איסור לוותר על זכויות

1. הדין
סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 קובע כדלקמן:

"20. איסור לוותר על זכויות
זכויות המוקנות לעובד בהוראות אישיות שבהסכם קיבוצי אינן ניתנות לויתור."

2. כללי
ב- ע"ע 177/10 {שמעון ראם נ' מועצה אזורית חוף הכרמל, תק-אר 2012(1), 1222 (2012)} בית-הדין הארצי קבע כי זכותו זו של המערער להיקף משרה של 150% ככל שמקורה גם בהסכם קיבוצי, אינה ניתנת לוויתור כפי שנקבע בסעיפים 20 ו- 22 לחוק ההסכמים הקיבוציים, כאשר שם חוקק כי זכויות המוקנות לעובד בהוראות אישיות שבהסכם קיבוצי אינן ניתנות לויתור, וכי הוראה בחוזה עבודה שהיא שונה מהוראה אישית שבהסכם קיבוצי החל על בעלי החוזה, במצב שכזה, ההוראה שבהסכם הקיבוצי עדיפה, ואם היה השינוי לטובת העובד, עדיפה ההוראה בחוזה העבודה, אם אין בהסכם הקיבוצי דבר המונע במפורש אותו שינוי.

ב- ע"ע 791/05 {דורון כץ ואח' נ' רועי ספיר, תק-אר 2006(2), 261 (2006)} בית-הדין הארצי הבהיר כי הוראות חוק מגינות בתחום יחסי העבודה באות להחליף את ההסדרים ההסכמיים שבין העובד למעביד בהסדר סטטוטורי, כאשר מטרתו העיקרית של הסדר זה להגן על זכויותיו של העובד, אך הוא בא גם להבטיח את האינטרס של המעביד והציבור בכללו.

ככל שהתרחבה רשת משפט העבודה, המסדיר, חדלו יחסי עבודה ותנאי עבודה להיות תלויים בחללו של 'רצון הצדדים', ונהיו יותר ויותר שזורים ונתמכים ברקמת הוראות חוק והסכמים שתרמו לתקנת הציבור, שכן הוראות אלה היו גם לתועלת המעבידים, שראו בביצוען ערובה להתחרות הוגנת בינם לבין עצמם, ומשק המדינה אף הוא יצא נשכר מקיום תנאי עבודה משופרים ומתוקנים יותר {לג/12-3 איליה צ'יבוטרו נ' אטלקה אברהם, פד"ע ד 173, 177}.

בית-הדין הארצי ציין כי ביסוד זכותו של עובד לפיצויי הלנת שכר, בזכות זו יכולה להתעורר שאלה מוקדמת באשר לעצם הזכות לשכר, נושא שעליו עצמו ניתן להסכים ולכן ניתן להעבירו לבוררות.

כאשר מדובר על משפט העבודה המגן הכוונה היא לא רק לזכויות המעוגנות בחוק אלא גם לזכויות אישיות ושמקורן בהסכמים קיבוציים עליהן לא ניתן לוותר לפי סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים.

מקום שחוק מגן יוצר זכות שאינה יכולה לשמש נושא להסכם בין הצדדים {ועל-כן גם אינה בת בוררות}, אף קיומו של תנאי מוקדם המהווה יסוד לקיומה של אותה זכות אינו יכול לשמש נושא להסכם{ועל-כן אף לא לבוררות} בין הצדדים, אם הסכם כאמור עשוי להכשיל את המגמה החקיקתית העומדת ביסוד יצירת הזכות עצמה, או מגמה חקיקתית רלבנטית אחרת.

ב- עס"ק 400094/97 {הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה, תק-אר 2004(3), 103 (2004)} בית-הדין הארצי קבע כי זכות מהזכויות שבתחום תנאי העבודה, שנקבעה בהסכם קיבוצי, הופכת לזכות נורמטיבית של כל עובד עליו חל ההסכם הקיבוצי.

זכות כזאת אין ארגון העובדים, שהוא צד להסכם הקיבוצי, רשאי לוותר עליה, וזאת ממהותו של ההסכם הקיבוצי, ולאו דווקא מכוח סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים.
עמידה על זכות מפורשת המוסכמת בין הצדדים, כאשר מדובר על זכות שאיננה חבויה או על פרשנות מלאכותית של מילה זו או אחרת בחוזה, אינה כשלעצמה בגדר פעולה נעדרת תום-לב.

