אימתי פיטורים אינם פוגעים בזכויות (סעיף 3 לחוק)

1. הדין
סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"3. אימתי פיטורים אינם פוגעים בזכויות
פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו-של-דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים."

2. כללי
לעיתים, כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, מחליט המעביד לפטר את העובד בסמוך לסוף שנת העבודה הראשונה של העובד. בעשותו כן, סבור המעביד, כי הוא אינו צריך לשלם פיצויי פיטורים לעובד, שכן העובד לא השלים שנת עבודה מלאה.

כדי להימנע מתופעה זו, בא סעיף זה וקבע חזקה לפיה במקרה ועובד פוטר בסמוך לסוף השנה הראשונה, יש בפיטורים מאין אלה כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. סעיף זה בא לסכל תופעה של פיטורים בסמוך לסיום שנת העבודה הראשונה על-מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. החזקה שנקבעה בחוק, פועלת כנגד המעביד ולפיכך גם הנטל לסתירתה מוטל עליו.

יחד-עם-זאת, החזקה כאמור ניתנת לסתירה {ראה: דב"ע מב/3-17 גולן נ' ממן, פד"ע יג 321; דב"ע תש"ן/3-141 רהיטי דורון נ' פרוינד, פד"ע כב 230}. על המעביד רובץ הנטל להוכיח כי פיטורי העובד לא נעשו כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. על המעביד להוכיח לבית-הדין, כי לא היתה לו כוונה להתחמק מתשלום פיצויי הפיטורים, בין אם הפיטורים נעשו על רקע ענייני-מקצועי ובין אם לאו.

נדגיש, כי המעביד לא חייב להוכיח, כי היה זכאי לפטר את העובד בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים. כל אשר עליו להוכיח הוא, כי מניעיו לפיטורים לא היו הרצון להימנע מתשלום פיצויי פיטורים {ראה גם דב"ע תש"ן/3-141 רהיטי דורון בע"מ נ' מאיר פרוינד, פד"ע כב 230; ע"א (חי') 56/70 יצחק סיון בע"מ נ' שמחה מור, פד"ע עב 388}.

במקרה והמעביד לא יצליח להפריך את החזקה כאמור, המעביד יצטרך לשלם פיצויי פיטורין לעובד למרות שהעובד לא עבד שנת עבודה מלאה. לתשומת-ליבנו, כי ככל שמועד הפיטורים קרוב יותר לתום שנת העבודה, נטל ההוכחה המוטל על המעביד גבוה יותר {ראה: ע"ב (ת"א) 5089/00 בן דוד רון נ' אינטרנט גולד - קווי זהב בע"מ, תק-עב 2002(2), 7056 (2002)}.

בתי-הדין התחבטו בשאלה הכיצד להגדיר את המונח "סמוך" שבסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים. כפי שנראה, את המונח "סמוך" יהא על בית-הדין לפרש בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ולאחר קבלת ראיות מצד שני הצדדים הן של המעביד והן של העובד.

אין בית-הדין מתחשב רק בתקופה שנשארה לסיום שנת העבודה, אלא, הוא לוקח בחשבון גם את הסיבה לפיטורים.

י' לובוצקי כותב בספרו {ראה: י' לובוצקי סיום יחסי עבודה (מהדורה 2007), פרק 3, 10} כי: "שעה שפיטורים בוצעו סמוך לתום שנת העבודה הראשונה יופעל סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים הקובע כי 'יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו-של-דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים'."
לדבריו, פיטורים סמוך לתום שנת העבודה הראשונה יוצרים חזקה, כי נעשו מתוך כוונה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים ולפיכך העובדה, שתקופת העבודה נמשכה פחות משנה, לא תפגע בזכות העובד המפוטר לקבלת פיצויי פיטורים.

י' לובוצקי {שם} ממשיך וכותב כי: "נראה כי הקובע הוא המוטיבציה שהניע את המעביד לבצע פיטורים במועד שבוצעו בפועל; רוצה לומר: אין לקבוע מסמרות בשאלה, מהו הזמן המדוייק שייחשב ל-"סמוך לתום שנת העבודה". אותו זמן ייקבע לפי המענה לשאלה, אם נעשו הפיטורים בכוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים כפי שקבע בית-הדין הארצי לעבודה" {ראה גם דב"ע נא/3-241 קרא איוב נ' חיה אופיר, עבודה ארצי כה(2), 269; דב"ע לב/3-51 רמדו בע"מ נ' אברהם דוניץ, פד"ע ד 77}.

ב- ד"מ (ת"א) 4204/01 {גרינברג נתנאל נ' גל קור המרכז המקצועי למיזוג-אוויר בע"מ, תק-עב 2002(4), 2283 (2002)} בית-הדין דחה את התביעה לפיצויי פיטורים תוך שהוא קובע, כי "על-פי סעיפים 1 ו- 3 לחוק פיצויי פיטורים הזכות לקבלת פיצויי פיטורים קמה לעובד שהשלים שנת עבודה ברציפות, אלא אם פוטר בסמוך לתום שנת העבודה הראשונה מתוך מטרה מפורשת להימנע מתשלום זה. על המעביד להוכיח כי מניעיו לפיטורים לא היו הרצון להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. לדעתנו עמדה הנתבעת בנטל זה והראתה כי פוטר לאור הודעתו המפורשת של התובע, שנבעה ממצבו הבריאותי, כי הוא לא יוכל להמשיך ולמלא את תפקידו, ולאור העובדה לא נמצא לו תפקיד מתאים אחר שאינו מצריך מאמץ פיזי".

3. חובתו של העובד לטעון כבר בכתב תביעתו, כי פוטר על-ידי המעביד כדי להימנע מתשלום פיצויים - עילת תביעה
ב- ע"ב (חי') 3469/99 {ירקוביצקי אולגה נ' אונופרייצ'וק אלכסנדר, תק-עב 2005(3), 8590 (2005)}. קבע בית-הדין, כי "בשום שלב לא נטען על-ידי התובעת, אף לא לחלופין, כי "פוטרה" במועד שבו פוטרה, על-מנת לחמוק מחובת תשלום פיצויי פיטורים, כך שאף לא מתקיימת בענייננו החזקה שבסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים".
מפסק-דין זה למדים אנו, כי מחובתו של עובד לגולל כבר בכתב תביעתו את עילת תביעתו, קרי, פיטורים כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. במקרה והתובע לא יטען, כי פוטר כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, תידחה תביעתו.

כשם שחובת התובע לטעון הטענה, כאמור, כבר בכתב תביעתו, כך גם הנתבע צריך להעלות בכתב הגנתו את הטענה, כי העובד לא פוטר מעבודתו רק כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

ב- ע"ב (חי') 841/01 {קסיס רוני נ' אמנון מסילות בע"מ, תק-עב 2002(1), 5215 (2002)} התובע פוטר לאחר תום 11 חודשי עבודה.

התובע השתית את תביעתו לפיצויי פיטורים על העילה של פיטורים "בסמוך להשלמת שנת עבודה". מנגד, הנתבעת לא טענה טענה כלשהי, אף לא טענה חילופית, לעניין היעדר כוונה להתחמק מחובת תשלום פיצויי פיטורים.

לאור זאת, בית-הדין קבע, כי "בנסיבות אלו ולאור קביעתנו דלעיל "בדבר פיטורי התובע", הרי חלה החזקה על-פי סעיף 3 הנ"ל בדבר פיטורין במגמה להתחמק מתשלום פיצויים; ומשלא נסתרה החזקה - הרי זכאי התובע לפיצויי פיטורין".

4. פיטורים לאחר 8 חודשי עבודה
ב- ע"ב (ת"א) 35-3047/98 {שי אוסטרובסקי נ' קול הכפר, תק-עב 99(1), 892 (1999)} קבע בית-הדין, כי הודעת הפיטורים ניתנה בסיום חודש העבודה השמיני. לפיכך, סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים לא חל. בית-הדין הדגיש, כי מעדויות הצדדים עלה, כי לא היה מדובר בפיטורים שמטרתם התחמקות מתשלום פיצויי פיטורים.

5. פיטורים לאחר 9 חודשי עבודה
ב- ע"ע 420/06 {ליאוניד קוגן נ' כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ, תק-אר 2007(2), 153 (2007)} הופסקה עבודת העובד לאחר תשעה חודשים ושלושה שבועות.

המשיבה טענה, כי הביטוי "סמוך לפני סוף שנת העבודה ראשונה" משמעו פיטורים לאחר 11 חודשים ויותר. בית-הדין דחה טענה זו וקבע, כי יש לפרש את המונח "סמוך" בהתאם לנסיבותיו של כל עניין.

עוד קבע בית-הדין, כי "אין מקום לקבוע שסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים חל רק בתנאי שהעובד הועסק לפחות 11 חודשים, וייתכנו מקרים בהם עובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים, גם אם הועסק פרק זמן קצר יותר. אם מתברר, כי המעביד מעסיק עובדים בשיטת "הדלת המסתובבת", דהיינו: מעסיק עובדים לפרק זמן קרוב לשנה; מסיים את העסקתם ללא סיבה הקשורה לתיפקודם או לצרכי העבודה, אלא רק על-מנת להימנע מתשלום זכויות המגיעות לעובדים לאחר שנת עבודה מלאה {פיצויי פיטורים, דמי הבראה}; ומקבל עובדים חדשים במקומם, יש מקום לפסוק פיצויי פיטורים גם אם תקופת ההעסקה היתה קצרה מ- 11 חודשים. במקרה בו בית-הדין משוכנע, כי סיום העסקתו של העובד נעשה רק על-מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, והעובד הועסק פרק זמן של קרוב לשנה, יש תחולה לסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים גם אם העובד הועסק תקופה קצרה יותר מ- 11 חודשים".

לאור זאת, קבע בית-הדין, כי פיטורי העובד נעשו על-מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים ועל-כן זכאי הוא לפיצויי פיטורים.

ב- ע"ב (ת"א) 9292/06 {עימאד עבד אלרחמן נ' זיו החנוני ואח', תק-עב 2008(2), 3296 (2008)} קבע בית-הדין, כי "אף אם נקבע במחלוקת בעניין נסיבות סיום ההעסקה, כי התובע פוטר על-ידי הנתבעים, הרי שמשהועסק לתקופה של 9 חודשים בלבד, ממילא אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. המקרה דנן, אינו חוסה תחת כנפי סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 המאפשר לזכות את תובע בפיצויים חרף תקופת העסקה הפחותה משנה".

ב- ד"מ (ת"א) 1306/03 {אלון רחמים נ' מי-רז יחסי ציבור ופרסום בע"מ, תק-עב 2004(3), 3761 (2004)} קבע בית-הדין, "כי ספק בעניינו, האם הוצאת מכתב פיטורים לאחר 9.5 חודשי עבודה ואפילו 10 חודשי עבודה, יכולה להיחשב כפיטורים סמוך לפני שנת העבודה הראשונה, סיטואציה אליה כיוון סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים".

ב- תב"ע (יר') 35-860/97 {פחרי גולאני נ' גזגל 1993 בע"מ, תק-עב 98(2), 658 (1998)} התובע פוטר לאחר 9 וחצי חודשי עבודה. בית-הדין דחה את התביעה לפיצויי פיטורים שכן הוכח בפניו, כי פיטורי התובע היו קשורות הן בחקירה של גניבות הגז והן בנהיגה שלו את רכב החברה בו גרם לשתי תאונות דרכים.

6. פיטורים לאחר 10 חודשי עבודה
ב- ע"ב (ת"א) 8624/06 {לאוניד שכטר נ' חברת קרל ברג ייצור ושיווק נקניק ובשר (2000) בע"מ, תק-עב 2008(3), 2501 (2008)} התובע פוטר מספר ימים לאחר 10 חודשי עבודה. בית-הדין קבע, כי בנסיבות אלה, התובע לא יכול לחסות תחת סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים ולפיכך, התובע איננו זכאי לפיצויי פיטורים {ראה גם ד"מ (ת"א) 3748/07 צור גארי נ' טאק אסטרטגיות צמיחה בע"מ, תק-עב 2008(3), 3462 (2008) שידון בהמשך החיבור}.

7. פיטורים לאחר 11 חודשי עבודה
ב- ע"ע 122/03 {אבנר וקסמן נ' "אי.טי.סי" 24 מסביב לשעון ואח', תק-אר 2007(1), 88 (2007)} העובד פוטר לאחר 11 חודשי עבודה. המערער-העובד פוטר זמן קצר לאחר שנחתם עימו חוזה עבודה אישי. סיבת הפיטורים היתה היעדר שביעות רצון מתיפקודו ומסיבת צמצום כוח-אדם בחברה. בית-הדין קבע, כי המשיבות לא עמדו בנטל לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים ומשכך חזקה היא, כי הפיטורים נעשו כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

ב- ד"מ (ת"א) 6817/07 {אילנה פולובינצ'יק נ' י.מ.ר. קום, תק-עב 2008(3), 1903 (2008)} התובעת עבדה 11.5 חודשים עד שפוטרה מעבודתה. בית-הדין שוכנע במקרה זה, כי שיבוצה של התובעת לעבודה בשעות הבוקר, נעשה במועד שנעשה, על-מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. בנוסף, הנתבעת לא הצליחה להוכיח היפוכו-של-דבר ולסתור את החזקה הקבועה בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים ולפיכך, קבע בית-הדין, כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים.

ב- ע"ב (חי') 3469/99 {ירקוביצקי אולגה נ' אונופרייצ'וק אלכסנדר, תק-עב 2005(3), 8590 (2005)} קבע בית-הדין, כי "התובעת הועסקה אצל הנתבע במשך 11 חודשים, ברי כי לא השלימה את תקופת האכשרה המזכה בקבלת פיצויי פיטורים על-פי סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ומכאן שכבר מטעם זה, דין תביעתה לתשלום פיצויי פיטורים להידחות".

ב- תב"ע (ת"א) נו/35-3843 {טוגנטמן ישעיהו נ' צדוק, תק-עב 96(4), 450 (1996)} התובע פוטר לאחר שהועסק על-ידי הנתבעים 11 חודשים. בית-הדין קבע, כי הנתבע לא הוכיח את תיפקודו הלקוי של העובד וכן לא נתן כל הסבר משכנע מדוע המתין 11 חודשים אם לא היה מרוצה מהתובע. לאור זאת קבע בית-הדין, כי פיטורי התובע נעשו תוך מטרה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

8. פיטורים חמישה ימים לפני מלאות שנה לעבודתו של העובד
ב- ע"ב (ב"ש) 110400/98 {קינן אורי נ' פ.א.ר.א מוצרי, תק-עב 2001(1), 3822 (2001)} עבד התובע אצל הנתבעת שנה פחות חמישה ימים ופוטר בסמוך לסוף שנת עבודתו הראשונה. בית-הדין קבע, כי פיטורים כאלה אינם פוגעים בזכאות לפיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים ולכן, התובע זכאי לפיצויי פיטורים.

9. פיטורים עשרה ימים לפני מלאות שנה לעבודתו של העובד
ב- ע"ב (ת"א) 5089/00 {בן דוד רון נ' אינטרנט גולד - קווי זהב בע"מ, תק-עב 2002(2), 7056 (2002)} התובע פוטר עשרה ימים לפני מלאות שנה לעבודתו. הנתבעת טענה, כי התובע סירב לבצע את הוראת מנהל המכירות להכניס את רשימת הלקוחות לתוך מסד הנתונים של החברה.

מנגד, התובע איננו מכחיש כי סירב להוראה זו אולם טען, כי מטלה זו לא היתה בתחום תפקידיו.

בית-הדין קבע, כי "הפרת הוראה זו, בייחוד לאחר שהיתה מחלוקת בין הצדדים האם סוג זה של מטלה הינו בתחום תפקידיו של התובע, יש בה כדי להקים עילת פיטורים מיידית באופן המוכיח, "היפוכו-של-דבר" בגדר סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים. אני סבור, כי בנקודת הזמן בה פוטר התובע, דהיינו עשרה ימים לפני תום שנת העבודה הראשונה, על הנתבעת היה להצביע על עילה משמעותית הרבה יותר מהפרת ההוראה בה מדובר, על-מנת להרים את הנטל, כי הפיטורים לא נעשו כדי להימנע מפיצויי פיטורים. הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה" ולכן התובע זכאי לפיצויי פיטורים.

10. מתן הודעה מוקדמת בסמוך לסוף שנת העבודה
פיטורי עובד ללא מתן הודעה מוקדמת בסמוך לסוף שנת העבודה, מהווים ראיה כנגד המעביד לפיה הפיטורים נעשו מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים {ע"ע 122/03 אבנר וקסמן נ' "אי.טי.סי" 24 מסביב לשעון ואח', תק-אר 2007(1), 88 (2007)}.

ב- ד"מ (חי') 5182/07 {קורץ חנה נ' נגר אברהם בע"מ, תק-עב 2008(4), 78 (2008)} קבע בית-הדין, כי התובעת פוטרה מעבודתה ללא מתן הודעה מוקדמת. בית-הדין הדגיש, כי אם היתה ניתנת לתובעת הודעה מוקדמת, התובעת היתה משלימה את שנת עבודתה ומכאן שהיתה זכאית היא לתשלום פיצויי פיטורים.

ב- תב"ע (ת"א) מח/3-2702 {אלפסי יוסף נ' גסטטנר (ישראל), תק-עב 91(3), 198 (1991)} קבע בית-הדין, כי "משפוטר התובע סמוך לפני סוף שנת עבודתו הראשונה, ומשהנתבעת חבה במתן הודעה מוקדמת של חודש ימים, ומשעיתוי פיטוריו נעשה מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים, שכן התובע פוטר על אתר באשר אילו היתה ניתנת ההודעה המוקדמת בת חודש ימים הוא היה זכאי לפיצויים; בנסיבות אלה - אין הפיטורים פוגעים בזכאותו לפיצויים כאמור בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים; לפיכך, הוא זכאי לפיצויי פיטורים".

11. התפטרות עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה למול סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים
התפטרות של עובד עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה {בהמשך החיבור נעסוק בסוגיה זו}, איננה מזכה בפיצויי פיטורים מכוח סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים {ע"ב (ת"א) 10115/06 אנדרה אנרה נ' פלסים חברה לפיתוח ובניין בע"מ, תק-עב 2008(3), 3391 (2008)}.

12. סיבה ראויה לפיטורים
מחובתו של מעביד להוכיח לבית-הדין, כי היתה לו סיבה טובה וראויה כדי לפטר את העובד. הוכחת הסיבה כמוה כעמידה בנטל הראיה והפרכת החזקה הקבועה בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים.

13. שלילת רישיון נהיגה
ב- ד"מ (ת"א) 8446/06 {אוקנין שלומי נ' אדיר סחר בע"מ, תק-עב 2008(3), 2085 (2008)} נשלל רישיונו של התובע. התובע נמנע מלדווח על שלילת רישיונו לנתבעת. התובע נתן לאדם אחר, שאיננו עובד החברה לנהוג במשאית החברה. בית-הדין קבע, כי הנתבעת עמדה בנטל לסתור החזקה והוכיחה, כי פיטוריו של התובע נעשו מסיבה ראויה ולא נעשו במטרה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים. בנוסף, התובע הודה בחקירתו בבית-הדין, כי חודשיים לפני הפיטורים עלו טענות על טיב עבודתו אך בכל זאת לא פוטר.

14. אי-עמידה בקריטריונים שדורש המעביד
ב- ע"ב (ת"א) 10115/06 {אנדרה אנרה נ' פלסים חברה לפיתוח ובניין בע"מ, תק-עב 2008(3), 3391 (2008)} קבע בית-הדין, כי במקרה דנן התובע לא פוטר סמוך {עשרה חודשים ושלושה שבועות} למועד סיום עבודתו מהטעם שהנתבעת רצתה להימנע ממתן פיצויי פיטורים, אלא פוטר לאחר שלא עמד בקריטריונים שדרש המעביד.

ב- תב"ע (נצ') נז/35-544 {שמחה קפוזה נ' לידו כנרת בע"מ, תק-עב 97(2), 255 (1997)} התובע פוטר לאחר שהשלים למעלה מ- 11 חודשי עבודה. בדחותו את התביעה, קבע בית-הדין מפי כב' השופט חיים ארמון:

"פיטוריו של התובע היו על רקע הסכסוך בינו לבין הנתבעת שנבע מסירובו של התובע להשיט את הספינה בניגוד לתקנות הבטיחות. עניין זה הוכח בבירור, גם על-פי גרסתו של התובע. אנו משוכנעים כי אילו לא היה מתגלע הסכסוך בעניין זה, לא היתה הנתבעת בוחרת לפטר את התובע, למרות שהוא עמד להשלים את שנת עבודתו הראשונה אצלה.

21. התובע צדק (ואף הנתבעת היתה אנוסה להודות בכך) כאשר סירב להפר את תקנות הבטיחות ולהשיט ספינה עם צוות חסר, ופיטוריו על רקע זה לא היו יכולים להיות פיטורים בתום-לב.

בעניין זה מן הראוי להזכיר את הוראות תקנות הבטיחות המחייבות השטת כלי שייט עם מספר אנשי הצוות שנקבע לכך (תקנות 2, 4 ו- 5(8) לתקנות הבטיחות), והמטילות את האחריות על הפרת התקנות, גם על הקברניט באופן אישי (תקנה 106 לתקנות הבטיחות).

אילו היתה בפנינו תובענה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים על כך שהתובע פוטר בחוסר תום-לב ולא בדרך מקובלת, אנו סבורים שהיה עלינו לקבל אותה ולחייב את הנתבעת לפצות את התובע על הנזק שהיה מוכח לנו כנגרם בשל הפרת חובת תום-הלב.

אולם, התביעה שבפנינו הינה לתשלום פיצויי פיטורים, ולצורך כך אין אנו רשאים לסטות מהוראותיו של חוק פיצויי פיטורים. המחוקק בחר שלא להעניק זכאות לפיצויי פיטורים לעובד שפוטר סמוך לפני תום שנת עבודתו הראשונה כאשר הוכח (וכאן הוכח) שפיטוריו לא נעשו כדי להתחמק מתשלום פיצויי הפיטורים.

22. מסקנתנו, איפוא, היא שהתובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים, בשל כך שפוטר בטרם מלאה שנה לעבודתו אצל הנתבעת ובשל כך שהוכח שפיטוריו לא נעשו כדי להימנע מחובת תשלום פיצויי הפיטורים. כל זאת, למרות שפיטורי התובע לא היו נקיים מחוסר תום-לב, שכן התובע פוטר בשל סירובו להפר את תקנות הבטיחות."

15. חוסר שביעות רצון
ב- ע"ב (ת"א) 4261/05 {בורנדט סומקואן נ' מיכאל (מרקו) אביטל, תק-עב 2008(3), 1308 (2008)} קבע בית-הדין, כי התובע לא זכאי לפיצויי פיטורים מחמת העובדה, כי הפסקת עבודתו של התובע, במועד שנעשתה, נעשתה בשל חוסר שביעות רצון מתיפקודו ובשל כך שהתובע היה נוהג לשתות לשוכרה באופן שהשפיע על תיפקודו ועל יעילותו בעבודה, ובשל כך בלבד.

ב- ד"מ (ת"א) 1306/03 {אלון רחמים נ' מי-רז יחסי ציבור ופרסום בע"מ, תק-עב 2004(3), 3761 (2004)} קבע בית-הדין, כי התובע פוטר מעבודתו משיקולים ענייניים כגון חוסר שביעות מעבודתו של התובע ולא כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

ב- תב"ע (ב"ש) נז/35-1523 {אהרון רזיאל נ' א.מ.ג. בע"מ, תק-עב 98(1), 516 (1998)} קבע בית-הדין מפי כב' השופטת י' הופמן:

"א. הנתבעת טוענת בסיכום טענותיה, כי הסיבה לפיטורי התובע היו הפרות משמעת חמורות אולם הסיבה לשלילת פיצויי הפיטורים הינה העובדה כי לא סיים שנת עבודה. כן מוסיפה הנתבעת בסיכום טענותיה כי גם אם היה משלים שנת עבודה בגלל הפרות משמעת הנתבעת היתה שוקלת לשלול את הפיצויים (עמ' 10 לפרוטוקול). על-פי סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים 'פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו-של-דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים.

על-פי הפסיקה על המעביד להוכיח, כי מניעיו לפיטורים לא היה הרצון להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. אין המעביד חייב להוכיח, כי היה זכאי לפטר את העובד בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים.

במקרה הנדון התובע פוטר לראשונה ביום 01.01.97 בנסיבות שפורטו כ-"שיקולים מקצועיים". הנתבעת טוענת, כי מכתב פיטורים זה ניתן לתובע כי פוטר עקב קשיים בשיבוצו מאחר וביקש לצמצם באופן ניכר היקף עבודתו והתובע טוען, כי צמצום היקף משרתו נבע מתקנים הקשורים בנתבעת. גרסת הנתבעת אמינה במקרה הנדון, שכן התובע העיד שהוא זה שביקש את מכתב הפיטורים ולפיכך יש להסיק, כי העילה לפיטורים נעוצה היתה בתובע. אולם למרות האמור לעיל, הצדדים הגיעו לידי הסדר והתובע המשיך לעבוד בנתבעת למרות קבלת מכתב הפיטורים הנ"ל ועל כך אין חלוקים הצדדים, אולם באשר לנסיבות פיטוריו של התובע על-פי המכתב (נ/2), גרסת התובע אמינה מגרסת הנתבעת. התובע, לאחר שפוטר על-פי בקשתו, המשיך בעבודתו בנתבעת וטענת הנתבעת בדבר איחורים רבים ואי-הופעה לעבודה מספר פעמים בחודש ינואר 1997, לא הוכחה על-ידה. מעיון בכרטיסי העבודה ולו בחלקם התובע פרט שעות כניסתו למשמרת בכתב-יד, אולם חלקם של הכרטיסים חתומים ולו 3 כרטיסי עבודה מתוך ה- 5 שהומצאו לבית-הדין. יתרה-מזו, לא הוכחה הטענה בכתב ההגנה, כי התובע נעדר מספר פעמים ממשמרתו אלא מדובר בהיעדרות מיום 18.2.97, אשר ניתן להסיק, כי היעדרות זו 'היתה הקש ששבר את גב הגמל', אולם יצויין, כי היעדרות זו היתה למעשה לאחר שהתובע כבר פוטר מעבודתו על-פי גרסת הנתבעת במכתב (נ/2).

עקב מסקנתנו, כי הנתבעת מיהרה לפטר התובע סמוך לתום שנת העבודה הראשונה על-מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים עולה ממספר תנאים מצטברים. העובדה, כי הנתבעת לא השכילה להוכיח, כי ביום 04.02.97 שלחה לתובע מכתב ההתפטרות, הנתבעת לא השכילה להמציא אישור על משלוח בדואר רשום ומדובר במכתב בעל משמעות. יתרה-מזו, הנתבעת מעלה טיעונים לפיטורי התובע באשר לאי-הופעתו למשמרת ביום 18.02.97, היינו, טיעונים אשר ארעו למעשה לאחר שקיבלה, על-פי גרסתה החלטה לפטר התובע, עוד ביום 04.02.97. מנהל הנתבעת העיד, כי הנתבעת היתה מרוצה מעבודתו של התובע לכל אורך הדרך ולמעשה רק החל מינואר 1997 החלו הבעיות הנטענות כנגד התובע. תוכן מכתבי הפיטורים שניתנו לתובע אין בהם כדי לתמוך בטענת הנתבעת, כי התובע פוטר בגין עבירות משמעת חמורות לרבות היעדרויות. מכתב הפיטורים נושא תאריך: 04.02.97 מפרט, כי מדובר בפיטורים עקב צמצומים בכוח-אדם. לא הוכח, כי לתובע נשלח מכתב התראה על התנהגותו, ובשים-לב לעובדה כי מדובר בתובע אשר עבד תקופה ארוכה לשביעות רצון הצדדים. עוד יצויין, כי הנתבעת במכתבה מיום 16.04.97 (צורף לכתב התביעה בתיק נז/35-1523) מפרטת, כי השבת התובע לעבודה, לאחר פיטוריו בינואר 1997 נעשתה מתוך ציפיה כי לשיתוף פעולה וביצוע מהימן של העבודה ועובדה זו סותרת הטענה, כי עד לאותו מועד היתה שביעות רצון מלאה מעבודתו של התובע. כל אלה מביאים למסקנה, כי הנתבעת מיהרה לפטר התובע לפני תום שנת עבודתו הראשונה על-מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. לפיכך התובע זכאי לפיצויי פיטורים."

16. תיפקוד לקוי של העובד
ב- ע"ב (ב"ש) 2036/07 {כהן ערן נ' ניצנים אבטחה בע"מ, תק-עב 2008(2), 5679 (2008)} קבע בית-הדין, כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח, כי פיטרה את התובע בשל תיפקוד לקוי מצידו. בית-הדין הדגיש, כי במכתב הפיטורים לא ציינה הנתבעת כל סיבה לפיטורים וכי מכתב הפיטורים הינו לקוי.

מפסק-דין זה למדים אנו שני דברים:

האחד, על מעביד בעת הכינו מכתב פיטורים לכתוב במדוייק את סיבת הפיטורים, שאם לא יעשה כן, בעתיד ובמקרה ויתבע על-ידי העובד, ייתכן ולא יצליח להוכיח, כי פיטורי העובד לא היו ממניע התחמקות מתשלום פיצויי פיטורים;

השני, אם הנתבעת היתה מצליחה להוכיח, כי פיטרה את העובד בשל תיפקוד לקוי, תביעתו לפיצויי פיטורים, היתה נדחית.

ב- ע"ב (ת"א) 3017/07 {שמרית שאול נ' קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ, תק-עב 2008(2), 5697 (2008)} קבע בית-הדין, כי הנתבעת הצליחה להוכיח כי פיטוריה של התובעת נעשו על רקע תיפקודה ויחסי העבודה הלקויים שלה. בית-הדין הדגיש, כי גם התובעת עצמה הודתה בכך שהיא היתה עצבנית, דבר שהפריע לתיפקודה בעבודה.

ב- ד"מ (חי') 9844/99 {רן אוליאל נ' ביטחון לאומי בע"מ, תק-עב 2002(1), 4395 (2002)} קבע בית-הדין, כי הנתבעת לא סתרה את החזקה הקבועה בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים וזאת משני טעמים עיקריים:

האחד, לא הובאו עדויות על התיפקוד הלקוי של התובע. כמו-כן, אם תיפקודו של עובד לקוי, אין זה סביר שיבקשו ממנו לעבוד במשמרות כפולות;

השני, התובע עבד כמעט 11 חודשים ולא ניתן הסבר מניח את הדעת לבית-הדין מדוע נעשו פיטוריו דווקא במועד זה.

ב- דב"ע נה/3-44 {קרא איוב ואח' נ' חיה אופיר, תק-אר 95(1), 74 (1995)} קבע בית-הדין מפי כב' השופט י' אליאסוף:

"משהתברר כי למעשה עבדה המשיבה עשרה חודשים בלבד, נשען בית-הדין האזורי על העדויות שהושמעו (ראה פסקה 6 לעיל), וכן על אי-התייחסות בא-כוח המעביד לנושא זה בסיכומיו (ראה פסקה 7 לעיל)...

14. נראה לנו כי חומר הראיות שהיה לפני בית-הדין האזורי, מצביע על רקע פיטורים של המשיבה שעניינו הוא טיב עבודתה. תוצאה זו עולה מהמכתב ת/5, מהעובדה שהעבודה הופסקה מיידית, וכן מעדויות העדים מטעם המעביד. תוצאה זו פירושה כי הוכח ממכלול חומר הראיות, כי פיטורי המשיבה לא נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים.

15. לאור זאת, אנו מחליטים לקבל את הערעור בכל הנוגע לחיוב המעביד בתשלום פיצויי פיטורים, וזאת מאחר והמשיבה לא השלימה שנת עבודה אחת לפני פיטוריה. לעומת-זאת, נראה לנו כי החלטת בית-הדין בדבר תשלום ההודעה המוקדמת צריכה להישאר בעינה, מאחר ולא היו ראיות מספיקות בדבר שלילת זכותה של המשיבה לתמורת הודעה מוקדמת."

17. כוונה לפטר את העובד כבר בתחילת העבודה
ב- ע"ב (יר') 1878/00 {אורליה בן חמו נ' אריק מור, תק-עב 2002(2), 6305 (2002)} קבע בית-הדין, כי פיטורים בתום 11 חודשי עבודה, יראו אותם כפיטורים ב-"סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה". עוד קבע בית-הדין, כי "הנתבע טוען כי התכוון לפטר את התובעת כבר בחודש מרץ, ולא עשה כן רק בגלל בקשותיה של התובעת. כך עולה מדבריו הן בכתב התביעה והן בעדותו לפנינו (עמ' 4 לעיל). משכך, עלה בידי הנתבע לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 3 לחוק. לאור האמור לעיל נדחית תביעת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הבראה".

מפסק-דין זה עולה, כי בית-הדין יכול ויקבל טענת מעביד, כי השאיר את העובד לבקשתו וכי התכוון לפטרו כבר עם תחילת עבודתו, ולכן העובד איננו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. כמובן, שבית-הדין יקבל טענה זו רק בתנאי והמעביד יצליח להוכיח, כי אכן כך היו פני הדברים.

18. פיטורים עקב צמצומים
ב- ע"ב (חי') 2996/00 {לוי אברהם נ' האחים בן רחמים (צפון) בע"מ, תק-עב 2002(1), 4695 (2002)} קבע בית-הדין, מפי כב' השופט מיכאל שפיצר:

"פיצויי פיטורים
13. אין חולק, שהתובע פוטר מעבודתו בנתבעת, וכי תקופת העבודה היתה מיום 05.03.98 ועד ליום 04.02.99 (ת/1), מכאן שהתובע עבד בנתבעת 11 חודשים...

15. כעולה מהמכתב נ/1 כותבת הנתבעת, כי מאשרת היא שהתובע עבד עבורה "ופוטר עקב צמצומים". זהו הנימוק בו נאחזת היא כעילת הפיטורים. האם עלה בידיה להוכיח את טענה זו - ובכך לסתור את החזקה שבסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים?

16. תשובתנו לשאלה זו היא שלילית. למסקנה זו, אנו מגיעים מכמה כיוונים:

א. הודעה מוקדמת קצרה - התובע טוען שפוטר על אתר - וללא הודעה מוקדמת. גם הנתבעת מאשרת כי ניתנה לו הודעה של 'מספר ימים טרם פיטוריו' (סעיף 12 לכתב ההגנה וכן ראו עדות מנהלה עמ' 3).

פיטורי צמצום אינם מאופיינים בבהילות ובדחיפות אלא הם תוצאה של תהליך, שפיטורים מיידיים או התראה קצרה של מספר ימים, אינה מאפיינת אותם.

ב. היותו של התובע בתקופת אי-כושר - מטרתם העיקרית של פיטורי צמצום היא להפחית עלויות שכר ועלויות נילוות הכרוכות בהעסקת עובדים. אלא שבמקרה שלפנינו - הנתבעת לא חסכה מאום - שכן התובע היה בתקופת אי-כושר וקיבל דמי פגיעה מהמל"ל. מכאן שצמצום לא היה כאן, ומכל מקום ודאי שלא עלה בידי הנתבעת להרים את הנטל ולהוכיח שהפיטורים לא נעשו מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

ג. היעדר ראיות מצד הנתבעת - הנתבעת לא הביאה נתונים כלשהם על ירידה בפעילותה שהצדיקה את פיטורי התובע, לא הצביעה על פיטורים של עובדים נוספים וצעדי התייעלות וחיסכון המתחייבים מצמצום, ופרט לאמירתו של מנהלה, מר בן רחמים ש-'הסיבה לפיטורי התובע היתה צמצומם וגם לא הבאתי נהג אחר במקומו', אינה מניחה תשתית עובדתית לטענותיה.

17. מסקנתנו היא שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים."

19. התפטרות העובד
ב- ע"ב (ב"ש) 501/99 {סונגו ריקי נ' שירותי השומרים (1989) אבטחה, שמירה וניקיון בע"מ, תק-עב 2001(2), 32518 (2001)} קבע בית-הדין מפי כב' השופטת יהודית גלטנר-הופמן:

"ז. משהוכיחה התובעת, כי פוטרה מעבודתה, עובר הנטל לנתבעת להוכיח, כי אינה זכאית לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. הנתבעת בסיכום טענותיה, טוענת, כי במידה וימצא כב' בית-הדין, כי התובעת פוטרה מעבודתה, אין לפסוק פיצויי הלנה, שכן פיצויי הפיטורים לא שולמו בגין מחלוקת כנה. לחילופי חילופין נטען, כי נסיבות סיום עבודתה של התובעת לא היו קשורים בעובדה שהמועד עצמו היה סמוך לתום שנת עבודתה הראשונה, ובכך יש לסתור החזקה שבסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. בנסיבות המקרה הנדון, גרסת הנתבעת נקבעה כגרסה בלתי-הגיונית וסבירה, שכן לא הוכחה בפניה כל עילה להתפטרות התובעת ביום בו נטען כי כך עשתה, וכן גרסה זו לא נתמכה בעדות אשר הנתבעת יכולה היתה להביא בפניי, ולפיכך מסקנתי, כי הנתבעת לא סתרה את החזקה לפיה פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם, אם לא הוכח היפוכו-של-דבר, כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים.

ח. לפיכך, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים מאת הנתבעת בגין תקופת עבודתה מיום 01.01.98."

20. "מהפכת חצר"
ב- ע"ב (נצ') 1963/99 {סאמיה סולימאן נ' מועצה מקומית משהד, תק-עב 2000(3), 8399 (2000)} קבע בית-הדין מפי כב' השופט ס' חיים:

"ו) פיצויי פיטורים
(1) בא-כוח התובעת מתייחס בסיכומיו לסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, לפיו, פיטורים סמוך לסוף שנת העבודה יראו בהם כאילו נעשו בכוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

(2) בסיכומיו מתייחס בא-כוח התובעת לסיבת הפיטורים כדלהלן:
'התובעת פוטרה ללא כל הודעה מוקדמת על-ידי ראש הנתבעת הנוכחי וזאת כנהוג במהפכת חצר.' (ראה סעיף 1.4 לסיכומים)

(3) בסעיף 1.3 לסיכומים צויין כי התובעת התקבלה על-ידי ראש הרשות הקודם.

מכאן גם יש להבין הפעולה שננקטה על-ידי ראש הרשות הנוכחית, זאת על-פי האמור בסיכומי בא-כוח התובעת.

(4) עולה מהנ"ל שהסיבה לפיטורים לא באה לשלול מהתובעת פיצויי פיטורים אלא נבעה "ממהפכת חצר" בלשון הסיכומים, ואם זה המניע, אין מקום לתשלום פיצויי פיטורים."

21. הגשת דו"חות כוזבים על שעות העבודה
ב- תב"ע (ת"א) נז/35-148 {ירוס טל נ' דן אילון, תק-עב 96(3) 1545 (1996)} קבע בית-הדין מפי כב' השופטת א' סלע:

"ג. על-כן עלי לבחון אם הנתבע הוכיח כי לא פיטר את התובע על-מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים. מחומר הראיות שבתיק זה שוכנעתי שהנתבע פיטר את התובע לאחר שהיו בידיו הוכחות שהתובע הגיש דו"חות כוזבים על שעות עבודתו. אציין שתחילה חשד הנתבע שהתובע מגיש דו"חות כוזבים אך רק כאשר הנת' בדק בעצמו, במעקב שערך אחר שעות עבודת הת' במשך 3 ימים שונים ולא רצופים, וגילה שאכן הוגש לו דו"ח כוזב נ/1 ולאחר פניה ל-ת', הת' אכן תיקן את השעות - פיטר הוא אותו.

ד. משהצליח הנתבע להוכיח "היפוכו-של-דבר" כאמור בסעיף 3 לחוק, הנני קובעת עובדתית שהנתבע פיטר את התובע במועד שפיטרו מתוך שיקוליים ענייניים הקשורים בעבודת התובע ולא מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים.

ה. משנסתרה החזקה שבסעיף 3 לחוק לא קמה לתובע זכות לפיצויי פיטורים ועל-כן דין תביעתו לפיצויי פיטורים להידחות.

10. התוצאה, איפוא, שהתביעה נדחית."

22. היעדר הסכמה לחתום על טופס מיצוי זכויות
ב- תב"ע (ת"א) נב/3-1254 {שושן לוי נ' יובל כהן ואח', תק-עב 96(3), 1554 (1996)} קבע בית-הדין מפי כב' השופטת א' סלע:

"3. על-כן יש לבחון אם הנתבעים הוכיחו כי לא פיטרו את התובע על-מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים. מחומר הראיות שבתיק זה שוכנעתי שהנתבעים פיטרו את התובע מאחר שלא היה מוכן לחתום על טופס מיצוי זכויות עם העברת העסק לחברה הנת' 2 שהינה בבעלות הנתבע.

שוכנעתי שהנתבעים פיטרו את התובע במועד שפיטרו אותו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים - ועל-כן לא הוכח "היפוכו-של-דבר" כלשון סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים ויש להחיל את החזקה.

4. משלא נסתרה החזקה שבסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים הרי שקמה לתובע זכות לפיצויי פיטורים ועל-כן תביעתו לפיצויי פיטורים מתקבלת."

23. גרימת נזקים
ב- תב"ע (נצ') נה/35-13 {רוני עסיס נ' יאיר רחמים בע"מ, תק-עב 95(3), 122 (1995)} קבע בית-הדין בפני כב' השופט חיים ארמון:

"14. לגרסת הנתבעת, התובע פוטר עקב נזקים שגרם לנתבעת בעבודתו, כמתואר בעדויותיהם של עדי הנתבעת.

אינני מקבל גרסה זו, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן:

א. גרסתה של הנתבעת אינה מפורטת דיה. הנתבעת לא הוכיחה נזקים מסויימים שהתובע גרם לה, לא הביאה כל אדם מטעם מזמיני העבודה שיתמוך בעדות עדיה של הנתבעת, זאת למרות שמנהלה העיד כי 'אפשר להביא את האנשים לעדות'.

ב. הנתבעת לא הצליחה להבהיר מה היו למעשה המחדלים של התובע אלא רק העלתה טענה כללית כי מצידו של התובע 'היו טעויות' וכי מצד מזמיני העבודה היו פניות שלפיהן לא רצו לעבוד עם התובע, בתדירות שהלכה וגברה בקיץ.

ג. מי שהיה בקשר ישיר עם התובע מטעם הנתבעת, מר יוסי לוינשטיין, האחראי על ביצוע העבודות בנתבעת, לא מצא לנכון להודיע לתובע ולו פעם אחת על הטענות נגדו.

ד. גרסתה של הנתבעת בקשר לחומרת מחדליו של התובע, אינה עקבית;

(1) במכתב הפיטורים נאמר רק 'אי-התאמה מקצועית'.

(2) הפיטורים עצמם לא מנעו מהנתבעת להתכוון לשלם עבור התובע דמי הודעה מוקדמת בגין 15 ימים, כאמור בתלוש שהוכן ביום 02.09.94.

(3) במכתב בא-כוח הנתבעת מיום 29.09.94, נאמר כבר שהתובע פוטר עקב 'הפרות משמעת חוזרות ונשנות' (להן לא בא כל זכר בעדויות הנתבעת) 'ועקב נזקים כספיים כבדים' שהתובע גרם להם.

(4) בכתב ההגנה נאמר כי מחדליו של התובע שגרמו נזקים בלתי-הפיכים לנתבעת, הם שהביאו את הנתבעת לפטרו על אתר, בלא מתן הודעה מוקדמת (וזאת למרות שהנתבעת, כאמור לעיל, התכוונה לשלם לתובע דמי הודעה מוקדמת של 15 יום, ולמרות, שבמכתבו של בא-כוח הנתבעת נאמר כי ביום 15.8.94 ניתנה לתובע הודעה מוקדמת טרם פיטוריו שהיו אמורים להיכנס לתוקף ביום 31.08.94).

ייתכן כמובן שהנתבעת לא היתה מרוצה לחלוטין מעבודתו של התובע, אך עניין זה לא הביא אותה לפטר אותו בכל מועד אחר שקדם למועד פיטוריו ומועד פיטוריו, שהוא סמוך מאוד למלאת 11 חודשים לעבודתו אצל הנתבעת, אינו מוסבר על-ידי יחסה של הנתבעת לעבודתו של התובע.

סביר להניח שלו היתה הנתבעת משוכנעת שהיא תוכל לפטר את התובע במועד מאוחר יותר מבלי לשלם לו פיצויי פיטורים, היתה הנתבעת משהה את החלטתה ולא מפטרת את התובע בזריזות כה רבה.

הנתבעת לא הצליחה לדעתי להראות שפיטוריו של התובע במועד בו נעשו, לא נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים."

פיצויי פיטורים
15. סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כי פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה יראו אותם כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים, ואין הם פוגעים בזכות הפיטורים.

16. דעתי היא כי פיטורים שנעשו 4 ימים לפני תום 11 חודשי עבודה הם אכן 'פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה'. לפיכך, חל האמור בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, ומשהנתבעת, כאמור בסעיף 14 לעיל, לא הצליחה להוכיח את ההיפך, יש לראות את הפיטורים כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים ואין הם פוגעים בזכות לפיצויי פיטורים. לפיכך, זכאי התובע לפיצויי פיטורים.

17. אולם, התובע לא עבד שנה מלאה כך שאין חובה לחשב את פיצויי הפיטורים כאילו עבד שנה מלאה. הסכום אותו זכאי היה התובע לקבל כפיצויי פיטורים אמור להיות מחושב על-פי תקופת עבודתו בפועל, שהיא 10 חודשים ו- 27 ימים. מכאן שפיצויי הפיטורים להם היה התובע זכאי עם פיטוריו הגיעו לסך 4,014 ש"ח ולא כנטען על-ידי התובע."

24. סכסוכים רבים בין מעביד לעובד
ב- תב"ע (ב"ש) שן/3-543 {לוי יצחק נ' מטבחי זיו בע"מ, תק-עב 93(1), 31 (1993)} קבע בית-הדין מפי כב' השופט ב' אזולאי:

"מבחינה זאת, גם מעדות התובע עולה שזמן רב לפני הפסקת העבודה היו סכסוכים בין התובע ובין הנתבעת, התובע אף הודיע שישקול אפשרות להתפטר אם לא יוסדר העניין, וגם התובע לא העלה כל טענה שהוא פוטר מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

לאור זאת, נראה לי שניתן לקבוע על-פי העדויות שאכן הוכח "היפוכו-של-דבר", כאמור בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, היינו שהפיטורים לא נעשו מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

לאור זאת, אני דוחה את התביעה לפיצויי פיטורים."

25. עובד שנתקבל לתקופה מוגבלת
ב- תב"ע (ב"ש) שן/3-382 {חדד חיים נ' מקורות חברת מים, תק-עב 92(3), 396 (1992)} קבע בית-הדין מפי כב' השופט הראשי ב' אזולאי:

"5. במקרה זה היו הפיטורים בתוקף לאחר תקופת עבודה של 10 חודשים ו- 25 יום...

6. באשר לנסיבות הפיטורים, נראה לי שאכן הוכח שהפיטורים לא נעשו על-מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. התובע התקבל לעבודה לתקופה מוגבלת על-פי צרכי העבודה, כפי שעולה מהמסמך שנחתם על-ידי התובע, התובע לא הכחיש במהותו שחתם על המסמך, ואינני רואה כל סיבה להניח שחתימתו זוייפה.

הודעת הפיטורים הוכנה עוד ביום 19.09.88, ולאור זאת נראה לי שיש לקבל את גרסת הנתבעת שפיטורי התובע לא נעשו מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, ואני דוחה את התביעה לפיצויי פיטורים."

26. העסקת עובדי ניקיון
ב- עע"מ 9241/09 {שלג לבן 1986 בע"מ נ' עיריית אשקלון ואח', תק-על 2010(3), 206 (2010)} בית-הדין קבע, כי מעסיק, הנהנה מעבודתו של אדם, עלול חרף זאת לסיים את קשר ההעסקה אם לפי חישובו הרווח הכספי שהוא מפיק מאותו עובד נמוך מעלות הנשיאה בתשלומים הסוציאליים בהם הוא יחוב עם הזמן.

מצב זה אינו מאפיין דרך-כלל את העסקתם של עובדים חזקים, בעלי כוח שוק משמעותי. אך הוא נפוץ עד מאוד ככל שהדבר נוגע לעובדים חלשים, שאת מיומנותם המקצועית יכול לספק בכל עת עובד ותיק פחות, אשר טרם צבר זכויות. כאלה הם העובדים בענפי השירותים עתירי כוח-האדם, כענף הניקיון ודומיו. אין זה פלא, איפוא, כי יש מבין מעסיקיהם של עובדי ניקיון אשר בוחרים לאמץ, כשיטה, את סיומו של קשר העבודה בטרם מלאה לו שנה, במטרה להגדיל את הרווח הכספי שהם מפיקים. כשמדובר בהגשתה של הצעה למכרז ציבורי לשירותי ניקיון, שבו ממילא שולי הרווח הם נמוכים מאוד, תקף החשש שבעתיים.

כוחות השוק אינם יכולים לספק לכך מענה. נדרשת פעולה רגולטורית. דיני העבודה פיתחו מספר כלים להתמודדות עם מצב דברים מעין זה. כך, ממאן הדין להעניק תוקף לסיומו של קשר העבודה מקום בו קם יסוד למסקנה, כי עילתו בהימנעות מתשלום הזכויות הסוציאליות. סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1953 קובע חזקה ולפיה "פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו-של-דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים".

ההלכה הפסוקה הוסיפה על כך וקבעה, כי הוראה זו תיושם באורח מהותי, היינו, כי גם פיטורים שאינם סמוכים לתום השנה הראשונה אך הרקע להם הוא כוונה להימנע מתשלום, לא ישללו את חבות המעסיק {דב"ע נה/3-44 קרא נ' אופיר, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.02.95), בפסקה 11; ע"ע 122/03 אבנר וקסמן נ' אי.טי.סי 24 מסביב לשעון ואח', תק-אר 2007(1), 88 (2007)}; יצחק לובוצקי סיום יחסי העבודה 3-9 (2004)}.

בדומה נפסק, כי העסקתו של עובד לתקופה קצובה שלא בשל צורכי העבודה, אלא על רקע כוונה למנוע ממנו צבירת ותק וזכויות, אין בה כדי לשלול את זכאותו {ע"ע 420/06 ליאוניד קוגן נ' כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ, תק-אר 2007(2), 153 (2007)}.

אלו הם, כאמור, אמצעים אחרים, המיועדים להתמודד עם הימנעות מכוונת מנשיאה בחבות כלפי עובדים, אחרי שאירעה. אך עיקר מצוי בכלל המשפטי העולה מהם, ולפיו אין להכיר בסיומו של קשר העבודה בידי המעסיק כעילה להימנעות מקיום זכויותיו של עובד.

27. התובע פוטר לאחר כעשרה חודשים בשל התנהגותו ולא בשל ניסיון הנתבע להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ד"מ (ת"א) 32625-04-13 {חזי גמס שמש נ' טלה ג'ובס בע"מ, תק-עב 2014(4), 8444 (2014)} בית-הדין קבע, כי מטרת פיטורי התובע לא היתה הימנעות מתשלום פיצויי פיטורים, שכן התקבלה גרסת המעביד, כי פיטורי התובע היו על רקע סכסוך בין הצדדים, וללא כל קשר לניסיון התחמקות מתשלום פיצויים. אשר-על-כן, התביעה לפיצויי פיטורים, נדחתה.

28. התובעת התפטרה בשל הרעת תנאים - לא היתה כל מניעה, כי התובעת תמשיך לעבוד בנתבעת ויחסי העבודה יימשכו - התביעה התקבלה בחלקה
ב- סע"ש (ת"א) 36455-06-13 {נגר נופר אליה נ' מעון לתינוקות ולילדים קריית צאנז, תק-עב 2015(3), 5547 (2015)} התובעת, הועסקה כעובדת בנתבעת החל מיום 16.08.10.

תפקידה של התובעת היה מדריכה בפנימיה לקבוצה אשר מנתה 6-5 בנות בגילאים 13-11 שנים. לטענת התובעת, במסגרת תפקידה ביצעה משימות שונות כגון: השכמת הבנות, וידוא קבלת ארוחות והיערכות הבנות ליציאה לבתי-הספר, ליווי הבנות להסעות, וידוא ארוחת צהריים עם שובן, פיקוח על משמעת וסידור חדרי המגורים, הכנה ללימודים למחרת, פעילות חברתית בשעות הערב.

הנתבעת תיארה את תפקידה של התובעת כ"אמא קטנה" עבור מספר נערות במעון, עם מניין קטן של מטלות שכללו: פיקוח על השכמתן של הבנות והגעתן לארוחת הצהריים וכן מתן אוזן קשבת לבעיותיהן. לטענת הנתבעת, במהלך שעות הפעילות יכלה התובעת לעשות ככל העולה על רוחה, לרבות לאכול, להתקלח ולהתפלל ואף לעיתים לישון.

ביום 04.08.11 סיימה התובעת את עבודתה בנתבעת. סיום יחסי העבודה בין הצדדים נעשה עקב התפטרותה של התובעת.

התובעת טענה, כי היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים, בסך של 3890.25 ש"ח, שכר המינימום החודשי לתקופת עבודתה. לטענת התובעת, זכאותה לפיצויים הינה פועל יוצא מנסיבות עזיבת עבודתה ובהסתמך על פסיקות בית-הדין הארצי לעבודה ועל האמור בסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים. התובעת הפנתה לעניין זה, לסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים לפיו פיטורים בסמוך לפני סוף שנת העבודה הראשונה רואים אותם כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים.

התובעת הפנתה לתלוש שכר אוגוסט 2011 וטענה, כי הרכיבים שנרשמו בתלוש זה מוכיחים, כי השלימה שנת עבודה.

עוד טענה התובעת, כי לא אפשרו לה להשלים שנת עבודה ולחילופין, כי זכותה היתה להתפטר בדין מפוטר ולקבל פיצויי פיטורים על בסיס סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים.

הנתבעת טענה מנגד, כי התובעת אינה זכאית לפיצויים מאחר ולא התקיימו התנאים הנדרשים ליצירת הזכות, שכן הנתבעת הוכיחה, כי התובעת אינה זכאית להפרשי שכר מינימום. בנוסף, טענה הנתבעת, כי התובעת לא השלימה שנת עבודה מאחר ויחסי העבודה הסתיימו ביום 04.08.11.

עוד טענה הנתבעת, כי במהלך הדיון המוקדם, לאחר שבית-הדין הבהיר לתובעת, כי היא אינה זכאית לפיצויים, ביצעה התובעת שינוי חזית והעלתה טענה חדשה משולבת, לפיה הנתבעת מנעה ממנה להמשיך ולעבוד בנתבעת ובמקביל המשיכה לטעון, כי התפטרה מאחר והנתבעת סירבה לשלם לה שכר מינימום.
לטענת הנתבעת יש לדחות את טענתה זו של התובעת בהיותה שינוי חזית אסור ומאחר והתובעת לא התריעה בפני הנתבעת טרם התפטרותה, כי תתפטר אם לא יקוימו דרישותיה לשכר מינימום.

בית-הדין קבע, כי אין חולק בין הצדדים, כי התובעת סיימה לעבוד ביום 14.08.11 והתובעת לא השלימה שנת עבודה. כמו-כן אין חולק, כי התובעת התפטרה מעבודתה, אולם, התפטרות לפני תום שנה בעילה של הרעת תנאים מוחשית בעבודה, אינה מזכה בפיצויי פיטורין ואין הוראות סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורין חלות על נסיבות כאלה.

בית-הדין קבע בדחותו את טענות התובעת, כי לא היתה כל מניעה, כי התובעת תמשיך לעבוד בנתבעת ויחסי העבודה יימשכו. בהתאם יכולה היתה התובעת להתפטר מעבודתה במועד מאוחר יותר ולא היתה מחוייבת להתפטר במועד בו בחרה.

מהאמור לעיל עלה, כי המועד בו בחרה התובעת להתפטר נבע משיקוליה שלה. על-כן נקבע, כי אין התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים.

במקרה אחר {בו התביעה נדחתה}, ב- ד"מ (ב"ש) 21648-08-14 {אופיר בנימין נ' צייט אחזקות בע"מ, תק-עב 2014(4), 4479 (2014)} בית-הדין קבע, כי בחינת כל הראיות בתיק לימדה, כי העילה המרכזית בעטיה הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים היתה הפחתת ערך חצי שעה משכר התובע בשל הפסקה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי בעדותו בבית-הדין אישר התובע, שהנתבעת לא הסכימה לבטל את ההפחתה ובשל כך התובע לא יכול היה להמשיך לעבוד. בנוסף, ציין התובע עוד שורה של נושאים שהפריעו לו שלדעתו אינם בהתאם לחוק. דברים אלו חיזקו את המסקנה, כי התובע היה הגורם הדומיננטי בהבאת יחסי העבודה לסיומם.

לאור האמור לעיל, נקבע, כי התובע התפטר ולא פוטר, וכל שקרה לאחר-מכן, מכתב הפיטורים וההסכמה שהנתבעת תפטר את התובע, אינם משנים את מהות העניין שמי שביקש לסיים את עבודתו היה התובע.

בית-הדין הוסיף, כי הכלל הוא שהפסקה אינה נחשבת חלק מזמן העבודה אלא אם העובד נדרש להישאר במקום העבודה בזמן ההפסקה. לנוכח העובדה, כי התובע לא נדרש להישאר במקום העבודה בזמן ההפסקה ובפועל אף יצא ממקום העבודה, הרי שלא היה זכאי לשכר בגין ההפסקה. לפיכך, כדין הפסיקה הנתבעת לשלם לתובע את התשלום עבור חצי שעה.

כמו-כן, קבע בית-הדין, כי גם הטענות הנוספות של התובע במכתב שצירף לכתב התביעה אינן מהוות הרעת תנאים, שכן אי-תשלום הוצאות טלפון, אש"ל, נעליים, לא יוצר עילת תביעה לתובע, בהעדר מקור חוקי או הסכמי לכך. גם לא הוכח, כי התובע נהג בכלי רכב ללא רישיון, או כל פעולה אחרת.

לסיכום, קבע בית-הדין, כי משהתברר, כי התובע התפטר ולא סיים שנת עבודה, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים. כמו-כן, התובע לא התפטר מחמת הרעת תנאים.

עוד הוסיף בית-הדין, כי במועד בו נחתם המסמך על-ידי הנתבעת, מנכ"ל הנתבעת רצה לבוא לקראת התובע ולשלם לו פיצויי פיטורים. מצד שני, התובע חתם על המסמך, אך לא הסכים לתוכנו כעולה ממה שכתב בתחתית הדף השני והתובע אף חזר על כך בסיפא של מכתב התשובה שלו למכתב גמר חשבון אשר צורף לכתב התביעה. התובע ציין שלא חתם על הסכמה לאמור במכתב, כי חלק מהדברים לא נכונים.

התחייבות זו היתה מושתתת על כך שסיום יחסי העבודה יעשה ברוח טובה. התובע בפעולותיו השונות, השמיט את הקרקע תחת הסכמה זו. התובע הודה כי איים על הנתבעת שיפנה למס הכנסה ולמחלקת הנדסה בעיריית באר-שבע ויתלונן על תלושי שכר פיקטיביים ועבירות בניה והוא בפועל עשה זאת.

למותר לציין, כי בנסיבות אלו היתה הנתבעת זכאית לחזור בה מהסכמה לשלם לתובע פיצויי פיטורים ואין צורך אף להיכנס לטענות נוספות של הנתבעת המתייחסות לגילויים על התובע לאחר שסיים לעבוד, או לעובדה שלא עבד בחלק מתקופת ההודעה המוקדמת.

אשר-על-כן נקבע, כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים לאחר שנמצא כי היה זה הוא שבחר להתפטר, והנתבעת היתה רשאית לחזור בה מהתחייבותה לשלם לו פיצויי פיטורים לפנים משורת הדין.

במקרה אחר, ב- ד"מ (חי') 28808-11-12 {שי שריקי נ' צרכניה אגודה שיתופית של עובדי חברת החשמל לישראל בע"מ, תק-עב 2013(2), 7120 (2013)} בית-הדין קבע, כי לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים להכיר בתובע כמתפטר בדין מפוטר. התובע לא הצביע על הרעה בתנאי עבודתו.

עוד הוסיף בית-הדין, כי התובע לא הוכיח, כי גב' אוחיון צעקה עליו, העליבה אותו, זלזלה בו ואיימה עליו. אך גם במקרה שלשיטת התובע התפטר על רקע העלבתו על-ידי גב' אוחיון, הרי שאין די בתחושתו הסובייקטיבית של התובע, אלא היה עליו להוכיח תשתית עובדתית אובייקטיבית המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות בהן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו.

על העובד להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר עקב הרעה בתנאי עבודה או עקב נסיבות שביחסי עבודה בטרם יתפטר מעבודתו, כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה, יתקיימו דרישות החוק. בענייננו, התובע לא התריע על-כך שבאם ההרעה תימשך הוא יראה את עצמו כמי שזכאי לפיצויי פיטורים.

לפיכך, קבע בית-הדין, כי מכיון שהתובע התפטר מעבודתו, ולא בנסיבות שיש לראותו כמתפטר בדין מפוטר, הרי שלא קמה לו זכות לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת, ודין תביעות אלו להידחות.
29. היתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה של התובע {הלנת שכר} אך התובע התפטר בטרם השלים שנת עבודה בנתבעת - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ס"ע (חי') 14092-06-13 {ולדימיר פטשנצ'וק נ' אלטרנטיוויזיה בע"מ, תק-עב 2015(2), 7609 (2015)} נדונה תביעה לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות המגיעות לתובע לטענתו עבור תקופת עבודתו באלטרנטיוויזיה בע"מ וסיומה.

התובע הועסק בנתבעת כטכנאי ומתקין צלחות לוויין, מחודש דצמבר 2009 ועד נובמבר 2010. בין התובע לבין הנתבעת נחתם "הסכם התקשרות עם טכנאי שירות". התובע טען, כי לקראת מועד סיום עבודתו, הנתבעת הפסיקה להפנותו לביצוע עבודות והוא נאלץ להמתין בביתו ללא עבודה. עוד טען התובע, כי אי-הפנייתו לביצוע התקנות כמוהו כאקט של פיטורים. לחילופין, טען התובע, כי אי-תשלום שכר העבודה מהווה התנהלות כושלת של הנתבעת ולכן יש לראותו כמתפטר בדין מפוטר.

הנתבעת טענה, כי התובע התפטר מעבודתו מרצונו, ללא הודעה מוקדמת, ואינו זכאי לפיצויי פיטורים גם מהטעם שלא השלים שנת עבודה.

בית-הדין קבע, כי דין התביעה לתשלום פיצויי פיטורים להידחות. התובע העלה בתביעתו מסכת עובדתית אחת, ממנה ניתן להעלות מסקנות משפטיות חלופיות הנסמכות על גרסה עובדתית אחת. בענייננו, משנמצא שהתובע לא השלים שנת עבודה מלאה, לא התקיימו התנאים המקימים לתובע זכות לפיצויי פיטורים, בין אם מדובר בפיטורים עקב אי-אספקת עבודה ובין אם מדובר בהתפטרות עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה.

והוסיף בית-הדין, כי מהראיות שהובאו בפניו, הוכח שהתובע התפטר מעבודתו ולא פוטר. מעדות התובע עלה, באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי התפטר מעבודתו לאחר שלא סופקה לו עבודה ושכרו הולן. עסקינן, איפוא, בהתפטרות ולא בפיטורים.

אמנם, בפסיקת בית-הדין הארצי נקבע, כי פיגור חוזר ונשנה בתשלום משכורת מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות בהן אין לדרוש מן העובד להמשיך בעבודתו {דב"ע נג/ 3- 210 אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ, פד"ע כז 514; דב"ע נו/ 3- 299 אריה לוי נ' סומיה גונגזה (לא פורסם)}. בענייננו, לא יכול להיות ספק, כי שכרו של התובע לא שולם לו במלואו ובמועדו במשך חודשים רבים, ולכן מדובר בהרעה מוחשית בתנאי עבודה המצדיקה התפטרות תוך זכאות לפיצויי פיטורים. אלא שהוכח שהתובע לא השלים שנת עבודה, ולכן לא קמה לתובע זכות לפיצויי פיטורים.

למעלה מהדרוש בית-הדין הוסיף, כי הוראת סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים קובעת חזקה לפיה עובד שפוטר סמוך לסיום שנת עבודתו הראשונה יראוהו כאילו פוטר מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. בעניינו של התובע, לא זו בלבד שלא הועלתה, בשום שלב שהוא לאורך ההליך המשפטי, טענה שפוטר מתוך כוונה להתחמק מתשלום פיצויי הפיטורים, אלא שגם אם היה נקבע שהנתבעת לא סיפקה לתובע עבודה בפועל, ומדובר בפיטורים, הרי שגם במקרה כזה התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים מאחר שלא השלים שנת עבודה, וממילא לא ניתנה לנתבעים ההזדמנות להביא ראיות לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים.

לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי בהתפטרות עסקינן, והתובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מאחר שלא השלים שנת עבודה מלאה.

במקרה דומה, ב- תע"א (ב"ש) 1149-09 {מיכאל יורובסקי נ' ש.י.ל.ת י.ר.א בע"מ, תק-עב 2012(4), 14792 (2012)} בית-הדין קבע, כי התובע עבד בשירות הנתבעות החל מיום 01.06.07 ועד ליום 01.05.08, וסיום עבודתו היה לפני תום שנת עבודה מלאה, שכן עבודתו בנתבעות היתה במשך 11 חודשים. וביוזמתו של התובע.

עוד הוסיף בית-הדין, כי אין מחלוקת שהתובע התפטר מעבודתו מרצונו, וגם אם נאמר, כי יש לראות בהתפטרותו כדין מפוטר, הרי מאחר ועבד פחות משנה, אין מקום להחיל בנסיבות העניין את סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים ולהעניק לו פיצויי פיטורים.

לפיכך נקבע, כי משהתובע לא השלים שנת עבודה מלאה אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים ועל-כן תביעתו נדחתה ברכיב זה.

