ייצוג (סעיף 34 לחוק)

1. הדין
סעיף 34 לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כדלקמן:

"34. ייצוג
בבית-הדין רשאי בעל דין להיות מיוצג על-ידי מי שקבע לכך ארגון עובדים או מעבידים שהמיוצג חבר בו; הייצוג יהיה על-פי הרשאה מיוחדת בלבד, ואולם הודעה של המיוצג שנרשמה בפרוטוקול, והאומרת שהוא חבר בארגון עובדים או מעבידים, לפי העניין, והוא מסכים להיות מיוצג על-ידי מי שקבע לכך הארגון, דינה - לעניין סעיף זה, כדין הרשאה מיוחדת."

2. כללי
כפי שנקבע בפסיקה, הזכות לחופש ההתארגנות היא זכות משולבת דו-מימדית, הכוללת מימד אישי ומימד קיבוצי. לעניין זה נפסק, כי:

"הזכות לחופש ההתארגנות הוכרה במשפט הישראלי, כמו גם באמנות ארגון העבודה הבינלאומי (ה- ILO) כזכות משולבת דו מימדית - הכוללת בחובה לא רק את זכותו האישית של הפרט, אלא גם הגנה על ההתארגנות הקיבוצית על-מנת לאפשר לה את הגשמת מטרותיה כארגון...

במסגרת המימד האישי מוכרת זכותו של העובד כפרט להצטרף לארגון עובדים לפי בחירתו; שלא להצטרף לכל ארגון עובדים אם זו אכן בחירתו; כמו גם להיות פעיל בארגון העובדים ולהקימו... המימד הקיבוצי מעניק תוכן ועומק שהינם חיוניים על-מנת להגשים את תכלית ההתארגנות - ובא לידי ביטוי בזכות לנהל משא-ומתן קיבוצי ובזכות לנהל מאבק ארגוני עד כדי שביתה..."
{סב"א (ארצי) 50718-07-10 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' הסתדרות העובדים הלאומית בישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.11.10); וראה גם: סב"א (ארצי) 9685-07-12 ועד עובדי רכבת ישראל נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.07.12)}.

עוד נפסק, כי קיימת אבחנה והפרדה בין "המימד האישי" לבין "המימד הקיבוצי". כך, עובד רשאי להצטרף לארגון עובדים שאינו ארגון העובדים היציג במקום העבודה הפועל במימד הקיבוצי, וממועד הצטרפותו הוא חבר בארגון העובדים בו בחר, ללא כל מגבלה או תקופת צינון, ויכול להתחיל לקבל שירותים מהארגון החדש אליו בחר להצטרף {סב"א (ארצי) 50718-07-10 הנ"ל; עס"ק 25476-09-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - האגף להתאגדות עובדים נ' פלאפון תקשורת בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.01.13)}.

במסגרת חברותו של עובד בארגון עובדים, לרבות ארגון שאינו יציג, סעיף 34 לחוק בית-הדין לעבודה, "מעניק זכות לבעל דין להיות מיוצג על-ידי מי שקבע לכך ארגון עובדים או מעבידים, שהמיוצג חבר בו" {דב"ע לה/9-74 בת עמי קניג נ' עיריית ירושלים, פד"ע ו, 359 (1975)}.

מכאן, מימוש המימד האישי של חופש ההתארגנות אינו מותנה בכך שארגון העובדים בו חבר העובד הוא ארגון העובדים היציג במקום העבודה, או בכך שמקום העבודה הוא מקום עבודה מאורגן בו שוררים יחסי עבודה קיבוציים. אחד ההיבטים של המימד האישי של חופש ההתארגנות הוא ייצוג העובד על-ידי נציג ארגון העובדים בו הוא חבר כלפי מעבידו, ובכך מקיים ארגון העובדים אחת מתכליות קיומו כארגון עובדים {עס"ק 50409-11-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' פלאפון תקשורת בעמ, תק-אר 2013(1), 78 (2013)}.
ב- בר"ע 592/99 {הסתדרות העובדים הכללית נ' התאחדות התעשיינים בישראל, תק-אר 99(4), 9 (1999)} קבע בית-הדין, כי סעיף 30 לחוק בית-הדין לעבודה, עניינו זכות התערבות בהליכים. מכוח האמור בסעיף, רשאי ארגון עובדים או ארגון מעבידים שהינו צד להסכם קיבוצי, להתייצב בהליך הנוגע לפירוש ההסכם ולהשמיע את טענותיו.

