botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

שמירת זכויות (סעיף 31 לחוק)

סעיף 31 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"31. שמירת זכויות
חוק זה אינו בא למעט מכל זכות הנתונה לעובד לפי חוק, הסכם קיבוצי או חוזה-עבודה, ולעניין סעיף 12 גם לפי הנוהג, ולא יתפרש כממצה זכויותיו של עובד בכל משא-ומתן לקביעת זכויות בקשר לפרישה מעבודה."

ב- תב"ע (ת"א) נא/3-712 {הפניקס הישראלי נ' יעקב ברק, תק-עב 92(1), 159 (1992)} קבע בית-הדין כי עובד מן השורה זכאי או לא זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם למתחייב מהוראות חוק פיצויי הפיטורים, כאשר חוק פיצויי פיטורים איננו בא למעט מכל זכות הנתונה לעובד על-פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה וזאת לפי סעיף 31 לחוק פיצויי פיטורים.

גם ב- בג"צ 115/77 {הסתדרות מכבי ישראל קופת-חולים נ' בית-הדין הארצי, פ"ד לב(1), 214 (1977)} עמד בית-המשפט על מהותו של סעיף 31 של חוק פיצויי פיטורים.

הוראה דומה נמצאת בסעיף 35 של חוק שעות עבודה ומנוחה, וב- ע"א 377/54 {שולמן נ' מקורות, פ"ד י(1), 958, 960 (1956)} כאשר שם נאמר על חוק שעות עבודה ומנוחה, כי במידה והוא בא להגן על העובד, זהו חוק בל יעבור, כי רוצים לשמור על עובד בפני ניצול.
כך גם פסק בית-משפט זה ב- ע"א 309/63 {החברה להנדסה חקלאית נ' נאג'י, פ"ד יח(3), 290 (1964)} כאשר במקרה הנדון ברור, שאין להתנות על הוראות חוק חופשה שנתית, בדבר זכויות עובד לחופשה או לתשלום דמי חופשה, וכל הסכם המנוגד להוראות אלה הוא בטל ויש בו עבירה על חוק חופשה שנתית, הגוררת אחריה אחריות פלילית {סעיף 28 של חוק חופשה שנתית}.

על-כן החובה לשלם פיצויי פיטורים ודמי חופשה כאשר קיימים יחסי מעביד ועובד אינה יכולה לשמש נושא להסכם חופשי בין הצדדים, שבו רק רצונם הוא הקובע.

אלה עניינים שהמחוקק ראה בהם עניין ציבורי ואשר-על-כן קבע בחוקים הוראות להגנה על העובד, שאין להתנות עליהן.

מכיוון שחבות העותרת לשלם פיצויי פיטורים ודמי חופשה תלויה קודם-כל בתשובה לשאלה אם המשיב היה עובד של העותרת, אין להגיד שבית-הדין הארצי טעה בקביעתו שהעניין שבמחלוקת בין בעלי הדין אינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים.

בנוגע לחובת התייעצות - סעיף 32 לחוק פיצויי פיטורים עוסק בחובת התייעצות לפיו לא יתקין שר העבודה תקנות אלא לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם ארגונים ארציים יציגים של מעבידים שלדעת השר הם נוגעים בדבר.

ב- סע"ש (נצ') 42681-02-13 {אופיר אשד נ' מארוול ישראל (אמ.איי.אס.אל) בע"מ, תק-עב 2014(3), 13300 (2014)} דובר על תשלום בגין תמורת הודעה מוקדמת, כאשר מאחר ויחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 13.9.12 והתשלום ששולם לעובד הוא תשלום בגין תמורת הודעה מוקדמת, הרי שבהתאם לסעיף 6(א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, על החברה במקרה זה לשלם לעובד פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה ויתר על עבודתו.

באשר להגדרה של השכר הרגיל, נקבע בסעיף 1 לחוק הודעה מוקדמת, כי מדובר בשכר העבודה המובא בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים לפי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים.

סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים מפנה לתקנות פיצויי פיטורים הרלוונטיים ולתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

כפי שצויין בסעיף הקודם, החברה בחרה לפעול שלא על-פי התקנות, בכל הקשור לחישוב ותשלום פיצויי פיטורים ותחת זאת בחרה להטיב עם העובד, כיתר העובדים, ולהפריש בעבורו על-פי שכר קובע של 186 שעות עבודה, ללא כל קשר לשעות הרגילות ולשעות הנוספות שבוצעו באותו חודש, מה שהפך התנהלות זו כחלק מתנאי ההעסקה.

אשר-על-כן ולאור האמור בסעיף 31 לחוק פיצויי פיטורים, אין בסעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים כמו גם אין בתקנות שמכוחו, כדי לפגוע בזכותו של העובד לקבלת תמורת הודעה מוקדמת על בסיס השכר שבגינו הופרש לפנסיה שהינו אותו בסיס שכר ששימש את החברה בחישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד.