ביטוח דמי מחלה (סעיף 8 לחוק)

1. הדין
סעיף 8 לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 קובע כדלקמן:

"8. ביטוח דמי מחלה (תיקון התשע"ד)
מעסיק יהיה פטור מחובתו לשלם דמי מחלה לעובדו על-פי הוראות סעיפים 2 עד 7:
(1) אם הוא ביטח את העובד ביטוח דמי מחלה בקופת הגמל שבה מבוטח בביטוח דמי מחלה המספר הגדול ביותר של עובדים בענף שבו מועסק העובד, המבוטחים בביטוח האמור מכוח הסכם קיבוצי, בתנאים שאינם נופלים מתנאי ביטוחם;
(2) בהעדר הסכם קיבוצי כאמור בפסקה (1) - אם הוא ביטח את העובד ביטוח דמי מחלה בקופת גמל שניתנה לגביה הסכמתו בכתב של העובד, ובלבד שהביטוח יהיה בתנאים שאינם נופלים מאלה שלפיהם מבוטה בביטוח כאמור המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה מכוח הסכם קיבוצי;
(3) לא ניתנה הסכמת העובד כאמור בפסקה (2) - אם הוא ביטח את העובד ביטוח דמי מחלה בקופת הגמל שבה מבוטח בביטוח זה המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, בתנאים שאינם נופלים מתנאי ביטוחם."

2. כללי
תשלום דמי המחלה מוטל אומנם על המעביד, אולם סעיף 8 לחוק דמי מחלה פוטר את המעביד מחובתו לשלם דמי מחלה לעובדו אם הוא ביטח את העובד בביטוח דמי מחלה בקופת גמל. בית-הדין לא ראה הבדל לעניין זה בין דמי מחלה המשתלמים במישרין על-ידי המעביד, או על-ידי קופה אחרת בעקבות ביטוח שנערך ושולם עבור העובד על-ידי המעביד {ע"א 511/83 מדינת ישראל נ' ג'ולייט סעיד, פ"ד מג(3), 774 (1989)}.

3. חובת המעביד, או קופת הגמל, לשלם לעובד דמי מחלה לפי חוק דמי מחלה
ב- עב"ל 332/06 {המוסד לביטוח לאומי נ' שי מורד, תק-אר 2007(3), 479 (2007)} בית-הדין קבע, כי לפי הוראות סעיפים 2 עד 7 לחוק דמי מחלה, חייב המעביד בתשלום דמי מחלה לעובד. אולם, "מעביד יהא פטור מחובתו לשלם דמי מחלה לעובדו" על-פי הנדרש בחוק, אם ביטח את העובד ביטוח דמי מחלה בקופת גמל, במסגרת האפשרויות הנזכרות בסעיף 8 לחוק דמי מחלה.

בהתאם נפסק, כי "דמי מחלה לעובדים יכול וישולמו במישרין על-ידי המעביד על-פי הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או שישולמו לו על-ידי קופת גמל במסגרת ביטוח דמי מחלה" {דב"ע נז/ 3-18 גיל שעל נ' נינה ויקל, פד"ע לא 650}.

לא שולמו דמי מחלה לעובד באחת מהדרכים הללו, קמה חובתו של המעביד לשלם דמי מחלה לעובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה {דב"ע מד1/-4 רוזנטל נ' מדינת ישראל פד"ע יח 393, 397; דב"ע נב/ 3-40 פדידה ואח' נ' וייז ואח', פד"ע כה 87, 89}.

כמו-כן, ככל שהעובד מבוטח בפועל בקרן דמי מחלה, בין בהסכמתו ובין מתוקף חלותם של הסכמים קיבוציים כלליים המסדירים ביטוח דמי מחלה בקרן מבטחים, יהא המעביד פטור מתשלום דמי מחלה {סעיף 8 לחוק דמי מחלה}. עם-זאת, בתקופת המתנה או אכשרה לפי ההסדר הביטוחי, יחוייב המעביד בתשלום דמי מחלה {סעיף 4(ג) לחוק דמי מחלה}.
4. ביטוח בקרן דמי מחלה והשלמה לדמי פגיעה בעבודה של מבטחים, על-פי הוראותיו של סעיף 8 לחוק
ב- עב"ל 332/06 {המוסד לביטוח לאומי נ' שי מורד, תק-אר 2007(3), 479 (24.09.2007)} נקבע:

"משכך הוא, עלינו לבחון שאלות אלה: האם ההסדר הביטוחי שנעשה בקרן דמי מחלה של מבטחים, חל גם על אירוע של "תאונה"; האם זכאים המשיבים לתשלום בגין אירוע תאונתי מכוח תקנות קרן דמי מחלה; תחולת הסייג שבסעיף 10(ב) לתקנות והיחס בינו לבין סעיף 155 לחוק הביטוח הלאומי.

נפנה, איפוא, לבחינת הוראות תקנות הקרן והאם מכוחן תהא מבטחים בעלת דברם של המשיבים בתביעתם לתשלום עבור תקופת אי-כושר לעבודה, בגין פגיעתם בתאונה.

פרק רביעי: ביטוח אירוע תאונתי על-פי תקנות קרן דמי מחלה
18. סעיף 19 לתקנות הקרן שעניינו ב"זכאות לדמי מחלה" קובע בסעיף 19(א) בזו הלשון:

"חבר יהיה זכאי לדמי מחלה אם נתמלאו כל התנאים הבאים יחדיו.
(1) הגיש תביעה בהתאם לתקנה 16 (שעניינה הגשת תביעות לקרן והמסמכים המצורפים אליהן - נ.א.).
(2) בעת שחלה התקיימו יחסי עובד-מעביד בין החבר והמעסיק.
(3) שולמו לקרן עבור החבר דמי גמולים בהתאם לתקנה 11(א)."

על-פי תקנות הקרן, ובמסגרת ההסדר לביטוח דמי מחלה מוגדרת "מחלה" כך:

"מחלה בה לקה החבר בהיותו בארץ, למעט מחלה קודמת, פגיעה בעבודה ואי-כושר לעבודה מחמת אירועים שאינם באחריות הקרן, או מחלת ילד."
(סעיף 1 לתקנות "הגדרות ומונחים")

"מחלה קודמת" היא "מחלה הנובעת ו/או הקשורה, בין במישרין ובין בעקיפין, במחלה, תאונה, מום, פגם או ליקוי שתחילתם במועד שקדם להצטרפות לקרן."
(הדגשה שלנו - נ.א.)

