איסור דרישת פרופיל צבאי והשימוש בו (סעיף 2א לחוק)

1. הדין
סעיף 2א לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 קובע, כי:

"2א. איסור דרישת פרופיל צבאי והשימוש בו (תיקונים: התשנ"ה, התשנ"ה (מס' 2), התשע"ד (מס' 2))
(א) מעסיק לא ידרוש מדורש עבודה או מעובד את הפרופיל הצבאי שלו, ולא יעשה שימוש בפרופיל הצבאי שלו, אם הגיע לידיו, בכל עניין המנוי בסעיף 2(א)(1) עד (6).
(ב) דרש מעסיק, בניגוד להוראות סעיף-קטן (א), את הפרופיל הצבאי, לא יפגע בעובד או בדורש העבודה בעניין המנוי בסעיף 2(א)(1) עד (6) מחמת סירוב למסור את הפרופיל הצבאי.
(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על שירות הבטחון הכללי והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, כמעסיק, לגבי עובדים בגופים האמורים או לגבי קבלת עובדים לגופים האמורים.
(ד) בסעיף זה, "פרופיל צבאי" - הסימול המספרי שצבא ההגנה לישראל נותן לציון מידת התאמתו הרפואית של אדם לשירות ביחידות ובתפקידים שונים בצבא ההגנה לישראל."

2. כללי
חוק חופש המידע עיגן את הזכות לדרוש מידע ציבורי המצוי בידיה של רשות ציבורית גם שעה שאין לפונה עניין אישי במידע זה. בכך שינה החוק את המצב הנורמטיבי ששרר עובר לכניסתו של החוק, אזי קיימת היתה הבחנה ברורה בין זכותו של אדם לקבל מידע ציבורי שיש לו עניין בו אל מול הזכות הכללית לקבל מידע ציבורי ללא עניין פרטי מיוחד {ראה בעניין זה את האמור בספרו של פרופ' זאב סגל הזכות לדעת באור חוק חופש המידע (התש"ס-2000), 11, וכן את האמור ב- בג"צ 10271/02 אברהם פריד ואח' נ' משטרת ישראל נ' מחוז ירושלים, תק-על 2006(3), 1128, 1131}.

מיום חקיקתו של חוק חופש המידע, נכתבו פסקי-דין רבים על אודות חשיבותו של חופש המידע לחברה דמוקרטית, ועל הרציונלים והעקרונות העומדים בבסיסו. כך למשל נכתב ב- עע"מ 9341/05 {התנועה לחופש המידע נ' רשות החברות הממשלתיות, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.05.09)}:

"העקרונות והרוח לאורה יש לבחון עתירות לקבלתו של מידע מרשות ציבורית הונחו כבר בפסיקת בית-משפט זה ולפיכך לא נחזור על הדברים, אך בקיצור נמרץ נזכיר, כי הזכות למידע המונחת בבסיס החוק היא מיסודותיה של התרבות הדמוקרטית והיעדים אותם היא באה להבטיח מהווים תנאי חיוני לקיומו של המשטר הדמוקרטי. בראש ובראשונה הזכות למידע נתפשת כתנאי הכרחי למימושה ולהגשמתה של הזכות החוקתית לחופש הביטוי.

היא תנאי להגשמת זכות הציבור לדעת וליכולתו של הציבור לגבש עמדות ולבטאן. בנוסף נגישות למידע המוחזק אצל רשויות השלטון מאפשרת לציבור להפעיל פיקוח ובקרה על רשויות השלטון, לגלות מעורבות בעשיה השלטונית ולקחת חלק בכינונה ובעיצובה של תרבות שלטונית ראויה, כמו כן מאפשרת לו לתכנן התנהלותו אל מול הרשות ולקבל החלטות מושכלות בתחומים שונים."

חקיקת חוק חופש המידע יצרה למעשה מעין חזקה לפיה מידע המצוי ברשותה של רשות ציבורית הינו מידע שלציבור יש זכות לעיין בו. על אף זאת, כאמור, חשיפתו של המידע עשויה לסגת מפני שיקולים אחרים ואינטרסים שונים המתנגשים באינטרס של חשיפת המידע. במקרים כגון אלו נדרשת הרשות לערוך איזון בין האינטרסים המתנגשים. יפים לעניין זה הדברים האמורים ב- עע"מ 6013/04 {מדינת ישראל - משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, תק-על 2006(1), 14 , 26}:

"אכן, על אף החשיבות הרבה של חופש המידע ביחס לממצאי הביקורת ברשויות ציבוריות, קיימים אינטרסים וזכויות העומדים מנגד. הזכות לחופש מידע, כחלק מחופש הביטוי ובדומה לזכויות היסוד האחרות במשפטנו, היא זכות יחסית (על יחסיות הזכויות ראו למשל בג"צ 5432/03 ש.י.ן - לשויון ייצוג נשים נ' המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, תק-על 2003(2), 4570 (2003)). זכות זו אינה עומדת לבדה, ומקום שישנה סתירה בינה לבין זכויות ואינטרסים אחרים - דרוש איזון מתאים."

