי נכון לספטמבר 2009 לא נזקקה הגב' ח' לטיפול רפואי בשל המחלה בה לקתה.

הגב' ח' חזרה לשגרת עבודתה בספטמבר 2009, עובדה המקבלת ביטוי בהגדלת היקף משרתה כמורה במשרד החינוך בשנת הלימודים המתחילה בספטמבר 2009, מהעסקה בהיקף של חצי משרה בשנת הלימודים המתחילה בספטמבר 2008 להעסקה בהיקף של 0.86% משרה בשנת הלימודים המתחילה בספטמבר 2009; ומכאן שלא ניתן לטעון, כי מצבה הרפואי של הגב' ח' חייב את נוכחותו של התובע לצידה.

כמו-כן, בשנת הלימודים המתחילה בספטמבר 2009 התובע השתלב בעבודת הוראה כמורה במשרה מלאה במכללה הארצית בסכנין ובמשרה חלקית בבית-הספר התיכון בכפר מגוריו.

יוצא מכאן, כי נכון לחודש ספטמבר 2009, מועד סיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, לא הצביע התובע על נסיבות הקשורות למצב בריאותה של רעייתו, שיש בהם כדי לחייב את הפסקת עבודתו כמורה בנתבעת ובכך לזכותו בתשלום פיצויי פיטורים במסגרת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

27. לא היה מקום לדחות את התביעה בשל השיהוי - התובע לקה בעיוורון ובעיות שמיעה - התביעה התקבלה
ב- ס"ע (נצ') 21338-07-10 {אחמד עבד אל האדי נ' עזבון המנוח אחמד עבד אל לטיף ואח', תק-עב 2013(4), 22275 (2013)} בית-הדין קבע, כי במסגרת סיכומיהם, טענו הנתבעים, לראשונה, כי בשל העובדה שהתביעה הוגשה בשיהוי חמור, נגרם להם נזק ראייתי כבד. כן טענו הנתבעים, כי יש בשיהוי זה כדי להעיד על ויתור ועל זניחת התביעה.

התובע טען, כי אין מקום לדחות את התביעה בשל השיהוי שכן זה נגרם בשל העובדה שבגלל הקרבה המשפחתית שבין הצדדים עשה כל שביכולתו להימנע מהגשת התביעה אך בשל התנהלות הנתבעים, אשר דחו אותו ב"לך ושוב" ובשל דוחק הזמן והחשש שתביעתו תתישן, הוא נאלץ להגישה במועד בו הגישה.

בית-הדין קבע, כי משלא ניטען במסגרת כתב ההגנה ובמהלך ניהול התיק, כי חלוף הזמן מאז סיים התובע את עבודתו ועד שהגיש תביעתו, גרם לקושי באיתור מסמכים וראיות ובכך הסב נזק ראייתי לנתבעים, יש בהעלאת טענות אלו בסיכומים משום הרחבת חזית אסורה ועל-כן דינן להידחות.

למעלה מן הצורך הוסיף וציין בית-הדין, כי העיכוב, הבלתי-מבוטל, בהגשת התובענה נבע מהתנהגות והתנהלות הנתבעים, אשר ניצלו את הקרבה המשפחתית המשמעותית בינם לבין התובע ודחו אותו ב"לך ושוב" בכל מיני טענות, הכל במטרה להימנע מתשלום זכויותיו. בנסיבות אלו בוודאי שאין לזקוף את השיהוי לחובת התובע.

בית-הדין קבע, כי טענותיו של התובע בדבר מצבו הבריאותי והתחלואים השונים בהם לקה לא נסתרו ולא הוכחשו על-ידי הנתבעים, נהפוך הוא, הנתבעים צירפו מסמכים רפואיים וחוות-דעת רפואית, המאששים את טענותיו של התובע בדבר מצבו הרפואי ובאשר לעובדה, כי הוכרז על-ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה ב- 100%.

בנסיבות אלו, משהצהיר התובע על הרעה במצבו הרפואי ומשצירף אישור רפואי בעניין זה, בית-הדין קבע, כי יש לראות את התובע כמי שעמד בנטל המוטל עליו להוכיח מצב רפואי לקוי שבעטיו נבצר ממנו להמשיך ולעבוד, ועל-כן, זכאי התובע, מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, לפיצויי פיטורים.

