botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

היקפו של הסכם קיבוצי כללי

1. הדין
סעיף 16 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 קובע כדלקמן:

"16. היקפו של הסכם קיבוצי כללי (תיקון התשע"ד)
הסכם קיבוצי כללי חל על:
(1) בעלי ההסכם;
(2) המעבידים, בענפים או בשטח הכלולים בהסכם, שהיו בעת חתימת ההסכם חברים בארגון המעבידים שהוא בעל ההסכם, או שנעשו לחברים תוך תקופת תקפו של ההסכם, חוץ מחברים שהוצאו מכלל ההסכם במפורש;
(3) כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם המועבדים, על-ידי מעסיק כאמור בפיסקה (2), במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם."

2. כללי
ב- דב"ע נו/3-303 {לשכת המסחר תל-אביב נ' י.א.ד. אלקטרוניקה, תק-אר 97(3), 447 (1997)} בית-הדין קבע כי הסכם קיבוצי כללי מתייחס לכל שטח המדינה או לחלק ממנה, לענפי עבודה מסויימים או לכל ענפי העבודה כשההסכם הוא בין ארגון העובדים היציג שבענף העבודה או בשטח הנדון לבין ארגון מעבידים שבהם, הכל לפי העניין לפי סעיף 2(2) לחוק הסכמים קיבוציים.

תחולתו של הסכם קיבוצי כללי יכולה, על-כן, להיות:

(1) מתוחמת מבחינה גיאוגרפית לכל שטח המדינה או לחלק ממנה.
(2) מתוחמת מבחינת ענפי עבודה לענפי עבודה מסויימים או לכל ענפי העבודה.

(3) מתוחמת תיחום משולב, כלומר תיחום של ענף עבודה בכל שטח המדינה או בחלק ממנה או של ענפי עבודה בכל שטח המדינה או בחלק ממנה.

בהתאם לכך, נקבעים גם ארגון העובדים וארגון המעבידים המוסמכים לחתום על ההסכם הקיבוצי הכללי, כאשר התחולה של הוראות אובליגטוריות ונורמטיביות בהסכם קיבוצי כללי היא, היא על כל המעבידים, בענפים או בשטח הכלולים בהסכם, החברים בארגון המעבידים שהוא בעל ההסכם, וכן כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם המועסקים על-ידי המעבידים האמורים, במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם {סעיף 16 לחוק הסכמים קיבוציים}.

ב- עס"ק 1015/04 {הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח', תק-אר 2008(1), 179 (2008)} בית-הדין ציין כי הוראות ההסכם הקיבוצי מעצבות מערכות יחסים נוספות - חיצוניות להסכם - שיש להן תוקף נורמטיבי מכח סעיפים 15, 16 ו- 19 לחוק הסכמים קיבוציים.

מדובר בהוראות הבאות להסדיר זכויות וחובות של עובדים ומעבידים עליהם חל ההסכם, ונקלטות כתניות בחוזה העבודה האישי של העובד.

ב- עס"ק 52/05 {הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות המעוף נ' עיריית קרית גת, תק-אר 2005(4), 83 (2005)} ציין בית-הדין הארצי כי מסעיף 16 לחוק הסכמים קיבוציים עולה לכאורה, כי הדגש בתחולת ההסכם הקיבוצי הינו על החברות במועד חתימת ההסכם.

לפיכך, מעסיק שהוא חבר בארגון מעסיקים ופורש הימנו במהלך תקופת הסכם הקיבוצי לתקופה קצובה, משתחרר מהתחייבויותיו שנקבעו בו רק בסוף תקופת ההסכם.
פרשנות זו אפשר שתואמת מצב בו מדובר בהסכם לתקופה מסויימת, וזאת כאשר פרישת מעסיק במהלך תקופת ההסכם הקיבוצי, מקום שנקבעה תקופה כאמור, מורה במקרים רבים על חוסר תום-לב.

ב- ע"ע 43026-08-11 {מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים נ' שלומית זכאי, תק-אר 2012(4), 1106 (2012)} בית-הדין הארצי קבע כי באשר לטענת המשיבה כאילו ממילא לא חל עליה הסכם הפנסיה בתעשיה, סבר בית-הדין הארצי כי גם דין טענה זו להידחות.

המשיבה לא חלקה על כך שבשנים שקדמו לפרישתה לקצבת זקנה היא עבדה אצל מי שהיה חבר בהתאחדות התעשיינים.

לאור הוראותיו של הסכם הפנסיה בתעשיה נקודת המוצא היתה שההסכם חל על המשיבה אלא אם היתה משכילה להראות כי חל עליה איזה מהחריגים לתחולת אותו הסכם.

לא עלה בידי המשיבה לעשות כן ולהצביע על החריג שחל בענינה, כאשר המשיבה נסמכה על טענה אחת ויחידה ולפיה הסכם העבודה האישי שלה החריג את תחולת ההסכמים הקיבוציים.

טענה זו לאו טענה היא.