שילוב של שתי ההגדרות הללו, מעלה כי "תאונה" כלולה למעשה בהגדרת "מחלה" בכפוף לכך שהתאונה התרחשה במועד שלאחר ההצטרפות לקרן.

שונה המצב בהוראות התקנות המתייחסות ל"דמי מחלה - תכנית מצומצמת". על-פי תכנית זו, הגדרת "מחלה" מצומצמת יותר, ואין היא חלה על מקרה של "תאונה", כאמור בסעיף 45 לתקנון: "חבר המבוטח בתכנית זו לא יהיה מבוטח במקרה וימי המחלה נובעים מתאונה או פגיעה מסוג כלשהוא, או העדרות מחמת מחלת ילד".

19. במהלך הדיון בתביעה ובערעור, לא הוכח שההסדר הביטוחי בקרן דמי מחלה אינו חל גם על מקרה של תאונה. לפי העולה מטיעוני מבטחים בערעור, תשלום דמי מחלה ניתן עבור אובדן כושר עבודה, גם אם נגרם כתוצאה מתאונה. לעניין זה טענה לפנינו: "הפכו את זה למחלה והקרן נקראת דמי מחלה אך השאלה היא על מה משלמים פה? משלמים פה על אובדן כושר עבודה בגין תאונה או מי שאינו יכול לעבוד". והוסיפה: "אם אדם נפצע ולא מסוגל לעבוד אז המוסד משלם ומעבר לתשעים יום הקרן משלמת".

20. מסקנת הדברים היא, כי ההסדר הרגיל של הקרן לביטוח דמי מחלה, והזכאות לתשלום במסגרתו, חל גם במקרה של אירוע תאונתי למבוטח. משכך הוא, קמה זכאותם הלכאורית של המשיבים לתשלום דמי מחלה ממבטחים בשל פגיעתם בתאונה, במסגרת תקנות הקרן ולפי הוראותיהן.

לא יחול הסייג שבסעיף 10(ב) לתקנות קרן דמי מחלה
21. אלא מאי? טוענת מבטחים כי, גם בהתקיים זכאות לכאורית של המשיבים לתביעת תשלום מהקרן, פטורה היא מתשלום דמי מחלה למשיבים, מכוח הסייג שבסעיף 10(ב) לתקנות, בפרק "שלילת אחריות" המורה כך:

"אם חבר קיבל, או היה זכאי לקבל בגין ימי המחלה תשלום כלשהו בעד אותו פרק זמן מהמעביד, או מגורם מבטח אחר, או מהמוסד לביטוח לאומי, או מקרן השביתה" נשללת אחריותה של מבטחים לתשלום דמי מחלה.

ורלבנטי לעניינו גם סעיף 60 לתקנות שכותרתו "כפל תשלום" הקובע כי "חבר שקיבל דמי מחלה מהקרן ועבד בימים עבורם קיבל דמי מחלה ו/או הוברר כי קיבל תשלום נוסף ממקור אחר כאמור בתקנה 10(ב), חייב להחזיר לקרן את דמי המחלה שקיבל..."

אין בידינו לקבל טענה זו. במערך הזכויות ובהתנגשות הדינים בין הוראת סעיף 155 לחוק הביטוח הלאומי לבין סעיף 10(ב) לתקנות, ידו של חוק הביטוח הלאומי על העליונה. ונבאר.

22. ההסדר הביטוחי לתשלום דמי מחלה כפי שנקבע בקרן דמי מחלה שבקופת הגמל מבטחים, בא תחת חבותו של המעביד לתשלום דמי מחלה, על-פי חוק דמי מחלה. וכפי שקבענו לעיל, הזכאות לתשלום דמי מחלה חלה גם במקרה של פגיעה בתאונה, הן במסגרת הוראות חוק דמי מחלה והן על-פי תקנות הקרן.

הוראתו המסייגת של סעיף 10(ב) לתקנות, נכנסת לתוקף רק לאחר שהתגבשה זכאותו הלכאורית של המבוטח לתשלום דמי מחלה ובכפוף לה.

אולם, משעה שהוכרה זכאותו הלכאורית של החבר בקרן לתשלום דמי מחלה, פטור המוסד לביטוח לאומי מחבותו לתשלום דמי תאונה, מתוקף הוראתו של סעיף 155 לחוק.

ובהעדר זכאות לתשלום דמי תאונה מהמוסד לביטוח לאומי, לא יחול הסייג שבסעיף 10(ב) לתקנות, וזכאותו הלכאורית של החבר לתשלום דמי מחלה מהקרן נותרת בעינה.

23. נוסיף ונציין, כי גם על-פי פרשנותה הסובייקטיבית של מבטחים את הוראות התקנות של הקרן, נמצא, כי לא הוחל בפועל הסייג שבסעיף 10(ב) לתקנות. כעולה מדברי ב"כ מבטחים לפנינו בהתייחס "לשאלה אם משנת 1981 ועד שנתיים שלוש אחורה נהגנו לשלם דמי מחלה על-פי תקנון הקרן לביטוח דמי מחלה למרות סעיף 155 ולמרות תקנה 10 אני משיב, כי אני חושב שברוב המקרים נהגה כך הקרן" (פרוטוקול הדיון מיום 14.12.06). לאמור, מבטחים נהגה לשלם דמי מחלה במקרה של תאונה, למרות סעיף 10(ב) לתקנות השולל את אחריותה.

סוף דבר
24. הערעור מתקבל. משזכאים לכאורה המשיבים לתשלום על-פי הסדר ביטוחי ממקור אחר - ולענייננו מבטחים, גוברת הוראת סעיף 155 לחוק הביטוח הלאומי והוראת סעיף 10(ב) לתקנות נסוגה מפניה.

אשר-על-כן, אנו קובעים, כי המוסד לביטוח לאומי אינו בעל דינם של המשיבים, ומבטחים היא בעלת דברם של המשיבים בתביעתם לתשלום עבור התקופה בה אבד להם כושר ההשתכרות כתוצאה מפגיעתם בתאונה, מושא התביעות בערעור זה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות."

נפסק מפי כב' השופט יגאל פליטמן
"1. למשיבים במקרה שלפנינו, קמה זכאות עקרונית כפולה, בגין תאונה שארעה לכל אחד מהם. זכאות לדמי תאונה על-פי הפרק בדבר ביטוח תאונות, סעיף 151 לחוק; וזכאות לדמי מחלה על-פי תקנון הקרן לדמי מחלה, סעיף 19.

גם בחוק וגם בתקנון הקרן מצויה הוראת זכאות שיורית. סעיף 155 לחוק קובע, כי לא תקום זכאות לדמי תאונה ככל שקמה זכאות על-פי תקנון של קרן ביטוח או פנסיה; וסעיף 10ב לתקנון הקרן קובע שלילת הזכאות לדמי מחלה במקרה של תשלום מהמעביד או מהמוסד לביטוח לאומי.

לאור האמור השאלה הניצבת בפנינו הינה - איזו הוראת זכאות שיורית גוברת זו שבחוק או זו שבתקנון הקרן.

2. התשובה לשאלת עדיפות ההוראה השיורית מחייבת סקירה הסטורית קצרה, שממנה התשובה לשאלה זו תהיה מובנת מאליה.

א. הוראת סעיף 10ב לתקנון הקרן תוקנה בשנות ה- 50. תכליתה היתה למנוע תשלום דמי מחלה במקרה של פגיעה בעבודה, שלגביה קמה זכאות לדמי פגיעה וגימלת נכות בעבודה על-פי חוק הביטוח הלאומי. להשגת אותה תכלית תוקנה גם הוראת סעיף 21 לתקנות קרן הפנסיה המקיפה של מבטחים, שקבעה, כי "לא תשלם מבטחים פנסיה במקרה של מוות או נכות כתוצאה מתאונת עבודה או פגיעה בעבודה כמשמעותן בחוק" הביטוח הלאומי.

בחוק הביטוח הלאומי אין הוראת זכאות שיורית ביחס לדמי פגיעה וגמלת נכות. לכן, ככל שתאונה הוכרה כתאונה בעבודה, הזכאות על-פי חוק הביטוח הלאומי בגין זאת, הפקיעה את הזכאות לדמי מחלה על-פי תקנון הקרן ואת הזכאות לפנסיית נכות ושאירים על-פי תקנון קרן הפנסיה המקיפה של מבטחים. כך היה המצב מאז ועד היום, יסודו בעיקרון שעוגן בפסיקה, שעל דמי פגיעה וגמלת נכות בעבודה - אין המבוטח רשאי לוותר.

ב. להבדיל מהזכאות לגימלה עקב פגיעה בעבודה, שתכליתה מיצוי הזכאות החוקית ולכן לגביה כאמור אין הוראה שיורית המתייחסת לזכאות מקבילה מהקרן; הרי שבפרק ביטוח תאונות מצויה הוראת זכאות שיורית. דמי תאונה משולמים לעובד, לעובד העצמאי, ולמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי ולעקרת הבית, לפרק זמן קצוב של עד ל- 90 יום, ועד לקום זכאות לפי הפרק בדבר ביטוח נכות כללית. אך זאת, רק בהעדר זכאות אחרת על-פי חיקוק או הסדר אחר (למעט זכאות על-פי פקודת הנזיקין לגביה יכול המוסד לדרוש מהמזיק החזר הגימלה ששולמה מכוח זכות השיבוב).

ג. מאז היכנסו לתוקף של הפרק בדבר ביטוח תאונות ב-1981 ועד לשנות האלפיים, שילמה מבטחים דמי מחלה מכוח תקנון הקרן גם במקרה שקמה זכאות עקרונית לדמי תאונה על-פי חוק. הוראת הזכאות השיורית בסעיף 10ב לתקנון הקרן פורשה על-ידה כמושגת אחור אל מול הוראת סעיף 155 שבחוק. הטעם לזאת יסודו בכך, שדמי מחלה על-פי תקנון הקרן הינם תחליף לתשלום דמי מחלה, המעוגן כיום בחוק דמי מחלה; וכשם שהזכאות לתשלום דמי מחלה על-פי חוק דמי מחלה, שוללת זכאות לתשלום דמי תאונה מכוח החוק, כך בהכרח גם הזכאות לתשלום תחליף דמי מחלה, מכוח תקנון הקרן, שוללת זכאות לתשלום דמי תאונה מכוח החוק.

ד. לא יתכן, כי שאלת הזכאות החוקית לדמי התאונה, תקום ותיפול על-פי התניה חוזית שבתקנון הקרן. בכך תסוכל מכוח הסכמת צדדים לחוזה תקנוני או אחר, תכלית הוראת הזכאות השיורית הקוגנטית, של הוראת סעיף 155 לחוק.

ה. לאור האמור מסקנתה של חברתי, השופטת ארד, כי למשיבים לא קמה זכאות לתשלום דמי תאונה - מקובלת גם עלי."

5. דמי מחלה עקב העדרות מעבודה בשל מחלת ילד, בהיקף הקבוע בחוק {60 ימים} או בהיקף הקבוע בתקנות קרן דמי מחלה של מבטחים {6 ימים} - הערעור התקבל
ב- ע"ע 697/05 {מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) נ' מלכה מורד ואח', תק-אר 2006(4), 371 (2006)} נדונה הסוגיה, האם זכאיות המשיבות לקבל מן המערערת {מבטחים} דמי מחלה עקב העדרות מעבודה בשל מחלת ילד, בהיקף הקבוע בחוק {60 ימים} או בהיקף הקבוע בתקנות קרן דמי מחלה של מבטחים {6 ימים}. ועדת הערעורים של מבטחים קבעה, כי המשיבות זכאיות לדמי מחלה עבור 60 ימי העדרות וכך אף פסק בית-הדין האזורי. מכאן ערעורה של מבטחים בפני בית-הדין.

מבטחים מנהלת קופות גמל שונות ובהן "קרן דמי מחלה והשלמה לדמי פגיעה בעבודה".

קרן דמי מחלה היא קרן ביטוח הדדי המיועדת להעניק לעובד החבר בה דמי מחלה, שי לידה והשלמת דמי פגיעה בעבודה. הקרן ניזונה מדמי גמולים שמשלם לה המעסיק בסכום קבוע משכרו של העובד, שהוא החבר בקרן. הקרן פועלת על-פי תקנות {תקנות הקרן} והיא מוכרת כקופת גמל לפי תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964.

