הרכב בית-הדין הארצי (סעיף 20 לחוק)

1. הדין
סעיף 20 לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כדלקמן:

"20. הרכב בית-הדין הארצי (תיקונים: התשמ"ה (מס' 2), התשע"ב (מס' 5), התשע"ד)
(א) בית-הדין הארצי ידון בחמישה, שהם שלושה שופטים ושני נציגי ציבור, נציג עובדים ונציג מעסיקים; ואולם רשאי נשיא בית-הדין הארצי או סגנו להורות, לפני תחילת הדיון בעניין מסויים, או במהלכו, כי הדיון בו יתקיים לפני מספר בלתי-זוגי גדול יותר של שופטים ולפני שני נציגי ציבור, נציג עובדים ונציג מעסיקים, או ארבעה נציגי ציבור, שני נציגי עובדים ושני נציגי מעסיקים, אם מצא כי מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של שאלה משפטית שעולה באותו עניין, יש מקום לדיון לפני הרכב מורחב כאמור.
(א1) על-אף הוראות סעיף-קטן (א):
(1) בערעור על פסק-דין בהליך המנוי בתוספת השלישית ידון בית-הדין הארצי בשלושה שופטים בלבד; ואולם רשאי נשיא בית-הדין הארצי או סגנו להורות, לפני תחילת הדיון בעניין מסויים, או במהלכו, כי הדיון בו יתקיים בהרכב כאמור בסעיף-קטן (א) או לפני מספר בלתי-זוגי גדול יותר של שופטים;
(2) בערעור על פסק-דין של בית-דין אזורי לפי סעיף 24(ב) ידון בית-הדין הארצי בשלושה שופטים בלבד; ואולם רשאי נשיא בית-הדין הארצי או סגנו להורות, לפני תחילת הדיון בעניין מסויים, או במהלכו, כי הדיון בו יתקיים לפני מספר בלתי-זוגי גדול יותר של שופטים;
(3) בעניינים שהוא דן בהם לפי סעיף 25(1) ידון בית-הדין בשבעה שהם שלושה שופטים, שני נציגי עובדים ושני נציגי מעסיקים; ואולם רשאי נשיא בית-הדין הארצי או סגנו להורות, לפני תחילת הדיון בעניין מסויים, או במהלכו, כי הדיון בו יתקיים לפני מספר בלתי-זוגי גדול יותר של שופטים ולפני ארבעה נציגי ציבור, שני נציגי עובדים ושני מעסיקים, אם מצא כי מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של שאלה משפטית שעולה באותו עניין, יש מקום לדיון לפני הרכב מורחב כאמור.
(ב) בבית-הדין הארצי יהיו לאב בית-הדין או לשופט שהוא מינה לכך הסמכויות המנויות בתוספת הרביעית".

2. קביעת מותב מורחב
ב- עס"ק 26965-12-12 {מדינת ישראל נ' ההסתדרות הכללית החדשה, תק-אר 2015(1), 1484 (2015)} נדונה זכאותם של עובדים בדירוג הניהולי בבזק, החברה הישראלית לתקשורת בע"מ לתוספת כוננות בשכרם.

זאת, לאחר שבית-הדין האזורי בירושלים קבע, על-סמך פסיקה קודמת בנושא, כי תוספת זו תובא בחשבון לעניין קביעת ערך שעה של העובדים הזכאים לה, לצורך חישוב גמול עבודה בשעות נוספות ולעניין חישוב שכר יום עבודה לפדיון חופשה, החל ממועד שנקבע בפסק-הדין.

כנגד קביעותיו אלה של בית-הדין האזורי בפסק-דינו הוגשו הערעורים, בהם העלה כל אחד מן הצדדים את טענותיו כנגד הנפסק. בהיות הערעורים סבים על פסיקה קודמת של בית-הדין הארצי ובהם, בין השאר, טענות המכוונות לשינוי ההלכה כפי שנפסקה בפרשת ברנע שניתנה ביום 19.03.13.

בהתאם לכך, קבע בית-הדין, כי הדיון בערעורים יתקיים בפני "מספר בלתי-זוגי גדול יותר של שופטים ולפני נציגי ציבור כפי שיקבע בהמשך הדברים". הדיון בערעורים נקבע למועד מאוחר יותר.

אשר-על-כן, נוכח הסוגיה שהועמדה לפני בית-הדין לבירור, ועל-פי החלטת הנשיאה, התקיים הדיון בערעורים לפני מותב מורחב, המונה חמישה שופטים ושני נציגי ציבור.

