botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

הגשת הערעור (תקנות 98-87 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין))

1. הדין
תקנות 98-87 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעות כדלקמן:

"87. הגשת ערעור
(א) ערעור לבית-הדין הארצי יוגש במסירת חמישה עותקים של כתב הערעור בצירוף עותקים נוספים כמספר המשיבים.
(ב) ערעור לבית-הדין האזורי יוגש במסירת שלושה עותקים של כתב הערעור בצירוף עותקים נוספים כמספר המשיבים.

88. ערעור על תובענות שאוחדו (74)
תובענות שאוחדו וניתנה בתובענה המאוחדת החלטה אחת, רשאי כל בעל דין לערער על ההחלטה ואין צורך להגיש ערעור נפרד לכל אחת מן התובענות שאוחדו.

89. איחוד בעלי-דין (75)
בעלי דין אחדים בתובענה אחת רשאים להצטרף יחד בערעור אחד.

90. מיהו המשיב
כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור.


91. צירוף משיב בידי בית-הדין
בית-דין של ערעור רשאי להורות על צירוף משיב שלא היה בעל דין; הורה כאמור, יתוקן כתב הערעור ויומצא לאותו משיב כתב הערעור המתוקן, ורשאי בית-הדין לדחות את מועד הדיון בערעור, בתנאים שייראו לו צודקים, ורשאי בית-הדין ליתן פסק-דין כאילו היה המשיב שצורף בעל דין.

92. תחולת הוראות (77)
הוראות סימן ג' לפרק ב' יחולו על ערעורים לבית-הדין, ולעניין זה כל מקום שנאמר "תובע", "נתבע" או "תובענה" - קרי "מערער", "משיב" ו"ערעור", לפי העניין.

93. תוכן כתב ערעור (78)
(א) אלה הדברים שיכיל כתב ערעור:
(1) שמו, מספר זהותו ומקום מגוריו של המערער;
(2) שמו של כל משיב, מספר זהותו ומקום מגוריו, אם ניתן לבררם;
(3) שם בית-הדין שנתן את ההחלטה שעליה מערערים, תאריך ההחלטה ומספר התיק של התובענה שבה ניתנה;
(4) מען לשם המצאה למערער;
(5) אם ניתנה ההחלטה שלא בפני המערער - התאריך שבו הומצאה לו, אם הומצאה, או ציון שההחלטה לא הומצאה;
(6) נימוקי הערעור.
(ב) כתב ערעור יפרט בצורה תמציתית את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים שלא על דרך הויכוח או סיפור דברים.

94. נימוקים שלא פורשו
המערער לא יטען נימוק התנגדות שלא פורש בכתב הערעור אלא ברשות בית-הדין, אולם בית-הדין בבואו להחליט בערעור לא יהיה מוגבל לנימוקי ההתנגדות שפורשו בכתב הערעור או שנטענו בבית-הדין לפי תקנה זו.
95. מחיקת נימוקים ותיקונים
כתב ערעור ניתן לתיקון בכל עת שתיראה לבית-הדין, ורשאי הוא בכל עת להורות על מחיקתו או תיקונו של כל נימוק שבערעור שאינו דרוש לעניין, או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן או לסבכו או להשהותו.

96. פרטים נוספים
בית-הדין רשאי, בכל עת, להורות למערער להמציא לו פרטים נוספים ומפורטים יותר לכל נימוק שבערעור, בתנאים שייראו לבית-הדין, לרבות תשלום הוצאות.

97. מסמכים שיש לצרפם לכתב ערעור
(א) אלה המסמכים שיש לצרף לכתב ערעור המוגש לבית-הדין הארצי: חמישה העתקים של ההחלטה שעליה מערערים כשהם מאושרים בידי המזכיר הראשי או פקיד של בית-הדין שעל החלטתו מערערים, או בידי עורך-דין או היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו, והעתקים נוספים מאושרים כאמור כמספר המשיבים.
(ב) מסמכים המצורפים לכתב ערעור המוגש לבית-הדין האזורי, יהיו בשלושה עותקים כשהם מאושרים כאמור בתקנת-משנה (א), וכן יצורפו העתקים נוספים מאושרים כאמור כמספר המשיבים.