28. העבודה היחידה שהוצעה לתובעת על-ידי המעביד, לא תאמה למגבלה הרפואית ממנה היא סבלה {חשיפה לאבק} - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ס"ע (ת"א) 3779-09-10 {ניצה אורית זנגו נ' איי אס אס - אשמרת בע"מ ואח', תק-עב 2013(4), 179 (2013)} בית-הדין קבע, כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה על-מנת לבסס את תביעתה בנוגע לזכאותה לפיצויי פיטורים בשל מצב בריאותה, מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

אין חולק, כי התובעת עבדה בעבודות ניקיון וכי טרם התפטרותה לא יכלה עוד התובעת להמשיך ולעבוד בתפקיד זה, בשל המגבלה הרפואית ממנה סבלה, הצורך להימנע מחשיפה לחומרי ניקיון ואבק.

התובעת הצהירה, כי ביום 03.09.07 קיבלה מכתב מהמעביד, שבו התבקשה להתייצב לעבודה על-מנת להשתבץ בעבודה התואמת את מצבה הבריאותי. התובעת נפגשה עם נציג הנתבעת אשר ציין בפניה, כי העבודה המוצעת לה אינה כרוכה בעבודות ניקיון ותואמת את מצבה הבריאותי. אלא שהובהר לה כי במסגרת התפקיד המוצע, יהא עליה "לשטוף כלים..., לנקות שירותים, לנקות מקררים, לנקות מכונת קפה, לעשות שואב אבק, לנקות קירות, לדאוג למקררים מלאים..., להשקות עציצים לנקות שולחנות ולשטוף חדר בקרה לגרוס ניירות, לשטוף מטבח...".

עוד טענה התובעת, כי לאחר-מכן החלה מסכת התכתבויות עם הנתבעת שבהן ביקשה התובעת להשתבץ בעבודה מתאימה, אך ללא תוצאות.

לאור כל האמור, בית-הדין קבע, כי העבודה היחידה שהוצעה לתובעת על-ידי המעביד, היתה כרוכה גם היא בעבודות ניקיון, ולא תאמה למגבלה הרפואית ממנה היא סבלה. לאור כל האמור, בית-הדין קבע, כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים.

29. הנתבעת לא הציעה לתובעת עבודה חלופית המתאימה למצב בריאותה וכישוריה - התביעה התקבלה
ב- ס"ע (ת"א) 7525-03-12 {ליזה אסאילוב נ' חברת טעם גן עדן בע"מ, תק-עב 2013(3), 3888 (2013)} בית-הדין קבע, כי המסמכים הרפואיים העידו, כי התובעת פנתה לקבלת טיפולים רפואיים בשל בעיות בריאותיות רבות ובסופו-של-דבר אף קיבלה אישור מרופאה תעסוקתית, כי בשל מצבה הבריאותי היא אינה יכולה להמשיך ולעבוד כטבחית. משאלו פני הדברים, נקבע, כי במועד הפסקת העבודה, מצבה הבריאותי של התובעת הצדיק את התפטרותה.

כמו-כן נקבע, כי הנתבעת לא הציעה לתובעת עבודה חלופית המתאימה למצב בריאותה וכישוריה, ולמעשה פניית הנתבעת לרופאה התעסוקתית לקבל חוות-דעת נוספת באשר לתפקידים שאינם במסגרת מקום עבודתה של התובעת ושאינם מתאימים ליכולותיה וכישוריה נעשתה בחוסר תום-לב ובמטרה לשלול את זכאות התובעת לפיצויי פיטורים.

לסיכום קבע בית-הדין, כי התובעת התפטרה בדין מפוטרת בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים ולפיכך זכאית לפיצויי פיטורים.

במקרה אחר, ב- ס"ע (ב"ש) 29488-10-11 {ולדימיר פבלוצ'קוב נ' מאיר ז'נו, תק-עב 2013(3), 8270 (2013)} בית-הדין קבע, כי בעקבות הצגת אישור רופא התעסוקה האומר, כי התובע איננו מסוגל להמשיך בהעסקתו, הנתבע לא הציע לתובע עבודה חלופית התואמת את המגבלות באישור הרפואי

לפיכך בית-הדין קבע, כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, משהתפטר "לרגל מצב בריאותו ולאור הממצאים הרפואיים.

במקרה אחר, ב- ס"ע (יר') 15149-06-11 {מיכאל פופוב נ' מודיעין אזרחי בע"מ, תק-עב 2013(2), 7061 (2013)} בית-הדין קבע, כי לא היה מנוס מלהציע לתובע עבודה חלופית.