כמו-כן, רשאי היועץ המשפטי לממשלה להתייצב בהליך ולהשמיע דברו, כאשר כרוכים או נפגעים או עלולים להיות כרוכים או נפגעים, בין היתר, "עניין ציבורי", לרבות עניינו של הציבור כאשר פורצת שביתה או כאשר מתנהלים "פיטורי צמצום". מהאמור עולה המגמה, להביא בפני בית-הדין הדן בסכסוך קיבוצי, את טיעוניהם ועמדותיהם של כל הגופים שיש להם עניין או שעלול להיות להם עניין בנושא הנדון בסכסוך ובהשלכותיו.

זאת ועוד, לארגון עובדים ולארגון מעבידים מוקנה מעמד מיוחד בדיונים המתנהלים בפני בתי-הדין לעבודה, לעניין ייצוג וזכות תביעה: מכוח סעיף 34 לחוק בית-הדין לעבודה רשאי בעל דין להיות מיוצג על-ידי מי שקבע לכך ארגון עובדים או ארגון מעבידים; סעיף 12 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 מקנה זכות תביעה, בשל הפרת הוראות החוק, בין היתר, לארגון העובדים היציג באותו מקום עבודה ובאין ארגון עובדים כאמור, לארגון העובדים שהעובד חבר בו ולארגון העוסק בזכויותיו של מי שאסור להפלותו, בתנאי שהעובד הסכים לכך.

תקנות בית-הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), התשכ"ט-1969 {ייקרא להלן: "תקנות סדר הדין"} קובעות נוהל מיוחד של סדרי דין לדיונים בסכסוכים קיבוציים. תכליתן של התקנות היא לקיים דיון יעיל ומהיר, תוך שימת דגש על שמיעת ובחינת עמדות הגורמים המעורבים בסכסוך.

תקנה 15 לתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי מאפשרת, בין היתר, להסתדרות הכללית או להתאחדות התעשיינים, שאינם צד להליך אך שהסכסוך הנדון נוגע להסכם או להסדר קיבוצי, להתייצב ולטעון לעניין הנושא הנדון.

בהליך דנן, קבע בית-הדין, כי אין צורך להכריע בסוגיה, אילו מקרים נופלים בגדר תקנה 15 לתקנות סדר הדין. לצורך ההליך דנן, די לנו במגמה הבאה לידי ביטוי בתקנה 15 לתקנות סדר הדין לאפשר לארגוני עובדים או לארגוני מעבידים, שהינם בגדר צדדים מהותיים בסכסוך להתייצב בפני בית-הדין ולטעון את טענותיהם.

יתר-על-כן, בדיון בהליכים של סכסוכים קיבוציים נדרשת הקפדה על מהירות, יעילות וריכוז ההתדיינות, לרבות כאשר בעלי הדין הם ארגוני עובדים ומעבידים. כמו-כן, לקיום שביתה ישנן השלכות על מגזרים נרחבים של הציבור.

אולם, אין בכך כדי להקנות להם מעמד בדיון בהליך קיבוצי. לעומת-זאת, מאחר שסכסוכים קיבוציים מתנהלים באמצעות ארגוני עובדים ומעבידים, יש לארגונים אלו מעמד נכבד בדיונים המתנהלים במישור הקיבוצי.