98. מסמכים שיש להמציאם למשיבים
(א) ואלה המסמכים שיש להמציא למשיבים בערעור לבית-דין:
(1) עותק של כתב הערעור;
(2) העתק ההחלטה שעליה מערערים.
(ב) היו משיבים אחדים מיוצגים על-ידי עורך-דין אחד או נציג אחד אחר, די בהעתק אחד מן המסמכים האמורים בתקנת-משנה (א) בשביל כל המשיבים האלה."

2. תקנה 90
ב- עס"ק 11563-05-10 {אוניברסיטת תל אביב נ' ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת תל אביב ואח', תק-אר 2012(4), 183 (2012)} האוניברסיטה טענה כי מאחר שהממונה על השכר לא היה "בעל דין" בבית-הדין האזורי, אלא רק כמי שהשמיע עמדה, לא היה בכוחו להגיש ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי, שכן, נטען, כי לפי תקנה 90 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), "בעל דין" הוא מי שרשאי לערער על פסק-דין.

בית-הדין קבע כי האוניברסיטה נתפסה לכלל טעות, ולו מן הטעם הפשוט שההליך בבית-הדין האזורי לא התנהל לפי התקנות הנדונות לעיל, אלא כהליך בסכסוך קיבוצי שמוסדר בתקנות בית-הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי).

בתקנות אלה לא נמצאה הוראה דומה לתקנה 90 לתקנות בית-הדין (סדרי דין), כאשר יתרה-מזאת, בסכסוך קיבוצי, נוכח החסר של הוראה דומה לזו של תקנה 90 לתקנות בית-הדין, חלה ביתר שאת הוראת סעיף 33 לחוק בית-הדין לעבודה, אשר לפיה בכל עניין של סדר דין שאין עליו הוראה בחוק זה או בתקנות לפיו ינהג בית-הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק.

עוד צויין כי גם מבחינה פורמאלית, הממונה על השכר לא היה "בעל דין" בהליך בבית-הדין האזורי, ובשים לב לשאלות המתעוררות מן הבחינה המהותית הוא צד להליך ולכן הוא רשאי לערער על פסק-הדין, ובכל מקרה נראה היה לבית-הדין צודק לאפשר לו לערער, שכן, אם הממונה על השכר אינו "צד להליך" כי אז פסק-הדין אינו חל כלפיו ופסק-הדין שינתן ויקבל את עמדת האוניברסיטה למשל, יהיה בבחינת "ברכה לבטלה" באשר הוא לא יחול כלפי הממונה.

אשר-על-כן, החליט בית-הדין לדחות טענה זו, כאשר סבר בית-הדין כי טוב היה לה אלמלא הועלתה.

3. תקנה 91
אמת-המידה לבחינת בקשה לצירוף צדדים לערעור נקבעה על-ידי כב' הנשיא שמגר ב- בש"א 3973/91 {אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית, פ"ד מה(5), 457 (1991)} שם נקבע כי המבחן לצירופו של בעל דין נוסף בשלב הערעור מן הראוי שיהיה בדרך-כלל משולש:

ראשית - האם מי שמתבקשים לצרפו או בעל דין המבקש את הצירוף או תומך בו, עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור אם לא יוחלט על הצירוף המבוקש.

שנית, במידה וקיים סיכון, האם מן הראוי כי תוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור, כולן או לפחות חלק מהותי מהן, יכבלו גם אותו אדם במעשה בי-דין. התשובה לשאלה זו היא בדרך-כלל פועל יוצא של מידת הזדהות עניינו של האדם שמתבקשים לצרפו עם העניין נשוא הסכסוך הנדון בערעור.

שלישית, בהנחה שהתשובה חיובית, האם שיקולים של יעילות וסדר הדיונים מצדיקים הצירוף האמור.

כך ניתן, למשל, לשקול אם צירופו של צד בשלב הערעור עלול, כשלעצמו, להביא להחזרת הדיון לערכאה הראשונה ואם יש הצדקה אובייקטיבית לכך לפי מבחני יעילות הדיון.

סיכומו-של-דבר, לבית-המשפט עומדת לעולם הסמכות לסרב לבקשת צירוף אשר יהיה בו כדי לסרבל את הדיון או להכביד עליו במידה מופרזת {ע"ע 4020-10-10 ההתאחדות לכדורגל בישראל נ' טלשיר אלברט ואח', תק-אר 2011(2), 187 (2011)}.

ב- ע"ע 1212/01 {ראדי כאמל קבלאן נ' המועצה המקומית בית ג'אן ואח', תק-אר 2004(1), 466 (24.02.2004)} בית-הדין הארצי היה צריך להחליט בנוגע לצירוף משיבים לערעור, וזאת במסגרת הוראתה של תקנה 91 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), כאשר התבקש צירופו של האחד כמשיב ציבורי ושל האחר כבעל עניין העלול להיפגע מתוצאות ההליך.

במקרה הנדון, בית-הדין הארצי החליט כי דבר צירופם של המשיבים לערעור עונה על מבחן הכלל המשולש לצירופו של בעל דין נוסף בשלב הערעור, לפי ההוראה המקבילה לזו שבתקנה 91 לתקנות בית-הדין, היא זו שבתקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, כאשר לפי מבחן זה, עליו עמד הנשיא שמגר בפסק-הדין בעניין אליהו חברה לביטוח ויישומו בענייננו, נמצא כי המבקשים הם בעלי עניין ממשי ומהותי בערעור, כאשר בנוסף עלולה להיגרם להם פגיעה ישירה מתוצאות הערעור, וכי להכרעת בית-הדין הארצי בערעור תהיה השפעה על אינטרסים של המבקשים, וכי שיקולים של יעילות וסדר הדיונים הצדיקו את הצירוף האמור.

4. תקנה 93
תקנה 93(ב) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), קובעת כי כתב ערעור יפרט בצורה תמציתית את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים שלא על דרך הוויכוח או סיפור הדברים.

תקנה זו מקבילה לתקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי כתב הערעור יפרט בצורה תמצית את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים שלא על דרך הוויכוח או הסיפור, ויציין כל נימוק במספר סידורי.

לעניין פרשנות תקנה 93(ב) לתקנות בית-הדין לעבודה נפסק כי אין מקום לפרש תקנה זו באופן דווקני, כך שהיא מתירה לבעל דין לפרט בהודעת הערעור רק את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים וזאת בלא שבעל דין יוכל לפרט בהודעת הערעור דבר מעבר לכך.

לא פעם, על-מנת להציג כראוי בהודעת הערעור את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים יש מקום למתן עובדות הרקע להליך הערעור הנדון בפני בית-הדין.

לפיכך, אין פסול בכך שבעל דין מציג בהודעת הערעור את גרסתו לעובדות הרקע של ההליך, על-מנת להבהיר על אלו עובדות וממצאים שנקבעו בפסק-הדין נשוא הערעור הוא מערער {ע"ע (ארצי) הרב שלמה בניזרי (12.07.2005)Rudarska Rosita Stefanova }.

עוד יצויין כי כתב הערעור, להבדיל מסיכומים בכתב, מטרתו אינה הרצאת טענות מטעם המערער אלא תחימת המחלוקת לטובת המשיב.

כתב הערעור אינו אמור לכלול ציטוטים נרחבים מן ההלכה המשפטית או מן המסמכים שבתיק, אלא רק להפנות לעיקרי הדברים {ע"א 1501/05 זאב כהן נ' מנהל מס שבח תל-אביב, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.05.2005); ע"ע (ארצי) 306/08 עקיבא מרקוס נ' יוסף גוטשטדט, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.11.2008); ע"א 8250/11 קרד גרג הישרדות מדעית בע"מ נ' פרמה לייף בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.12.2011); ע"ר 24799-11-12 חב' דג סוף חקלאות ימית בע"מ נ' עמוס הראל, תק-אר 2013(2), 1193 (2013)}.

ב- ע"ר 24799-11-12 {חברת דג סוף חקלאות ימית בע"מ נ' עמוס הראל, תק-אר 2013(2), 1193 (2013)} קבע בית-הדין כי הודעת הערעור אינה עולה בקנה אחד עם הוראות תקנה 93(ב) לתקנות בית-הדין לעבודה ואמות-המידה שהותוו בפסיקה.

כתב הערעור ללא הנספחים היה בן 67 עמודים, והיקפו, כשלעצמו, העיד כי אינו מקיים את הדרישה שבתקנה 93(ב) לתקנות בית-הדין שלפיה יש לפרט בצורה תמציתית את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים.

