הדיון (תקנות 52-47 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין))

1. הדין
תקנות 52-47 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעות כדלקמן:

"47. הודעה על תאריך הדיון
הודעה על התאריך שנקבע לדיון תישלח לבעלי הדין שלושים ימים לפחות לפני התאריך, זולת אם נראה העניין לשופט או לרשם דחוף.

48. דחיית הדיון (תיקון התשס"ד)
(א) בית-הדין או הרשם רשאי לדחות את הדיון, למועד אחר או ללא מועד.
(ב)-(ג) (בוטלו).

48א. מחיקת תובענה מחמת חוסר מעש (תיקונים: התשס"ד, התשע"ג (מס' 2))
(א) נבצר מבית-הדין או הרשם לדון בתובענה או להמשיך את הדיון בה מחמת חוסר מעש מצד בעל דין, רשאי בית-הדין או הרשם או המזכיר הראשי של בית-הדין, על דעת עצמו ליתן הודעה לבעלי הדין או למי שהורה ובדרך שהורה לבוא וליתן טעם מדוע לא תימחק התובענה; הודעה כאמור יכול שתישלח באמצעות הדואר לפי המען הרשום במסמך שהוגש לבית-הדין או לפי המען הרשום במרשם האוכלוסין, ויראו אותה כהודעה שהומצאה כדין ביום העשירי שלאחר המשלוח.
(ב) לא ניתן כל טעם, בתוך שלושים ימים מיום ההמצאה או פרק זמן ארוך יותר שנקבע בהודעה, יראו את התובענה כתובענה שנמחקה.
(ג) בית-הדין או הרשם רשאי למחוק את התובענה אם הטעם שניתן אינו מניח את דעתו.

49. אי-התייצבות לדיון
(א) לא התייצבו בעלי הדין או מי מהם בתאריך שנקבע לדיון, רשאי בית-הדין לדחות את הדיון או את המשך הדיון למועד אחר ולהזמין את בעלי הדין.
(ב) ראה בית-הדין שבעל דין שלא התייצב הוזמן כדין, רשאי הוא כמו-כן:
(1) אם הנעדר הוא התובע - לדחות או למחוק את התביעה;
(2) אם הנעדר הוא הנתבע - לדון בתביעה כאילו התייצב הנתבע או ליתן פסק-דין כאמור בתקנה 43(א).

50. ביטול
(א) בעל דין שלא הגיעה לידיו ההודעה במועד האמור בתקנה 47 או שלא התייצב לדיון ובית-הדין דן שלא בפניו - רשאי, לא יאוחר משלושים ימים לאחר שהומצאו לידיו פסק-הדין או ההחלטה האחרת, לבקש ביטולם ועיכוב הוצאתם לפועל.
(ב) הוגשה בקשת ביטול כאמור בתקנת-משנה (א), יזמין בית-הדין או הרשם את בעלי הדין לדיון בה, ורשאי הוא לעכב את הוצאת פסק-הדין או ההחלטה האחרת לפועל, אם בערובה או בתנאים אחרים או נוספים ואם בלי תנאים.
(ג) התייצב המבקש לדיון על בקשת הביטול, רשאי בית-הדין או הרשם, לבטל את פסק-הדין או ההחלטה האחרת, לפי העניין, לשנותם או לאשרם, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים; לא התייצב המבקש כאמור - רשאי בית-הדין או הרשם לדחות את הדיון לתאריך אחר או לדחות את בקשת הביטול, ורשאי הוא לחייב את המבקש בהוצאות.

51. סדרי הטיעון והסיכום
בכפוף לכל הסדר שיקבע השופט בתוקף סמכותו לפי סעיף 18(ד)(4) לחוק:
(1) ייפתח הדיון בבית-הדין האזורי בדברי פתיחה של התובע ולאחר-מכן יישמעו עדיו - אם יש לו עדים, ויוגשו ראיותיו האחרות; לאחר-מכן ישמע בית-הדין את דברי הפתיחה של הנתבע ואת עדיו, אם יש לו עדים, ויוגשו ראיותיו האחרות, אולם רשאי בית-הדין, לפי שיקול-דעתו, להתיר לבעל הדין הפותח להביא עדות סותרת בטרם יסכמו בעלי הדין את פרשותיהם;
(2) לאחר דברי הפתיחה והבאת העדים והראיות האחרות, יסכם התובע את פרשתו ואחריו יסכם הנתבע את פרשתו, אולם בית-הדין רשאי, לפי שיקול-דעתו, להתיר לתובע להשיב על טענות הסיכום של הנתבע, כולן או מקצתן.

52. טענת סיכום בכתב
(א) סיימו בעלי הדין את הבאת ראיותיהם, בין שהתחילו בסיכום פרשותיהם ובין אם לאו, רשאי בית-הדין, בצו, להורות להם לסכם את טענותיהם בכתב, על הפרשה כולה או על שאלה מסויימת שיקבע, בין בנוסף על הסיכום שבעל-פה ובין במקומו, ורשאי הוא להגביל את היקפם של סיכומים אלה.
(ב) צו כאמור יקבע את סדרי הטענות, הן שבעל-פה והן שבכתב, וכל יתר הדברים שלדעת בית-הדין טעונים הסדר לעניין צו כזה.
(ג) דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד שבו נדרש להגישו כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית-הדין אחרת."

2. תקנה 48
ב- תע"א (ת"א) 7402-08 {פואד ח'ליל מצטפא קוידר נ' ט.ל. רהיטי תינוקות בע"מ, תק-עב 2011(3), 7023 (2011)} קבע בית-הדין כי לנוכח הודעות התובע התיק "יסגר מינהלית" וככל שהתובע יבקש לחדש את ההליכים, אזי שהוא יודיע על כך לבית-הדין.

הנתבעת הגישה תגובה לבקשה לדחיית הדיון, במסגרתה טענה בין היתר, כי בית-הדין מתבקש לדחות את הבקשה ל"הקפאת ההליכים" ו"למחוק או לדחות את התביעה" נוכח היעדרותו הצפויה של התובע, וכן לחייב את התובע בהוצאותיה הריאליות בגין הגשת התביעה.

בהמשך, הגישה הנתבעת בקשה נוספת למחיקה או לדחיה של התביעה, כאשר זאת כי על-פי הוראות הדין תיק מגיע לידי סיום בפסק-דין אשר יכול ובמסגרתו יקבע כי דין התביעה להימחק או להידחות.

הנתבעת טענה כי התובע טועה אם הוא סבור שניתן להחזיק את הנתבעת ואת בית-הדין הנכבד בעמדת המתנה כאשר בינתיים מתרבות הוצאות הנתבעת ונותרת החשיפה לתביעה והכל מבלי שיבטיח את כיסוי הוצאות הנתבעת והנזקים שנגרמו לה עקב התביעה דנן ואופן התנהלות התובע.

סעיף 48(א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), קובע כי בית-הדין או הרשם רשאי לדחות את הדיון למועד אחר או ללא מועד.

גם אם אלמלא היה מקור מפורש בדין המסמיך את בית-הדין לדחות את הדיון ללא מועד - היה בית-הדין מוסמך לעשות כן באמצעות ההוראה על סגירה מינהלית ככל שלטעמו הוראה דיונית שכזו נדרשת לשם עשיית צדק.

במקרה הנדון בית-הדין היה ער לזכות הנתבעת להגנה ראויה אשר אכן עלולה היתה להפגע כפועל יוצא מהתמשכות ההליכים ובמיוחד נוכח הקושי הראייתי אשר יתכן ויעמוד בפניה בבוא העת ובמיוחד ביחס לרכיבים או טענות בהן היא זו הנושאת על-פי רוב בחובת ההוכחה.

בית-הדין סבר כי ניתן למזער פגיעה זו על-ידי אימוצה, של מדיניות ראייתית גמישה ומקלה עם הנתבעת אשר תביא בחשבון את משך ההליכים ואת הנזק הראייתי שאולי יגרם לה עקב כך.
במקרה הנדון, בית-הדין החליט כי האיזון הראוי שבין זכות הגישה של התובע לערכאות מחד, לבין זכותה של הנתבעת להגנה ראויה מאידך, משמעו - דחיית הדיון ללא מועד.