אין זה רצוי למנוע מארגון עובדים או מארגון מעבידים להביע עמדה בסכסוך קיבוצי רק בשל כך שאינו צד ישיר לסכסוך, שכן ייתכן ויש לו עניין בסכסוך לאור יחסיו במישור הקיבוצי עם הצד שכנגד.

3. הסכמי פשרה
ב- דמ"ש (נצ') 54528-11-11 {ויטלי ילובסקי נ' איכות מאור בע"מ, תק-עב 2012(3), 6833 (2012)} בית-הדין קבע, כי ככלל, הסכמות של עובדים להסתפק בסכום שמשולם להם, אינן יכולות להספיק לשם קביעה שהם אינם זכאים לסכומים שמגיעים להם מכוח הוראות קוגנטיות בחיקוקים.

אולם, המדיניות השיפוטית הנכונה מחייבת לתת תוקף להסכמי פשרה שנערכים בבית-הדין לעבודה. כמו-כן, באופן דומה, בשל המעמד המיוחד של נציגי ארגוני העובדים {אשר מוסמכים לייצג עובדים בבית-הדין לעבודה, מכוח סעיף 34 לחוק בית-הדין לעבודה, ראוי ככלל, לתת תוקף להסכמי פשרה שאליהם מגיעים עובדים המיוצגים על-ידי אנשי האיגוד המקצועי, וזאת, כל עוד לא מתברר שמדובר בהסכם פשרה בלתי-סביר.

עוד הוסיף בית-הדין, כי בעניינו של התובע, כשמצד אחד עמדה טענתו שהוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 10,342 ש"ח, ומאידך עמדה טענת הנתבעת על כך שהתובע אינו זכאי למאומה, וכשהיה ברור שאין וודאות שהתובע יזכה בתביעתו לפיצויי פיטורים {ואכן, בית-הדין קבע, כי התובע לא היה זכאי לפיצויי פיטורים}, הרי שהסכם הפשרה שלפיו התובע יקבל סך של 6,500 ש"ח לסילוק טענותיו, היה הסכם פשרה לא רק סביר, אלא טוב מאוד מבחינת התובע.

לכן כאמור, אף אם בית-הדין היה מגיע למסקנה שנסיבות סיום העבודה הצדיקו תשלום פיצויי פיטורים, בית-הדין היה דוחה את התביעה בשל הסכם הפשרה שהושג בין הצדדים בשנת 2009.

ב- ע"ב (נצ') 1929/01 {זולר ענת ואח' נ' מורד אסתר ואח', תק-עב 2004(1), 148 (2004)} קבע בית-הדין, כי בא-כוח התובעות טען בסיכומיו, כי היתה הטעיה של התובעות במסגרת חתימתן על הסכמי הפשרה.

בית-הדין דחה טענה זו וקבע, כי הסכם פשרה, כמו כל הסכם אחר, ניתן לביטול במידה וקיים פגם בכריתתו, על-פי הוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. על-מנת להכריז על ביטול ההסכם, יש צורך בתובענה, כאשר טענת הטעיה היא טענה עובדתית הדורשת הוכחה.

במקרה זה, לא הובאה כל ראיה באשר להטעיה הנטענת, לא פורטה מהות הטעות בתצהירי התובעות או בעדותן ומר אזולאי לא הוזמן להעיד. הסכמי הפשרה, על-אף שלא קיבלו תוקף של פסק-דין, נערכו לאחר שכבר הוגשו התביעות לבית-הדין, תוך התערבות והסכמה של נציג ארגון העובדים.

עוד הוסיף בית-הדין, כי כפי שנציג הארגון מוסמך לייצג בהליכים בפני בית-הדין, לפי האמור בסעיף 34 לחוק בית-הדין לעבודה, באותו מעמד של עורך-דין, הוא מוסמך להתערב בחתימת הסכמי הפשרה והוא לא יכול לזקוף לזכותו חוסר הכשרה משפטית.