בהקשר זה נפסק, כי:

"חוק חופש המידע נועד לאזן בין האינטרסים השונים הכרוכים בגילויו של מידע המצוי בידיה של 'רשות ציבורית' כהגדרתה בחוק. נקודת המוצא היא, כי 'לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה' {סעיף 1 לחוק חופש המידע}. בחוק פורטו, אמנם, סייגים לחובת הגילוי, ואולם בצדק ציין פרופ' זאב סגל, כי 'תכליתו של חוק חופש המידע היא להנהיג בישראל את 'מהפיכת השקיפות' באשר לפעולת הרשויות הציבוריות."
{סגל זאב הזכות לדעת באור חוק חופש המידע (תש"ס-2000) 5); ע"א 6576/01 החברה לייזום מיסודה של סי.פי.אם בע"מ נ' לירן, פ"ד נו(5), 817 (2002)}.

הזכות לחופש מידע עלולה להתנגש עם זכויות יסוד אחרות, כגון הזכות לפרטיות, לכבוד, לקניין ולשם הטוב. במקרים כאלה נדרש איזון "אופקי" בין הזכויות. התנגשות אפשרית אחרת היא עם אינטרסים ציבוריים שונים, כגון ביטחון המדינה, יחסי החוץ שלה, ביטחון הציבור ושלומו של פרט בציבור, תפקודה התקין של הרשות הציבורית, וכיוצא באלה. או אז, נדרש איזון "אנכי" בין הזכות לבין האינטרס הציבורי {ברק, במאמרו הנ"ל, שם, 102-101}. איזונים אלה שאנו דוברים בהם לא באו אלא לבטא את התפיסה, כי חופש המידע, עם כל חשיבותו, חייב לעיתים לסגת, וזאת מקום בו הגשמתו, המלאה או החלקית, פוגעת בערכים חשובים אחרים. הצורך באיזון של חופש המידע עם זכויות ואינטרסים אחרים לא נעלם מעיניו של המחוקק.

האינטרסים השונים אשר יש בהם כדי לסייג את הזכות לקבל מידע ציבורי מפורטים בחוק חופש המידע, אשר מתווה גם את האופן שבו יש לאזנם אל מול חופש המידע {עת"מ (ת"א) 2087-08 התנועה לחופש המידע ואח' נ' צבא הגנה לישראל - חטיבת דובר צהל ואח', תק-מח 2009(4), 9129 (2009)}.

3. עתירה לקבלת סימול מספרי של קבוצת האיכות {קב"א} ודירוג פסיכוטכני ראשוני {דפ"ר} - העתירה התקבלה
ב- עת"מ (ת"א) 2087-08 {התנועה לחופש המידע ואח' נ' צבא הגנה לישראל- חטיבת דובר צה"ל ואח', תק-מח 2009(4), 9129 (2009)} בעתירה זו התבקש בית-המשפט להורות למשיבים למסור לידי העותרים 4-2 את הסימול המספרי של הקב"א {קבוצת איכות} והדפ"ר {דירוג פסיכוטכני ראשוני} שנקבע לכל אחד מהם במהלך המיונים לשירות החובה בצה"ל.

כמו-כן, בעתירה זו המידע המבוקש משתייך לסוגי המידע שגילוים נדרש בשל אינטרס או עניין פרטי של המבקש אותם. העותר 2 הינו נכון ליום הגשת העתירה מועמד לשירות ביטחון, והעותרים 3 ו- 4 השתחררו משירות החובה בצה"ל.

על-פי כתבי הטענות של המשיבים, ציון הקב"א וציון הדפ"ר הינם מדדים איכותיים המשמשים כלים עיקריים לתכנון הקצאת כוח-אדם, גיוסו ושיבוצו בצה"ל. מאחר שכך, הציונים המותאמים למועמדים לשירות ביטחון מלווים אותם לאורך שירות החובה שלהם, ומהווים חלק מ"תעודת הזהות" הצבאית שלהם לצורך התאמתם לתפקידים השונים בצה"ל. הנה-כי-כן, ברי, כי לעותרים 4-2 עניין של ממש בציוני הקב"א והדפ"ר שהותאמו להם, שהרי אלו לא רק שהותאמו להם על-פי נתוניהם האישיים, אלא שהם שימשו או ישמשו ככלי העיקרי להכוונת שירותם הצבאי ולשיבוצם בתפקידים השונים בצה"ל.

במובן זה חוסה המידע אותו מבקשים העותרים תחת שני הסדרים נורמטיביים, האחד הינו הזכות הכללית לחופש המידע, כפי שהיא מעוגנת בחוק חופש המידע ושמכוחה זכאי אדם לקבל מידע ציבורי מידי רשות ציבורית מבלי צורך להראות כל עניין אישי שיש לו בו {סעיף 1 לחוק חופש המידע}, והשני הינו חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 {ייקרא להלן: "חוק הגנת הפרטיות"} אשר מעגן בתוכו את זכותו של הפרט לעיין במידע המוחזק עליו במאגר מידע {סעיף 13(א) לחוק הגנת הפרטיות}.

ברי, כי בכל אחד מההסדרים הנורמטיביים המפורטים לעיל אין כדי ליצור זכות לקבלת מידע שהיא אבסולוטית וחסרת סייגים. הן חוק חופש המידע והן חוק הפרטיות מסייגים זכותו של אדם לקבל מידע או לעיין בו בהגבלות שונות. לקיומן של הגבלות אלו טען בא-כוח המשיבים, ומכוחן ביקש הוא למנוע את העברת המידע המבוקש לעותרים.

בא-כוח המשיבים טען, כי יכולתם של המועמדים לשירות ביטחון ושל חיילי צה"ל בכלל לקבל את ציון הקב"א והדפ"ר שלהם, עשויה לסכל את יכולתו של צה"ל להסתמך על נתוני הקב"א והדפ"ר במנגנון השמתם של החיילים. על-פי טענתו של בא-כוח המשיבים, גילוי המידע יביא לכך שהמועמדים לשירות ביטחון יוכלו ללמוד על תוכן האבחון ועל משקל מרכיביו של המדד. גילוי זה יוביל להסרת מעטה החסיון של מדד הקב"א בצה"ל ולידיעה רחבה לגביו בציבור בכלל. החשש במקרה זה הוא, כי המועמדים לשירות ביטחון יוכלו לכוון את התנהגותם בעת המבחנים לתוצאות הקב"א אותן הם מבקשים להשיג וכך תיפגע מטרתו העיקרית של הכלי, מיון כוח-אדם.
מרכיבי הקב"א ככל העולה מטענות בא-כוח המשיבים, ברורים וידועים לציבור הרחב, ולכן, קבע בית-הדין, כי אין זה ברור מדוע דווקא מתן הידע על אודות ציון דירוג הקב"א הסופי הוא שיתן כלים טובים יותר בידי המועמדים לשירות הביטחון להטות את ציון הקב"א שלהם. מן הרגע בו המנגנון לפיו נקבע דירוג הקב"א נחשף לציבור הרחב ולמועמדים לשירות ביטחון בפרט, ניתן פתח להשפעה במידה מסויימת על קביעתו הסופית של הדירוג. עמדתם הדווקנית של המשיבים לפיה דווקא מסירת הדירוג הסופי היא שתעמיד את צה"ל בסכנה הנטענת, אינה הגיונית ואינה עולה בקנה אחד עם נכונותו של צה"ל לחשוף את הקריטריונים לחישוב דירוג הקב"א.

ועוד הוסיף בית-הדין, כי הטענה שגילויו של סימול דירוג הקב"א ישבש את תפקודו של צה"ל אינה עולה בקנה אחד גם עם נוהגו של צה"ל לגלות למועמדים לשירות ביטחון את הפרופיל הצבאי שנקבע להם, נתון צבאי אישי לכל הדעות, אשר משמש ככלי מיון לשיבוץ ביחידות צה"ל השונות.

ועוד ציין בית-הדין, כי הוא לא רואה כל חשיבות בעובדה שהפרופיל נמסר בעל-פה ולא בכתב, ואין בכך כדי לשנות מהעובדה, כי צה"ל נאות לחשוף את הפרופיל הרפואי אותו הוא קובע למועמד לשירות ביטחון.

לאור כל האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי הוא אינו מוצא בטענותיהם של המשיבים כל טעם של ממש למנוע את העברת המידע המבוקש, דהיינו את ציון הקב"א ואת ציון הדפ"ר שנקבע לעותרים, לעיונם ולידיעתם. רצונם של המשיבים לשמור את נתוניהם הצבאיים האישיים של העותרים חסויים בפניהם אינו הולם את העקרונות המותווים בחוק חופש המידע ובחוק הגנת הפרטיות.

בית-הדין קבע, כי מסירת המידע לא עשויה לפגוע בביטחון המדינה, ואין היא עשויה לשבש את תפקודו של צה"ל והיא לא אסורה מכוח הדין, ועל-כן הרי שדינה של העתירה להתקבל.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

איסור דרישת פרופיל צבאי והשימוש בו (סעיף 2א לחוק)