המשיבות חברות בקרן. המשיבה מס' 1 עובדת ב"אשמורת" מזה 14 שנים. בשנת 2000 חלה בנה של משיבה מס' 1 במחלה ממארת וכתוצאה מכך היא נעדרה מן העבודה תקופה של 6 חודשים. המשיבה מס' 2 עבדה במט"ב משך 22 שנים. בשנת 2001 חלה בנה של משיבה מס' 2 במחלה ממארת ובשל כך נעדרה מן העבודה 11 חודשים. בשנת 2003 שבה המחלה ותקפה את בנה של המערערת מס' 2 ולמרבה הצער הוא נפטר. מאז לא חזרה המשיבה מס' 2 לעבודה.

כפי שעולה מן האמור לעיל, המשיבות נעדרו מן העבודה פרקי זמן שונים בשל מחלת ילדיהן. לאור זאת תבעו המשיבות לשלם להן דמי מחלה עבור 60 ימים, כקבוע בחוק דמי מחלה (העדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג-1993 {ייקרא להלן: "חוק העדרות בשל מחלת ילד"}. מבטחים שילמה לכל אחת מן המשיבות דמי מחלה עבור 6 ימים בלבד, זאת בהתאם לסעיף 28 לתקנות הקרן הקובע כך:

"28. ימי מחלה בשל מחלת ילד
חבר שנתמלאו בו הוראות חוק דמי מחלה (העדרות בשל מחלת ילד), יהיה זכאי לדמי מחלה בהתאם לקבוע בתקנות ובלבד שימי המחלה המקסימליים בגין העדרות מחמת מחלת ילד לא יעלו על 6 ימים בשנה קלנדרית."

המשיבות הגישו ערר על החלטת מבטחים בפני ועדת הערעורים לענייני מבטחים הפועלת לפי סעיף 63ב לתקנות הקרן {ועדת הערעורים}. ועדת הערעורים קיבלה את ערעור המשיבות ופסקה, כי על מבטחים לשלם להן דמי מחלה עבור 60 ימי העדרות, כקבוע בחוק העדרות בשל מחלת ילד.

מבטחים הגישה תביעה לבית-הדין האזורי בבאר-שבע לביטול החלטת ועדת הערעורים. לטענתה, ועדת הערעורים פסקה בניגוד לסעיף 28 לתקנות הקרן ובכך חרגה מסמכותה הקבועה בסעיף 63ג(5) לתקנות הקרן.

בית-הדין האזורי, דחה את תביעת מבטחים. בית-הדין האזורי עמד על הוראות חוק דמי מחלה, ועל תכליתו החקיקתית. בית-הדין קבע, כי לפי חוק דמי מחלה, זכאיות המשיבות לתשלום מן המעביד עבור 60 ימי העדרות והביטוח באמצעות קרן דמי מחלה נועד לכסות חיוב זה. לדעת בית-הדין, משעה שקבע המחוקק נורמה של תשלום עבור 60 ימי העדרות בשל מחלת ילד, גילה דעתו על המדיניות הראויה המעמידה את כבוד האדם כערך עליון.

לדעת בית-הדין, הוראת החוק גורמת מכללא לשינוי מערכת היחסים בין מבטחים למבוטחיה ועל כל פנים, הוראת תקנון, שכמוה כהסכם בין הצדדים, הנוגדת את הוראות החוק ובטלה מכוח סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. לדעת בית-הדין, משעה שמבטחים בחרה לבטח את המשיבות בגין מחלת ילד, היה עליה להקנות להן לפחות את הזכויות הקבועות בחוק.

על פסק-דינו של בית-הדין האזורי מבטחים ערערה. לטענתה, קרן דמי מחלה הינה קופת גמל המחוייבת לפי חוק לפעול לפי תקנותיה. לטענתה, בשנת 2001 היא ביקשה להרחיב את זכויות העמיתים בקשר לדמי מחלה בגין מחלת ילד, אך משרד האוצר סירב לבקשה.

לטענת מבטחים, בקשר לכך היא אף הגישה עתירה לבג"צ אלא שזו נמחקה בשנת 2004, מבלי שמשרד האוצר שינה את עמדתו, כך שתקנות הקרן נותרו בעינן ולא שונו. מבטחים הדגישה, כי מדובר בביטוח הדדי המבוסס, כמו קרנות הפנסיה, על עקרון השוויון, דבר המחייב אותה לפעול לפי הוראות תקנות הקרן ולא לסטות מהן. לטענתה, נכסי הקרן מאוזנים מבחינה כלכלית ואקטוארית, ופסיקת בית-הדין האזורי מערערת את האיזון בין חברי הקרן בכך שהיא מעניקה זכויות למשיבות על חשבון עמיתי הקרן האחרים. לטענת מבטחים, בית-הדין לא הבחין כראוי בין הוראות חוק דמי מחלה לבין הוראות חוקי דמי מחלה אחרים ובהם חוק העדרות בשל מחלת ילד.

המשיבות תמכו בפסיקת בית-הדין האזורי. לטענתן, ועדת הערעורים אינה כבולה בדיני ראיות וסדרי דין ויש לה מרחב פעולה רחב במידה סבירה מהוראות התקנות. לטענתן, מבטחים מודה בזכותן לקבל דמי מחלה עבור 60 ימי העדרות, אך טוענת, כי על המעסיק לשאת בתשלום זה. בנסיבות אלה, כך לטענתן, היה על מבטחים לצרף את המעסיקים לתביעה, דבר שלא נעשה. לטענתן, אם סברה מבטחים שאין לה משאבים כספיים לכסות את היקף הביטוח הקבוע בחוק {60 ימים} היה עליה לבטל את הביטוח או לדרוש להגדיל את הפרשות המעסיק.

בית-הדין קבע, כי דין ערעור מבטחים להתקבל. ועל-כן, זכאיות המשיבות לקבל ממבטחים דמי מחלה עבור 6 ימי העדרות בלבד, כקבוע בתקנות הקרן, מבלי לגרוע מזכותן לתבוע את המעסיק על מלוא הזכויות המגיעות להן לפי החוק.

עוד הוסיף בית-הדין, כי חוק דמי מחלה מעניק לעובד זכות לקבל ממעסיקו דמי מחלה בעד תקופת מחלתו {סעיף 2 לחוק דמי מחלה}, בכפוף לתקרה של 90 ימים {סעיף 4 (א) לחוק דמי מחלה}. ראוי לשים לב, כי חוק דמי מחלה מחייב מעסיק לשלם עבור העדרות של עובד מחמת מחלתו שלו ולא בשל העדרות מחמת מחלה של זולתו, כגון, בן משפחה או ילד.