כריתת הסכם פשרה מביאה בחשבון מספר שיקולים, ביניהם סיכונים וסיכויים במשפט, קיצור ההליכים, קשיי גבייה של החוב וכו'. מאוד סביר להניח כי שיקולים אלה עמדו בפני התובעות ובא-כוחן באת חתימת הסכמי הפשרה נשוא הדיון.

אף-על-פי-כן, קבע בית-הדין, כי נתבעת מס' 2 היתה הבעלים היחידי של העסק בזמן הפסקת העבודה של התובעת {זו הפרשנות הנדרשת של ההסכמים לאור אומד-דעתם של הצדדים} ולכן, אין בהם כדי לפתור מאחריות את הנתבעת מס' 2.

ב- בש"א (ת"א) 1013/01 {הסתדרות העובדים הכללית החדשה - ארגון שחקני הכדורסל נ' מכבי אשדוד ואח', תק-עב 2002(1), 968 (2002)} קבע בית-הדין, כי לצורך הכרעה בבקשה זו, אין צורך להכריע בשאלה אם ההסתדרות היא "ארגון עובדים יציג" של שחקני הכדורסל, כמשמעות הביטוי בסעיפים 3 או 4 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957.

השאלה היא אם מעורבותה ומעמדה של ההסתדרות בכל הנוגע להעסקתם ולתנאי העסקתם של שחקני הכדורסל בישראל היא כזאת, המצדיקה לתת לה זכות טיעון בהליך זה.

על מעורבותה של ההסתדרות, ארגון שחקני הכדורסל בישראל בענייני העסקתם ותנאי העסקתם של שחקני הכדורסל בישראל ניתן ללמוד מהליך אחר שהתנהל בבית-הדין ס"ק (ת"א) 1158/01 {הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ארגון שחקני הכדורסל בישראל נ' איגוד הכדורסל בישראל ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (11.07.01)}, אשר עסק במכסת העובדים הזרים אשר קבוצות הכדורסל רשאיות להעסיק.

זאת ועוד. ארגון שחקני הכדורסל שבמסגרת ההסתדרות הוא הארגון היחיד המייצג את שחקני הכדורסל בישראל, ולא נטען, כי קיים ארגון אחר הדואג לקידום עניינם של שחקני הכדורסל בישראל.

העולה מן האמור הוא, שבין אם ההסתדרות היא ארגון יציג של שחקני הכדורסל לעניין הוראות חוק הסכמים קיבוציים, ובין אם לאו, יש לה מעמד מיוחד בכל הקשור להעסקתם ולתנאי העסקתם של שחקני כדורסל בישראל. מעמד זה עשוי להקנות לה, במקרים הראויים, זכות להתייצב בהליכים בהם נדונות שאלות עקרוניות הנוגעות להעסקתם ולתנאי העסקתם של שחקני כדורסל.

בהקשר זה העיר בית-הדין, כי אין כל רלבנטיות לעובדה שהשחקן היה מיוצג על-ידי עורך-דין בבוררות והוא מיוצג על-ידי עורך-דין בהליך בבית-הדין. בקשתה של ההסתדרות להתייצב בהליך ולטעון לא נועדה לקדם את האינטרס האישי של השחקן, אם כי זו יכולה להיות תוצאת לוואי של מעורבות ההסתדרות, אלא לקדם את האינטרס של כלל ציבור שחקני הכדורסל בארץ.

שאלה נוספת שיש לבחון, היא האם אכן עומדת להכרעה בהליך זה שאלה בעלת אופי עקרוני, שעשויה להיות לפסיקה בה השלכה על זכויות כלל שחקני הכדורסל.

בית-הדין קבע, כי אין מקום לאפשר להסתדרות להצטרף כטוענת להליך אם לא מתעוררות בו שאלות עקרוניות בעלות השלכות כלליות. כך למשל, אין מקום לאפשר להסתדרות לטעון בכל הנוגע לאופן ניהול הבוררות הקונקרטית בין השחקן לבין הקבוצה, האם הבורר חרג מכללי הצדק הטבעי, האם פסק הבורר מבוסס כראוי על חומר הראיות שהיה בפניו {ככל ששאלה זו רלבנטית בכלל בהליך של בקשה לביטול פסק-בורר} וכו'.

