botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

רושם קרנות החופשה (סעיף 25 לחוק)

1. הדין
סעיף 25 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 קובע כדלקמן:

"25. רושם קרנות החופשה
(א) שר העבודה ימנה אדם להיות רושם קרנות חופשה; הודעה על המינוי תפורסם ברשומות.
(ב) שר העבורה רשאי להעביר לרושם קרנות החופשה את הסמכויות הנתונות לו על-פי פרק זה, חוץ מהסמכויות להתקין תקנות, לפרק קרן חופשה או לבטל את הסמכתה; הודעה על העברת סמכויות תפורסם ברשומות."

2. כללי
ב- ס"ע (חי') 41394-11-11 {אופיר שמר נ' אורגד ח.ש.ן בע"מ בורגראנץ', פורסם באתר האינטרנט נבו (11.02.14)} דובר על כך שכלל ידוע הוא כי נטל הראיה, שמלוא החופשה השנתית ניתן בפועל לעובד, מוטל על המעביד, אשר חייב לנהל פנקס חופשה כמצוות סעיף 25 לחוק חופשה שנתית.

חובת ההוכחה מוטלת איפוא על המעביד הנתבע ולא על העובד התובע, להראות כי זכה התובע למלוא החופשה השנתית המגיעה לו {דב"ע לא/22-3 צ'יק ליפוט נ' חייב קסטנר, פורסם באתר האינטרנט נבו, פד"ע ד' 215, 219 (13.01.72)}.


3. האם המעסיק קיים את נטל ההוכחה שנתן לעובד את ימי החופשה המגיעים לו על-פי חוק חופשה שנתית?
ב- ע"ב 361444/99 {פנחס אילנה נ' גלקסי מחשבים וטכנולוגיות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.09.05)} דובר על סוגיית נטל ההוכחה למעביד כאשר סעיף 25 לחוק חופשה שנתית מחייב את המעביד לנהל פנקס חופשה.

בפסיקה נקבע כי: "משהוכיח עובד את תקופת עבודתו, עובר נטל ההוכחה למעביד שאמנם נתן לעובד את ימי החופשה המגיעים לו על-פי חוק" {דב"ע לד/17-3 רפאל אברג'יל נ' קורט אנסבך, פד"ע ה 253}."

במקרה הנדון {ע"ב 361444/99 פנחס אילנה נ' גלקסי מחשבים וטכנולוגיות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.09.05) לא הוצג פנקס חופשה על-ידי הנתבעת.

אך עם-זאת, מתלושי השכר שהוצגו בגין חודשים 08/99 ו- 09/99 עלה כי בחודשים אלה לא נוצלו ימי חופש וכן בתלוש 09/99 נרשמה יתרת חופשה 5 ימים.

אשר-על-כן בית-הדין קבע שהנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה כי התובעת ניצלה את כל ימי חופשתה כנטען, ובית-הדין קבע כי התובעת זכאית לפדיון חופשה בגין 5 ימי חופשה שלא נוצלו, בסך 80.5 ₪ (שכר הברוטו הממוצע לחלק ל- 22 ימי עבודה) ליום בהתאם להיקף משרתה, ובסך כולל של 402.50 ₪.

4. האם המערערים הרימו את נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה המגיע לעובד?
ב- דב"ע (יר') 3-299/נו {אריה לוי נ' סומיה (סוניה) גונזגה, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.06.97)} נדונה הסוגיה האם המערערים הרימו את נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה המגיעה לעובד.

בית-הדין האזורי קבע, כי המערערים לא מילאו אחר הוראות חוק חופשה שנתית, ואף לא קיימו חובתם להנפיק תלושי שכר למשיבה במהלך כל תקופת עבודתה ועל-כן, פסק בית-הדין קמא למשיבה פדיון חופשה שנתית בסך 1,568 ₪.

בערעורם לבית-הדין הארצי, המערערים בעיקר טיעונם טענו כי בית-הדין קמא טעה עת פסק סכום זה למשיבה.

המשיבה טענה כי טענת המערערים היא סתמית, לאקונית ולא ברור על מה היא מסתמכת, וכמו-כן, טענה המשיבה כי המערערים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם לעניין זה, מאחר שלא הציגו פנקס חופשה וראיות אחרות בעניין ימי החופשה של המשיבה, ועל-כן, בדין פסק בית-הדין האזורי את סכומי פדיון החופשה.

בית-הדין הארצי קבע, כי נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה המגיעה לעובד מוטל על המעביד, שמחובתו לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה.

עוד הוסיף בית-הדין הארצי, כי המעביד מחוייב לנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים, כמצוות סעיף 25לחוק חופשה שנתית.

אשר-על-כן, לנוכח הראיות העולות מפסק-הדין של בית-הדין קמא, המערערים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם כחוק חופשה שנתית, ועל-כן החליט בית-הדין הארצי לדחות את הערעור בנושא זה, מטעמיו של בית-הדין האזורי.

5. על מי מוטל הנטל להוכחת תשלום דמי חופשה וניהול רישום פנקס חופשה?
ב- ע"ב (יר') 3022/06 {מליחאת סמי נ' תדהר חפירה חציבה ופיתוח 2001 בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.05.09)} נדונה השאלה על מי מוטל הנטל להוכחת תשלום דמי חופשה וניהול רישום פנקס חופשה.
התובע טען כי הנתבעת לא שילמה לו דמי חופשה במהלך, ועל-פי-כן, עתר התובע לתשלום בגין דמי חופשה בסך 11,000 ₪ {לפי חישוב של 60 יום בגין תקופה של ארבע שנות עבודתו האחרונות, סכום השווה לשתי משכורות בסך 5,500 ₪ כפול 2}.

הנתבעת טענה מנגד כי התביעה לדמי חופשה התיישנה, ולחילופין, רכיב התביעה מתייחס לארבע שנות עבודה, כאשר התובע לא עבד ברציפות תקופה של ארבע שנים.

עוד הוסיפה הנתבעת, כי התובע קיבל את כל המגיע לו בגין חופשה שנתית.

בית-הדין קבע כי הנטל להוכחת תשלום דמי חופשה מוטל על המעביד המחוייב על-פי דין {סעיף 25 לחוק חופשה שנתית} לנהל רישום פנקס חופשה, בו ירשמו, ביחס לכל עובד, פרטים שנקבעו בתקנות וביניהם: מועדי החופשה, דמי החופשה ששולמו ותאריך התשלום.

סיכומו-של-דבר, במקרה הנדון התביעה התקבלה באופן חלקי, כאשר בית-הדין קבע כי הנתבעת תשלם לתובע פדיון ימי חופשה בסך של 3,654 ₪, בצירוף תוספת ריבית והצמדה מיום 18.05.04 ועד למועד התשלום בפועל.