3. ויתור על דרך ההתנהגות
ב- ע"ע 498/09 {אקים ישראל נ' אילנה טלקר, תק-אר 2011(4), 1238 (2011)} בית-הדין הארצי קבע כי ממתי שהוראות נורמטיביות שבהסכם הקיבוצי נשאבות אל החוזים האישיים של העובדים לאחר ביטולו, אזי - סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים, הקובע כי זכויות המוקנות לעובד בהוראות אישיות שבהסכם קיבוצי אינן ניתנות לויתור, אינו תקף עוד.

המעביד, אמנם, אינו יכול לשנות או לבטל תנאי בחוזה האישי של העובד שנוצר מכוח סעיף 19 באופן חד-צדדי, וללא הסכמת העובד {בג"צ 239/83 מילפלדר נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא(2), 210}, אך עם-זאת, בפסיקה הוכרה אפשרות ויתור של העובד על זכות המוקנית לו בחוזה האישי, שאינה זכות קוגנטית, גם על דרך ההתנהגות {ע"א 378/70 עזבון משה שהד נ' דרדיקמן, פ"ד כה(2), 182, וכן ספרה של פרופ' רות בן ישראל דיני עבודה, כרך ג', 1205}.

כך, למשל, כאשר העובד ממשיך לעבוד בתנאים השונים, ואינו מתפטר או פונה בתביעה לבית-הדין בסמוך להפרת זכותו.

ב- סע"ש (חי') 25040-11-13 {מאלק מריסאת נ' מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ, תק-עב 2015(3), 17474 (2015)} ציין בית-הדין הארצי כי כבר נקבע, כי אין לוותר מראש או בדיעבד, על זכויות שנקבעו בחוקי המגן במשפט העבודה, כמו חוק שעות עבודה או חוק חופשה שנתית {דב"ע לא/3-22 ליפוט נ' קסטנר, פד"ע ג 215, 218; דב"ע לח/3-59 סילשי נ' דורון, פד"ע י 32}.

סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים, וכן הלכת איסור הוויתור על זכויות מגן במשפט העבודה, מצביעים על המגמה הכללית במשפט העבודה לצמצם את המקרים בהם ניתן תוקף לכתב ויתור.

המגמה של הפסיקה היתה להרחיב את הנסיבות בהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור, כאשר מגמה זו עוגנה באי-שוויון הכוחות בין המעביד לבין העובד.

כך, אין נפקות משפטית לויתור על זכות באין ידיעה על קיומה של הזכות {דב"ע לא/3-22 ליפוט נ' קסטנר, פד"ע ג 215}.

עוד הוסיף בית-הדין הארצי, כי גם ויתור שלא מדעת על קיומה של זכות אינו יכול לעמוד, וזאת מאחר כי ממושכלות היסוד הוא, שאין ויתור על זכות באין ידיעה על קיום הזכות, ועל-כן ויתור שלא מדעת כמוהו כאין.

בהתאם לכך קבע בית-הדין הארצי כי אין נפקות לכתבי ויתור כאשר העובדים שחתמו עליהם לא קיבלו חשבון מפורט בדבר התשלום לסילוק זכויותיהם, ולא ידעו אילו רכיבי שכר נכללו בחישוב הפיצויים {דב"ע מז/3-140 כיתן נ' סיימי, פורסם באתר האינטרנט נבו}.

ב- דב"ע מח/3-51 {לביאד נ' מפעלי מתכת נגב, פורסם באתר האינטרנט נבו} ניתן תוקף לכתב סילוק, כאשר העובד קיבל את חישוב התשלום, החישוב היה ברור ומובן לעובד, העובד בדק אותו ולא דרש הפרשי פיצויי הפיטורים, כאשר ויתור על זכויות צריך להיות מפורש {דב"ע מו/3-65 כהן נ' מזרחי, פד"ע יז 416}.

על-מנת להכריע אם יש נפקות לכתב הויתור על בית-הדין לבחון באם הזכויות עליהן ויתר התובע היו ידועות לו.

