botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

פיצויים וגמלת פרישה (סעיף 15 לחוק)

סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"15. פיצויים וגמלת פרישה (תיקון התשע"ד (מס' 2))
היה עובד או שאירו זכאי על-פי חיקוק לגמלה מן המעסיק עקב פרישת העובד מהעבודה או מסיבה אחרת, תבוא הגמלה במקום זכותו לפיצויי פיטורים לפי חוק זה."

סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים יחול רק במקום בו הגמלה משולמת על-פי חיקוק.

במקרה ומדובר באימוץ ההסדר שנקבע בחוק פיצויי פיטורים, כחלק מתוכנו של הסכם קיבוצי, אין להחיל את הוראות סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, אלא, יש להחיל את הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים {ע"ע 276/99 זאב שולר נ' עיריית באר-שבע, תק-אר 2002(1), 37 (2002)}.

במילים אחרות, סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים ישים רק מקום בו הזכות לגמלה נובעת מחיקוק, ואין ליישם את הסעיף הנ"ל, מקום בו הסכם קיבוצי או חוזה אישי מאמצים את הוראות חוק פיצויי פיטורים שכן, במקרה זה תחולנה הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים והן בלבד {ראה גם גולדברג מנחם "פיצויי פיטורים לזכאים לפנסיה מכוח חוק או למבוטחים במערכת פנסיונית או בקופת גמל" עיוני משפט ט' (התשמ"ג), 572; דב"ע לז/3-103 המועצה המקומית נחלת יהודה נ' בנדורי, פד"ע ט 301}.

ב- ע"ב (יר') 1128/06 {ישראל פריימן נ' ארגון עובדי עיריית ירושלים, תק-עב 2008(3), 3366 (2008)} קבע בית-הדין כי לנוכח המסקנה שהתקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, המסקנה המתבקשת היא כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים.

התובע אינו מקבל גמלה מהנתבע, ואשר-על-כן לא חל בעניין הנ"ל סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים,), כפי שטען הנתבע.

ב- תב"ע (נצ') נז/3-275 {חדר טאהא נ' מועצה מקומית כפר כנא, תק-עב 99(1), 121 (1999)} קבע בית-הדין כי חוק הגמלאות אומץ על-ידי חוקת העבודה, אך אימוץ חוק הגמלאות אינו הופך את חוקת העבודה לדבר חיקוק לפי סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, ועדיין יש לראות בחוקת העבודה, הסכם ולא דבר חיקוק.

עוד הוסיף בית-הדין, כי סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, מונע תשלום פיצויי פיטורים ממי שזכאי לקצבת פרישה על-פי חיקוק, אך הואיל וחוקת העבודה אינה חיקוק, אין מקום ליישם סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, בעניין הנדון.

בהתייחס לעניין הנדון, דחה בית-הדין את דין טענת הנתבעת כי סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, מונע ממנה תשלום פיצויי פיטורים {ראה גם דב"ע לז/3/103 מועצה מקומית נחלת יהודה נ' בנדורי, פד"ע ט 295}.

ב- תב"ע (נצ') נג/3-162 {איתן שושני נ' תעשיות רכב בע"מ, תק-עב 97(3), 3(97) 850 (1997)} קבע בית-הדין כי בעניין הנדון, נכון שבעת עבודתו של התובע ברכבת ישראל הוא היה זכאי לצבירת זכויות בפנסיה תקציבית {המקבילות לזכויות תגמולים בחברת הביטוח}, אלא שמן הראוי לזכור שכעובד מדינה התובע לא היה זכאי לקבל בסיום עבודתו גם פיצויי פיטורים וגם פנסיה.

עיון בהוראות האמורות בסעיף 15 לחוק שירות המדינה {גמלאות} יחד עם הוראת סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, מלמד שאילו עבודתו של התובע היתה מסתיימת עם זכאות לגמלה על-פי חוק הגמלאות, הוא לא היה זכאי לפיצויי פיטורים, וזכאותו לפיצויי פיטורים היתה יכולה לקום רק אם היה מסיים את עבודתו ברכבת ישראל בלא זכאות לגמלה.

בעת שהתובע החל לעבוד אצל הנתבעת, הותק שלו ברכבת ישראל לא הספיק לשם קבלת גמלה מן המדינה, וההפסד שלו כתוצאה מכך שהתפטר מעבודתו ברכבת ישראל לא היה צריך להראות כגבוה יותר מאשר סכום פיצויי הפיטורים להם היה זכאי אילו עבודתו ברכבת ישראל היתה נפסקת תוך זכאות לפיצויי פיטורים.

אילו היה התובע ממשיך לעבוד ברכבת ישראל הוא היה הופך לזכאי לגמלה, אך במקביל היתה נשללת זכאותו האפשרית לפיצויי פיטורים.

בגלל שאלה פני הדברים, אין סיבה להניח שכאשר הוסכם בין הצדדים שהתובע יקבל מעין פיצוי על הפסקת עבודתו ברכבת ישראל, יתייחס הפיצוי הן להפסד הזכות לפנסיה והן להפסד הזכות לפיצויי פיטורים, שכן במקרה כזה הפיצוי אמור היה להיות גבוה מהזכויות שהפסיד.

אשר-על-כן, אף שנכון שככלל, הביטוח על-פי פוליסת ביטוח מנהלים בחברת הביטוח מכסה גם תגמולים וגם פיצויי פיטורים, אין זה בהכרח נכון שכאשר דובר עם התובע על קניית זכויות רטרואקטיוויות בחברת הביטוח, המשמעות היא של קניית מלוא הזכויות, הן בתגמולים והן בפיצויים, שכן הקניה הרטרואקטיבית באה, כאמור בהצעת העבודה בהתאם להפסד ותק כפי שקרה למי שנגרם כתוצאה מהפסקת עבודה בחברה הקודמת, והפסד ותק זה לא היה יכול להיות כפול הן לפיצויי פיטורים והן לתגמולים.

בנוסף לשיקול הנ"ל, אין להניח שהצדדים התכוונו שהנתבעת תרכוש לתובע זכויות תגמולים בחברת הביטוח בלי שהתובע יפריש את חלקו לצורך התגמולים.

אשר-על-כן, הפירוש הסביר, המביא בחשבון את המטרה שהצדדים הציבו נגד עיניהם כשהתקשרו על-פי הצעת העבודה, יפורש באופן שרכישת הזכויות על-פי ההתחייבות אינה רכישה הן של זכויות לתגמולים והן של זכויות לפיצויים