גובה דמי המחלה (סעיף 5 לחוק)

1. הדין
סעיף 5 לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 קובע כדלקמן:

"5. גובה דמי מחלה (תיקון התשע"א)
(א) דמי המחלה יהיו בגובה שכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך בעבודתו.
(ב) לגבי עובד ששכרו משתלם לפי כמות התוצרת - דמי המחלה יהיו בגובה שכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך לעבוד והפיק בכל אחד מהימים הכלולים בתקופה האמורה את כמות התוצרת הממוצעת ליום עבודה שהפיק בשלושת החודשים שקדמו למחלתו."

2. צו ההרחבה בענף המוסכים לא חל על יחסי הצדדים, לפיכך, תביעות התובע לתשלום זכויות מתוקף הוראותיו - תוספת ותק וקרן השתלמות - נדחו - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ס"ע (חי') 10498-12-11 {אחמד ח'לאילי נ' גרנד פרי אביזרי רכב בע"מ, תק-עב 2015(3), 9342 (2015)} התובע טען, כי הוא שהה בחופשת מחלה מיום 18.10.11 ועד ליום 04.11.11 {כולל} בגינן הוא זכאי לשכר בסך - 2,696 ש"ח, לפי תעריף יום מלא, לכל התקופה, בצרוף "תוספת ותק".

בתצהירו הצהיר התובע, כי הודיע על מחלתו למנהל הנתבעת וכי מיד לאחר שובו לעבודה, מסר לידיו את אישורי המחלה. אישורי המחלה צורפו על-ידי התובע לתביעה ולתצהירו והם ניתנו ברצף, מיום 18.10.11 ועד ליום 23.10.11, ומיום 24.10.11 ועד ליום 04.11.11 {יום 05.11.11 היה יום שבת}.

הנתבעת לא הפריכה את טענת התובע, בהקשר זה, ולא התכחשה לעצם ההודעה על המחלה או להמצאת אישורי המחלה, כשחזר התובע, יומיים לפני סיום העסקתו, לפי מכתב הפיטורים ותקופת ההודעה המוקדמת שניתנה לו.

משכך, בית-הדין קבע, כי התובע זכאי לדמי מחלה בהתאם לחוק דמי מחלה {סעיף 5(א)}. לפיכך, התובע לא היה זכאי לתשלום דמי מחלה החל מהיום הראשון להעדרותו, כפי שחישב, ואף לא היה צריך להוסיף לתעריף השכר היומי "תוספת יוקר" {שכן בית-הדין קבע, שלא חל על העסקתו צו ההרחבה בענף המוסכים, מכוחו נתבעה התוספת}. כמו-כן, בית-הדין קבע, כי התובע אינו זכאי לתשלום עבור ימי מחלה שנפלו בשבת או בחג, ובתקופת העדרותו חל חג שני של סוכות.

לאור הוראות חוק דמי מחלה, קבע בית-הדין, כי הגיעו לתובע "דמי מחלה" לפי התחשיב הבא:

עבור היום השני למחלה - מחצית שכר יומי, בסך 185.15 ש"ח; כך גם עבור היום השלישי למחלה, ברם, מאחר שיום זה נפל בחג {20.10.11}, לא נמנה היום הזה בימי המחלה והיום השלישי למחלה הוא היום שאחרי, יום שישי, 21.10.11; סך-הכל, עבור הימים השני והשלישי, שכר יום עבודה אחד; יום 22.10.11 היה יום שבת ואינו נמנה בימי המחלה, לכן, היום הרביעי הוא יום ראשון בשבוע, 23.10.11 והחל מהיום הרביעי ועד תום תקופת המחלה, זכאי התובע לתשלום עבור עוד 12 ימי מחלה {להוציא שבת נוספת, בתאריך 29.10.11} בסכום מצטבר של עוד - 2,222 ש"ח.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין, כי היה על הנתבעת לשלם לתובע סך 2,407 ש"ח, בגין דמי מחלה.

3. התשלום שקיבל התובע בגין ימי המחלה אמור היה לכלול גם את רכיבי הפרמיה והבונוס, שכן מדובר בחלק בלתי-נפרד משכרו הקובע - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ס"ע (ב"ש) 30057-03-12 {יעקב בר נ' הסעות שמשון אשקלון (1999) בע"מ, תק-עב 2015(2), 23477 (2015)} התובע טען, כי בתחילת מחלתו עמדו לזכותו 90 ימי מחלה. לטענתו, התשלום שקיבל בגין ימי המחלה אמור היה לכלול גם את רכיבי הפרמיה והבונוס, שכן מדובר בחלק בלתי-נפרד משכרו הקובע. ומאחר שהנתבעת שילמה לו ללא רכיבים אלה, הוא זכאי לקבל את ההפרש.