עוד הוסיף בית-הדין, כי מקובלת עליו עמדת ההסתדרות, כי השאלה אם על הבורר לפסוק בשאלת זכאות השחקן לפיצויי פיטורים היא שאלה בעלת אופי עקרוני, שלה השלכות על שחקנים רבים. בהקשר זה ציין בית-הדין, כי קיימת פסיקה של בית-הדין לפיה זכאות שחקן לפיצויי פיטורים איננה בסמכותו של המוסד לבוררות על-פי חוק הספורט {בש"א 1423/01 (בתיק ע"ב/ 8380/00) מועדון ספורט הפועל כפר סבא נ' בן חיים תמיר (לא פורסם, 2001), החלטת כב' השופטת פוגל}..

כמו-כן, בפסק-דין שניתן לאחרונה על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה {ע"ע 1233/01 יהודה אוריאלי ואח' נ' עיריית הרצליה ואח' פד"ע לז(2002), 508 (31.12.01)} דן בית-הדין הארצי לעבודה בהרחבה בשאלת מעמדו של "עותר ציבורי", "עותר ציבורי נוסף" ו"ידיד בית-המשפט". בין היתר, ציין בית-הדין הארצי לעבודה את המעמד שיש לארגון עובדים או לארגון מעבידים, מכוח סעיף 30(ב) לחוק בית-הדין לעבודה, להצטרף כטוען בהליך או כטוען בעתירה.

בית-הדין לא קיבל את עמדת הקבוצה, על-פיה מהוראות סעיפים 30 ו- 34 לחוק בית-הדין לעבודה, האפשרות הקיימת לארגון עובדים או ארגון מעבידים להתייצב ולטעון בהליך תלוי ועומד בפני בית-הדין מוגבלת, אך ורק לאותם הליכים בהם נתון הסכם קיבוצי שהם צד לו לפירוש, או לאותם מקרים בהם אין לעובד או למעביד ייצוג משפטי.

גישה פורמליסטית זו אינה מתיישבת עם פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה בנוגע לסמכותו העניינית בכלל ולאפשרות צירוף גופים שונים כ"טוענים" או כ"מתייצבים בהליך" בפרט. הכרעה בכל השאלות האלה נגזרת ממהות העניין הנדון בפני בית-הדין. בהקשר זה, בית-הדין הזכיר את פסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה, לפיו התאפשר ללשכת עורכי-הדין להצטרף כעותרת ציבורית במעמד של טוענת, לתובענה של היועצת המשפטית של המוסד לביטוח לאומי, אשר תבעה את המוסד לביטוח לאומי בגין הפסקת עבודתה כיועצת משפטית {ע"ע 1415/01 לשכת עורכי-הדין נ' רות הורן ואח' (לא פורסם)}.

לעניין זה ניתן להקיש מפסיקת בית-המשפט העליון על-ידיד בית-המשפט, בה נאמר:

"האם הוראות חוק אלו - והגופים המנויים בהם - מהווים רשימה סגורה של "ידידי בית-המשפט" וההליכים בהם יכולים הם להופיע? תשובתי לשאלה זו הינה בשלילה. אכן, בצד הכלל העקרוני לפיו בפני בית-המשפט מצויים בעלי הדין הנוגעים בסכסוך הספציפי (ראו KRISOV הנ"ל בעמ' 696).

