בית-דין לעבודה, שופטים ונציגי ציבור, הכשירות להיות שופט, סייג למינוי שופט, מינוי שופטים (סעיפים 4-1 לחוק)

1. הדין
סעיפים 4-1 לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובעים כדלקמן:

"1. בית-דין לעבודה
בית-דין לעבודה (להלן: "בית-הדין") יהיה של שתי ערכאות: בית-דין אזורי ובית-דין ארצי.

2. שופטים ונציגי ציבור
לבית-הדין יתמנו שופטים ונציגי ציבור.

3. הכשירות להיות שופט (תיקון התשנ"ב)
מי שכשיר להתמנות שופט בית-משפט מחוזי, לפי חוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי-המשפט"), כשיר להתמנות שופט בית-הדין ((להלן: "שופט").

3א. סייג למינוי שופט (תיקונים: התשנ"א, התשנ"ב)
על מועמד להתמנות שופט בית-הדין יחולו הוראות סעיף 7א לחוק בתי-המשפט.

4. מינוי שופטים (תיקונים: התשמ"ד, התשע"ב (מס' 5))
(א) שופט יתמנה בידי נשיא המדינה לפי בחירה של הוועדה לבחירת שופטים לפי סעיף 4(ב) לחוק-יסוד: השפיטה, אלא שחברי הממשלה בוועדת הבחירה יהיו שר המשפטים ושר התעשיה, המסחר והתעסוקה.
(ב) שופט יצהיר הצהרת אמונים כאמור בסעיף 6 לחוק-יסוד: השפיטה.
(ג) היו שר המשפטים ושר התעשיה, המסחר והתעסוקה סבורים, שלתקופה מסויימת קיים צורך ששופט משופטי בתי-המשפט יכהן כשופט בית-הדין, יודיעו על כך לנשיא בית-המשפט העליון, והוא רשאי למנות, בהסכמת המתמנה, שופט משופטי בית-המשפט העליון או שופט משופטי בית-משפט מחוזי להיות שופט בית-הדין לאותה תקופה; שופט שנתמנה על-פי סעיף זה והתחיל בדיון יהיה מוסמך לסיימו גם לאחר תום תקופת מינויו."

2. כללי
נציגי הציבור ממונים בתהליך מסודר ומינויים נקבע בצורה מפורשת וקיבל גושפנקא בסעיף 2 לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 {ייקרא להלן: "חוק בית-הדין לעבודה"}. בכל מקרה, בכל מותב גם אם יושבים נציגי ציבור יושב שופט המתמנה בהליך בחירה של שופטים על-פי תנאי הכשירות שנקבעו בחוק, ובתנאים למינוי שופט בבית-משפט מחוזי.

לכן, היומרה לראות את בוררי הבוררות, עורכי-דין במקצועם, שלא נדרשה מהם הדרישה הבסיסית של תנאי שיפוט של שופט בית-משפט מחוזי כזהה לערכאה של בית-הדין לעבודה גם אם יש בה נציגי ציבור בלתי-נכונה עובדתית וגם בלתי-ראויה.

זאת ועוד, על-פי סעיף 2 לחוק בית-הדין לעבודה ההרכב של בית-הדין כולל גם נציגי ציבור שלפי סעיף 10 לחוק בית-הדין לעבודה מתמנים על-ידי שר המשפטים ושר העבודה {כיום שר התעשיה המסחר והתעסוקה} לאחר התייעצות בארגון העובדים ונציגי המעבידים ומתמנים לאחר התייעצות בארגונים ארציים של עובדים ומעבידים שלדעת השרים הם יציגים ונוגעים בדבר.

כיום לאור הדין וחשבון שהוגש על-ידי הוועדה לבדיקת בתי-הדין לעבודה בינואר 2006 הוקמה וועדה לעניין נציגי הציבור ובה מכהנים שופט מכהן או שופט בדימוס, נציג שר המשפטים, נציג שר התעשיה, נציג ארגון העובדים ונציג ארגון המעבידים. לא ניתן להשוות הרכב בוחר זה לתהליך המפורט בחוק הספורט ובתקנון.

כמו-כן, נדרש מנציגי ציבור להיות בעלי ניסיון בהוראה או מחקר במשפט, ביחסי עבודה, בכלכלה ובמינהל ציבורי ולכן אינם נופלים בכהוא זה מהבוררים המוצעים על-פי תקנון ההתאחדות.

לא למותר לציין, כי בסיכומי דו"ח הוועדה לבדיקת בית-הדין לעבודה נקבע מפורשות כי לבית-הדין לעבודה מעמד מיוחד ומאפיינים מיוחדים ומומחיות מיוחדת הנוגעת ליחסי עבודה. מומחיות שהיא נכס שראוי לשמור עליו ולטפח אותו.

נאמר שם: "העברת הסמכויות המוקנות לבית-הדין לעבודה לכל בתי-משפט השלום, בהם בתי-משפט קטנים מאוד, לא תאפשר לשמור על המומחיות הנדרשת. אמנם ניתן יהיה לשמור על מומחיות זאת אם בתי-הדין האזוריים לעבודה ישולבו כמחלקות לענייני עבודה בגדולים שבין בתי-משפט השלום אולם שילוב כזה יהיה בעיקרו שינוי ארגוני להבדיל משינוי מהותי, ושינוי כזה אינו מצדיק את הטרחה הצפויה והנזק האפשרי הכרוכים בשינוי".

ועדת מומחים שמונתה ואשר בראשה ישב כב' השופט בדימוס יצחק זמיר ובה ישבו כב' השופט בדימוס יצחק אליאסוף, עו"ד ארנה לין, עו"ד יהושע שופמן ועו"ד יוסף תמיר, נתנה דעתה על מומחיותו של בית-הדין וסברה שאת מומחיותו ואת סמכותו אין מקום להעביר אפילו לבית-משפט שלום. קל וחומר שאין להעבירה לעורך-דין בורר שלא נבחן על-פי מבחני השיפוט של שופט בית-משפט מחוזי ולא עמד בוועדת בחינה כנציג ציבור.

זאת ועוד הוועדה קבעה כי "בית-הדין לעבודה נחשב בעיני המחוקק מאז הקים את בית-הדין, כערכאה מועדפת לדיון בענייני עבודה וביטחון סוציאלי. בהתאם לכך, כאשר חוקים חדשים הסדירו עניינים נוספים מסוג זה, הם הקנו את הסמכות לדון בהם, כנראה ללא יוצא מן הכלל, לבית-הדין לעבודה. כתוצאה, הלכה הסמכות של בית-הדין לעבודה והתרחבה בהדרגה, הן בתחום יחסי העבודה והן בתחום הביטחון הסוציאלי. כיום מוקנות לבית-הדין לעבודה סמכויות שונות לפי יותר מ- 50 חוקים".

ובהמשך, "הוועדה לא ראתה טעם לשלול מבית-הדין לעבודה סמכויות שהחוק מקנה לו כיום, ולהעביר אותם אל בית-המשפט הכללי".

מסקנות הוועדה ברורות ועל-כן אין כלל מקום להשוות נציגי ציבור שעוברים תהליך מיון והמלצה של ארגונים והכל כאמור בחוק למה שנקבע בתקנון לגבי מינוי הבוררים בהתאחדות ובוודאי שאין להשוות בין השופטים הממונים כאמור לבין בוררי הבוררות. מבלי לגרוע ממיומנותם ומיכולתם המקצועית של עורכי-הדין שמונו כבוררים {בש"א (יר') 1295/09 מועדון הכדורגל א.ג. ביתר ירושלים (2001) בע"מ נ' קרן פניג'ל ואח', תק-עב 2009(2), 3687 (2009)}.

3. תחולת תקנות האגרות בבית-הדין לעבודה על הליכי בג"צ
ב- בג"צ 6890/02 {אהוד קריב נ' שירות התעסוקה ואח', תק-על 2002(3), 1627 (2002)} נדחתה עתירה להחיל את הפטור מאגרה על-פי תקנות האגרות בבית-הדין לעבודה על הליכי הבג"צ.

בית-הדין קבע, כי העותר אינו טען למצוקה כלכלית המונעת תשלום אגרה. בקשתו עוגנה, כל כולה, בכך שההליכים בפניי בתי-הדין לעבודה היו פטורים מאגרה, בהתאם לתקנה 4(4) לתקנות בית-הדין לעבודה (אגרות), התשכ"ט-1969 {ייקרא להלן: "תקנות בית-הדין לעבודה"}.

תקנות האגרות בבית-הדין לעבודה והפטורים הקבועים בהן, חלות על הליכים בפני בית-הדין לעבודה. הן אינן חלות על הליכי עתירה לבג"צ, עליהן חולש המשטר הקבוע בתקנות בית-המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987. מסקנה זו עולה משילובם של שני עניינים.

ראשית, תקנות בית-הדין לעבודה (אגרות) הותקנו לפי הסמכות שבסעיף 43 לחוק בית-הדין לעבודה. הוראה זו מסמיכה את שר המשפטים להתקין תקנות בדבר סדר הדין בבית-הדין לעבודה, ובכלל זה בעניין "אגרות בית-דין ופטור מהן" {סעיף 43(ב) לחוק בית-הדין לעבודה}. הוראה זו, על פניה, מוגבלת להליכים בבתי-הדין לעבודה.

אכן, הליך בג"צ כנגד החלטה של בית-הדין הארצי לעבודה אינו מוגש מכוח חוק בית-הדין לעבודה, כי אם מכוח הוראות סעיף 15(ד)(3) לחוק יסוד: השפיטה. הוא אינו מוגש לבית-הדין, כי אם לערכאת ביקורת גבוהה המוסמכת ליתן צווי בירור ביחס לבתי-הדין. מכך עולה, כי פירוש המחיל את הוראת הפטור שבתקנה 4(4) לתקנות בית-הדין לעבודה על הליך בג"צ, חורג ממסגרת ההסמכה אשר על יסודה נתקבלו תקנות בית-הדין לעבודה.

שנית, הרישא לתקנה 4 לתקנות האגרות בבית-הדין לעבודה, בה מנויים ההליכים הפטורים מאגרה, קובעת, כי "ההליכים הבאים פטורים מתשלום אגרה". המונח "הליך" מוגדר בתקנה 1 לתקנות כ"תובענה, בקשה, ערעור, או כל עניין אחר לפני בית-הדין וכל פעולה או בקשה בהן". "בית-דין" מוגדר בתקנה 1 לתקנות בית-הדין לעבודה כ"בית-דין לעבודה, לרבות רשם".

"בית-דין לעבודה" מוגדר בסעיף 1 לחוק בית-הדין לעבודה, הקובע, כי "בית-דין לעבודה, יהיה של שתי ערכאות: בית-דין אזורי ובית-דין ארצי". שילובן של הוראות אלה מלמד, כי גם על-פי לשונה לא נועדה תקנה 4(4) לחול אלא בהליכים המתנהלים בשתי ערכאותיו של בית-הדין לעבודה.

לפיכך קבע בית-הדין במקרה זה, כי שילובן של הוראות החוק והוראות התקנות אינו מותיר נקודת אחיזה כלשהיא לטענה כאילו הוראת הפטור האמורה עשויה לחול אף על הליכים בפני בית-המשפט הגבוה לצדק. משכך, בית-הדין דחה את הבקשה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בית-דין לעבודה, שופטים ונציגי ציבור, הכשירות להיות שופט, סייג למינוי שופט, מינוי שופטים (סעיפים 4-1 לחוק)