אשר-על-כן, דחה בית-הדין את הבקשה למחיקת התביעה או לדחייתה .

3. תקנה 49
תקנה 49(ב)(2) לתקנות בית-הדין (סדרי דין) מסמיכה את בית-הדין במקרה שהנתבע לא התייצב לדיון לדון בתביעה כאילו התייצב הנתבע או ליתן פסק-דין כאמור בתקנה 43(א).

בבחירה שבין שתי החלופות צריך בית-הדין לאזן בין כלל הנסיבות לנסות להגיע לאמצעי שפגיעתו פחותה, כאשר ככלל יש על בית-הדין להעדיף את האפשרות הראשונה של דיון בתביעה כאילו התייצב הנתבע.

ניתן ללמוד גזירה שווה מהוראת תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר קובעת שכאשר הנתבע הוא זה שלא התייצב לדיון, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהיה זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר.

גם תקנה 43(א) לתקנות, עליה נסמך בית-הדין במתן פסק-הדין על יסוד כתב התביעה, קובעת כי הסמכות ליתן פסק-דין על יסוד כתב התביעה יעשה בה שימוש זולת אם היה בית-הדין או הרשם סבור כי מן הצדק לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק-הדין, כאשר ביחס לתקנה 43(א) לתקנות כבר נפסק כי קודם מתן פסק-הדין על יסוד כתב התביעה על בית-הדין לבחון עד כמה מבוססת עילת התביעה {ע"ע (ארצי) 1206/01 ויקטוריה גליקמן נ' חוה שטינפלד, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.05.02)}.

4. תקנה 50
בהתאם לתקנה 50(א) לתקנות בית-דין לעבודה (סדרי דין) בעל דין שלא התייצב לדיון ובית-הדין דן שלא בפניו, רשאי לבקש ביטולו של פסק-הדין שהומצא לידיו.

בהתאם לפסיקה, בקשה לביטול פסק-דין תוכרע רק לאחר קיום דיון בבקשה במעמד הצדדים {עד"מ (ארצי) 24/06 עבד באקי עמאר נ' מצרואה מוהנד, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006); ע"ע 295/06 אלקסיי קוסטוב נ' קופל אחזקות מבנים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.10.06); בר"ע 26607-04-12 פדל חגאזי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2012(2), 643(2012)}.

הבקשה הוגשה בחלוף למעלה מחצי שנה ממתן פסק-הדין ללא הסבר או נימוק כאשר מטעם זה בלבד יש לדחותה על-פי התקנות.

ההלכה הינה ברורה ובחזקת מן המפורסמות לפיה על מבקש הביטול להוכיח שני יסודות מצטברים שהם סיבה טובה למחדלו ואת סיכויי הצלחה בתביעה אם יבוטל פסק-הדין, כאשר הביטול המבוקש הינו בתוקף שיקול-דעת של בית-הדין {גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה רביעית מעודכנת), 265, 271; י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית), 735 - 738}.

באשר לבדיקת סיבת המחדל נקבע כי כאשר המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית-המשפט, בדרך-כלל, בהטלת הוצאות על המבקש, אלא אם הוכחה התנהגות רשלנית העולה לכדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי וגילוי יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין {ע"א 625/68 מפעל הבניה נ' החברה הדרומית, פ"ד כג(2), 721 (1969)}.

עוד קבע בית-הדין, כי השאלה השניה, כלומר, סיכויי ההצלחה בתביעה, היא העיקר, ולשאלה הראשונה חשיבות משנית, כאשר על בית-הדין לשקול את סיכויי ההצלחה של המבקש, בזמן התרשלותו או מחדלו, והם ישמשו נימוק לחיובו בהוצאות {סע"ש (יר') 42104-11-14 אל-דוד חברה קבלנית לבניין בעמ נ' אימן מוסא, תק-עב 2015(4), 9942 (2015)}.

תקנה 50 לתקנות קובעת כי בעל דין שבית-הדין דן בעניינו של בפניו רשאי, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק-הדין, לבקש ביטולו ועיכוב הוצאתו לפועל.

עוד קובעת תקנה 50 כי בית-הדין רשאי להתנות את ביטול פסק-הדין בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים.

הלכה היא כי בית-הדין ייטה לבטל פסקי-דין שניתנו בהעדר התייצבות על-מנת ליתן לצדדים את יומם ולאפשר להם לטעון טענותיהם לגופו של עניין.

הדברים נכונים אף אם ניתן פסק-הדין כתוצאה ממחדלו הרשלני של צד, אשר לא הגיש כתב הגנה או לא התייצב לדיון {דב"ע נב/9-155 סולתם בע"מ נ' חנניה אסרף פד"ע כד 279; ע"ע (ארצי) 1462/02 רולס יוסף בע"מ אדריכלים נגד חוסטצקי, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.01.03)}.

4.1 קבלת בקשת ביטול פסק-דין
ב- ד"ט (ת"א) 17697-12-14 {האיגוד הכל הארצי של מפעלי הניקיון והאחזקה בישראל נ' שיאים - שירותי תחזוקה וקבלנות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.10.15)} דובר על בקשת הנתבעת לביטול פסק-הדין, כאשר בתמצית הדברים טענה הנתבעת כי מפאת חילופי גברא בהנהלת החברה, לא עודכן המנכ"ל החדש כי טרם הוגש כתב הגנה בתביעה.

כמו-כן, טענה הנתבעת כי התיק אוחד ונקבע כי תחילה תידון בו השאלה העקרונית של מעמד התובע כארגון מעסיקים. משכך סברה, לכאורה, כי רק לאחר קבלת החלטה בשאלה זו יתקיים דיון בעניינה מול התובע.

התובע התנגד לביטול פסק-הדין, כאשר סבר כי הבקשה לביטול פסק-הדין הוגשה לאחר שחלף המועד הנקוב בתקנות להגשת בקשה לביטול פסק-דין.

יצויין כי גם לאחר שנקבע כי פסק-הדין לא יבוטל מחובת הצדק, עדיין מסורה סמכות לבית-הדין לבטל את פסק-הדין על-פי שיקול-דעתו, כאשר במסגרת זו ייבחנו שני עניינים: הראשון הוא סיבת מחדלו של הצד כנגדו ניתן פסק-הדין, והשני הוא סיכויי הצלחתו בתביעה העיקרית {ראה אורי גורן, 284-281}.

במקרה הנדון בית-הדין החליט לקבל את הבקשה ולבטל את פסק-הדין מאחר וסיכויי ההצלחה של התביעה וטיבן של טענות ההגנה של הנתבעת, לכאורה היה בהן ממש.

לתביעה זו אופי מיוחד השונה מזה של תביעות דמי טיפול ארגוני רגילות, שכן בתביעה זו בשלב הראשון על בית-הדין לקבוע האם התובע רשאי באופן עקרוני לגבות דמי טיפול, ורק לאחר-מכן לפסוק פרטנית לגבי כל אחת מהנתבעות.

בנסיבות האמורות, לא סבר בית-הדין כי ניתן להותיר על כנו את פסק-הדין, שכן אם ייקבע שהתובע לא זכאי לגבות דמי טיפול, תהיה התוצאה משוללת כל הגיון.

4.2 התנאי לביטול פסק-הדין
ב- סע"ש (יר') 58442-03-14 {חסן טרדה נ' סאסי קבלני בניין עפר וכבישים (1986) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.05.15)} נדונה בקשת התובע לביטול פסק-הדין.

הנתבעת התנגדה לביטול פסק-הדין ולחילופין ביקשה כי בגין הבקשה יוטלו עת התובע הוצאות שישולמו בטרם ביטול פסק-הדין.

בית-הדין לא קיבל את מחדלי התובע כתואנה לקבל בקשת הביטול וציין כי כהיקש לעניין נפסק כי רשלנות עורך-דין איננה "טעם מיוחד" להארכת מועד {ע"א 8547/96 אברהם אלימלך ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין, תק-על 98(3), 275 (1998)}.

אך עם-זאת קבע בית-הדין כי משהוגשה הבקשה במועד, בגלל הנסיבות המפורטות בפסיקה, יש לבטל את פסק-הדין, ולהקים את זכות העמידה ומיצוי הזכויות, כאשר גם זכות זו אינה בלתי-מוגבלת, ועל-כן פסק-הדין יבוטל בכפוף להשתת הוצאות לטובת הנתבעת.

גם ב- ד"מ (נצ') 30829-02-14 {איהאב עבד אלעאל נ' קבוצת ש. ניר בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.03.15)} בית-הדין קבע כי היה איחור ניכר בהגשת הבקשה אשר לא היתה לו התייחסות כלל בבקשה, כשהתובע לא הצביע על נימוקים המצדיקים את ביטול פסק-הדין, מלבד העובדה לפיה החליף ייצוג עורך-דין.

בית-הדין קבע גם במקרה הנדון כי העובדה לפיה הייצוג עבר לבא-כוח אחר אינה עילה לביטול פסק-הדין, אשר ניתן לאחר שהתובע, וגם הנתבעת, לא הופיעו לישיבת הגישור אשר נקבעה בתיק, ולאחר שהתובע לא טרח לפעול בהתאם להחלטות אשר ניתנו.

אשר-על-כן, אין הצדקה לפטור את התובע מלפעול בהתאם להוראות הדין ולהגיש את בקשותיו במועד שנקבע לכך.

5. תקנה 51
כעיקרון, נקבע סדר הבאת הראיות בהליכים המתקיימים בבתי-הדין לעבודה בתקנה 51(1) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), באשר מדובר בתקנה התואמת את הדין הכללי אשר נקבע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, על-פיה "המוציא מחברו עליו הראיה" ומכאן שנטל הראיה הוא על התובע.

הדעה המקובלת היא שיש לאפשר לבעלי הדין "לשחק" בקלפים גלויים, למען לא יפתיע אחד מהם את יריבו במהלך המשפט בראיה בלתי-צפויה וכך יכשיל את יריבו, שלא היתה בידו האפשרות לבודקה ולהכין חומר ראיות לסתור.

ב- בר"ע 44012-08-14 { דניאלוב דוד נ' סלפ נ' פיקס מתכות בע"מ, תק-אר 2014(4), 454 (2014)} קבע בית-הדין הארצי כי הסמכות הנוגעת להתרת הזמנת עדות מטעם תובע, לאחר שסיים התובע להביא את עדיו והציג ראיות מטעמו, מסורה לשיקול-דעתו של בית-המשפט, כאשר לעניין זה קובעת תקנה 51 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), כי ייפתח הדיון בבית-הדין האזורי בדברי פתיחה של התובע ולאחר-מכן יישמעו עדיו - אם יש לו עדים, ויוגשו ראיותיו האחרות; לאחר-מכן ישמע בית-הדין את דברי הפתיחה של הנתבע ואת עדיו, אם יש לו עדים, ויוגשו ראיותיו האחרות, אולם רשאי בית-הדין, לפי שיקול-דעתו, להתיר לבעל הדין הפותח להביא עדות סותרת בטרם יסכמו בעלי הדין את פרשותיהם.

במקרה הנדון בית-הדין הארצי דחה את הבקשה בנוגע לטענה בדבר הצורך בעדות העד כעדות סותרת, מאחר והיא הועלתה רק בבקשה הנדונה ולא לפני בית-הדין האזורי. עוד הוסיף בית-הדין הארצי כי לא שוכנע כי עדות העד נחוצה לצורך התמודדות עם דבר מפתיע שעלה בפרשת ההגנה או לצורך בחינת מהימנות מי מעדי ההגנה.

ב- סע"ש (נצ') 5196-12-14 {סעוד מריסאת ואח' נ' זמירי משתלות בע"מ, תק-עב 2015(2), 14834 (2015)} התובעים ביקשו להפוך את סדר הגשת הראיות כך שתצהיר הנתבעת יוגש לפני הגשת תצהירי התובעים.

התובעים טענו זאת, שכן נוכח העובדה כי הנתבעת הנפיקה לתובעים תלושי שכר ודיווחה עליהם כעובדים בפני רשויות המס, מוטל על הנתבעת נטל ההוכחה להראות כי לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק, ועליה לפתוח במסכת הבאת הראיות שכן טענתה בדבר העדר יחסי עבודה הינה מהותית ומרכזית לסכסוך.

כמו-כן, טענו התובעים כי הוצאת תלושי השכר כמוה כהודאה והדחה, דבר המעביר את נטל הבאת הראיה.

מנגד, טענה הנתבעת כי נטל הבאת הראיות מוטל על התובעים, הן לעניין הזכויות הסוציאליות אותן הם תובעים, וכן לעניין עצם קיומם של יחסי עבודה בינם לבין הנתבעת.

עוד טענה הנתבעת כי מאחר ועילות התביעה נובעות מהטענה כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, הרי שעל התובעים להביא את ראיותם ראשונים לעניין זה.

בית-הדין מצא כי יש לדחות את הבקשה וזאת מאחר ומקריאת כתב התביעה עלתה טענה ברורה של התובעים כי התקיימו יחסי עבודה בינם לבין הנתבעת, כאשר זו טענה עובדתית ומשפטית, ועל התובעים מוטל הנטל להוכיח בראיות כי התקיימו המבחנים המקובלים לקביעתם של יחסי עובד-מעסיק.

הנתבעת לא הודתה בכל העובדות היוצרות את עילת התביעה, הנתבעת הודתה כי מסרה תלושי שכר והפרישה חלקית לפנסיה בגין חלק מהתובעים, אך לטענתה הלכה למעשה היחסים שנוצרו בין הצדדים לא היו בבחינת יחסי עובד-מעסיק אלא יחסי מקבל-נותן שירותים.

לכן לא קיבל בית-הדין את הטענה כי מדובר בטענת "הודאה והדחה" שיש בה כדי להפוך את סדר הבאת הראיות.

עוד יצויין כי כאשר בעל דין מודה בעובדות שטוען בעת הדין שכנגד, אך טוען שמחמת עובדות נוספות אין יריבו זכאי לסעד המבוקש, הוא טוען טענת "הודאה והדחה" (A plea in confession and avoidance).

הטוען טענת "הודאה והדחה" נתפס על הדברים שהודה בהם, ואילו לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות מפיו, נטל ההוכחה מוטל עליו.
אם לא ירים נטל זה יינתן פסק-דין נגדו, כאשר לסיטואציה של "הודאה והדחה" - יש פן מהותי ופן דיוני. הפן הדיוני הוא, כי סדר הטיעון הרגיל הקבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי מתהפך והנתבע הוא הפותח בהבאת ראיותיו{א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (סיגא הוצאה לאור בע"מ), 91}.

5.1 האם יש לאפשר לתובע להוסיף טענה שנטענה לראשונה שלא בכתב התביעה?
ב- סע"ש (ת"א) 33331-02-13 {סלאמה עאזם נ' י. אדיב את י. גוז בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.01.15)} נדונה הסוגיה האם יש לאפשר לתובע להוסיף טענה שנטענה לראשונה שלא בכתב התביעה.

התובע טען טענה בנושא מסויים שלא היה בכתב התביעה לראשונה במסגרת הגשת תצהירי הנתבעים והוא בבחינת טענה מפתיעה שכן רק בתצהיר העד שרגא גרניצר נטען כי מדובר במסמך המעיד על פגישה של מר גרניצר עם התובע.

הנתבעים טענו כי לא העלו בתצהירם טענה מפתיעה אשר יש בה משום נסיבות יוצאות דופן המאפשרות לתובע להגיש תצהיר הזמה מטעמו.

עוד הוסיפו הנתבעים כי בנוסף, טענותיו החדשות של התובע בתצהיר ההזמה ובתצהיר התמיכה בבקשה הינם בבחינת טענות כבושות ושינוי חזית.

לפי ההלכה נקבע הכלל כי על בעל דין להגיש את ראיותיו ב"חבילה אחת" {רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.07.02)}.