תנאי זה מתמלא אם העובד חתם על כתב הוויתור לאחר הגשת כתב התביעה, שכן ידע על קיומה לפי טענתו, של עילת התביעה.
במקרה הנדון נמסר למערער לפני חתימתו על כתב הסילוק חשבון ברור ומובן של הסכומים שקיבל ו/או הפוליסות שהועברו לו, וכתב הסילוק היה ברור וחד-משמעי {דב"ע נב/3-217 מינהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פד"ע כז 3}.

4. האם קרן השתלמות היא חלק מהתנאים הסוציאליים שחובת העובד לקבלם, והיא זכות שחובה על הנתבעת לתת לכל עובד הוראה?
ב- ס"ע (חי') 59433-12-13 אולגה שראל נ' מדינת ישראל-משרד החינוך, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.03.15)} נדונה השאלה האם קרן השתלמות היא חלק מהתנאים הסוציאליים שחובת העובד לקבלם, והיא זכות שחובה על הנתבעת לתת לכל עובד הוראה.

התובעת טענה כי בתוקף היותה מועסקת כעובדת הוראה קבועה בנתבעת, יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין אי-הפרשה לקרן השתלמות, ממועד תחילת עבודתה ואילך.

הנתבעת טענה כי קרן השתלמות אינה חלק מהתנאים הסוציאליים אשר חובת העובד לקבלם ושהמעסיק חייב לתיתם.

בית-הדין קיבל את התביעה בחלקה וקבע כי הזכות להצטרפות עובד הוראה לקרן השתלמות מעוגנת בהסכם קיבוצי שנחתם בין הנתבעת, מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות לבין ארגון המורים.

הוראות בהסכם קיבוצי הקובעות את זכותו של עובד הוראה להצטרף לקרן השתלמות מהוות חלק מחוזה העבודה האישי שלו.

ככאלה, יש לראותן כהוראות שבהסכם קיבוצי בדבר תנאי עבודה, סיום עבודה, וחובות אישיות המוטלות לפי אותן הוראות על עובד ומעביד וזכויות המוקנות להם לפי סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים.

אשר-על-כן, חל עליהן סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים לפיו זכויות המוקנות לעובד בהוראות אישיות שבהסכם קיבוצי אינן ניתנות לויתור.

סיכומו-של-דבר, זכות עובד הוראה להצטרף לקרן השתלמות מעוגנת בהסכם הקיבוצי הנ"ל, וככזו אינה ניתנת לוויתור {ע"ע 712/07 מנשרוף שמשון נ' חיים גלנצר, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.05.09); ע"א 378/70 עזבון המנוח משה שהד נ' צבי דרדיקמן, פ"ד כה(2), 182; בג"צ 6845/00 ניב נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נו(6), 663}.

לפיכך, קרן השתלמות היא חלק מהתנאים הסוציאליים שחובת העובד לקבלם, והיא זכות שחובה על הנתבעת לתת לכל עובד הוראה.

5. האם כאשר קיים הסכם קיבוצי אשר הוגש לרישום מכוח סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים אין לסטות ממנו?
ב- ס"ק (יר') 58149-02-13 {הסתדרות העובדים הלאומית נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי גבול משרד הפנים, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.11.13)} נדונה בקשה לסעד זמני לפיו יינתן למבקשת לפגוש את מהגרי העבודה הבאים לישראל עם רדתם מהמטוס, במתחם הסטרילי בנתב"ג, על-מנת להציג בפניהם את ארגון העובדים, להציע להם להצטרף אליו ולהחתימם {ככל שיחפצו} כחברים במבקשת.

המבקשת במקרה הנדון ביקשה מבית-הדין לתת סעד שיחייב את רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול במשרד הפנים {להלן: "רשות ההגירה"} להודיע למבקשת מתי באים לישראל מהגרי עבודה, על-פי נוהל התאגידים.
במסגרת הסעד הזמני שהתבקש, לאחר הדיון בתובענה העיקרית, ביקשה המבקשת שיינתן לה לפגוש את מהגרי העבודה עם רדתם מהמטוס, במתחם הסגור בנתב"ג, על-מנת להציג בפניהם את ארגון העובדים, להציע להם להצטרף אליו ולהחתימם {אם יהיו מעוניינים בכך} כחברים במבקשת.

