botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

ערר לפי חוק שירות התעסוקה (תקנות 67-61 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין))

1. הדין
תקנות 72-68 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעות כדלקמן:

"68. הגדרות
בסימן זה, "ערעור תעסוקה" - ערר על החלטת ועדת ערר לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה.

69. הגשה (תיקון התשס"ד)
(א) ערעור תעסוקה יוגש לבית-דין אזורי בארבעה עותקים לפי טופס 12, בצירוף ההחלטה שעליה הוא מוגש וכל יתר המסמכים הנוגעים לעניין; עותק אחד של כתב הערעור בצירוף המסמכים כאמור יועבר למינהלת שירות התעסוקה.
(ב) המועד להגשת ערעור תעסוקה הוא שישים ימים מיום מתן ההחלטה בערר או מיום שבו הומצאה לעורר ההחלטה, אם ניתנה שלא בפניו, לפי המאוחר.

70. קביעת מועד לדיון
הודעה על התאריך שנקבע לדיון תישלח לבעלי הדין חמישה ימים לפחות מראש.

71. פסק-דין על-פי חומר שבכתב
(א) ויתרו המערער והמשיב, בהודעה בכתב לבית-הדין או בהודעה בעל-פה לשופט או לרשם, על השמעת טענותיהם בפני בית-הדין, ידון בית-הדין בערעור תעסוקה לפי החומר שהוגש לו ויתן פסק-דין.
(ב) על אף האמור בתקנת-משנה (א) רשאי שופט להורות לרשם לקבוע מועד לדיון, אפילו ויתרו בעלי הדין על כך, ומשעשה כן ידון בית-הדין בערעור תעסוקה כאילו לא ויתרו בעלי הדין על השמעת טענותיהם.

72. איחוד והפרדה
שופט רשאי:
(1) לצרף כמשיב בערעור כל אדם הנראה לו נוגע בדבר;
(2) לאחד ערעורים או להפריד ערעורים מאוחדים."

2. תקנה 68
תקנה 68 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) קובעת כי ערעור תעסוקה מהווה ערר על החלטת ועדת ערר לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה.

עיון בהוראות הדין מלמד כי לבית-הדין קמה סמכות רק כאשר מדובר על ערעור על החלטת ועדת ערר, וכל עוד לא היתה פניה לוועדת ערר ולא ניתנה על ידה החלטה אין לבית-דין זה סמכות {על"ח (ב"ש) 27528-01-15 מיכאל זורניסט נ' שירות התעסוקה, תק-עב 2015(2), 24004 (2015)}.

ב- ב"ל (חי') 32578-04-13 {ז'נט רייכלין נ' המוסד לביטוח לאומי ואח', תק-עב 2013(4), 9373 (2013)} בית-הדין קבע כי נוכח התוצאה אליה הגיע, אין משמעות לסוגיית המועד להגשת התביעה כנגד החלטת המוסד, ועל-כן אינו נדרש לדון בה כלל.

בית-הדין הגיע לידי מסקנה כי דין התביעה להיות מסולקת על-הסף ואולם לא מחמת העובדה שהתובעת לא הגישה ערר על החלטת שירות התעסוקה, כי אם מחמת העובדה שיש לראות בפנייתה המפורטת למנהל לשכת שירות התעסוקה כערר, אשר טרם נדון על-ידי שירות התעסוקה.
בית-הדין קבע כי המחוקק ביקש להקל עם דורשי העבודה ולא להכביד עליהם בדרישה להגשת ערר על החלטה לרשום לדורש עבודה "סירוב" לעבוד, אשר גורר אחריו פגיעה בדמי האבטלה.

בהתאם לא נקבעו דרישות פרוצדורליות מכבידות ואף נקבע כי ניתן לערור בעל-פה.

לאור זאת, סבר בית-הדין כי במקרה הנדון היה על שירות התעסוקה לראות בפנייתה המפורטת והמנומקת של התובעת אל מנהל לשכת שירות התעסוקה, אשר הוגשה בתוך זמן הערר, כערר ולטפל בה בהתאם.

עוד הוסיף בית-הדין כי במקרה הנדון, מאחר שהתובעת ניהלה במקביל הליכים שעניינם תאונת העבודה ואת זכאותה לדמי הפגיעה, ונוכח פניותיה לשירות התעסוקה שלא נענו לגופן, וחרף הזמן שעבר, הורה בית-הדין על מחיקת התביעה על-הסף מכיוון שועדת הערר לא דנה בערר התובעת, וטרם קמה סמכות בית-הדין להכריע בה.

סיכומו-של-דבר, התיק הוחזר לשירות התעסוקה, על-מנת שוועדת הערר תדון בערר התובעת ביחס לרישום הסירוב בחודש מרץ 2011.

עוד צויין, כי לתובעת תעמוד הזכות לפנות לבית-דין זה בעקבות החלטת ועדת הערר, בהתאם לכל דין.

3. תקנה 69
ב- על"ח (יר') 26937-02-13 {אברהים גזאוי נ' שירות התעסוקה, תק-עב 2014(3), 13222 (2014)} קבע בית-הדין כי אין מחלוקת שהמערער קיבל לידיו את החלטת הוועדה במועד, ובהתאם לאמור בתקנה 69(ב) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), היה עליו להגיש את ערעורו בתוך 60 יום. הערעור הוגש באיחור {כ- שבועיים אחרי המועד הסופי להגשת הערעור}.

גם איחור של ימים בודדים טעון הצדקה {בר"ע 43284-04-14 אלון חסן נ חברת נמל אשדוד בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.07.14)}.

המערער לא העלה כל טעם המצדיק את האיחור בהגשת הערעור, ולא הבהיר מתי פנה ללשכה לסיוע משפטי, ולא הציג כל אסמכתא התומכת בטענתו זו.

בכל מקרה, פנייה ללשכה לסיוע המשפטי אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות {בש"א (ארצי) 324/07 איילת זיו נ' שירות התעסוקה (לא פורסם, 25.05.07)}.

יודגש כי בהחלטת המשיב מושא הערעור נכתב באופן ברור כי על המערער להגיש את ערעורו בתוך 60 יום, מכאן כי לנוכח האמור התיישן הערעור.

ב- על"ח (ת"א) 45732-04-12 {צמח שריפי נ' שרות התעסוקה, תק-עב 2013(3), 14456 (16.09.2013)} קבע בית-הדין כי דין הערעור להידחות בשל התיישנות.

תקנה 69 לתקנות קובעת כי המועד להגשת ערעור תעסוקה הוא שישים ימים מיום מתן ההחלטה בערר או מיום שבו הומצאה לעורר החלטה, אם ניתנה שלא בפניו לפי המאוחר.

במקרה הנדון הערעור על החלטת הוועדה הוגש כארבעה חודשים לאחר שניתנה החלטת הוועדה.

בית-הדין קבע כי אין לו סמכות להאריך מועדים הקבועים בחוק או בתקנות לרבות המועדים להגשת תובענות ולהגשת ערעור.

תקנה 125 לתקנות בית-הדין בדבר הארכת מועדים מטעמים מיוחדים שירשמו, אינה חלה כשמדובר במועד לעשיית פעולה, כדי להביא את העניין לבית-הדין, להבדיל מעשיית פעולה בהליך המשפטי עצמו {דב"ע לו/0-11 חיים בר-אילן נ' המוסד, פד"ע ז(1), 340 (1976)}.

אשר-על-כן, בחלוף תקופת ההתיישנות שנקבעה בחיקוק להגשת תובענה - קצרה ידו של בית-הדין מלהושיע {עב"ל 31/98 אליהו סולן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 481 (1999)}.

פניה לסיוע המשפטי אינה מהווה מעצור למרוץ הימים להגשת ערעור.

הפניה לוועדה רפואית לא עוצרת את מרוץ ההתיישנות, ואין בכך כדי לשנות את התוצאה כי דין הערעור להידחות.

ב- על"ח (חי') 51411-09-11 {אמנון פניז'ל נ' אקספרס שירותים אחזקות ובינוי בע"מ ואח', תק-עב 2012(2), 8674 (2012)} ב"כ המערער טען, כי על-פי תקנה 69(ב) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), ניתן להגיש את הודעת הערעור תוך 60 יום, כאשר לטענתו, תקופת הפגרה אינה נמנית על הימים שנקבעו להגשת הערעור ולכן מותר היה לו להגיש את הערעור במועד שהגיש, ולכן הודעת הערעור הוגשה במועד.

בית-הדין לא קיבל טענה זו, מאחר ותקנה 69 לתקנות בית-הדין לעבודה דנה בערעור על החלטת ועדת ערר לפי סעיף 543 לחוק שירות התעסוקה.