מצווה בית-המשפט הדן בסכסוך ליתן דעתו - במקרים המתאימים לכך - גם להיבטים כוללניים יותר של הסכסוך שבפניו. מטעם זה, מוסמך לעיתים בית-המשפט לצרף צדדים להליך עצמו מיזמתו שלו, בכדי להכריע בסכסוך באופן יעיל ושלם... כן הורחבה על-ידי בית-משפט זה זכות העמידה תוך יצירת המעמד של "העותר הציבורי" (ראו ....). כך, מקום בו ישנו גוף ציבורי - שאמנם אינו צד ישיר להליך - אך יש לו אינטרס רחב בפתרון ההליך והיכרות עם המטריה הנדונה, הרי שיינתן לאותו הגוף להשמיע עמדתו בנדון בצד העותר, לו יש נגיעה אישית או ישירה לעניין. ... בכך, יינתן ביטוי לאותם הגורמים המייצגים והמומחים, שיש להם עניין בנושא הדיון ויש בידיהם, בה העת, לסייע לבית-המשפט בגיבוש עמדה והלכה המשקפת נאמנה את מגוון המצבים והבעיות שבסוגיה שבפניו (ראו:... )" {מ"ח 7929/96 כוזלי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1), 529 (1999)}.

עוד הוסיף בית-הדין, כי כפי שעולה מפסק-דין אוריאלי שלעיל, בחינת השאלה אם יש מקום לאפשר להסתדרות {או לגוף אחר} להתייצב בהליך ולטעון תיעשה על בסיס מכלול שיקולים, וביניהם: האם לאור מהות השאלות המתעוררות בהליך, יש לאפשר לארגון המבקש להשמיע את טענותיו? האם מתעוררות בהליך שאלות עקרוניות, שעשויה להיות להכרעה בהן השלכה כללית על הציבור, המיוצג על-ידי אותו ארגון? האם יש בצירוף הארגון, בין היתר בשל האינטרס הרחב יותר שהוא מייצג והיכרותו עם המאטריה הנדונה, כדי לתרום לדיון עצמו ולקידום האינטרס הציבורי? האם צירוף הארגון יפגע ביעילות הדיון? ועוד {ראה: סעיפים 6 - 9 לפסק-דין אוריאלי; דב"ע 301/98-3 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, (1998); בר"ע 592/99 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' האגף לאיגוד מקצועי, התאחדות התעשיינים ואח' פורסם באתר האינטרנט נבו (13.12.99)}.

בית-הדין קבע, כי על-פי מגמת הפסיקה, הבאה לידי ביטוי בפסק-דין אוריאלי, בנסיבות המקרה הנדון יש לאפשר להסתדרות להתייצב בהליך ולהשמיע טענותיה בשאלות העקרוניות המתעוררות בהליך זה, לרבות השאלה האם היה על הבורר לבחון את זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, שכן, להסתדרות ולארגון שחקני הכדורסל בישראל, הפועל במסגרת ההסתדרות, מעורבות ומעמד בכל הקשור לייצוג ציבור שחקני הכדורסל בישראל.

בהליך זה מתעוררת שאלה בעלת השלכה עקרונית על כלל השחקנים, זכאותם של השחקנים לפיצויי פיטורים וחובת הבורר בהליך בוררות על-פי חוק הספורט לדון בשאלת זכאות שחקן לפיצויי פיטורים.

צירופה של ההסתדרות יוכל לתרום להתדיינות בהליך; כיוון שהתערבות ההסתדרות תוגבל לטיעון בשאלות העקרוניות העומדות על הפרק, צירוף ההסתדרות גם לא יפגע ביעילות הדיון.

לאור כל האמור, בית-הדין קיבל את בקשת ההסתדרות, ונקבע, כי היא רשאית להתייצב בהליך ולטעון את טענותיה.

למען-הסר-ספק, הבהיר בית-הדין, כי האפשרות שניתנה להסתדרות להצטרף להליך היא לצורך השמעת טענות בשאלות העקרוניות המתעוררות בהליך, ובמיוחד שאלת זכאותו של התובע לכך שהבורר ידון ויכריע בסוגיית תשלום פיצויי הפיטורים. אין במתן רשות להסתדרות להתייצב בהליך, כדי להקנות לה זכות התערבות בכל השאלות המתעוררות בהליך שבין השחקן לבין הקבוצה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ייצוג (סעיף 34 לחוק)