botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

פיקוח ועונשים - סמכויות מפקח עבודה (סעיף 24 לחוק)

1. הדין
סעיף 24 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 קובע כדלקמן:

"24. סמכויות מפקח עבודה (תיקונים: התשמ"א) (תיקון התשע"ד)
(א) סמכויותיו של מפקח עבודה, ביחס לכל מקום שיש לו יסוד להניח כי מועסק בו עובד, הן כסמכויותיו של מפקח לפי סעיף 10(1) לפקודת מחלקת העבודה, 1943.
(ב) מפקח עבודה רשאי לחקור כל אדם הנמצא במקום שאליו בא מפקח העבודה בתוקף סמכויותיו לפי סעיף-קטן (א), בכל עניין הנוגע לחוק זה, אך לא יידרש אדם ליתן תשובה או עדות העלולה לגלגל עליו אשמה.
מפקח עבודה רשאי לרשום בפרוטוקול את תשובותיו והודעותיו של הנחקר.
(ג) דין פרוטוקול שנרשם בהתאם לסעיף-קטן (ב) כדין הודעה שנרשמה בהתאם לסעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) והסעיפים 3 ו- 4 לאותה פקודה חלים עליו."

2. כללי
חוק שעות עבודה ומנוחה הינו אבן פינה במשפט העבודה שלנו ולזכויות הקבועות בו נודעת חשיבות רבה. תכליתו של החוק להעניק לעובד רשת של הגנה על זכויותיו כעובד וכאדם.

לצורך השגת תכלית זו קובע החוק שורה של הוראות המעניקות לעובד זכויות מהותיות וכספיות מצד אחד ומטילות חובות על המעסיק מצד שני. הוראות אלה הן בעלות מאפיינים שונים: יש בהן הוראות הקובעות מסגרות מחייבות של יום עבודה {סעיף 2 לחוק שעות עבודה ומנוחה}, של שבוע עבודה {סעיף 3 לחוק שעות עבודה ומנוחה} ושל תחום המנוחה השבועית {סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה}.

יש בו הוראות המעניקות לעובד זכויות כספיות על העסקתו מעבר למסגרת המחייבת {סעיפים 16 - 17 לחוק שעות עבודה ומנוחה}. החוק מעניק לשר הממונה סמכויות פיקוח מינהליות {סעיפים 11 ו- 24 לחוק שעות עבודה ומנוחה}. מעבר לכל אלה, החוק קובע סנקציות פליליות על העסקה בלתי-מותרת {סעיף 26 לחוק שעות עבודה ומנוחה}, תוך הטלת אחריות אישית על הנהלת תאגיד, אגודה או חבר בני אדם {סעיף 27 לחוק שעות עבודה ומנוחה}. מיגוון הוראות ואמצעים אלה נועד לשקף מדיניות חברתית של שמירה על כבודו של העובד ועל צלם האנוש שלו. על חשיבותו של החוק והזכויות הקבועות בו עמד הנשיא סטיב אדלר בפסק-הדין בפרשת "טפקו", לאמור:

"את חוק שעות עבודה ומנוחה יש לפרש כחוק אשר נותן ביטוי למדיניות חברתית - סוציאלית ראויה. מדיניות זו קובעת מסגרת נורמטיבית של שעות עבודה במשק ומונעת מעובד וממעסיקו להסכים על מסגרת שעות העבודה הפוגעת באיכות החיים של העובד. החוק מגביל את חופש הפרט לקבוע את שעות עבודתו, אך המטרה בהגבלה זו היא הגנה על העובד מפני פגיעה בצלם האנוש שבו. המטרה הראשונית היא לקדם את איכות החיים ולהגן על כבודו של מי שמבצע עבודה על-ידי כך שתוחמים את יום העבודה, ובכך למעשה מגדירים גם את שעות הפנאי. כך גם נמנע ניצול אפשרי של מעסיקים שלולא החוק המגביל את שעות ההעסקה היו עלולים להעסיק עובד אחד במקום שני עובדים תוך דרישה למספר שעות רב וללא צורך לפצות את העובד על שעות העבודה הרבות."
{ע"פ 16/08 מדינת ישראל - משרד התעשיה המסחר והתיירות נ' בסט ביי רשתות שיווק בעמ ואח', תק-אר 2009(1), 4 (2009)}

במסגרת ההסדרים הקבועים בחוק שעות עבודה ומנוחה, נודעת חשיבות רבה לשמירה על יום המנוחה השבועי. הוראות החוק נועדו לתכלית חברתית ולאו דווקא דתית. כך, נפסק בבית-המשפט העליון לעניין זה, כי:

"בקביעת העיקרון של יום מנוחה שבועי והועדתו בשבת חתר המחוקק להגשים שתי מטרות משולבות: ראשית, מטרה חברתית, לפיה ראוי לייחד יום מנוחה שבועי לכל אדם כדי שיוכל לנוח בו ממלאכתו, לשהות עם משפחתו או בחברת ידידים ולהתפנות לנופש ולבידור לפי בחירתו והעדפותיו. כן נועד קביעת יום המנוחה להגן על בריאותו של העובד ולהבטיח תנאי עבודה הוגנים. שנית, הועדת יום המנוחה בשבת נעשתה על רקע ציווי ההלכה ומסורת ישראל..."
{ע"ע (ארצי) 300271/98 טפקו נ' טל, פד"ע לה 703, 710 (2000)}.

בקשר לכך נפסק בפרשת "הנדימן", כי:

"... חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חוק "דתי". מדובר בחוק חברתי מובהק אשר ייחד את יום המנוחה השבועי ליום השבת מטעמים של זיקה למורשת היהודית הנוהגת בשדרות רחבות של הציבור בישראל ומוכרת ומכובדת על-ידי רבים אחרים."
{ע"פ 1003/00 הנדימן נ' מדינת ישראל - משרד העבודה, תק-אר 2002(3), 1200 (2002); וכן ראה לעניין זה את פסק-דינה של השופטת ארד בפרשת אלוניאל ע"פ 1004/00 אלוניאל בע"מ ו- עמרי פדן נ' מדינת ישראל, תק-אר 2003(1), 103 (2003)}

כפי שראינו, בצד מארג ההסדרים שבחוק, קיימת בו הוראה מיוחדת המוציאה מתחולתו סוגים שונים של עובדים אשר ההסדרים שבחוק אינם מתאימים למסגרות ומתכונות העסקתם {סעיף 30(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה}. על רקע מטרותיו החברתיות הכלליות של החוק, נדמה שלא יכול להיות ספק שהוראותיו אמורות לחול על מעגלים רחבים של עובדים. מכאן שיש להתייחס להוראות המחריגות מתחולת החוק סוגים שונים של עובדים באופן דווקני ולפרשן בצמצום. ואכן, נפסק בעניין זה, כי:

"המדיניות המנחה בפסיקה פירשה את הסעיפים החריגים לחוק בצמצום, כך שפחות עובדים יוצאו מתחולתו של החוק ויותר עובדים יהנו מההגנות שהחוק מעניק." {פרשת טפקו}.

ובמקום אחר:

"חוק שעות עבודה ומנוחה הוא חוק סוציאלי והוראות חריגות שבו יש לפרש באופן מצמצם ודווקני."
{פרשת הנדימן, פד"ע לח' 262}

על רקע עקרון זה יש לבחון את משמעות הביטויים "תפקיד הנהלה" ו"תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי" אשר לגביהם קבע המחוקק, כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא יחול על העסקתם."