botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

החופשה - רציפות החופשה (סעיף 8 לחוק)

1. הדין
סעיף 8 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 קובע כדלקמן:

"8. רציפות החופשה (תיקון התשע"ד (מס' 2))
החופשה תהיה רצופה, אלא שבהסכמת העובד והמעסיק ובאישור ועד העובדים במקום, אם ישנו, אפשר לחלקה, ובלבד, שפרק אחד ממנה יהיה לפחות שבעה ימים."

2. טעמה של הוראת סעיף 8 לחוק חופשה שנתית
ב- תע"א (ת"א) 4488-06 {סטנילה צ'יפריאן נ' אודר הנדסה ובניין בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.06.11)} צויין כי מתלושי השכר ודו"חות הנוכחות שערכה הנתבעת לתובעת לא ניתן ללמוד על עמידה מלאה בחובה המוטלת על הנתבעת להענקת חופשה רצופה בת 7 ימים לפחות מידי שנה.

זאת בניגוד לאמור בסעיף 8 לחוק חופשה שנתית, כאשר סעיף זה קובע דרישה שטעמה בצידה והוא להעניק הזדמנות הולמת לעובד לנוח מעבודתו.

ב- ע"ב (נצ') 1729/04 {בושנאק עאטף נ' שרותי תברואה והדברה בוסקילה מ.ש.ה. בע"מ, תק-עב 2006(4), 2053 (2006)} צויין כי מטרתו של חוק חופשה שנתית היא להעניק לעובד זכות למנוחה רצופה ככל האפשר במהלך שנת עבודתו.

סעיף 8 לחוק חופשה שנתית מאפשר בהסכמת העובד והמעביד לחלק את החופשה אך מתנה זאת בכך שהדבר נעשה בהסכמת העובד והמעביד ובאישור ועד העובדים במקום אם ישנו וכן בכך שפרק אחד ממנה יהיה לפחות בן שבעה ימים רצופים.

מעדותו של נציג הנתבעת לא עלה כי אכן הסכים התובע לזקוף את חלקי הימים בהם לא עבד, כהודאתו, על חשבון ימי החופשה השנתית לה היה זכאי על-פי חוק חופשה שנתית.

משלא נתקיימו תנאי חוק חופשה שנתית, אין בידיה של הנתבעת לזקוף את היעדרותו של התובע על חשבון ימי החופשה השנתית.

אשר-על-כן, כל שהיה בידיה של הנתבעת הוא לנכות משכרו של התובע בגין היעדרויות אלה ומשלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה {ראה דב"ע מז/10-3 זכריה טרוסט ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פד"ע י"ח 442, 448 (15.06.87)}.

ב- תע"א (ת"א) 11827-09 {עופר פישל נ' אלפו הנדסה בע"מ, תק-עב 2013(2), 2998 (2013)} דובר על פיצוי בגין חופשה כפויה, כאשר רכיב תביעה זה הוסף במסגרת תיקון כתב התביעה בעקבות בקשת התובע.

התובע טען כי הנתבעת אילצה אותו לצאת לחופשה שנתית וזאת בשל אילוצים שהטילה עליו חברת החשמל.

בית-הדין דחה רכיב זה מאחר וביאר כי אין מניעה שמעביד יוציא עובד לחופשה בהתחשב בצרכי העבודה, ובכלל זה צרכים הנגזרים ממגבלות שמטיל "הלקוח".

יצויין כי התובע לא טען כי החופשה "פוצלה" בניגוד לסעיף 8 לחוק חופשה שנתית, כאשר בכל אופן, בנסיבות העניין ניתן לראות בזמן שחלף מבלי שהועלתה כל טענה בעניין משום "הסכמה" כאמור בסעיף 8 לחוק חופשה שנתית.
ב- דמ"ר (חי') 3597-08-11 {ולדימיר חרמוב נ' אביגדור תעשיות בע"מ ואח', תק-עב 2012(2), 444(2012)} דובר על מקרה בו נטענה טענה לפיצוי עבור אי-ניצול 7 ימי חופשה ברצף.

בין טענות התובע, נטענה טענה בה יש לחשב את זכאותו על-פי צו ההרחבה {הן לעניין מכסת ימי החופשה והן לעניין ערך יום חופשה} כאשר לחילופין, טען כי בשנת 2009 לא ניצל התובע 7 ימי חופשה ברצף, ולכן זכאי התובע לפיצוי עבור 7 ימי חופשה באותה שנה.

בית-הדין דחה את טענת התובע על כך שלא ניצל 7 ימי חופשה רצופים בשנת 2009, וכי הוא אינו זכאי לתשלום עבורם.

בית-הדין הסביר כי אין בעובדה שהמעסיק נתן לעובד חופשה לא רצופה כדי להעניק לעובד זכות לתשלום כפול בעד אותם ימי חופשה.

עוד צויין כי התובע ניצל בשנת 2006 שישה ימי חופשה, והיתרה שולמה לו במסגרת פדיון ימי החופשה, ואשר-על-כן, אם אותם ימים לא נוצלו לטענת התובע, אך במקביל התובע קיבל עליהם תמורה במועד סיום יחסי העבודה, הרי שעל התובע להשיב את השכר ששולם לו בעד אותם ימים ולאור זאת, דחה בית-הדין את טענת התובע כי הוא זכאי לפדיון חופשה בעד 7 ימים.