הבאת ראיות הזמה היא עניין הנתון לשיקול-דעת בית-המשפט, כאשר עניין שעל התובע הנטל להוכיחו לא תותר לגביו הבאת ראיות מפריכות אלא בנסיבות יוצאות דופן בהן הוא הופתע מטיעון או מראיות של הנתבע {ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.01.00)}.

בית-הדין לא מצא כי יש באמור כדי לחסום את התובע מהגשת התצהיר וכי לא ניתן לקבוע שהתובע הופתע מראיה זו.

בית-הדין מצא כי התובע היה מודע לטענה שהועלתה כלפיו בדבר קשריו עם מר ג'לאל עאזם והדברים אף קיבלו ביטוי מסויים בתצהיר התובע.

אך עם-זאת בית-הדין סבר כי יש להתיר לתובע להגיש תצהיר מפריך מטעמו, כאשר, משמסמך מסויים לא צורף במועד מוקדם יותר וכאשר למסמך קיימת חשיבות לעניין הטענות המתבררות בתיק לרבות השאלה האם בתקופת עבודתו בנתבעת כשכיר עסק התובע במקביל בעבודות בקבלנות לגביהן פתח תיק עוסק מורשה כטענת הנתבעת, ועל-מנת לתת לתובע את יומו כמו גם על-מנת לרדת לחקר האמת ומשמדובר בשאלה המסורה לשיקול-דעת המותב היושב בדין.

6. תקנה 52
סיכומי הצדדים בהליך המתנהל לפני בית-הדין הם חלק מסדרי הטיעון בבית-הדין, והם בבחינת זכות דיונית בעלת חשיבות יתרה.

בית-הדין מחוייב בהקפדה על קיומו של שלב זה בהליך, וזאת, אלא אם ויתרו הצדדים על זכותם לסכם טענותיהם {דב"ע נד/3-177 מוטי ארד נ' גלעד מפעלי חינוך בע"מ, פד"ע כ"ז 248, 253-251}.

בהיות שלב הסיכומים בהליך חלק מסדרי הדיון המתנהל לפני בית-הדין, לבית-הדין נתון שיקול-הדעת להורות על אופן ניהולו בדרך של הצגת סיכומי הצדדים על-פה, או הגשתם בכתב, ולרבות לעניין היקף הסיכומים ומועדם.

אשר-על-כן, תוצאת הדברים במקרה של בעל דין שלא הגיש סיכומיו במועד, תהיה דומה למקרה של בעל דין שלא התייצב לדיון, אלא-אם-כן הורה בית-הדין אחרת.

בשים לב לשיקול-הדעת הנתון לבית-הדין על-פי הוראת תקנה 52(ג), אף רשאי בית-הדין, להתרות בבעל דין שלא הגיש סיכומיו, כי אם לא יגיש סיכומיו תוך מועד שיקבע, יראה כמי שוויתר על זכותו להציג סיכומי טענותיו.

ככל שלא יוגשו הסיכומים בחלוף המועד שנקבע, יראה בעל הדין כמי שויתר על זכותו הדיונית, ובנסיבות שכאלה אין מניעה ממתן פסק-דין לגופו של עניין, על יסוד כל החומר שהוגש במסגרת ניהול ההליך, כולל סיכומי בעל הדין שכנגד {ע"ע 18290-10-11 עביר קורדייה נ' בית ספר אל עהד אלמוצגיה, תק-אר 2012(2), 1098 (2012)}.

ב- סע"ש (נצ') 8293-12-13 {אחלאם אבו אחמד נ' מלון הגנים בנצרת בע"מ, תק-עב 2015(3), 5237 (2015)} לאחר סיום שלב הבאת הראיות בהליך זה ניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב כאשר התובעת הגישה, אך מנגד הנתבעת לא הגישה סיכומים מטעמה, למרות שחלף המועד שהוארך לצורך כך, על-פי בקשתה.

בית-הדין קבע בהתאם לתקנה 52(ג) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) כי דינה של הנתבעת כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, ובהתאם, רשאי בית-הדין ליתן פסק-דין על יסוד התביעה בלבד, ובנסיבות העניין סבר בית-הדין כי יש לעשות כן.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הדיון (תקנות 52-47 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין))