דיון מהיר (סעיף 31 לחוק)

1. הדין
סעיף 31 לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כדלקמן:

"31. דיון מהיר (תיקונים: התש"ן, התשס"ז, התשע"ב (מס' 5), התשע"ד)
(א) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) או (3) לתשלום סכום שלא יעלה על הסכום שקבעו שר התעשיה, המסחר והתעסוקה ושר המשפטים ידון בית-דין אזורי בדרך של דיון מהיר על-פי הוראות סעיף זה; הסכום האמור ייקבע על-ידי השרים בהתייעצות עם נשיא בית-הדין הארצי, עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם ארגונים ארציים של מעבידים שלדעת השרים הם יציגים ונוגעים בדבר, ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.
(ב) בדיון מהיר לא יהיה בית-הדין כפוף לסדרי הדין, והוא יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה.
(ג) בדיון מהיר תהיה לבית-הדין האזורי סמכות לפסוק לדין או בהסכמת בעלי הדין - לפשרה.
(ד) פסק-דין של בית-דין אזורי בדיון מהיר אינו נתון לערעור, אלא-אם-כן נשיא בית-הדין הארצי או סגנו או שופט של בית-הדין הארצי שנתמנה לכך על-ידי הנשיא נתנו לכך רשות.
(ה) בית-דין אזורי רשאי, בין מיזמתו ובין לבקשת צד, להפסיק את הדיון המהיר מבלי לפסוק בו, אם מצא כי נושא הדיון, הבעיות השנויות במחלוקת, או היקף הראיות הדרושות לבירור העניין אינן מאפשרות דיון מהיר או שמן הצדק להפסיק את הדיון המהיר מבלי לפסוק בו. הופסק הדיון המהיר כאמור - ימשיך בית-הדין האזורי לדון בתובענה בדרך הרגילה.
(ו) בית-דין אזורי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר את הדיון בתובענה כאמור בסעיף-קטן (א) לבורר שהסכים לדון בעניין בלי לקבל שכר; שופט או נשיא בית-דין אזורי או סגנו, או רשם, הכל לפי העניין, רשאים לעשות כן אף בטרם החל הדיון לפני בית-הדין האזורי; הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח 1968, למעט סעיפים 23 עד 29 ו- 31 עד 35 יחולו על בוררות לפי סעיף זה, ככל שהן נוגעות לעניין, אולם:
(1) כל מקום שנאמר בו "בית-המשפט" ייקרא כאילו נאמר "בית-דין אזורי לעבודה";
(2) דין פסק-בורר לפי סעיף-קטן זה, פרט לערעור, כדין פסק-דין של בית-דין אזורי.
(ז) (בוטל).
(ח) לעניין סעיף זה, "בית-דין אזורי" - לרבות רשם של בית-הדין בעניין שבתחום סמכותו."

2. כללי
מטרת המחוקק בהנהגת הדיון המהיר היתה "להביא לפישוט ההליכים והתייעלות הדיונים בתובענות כספיות עד לסכום מסויים. לפיכך, נקבע בסעיף 31(ב) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1968, כי בדיון מהיר לא יהיה בית-הדין כפוף לסדרי הדין, והוא יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה" {ראה: דב"ע נד/3-177 מוטי ארד נ' גלעד מפעלי חינוך בע"מ, פד"ע כז 248, 253)}.

בהתאם למטרה האמורה נקבע בסעיף 31(ד) לחוק בית-הדין לעבודה, כי פסק-הדין בהליך בדיון מהיר אינו נתון לערעור בזכות, אלא ברשות בלבד.

כידוע, מלאכת קביעת העובדות היא מתפקידיה של הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדים באופן בלתי-אמצעי ובחנה את תשתית הראיות לעומק, ולכן, כך נפסקה הלכה, ערכאת הערעור תתערב בעניינים שבעובדה ובמהימנות רק במקרים חריגים, בהם מתגלה על פני הדברים התעלמות מראיה בעלת משקל מכריע או שגיאה היורדת לשורש הדברים.

נפסק, כי להלכה זו משמעות יתרה בבחינת בקשת רשות ערעור בהליכי דיון מהיר, שבהם מלכתחילה בירור הראיות אינו נעשה כמו בהליכים הרגילים. ולכן ובהתאמה, התערבותה של ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות שנעשו בפסק-דין בדיון מהיר היא עוד יותר מצומצמת.

בנוסף ולאור אופיו של הדיון המהיר, ככלל תוגבל התערבות ערכאת הערעור בעיקר לבירור שאלות משפטיות. באשר לאלה, ידוע שמוסד הדיון המהיר בכללותו דומה למוסד התביעות הקטנות. שכן גם תכלית הקמתו של בית-המשפט לתביעות קטנות היתה לאפשר דיון מהיר, קצר, פשוט וזול בעניינים בעלי ערך כספי מועט. מטעם זה הותרה בו סטייה מדיני ראיות ומפרוצדורה {סעיף 62 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ב-1982}.

מאותו טעם קבע המחוקק, כי ערעור על פסק-דין של בית-משפט לתביעות קטנות טעון רשות. באשר לאמות-המידה למתן רשות ערעור על פסק-דין בתביעות קטנות נקבע כי בית-המשפט יעתר לבקשת רשות לערער על פסק-דין בתביעה קטנה במקרים חריגים ובמשורה כשמתגלה טעות בולטת וברורה בפסק-הדין וכאשר עסקינן בשאלות שבתי-משפט לתביעות קטנות מרבים לעסוק בה, וזאת כדי להימנע מהנצחת טעויות.

נוכח הדימיון בין שני ההליכים, הדיון המהיר והתביעה הקטנה, ניתן להקיש מאמות-המידה שנקבעו למתן רשות ערעור על פסק-הדין בתביעה קטנה לאמות-המידה למתן רשות ערעור על פסק-הדין בדיון מהיר. על היקש זה להעשות תוך התייחסות לשינויים המחוייבים, ובכלל זה לכך שבקשת רשות ערעור בדיון מהיר, שלא כמו בתביעות קטנות, מוגשת ישירות לערכאה העליונה האמונה על פיתוח ההלכה בתחום משפט העבודה.

משכך, בדיון מהיר הנטיה ליתן רשות ערעור על שאלות משפטיות תתייחס בעיקר למקרים בהם נפלה טעות משפטית בולטת בפסק-הדין או טעות משפטית שהשלכותיה משמעותיות והאינטרס בתיקונה עולה על האינטרס בסיום מהיר של ההליך; מקרים בהם נדרש להתערב כדי למנוע הנצחת טעויות; או, וזאת בשונה מהמקרה של תביעות קטנות, מקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית כללית {בר"ע 10060-09-15 נתיבי רוני בעמ נ' יונתן חייאב, תק-אר 2015(3), 1888 (2015)}.

ב- בר"ע 13446-02-15 {ענבר (י.צ.) שרותים בעמ נ' HAILU GEBRAI FREZGI, תק-אר 2015(1), 998 (2015)} בית-הדין עמד על האפשרות לתקוף "החלטה אחרת" הניתנת במסגרת הליך של דיון מהיר, וקבע, כי שתיקת המחוקק בעניין "החלטה אחרת" במסגרת "דיון מהיר" מלמדת על כוונתו, כי החלטה כזו לא תהא נתונה לערעור כלל, גם לא ברשות.

תוצאה זו לא תביא לפגיעה קשה מדי ביסוד הצדק שב"הכרעה צודקת ומהירה", מאחר שניתן יהיה לערער על "החלטה אחרת" במסגרת הערעור על פסק-הדין, ככל שתתקבל רשות ערעור לגביו... אם תינתן אפשרות לערער על החלטות ביניים בהליכי "דיון מהיר", עשויה להיפגע קשות מהירותם של ההליכים, ובכך תסוכל מטרתו של הסעיף" {דב"ע (ארצי) נו/3-153 בן עזרא נ' מדינת ישראל, פד"ע לא 501, 508 (1996); בר"ע (ארצי) 7511-04-13 אדיר הבירה בע"מ נ' ארטיסאו דינקו, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.05.13), בפסקה 13}.

הנה-כי-כן, בשים לב למטרת ההליך של דיון מהיר המתנהל על-פי הוראת סעיף 31(ד) לחוק בית-הדין לעבודה, "החלטה אחרת" הניתנת במסגרת דיון זה אינה ניתנת לערעור אף לא ברשות. על החלטה כאמור ניתן להשיג רק במסגרת בקשת רשות ערעור המוגשת בהתייחס לפסק-דינו של בית-הדין האזורי הניתן במסגרת דיון מהיר.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

דיון מהיר (סעיף 31 לחוק)