כמו-כן, סעיף 8 לחוק דמי מחלה קובע, כי מעביד יהיה פטור מלשלם דמי מחלה על-פי הוראות סעיפים 2 - 7 לחוק דמי מחלה, אם ביטח את העובד בביטוח דמי מחלה באחת מקופות הגמל המפורטות באותו סעיף. גם כאן ראוי לשים לב שהוראות הפטור למעביד מתשלום דמי מחלה מתייחסת לדמי מחלה לפי חוק דמי מחלה ולא לפי חוקים אחרים.

בנוסף לכך, בצידו של חוק דמי מחלה נחקקו חוקים נוספים ונפרדים המעניקים זכויות שונות לדמי מחלה בשל העדרות עובד מחמת מחלה של אחרים:
1. חוק דמי מחלה (העדרות בשל מחלת ילד) ,התשנ"ג-1993;
2. חוק דמי מחלה (העדרות בשל מחלת הורה), התשנ"ד-1994;
3. חוק דמי מחלה (העדרות בשל מחלת בן זוג), התשנ"ח - 1998;
4. חוק דמי מחלה (העדרות עקב הריון ולידה של בת זוג), התש"ס -2000.

חוקים אלה הם חיצונים לחוק דמי מחלה, כך שעל פני הדברים הפטור המוענק למעסיק בשל ביטוח דמי מחלה שהוא יכול לעשות לפי סעיף 8 לחוק דמי מחלה, המתייחס, כאמור, לביטוח העדרות בשל מחלת העובד, אינו חל על חובות המעסיק לפי החוקים האחרים.

מבטחים מנהלת קרן דמי מחלה. קרן זו היא קופת גמל הכפופה, מכוח חוק, לפיקוח ממשלתי. הקרן פועלת לפי תקנות אשר אושרו על-ידי משרד האוצר ואין היא רשאית לסטות מן האמור בהן, גם אם היא סבורה שיש הצדקה עניינית לכך.

קרן דמי מחלה מעניקה לחבריה ביטוח הדדי, לפיו מעסיק משלם דמי גמולים עבור כל חבר (עובד) בשיעור קבוע {סעיף 2 לתקנות הקרן} והחבר זכאי לתשלומים לפי התקנות בהתקיים התנאים המזכים. כך, למשל, זכאי חבר בקרן לדמי מחלה בשל העדרותו מחמת מחלתו שלו {סעיף 19 לתקנות הקרן}. ביטוח זה נעשה לפי חוק דמי מחלה והוא מפעיל את הפטור הקבוע בסעיף 8 לאותו חוק.

לעומת-זאת, תשלום ימי מחלה לעובד בשל העדרות מחמת מחלה ממארת של ילד מוסדר בסעיף 28 לתקנות {סעיף 4 לעיל} וביטוח זה הוא חיצוני לחוק דמי מחלה. ראוי לשים לב, כי תקנות קרן דמי מחלה אינן מתייחסות כלל לזכויות עובדים לפי החוקים האחרים העוסקים בדמי מחלה, מכאן שהזכויות של העובד כלפי מבטחים, להבדיל מזכויותיו כלפי המעסיק, מעוגנות בתקנות הקרן ולא בחוק. מכאן שלא ניתן לזכות את העובד ביחסיו כלפי מבטחים לפי ההסדרים הקבועים בחוק, אלא רק לפי ההסדרים הקבועים בתקנות הקרן.
כפי שראינו, סעיף 28 לתקנות הקרן מעניק לעובד זכאות לדמי מחלה בשל מחלת ילד בהיקף שלא יעלה על 6 ימים בשנה. הוראה זו ברורה ומחייבת ביחסים שבין מבטחים לחבריה ולא ניתן לסטות ממנה, אף אם ההסדר הקבוע בחוק מרחיב יותר לעניין היחסים שבין העובד למעסיקו.

הפרק השישי לתקנות הקרן עוסק ביישוב סכסוכים. סעיף 63ב לתקנות הקרן מקים ועדות ערעורים המוסכמות לפסוק בסכסוך שבין החבר לקרן לעניין זכויותיו הנובעות מהחברות בקרן {סעיף 63א' לתקנות הקרן} וסעיף 63ג (5) קובע לענייננו כך:

"ועדת הערעורים תקבע את סדרי עבודתה ודיוניה: היא לא תהיה קשורה בדיני הראיות ובסדרי הדין הנוהגים בבתי-משפט ובבתי-דין לעבודה, ותפסוק בהתאם לתקנות מבטחים ולתקנות הקרן."

הוראה זו מובנת מאליה והיא ברורה: ועדת הערעורים חייבת לפסוק על-פי הוראות תקנות הקרן ואין לה סמכות לסטות מכך, אף אם היא סבורה שתקנות הקרן אינן פורשות על עובד החברה ביטוח מספק. מכאן, שועדת הערעורים לא היתה מוסמכת לפסוק למשיבות דמי מחלה מעבר לקבוע בסעיף 28 לתקנות הקרן, היינו, מעבר ל- 6 ימים בשנה.

לפיכך קבע בית-הדין, כי משעה שתקנות הקרן קבעו הסדר וההסדר, על-פי פרשנותו הנכונה, ברור על פניו, כי אז אין בית-הדין רשאי לסטות מן ההסדר ולפסוק על-פי הבנתו או על-פי הוראות חוק דמי מחלה או חוק העדרות בשל מחלת ילד אשר, כפי שראינו, אינם חלים ביחסים שבין מבטחים לחבריה {בענייננו, המשיבות}.

לאור האמור לעיל, קבע בית-הדין הארצי, כי בית-הדין האזורי שגה גם בכך שלא נתן דעתו לעובדה שהפטור שניתן למעסיק לפי סעיף 8 לחוק דמי מחלה, חל לעניין זכויות לפי אותו חוק ולא לפי החוקים האחרים.
לפיכך, בית-הדין קיבל את הערעור, ביטל את פסק-דינו של בית-הדין האזורי ופסק, כי המשיבות זכאיות לקבל ממבטחים דמי מחלה בהיקף של 6 ימים, כקבוע בסעיף 28 לתקנות הקרן.