מאידך גיסא, צריך היה להסביר ולהציע לו "ברחל בתך הקטנה" מקום עבודה קונקרטי ולא ניתן היה להסתפק, במקרה מיוחד זה בו נפצע התובע ונותר עם נכות נפשית, במכתב או בשיחת טלפון.

התובע סיפר, כי אותה שעה לא היו לו מקורות קיום, כיוון שהוא גלמוד בארץ והוא נזקק לבקש כספים מאמו בחוץ-לארץ ומאשתו {שהיתה אותה עת חברתו}. בנסיבות אלה, ומאחר ולא הוסברו לתובע כדבעי האפשרויות להעסקתו, קבע בית-הדין, כי יש לראות את המצב שנוצר כפיטורים המזכים את התובע בפיצויי פיטורים.

עוד ציין בית-הדין, כי לתוצאה דומה נגיע אף אם נבחן את עניינו באמצעות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. העובדה שיש לנתבעת מקומות עבודה נוספים אך לא הוצעה עבודה קונקרטית בצורה ברורה ובהירה, אין די בה. יש להציע עבודה מסויימת ולפרט טיבה ותנאי העבודה וכיוצא בזה. כזאת לא נעשה כאן. לנוכח זאת, קבע בית-הדין, כי מדובר בפיטורים המזכים בפיצויי פיטורים.

במקרה נוסף, ב- ס"ע (ת"א) 33536-05-10 {דוד פישר נ' כראדי אברהם, תק-עב 2013(1), 8761 (2013)} בית-הדין קבע, כי המסמך הרפואי מטעם הרופא התעסוקתי לימד, כי מצבו הרפואי של התובע היה כזה שהצדיק את התפטרותו מחמת מצבו הרפואי. הרופא התעסוקתי קבע נחרצות, כי התובע מנוע מלשוב לעבודתו כנהג ואף הפנה אותו לוועדה לבטיחות בדרכים לצורך שלילת רישיונו, כפי שאכן נעשה בפועל.

עוד הוסיף בית-הדין, כי עם התפטרותו, הודיע התובע לנתבע על סיבת ההתפטרות ואף ביקש לעבוד בתפקיד אחר, אך הנתבע לא נקט בכל פעולה שתמנע את ההתפטרות.

לאור האמור, קבע בית-הדין, כי התובע התפטר בשל מצב בריאות לקוי ומתקיים בעניינו האמור בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. משכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע.

ב- תע"א (ת"א) 2674-09 {חמדי ג'ודה נ' הלסן חברה לייצור ושיווק בע"מ, תק-עב 2012(2), 7447 (2012)} בית-הדין קבע, כי הנתבעת לא סתרה את האמור במסמך הרופא התעסוקתי בדבר אי-כשירותו של התובע לעבוד כצמיגאי וכן נקבע, כי לתובע לא הוצעה עבודה חלופית.

אי-לכך בית-הדין קבע, כי התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

30. התובע הכשיל את ניסיונות הנתבעת להמשיך את עבודתו במסגרתה, בהתאם למגבלות הרפואיות שקבע הרופא התעסוקתי - התביעה נדחתה
ב- ד"מ (ב"ש) 386-09-12 {סמיר טראבין נ' ברנס ניקוי חול וצביעה תעשייתית בע"מ, תק-עב 2013(2), 12287 (2013)} בית-הדין קבע, כי התובע הכשיל את הניסיון שעשתה הנתבעת למצוא תפקיד ההולם את מגבלותיו הרפואיות. שעה שלא באמת התייצב במשרדי הנתבעת בתום תקופת המחלה, על-מנת לבחון את האפשרויות העומדות להשתלבותו בעבודה בנתבעת. כל רצונו של התובע היה לקבל את פיצויי הפיטורים ותו לא. גרסת הנתבעת כפי שעלתה מעדותו של מר מינס היתה מהימנה, קוהרנטית ולא נסתרה על-ידי התובע; בעוד שהתובע לא הזמין לעדות את מר ברנס, ויש לפרש התנהלות שכזו, כתומכת בגרסת הנתבעת.

עוד הוסיף בית-הדין, כי אין לקבל מציאות שבה עובד נאחז בחוות-הדעת של רופא התעסוקה ומסרב לבחון כל אפשרות העסקה חלופית של מקום עבודתו ובה בעת לטעון, כי ההתפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי מוצדקת בנסיבות העניין. עמדה זו יש בה כדי להכשיל את התכלית שמבקש חוק פיצויי פיטורים לעודד והוא: שמירת הקשר של העובד עם מקום העבודה.

לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי משהתפטר התובע לאחר שהכשיל את ניסיונות הנתבעת להמשיך את עבודתו במסגרתה, בהתאם למגבלות הרפואיות שקבע הרופא התעסוקתי בחודש יולי 2012, התפטרות זו איננה עומדת בתנאי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, בהם רואים התפטרות לרגל מצב בריאותי כפיטורים, מקום שיש סיבה מוצדקת להתפטרות. לאור האמור, התביעה לפיצויי פיטורים נדחתה.

31. מצבה הרפואי של התובעת לא אפשר לה להמשיך בעבודתה כמאמנת כדורסל ולכל הפחות הקנה לה את הזכות להתפטר לרגל מצבה הרפואי - התביעה התקבלה
ב- ס"ע (חי') 35834-03-10 {חני בוני נ' עמותת הכדורסל שטראוס נהריה, מ.ע 58-034-806-8, תק-עב 2013(2), 11798 (2013)} התובעת ציינה בכתב התביעה שהגישה, כי תביעתה לפיצויי פיטורים מבוססת על אי-כושר רפואי להמשיך בעבודתה.

התובעת הציגה אישור רופא תעסוקתי מיום 04.01.10 ולפיו אין היא מסוגלת לחזור לעבודתה כמאמנת כדורסל. בנוסף, בגין בעייתה הרפואית נקבעו לתובעת 100% נכות מתאריך 01.09.09 ועד 30.04.10, 40% נכות מ- 01.05.10 ועד 31.08.10 והחל מיום 01.09.10 החליטה הוועדה הרפואית על החלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ונקבעו לה 25% נכות יציבה, כאשר לפי פרוטוקול ועדת הרשות לעניין תקנה 15 הנ"ל לדעת הוועדה התובעת אינה מסוגלת לחזור לעבודתה כמאמנת כדורסל. ביום 03.10.10 אושרה תביעתה של התובעת למתן שיקום מקצועי.

בית-הדין קבע, כי מצבה הרפואי של התובעת לא אפשר לה להמשיך בעבודתה כמאמנת כדורסל ולכל הפחות הקנה לה את הזכות להתפטר לרגל מצבה הרפואי, לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

אישור הרופא התעסוקתי כמו גם אישור המוסד לביטוח לאומי על מתן שיקום מקצועי, מעידים, כי בריאותה של התובעת לא אפשרה לה להמשיך בתפקידה כמאמנת כדורסל. בנסיבות אלו, קבע בית-הדין, כי אין כל נפקות לניסיונה של הנתבעת להראות, כי התובעת יכולה היתה, לו רצתה בכך, להמשיך לבצע את עיקר עבודתה, חרף הבעיות הרפואיות בכתפה.

זאת ועוד. אין חולק כי הצדדים החלו במשא ומתן לקראת שנת האימונים שהחלה ב-01.09.09, וזאת כאשר התובעת סברה שתוכל להמשיך בעבודתה כמאמנת. התובעת העידה בעניין זה כך: "לא חשבתי לרגע לעזוב את העבודה. עם ישראל נפגשתי אחרי כי סבינה אמרה לי שישראל רוצה לדבר איתי על נושא הביטוח. דיברתי איתו והוא אמר לי שהוא לא מסכים לעשות לי ביטוח ואני התחלתי להתקשר לחברות ביטוח שאמרו לי שאי אפשר לבטח אותי ורק אז הבנתי את ההשלכה של מה שקרה לי".

בעקבות הבנה זו, פנתה התובעת לרופא תעסוקתי, ממנו קיבלה את האישור שנזכר לעיל. עדותה של התובעת היתה אמינה ומשכנעת ולפיכך, הוכח בפני בית-הדין, כי חרף רצונה של התובעת להמשיך בעבודתה כמאמנת, הרי משהבינה, כי לא תהא מבוטחת לו תמשיך בעבודתה ופנתה לבדיקות רפואיות, אשר בעקבותיהן נקבע, כי היא אינה מסוגלת להמשיך בעבודתה, לא נותר בידה אלא לעזוב את עבודתה.

לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

32. התובעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין מצב בריאותה לבין ההתפטרות - התביעה התקבלה בחלקה
ב- תע"א (ת"א) 4856-10 {סימון גדי נ' מרדכי דינר - בעצמו, תק-עב 2012(4), 10594 (2012)} בית-הדין קבע, כי התובעת כלל לא הוכיחה קשר סיבתי בין מצב בריאותה לבין ההתפטרות. התובעת הודיעה כבר במהלך הביקור, עוד טרם שהסתיימו ימי המחלה וזמן רב טרם שניתן לה האישור הרפואי, כי אינה מעוניינת להמשיך את עבודתה בגן, וזאת לאור התנאים החדשים אשר טענה, כי נכפו עליה, ולא בשל מצבה הרפואי.

התובעת אף לא הוכיחה, כי לא יכולה היתה להמשיך בעבודתה מחמת מצב בריאותה. הרופאה התעסוקתית לא ציינה באישור הרפואי, כי התובעת אינה מסוגלת להמשיך ולעבוד כסייעת בגן ילדים, בכלל ובגילאים הרלוונטיים בפרט, אלא רק ציינה, כי התובעת מנועה מעמידה והליכה ממושכות ומנשיאת משאות כבדים. על-פני הדברים, התובעת יכולה היתה להמשיך בעבודתה בכפוף למגבלות האמורות, אך כלל לא נתנה לנתבע אפשרות לעשות זאת אלא קבעה עובדות באופן חד-צדדי בכך שלא חזרה כלל למקום העבודה.

נוכח כל האמור לעיל, ולאחר שנקבע, כי התובעת התפטרה ולא פוטרה, וכי עשתה כן שלא בנסיבות הנקובות בסעיפים 6 או 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, קבע בית-הדין, כי התובעת לא הוכיחה את זכאותה לפיצויי פיטורים או חלף הודעה מוקדמת.

33. דרישת הקשר הסיבתי המעוגנת בסעיף זה, בין ההתפטרות לבין הטיפול בבן המשפחה, יכול שתבוא על סיפוקה גם אם הטיפול בבן המשפחה אינו מהווה מניע יחיד ובלעדי להפסקת העבודה - התביעה התקבלה בחלקה
ב- תע"א (ת"א) 8005-09 {אילנית שריקי נ' פאנקייר בע"מ ואח', תק-עב 2012(4), 12030 (2012)} בית-הדין קבע, כי התובעת עבדה בתפקיד ניהולי בכיר במסגרתו נדרשה לבצע מטלות רבות וליטול אחריות עסקית שתבטיח את הצלחתה העיסקית של הנתבעת.

לאור זאת, נדרשה התובעת לעבודה מאומצת ולעיתים בשעות בלתי-שגרתיות. בית-הדין קבע, כי מילוי הדרישות האלה אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם הרצון הכן של התובעת לעמוד לצד אימה בעת מחלתה ולהקדיש לה את הזמן הנדרש.

אומנם נכון הוא כי הנתבעת אפשרה לתובעת להתלוות לאימה מעת לעת לצורך קבלת טיפול רפואי ללא ניכוי משכרה. עם-זאת, הנתבעת לא יצרה תנאי עבודה וסביבת עבודה שהפחיתו באופן משמעותי את היקף האחריות והמטלות אותן נדרשה בסופו-של-דבר התובעת לבצע ובאופן שיעלה בקנה אחד עם הדרישות התובעניות של הטיפול באם.

בשולי הדברים ובהתייחס לטענות הנתבעת ביחס ליתר המניעים שהביאו להתפטרות הרי שגם אם מניעים אלה תרמו להחלטתה של התובעת כאמור, הרי שאין די בכך לשלול את זכאותה מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

שכן, דרישת הקשר הסיבתי המעוגנת בסעיף זה, בין ההתפטרות לבין הטיפול בבן המשפחה, יכול שתבוא על סיפוקה גם אם הטיפול בבן המשפחה אינו מהווה מניע יחיד ובלעדי להפסקת העבודה אלא מהווה מניע משמעותי שאלמלא התקיים לא היה העובד מתפטר במועד הספציפי בו בחר להתפטר. בנטל זה עמדה התובעת. לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים.

34. התובעת הוכיחה קשר סיבתי בין מצב בריאותה לבין ההתפטרות - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ס"ע (ת"א) 3744-12-10 {טשייב גורל שמחה נ' קאופמן עופרה-רויאל קוסמטיקס, תק-עב 2012(4), 12189 (2012)} בית-הדין קבע, כי התובעת עבדה כמטפלת להסרת שיער בלייזר וכי טרם התפטרותה לא יכלה עוד התובעת להמשיך ולעבוד בתפקיד זה, בשל המגבלה ממנה סבלה ביד ימין.