ב- ע"ע 56745-02-13 {חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' שחר צרפתי, תק-אר 2015(1), 1263 (2015)} בית-הדין קבע, כי בהתאם לסעיף 20(א) לחוק בית-הדין לעבודה, "בית-הדין הארצי ידון בחמישה, שהם שלושה שופטים ושני נציגי ציבור, נציג עובדים ונציג מעבידים; ואולם רשאי נשיא בית-הדין הארצי או סגנו להורות, לפני תחילת הדיון בעניין מסויים, או במהלכו, כי הדיון בו יתקיים לפני מספר בלתי-זוגי גדול יותר של שופטים ולפני שני נציגי ציבור, נציג עובדים ונציג מעבידים, או ארבעה נציגי ציבור, שני נציגי עובדים ושני נציגי מעבידים, אם מצא, כי מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של שאלה משפטית שעולה באותו עניין, יש מקום לדיון לפני הרכב מורחב כאמור".

ביום 21.01.15 יצאה הלכה חדשה מלפני בית-הדין הארצי. ב- ע"ע 3575-10-11 {ענת עמיר נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.01.15)} אשר שינתה את ההלכה שנהגה לפניה, בשאלת זכותו של המעסיק לקיזוז ולהשבה ממי שהוכר בדיעבד כעובד שלו.

ערעור זה, העלה שאלה משפטית דומה לשאלה המשפטית שנדונה בהלכת ענת עמיר, ומטעם זה, קבע בית-הדין, כי יש הצדקה להרחבת ההרכב שידון בערעור זה "מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של שאלה משפטית שעולה באותו עניין" {ראה עוד על שיקולי נשיא בית-הדין הארצי בבואו להורות על הרחבת מותב בהחלטת הנשיאה ארד (כתוארה דאז) מיום 16.06.13 ב- ע"ע 19676-11-10 מדינת ישראל נ' רונית חיות, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.10.13)}.
עוד הוסיף בית-הדין, כי הדיון בערעור יתקיים לפני מותב מורחב של חמישה שופטי בית-הדין הארצי ושני נציגי ציבור.

ב- ע"ע 19676-11-10 {מדינת ישראל, הממונה על תשלום הגמלאות נ' פלונית, תק-אר 2013(4), 191 (2013)} קבע בית-הדין, כי נוכח טיעוני הצדדים, בנסיבות המקרה הנדון, ולאור פסיקה קודמת של בית-הדין הארצי בנוגע ליישום הוראת סעיף 50 לחוק הגמלאות, המשך הדיון בערעור בפני בית-הדין יהיה במותב מורחב של שבעה שופטים ושני נציגי ציבור, מתוקף הסמכות המוקנית לבית-הדין בסעיף 20 לחוק בית-הדין לעבודה, לאור חשיבותן, קשיותן וחידושן של השאלות שהתעוררו בהליך זה.

בהן, סוגיות של פרשנות חוקתית, אשר טרם נדונו עד כה. בין לבין הגישה לשכת עורכי-הדין בישראל בקשה להצטרף לדיון כ"ידיד בית-משפט" ובשים לב לטעמיה, בית-הדין הורה על צירוף הלשכה כמבוקש, באופן שהותרה הגשת כתב טענות מטעמה {ראה גם ע"ע 40755-05-10 מדינת ישראל נ' ג.מ.מ עי אמה מ.מ., תק-אר 2013(3), 923 (2013); ע"ע 19676-11-10 מדינת ישראל - הממונה על תשלום הגמלאות נ' רונית חיות, תק-אר 2013(3), 1133 (2013); ע"ע 19676-11-10 מדינת ישראל - הממונה על תשלום הגמלאות נ' רונית חיות, תק-אר 2013(3), 915 (2013)}.

ובמקרה אחר, ב- ע"ע 19676-11-10 {מדינת ישראל - הממונה על התשלום הגמלאות נ' רונית חיות, תק-אר 2013(2), 1088 (2013)} קבע בית-הדין, כי המקרה הנדון מעורר שאלות משפטיות של פרשנות חוקתית, אשר טרם נדונו עד כה. זאת, בהתייחס לשיקולי הממונה, בבואו לקבוע שלילה מוחלטת של הזכאות לקצבת שארים, מחמת הוראת ההתיישנות בסעיף 50 לחוק הגמלאות. בעוד אשר תקופת ההתיישנות בסעיף 48(א) לחוק הגמלאות אינה שוללת כליל זכאות לקצבה והממונה רשאי להאריך את תקופת ההתיישנות, בהתקיים "סיבות שלדעת הממונה מצדיקות הארכה".

עוד הוסיף בית-הדין, כי בהקשר זה ובמסגרת בחינה מחודשת של הפרשנות החוקתית לאותה הוראה ויישומה, נדרש בירורן של אמות-המידה הראויות להפעלת שיקולים של צדק, בהחלטת הממונה, בבואו לבחון תחולת ההתיישנות על תביעת שאירים שהוגשה לאחר התקופה הקבועה בחוק. במיוחד כן, לאור ההרמוניה החקיקתית המתבקשת מהוראות סעיפים 48(א) ו- 50 לחוק הגמלאות, בכל הנוגע לתקופת ההתיישנות הקבועה בהן, נפקותה וסמכות הממונה להאריך את התקופה.

במסגרת הפעלת סמכותו לפי סעיף 50 לחוק הגמלאות, בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת, מדוע לא יילקחו בחשבון שיקוליו של הממונה, גם שיקולים של צדק, ממין השיקולים להם נידרש הממונה בהארכת תקופת ההתיישנות לפי סעיף 48(א) לחוק הגמלאות. בתוך כך, ובמסגרת הפרשנות החוקתית של הוראת סעיף 50 לחוק הגמלאות והשלכותיה, נדרשת בחינת טענות בדבר פגיעה בזכות הקניין של עובד המדינה המנוח ושל שאיריו, וטענות בדבר פגיעה בזכות השוויון והכבוד של שאירי עובד המדינה המנוח אל מול זכויותיו של עובד מדינה גמלאי.

בירור סוגיות אלה, בהיבט הנורמטיבי והשלכותיהן על נסיבות המקרה הנדון, בא בגדר סמכותו של בית-הדין לפי סעיף 20 לחוק בית-הדין לעבודה, באשר "מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה" מן הראוי לדון בה בהרכב מורחב.

במקרה אחר, ב- עס"ק 26965-12-12 {מדינת ישראל נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, תק-אר 2013(2), 1119 (2013)} הוחלט בהסכמת הצדדים, כי לאור פסיקתו של בית-הדין הארצי בפרשת ברנע, מן הראוי שהדיון בערעורים יתקיים בפני מותב מורחב.

ב- ע"ע 24446-07-11 {בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' משה ברטל זל ואח', תק-אר 2013(2), 1715 (2013)} קבע בית-הדין, כי הוראת סעיף 20(ב) לחוק בית-הדין לעבודה, מקנה לאב בית-הדין במותב של בית-הדין הארצי, כדן יחיד, הסמכויות בתוספת הרביעית לחוק.

סעיף 4 לתוספת מאפשר לאב בית-דין "לקבוע את שלבי הדיון בתובענה ואת הסדר שבו יתבררו שאלות שבעובדה ושבמשפט"; וסעיף 13 לתוספת הרביעית נותן לאב בית-הדין הסמכות "להורות כל הוראה לסדר הדין שיש בה כדי לפשט את הדיון או להקל עליו".

לפיכך, קבע בית-הדין, כי מתוקף הסמכות הנתונה לו בהוראת סעיף 20(ב) לחוק בית-הדין לעבודה וסעיפים 4 ו- 13 לתוספת הרביעית לחוק בית-הדין לעבודה; ולאור הזיקה העניינית הקיימת בין ערעור ברטל לבג"צ קמיל התלוי ועומד בבית-דין גבוה לצדק ולערעורים הקיבוציים הסבים על פסק-דינו של בית-הדין האזורי אשר הסתמך על הלכת ברנע, ניתן בזה אישור להסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים.

בית-הדין קבע, כי הדיון בערעור יעוכב עד להכרעה בעתירה לבג"צ בעניין הפרמיה או עד למתן פסק-דין חלוט בהליכים הקיבוציים בעניין רכיב הכוננות המתבררים בבית-דין זה, לפי המוקדם.

ב- ע"ע 61/03 {אברהם אקסלקלוב נ' מכבי שירותי בריאות ואח', תק-אר 2004(1), 61 (2004)} בא-כוח המבקש עתר, שבית-הדין יורה על דיון בהרכב מורחב של שופטי בית-הדין הארצי.

בית-הדין קבע, כי אין בידיו להיעתר לבקשה זו, ודי בכך שעניין זה אינו בא בגדריו של סעיף 20(א)(3) לחוק בית-הדין לעבודה, מכוחו ניתן להורות, במקרים מצומצמים, על הרחבת מותב. לפיכך, הבקשה נדחתה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הרכב בית-הדין הארצי (סעיף 20 לחוק)