עיצום כספי

סעיפים 14-3 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011 קובעים כדלקמן:

"3. עיצום כספי (תיקון התשע"ד)
עשה מעסיק או אדם אחר שחלה עליו חובה לפי הוראת חיקוק המנויה בתוספת השניה (בפרק זה: "מעסיק"), מעשה המהווה הפרה של הוראה כאמור, רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי לפי המפורט להלן:
(1) בשל הפרת הוראה המנויה בחלק א' לתוספת השניה - 5,110 שקלים חדשים, ולגבי יחיד המעסיק עובדים שלא במסגרת עסק, משלח יד או פעילות ציבורית - 2,550 שקלים חדשים;
(2) בשל הפרת הוראה המנויה בחלק ב' לתוספת השניה - 20,420 שקלים חדשים, ולגבי יחיד כאמור בפסקה (1) - 10,210 שקלים חדשים;
(3) בשל הפרת הוראה המנויה בחלק ג' לתוספת השניה - 35,740 שקלים חדשים, ולגבי יחיד כאמור בפסקה (1) - 17,870 שקלים חדשים.

4. הפרה נמשכת והפרה חוזרת
(א) בהפרה נמשכת ייווסף על העיצום הכספי החלק החמישים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה.
(ב) בהפרה חוזרת ייווסף על העיצום הכספי שהיה ניתן להטיל בשלה אילו היתה הפרה ראשונה, סכום השווה לעיצום הכספי כאמור; לעניין זה, "הפרה חוזרת" - הפרת הוראה המנויה בתוספת השניה, בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה שבשלה הוטל על המפר עיצום כספי או שבשלה הורשע.

5. הודעה על כוונת חיוב (תיקון התשע"ד)
(א) היה לממונה יסוד סביר להניח כי מעסיק הפר הוראת חיקוק המנויה בתוספת השניה, ובכוונתו להטיל עליו עיצום כספי לפי סעיף 3, ימסור למעסיק הודעה על הכוונה להטיל עליו עיצום כספי (בפרק זה: "הודעה על כוונת חיוב").
(ב) בהודעה על כוונת חיוב יציין הממונה בין השאר את אלה:
(1) המעשה המהווה את ההפרה ומועדו;
(2) סכום העיצום הכספי והתקופה לתשלומו;
(3) זכותו של המעסיק לטעון את טענותיו לפני הממונה לפי הוראות סעיף 6;
(4) שיעור התוספת על העיצום הכספי בהפרה נמשכת או בהפרה חוזרת לפי הוראות סעיף 4.

6. זכות טיעון (תיקון התשע"ד)
מעסיק שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב לפי הוראות סעיף 5 רשאי לטעון את טענותיו, בכתב, לפני הממונה, לעניין הכוונה להטיל עיצום כספי ולעניין סכומו, בתוך 30 ימים ממועד מסירת ההודעה.

7. החלטת הממונה ודרישת תשלום (תיקון התשע"ד)
(א) טען מעסיק את טענותיו לפני הממונה לפי הוראות סעיף 6, יחליט הממונה, לאחר ששקל את הטענות שנטענו, אם להטיל על המעסיק עיצום כספי, ורשאי הוא להפחית את סכום העיצום הכספי לפי הוראות סעיף 8.
(ב) (1) החליט הממונה לפי הוראות סעיף-קטן (א) להטיל על המעסיק עיצום כספי, ימסור לו דרישה לשלם את העיצום הכספי (בפרק זה: "דרישת תשלום"); בדרישת התשלום יציין הממונה, בין השאר, את סכום העיצום הכספי המעודכן ואת התקופה לתשלומו.
(2) החליט הממונה לפי הוראות סעיף-קטן (א) שלא להטיל על המעסיק עיצום כספי, ימסור לו הודעה על כך.
(ג) לא הגיש המעסיק את טענותיו לפי הוראות סעיף 6, בתוך 30 ימים מיום שנמסרה לו ההודעה על כוונת חיוב, יראו הודעה זו, בתום 30 הימים האמורים, כדרישת תשלום שנמסרה למעסיק במועד האמור.