המשיבים טענו כי אין זה הזמן והמקום הראוי למפגש בין הארגונים לבין מהגרי העבודה, כאשר בנוסף לכך העמדת דוכנים נוספים של ארגוני העובדים, בתוך המתחם הסטרילי, עלולה להטעותם, ולמעשה הם עלולים לחשוב כי זוהי חובתם להצטרף לארגון העובדים. באופן זה תיפגע זכותם שלא להתארגן, שהיא חלק מהזכות להתאגד.

בית-הדין דחה בקשה לסעד זמני לפיו יינתן למבקשת לפגוש מהגרי עבודה הבאים לישראל עם רדתם מהמטוס, במתחם הסטרילי בנתב"ג.

בית-הדין דחה בקשה זו מאחר ועיקר תכליתם של צווי מניעה זמניים הוא לשמור, כל עוד תלויה בבית-הדין הנדון תובענה בעניין זה, על מצב הדברים כפי שהיה קיים בעת הגשתה.

בשאלה אם לתת צו מניעה זמני או שלא, השאלה הראשונה היא אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבות בית-הדין לפני בירור התביעה.

המקרה הנדון לא הצדיק מתן סעד זמני לפי בית-הדין, כאשר תנאי למתן צו עשה זמני הינו הוכחה של זכות מוחלטת לסעד המבוקש.

בית-הדין קבע כי טענה של המבקשת לפיה חשוב לפגוש את העובדים דווקא, בעת רדתם מהמטוס, טרם שיחתמו עם נציגי התאגידים, על חוזה העבודה, אין בה ממש, ויש לדחותה.

מבחינה עובדתית מהגרי העבודה שהגיעו כבר חתמו למעשה על חוזה העבודה בחוץ-לארץ, בטרם הגיעו לישראל.

יתר-על-כן, תנאיו של חוזה העבודה עימם אינם פתוחים למשא-ומתן, הואיל ואלה קבועים ומוסכמים בין העוסקים במלאכה.

יתרה-מכן, דווקא המבקשת היתה זו שחתמה על הסכם קיבוצי שהוגש לרישום, כאשר ככל שיש הסכם קיבוצי כזה הרי שאין יכולת לסטות מהתנאים הקבועים בו, המהווים חלק מחוזה העבודה של העובד וזאת לפי סעיפים 20-19 לחוק הסכמים קיבוציים.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע שאין כל ממש בטענת המבקשת אף בעניין זה, ולכן בקשה זו נדחתה.

עוד יצויין, כי הדבר עשוי ליצור אצלם תובנה מוטעית ולפיה חייבים הם להצטרף לארגון לצורך כניסתם לישראל ובכך לפגוע בזכותם שלא להתאגד.

6. האם במקרה הנדון הופרה הפרת חובה חקוקה לפי חוק הסכמים קיבוציים?
ב- תע"א (יר') 1481-10 {בנטוב אברהם נ' עיריית ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.05.13)} התובע טען כי ההפרה במקרה הנדון היתה של חובה מכוח סעיפים 19 ו- 20 לחוק הסכמים קיבוציים, בהם נקבע כי הוראות שבהסכם קיבוצי יראו אותם כחוזה עבודה, והזכויות המוקנות בהסכם קיבוצי אינן ניתנות לוויתור.

בית-הדין קבע כי אין במקרה הנדון הפרת חובה חקוקה לפי חוק הסכמים קיבוציים, וזאת מאחר והעירייה פעלה לפי הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד לעובדי העירייה ונוהלי העירייה הנגזרים ממנו, והתובע לא הוכיח הפרת חובה כלשהי, כולל הפרת חובה חקוקה.

בית-הדין ציין כי טענה זו של התובע מפנה בשני החוקים לחוזה העבודה שנכרת בין צדדים דהיינו התובע והעירייה, כאשר חוזה עבודה אינו "חיקוק" ולכן הפרת חוזה ככל שהיתה איננה הפרת חובה חקוקה.

עוד הוסיף בית-הדין כי גם לפי ההסכם הקיבוצי החדש מיום 12.01.11 לא הופר חוק הסכמים קיבוציים, שכן הוא אינו חל על התובע.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

איסור לוותר על זכויות