עוד הוסיף בית-הדין, כי כל שנאמר לעניין זכויות המשיבות כלפי המעסיק הינו לכאורה בלבד ואין בית-הדין פוסק בדבר בצורה מחייבת מן הטעם הפשוט שמעסיקיהם של המשיבות לא היו צדדים בפני בית-הדין. בקשר לכך קבע בית-הדין, כי על המשיבות לבחון את זכויותיהן כלפי המעסיקים ולשקול נקיטת הליכים משפטיים, ככל שימצאו לנכון.

6. הקרן לא פעלה במתכונת של קופת גמל מרכזית אלא במתכונת ביטוחית - התביעה נדחתה
ב- ק"ג (ת"א) 6407-09 {התאחדות התעשיינים בישראל ואח' נ' מבטחים-מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים, תק-עב 2013(1), 9102 (2013)} בית-הדין קבע, כי הקרן לא פועלת במתכונת של קופת גמל מרכזית אלא במתכונת ביטוחית.

הנתבעת שבה וטענה {וטענתה נתמכה גם בעמדת המדינה}, כי הקרן פועלת במתכונת "ביטוחית" ולא במתכונת של קופת גמל מרכזית.

התובעים טענו, כי הקרן בעלת מאפיינים של קופת גמל מרכזית, בין-היתר שכן הפקדות המעבידים מיועדות לכיסוי חבויות עתידיות לתשלום דמי מחלה והסכומים בקרן מהווים עתודה בבחינת חסכון כספים של המעבידים.

בית-הדין קבע, כי על-פי אופיה ומהותה, הקרן לא נועדה לשם חיסכון כספים עבור המעביד וכי בכל הקשור לתשלום דמי מחלה על-פי תקנונה, הקרן פועלת במתכונת ביטוחית בלבד.

עוד הוסיף בית-הדין, כי הסכומים ששולמו לקרן על-ידי המעסיקים במשך השנים, לא נועדו לחיסכון שמתוכו משלם המעסיק את חבויותיו בעת אירוע מזכה, אלא בגדר פרמיות ביטוח בלבד. בקרות אירוע מזכה, הקרן היא שמשלמת לעובד כזכאותו על-פי התקנון מתוך הכנסותיה או נכסים שצברה וזאת במקום המעסיק, אין המעסיק "מושך" את הכספים מתוך הקרן על-מנת לשלמם לעובד בעצמו במסגרת חובותיו החוקיות.

התכלית כאמור אף עולה מלשון סעיף 8 לחוק דמי מחלה המקנה למעסיק פטור בגין ביטוח ולא בגין חיסכון. ראה גם בדברי ההסבר לחוק, לפיו הפטור למעסיק ניתן בגין "ביטוח" העובדים ולא בגין "חסכון":

"בתחיקת העבודה בישראל אין שום הסדר המבטיח תשלום דמי מחלה לעובדים שכירים, ומקום שזכות אלמנטרית זו קיימת היא מושתתת על הסכמי עבודה וצווי הרחבה.

ברם על חלק מכלל העובדים השכירים במדינה לא חלים הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה, ועל-כן עובדים אלה אינם זכאים לתשלום כלשהו בעת מחלה.

הצעת חוק זו נועדה להבטיח המשך תשלום שכר לעובדים אלה בעת מחלתם ומצוקתם.

לפי ההצעה יקבלו עובדים שלא חל עליהם הסכם קיבוצי או צו הרחבה דמי מחלה ממעבידם בשיעור...

המעביד יהיה רשאי להשתחרר מחובתו לשלם דמי מחלה אם הוא ביטח את עובדיו בקופת גמל על-פי התנאים המקובלים באותו ענף.

הצעת החוק אינה באה לגרוע מזכות עובד לדמי מחלה המוסכמים בינו לבין מעבידו..."

החוק נחקק בשנת 1976 והקרן פעלה כבר בשנות ה- 50. לא נסתרה טענת הנתבעת, כי בין-היתר, כיוון המחוקק דעתו גם לקיומה של קרן דמי מחלה עת פטר מעסיק מחובתו לתשלום דמי מחלה אם הוא ביטח את עובדיו.

גם מתקנון הקרן עולה, כי הקרן פועלת על-פי מאפיינים ביטוחיים וכך למשל:

לעניין סוגי התכניות נקבע כי "4. הקרן תקיים את תכניות הביטוח הבאות: א. ביטוח מחלה. ב. ביטוח מחלה-מצומצמת. ג. ביטוח השלמה לדמי פגיעה בעבודה. ד. ביטוח השלמה לדמי פגיעה בעבודה - מצומצמת".

בנוסף, על-פי תקנון הקרן, שיעור דמי גמולים משתנה בהתאם לתכניות הביטוח.

גם בתקנה 3א לתקנות הקרן נקבע בין השאר, כי הקרן והיא בלבד תהיה אחראית למילוי המוטל עליה לפי התקנון. דהיינו, משעה ששילם המעסיק את הפרמיה הביטוחית שלו, הקרן "נכנסת בנעליו" וכך פטור הוא מכל תשלום או העדר תשלום בגין דמי מחלה {והכוונה היא לתשלום על-פי הוראות התקנון לרבות חוק דמי מחלה ללא חוקי הלווין}.

גישה כאמור עולה גם מתשובת מחלקת קופות הגמל במשרד האוצר, שלא נסתרה: "עמיתי הקרן הם העובדים בגינם מעבירים המעבידים כספים לקרן. הקרן מתנהלת כקרן "ביטוחית" הנותנת לעמיתיה זכות לקבלת דמי מחלה והשלמה לדמי פגיעה בעבודה בהתאם לתקנון הקרן, ואין בה יתרות צבורות לזכות העמיתים (ובוודאי שלא לזכות המעבידים)...".

אף לשיטת התובעים משולמים הכספים לשם ביטוח ואז הקרן נכנסת בנעלי המעביד. כך למשל, צויין במכתב התובעים מ- 31.07.07: "2. המשותף לתאגידים דנן (להלן גם: "מרשנו") הוא, כי הם מעבירים ו/או העבירו בעבר, לידי מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ... דמי גמולים, לצורך ביטוח עובדיהם בקרן דמי מחלה והשלמה לדמי פגיעה בעבודה... אותה מנהלת מבטחים".

