שלילת הזכות לדמי מחלה (סעיף 10 לחוק)

1. הדין
סעיף 10 לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 קובע כדלקמן:

"10. שלילת הזכות לדמי מחלה (תיקון התשע"ד)
עובד שבתקופת מחלתו עבד למעשה בשכר או בתמורה אחרת לא יהיה זכאי לדמי מחלה עקב אותה מחלה, ואם כבר שולמו, רשאי המעסיק או קופת הגמל, לפי העניין, לתבוע החזרתם או לנכותם מכל סכום שהם חבים לעובד."

2. הזכות לדמי מחלה - פעולות מינוריות ושוליות של עובדים, אין בהן כדי לשלול את זכאותו של העובד לדמי מחלה - התביעה התקבלה
{ד"מ (נצ') 36522-11-14 אליהו גיגי נ' תעשיות חרט הגליל בע"מ, תק-עב 2015(3), 18344 (2015), ראה פרק ב' לעיל}.

3. הגם שהתובע שהה בחופשת מחלה אין הדבר מחייב, כי הוא יהיה מרותק למיטה בכל שעות היום - התביעה התקבלה
ב- דמ"ש (ת"א) 2494/10 {מוחמדוב ביימוחמד ואח' נ' מסורי ישראל ואח', תק-עב 2013(3), 4285 (2013)} בית-הדין קבע, כי מסרט התיעוד ומקריאת דו"ח החקירה עולה המסקנה, כי התובע שהה שעות מרובות בעסק, אלא שרוב הזמן נצפה התובע מתעסק בעניינו, אוכל שווארמה, יושב בבטלה ומסתובב במקום, אין בדברים הללו להעיד, כי התובע עבר לעבוד בעסק של אשתו כטענת הנתבע.

כמו-כן, טענתו של התובע, לפיה שהה במקום, כי לא היה לו כל דבר אחר לעשות ושם היו בני משפחתו, היתה מקובלת על בית-הדין. הגם שהתובע שהה בחופשת מחלה אין הדבר מחייב, כי הוא יהיה מרותק למיטה בכל שעות היום. מאישורי המחלה עלה, כי התובע סבל מכאבים בידו ובגבו, אין בכך למנוע מהתובע לשבת ולאכול ארוחת צהריים במקום העבודה של אשתו. בפרט, כאשר מקום העבודה ומקום מגוריו נמצאים באותה עיר ויתכן שאף היו בסמיכות.

בנוסף לכך, בית-הדין קבע, כי דו"ח החקירה לא העלה, כי התובע עסק בפעילות משמעותית בעסק, התובע נצפה מספר פעמים תוך כדי ישיבה במקום בעת אכילה ושתיה וללא תכלית מוגדרת לפעילותו. רק פעם אחת בלבד יצר קשר עם לקוחות של העסק, ובפעולה יחידה זו אין להעיד על היותו עובד של העסק, וגם אם התובע סייע לאשתו בדרך אגב אין בכך להעיד, כי התובע עבד בעסק.

זאת ועוד, מכך שהתובע שעה בעסק שעות מרובות, ולא נצפה מבצע פעילות של עובד, יש ללמד, כי התובע אינו עובד של עסק.

עוד הוסיף בית-הדין, כי עיקר טענתו של התובע היתה, כי הוא סבל ממגבלה פיזית שמנעה ממנו לשאת משקלים כבדים. אילו היה הנתבע מציג בפני בית-הדין ראיה, כי התובע מבצע פעולות פיזיות קשות היה בכך לערער את גרסת התובע, אלא שלישיבה בדוכן השווארמה של אשתו אין להעיד, כי התובע כשיר לעבודה או שהתובע עובד בעסק אחר.

לסיכום, בית-הדין קבע, כי אין בכל הממצאים שהעלתה חקירתו של מר אביטן לבסס ראיה שהתובע היה "עובד" בעסק של רעייתו.

הנתבע קבע למעשה שהתובע אינו מעוניין לעבוד, אלא שקביעת זו לא נסמכה על כל ראיה ונסתרה ממכתב למכתב ששלח התובע בצורה מפורשת. במצב דברים זה, בית-הדין קיבל את עמדת התובע, לפיה הוא פוטר על-ידי הנתבע.

לפיכך, קבע בית-הדין, כי התובע זכאי לימי מחלה בסך 9,600 ש"ח.

4. הסיוע לבן בימי שישי במהלך תקופת המחלה, לא היה בגדר מעשה של התפטרות של התובע מעבודתו אצל הנתבעת - התביעה התקבלה ברובה
ב- ס"ע (חי') 21092-05-11 {אליהו סבאג נ' כל כלי אספקה טכנית בע"מ, תק-עב 2013(2), 2326 (2013)} בית-הדין קבע, כי לא הוכח שהתובע עבד בתקופת המחלה בשכר או בתמורה, ולכל היותר, בימי שישי בשבוע, הגיע לדוכן בנו בשוק בקריית ים, וסייע לבנו במכירת משקאות ולחמניות.

בנסיבות אלה, קבע בית-הדין, כי הסיוע לבן בימי שישי במהלך תקופת המחלה, אינו בגדר מעשה של התפטרות של התובע מעבודתו אצל הנתבעת, כפי שהנתבעת ניסתה להציג, ולפיכך יחסי העבודה נותקו ביוזמת הנתבעת.

עוד ציין בית-הדין, כי עזרה זו לבן בימי שישי, אין בה כדי לשלול את זכאות התובע לדמי מחלה.

יתר-על-כן, הוסיף בית-הדין, כי הדרך הנכונה בה היתה הנתבעת צריכה לנקוט, לו סברה שתעודות המחלה אינן מוצדקות, ושהתובע מסוגל לעבוד בעבודתו אצלה, למרות שהמציא תעודות מחלה, הינה כמפורט בתקנות דמי מחלה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי מעביד הסבור, שאין הצדקה לתעודת מחלה שהוצאה, צריך לפעול ולברר את העניין, אם בפניה לעובד, ואם בפניה לגורם רפואי, ולא לעשות לעצמו דין ולהתעלם מתעודות המחלה.

כמו-כן, בהתאם לסעיף 52 לתקנון העבודה בתעשיה, עבירה של ניצול לרעה של תעודת מחלה, יש בה כדי להצדיק, לכל היותר, שלילת הודעה מוקדמת, אך לא מעבר לכך. בענייננו, בכל הקשור לימי שישי בשבוע, נראה, כי אכן התנהלות התובע היתה בגדר ניצול לרעה של תעודת המחלה.

אין המדובר, רק בשהות ובישיבה בשוק, אלא בביצוע פעולות של מכירה. בנסיבות אלה, קבע בית-הדין, כי כאשר תפקידו של התובע אצל הנתבעת כולל גם מכירה, התנהגות בתום-לב של עובד היתה פניה למעביד, תוך הבהרה שהוא מסוגל למכור אולם לא להרים חפץ כבד כלשהו.

אם התובע אינו מסוגל כלל למכור, הוא גם לא יכול היה לעשות זאת בימי ו', עבור בנו. בנסיבות שלפנינו, קבע בית-הדין, כי יש הצדקה לשלילת ההודעה הקודמת מהתובע, אולם התובע זכאי לפיצויי הפיטורים במלואם.

באשר לימי המחלה, קבע בית-הדין, כי התובע היה זכאי לתשלום של 43.5 ימי מחלה נוספים, מעבר לאלה ששולמו לו.

בנוסף לכך, קבע בית-הדין, כי הנתבעת לא הביאה ראיה, כי התובע ביצע עבודה בתשלום או בתמורה אחרת, במהלך תקופת עבודתו ככלל, ואף לא באותם ימי שישי בהם סייע לבנו, באופן ספציפי, והנתבעת אף לא פעלה כפי שהיתה צריכה בהתאם להוראות החוק, על-מנת לסתור את תוקפם של תעודות המחלה, והמדובר בתעודות מחלה שהוצאו על-ידי קופת חולים, כאשר לאחריהן ב- 19.11.09, נקבע, על-ידי רופא תעסוקתי, כי התובע אינו מתאים לבצע עבודה המגודרת כעבודת כפיים.

לפיכך, קבע בית-הדין, כי אין מקום לשלילת זכאותו של התובע לדמי מחלה, והתובע זכאי לסכום של 8,018 ש"ח, כדמי מחלה.
5. התובע תבע דמי מחלה למרות שהתייצב לעבוד - התביעה התקבלה בחלקה
ב- תע"א (ת"א) 4310-09 {שמש יניב נ' חברת מיוזיק בוקס 2000 בע"מ, תק-עב 2012(3), 182 (2012)} בית-הדין קבע, כי התביעה לדמי מחלה עמדה בסתירה לעדות התובע שהתייצב לעבוד ביום 01.02.09, וזאת ולאור סעיף 10 לחוק דמי מחלה, התביעה לדמי מחלה נוספים, נדחתה.

במקרה דומה, ב- דמ"ש (ת"א) 8263-06-10 {אהובה רוזן נ' א.נ ארניל בע"מ ואח', תק-עב 2011(4), 1777 (2011)} בית-הדין קבע, כי מדו"חות הנוכחות שצורפו על-ידי הנתבעת עלה, כי בימים 18.02.10, 20.02.10, 21.02.10 ו- 23.02.10 עבדה התובעת. לפיכך משעבדה התובעת בימי מחלתה היא איננה זכאית לדמי מחלה.

במקרה אחר, ב- ד"מ (ת"א) 3330/04 {קרן אייל נ' זט.אס. אינטרנציונל אג'נסי בע"מ, תק-עב 2004(2), 2247 (2004)} התובע הודה בדיון, כי עבד בנתבעת במועדים 15.09.03 ו- 17.09.03 שנכללו באישור המחלה, אף-על-פי-כן, התובע לא מצא לנכון להפחית את השכר ששולם לו בגין ימי עבודתו האמורים מסכום התביעה.

בית-הדין קבע, כי התעורר ספק ניכר בעצם המצאת האישור הרפואי לנתבעת בזמן אמת, כמו גם באי-כושרו של התובע לבצע עבודה בהעדר אישור של רופא תעסוקתי, ובשים-לב ליומיים בהם עבד התובע במהלך תקופת מחלתו, כטענתו. לאור כל האמור, בית-הדין העדיף את גרסת הנתבעת, ודחה את התביעה לדמי מחלה.

במקרה נוסף, ב- ע"ב (ת"א) 33014/96 {רן קידר נ' לאונרדו מרכז צלילה בעמ ואח', תק-עב 2001(4), 2631 (2001)} בית-הדין קבע, כי התובע מעולם לא הודיע לנתבעת על מחלה כלשהי ומעולם לא דרש דמי מחלה. בנוסף, התובע עבד בתקופת המחלה כמתמחה במשרד עו"ד ולפיכך איבד את זכאותו לדמי מחלה לפי סעיף 10 לחוק דמי מחלה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

שלילת הזכות לדמי מחלה (סעיף 10 לחוק)