הנתבעת טענה, כי לתובע שולם מלוא התשלום בגין דמי המחלה וכי אין לכלול במסגרת תשלום זה את הסכומים שהתובע קיבל בגין פרמיה ובונוס.

בית-הדין קבע, כי שכרו הקובע של התובע אכן כלל את רכיבי הפרמיה והבונוס, ועל-כן, היה על הנתבעת לכלול רכיבים אלה בתשלום לתובע ומשלא עשתה כן, עליה לשלם הפרש זה בגין ימי המחלה {מדובר בהפרש חודשי של 1,088 ש"ח}.

התובע קיבל תשלום בגין ימי מחלה משך שלושה חודשים מלאים {אפריל, מאי, יוני 2011}. לפיכך, קבע בית-הדין, כי ההפרש אותו הוא זכאי לקבל בגין דמי מחלה עומד על סך של 3,264 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה כחוק ממועד התפטרותו.

4. גובה דמי המחלה בגובה שכר העבודה של התובעת - התביעה התקבלה בחלקה
ב- סע"ש (ת"א) 38983-09-12 {טטיאנה לקרניק נ' המשרד הנקי בע"מ, תק-עב 2015(1), 26008 (2015)} בית-הדין קבע, כי החל מהיום הרביעי למחלת התובעת ועד ליום העשירי {7 ימים סך-הכל} היתה התובעת זכאית לקבל שכר רגיל.

מתלוש השכר עלה, כי התעריף היומי של התובעת עמד במועד זה על סכום של 178 ש"ח בקירוב, לפיכך, קבע בית-הדין, כי על הנתבעת להשלים לתובעת דמי מחלה בסכום של 1,246 ש"ח.

5. הנתבעת שילמה לתובע דמי מחלה ביתר - התביעה נדחתה ברובה
{סע"ש (ב"ש) 15740-07-13 ראובן עוזיאל נ' מודיעין אזרחי בע"מ, תק-עב 2014(4), 21128 (2014), ראה פרק ב' לעיל}.

6. הנתבעת הפרה את החובה לערוך רישום מפורט של ימי המחלה - התביעה התקבלה בחלקה
{ס"ע (ת"א) 7525-03-12 ליזה אסאילוב נ' חברת טעם גן עדן בע"מ, תק-עב 2013(3), 3888 (2013), ראה פרק ב' לעיל}.

7. הזכות לדמי מחלה - העובדה שהתובעת למדה במכינה בתקופת המחלה לא מוכיחה בהכרח שהיא לא שובצה לעבודה באותה תקופה - התביעה התקבלה בחלקה
{ס"ע (ת"א) 41112-02-12 דנה טל נ' ברנועם ושות' בע"מ, תק-עב 2013(2), 6584 (2013), ראה פרק ב' לעיל}.

8. הזכות לדמי מחלה - דין העדרות בגין טיפולי פוריות כדין העדרות ממחלה - עובד במשכורת - התביעה התקבלה בחלקה
{דמ"ש (ת"א) 5163-09 {שבו לוריין נ' אוריקון בע"מ, תק-עב 2010(4), 14404 (2010), ראה פרק ב' לעיל}.

9. חישוב דמי מחלה לעובד במשרה מלאה - התביעה התקבלה בחלקה
ב- תע"א (ת"א) 7823-08 {פרחוד דז'ורקולוב נ' יונייטד שיא בע"מ ואח', תק-עב 2012(4), 13355 (2012) בית-הדין קבע, כי מכיוון שהתובע עבד בהיקף משרה מלא, יש לחשב את דמי המחלה להם הוא זכאי בהתאם לסעיפים 2(א) ו- 5(א) לחוק דמי מחלה.

לפיכך, קבע בית-הדין, כי אין התובע זכאי לתשלום בגין היום הראשון למחלתו, ועבור הימים השני והשלישי הוא זכאי ל- 37.5% משכרו ועבור שאר הימים הרביעי והחמישי הוא זכאי ל- 75% משכרו היומי.