כך גם בתצהיר דורון: "...מאפשר החוק להפקיד כספים ולבטח את עובדיהם בביטוח דמי מחלה בקופת גמל, שאז פטור המעביד מחובותיו על-פי החוק, שכן קופת הגמל באה בנעלי המעביד, כל הקשור לדמי מחלה".

כך עולה גם מהציטוט שהציגו התובעים {חרף העובדה שכלל לא צויין מקורו, כל שצויין לגביו כי כך נקבע "בהסכמים קיבוציים ענפיים שנחתמו מעת לעת בין התובעת לבין ההסתדרות..."}: "הנהלת המפעל תשלם ל"מבטחים" תמורת ביטוח למקרה של מחלת הפועל 2.5% משכרו הכולל של כל פועל. הסדר הנ"ל בא להסיר מהנהלת המפעל כל אחריות במקרה של מחלת הפועל ועל-ידי תשלום ביטוח המחלה כאמור לעיל, תשוחרר הנהלת המפעל מתשלום דמי מחלה לפועלים ו/או מהשלמה כלשהי של דמי מחלת הפועלים".

ועל-מנת לא להשאיר ספק בעניין זה, שבו והדגישו "כלומר, בהעברת תשלומים בשיעורים כאמור לקרן, באה הקרן בנעלי המעביד בעת מחלת העובד".

רוצה לומר, משעה ששילם המעביד לקרן את הפרמיה הביטוחית במועדה ובמלואה, תמה ונשלמה חבותו לדמי מחלה לעובד.

ויובהר, הנתבעת טענה שהקרן "איננה באה בנעלי המעביד בתקופת מחלה, שכן "לקרן חבויות לתשלומים כמתחייב בתקנונה ותו לא".

לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי מקובל עליו הסייג כאמור, שכן אכן תשלום המעבידים לקרן יוצר האחריות לביטוח העובדים ולתשלומים על-פי תקנונה.
כך, על-פי סעיף 30 לתצהיר דורון: "מטרת הקרן ותכליתה הינם לשמש כמקור לתשלום לעובדים העובדים במפעלים המשלמים דמי גמולים לקרן בגין דמי מחלה, דמי פגיעה בעבודה, ותשלומים אחרים הקבועים בתקנון הקרן".

ממילא, משהתקנון הוא המקור הנורמטיבי היחיד בכל הקשור לפעולת הקרן, ברי כי חבה היא אך על-פיו.

עליונות התקנון נובעת גם מסעיף 16 לחוק קופות גמל. נושא זה נדון גם בפסק-דין מורד, שעסק במהותה של הקרן ונקבע בו, כי הקרן פועלת על-פי תקנונה בלבד.

לא למותר לציין, כי בפסק-דין מורד אף נקבע בקשר לאופיה הביטוחי של הקרן, כדלקמן: "קרן דמי מחלה הנה קרן ביטוח הדדי המיועדת להעניק לעובד החבר בה דמי מחלה, שי לידה והשלמת דמי פגיעה בעבודה. הקרן ניזונה מדמי גמולים שמשלם לה מעסיק בסכום קבוע משכרו של העובד, שהוא החבר בקרן".

לא נסתר, כי בתנאים מסויימים הקרן עשויה לשלם לעובדים יותר כספים ממה שהופקד בה {העובד מבוטח כבר למן יומו הראשון בגין מחלה ממושכת והאחריות לתשלום על המעסיק} או, כי במצב של מחסור כספים בקופה, הקרן היא שתישא בעלויות בכל הקשור למימון הזכויות הנובעות מן התקנון. דהיינו, קרן דמי מחלה פעלה במתכונת ביטוחית הפוטרת המעסיק מאחריותו ולא כתכנית חיסכון.

לכך יש להוסיף, כי בתקופה הרלוונטית, לקרן היו מתחרים בדמות חברות ביטוח {להבדיל מקופות גמל אחרות}, על כל המשמעויות הנובעות מכך. כחלק מעניין זה העניקה הקרן הטבות וזכויות עודפות וגם מכך ניתן ללמוד כי הקרן פעלה במתכונת ביטוחית.

ויובהר, הנתבעת לא הוכיחה {ואף לא טענה}, כי היא חברת ביטוח או מבטחת כהגדרתה בחוק, על כל המשמעויות הנובעות מכך {למשל, בקשר עם חוסנה האקטוארי, הגנה על זכויות סוציאליות של העובדים וכו'}.
גם בקיומה של תקנה 62 לתקנון הקרן, המאפשרת שינוי התקנון, אין כדי להעיד, כי הקרן אינה ביטוחית.

גם בפסק-דין שמיר אורי, אליו מפנים התובעים, אין כדי לשנות ממסקנת בית-הדין.

במקרה שם, ובשונה מענייננו, שולמו הכספים מכוח פוליסה ספציפית שנעשתה בהסכמה בין התובע לבין מעבידתו ולא מכוח חבות כלשהי על-פי דין ולכן, נפסק, כי התשלום שקיבל התובע לא היה בגדר דמי מחלה. עם-זאת, בית-הדין הבהיר, כי קופת גמל על-פי סעיף 8 לחוק דמי מחלה, באה בנעליו של המעביד ודין התשלומים המשתלמים ממנה כדין דמי מחלה המשתלמים ישירות על-ידי המעביד. מכאן עולה, כי במקרה כזה פטור המעסיק מכל אחריות.

הנה-כי-כן, התובעים לא הצליחו להוכיח, כי הכספים ששולמו על ידם לקרן במשך השנים, נועדו ושימשו מלכתחילה למטרת חסכון. התובעים גם לא תמכו ראיותיהם במקור נורמטיבי או עובדתי כלשהו המעיד על כך, כי זו היתה כוונת הצדדים, או, כי דינם של הכספים, חיסכון וכל טענותיהם בעניין זה, נטענו בעלמא.

לאור כל זאת, קבע בית-הדין, כי הקרן אינה משמשת לחסכון כספים. אינה פועלת במתכונת של קופת גמל מרכזית. ומשכך, לא נסתר, כי היא "קופת גמל למטרה אחרת".

התובעים טענו טענה חלופית, כי אין לייחס חשיבות לסיווג הקרן, כי גם ככל שהגדרתה של הקרן היא "קרן למטרה אחרת", הרי שיש לאפשר העברת הכספים, כיוון שכמו הקופות החדשות, גם קרן דמי מחלה נועדה לתשלום דמי מחלה ומשאין הבדל מהותי ביניהן, הרי שגם אין לערוך הבחנה מלאכותית.

כן נטען, כי יש לנהוג דין שווה, גם מכיוון שמטרת התיקון היא מעבר חופשי בין קופות שנועד להיטיב עם החוסכים וליצור תחרות חופשית בשוק.
ממילא, גם מכוח חוק קופות גמל, שהוא דבר חקיקה ראשי, נכנסת הקרן להגדרה לפיה היא "קופת גמל לדמי מחלה", כך שניתן להעביר הכספים וזאת משהושמטו התיבות "דמי מחלה" מתוך הגדרת "קופת גמל למטרה אחרת" בחוק קופות גמל, דבר שבא להעיד על כך, כי דינה של קרן דמי מחלה כקופת גמל לדמי מחלה. ; גם בתיקון מס' 2, הושמטה התיבה "דמי מחלה", מן הטעם שאין הבדל מהותי בין הקרנות.

בית-הדין דחה את טענות התובעים, גם בהקשר זה, וקבע, כי אין ממש בטענת התובעים כי משעה ש"המטרה האחרת" היא "דמי מחלה", הרי שאין כל הבדל מהותי בין הקרנות.

הלכה למעשה, לא הוכחה זהות בין הקרנות ומהותן. כך, בעוד קרן דמי מחלה היא קרן המעניקה זכויות מכוח תקנונה בלבד, הרי שהיא אינה מעניקה זכויות מכוח הוראות הזכאות הכלליות לדמי מחלה ובכלל זאת, חוקי הלווין של חוק דמי מחלה.

עניין זה נדון והודגש על-ידי בית-הדין הארצי בעניין מורד:

"סעיף 8 לחוק דמי מחלה קובע כי מעביד יהיה פטור מלשלם דמי מחלה על-פי הוראות סעיפים 7-2 לאותו חוק, אם ביטח את העובד בביטוח דמי מחלה באחת מקופות גמל המפורטות באותו סעיף. גם כאן ראוי לשים לב שהוראות הפטור למעביד מתשלום דמי מחלה מתייחסת לדמי מחלה לפי חוק דמי מחלה ולא לפי חוקים אחרים. בצידו של חוק דמי מחלה נחקקו חוקים נוספים ונפרדים המעניקים זכויות שונות לדמי מחלה... חוקים אלה הם חיצוניים לחוק דמי מחלה, כך שעל פני הדברים הפטור המוענק למעסיק בשל ביטוח דמי מחלה שהוא יכול לעשות לפי סעיף 8 לחוק דמי מחלה... אינו חל על חובות המעסיק לפי החוקים האחרים."

לפיכך נפסק: "17. ...בית-הדין האזורי שגה גם בכך שלא נתן דעתו לעובדה שהפטור שניתן למעסיק לפי סעיף 8 לחוק דמי מחלה, חל לעניין זכויות לפי אותו חוק ולא לפי החוקים האחרים".

גם העובדה שחוק דמי מחלה נחקק רק בשנת 1976, בעוד הקרן פועלת כבר משנות ה- 50, מעידה מיניה וביה, כי עוד מראשיתה פעלה הקרן מכוח תקנונה בלבד.

כמו-כן, טענת התובעים לפיה הנתבעת ביקשה לשנות התקנון {כך שיכלול גם תשלום דמי מחלה מכוח החוקים הלוויניים ויוסיף זכויות} ומכאן, ללמוד שאף שהנתבעת עצמה לא ראתה שוני מהותי בין הקרנות או שראתה עצמה כמי שמחוייבת גם בביצוע תשלומים אלו, נדחתה משאין בה ממש.

כפי שהוכח, בסופו של יום, התקנון לא שונה וגם בג"צ לא הכריע בנושא זה, כך שהתקנון, כמות שהוא, נותר על כנו ואין בלתו, הוא המקור היחיד המחייב בענייננו.

ממילא, העובדה שנדרש שינוי בתקנון על-מנת לכלול במסגרת הביטוח גם את הזכאויות על-פי חוקי הלוווין מעידה כשלעצמה, כי קיים שוני מהותי בין קרן דמי מחלה {הפועלת על-פי התקנון בלבד} ובין קופת גמל לדמי מחלה {הפועלת על-פי החוק ואינה מצריכה שינוי התקנון} שאם-לא-כן, לשם מה פנתה לשינוי תקנונה.

בנוסף, בעוד בקרן דמי מחלה פטור המעביד מחבותו עם העברת דמי הגמולים, המעבידים משלמים פרמיית ביטוח ובאמצעותה עם ביצוע התשלום "קונים" פטור מאחריות. לא מנוהל חסכון ולא נצברים כספים לזכות המעבידים או עובדיהם; המעסיקים משלמים פרמיה {דמי גמולים על-פי התקנון} והקרן משלמת לעובדים בקרות ארוע מזכה כקבוע בתקנון. הרי שבקופת גמל לדמי מחלה, חלה אחריות מוחלטת על המעבידים לשלם לעובדיהם דמי מחלה בהתאם להוראות הזכאות שבדין.

ככל שחוסכים המעבידים כספים בקופת גמל מרכזית שמטרתה חיסכון הכספים, הרי שהעמית הוא המעביד. אין למעסיק או לעובדי המעסיק זכות אישית והם יקבלו את זכויותיהם מן המעסיק, אשר רשאי לממנן מהחיסכון שצבר בקופת הגמל או ממקורות אחרים.

לפיכך, קבע בית-הדין, כי לא קיימת זהות בין הקופות.

מכל המפורט לעיל, קבע בית-הדין, כי אין לייחס את עקרונות העברת הכספים גם לגבי קרן דמי מחלה. כמו-כן, בית-הדין לא מצא כל הוראה שבדין להעברת הכספים מקרן דמי מחלה בנסיבות העניין. אף לא נמצאה הוראה רלוונטית בתקנות מ"ה, חוק קופות גמל והתקנות מכוחו. ואף לא מכוח הסכמים פרטניים שנחתמו עם המעסיקים התובעים. בית-הדין גם לא מצא זכאות מכוח תקנון הקרן שהוא ואין בלתו, המקור הנורמטיבי בכל הקשור לפעילותה, וגם לא בבחינת התכלית ומהותם של דברים. מכל האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי יש לדחות את התביעה להעברת הכספים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ביטוח דמי מחלה (סעיף 8 לחוק)