8. סכומים מופחתים
(א) הממונה אינו רשאי להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בפרק זה, אלא לפי הוראות סעיף-קטן (ב).
(ב) השר, בהסכמת שר המשפטים, בהתייעצות עם הארגונים ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאי לקבוע מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם יהיה ניתן להפחית את סכומי העיצום הכספי הקבועים בסעיף 3, בשיעורים שיקבע.

9. סכום מעודכן של העיצום הכספי (תיקון התשע"ד)
(א) העיצום הכספי יהיה לפי סכומו המעודכן ביום מסירת דרישת התשלום, ולגבי מעסיק שלא טען את טענותיו לפני הממונה כאמור בסעיף 7(ג) - ביום מסירת ההודעה על כוונת החיוב; הוגש ערר לפי סעיף 18 או ערעור לפי סעיף 21, ועדת הערר, בית-הדין האזורי או בית-הדין הארצי, לפי העניין, הורו על עיכוב תשלומו של העיצום הכספי - יהיה סכום העיצום הכספי לפי סכומו המעודכן ביום ההחלטה בערר או בערעור.
(ב) סכומי העיצום הכספי הקבועים בסעיף 3 יעודכנו ב- 1 בינואר בכל שנה (בסעיף-קטן זה: "יום העדכון"), בהתאם לשיעור עליית המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד שהיה ידוע ביום תחילתו של חוק זה; הסכום האמור יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים; לעניין זה, "מדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
(ג) השר יפרסם ברשומות הודעה על סכום העיצום הכספי המעודכן לפי סעיף-קטן (ב).

10. המועד לתשלום העיצום הכספי
העיצום הכספי ישולם בתוך 30 ימים מיום מסירת דרישת התשלום כאמור בסעיף 7.

11. הפרשי הצמדה וריבית
לא שולם עיצום כספי במועד, ייווספו עליו לתקופת הפיגור הפרשי הצמדה וריבית, עד לתשלומו.

12. גביה
עיצום כספי ייגבה לאוצר המדינה, ועל גבייתו תחול פקודת המסים (גביה).

13. שמירת אחריות פלילית (תיקון התשע"ד)
(א) תשלום עיצום כספי לפי הוראות פרק זה לא יגרע מאחריותו הפלילית של מעסיק בשל הפרת הוראה המנויה בתוספת השניה.
(ב) הוגש נגד מעסיק כתב אישום בשל הפרת הוראה המנויה בתוספת השניה, לא ינקוט נגדו הממונה הליכים לפי פרק זה בשל המעשה המהווה הפרה כאמור, ואם שילם המעסיק עיצום כספי - יוחזר לו הסכום ששולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו עד יום החזרתו.

14. אחריות מנהל כללי למניעת הפרות
(א) המנהל הכללי של תאגיד שהוא מעסיק חייב לפקח ולנקוט את כל האמצעים הסבירים למניעת הפרה של הוראת חיקוק המנויה בתוספת השניה בידי התאגיד.
(ב) הפר תאגיד הוראת חיקוק המנויה בתוספת השניה, רשאי הממונה לשלוח למנהל הכללי התראה ולפיה עליו לפקח על נקיטת אמצעים בידי התאגיד להפסקת ההפרה המפורטת בהתראה או למניעת הישנותה, בפרק הזמן הנקוב בהתראה.
(ג) לא ננקטו אמצעים כאמור בהתראה, חזקה היא שהמנהל הכללי בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף-קטן (א), וניתן להטיל עליו עיצום כספי בשיעור של 50% מסכום העיצום הכספי שהיה ניתן להטיל על יחיד המעסיק עובדים שלא במסגרת עסק, משלח יד או פעילות ציבורית, בשל אותה הפרה, אלא אם-כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו."

על-פי סעיף 3 לחוק להגברת האכיפה מוצע להטיל עיצום כספי על מעבידים אשר פעלו בניגוד להוראות חיקוקי העבודה המנויות בתוספות השניה.

העיצום הכספי הוא אמצעי אכיפתי יעיל ומהיר העשוי לשמש הרתעה ולהביא להקטנת שכיחותן של הפרות של הוראות החיקוקים האמורות.

העיצום הכספי הוא כלי אכיפה מינהלי בידי רשות מינהלית שמטרתו להביא להגברת הציות של ציבור המפוקחים הכפוף להוראות החיקוקים האמורים.

העיצום הכספי מיועד להוות סנקציה קלה להפעלה על-ידי הרשות המינהלית, ולפיכך הוא מוטל על הפרת הוראות, שקל, פשוט וברור להיווכח בקיומן והטלתו אינה מחייבת בירור עובדתי מורכב.

הטלת העיצום הכספי נבחנת מהטלת סנקציה פלילית בכך שהיא אינה מלווה בקלון החברתי שכרוכה בו הרשעה בפלילים, והיא אף אינה גוררת אחריה רישום פלילי {ת"פ (ת"א) 37724-11-10 מדינת ישראל נ' יבטח בע"מ, תק-עב 2015(2), 1685(2015)}.

ב- על"ח (ת"א) 9695-05-15{אבי אוזברקמן נ' מדינת ישראל, תק-עב 2015(3), 9730(2015)} נקבע כי בהתאם לסעיף 5 לחוק להגברת האכיפה, בעקבות ההודעה על כוונת חיוב, קמה זכות הטיעון של המעסיק בהתאם לסעיף 6 לחוק להגברת האכיפה.

מעסיק שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב לפי הוראות סעיף 5 לחוק להגברת האכיפה רשאי לטעון את טענותיו, בכתב, לפני הממונה, לעניין הכוונה להטיל עיצום כספי ולעניין סכומו, בתוך 30 ימים ממועד מסירת ההודעה.

כללי השימוע אינם מחייבים לשמוע את הטוען לפגיעה אפשרית בו, אלא הם מחייבים לתת לו הזדמנות נאותה לערוך טענותיו {י' זמיר הסמכות המינהלית, כרך ב', תשנ"ו-1996, 795} כאשר בהתאם זכות הטיעון מקיימת את זכות השימוע בטרם הטלת העיצום.

בעניין הנדון טענת המערער היא כי הוא לא קיבל הודעה בפועל, כך שנמנע ממנו לממש את זכות הטיעון.

אין בחוק להגברת אכיפה הוראות הקובעות אמצעי מסירה, והוועדה התייחסה דרך היקש להוראות הקיימות בפקודת הראיות, חוק סדר הדין האזרחי וחוק סדר הדין הפליל וחוק העבירות המינהליות.

נוכח מהותו של ההליך במסגרת החוק ותכליתו, נכון יותר לעשות היקש מן ההוראות של חוק העבירות המינהליות כאשר הודעה או מסמך אחר שיש להמציאם לאדם תהיה באמצעות משלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני אדם, עם אישור מסירה, כאשר התאריך שבאישור המסירה ייראה כתאריך ההמצאה.

בהתאם לחוק העבירות המינהליות, עצם משלוח הודעת הקנס, בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובת הרשומה היא בגדר המצאה כדין לנמען.

עם-זאת, את הוראת הסעיף הנ"ל יש לקרוא עם תקנה 15 לתקנות העבירות המינהליות, הקובעת:

"הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי החוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני אדם; היום העשרים לאחר המשלוח כאמור יראה כתאריך ההמצאה, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם."

בית-הדין הארצי לעבודה התייחס לשתי ההוראות הנדונות לעיל ב- עפ"א 44/06 {שלום בוסקילה נ' מדינת ישראל - משרד התעשיה המסחר והתעסוקה, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.05.07)} בקובעו כי הוראת תקנה 15 לתקנות העבירות המינהליות מרככת את החזקה החלוטה שבחוק העבירות המינהליות בכך שהיא מאפשרת לנמען להוכיח שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו.