עוד הוסיף בית-הדין כי הערעור היה מנוסח בצורה סיפורית ולקה בפירוט יתר של עובדות ומועדים.
ובנוסף, חלקים רבים של כתב הערעור היו מנוסחים כסיכומים בכתב בערכאה הדיונית, וכללו את סיכום הפסיקה, תוך ציטוטים נרחבים מפסקי-הדין.

חלקים אחרים מהודעת הערעור כללו פירוט ארוך של עדויות הצדדים, לרבות ציטוטים נרחבים מהפרוטוקול.

הודעת הערעור כנוסחה פוגעת בזכויותיה של החברה ובעיקרון השוויון בין בעלי הדין, שכן על-פי הודעת בית-הדין הוגבלה החברה להגשת סיכומים בהיקף שלא יעלה על עשרה עמודים, וכאמור הגישה החברה הודעת ערעור בת 67 עמודים, תוך פירוט רב של עדויות וראיות, ובנוסף לכך סיכומי טענות בהיקף של עשרה עמודים, כאשר היו רשאים להשיב לסיכומי החברה בהיקף של שלושה עמודים.

בית-הדין קבע כי אילו היה מדובר בחריגה לא משמעותית מהוראות תקנה 93(ב) לתקנות בית-הדין לעבודה, היה מקום לדחות את בקשת החברה בשל השיהוי בהגשת הבקשה.

אולם, לנוכח העובדה שמדובר בחריגה מהותית ומשמעותית מהוראות תקנה 93(ב), היה מקום לקבל את הערעור, גם לאחר הגשת סיכומי טענות מטעם הראל.

בית-הדין סבר כי לא היה מקום להעתר לסעד הקיצוני של סילוק הערעור על-הסף, אלא היה להורות להראל לתקן את הודעת הערעור, כך שתעלה בקנה אחד עם הוראת תקנה 93(ב) לתקנות בית-הדין לעבודה.

5. תקנה 94
ב- ע"ע 53390-09-11 {צפריר בר אילן נ' רותם חינוך בע"מ, תק-אר 2012(3), 1019 (2012)} בית-הדין קבע בנוגע לבקשת המערער "לתוספת קלה לערעור", שהיוותה למעשה בקשה להוספת ראיה הגיע בית-הדין להחלטה כי דין הבקשה להידחות.

בית-הדין הגיע למסקנה זו מאחר ובתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), לא נקבע הסדר בעניין הגשת ראיות בערעור, כאשר לעניין זה ניתן להקיש מתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי:

"(א) בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל-פה, לפני בית-המשפט שלערעור, ואולם אם בית-המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית-המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק-דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית-המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות.
(ב) התיר בית-המשפט שלערעור הבאת ראיות נוספות, ירשום את הטעמים לכך ויפרש את העניינים שבהם יש לצמצם את הראיות."

אשר-על-כן, ככלל, לא יתיר בית-המשפט הבאת ראיות נוספות אם היתה קיימת אפשרות להביאן במועד.

בעיקרון, אין בעל דין רשאי להגיש ראיות נוספות בערעור, וזאת כאשר צריך היה להעלותן בערכאה הקודמת {ע"א 73/49 וייסברג נ' מייסדי חדרה, פ"ד ד 776, 780 (1950)}.

סיכומו-של-דבר, בנסיבות המקרה הנדון, בית-הדין לא מצא כי יש מקום לחרוג מהכלל ולהתיר הבאת ראיות נוספות בשלב הערעור ודחה את הבקשה, כאשר לכל המאוחר, לאחר שהתגלה למערער דבר הליך פירוקה של החברה, הוא יכול היה לפעול להבאת הראיה הנוספת בפני בית-הדין האזורי, והמערער לא נימק מדוע לא עשה כן.

עוד ציין בית-הדין כי על פני הדברים, נראה היה שמדובר בראיות שלא תהיה להן השפעה על ההכרעה בהליך זה, ובכלל זה לא עלה מסעיף 133 לתקנון החברה אחריות אישית של בעלי המניות לחובות החברה, כנטען על-ידי המערער.
6. תקנה 95
ב- בש"א 696/08 {בוקאי אמנון - סוכנות לביטוח (1995) בע"מ נ' שלומית ביטון, תק-אר 2009(2), 570 (2009)} קבע בית-הדין כי בעניין הנדון לא מתקיימת הוראת תקנה 95 לתקנות לפיה מוסמך בית-הדין להורות על מחיקתו או תיקונו של כל נימוק שבערעור שאינו דרוש לעניין, או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן או לסבכו או להשהותו.