הסכם הפנסיה בתעשיה שלא מונה בין האפשרויות לחריגה מתחולתו את האפשרות כי המעסיק והעובד יסכימו שעל העסקת העובד לא יחול הסכם הפנסיה בתעשיה.

אשר-על-כן, ולאור הוראת סעיף 16(3) לחוק הסכמים קיבוציים בית-הדי הארצי קבע כי התוצאה היא שהסכם הפנסיה בתעשיה חל על המשיבה.

ב- דב"ע מח/4-31 {ההסתדרות הכללית של נ' חברת כבלי ציון, תק-אר 89(1), 1 (1989)} טענתה הראשונה של ההסתדרות בערעורה היה כי קיום הוראות הסכם התוספת הינה חיוב סטטוטורי שמקורו בסעיף 16 לחוק ההסכמים הקיבוציים, ובתור שכזה אין הוא פחות במשקלו מהחיוב בחוק התקציב.

בית-הדין קבע כי טענה זו אין לקבל, מאחר ולא היה מדובר בחיוב סטטוטורי, אלא בהחלת הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בדרך סטטוטורית על כבלי ציון ועובדיה.

עוד הוסיף בית-הדין כי לא ניתן לפרש את הוראות חוק התקציב כאוסרות על מעביד להתקשר בהסכם קיבוצי וזאת אם לא התמלאו ההוראות באותו סעיף בחוק התקציב.

מאידך, הוראות חוק התקציב מתירות למעביד לקיים אותו חיוב אם ההסכם הקיבוצי הוחל עליו מכח הוראת חוק, הוא חוק ההסכמים הקיבוציים.

ב- ס"ע (ב"ש) 25464-02-11 {מאזן אבו סיאם נ' עיריית רהט, תק-עב 2014(4), 17162 (2014)} בית-הדין ציין כי סעיף 16 לחוק הסכמים קיבוציים קובע כי הצדדים להסכם קיבוצי כללי מוסמכים לקבוע את היקף תחולת ההסכם הקיבוצי הכללי.

כלומר, לתחום את ציבור העובדים והמעבידים עליהם חולשות הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי.

חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, הוכרה בפסיקת בית-הדין - כהסכם קיבוצי כללי ונקבע בה כי היא חלה על כל הרשויות המקומיות הנמנות כיום על מרכז השלטון המקומי בישראל וכן על כל אלה, אשר תמנינה עליו בעתיד ועל כל העובדים במקצועותיהם ולסוגי עבודתם השונים בין שהינם חברי הסתדרות הפקידים ובין שאינם חברים בה, המועסקים כיום או שיהיו מועסקים בעתיד ברשויות מקומיות {לפי סעיף 1ב לחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות}.
3. האם חל על הצדדים צו ההרחבה בענף הסיעוד לפי ההסכם הקיבוצי באותו ענף?
ב- סע"ש (ת"א) 32933-12-12 {עיסא נגייה נ' ארנון עמיר ניהול ואחזקה (1995) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.11.14)} התובעת טענה בכתב התביעה כי חל על הצדדים צו ההרחבה בענף הסיעוד, כאשר בסיכומים הסתמך בא-כוח התובעת על ההסכם הקיבוצי באותו ענף.

בא-כוח הנתבעת טען בנוגע לתחולת צווי ההרחבה בענף הסיעוד, כי לא חל צו ההרחבה בענף הסיעוד מאחר והתובעת עבדה בניקיון, וגם צו ההרחבה בענף הניקיון לא חל עליה מאחר שלא מדובר בחברה שנותנת שירותי ניקיון, אלא שירותי ניהול לבתי אבות.

בית-הדין קבע כי לא הובאה כל הוכחה לגבי חברות הנתבעת בארגון המעסיקים - איגוד נותני שירותי סיעוד, שהוא הצד החתום על ההסכם.

אשר-על-כן, לא הוכחה תחולת ההסכם הקיבוצי בענף הסיעוד, או הסכם אחר על הצדדים, כאשר לגבי צו ההרחבה נציג הנתבעת הכחיש בדיון שעיקר עיסוקה של הנתבעת הוא בתחום של מתן שירותי סיעוד והצהרתו לא נסתרה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי אף מעבר לכך, ההסכם הקיבוצי אליו הפנה בא-כוח התובעת הגדיר שכל עובד המועסק או שיועסק על-ידי מעסיק כהגדרתו לעיל ואשר עבודתו מבוצעת במתן שירותי סיעוד כהגדרתם בהסכם זה, נחשבים לעובדים.

שירותי סיעוד בהתאם להסכם הוגדרו כשירותי טיפול ו/או עזרה ליחיד המטופל בביתו.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין פסק כי מאחר שהתובעת לא הועסקה בשירותי סיעוד כהגדרתם בהסכם הקיבוצי, לא חל עליה כל צו הרחבה של אותו הסכם, ובהתאם לכך אין התובעת זכאית לתוספת ותק הנדרשת בתביעה ואף לא להפרשות, מעבר לפנסיית חובה, כפי שנעשו על-ידי המעסיק.