הנתבעת אף הודתה, כי טרם התפטרותה, הציגה בפניה התובעת אישורים רפואיים המעידים, כי התובעת אינה מסוגלת לעבוד בעבודות הכרוכות בהפעלה מאומצת של יד ימין.

עוד הוסיף בית-הדין, כי העובדה שבסמוך למועד התפטרותה, שהתה התובעת בתקופת מחלה, אף מעידה, כי אכן חלה החמרה במצבה הרפואי של התובעת.

גם עיון במסמכים הרפואיים שהציגה התובעת, העלה, כי מצבה הרפואי של התובעת לא אפשר לה עוד להמשיך ולעבוד כמטפלת להסרת שיער.

בית-הדין קבע, כי די בכך, בכדי לקבוע, כי התובעת עמדה בנטל הנדרש ממנה להוכיח את הקשר הסיבתי בין התפטרותה, למצב בריאותה. בית-הדין הדגיש, כי על-פי הפסיקה, אין צורך להוכיח אבדן כושר עבודה מוחלט, אלא די בכך שהתובעת הוכיחה קיומו של קשר סיבתי בין מצב בריאותה לבין ההחלטה להתפטר.

למעשה, המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה האם העובדת פנתה למעבידה טרם ההתפטרות והאם הוצעה לה על-ידי הנתבעת עבודה חלופית.

חרף האמור ומבלי להכריע בשאלה האם אכן הוצעו לתובעת אי אילו תפקידים אחרים התואמים את מצבה הרפואי, אם לאו, קבע בית-הדין, כי במקרה הנוכחי, לאור מצבה הרפואי של התובעת ולאור העובדה, כי אכן החלטת התובעת לסיים את עבודתה אצל הנתבעת נבעה בשל מצבה הבריאותי, ולאחר תקופה ממושכת שבה נעדרה מעבודתה בשל מצבה הנ"ל, אין מקום להקפיד עמה על הדרישה להסכים להמשיך ולעבוד בתנאים אלה או אחרים, ככל שהוצעו לה על-ידי הנתבעת.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע, כי התובעת הוכיחה סיבה מספקת להתפטרותה בגין מצב בריאותה. בנסיבות אלו נקבע, כי קמה לה זכאות לפיצויי פיטורים מכוח הוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

35. נסיבות העניין לא איפשרו לתובע כל פתרון ביניים אחר חלף ההתפטרות - התביעה התקבלה
ב- ס"ע (ב"ש) 28819-03-11 {רמי ליבנה נ' ט.י.ר.ן הנדסה בע"מ, תק-עב 2012(4), 13644 (2012)} בית-הדין קבע, כי ממכתב ההתפטרות של התובע עלה, כי התובע נתן לנתבעת הודעה מוקדמת, שכן מכתב ההתפטרות נמסר לנתבעת כחודש וחצי טרם מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, ובשעה שהתובע לא ידע להגדיר מתי יסיים בוודאות את עבודתו.

בפועל, העתיקו התובע ומשפחתו את מקום מגוריהם למושב עין יהב, התובע פירט בתצהירו, כי מאז המעבר לערבה הוא עוסק ועובד בפועל במשק, בעבודות חקלאיות, כאשר אביו הפחית בצורה משמעותית את עבודתו במשק, ואינו מגיע לבד למטעים הרחוקים ונוסע לשם רק עם התובע.

בית-הדין הוסיף, כי כל מקרה נדון לפי נסיבותיו, לפי המיוחד שבו ובעניין המובא לערכאות, ועל בית-הדין לתת את דעתו למכלול העובדות הבאות בחשבון ליישום הוראות החוק.
לאור האמור לעיל, מבחינת מכלול הנסיבות העובדתיות, ביחד עם עדותו של התובע, אשר היתה מהימנה, קבע בית-הדין, כי יש בהם כדי לבסס עילה לתשלום פיצויי פיטורים בגין מצב בריאות של בן משפחה.

שכן, העובדה שאביו של התובע התגורר והפעיל משק חקלאי במושב עין יהב שבערבה, נוכח מיקומו וריחוקו של המושב, היא ייחודית למקרה דנא, ויש בה כדי להמחיש שהריחוק הגאוגרפי ושאר נסיבות העניין לא איפשרו לתובע כל פתרון ביניים אחר חלף ההתפטרות. לכן, קבע בית-הדין, כי התובע התפטר בנסיבות המזכות בתשלום פיצויי פיטורים.

במקרה אחר {שבו התביעה נדחתה}, ב- ס"ע (ב"ש) 32239-06-10 {ביטואדד אבישי זרה נ' חיטים נוי בע"מ, תק-עב 2012(2), 11112 (2012)} בית-הדין קבע, כי התובע לא הוכיח את הבסיס העובדתי המוטל עליו להוכיח התפטרות שדינה כפיטורים על-פי הוראת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

כמו-כן, התובע לא פירט כל בסיס עובדתי בסיכום טענותיו לטענה זו. התובע לא המציא הן לנתבעת והן במהלך הדיון כל אישור רפואי התומך בטענתו. מעבר להעלאת הטענה לא הובאה כל ראיה לאמיתות תוכנה ואין קשר בין העובדה, כי בסופו-של-יום, עם כל הצער, אביו של התובע נפטר, לבין הבסיס העובדתי והמשפטי שעל התובע היה לטעון ולהוכיח על-פי הוראות החוק.

לפיכך, בית-הדין קבע, כי יש לדחות את טענת התובע בדבר התפטרות בדין פיטורים המצדיקה פיצויי פיטורים.

36. התובע לא הציג מצב אובייקטיבי לפיו היה צריך להיות בשעות העבודה עם אשתו, בגלל מצבה הבריאותי הלקוי - התביעה נדחתה
ב- ס"ע (חי') 6418-02-09 {דורון גרונר, נ' הגורן אוהד בע"מ, תק-עב 2012(3), 10576 (2012)} בית-הדין קבע, כי מאחר שהתובע לא המציא אישור רפואי על מצבה של אשתו, לפני התפטרותו, ולא הציג מצב אובייקטיבי לפיו היה צריך להיות בשעות העבודה עם אשתו, בגלל מצבה הבריאותי הלקוי - נהפוך הוא, התובע הודה שאשתו לא היתה בשמירת היריון, הרי שלא הוכחה סיבה להתפטרות "בדין מפוטר", עקב מצב בריאות לקוי של בן משפחה.

לא-זו-אף-זו, בנסיבות העניין, אף לו קיבלנו את גרסת התובע, כי מצבה הבריאותי של אשתו, במהלך הריונה, חייב השגחה צמודה של אדם אחר, ולא כך הוא, אזי, מאחר שהתובע הודה שהוריה של אשתו יכלו לטפל בה, לא היה מקום לקבל את טענתו, כי היתה "סיבה מספקת" להתפטרותו, כלשון סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, על-מנת לטפל באשתו.

לפיכך, קבע בית-הדין, כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים בגין התפטרותו מהנתבעת, באשר לא היתה לרגל בריאות לקויה של אשתו, או בנסיבות אחרות בהן לא ניתן לדרוש ממנו שיישאר לעבוד, אלא, משיקוליו הפרטיים.

37. התובעת פוטרה על-ידי הנתבעת משלא ניתן לה לשוב אחרי חופשת מחלה - התביעה התקבלה
ב- דמ"ש (יר') 5326-10 {הירות מקוריה נ' אורנה כהן, תק-עב 2012(1), 1960 (2012)} בית-הדין קבע, כי התובעת הודיעה לנתבעת, כי עליה לעבור ניתוח בגינו תאלץ להעדר. בקשה זו להיעדרות בשל עניין רפואי היא לגיטימית. התובעת פנתה והודיעה שלושה-ארבעה חודשים לפני הניתוח.

כמו-כן, התובעת תמכה את התהליך הרפואי אותו עברה במזכר מאת המרכז הרפואי על-שם וולפסון המאשר את אשפוז התובעת בגין: "עברה ניתוח כריתת כיס מרה, לאחר הניתוח ניתן חופש מחלה למשך שבועיים ועד תאריך 19.11.09 לא מסוגלת לעבוד".

בא-כוח הנתבעים טען, כי המסמך תמוה. בית-הדין, לא מצא כל פגם במסמך, הגם שהוא מופנה לכל הדורש. חזקה היא, על-פי הפסיקה, כי מסמך רפואי הוא אותנטי כל עוד לא הוכח אחרת. בפני בית-הדין לא הוכח אחרת.