הנטל בעניין זה רובץ על הנמען ואם לא הרים אותו ברמה המניחה את הדעת, עומדת חזקת ההמצאה בעינה.

אשר-על-כן על המבקש {המערער במקרה הנדון} להוכיח שלא קיבל את הודעת הקנס מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם, כאשר בנוגע לנטל ההוכחה הנדרש, נפסק כי הנטל להוכיח עובדה שלילית אינו פשוט כלל וכלל.

יחד-עם-זאת, סבר בית-הדין הארצי משיקולים של צדק טבעי כי מידת ההוכחה לא צריכה להיות גבוהה {ראה גם בש"א (ת"א) 8316/06 ירון כץ נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.02.07)}.

בהתחשב במהות ההודעה על כוונת חיוב, ניתן להוכיח כי על-אף שהיתה מסירה כדין, המערער לא קיבל בפועל את ההודעה.

נוכח שם מקבל ההודעה {שאינו אחד מקרובי המשפחה של המערער} היה על הוועדה לשקול האם נסתרה החזקה, ביחס למידת ההוכחה הנדרשת.
עוד יצויין, כי על הוועדה היה להביא בחשבון את טענות ההגנה של המערער, שהיו כנגד ההודעה על כוונת חיוב והטלת העיצום הכספי או לגבי אפשרות ההפחתה בהתאם לתקנות העבירות המינהליות.

היעדר התייחסות זו של הוועדה מהווה פגם משפטי בהחלטה, המצדיק את התערבותו של בית-הדין, לפי כללי הביקורת השיפוטית על החלטה מינהלית.

בית-הדין הארצי מצא כי הוועדה לא התייחסה כראוי לחזקה הנובעת מהמצאה כדין של ההודעה על הטלת העיצום והאם אותה חזקה נסתרה, וכן לטענות ההגנה כנגד ההודעה על כוונת חיוב, כאשר הסעד הניתן הוא השבת העניין להחלטת הוועדה, אשר אמורה לשקול את אותם השיקולים.

כל זאת מאחר שבמסגרת הסמכות המינהלית אין על בית-הדין לקבל החלטה במקום הוועדה.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין הארצי קיבל את הערעור, כאשר סבר כי על הוועדה לדון שוב בערר המערער תוך התייחסות לטענותיו על סתירת החזקה הנובעת מהמצאת הודעת החיוב וכן, עליה להתייחס לטענות המערער בנוגע להתנהלותם של הנערים לגופן.

עוד הוסיף בית-הדין הארצי, כי נוכח מהות הבקשה, הפגמים בהחלטת הוועדה אך גם בהתנהלות המערער בנוגע להמצאת כתובת שלו, אין הוא מחייב בהוצאות משפט, כאשר כל צד יישא בהוצאותיו.

דברי ההסבר לסעיף 13 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, מפרטים כי מטרת הסעיף היא שבכוונת משרד התעשיה המסחר והתעסוקה לקבוע נהלים יחד עם משרד המשפטים, בהתייעצות עם הארגונים, ובהתאם להמלצות ועדת ההיגוי, שבהם ייקבעו מקרים, נסיבות ושיקולים שבשל חומרתם, מוצדקת הטלת אחריות פלילית ישירה בלא קיום הליך מינהלי להטלת עיצום כספי.

מהאמור לעיל עולה כי אמנם קיימת חלופה של כלי אכיפה בעל סנקציה קלה יותר, אולם חלופה זו אינה משנה את העונש הפלילי הקבוע לעבירות עליהן החוק להגברת האכיפה חל, אלא מהווה כלי הרתעתי הניתן לשימוש על הפרות במקרים אשר אינם מצריכים בירור עובדתי מורכב.

על פניו נראה כי שיקול-הדעת באם לבחור בדרך של הטלת עיצום כספי או בדרך של הגשת כתב אישום נתונה לממונה, על-פי נהלים שיקבעו {ת"פ (ת"א) 37724-11-10 מדינת ישראל נ' יבטח בע"מ, תק-עב 2015(2), 1685 (2015)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עיצום כספי