עוד יצויין כי לא ניתן לקבוע שמדובר בערעור שהוא מסוג המקרים החריגים, בהם ייעתר בית-הדין לסילוקו על-הסף, משנמצא על פניו חסר כל יסוד משפטי ושהדיון בו יהיה לשווא.

אשר-על-כן דחה בית-הדין את הבקשה לסילוק על-הסף של הערעור שהגישה המשיבה נגד החברה.

ב- ע"ע 306/08 {עקיבא מרקוס נ' יוסף גוטשטדט ואח', תק-אר 2008(4), 475 (2008)} בית-הדין קבע כי אין מקום למחוק על-הסף את הערעור במקרה הנדון. מחיקה על-הסף של ערעור משמעותה שלילת זכות הערעור, ומהווה סנקציה בלתי-מידתית במקרה בו נפלו פגמים בהודעת הערעור.

לא-זו-אף-זו, אין צורך לנקוט בסנקציה חמורה זו, כאשר על-פי תקנה 95 לתקנות בית-הדין כתב ערעור ניתן לתיקון בכל עת שתיראה לבית-הדין, ורשאי הוא בכל עת להורות על מחיקתו או תיקונו של כל נימוק שבערעור שאינו דרוש לעניין, או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן או לסבכו או להשהותו.

מכאן, שהסעד הראוי במקרה הנדון היה להורות למערער לתקן את הודעת הערעור, כך שהודעת הערעור תקיים את דרישת תקנה 93(ב) לתקנות בית-הדין, כלומר, תפרט בתמצית את נימוקי ההתנגדות לפסק-דינו של בית-הדין האזורי.

7. תקנה 97
ב- ע"ע 51990-05-12 {ד"ר עופר ישראלי נ' איגוד ערים אזור ת"א-יפו-חולון, תק-אר 2012(2), 618 (2012)} קבע בית-הדין הארצי כי בהתאם לתקנה 97(א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), יש לצרף להודעת הערעור רק ההחלטה מושא הערעור.

עוד הוסיף בית-הדין-הארצי כי בשלב הגשת עיקרי הטיעון יוכל המערער לצרף תיק מוצגים ובו יובאו האסמכתאות שבדעתו להסתמך עליהן.

בהתאם לכך, יוצאו נספחי המערער מתיק בית-הדין והמערער רשאי לבוא לקחתם מבית-הדין עד ליום 13.06.12, כאשר ככל שלא יעשה כן יועברו הנספחים לגריסה.

ב- ע"ר (חי') 24561-05-13 {בני פרנסיס שוקחה ייבוא ומסחר בע"מ נ' ילנה פבלובסקי, תק-עב 2013(2), 6930 (2013)} קבע בית-הדין כי המבקשת לא צירפה לבקשתה העתק מההחלטות עליהן היא מבקשת כי תינתן לה רשות לערער ובכך פעלה בניגוד לאמור בהוראת תקנה 97(ב) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), אך חרף זאת, עיון בבקשה העלה כי זו, ככל הנראה, מכוונת כנגד החלטת ביניים שנתנה כב' הרשמת דרורי בתיק דיון מהיר.

אלא שבדיון מהיר לא ניתן לבקש רשות לערער על החלטות ביניים, גם כאלה שניתנו על-ידי רשמת בית-הדין, שכן הערעור על החלטות כאלה הוא במסגרת ההשגה על פסק-הדין {דב"ע (ארצי) נו/3-153 בן עזרא נ' מדינת ישראל, פד"ע לא 501, 510-506 (1996)}.

עוד הוסיף בית-הדין כי גם אם יאמר כי ניתן לעתור בבקשת רשות ערעור על החלטות ביניים בדיון מהיר, ולא כך הוא המצב, הרי הערכאה שנותנת את רשות הערעור בדיון מהיר היא בית-הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת לפי סעיף 31(ד) לחוק בית-הדין לעבודה.

אשר-על-כן, לאור העובדות קבע בית-הדין כי המבקשת תיתן הודעה לבית-הדין בה תבהיר האם עומדת היא על בקשת רשות הערעור כפי שהוגשה בתיק זה.