עוד הוסיף בית-הדין, כי התובעת הודיעה מבעוד מועד על היעדרות בגין מחלה, מאחר ודובר בניתוח לא היה זה בלתי-סביר שאמרה שאינה יודעת מתי תשוב. מועד שובה עלה בקנה אחד עם התעודה הרפואית, ומכתב ההגנה עלה בבירור, כי התובעת רצתה לחזור בתכוף אחר הניתוח. אשר-על-כן קבע בית-הדין, כי היה על הנתבעת לקבלה חזרה לעבודה.

בית-הדין לא קיבל את הטענה, כי הנתבעת העדיפה עובדת זמנית לחודש על עובדת שעבדה כל כך הרבה שנים ואשר יצאה לחופשת מחלה, משכך, עצם דחיית מועד שובה של התובעת ומשלא אופשר לה לחזור לעבודתה במועד בו היתה זכאית, באלו יש לראות את האקט הנדרש לפיטורים.

בנוסף, בית-הדין הוסיף, כי מעדותה של הנתבעת עלה, כי היא לא הודיעה לתובעת שאם היא לא תחזור, הנתבעת תעסיק מישהי אחרת במקומה. התובעת דווקא שאלה אם היא תחפש מישהי אחרת בינתיים ולא נענתה.

הנתבעת הודתה שאמרה לתובעת שאינה יכולה לחזור "אמרתי לה שהיא תצטרך לחכות לדצמבר".

נוכח כל האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי התובעת פוטרה על-ידי הנתבעת משלא ניתן לה לשוב אחרי חופשת מחלה. בנסיבות אלה, נקבע כי התובעת זכאית לקבל פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

38. סיום עבודת התובעת היה על רקע מצב בריאותי של ביתה {מצב נפשי} - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ס"ע 39615-02-11 {מזל מתוק נ' מריאן מרגוליס, תק-עב 2012(1), 16620 (2012)} בית-הדין קבע, כי הנתבע ידע שהתפטרות התובעת באה על רקע טענתה, כי מצבה הבריאותי של ביתה מחייב זאת.

עוד הוסיף בית-הדין, כי עיון במסמכים הרפואיים שצורפו לתצהיר התובעת העלה, כי כבר בחודש מאי 2009 הובלה הבת לחדר המיון בשל ניסיון אובדני. ממסמך רפואי נוסף מיום 19.08.09 עלה, כי הילדה מצויה במצב נפשי קשה אף שאין סכנה מיידית לניסיון אובדני נוסף. עם-זאת ממסמך מיום 07.04.10 עלה שהיה ניסיון אובדני נוסף כחודשיים קודם לכן.

מסמכים אלה מאמתים את גרסת התובעת שלפיה בחודש יולי 2009, עת הודיעה על כוונתה להתפטר על-מנת לטפל בביתה, היה מצבה של הבת קשה והיא נזקקה להשגחתה הצמודה של האם. בית-הדין קבע, כי התחמקותו של הנתבע מהודאה, כי ידע על מצבה הקשה של הבת עובר לפיטוריה התובעת, אין לקבלה. כמו-כן, אין לקבל את טענותיו, כי התפטרות התובעת באה על רקע מצב כלכלי קשה. לטענה זו לא נמצא כל תימוכין והיא בבחינת טענה בעלמא.

כמו-כן, הוסיף בית-הדין, כי טענת הנתבע, שלפיה בחרה התובעת לעבור לעבוד אצל מעסיק אחר, אף היא אין בה כדי לשנות מנסיבות התפטרותה של התובעת. עדות התובעת שלפיה ביקשה לשוב לעבודה אצל הנתבע, אך נדחתה על-ידו, היתה מהימנה על בית-הדין.

כך גם היה מהימן על בית-הדין ההסבר שנתנה התובעת לעובדה, כי בחרה לשוב למעגל העבודה רק כשלושה חודשים לאחר התפטרותה. וזאת כאשר הבת חזרה והשתלבה בבית הספר ובמסגרות אחרות.

לפיכך, קבע בית-הדין, כי משעלה שסיום עבודת התובעת היה על רקע מצב בריאותי של ביתה וכי הנתבע לא הציע לתובעת כל אופציה להתאים את תנאי עבודתה לקשיים שבפניהם עמדה, לרבות שובה לעבודה עם תום התקופה הקשה, נקבע, כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח את זכאותה לתשלום פיצויי הפיטורים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

התפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי (סעיף 6 לחוק)