כך נקבע , כי התובע זכאי לדמי מחלה בהתאם לתחשיב המפורט:

258 ש"ח ליום { 6210 ש"ח /24 }* 2 * 37.5 % = 194 ש"ח

66 ימים * 258 ש"ח * 75% = 12,771 ש"ח + 194 ש"ח = 12,965 ש"ח.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין, כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 12,965 ש"ח בגין דמי מחלה.

במקרה אחר, ב- ס"ע 6128-01-10 {דמיטרי גורבונוב נ' תובל פרסונל בע"מ, תק-עב 2012(1), 15927 (2012)} בית-הדין קבע, כי עבור תקופת המחלה שהחלה ביום 18.03.09 זכאי היה התובע ל- 50% מגובה דמי המחלה עבור ה- 19.03.09, ל- 50% מגובה דמי המחלה עבור ה- 20.03.09 והחל מיום 21.03.09 לדמי מחלה מלאים שהם 75% משכר העבודה שהיה זכאי לקבל בתקופת זכאותו זו.

כאמור, לא היה חולק בין הצדדים שמתוך מכסה זו, קיבל התובע תשלום עבור 9 ימי מחלה, ועל-כן ובכפוף לתקופת הצבירה המקסימאלית כהגדרתה בחוק דמי מחלה, בגין תקופת המחלה שתחילתה ביום 18.03.09, קבע בית-הדין זכאי היה התובע ל- 46 ימי מחלה, על-פי הפירוט שלהלן:

50% - ליום המחלה השני.
50% - ליום המחלה השלישי.
54 ימי מחלה החל מהיום הרביעי למחלה.
ובסה"כ: 55 ימי מחלה.

לאחר ניכוי של 9 ימי מחלה ששולמו: 46 ימי מחלה.

בתקופה זו, שכרו השעתי של התובע עמד על הסך של 29 ש"ח לשעה, שהם 5,394 ש"ח לחודש ו- 177 ש"ח ליום מחלה קלאנדרי.

75% מסכום זה הם 133 ש"ח ליום מחלה קלנדארי.

אי לכך ולאור המבואר לעיל, בגין התקופה שהחל מיום 18.03.09 ועד ליום 06.06.09, קבע בית-הדין, כי זכאי התובע ליתרת דמי מחלה בסך כולל של 6,118 ש"ח, על-פי החישוב שלהלן:

133 ש"ח - שווי יום מחלה X 46 ימי מחלה = 6,118 ש"ח.

לפיכך, בגין תקופת המחלה שהחל מיום 18.03.09 ועד ליום 06.06.09, קבע בית-הדין, כי היה זכאי התובע ליתרת דמי מחלה בסך כולל של 6,118 ש"ח.

במקרה אחר, ב- ד"מ (ת"א) 5243/07 {שחובצב ילנה נ' ב.ג. מוקד אבטחה בע"מ, תק-עב 2008(2), 8730 (2008)} בית-הדין קבע, כי מכיוון שהתובעת החלה לעבוד בחודש דצמבר 2006 בהיקף משרה מלא, יש לחשב את דמי המחלה להם היא זכאית בהתאם לסעיף-קטן 2(ב)(2) לחוק דמי מחלה. בהתאם לסעיפים 2(א) ו- 5(א) לחוק דמי מחלה, אין התובעת זכאית לתשלום בגין היום הראשון למחלתה, עבור הימים השני והשלישי היא זכאית ל-37.5% משכרה ועבור הימים הרביעי והחמישי היא זכאית ל- 75% משכרה היומי.

כאמור, כל משמרת של התובעת היתה בת 8 שעות ולכן היא זכאית עבור היום השני והיום השלישי לסך של 58 ש"ח {8 x 19.23 ש"ח x 37.5%} ועבור היום הרביעי והיום החמישי לסכום של 115 ש"ח {8 x 19.23 ש"ח x 75%} ובסה"כ לסכום של 346 ש"ח {(58 + 115) x 2}.

10. גובה דמי מחלה - התובע פוטר בתום חופשת המחלה, לאחר ששב לעבודתו - התביעה התקבלה
ב- ס"ע (ב"ש) 25928-02-10 {חסן נצאצרה נ' שחר תשלובות בע"מ, תק-עב 2012(3), 3094 (2012)} התובע טען, כי בעטייה של מחלתו, אשר גובתה באישור מחלה, אושרו לו על-ידי רופא המשפחה 7 ימי מחלה. בעד ימי מחלה אלה, טען התובע, כי מגיעים לו דמי מחלה לפי חוק דמי מחלה, בסכום של: 5,874 ש"ח x 75% x 7 ימי מחלה ÷ 20 יום = 1,541 ש"ח.

הנתבעת טענה מנגד, כי מאחר והתובע התפטר ביום 20.12.09, הוא אינו זכאי לדמי מחלה בגין ימים שניתנו לו לאחר התפטרותו.

בית-הדין קבע, כי התובע פוטר בתום חופשת המחלה, לאחר ששב לעבודתו ביום 28.12.09, ולפיכך טענת הנתבעת, נדחתה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי מאחר והתובע הציג אישור מחלה לפיו היה בחופשת מחלה של 7 ימים, קבע בית-הדין, כי התובע זכאי לפיצוי בגין רכיב תביעה זה כדלקמן:

על-פי סעיף 2 ו- 5 לחוק דמי מחלה, אין התובע זכאי לדמי מחלה בגין היום הראשון. בגין היום השני והשלישי זכאי התובע למחצית דמי המחלה, ובגין היום הרביעי ואילך זכאי התובע למלוא דמי המחלה.

דמי המחלה ליום שיעורם - 75% מהשכר היומי, היינו 220 ש"ח.

לפיכך, נקבע כי התובע זכאי לדמי מחלה בשיעור: 1,100 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01.01.10 ועד למועד התשלום בפועל.

במקרה אחר, ב- תע"א (ת"א) 11391-09 {קוזנסקי ניר נ' שוורץ יוסף-רשת ענק הממתקים, תק-עב 2012(2), 9910 (2012)} התובע טען, כי הוא זכאי לדמי מחלה בגין 22 ימי מחלה, בהם לא שולם לו שכר.

לכתב התביעה צורפו אישורי מחלה בגין התקופות שמיום 16.12.05 עד ליום 31.12.05 ומיום 03.01.06 עד ליום 10.01.06. כאמור, אישורים אלה ניתנו לתובע לאחר תאונת דרכים שאירעה לו. בגין תקופות אלה תבע התובע 16 ימי מחלה.

כמו-כן, צירף התובע אישור מחלה לגבי התקופה שמיום 25.08.09 עד ליום 01.09.09, בגינה תבע 6 ימי מחלה נוספים.

בית-הדין קבע, כי הנתבע לא שילם לתובע דמי מחלה בתקופת עבודתו אצלו, ועל-פי סעיף 5 לחוק דמי מחלה, דמי המחלה הם בשיעור של 75% מהשכר אותו העובד היה משתכר אלמלא מחלתו ואילו המשיך בעבודתו.

לפיכך, קבע בית-הדין, כי באשר לתקופת המחלה מיום 25.08.09 עד ליום 01.09.09, התפטרותו של התובע נכנסה לתוקפה ביום 26.08.09. על-כן, התובע למעשה נעדר מעבודתו רק יום אחד בשל מחלה {25.08.09}.

כמו-כן, כאמור, בהתאם לסעיף 2 לחוק דמי מחלה, התובע לא זכאי לדמי מחלה בגין יום מחלה אחד ומשכך נקבע, כי הוא לא זכאי לדמי מחלה בגין תקופת העדרותו זו.

באשר לשתי תקופות המחלה שלאחר תאונת הדרכים שאירעה לתובע, קבע בית-הדין, כי הגם שהנתבע טען, כי יחסי העבודה בין הצדדים הופסקו ביום 31.12.05, בית-הדין קבע, כי חלה הפסקה ארעית בעבודתו של התובע.

בנוסף, נקבע, כי הפסקה ארעית זו החלה רק לאחר סיום תקופת מחלתו של התובע בגין התאונה, קרי, רק ביום 11.01.06.

על-כן, בית-הדין קבע, כי יש לקבל את תביעתו של התובע לתשלום דמי מחלה בגין 16 ימי מחלה בתקופות שמיום 16.12.05 עד ליום 31.12.05 ומיום 03.01.06 עד ליום 10.01.06.

בנוסף לכך, קבע בית-הדין, כי בהתאם לסעיפים 2 ו-5 לחוק דמי מחלה, בגין התקופה שמיום 16.12.05 עד ליום 31.12.05 {10 ימי מחלה} זכאי התובע לדמי מחלה בסך 1350 ש"ח.

בגין התקופה שמיום 03.01.06 עד ליום 10.01.06 {6 ימי מחלה} זכאי התובע לדמי מחלה בסך 675 ש"ח. סך-הכל זכאי התובע לדמי מחלה בסך 2,025 ש"ח.

11. התוספות "תמריץ" ו"בונוס" שולמו לתובע רק בגין ימי עבודה בפועל ולא בגין ימי חופשה או מחלה - התביעה התקבלה
ב- ס"ע (חי') 23705-03-10 {חיים יפת רייכמן נ' בטיחות בתנועה בע"מ, תק-עב 2012(2), 7156 (2012)} התובע טען שבתחילת חודש ינואר 2010, מיום 04.01.10 ועד יום 08.01.10, היה חולה, אך לא קיבל תשלום עבור ימים אלו. התובע צירף אישור מחלה התומך בטענתו. הנתבעת לא התייחסה לטענה זו.

בית-הדין קבע, כי אף שבכתב התביעה עתר התובע לתשלום מלוא 5 ימי המחלה, כאילו היו ימי עבודה, הרי שבתצהירו תיקן את תביעתו ועתר לתשלום בשווי 2 ימי עבודה בלבד. בהתחשב בנוסחו של סעיף 5 לחוק דמי מחלה, לפני תיקון 4 לחוק {מיום 22.03.11}, הרי שדין תביעתו זו להתקבל.

עוד הוסיף בית-הדין, כי יום עבודה של התובע שווה ערך ל- 177.7 ש"ח בצירוף 60 ש"ח בגין תמריץ ובונוס, לכן זכאי התובע לתשלום בסך 475.4 ש"ח בגין דמי מחלה. לא נעלם מעיני בית-הדין, כי התוספות "תמריץ" ו"בונוס" שולמו לתובע רק בגין ימי עבודה בפועל ולא בגין ימי חופשה או מחלה. יחד-עם-זאת, משטען התובע, כי מדובר בתשלום קבוע לשכרו וטענתו לא הוכחשה, קבע בית-הדין, כי יש לראות בתשלומים אלו חלק משכרו הרגיל של התובע גם לצורך תשלום דמי מחלה.

12. הנתבעת הפחיתה כדין שכר בגין העדרויות התובע, ושילמה לו דמי מחלה כחוק - התביעה נדחתה
ב- ד"מ (יר') 6679/06 {אלברט ליפץ נ' אופטיקה הלפרין בע"מ, תק-עב 2007(2), 9807 (2007)} התובע טען, כי בתקופת העסקתו, הנתבעת ניכתה משכרו סכומים שונים בגין "מחלה" ו"העדרות", כעולה מתלושי השכר בחודשים אוגוסט-נובמבר 2006 ובסך הכל ניכתה הנתבעת ממשכורתו סך של 3,040 ש"ח.

הנתבעת הכחישה את טענות התובע וטענה, כי אין מדובר בניכויים, כי אם בשכר שהתובע מלכתחילה לא היה זכאי לקבל. הנתבעת הפחיתה משכרו של התובע סכומים בגין העדרותו. כמו-כן, בשל העדרות עקב מחלה אין התובע זכאי למלוא שכרו, אלא לתשלום על-פי האמור בסעיף 5 לחוק דמי מחלה.

בית-הדין קבע, כי מעיון בתלושי השכר מחודשים אוגוסט-נובמבר 2006, המבוססים על דוחו"ת הנוכחות, עלה, כי:

בחודש אוגוסט 2006 הופחת משכרו של התובע בגין ימי העדרות סך של 631 ש"ח. בחודש ספטמבר 2006 הופחתו בגין מחלה 723 ש"ח. בחודש אוקטובר 2006 הופחתו בגין שעות העדרות 600 ש"ח. בחודש נובמבר 2006 הופחתו בגין מחלה 1,086 ש"ח.

בחקירה נגדית אמר התובע, כי הוא אינו מטיל ספק במהימנות דו"חות הנוכחות. לפיכך, קבע בית-הדין, כי בנסיבות אלה האמור בתלושים לא נסתר. ולכן, קבע בית-הדין, כי הנתבעת הפחיתה כדין שכר בגין העדרויות התובע, ושילמה לו דמי מחלה כחוק.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

גובה דמי המחלה (סעיף 5 לחוק)