30. הנתבע לא הרים את הנטל לסתור את החזקה, כי פיטר את התובע כדי להימנע מלשלם לו פיצויי פיטורים - התביעה התקבלה בחלקה
ב- סע"ש (ת"א) 42612-05-13 {יעקב קובי מימון נ' אהרן אלסבוני, תק-עב 2015(2), 4848 (2015)} התובע טען, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים, כיוון שפוטר ללא כל סיבה ממשית, בסמוך לסיום שנת עבודה מלאה ופיטוריו נעשו כדי להתחמק מתשלום זכויות סוציאליות.

הנתבע טען, כי התובע פוטר לאחר 9 חודשים ומשכך, אינו זכאי לפיצויי פיטורים, מה גם שהתובע לא הוכיח, כי פיטוריו נעשו כדי להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים.

בית-הדין קבע, כי התובע פוטר בפועל, לאחר 10 חודשי עבודה. על-פי תצהיר התובע, פיטוריו הינם חלק משיטה של פיטורי עובדים לאחר 11-10 חודשי עבודה, כדי להמנע מתשלום זכויות הנצברות לאחר שנת עבודה.

את דבריו אישר שחם בתצהירו:

"23. אני זוכר גם שלקראת תום תקופת עבודתו אבי ושוהם (אחד מבעלי הנתבע - ש.מ.) לחצו עליי לפטר את קובי כדי שלא יגיע לשנת עבודה או אפילו קרוב לכך, ובפועל קובי פוטר על-ידי אבי רפאל.

24. אני התנגדתי וביקשתי להשאיר את קובי איתנו אולם אבי ושוהם הורו לי שלא להעסיק עובדים בכלל מעבר לשנה ולחצו לפטר את קובי."

אלא ששחם כלל לא העיד בפני בית-הדין, ועל-כן לא ניתן "משקל" של ממש לתצהירו, ודאי לאור העובדה, כי בעצמו היה "מנהל" לתובע, ומאידך, התובע לא פוטר כשיטה הנטענת, עם תום חצי שנת עבודה... להיפך, הרי תצהיר שחם הוגש גם על-מנת להוכיח את הבטחת הקידום לתובע {כששני ה"ארועים" נטענים לתקופת זמן סמוכה} מה שוודאי אינו מתיישב עם הרצון לפטרו סמוך להגיעו לשנת עבודה.

אלא ש"נעלם" מהנתבע, כי הנטל הוא עליו להפריך את החזקה שבסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים וכזה לא הורם על-ידי הנתבע. עוד הוסיף בית-הדין, כי הנתבע טען בסיכומיו, כי "נותרו עלומות נסיבות גניבת הכספים ומהכספת שהתובע עצמו רכש", ואכן, הגם שרכש התובע את הכספת והגם שהחזיק במפתח שלה - לא הוכח החשד והעיקר, לא הוּכחה סיבת הפיטורים וכזו לא צויינה במכתב הפיטורין! עם-זאת, בית-הדין קבע, כי יחסי הצדדים עלו על שרטון.

לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי משהנתבע לא הרים את הנטל לסתור את החזקה, זכאי התובע לפיצויי פיטורים, לפי תקופת עבודתו, הגם שנותר ספק אם אמנם פוטר על-מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים.

במקרה דומה, ב- ס"ע (חי') 40075-03-14 {עידן אלקובי נ' טוקותה בע"מ, תק-עב 2015(2), 792 (2015)} התובע, הועסק אצל הנתבעת, בבית-קפה "גרג" בקריון בין החודשים אוגוסט 2012 לאוגוסט 2013.

בית-הדין קבע, כי בכתב ההגנה נטען שהעבודה החלה ביום 01.09.12, כפי שמצויין בתלושי השכר. לא הוצגה בפני בית-הדין הודעה על תנאי העבודה, והמעסיקה אישרה, כי אין הסכם עבודה המסדיר את תנאי עבודתו של העובד. ומכאן, שמוטל על המעסיקה לסתור את טענת העובד באשר למועד תחילת העסקתו.
בנטל זה לא עמדה המעסיקה. מנהלה אף אישר אישר בעדותו, כי העובד קיבל הפרשי שכר בתלוש השכר עבור חודש ספטמבר 2012 בגין מספר ימי עבודה שבוצעו במהלך חודש אוגוסט 2012.

לפיכך, בית-הדין קבע, כי יש לקבוע כגרסת העובד, כי תחילת העסקתו היא ביום 11.08.12, כעולה מדו"ח הנוכחות לחודש זה.

העובד טען, כי הרקע לסיום עבודתו הוא אירוע מיום 16.07.13 בו במהלך המשמרת "קרתה תקרית עם אחת המלצריות" ובעקבות כך הודיעה לו מנהלת המשמרת, כי עליו לעזוב את המקום באופן מיידי. עוד טען העובד, כי פטיה התחמק מלענות לפניותיו, והוא לא הוזמן לבצע עוד משמרות. לאחר שלא קיבל מענה מספק לפניותיו ונאמר לו שיש להמתין מספר שבועות, מצא עבודה אחרת ביום 01.08.13. עוד טען העובד, כי גם לאחר מועד זה ניסה, גם באמצעות בא-כוחו, לתאם פגישה עם מנהל המעסיקה, אך זה לא הגיע לפגישות, לא מסר מכתב פיטורים ולא ערך לעובד גמר חשבון.

בנסיבות אלה טען העובד, כי יש לראות בהתנהלות המעסיקה כלפיו משום פיטורים ללא שימוע כדין וללא הודעה מוקדמת.

המעסיקה טענה, כי במהלך אותו אירוע מיום 16.07.13 התקוטט העובד עם אחת המלצריות במקום, השליך עליה סירופ ופגע בלקוחות המסעדה, שעזבו את המקום מבלי לשלם. העובד הודה בדבר בפני מנהליו וציין, כי "איבד שליטה", ומשכך נתבקש לקחת "כמה ימים להירגע", אלא שלמעסיקה התברר כי החל לעבוד במקום אחר.

בנסיבות אלה, טענה המעסיקה, כי העובד לא פוטר אלא התפטר והחל לעבוד במקום עבודה שהוא בגדר מתחרה. המעסיקה חלקה על כך, כי לעובד נאמר כי הוא מפוטר או מושעה מעבודתו, ומשכך לא היה מקום לערוך לתובע שימוע או למסור בידו מכתב פיטורים.
עוד טענה המעסיקה, כי ממילא במועד סיום העסקתו לא השלים העובד שנת עבודה בשירותה, ומשכך אין לחייבה בתשלום פיצויי פיטורים.

בית-הדין קבע, כי עדותו של העובד לפיה במהלך המשמרת מיום 16.07.13 נשלח לביתו לא נסתרה, והמעסיק אף אישר את קיומה של התקרית. כן לא נסתרה עדות העובד, כי מיום 16.07.13 ועד יום 01.08.13 לא נערכה אליו פניה לחזור ולהיות משובץ במשמרות אצל המעסיקה, והנתבעת אישרה עניין זה.

כמו-כן, המעסיקה אישרה, כי השיחות שנערכו לאחר האירוע מיום 16.07.13 בין העובד לפטיה נערכו ביוזמת העובד.

מעדות העובד עלה, כי נערכו בין העובד לפטיה שיחות וכי בשיחות אלה אכן נאמר לו שימתין פרק זמן לא מוגדר עד לתשובה לגבי שיבוצו במשמרות אצל המעסיקה. עדות העובד בעניין זה לא נסתרה, ומולה עמדה גרסה כללית מטעם המעסיקה לפיה היתה כוונה להשיבו לעבודה אלא שהתברר שהעובד כבר החל לעבוד במקום עבודה אחר. המעסיקה לא סיפקה כל פירוט כיצד כוונתה להשיב את העובד לעבודה סדירה באה לידי ביטוי, מה הוצע ומה נאמר לעובד לגבי מועד חזרתו לעבודה ושיבוצו במשמרות אצל המעסיקה.

אין מחלוקת כי גם לאחר יום 01.08.13, הוא המועד בו החל העובד לעבוד במקום עבודה אחר, לא נערכה אליו פניה מטעם המעסיקה על-מנת שיבהיר את מעמדו, מכתב המצהיר, כי המעסיקה רואה בהתנהגות זו משום התפטרות, ולא נערך לעבוד גמר חשבון של זכויותיו בגין תקופת עבודתו אצל המעסיקה.

מכלל האמור עולה, כי העובד אכן נדרש לעזוב את מקום העבודה, לא נמסר לו מידע מדוייק באשר למועד התחלת שיבוצו מחדש במשמרות ומעמדו אצל המעסיקה לא הובהר לו בכתב או בעל-פה במהלך התקופה 16.07.13 ועד 01.08.13 או אף לאחר-מכן.

בית-הדין קבע, כי הלכה היא, שמעשיו של המפוטר או המתפטר הם הקובעים אם במעשה של פיטורים מדובר או התפטרות, ולא הפרשנות שאחד הצדדים מייחס למשנהו. בנסיבות המקרה כאן, די בתשתית העובדתית כמפורט לעיל כדי לתמוך במסקנה, כי העובד לא ביקש לנתק את קשרי העבודה שלו עם המעסיקה.

בנסיבות בהן המעסיקה היא המפסיקה את עבודתו השוטפת של העובד ושיבוצו לעבודה, מוטל עליה הנטל להראות, כי יש בהתנהלותו של העובד משום התפטרות. בנטל זה לא עמדה המעסיקה.

לאור כל האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי יש לראות בהתנהלות המעסיקה משום פיטורים.

עוד הוסיף בית-הדין, כי כמועד סיום העבודה יש לראות את תאריך 01.08.13, הוא המועד בו החל העובד בעבודתו במקום עבודה אחר, ולאחר שנואש מהחזרתו לעבודה אצל הנתבעת. ומכאן, שתקופת העבודה לצורך חישוב הזכויות היא מיום 11.08.12 ועד יום 01.08.13.

כמו-כן, בנסיבות המקרה כאן, לאחר שנקבע, כי יש לראות בנסיבות סיום העבודה משום פיטורים, וכי הפיטורים בוצעו בסמוך להשלמת שנת עבודה ראשונה, הרי שמוטל על המעסיקה להראות כי אלה לא נעשו מתוך כוונה להימנע מתשלום הפיצויים.

בית-הדין קבע, כי גם בנטל זה לא עמדה המעסיקה. מעדות מנהלה עלה לכאורה, כי המעסיקה היתה מוכנה לשקול את המשך העסקתו של העובד לאחר תקופה מסויימת של "מנוחה", והמעסיקה לא נקטה בדרך של פיטורים מידיים בעקבות האירוע. ומכאן שיש להסיק, כי אין לייחס לאותו אירוע מיום 16.07.13 את המניע לפיטורים. בהעדר סיבה מניחה את הדעת להתנהלותה של המעסיקה ולפיטורים הרי שלא נסתרה החזקה הקבועה בדין באשר לפיטורים המבוצעים בסמוך להשלמת שנת העבודה הראשונה.

לפיכך, קבע בית-הדין, כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו אצל המעסיקה.

במקרה אחר, ב- ס"ע (יר') 23997-02-12 {ARAGAWI AMLESET ואח' נ' י.ב. שיא משאבים בע"מ ואח', תק-עב 2013(3), 13518 (2013)} התובעת הועסקה, כאמור החל מיום 25.06.10 ועד ליום 25.05.11. בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, חזקה על פיטורין שבוצעו בחודש ה- 11 להעסקה, כי בוצעו על-מנת להמנע מלשלם פיצויי פיטורין.

חזקה זו לא נסתרה. בית-הדין לא נתן אמון בגרסתה של הוד מפי מר דמיאן לפיה הפיטורין נבעו מבעיות שנתבררו ותלונות שהוגשו בקשר לחוסר תפקוד ושיחות רבות בטלפון. גרסה זו נסתרה בעדותו של מר ליברמן בתיק המאוחד ואף אינה מתיישבת עם ההגיון, שכן לא ניתן כל הסבר הכיצד בכל תקופת העבודה עם שיא לא הועלו טענות מעין אלה, והועלו לראשונה מיד בסמוך לאחר המעבר להוד.

בית-הדין קבע, כי מסתברת יותר גרסת התובעת, כי הפניה לקו לעובד לאור חוסר נכונותה של הוד להכיר בוותק שצברו העובדים אצל חברת שיא, היא שהביאה לפיטורין.

כמו-כן קבע בית-הדין, כי הפיטורין בוצעו במועד בו היו אסורים על-פי חוק עבודת נשים, ולו היו מבוצעים כדין היתה זכאית לפיצויי פיטורין, לפיכך זכאית התובעת לפיצויי פיטורין.

במקרה אחר, ב- ס"ע (ב"ש) 33009-09-11 {אריק קרן נ' מטליין בע"מ, תק-עב 2012(3), 2731 (2012)} בית-הדין קבע, כי הנתבעת לא שכנעה את בית-הדין, כי הפיטורים לא נעשו על-מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. גם בזימון לשימוע נכתב לתובע, כי בסוף חודש אפריל החליטה הנתבעת שלקראת סוף דצמבר היא תבחן הנתבעת את עתיד החברה. כאמור, התובע התחיל את עבודתו אצל הנתבעת בחודש מרס, כך שגם לפי לשון המכתב ניתן ללמוד שכבר מיד לאחר תחילת עבודתו של התובע החליטה הנתבעת לבחון את סיום העסקתו לפני תום שנת עבודתו הראשונה.

במקרה נוסף, ב- דמ"ש (ת"א) 40351-09-11 {איגור כורלמן נ' מוקד אמון ניקיון בע"מ, תק-עב 2012(2), 5753 (2012)} בית-הדין קבע, כי הפעם הראשונה שבה בדקה הנתבעת את תוכנת ה-GPS והסיקה ממנה שהתובע נמצא בשעות העבודה בחולון היתה כבר בחלוף ארבעה חודשים למן תחילת עבודת התובע.

לפיכך, לא היה ברור מדוע התובע לא פוטר באותו הזמן, ומדוע הנתבעת המשיכה להעסיק אותו.

בנוסף לכך, קבע בית-הדין, כי ישנו ספק גדול האם ביצעה הנתבעת שימוע כהלכתו, שבמהלכו הוצגו בפני התובע החשדות שהופנו כלפיו וניתנה לו האפשרות להגיב עליהם בטרם התקבלה החלטה סופית על פיטוריו. לו היתה התובעת עורכת שימוע שכזה, ומעלה את הדברים על הכתב, יתכן שהיה בכך כדי להוכיח את עילת הפיטורים, ולסייע בידי הנתבעת לסתור את החזקה שבחוק.

מכל האמור עלה, כי הנתבעת לא הוכיחה שפיטרה את התובע בעיתוי שבו פיטרה אותו משום שגילתה ששהה בשעות עבודתו בחולון, עיר מגוריו. החזקה הקבוע בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, לפיה פוטר התובע במועד שפוטר מתוך נסיון להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים, לא נסתרה.

ב- תע"א (ת"א) 3123-10 {עצמון רן נ' ט.י.ר.ן הנדסה בע"מ, תק-עב 2011(3), 11156 (2011)} בית-הדין קבע, כי הבהילות בה בוצע מהלך הפיטורים בנסיבות העניין מקים את החזקה, כי מועד מסירת הודעת הפיטורים היה קשור, ונקבע בהתאם למועד השלמת שנת העבודה הראשונה. חזקה זו לא נסתרה על-ידי הנתבעת, אשר בהתאם להוראות החוק, עליה הנטל להוכיח, כי לא היה כל קשר בין מועד פיטוריו של התובעת לבין מועד סיום שנת עבודתו הראשונה.

בית-הדין בחן את משך עבודתו של התובע בנתבעת בסיכומו-של-דבר {11 חודשים} מתוך שניתן משקל להיקף עבודתו מבחינת שעות העבודה, אשר עלה בהרבה על המקובל, וכן את העובדה, כי לא היה חולק על רמת המוטיבציה וההשקעה הגבוהה שלו במקום העבודה.

על רקע כל האמור לעיל, ובהתאם להוראות סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, קבע בית-הדין, כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 10,634 ש"ח.

31. התובעת התפטרה לאחר 11 חודשים אך טענה, כי פוטרה ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורים - התביעה נדחתה
ב- ד"מ (חי') 26977-08-14 {שירלי ממן נ' ניסים ניסן לוי, תק-עב 2015(1), 27028 (2015)} התובעת הועסקה כמוכרת בחנות צעצועים בשם "דובון צעצועים" במעלות, שבבעלות הנתבע מיום 24.12.12 ועד ליום 24.11.13, תקופה של 11 חודשים.

גרסת התובעת היא שביום 23.11.13 הודיע לה הנתבע על פיטוריה, וזאת על-מנת שלא לשלם לה פיצויי פיטורים. לטענת התובעת, הנתבע החתים אותה על מסמך ש"היא מוותרת על כל זכויותיה לרבות פיצויי פיטורים, מסמך זה נחתם תחת לחץ הנתבע ותחת האיומים שאם לא תחתום תסבול במקום העבודה ולא תקבל כל זכות.

גרסת הנתבע מנגד היא שביום 12.11.13 הודיעה לו התובעת "על רצונה לסיים את עבודתה בחנות הצעצועים כי מצאה עבודה אחרת אשר, לטענתה, הציעה לה תנאים טובים יותר". לפי הטענה, התובעת נתנה הודעה מראש על כוונתה לסיים את עבודתה, עבדה 12 ימי הודעה מוקדמת, וההסכם ביניהם נחתם מתוך רצון חופשי של שני הצדדים.
בית-הדין קבע, כי במחלוקת העובדתית בדבר נסיבות סיום העבודה, הוא העדיף את גרסת הנתבע אשר הותירה עליו רושם חיובי, על פני גרסתה של התובעת. עדותו של הנתבע היתה עקבית וסדורה, ואף נתמכה בחלקה בעדות התובעת.

לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי התובעת לא פוטרה מעבודתה כדי להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים, ולמעשה הוכח שהתובעת התפטרה מעבודתה. לכן נקבע, כי התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים {גם לא מכוח סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים}, והתביעה ברכיב זה נדחתה.

32. התובעת פוטרה מסיבה מוצדקת ולכן לא היתה זכאית לפיצויי פיטורים - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ד"מ (חי') 35688-07-14 {Prithi Kumari Ekanayaka Mudiyanslage נ' עזבון המנוחה טובה ברלינסקי ז"ל, תק-עב 2015(1), 25808 (2015)} התובעת, אזרחית סרי לנקה, הועסקה כמטפלת סיעודית של המנוחה, מיום 19.08.12 ועד ליום 23.07.13, תקופה של 11 חודשים.

התובעת טענה, שביום 23.07.13 ביקשה מהנתבעת תשלום דמי נסיעות לבית-החולים, הנתבעת שילמה לה 50 ש"ח והודיעה לה שעבודתה מופסקת כיוון שהמנוחה מועברת למוסד סיעודי.

הנתבעת טענה מנגד, כי היא לא פיטרה את התובעת, אלא שהאחרונה הפסיקה את עבודתה ביוזמתה. נטען עוד, כי מכורח הנסיבות ומצבה הרפואי הקשה של המנוחה לא היה מנוס מהעברתה למוסד סיעודי.

בית-הדין קבע, כי במחלוקת העובדתית בדבר נסיבות סיום העבודה של התובעת, הוא העדיף את גרסת התובעת אשר הותירה על בית-הדין רושם חיובי, על פני גרסתה של הנתבעת. עדותה של התובעת היתה עקבית וסדורה, ואף נתמכה בחלקה בעדות הנתבעת. מהעובדות שכלל לא היו שנויות במחלוקת, בצירוף ניתוח סבירות יתר העובדות ביחד עם הגיונם של הדברים, הגרסה העובדתית של התובעת עוררה אמון רב מזו של הנתבעת.

עוד הוסיף בית-הדין, כי התובעת המשיכה לטפל במנוחה גם בתקופה בה אושפזה, בעודה מתגוררת בבית המנוחה. התובעת הגיעה מדי יום לבית-החולים בתחבורה ציבורית.

עבודתה של הנתבעת הופסקה לאלתר, במהלך אשפוזה של המנוחה בבית-החולים וכשהוחלט להעבירה למוסד סיעודי. כבר אז לא היה צורך בשירותיה של התובעת כיוון שהנתבעת 1 שהתה בפיקוח ותחת טיפול הצוות הרפואי של בית-החולים.

לאור האמור לעיל קבע בית-הדין, כי הוכחה גרסת התובעת בנוגע לנסיבות סיום עבודתה אצל המנוחה, וכי התובעת פוטרה מעבודתה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי בנסיבות העניין, המניע לפיטורי התובעת היה מצבה הקשה של המנוחה. המנוחה אושפזה בבית-החולים בעקבות התדרדרות במצבה הרפואי. בהמלצת הצוות הרפואי, שסבר שהמנוחה חייבת להישאר בהשגחה רפואית, לא ניתן היה להשיבה לביתה, והמשפחה נאלצה להעבירה למוסד סיעודי.

בית-הדין קבע, כי היה טעם מוצדק לפיטורי התובעת, ולכן נסתרה החזקה שבסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים.

משנקבע, כי התובעת לא פוטרה מעבודתה כדי להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים, נקבע, כי היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, והתביעה ברכיב זה נדחתה.

עם-זאת, התקבלה טענתה החלופית של התובעת לפיה היא זכאית לפיצויים שהיו אמורים להיות מופרשים לקרן פנסיה.

33. סיום עבודתו של התובע נבע הלכה למעשה מהליכי סגירת החברה, ללא קשר לתפקוד הספציפי שלו, בסמוך להשלמת שנת עבודה - התביעה התקבלה
ב- ס"ע (יר') 35774-01-12 {גלעד דוד פרינס נ' תנובות ארצנו - שירותים ואחזקות בע"מ, תק-עב 2015(1), 15157 (2015)} התובע עבד כמנהל תפעול בנתבעת החל מיום 01.01.11 ועד ליום 23.10.11 מועד בו נותקו יחסי העבודה בפועל.

במחלוקת בין הצדדים עלתה השאלה, האם פיטוריו של התובע היו כדין, הן מבחינת הליך הפיטורים והן מבחינת הטעמים לפיטורים. בכלל זה, האם לתובע נערך הליך שימוע כדין והאם התובע פוטר בסמוך לתקופת אי-כושר על-מנת שלא ישלים שנת עבודה והנתבעת לא תידרש לשלם לו פיצויי פיטורים.

התובע טען, כי בתאריך 14.09.11 היה מעורב בתאונת עבודה, עת נפל על גבו כתוצאה מכתם שמן במטבח. על-פי תצהירו בהוראת הרופא שב לעבודה ביום 21.09.11 למרות הכאבים העזים. ומשאלה לא פחתו, קבע ביום 16.10.11 תור לאורתופד ליום 23.10.11 בשעות אחה"צ.

לטענתו בבוקר יום ה- 23.10.11 במהלך שיחת עבודה שגרתית שניהל עם מר שמחה ברמן במשרדי הקייטרינג סיפר לו על התור לאורתופד. לגרסתו כרבע שעה לאחר-מכן, הזמין אותו שמחה להצטרף אליו לקניון מעלה אדומים לשיחה שם הודיע לו בעל-פה על פיטוריו. לטענתו באותה שיחה הועלו בפניו לראשונה טענות בדבר פגמים בתפקודו כמנהל, טענות כלליות ולא ממוקדות.

באותו מועד, 23.10.11, ד"ר טויטו אורתופד של קופ"ח נתן לתובע אישור רפואי אשר הוארך מעת לעת עד למועד הגשת כתב התביעה ביום 18.01.12. עוד טען התובע, כי נוכח פיטוריו לאלתר נדרש להעביר את רכב החברה שברשותו לאחד העובדים ונסע עם מר ברמן לאורתופד.

התובע טען, כי לאחר פיטוריו פיטרה הנתבעת עובדים נוספים אך בהליך מסודר שכלל הזמנה לשימוע בכתב.

הנתבעת טענה, כי העירה לתובע על תפקודו לא אחת, ובשיחות הרבות העלו הצדדים הצעות שונות לשיפור בעבודת התובע. יתר-על-כן, בחודשיים האחרונים לעבודתו עבד מר ברמן בצמוד לתובע כדי לשפר את עבודתו. עוד טענה הנתבעת, כי יום לאחר התאונה בה החליק הגיע התובע לעבודתו כאילו לא קרה דבר.

לטענת מר ברמן, בתצהירו, השיחה מיום 23.10.11 נקבעה עם התובע מבעוד מועד ונערכה באופן מסודר מחוץ לחצרי התובע בה הומלץ לו לקחת מספר ימי חופש על חשבונה, כדי לשקול להסיק מסקנות ולהתאושש מהתאונה. משהתובע לא שוכנע וטען שאינו מוצא פגם בהתנהלותו, פוטר.

בית-הדין קבע, כי המסקנה המתבקשת היא, כי החברה נקלעה לקשיים ללא קשר לתובע, וכי פרט לתובע לכל העובדים האחרים נשלחו מכתבי שימוע ונעשו פיטורים כדין לרבות תשלום פיצויי פיטורים.

עוד הוסיף בית-הדין, כי משסיום עבודתו של התובע נבע הלכה למעשה מהליכי סגירת החברה, ללא קשר לתפקוד הספציפי שלו, בסמוך להשלמת שנת עבודה, משמעות הדברים, היא שהתובע היה זכאי לפיצויי פיטורים אף אם לא השלים שנת עבודה מלאה.

יתר-על-כן, בניגוד להתנהלות של הנתבעת כלפי שאר העובדים במשלוח מכתב שימוע ובליווי יעוץ משפטי, במקרה של התובע, מיהרה הנתבעת ככל הנראה על-מנת להימנע מתשלום הפיצויים, לפטרו בלא שימוע, בהודעה בעל-פה, בבית קפה לאחר שנפגע בעבודה.

בנסיבות אלה מתקיימת הפסיקה, אותה הוכיח התובע, כי פיטוריו נעשו בעת שנעשו ובדרך שנעשו כדי להימנע מחובת תשלום הפיצויים.

לאור האמור, קבע בית-הדין, כי הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 10,800 ש"ח.

34. עיתוי הפיטורים וההליך המזורז שננקט הצביעו על כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים - התביעה התקבלה
ב- סע"ש (ת"א) 34762-11-12 {עינבל בן משה נ' מייקל הנדסה בע"מ, תק-עב 2015(1), 15328 (2015)} התובעת העידה, כי התקבלה כסטודנטית וביקשה מסגרת עבודה גמישה. זאת מאחר שהיא למדה אז פרסום ותקשורת שיווקית, היו לה מבחנים, עבודות סמינריוניות ופעילות בשטח שדרשו ממנה להיעדר רבות מהעבודה. לדברי התובעת היא הבהירה את הדברים בראיון העבודה.

התובעת אישרה, כי יתכן שהיו ימי היעדרות {לצרכי לימודים} לאחר שהיתה בחופשת מחלה וכן שהיו ימים קבועים בהם יצאה יותר מוקדם {בשעה 16:00 במקום ב- 17:00} אך היה זה באישור של חוה.

כמו-כן, התובעת נעדרה עקב מחלה מיום 01.07.12 עד 05.07.12. הנתבעת טענה במהלך הדיון, כי סברה שלא היתה הצדקה להיעדרותה של התובעת במשך כל השבוע עקב מחלה. אולם, התובעת הגישה אישור מחלה כדין בגין תקופה זו ובית-הדין קיבל אותו כאמין, בהתאם להוראות חוק דמי מחלה והתקנות על-פיו.

בית-הדין קבע, כי אין חולק שביום 08.07.12, שבו חזרה התובעת לעבודה, חוה זימנה אותה ל"שימוע" בו במקום. טרם השימוע לא ניתן לתובעת הסבר לגבי הטענות כנגדה ואף לא ניתנה לה כל הזדמנות להתכונן לשימוע.

בית-הדין קבע, כי אכן היתה אי-שביעות רצון של חוה מההיעדרויות החוזרות של התובעת ואי-קיום של שעות העבודה כפי שנקבעו בהסכם, אף ייתכן, כי לא היתה שביעות רצון מלאה מהיקף המכירות של התובעת.

אלה טענות לגיטימיות של מעסיק כלפי עובד, שמאפשר לשקול לסיים את חוזה העבודה. למרות זאת, כאשר ישנן טענות כלפי העובד, חובתו של המעסיק היא להעלות אותן מול העובד ולאפשר לו להשמיע את דברו ולשכנעו, כי יש הצדקה להמשיך את יחסי עובד-מעביד תקופה נוספת.

במקרה שלפנינו ניכר מן הראיות שנשמעו, כי כבר התגבשה אצל הנתבעת החלטה לסיים את עבודת התובעת כאשר היא יצאה לחופשת מחלה {ואף ייתכן שקודם לכך}. הנתבעת, שהיתה מודעת לחובה לקיים שימוע, "זירזה" את ההליך, שהיה פורמאלי בלבד, במטרה להביא לסיום עבודת התובעת כמה שיותר מהר.

פיטוריה של התובעת היו ביום 08.07.12, בזמן שהשלימה 11 חודשים ו- 8 ימי עבודה.

בית-הדין קבע, כי מדובר ב"סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה". לנתבעת היו אמנם טענות כלפי התובעת, אך עיתוי הפיטורים וההליך המזורז שננקט מצביעים ללא ספק על כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. כך שלא רק שלא נסתרה החזקה הקבועה בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים אלא שהיא חוזקה בהתאם לראיות: עדותה של חוה, פרוטוקול ה"שימוע" ומכתב הפיטורים שנמסר לתובעת.

לאור האמור לעיל קבע בית-הדין, כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בגין תקופת העבודה.

35. התובעת התחילה לעבוד בגיל 62 ופרשה בגיל 67 ולכן מדובר במתפטרת בדין מפוטרת לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים - חילופי בעלים בעסק - התביעה התקבלה
ב- סע"ש (יר') 4450-01-12 {ג'ון יפה נ' רז מטמון קשרי לקוחות בע"מ, תק-עב 2014(4), 25022 (2014)} התובעת התחילה לעבוד במקום עבודה לאחר שמלאו לה 62 שנה, הוא הגיל שבהגיע אליו זכאית היא לפרוש מעבודתה בהתאם לחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004.

התובעת התפטרה מעבודתה בסמוך להגעתה לגיל 67 שנה, הוא גיל פרישת חובה. כלומר, הגיל שבהגיעה אליו ניתן לחייב עובדת {וגם עובד} לפרוש. האישה ביקשה ממעסיקתה, כי עם פרישתה ישולמו לה פיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים, הקובע, כי עצם ההתפטרות בשל גיל הפרישה דיה ותחשב כפיטורים.

המעסיקה סירבה לשלם בטענה, שאישה המתחילה את העסקתה לאחר הגיעה לגיל הזכאות לפרישה אינה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בהתאם לחוק פיצויי פיטורים.

דא עקא שפועל יוצא מעמדת המעסיקה הוא הבחנה בזכאות לפיצויי פיטורים בין אישה לגבר, שכן גיל פרישה לגבר הוא 67 ועל-כן לשיטת המעסיקה גבר שיחל לעבוד בגיל 62 ויפרוש בגיל 67 דווקא ימצא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.

בית-הדין קבע, כי פרשנות המזכה את התובעת בפיצויי פיטורים עולה בקנה אחד עם התכלית שביסוד סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים. כמו גם עם עקרון השוויון בין המינים ואיסור ההפליה על בסיס מין. מקדמת היא אף את זכות האדם של נשים להמשיך ולהשתלב בשוק העבודה כרצונן עד גיל פרישת חובה, ואף לאחריה בהסכמת המעסיק, כאשר הן נושאות בתרמילן את כל אגד הזכויות מכוח חקיקת המגן, לרבות הזכות להתפטר בדין מפוטרת בפרישתן הסופית משוק העבודה.

משנקבע, כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, בית-הדין בחן את רציפות עבודתה של התובעת בנתבעת כדי לקבוע את שיעורם. זאת על רקע עמדת הנתבעת ולפיה התובעת התקבלה לעבודה אצלה רק ביום 01.01.10 בסמוך להעברת הבעלות ב"תבלין" לידיה.

בית-הדין ציין, כי במועד הרלבנטי להליך זה טרם נחקק סעיף 1(ב) לחוק פיצויי פיטורים שעניינו חילופי מעסיקים. מכל מקום לשון החוק מלמדת בברור, כי אם התקיימו בין צדדים יחסי עבודה ורציפות בעבודה בת שנה אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד, תחול חובת תשלום פיצויי הפיטורים על "מעסיקו שפיטרו" ובענייננו הנתבעת.

מהמסכת הראייתית שנפרשה לפני בית-הדין נקבע, כי עם חילופי הבעלות המשיכה התובעת לעבוד בחנות ללא כל שינוי עד למועד התפטרותה והסכימה לכך. כך, אין מחלוקת בין הצדדים, כי התקיימה רציפות בעבודה הן אצל המעסיקה הקודמת והן בנתבעת העולה על שנה. על-פי קביעת בית-הדין שלעיל התובעת התפטרה "בדין מפוטרת" מהנתבעת ועל-כן הנתבעת היא שצריכה לשאת בתשלום פיצויי הפיטורים בגין כל תקופת העבודה בחנות וכבר מטעם זה דין טענות הנתבעת להידחות. אך ברור הוא שלרישום בתלושי השכר של התובעת ולפיו התובעת החלה עבודתה אצל הנתבעת רק בתחילת שנת 2010 אין כל נפקות לעניין זה.

36. הפיטורים נבעו מהצורך לצמצם את מצבת כוח האדם - התביעה נדחתה ברובה
ב- סע"ש (יר') 20422-07-12 {אולגה טליאטניק נ' ליימן שליסל בע"מ, תק-עב 2014(4), 23528 (2014)} בית-הדין קיבל את טענת הנתבעת לפיה הפעם הראשונה בה התובעת טענה לפניהם, כי היא עברה טיפולי פוריות היתה במכתבו של בא-כוח התובעת לנתבעת מיום 04.05.12.

על יסוד האמור, בית-הדין דחה את תביעת התובעת לפיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שכן בהיעדר ידיעה של הנתבעת אודות טיפולי הפוריות של התובעת, ממילא לא ייתכן שפיטוריה היו "מחמת" טיפולי הפוריות.

מעבר לכך, בית-הדין קיבל את טענת הנתבעת, כי פיטוריה של התובעת היו מחמת צמצומים, כפי שנכתב במכתב הזימון לשימוע עוד ביום 15.12.11, והתקבלה גם עדותו של מר אביגדור בעניין המעבר של רשת הריבוע הכחול לסדרנות עצמית, שהביא לצמצום הצורך בסדרניות בנתבעת.

בהתאם לכך, בית-הדין החליט לדחות את תביעת התובעת לפיצוי בגין הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי הוא אינו נדרש להכריע בשאלה האם תקופת עבודתה של התובעת באמצעות חברת כוח-האדם "פול סרוויס" נחשבת כחלק מתקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת. אפילו נניח שהדין עם התובעת בשאלה זו, הוכח, כי מטרת פיטוריה של התובעת, אשר הרצון לבצעם היה קיים עוד באמצע חודש דצמבר 2011, לא היה מתוך כוונה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים, אלא בשל הצורך לצמצם את מצבת כוח האדם.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע, כי דין תביעת התובעת לפיצויי פיטורים לפי סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים - להידחות.

לעומת-זאת, ב - דמ"ש (חי') 4584-08 {אזולאי רותי נ' א.א. שרותים ש.א (2007) בע"מ, תק-עב 2009(2), 6597 (2009)} בית-הדין קבע, כי אף לו היה מקבל את הגרסה, כי התובעת פוטרה על רקע "צמצומים" ו"מצב העסק" {וכאמור, על-פי קביעתו של בית-הדין, זו לא הוכחה לכשעצמה}, לא הוכיחה הנתבעת, כי היה צורך ממשי והכרח לפטר את התובעת דווקא כחודש וחצי בטרם מיצתה שנת עבודה וכי לא ניתן היה לדחות את עיתוי הפיטורין.

לעניין אחרון זה לכשעצמו לא הובאו תימוכין כלשהם, וגם בכך די לקביעה, כי הנתבעת לא הוכיחה "היפוכו-של-דבר", מה גם במצטבר לכל האמור לעיל.

לאור האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורים.

37. פיטורי התובע היו בשל תפקודו הלקוי - התביעה התקבלה בחלקה
ב- סע"ש (יר') 17919-07-12 {עובד רחמים נ' יצחק ביטון, תק-עב 2014(4), 3105 (2014)} תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבע היתה תשעה חודשים וארבעה ימים.

בית-הדין קבע, כי פיטורים אלה אינם בגדר "פיטורים בסמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה", כאמור בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים {ע"ע 154/10 קלרה שניידר נ' ניצנים אבטחה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.05.11)}.

מעבר לכך, בית-הדין הוסיף, כי מטרת פיטורי התובע לא היתה הימנעות מתשלום פיצויי פיטורים. פיטורי התובע היו בשל תפקודו הלקוי, שהתבטא באיחורים בביצוע משלוחים והתנהגות בעייתית כלפי לקוחות, וכן מקרים חוזרים ונשנים של נזק שנגרם לרכוש החברה בהם התובע היה מעורב.

במקרה אחר, ב- ס"ע (יר') 20604-10-10 {אלעד וקנין נ' חברת נטו אינווסטמנט בע"מ, תק-עב 2014(3), 8946 (2014)} התובע פוטר לאחר עשרה חודשי עבודה ועשרה ימים, ועלתה השאלה האם פיטוריו לאחר כעשרה חודשי עבודה נחשבים "סמוך" לפני סוף שנת העבודה הראשונה, אם לאו. חוק פיצויי פיטורים שותק בכל הנוגע להגדרת המונח "סמוך" שבסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים.

בית-הדין קבע, כי בעניין שלפנינו, אין אנו חייבים להכריע בשאלה האם פיטורים כעבור עשרה חדשי עבודה, נחשבים "סמוך" לפני סוף שנת העבודה הראשונה, או לא. השאלה העיקרית היא מה היה הרקע לפיטוריה של המשיבה. כלומר, גם אם מטעם כלשהוא חלו הוראות סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, האם הוכח, כי הפיטורים לא נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים, אלא שהם היו על רקע אחר.

מגמה זו אושרה בפסיקה מאוחרת של בית-הדין הארצי לעבודה ע"ע 122/03 {אבנר וקסמן נ' אי.טי.סי 24 מסביב לשעון ואח', תק-אר 2007(1), 88 (2007)}, ואושרה לאחרונה על-ידי בית-המשפט העליון עע"מ 9241/09 {שלג לבן 1986 בע"מ נ' עיריית אשקלון ואח', תק-על 2010(3), 206 (2010)}.

לאחר שבחן את הראיות והעדויות שהובאו לפניו, בית-הדין קבע, כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה לסתור את החזקה. הנתבעת הוכיחה, כי בתקופת עבודתו של התובע התקבלו אצלה תלונות בכתב מהאוניברסיטה על תפקוד לקוי של הקפיטריה שהיתה בניהולו של התובע ואף התקיימה פגישה בין מר אורון מנהל הנכסים של האוניברסיטה ועו"ד ענת טל, היועצת המשפטית של האוניברסיטה, לבין מר להב, שעיקריה הועלו על הכתב.

התלונות שהתקבלו אצל הנתבעת היו בקשר לשעות הפעילות, רמת הניקיון, אי-זמינות טלפונית {משרדים שניסו לבצע הזמנות בטלפון נתקלו באי-מענה והעברה לתא קולי}, שירות בלתי-מקצועי, חוסר אדיבות ואי-התקנת מנדף למניעת ריחות מטרידים.

התובע טען בתצהירו ובעדותו בבית-הדין, כי התלונות היו בעניינים שאינם בשליטתו או אחריותו, ואולם מהראיות שהובאו לפני בית-הדין עלה, כי למעט שני עניינים, התקנת מנדף למניעת ריחות מטרידים ושעות הפעילות, כל התחומים היו בתחום אחריותו של התובע.

מהראיות והעדויות שהובאו לפני בית-הדין עלה, כי פיטורי התובע נעשו משיקולים עניינים ומקצועיים ולא מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי הפיטורים. אשר-על-כן, התביעה לפיצויי פיטורים נדחתה.

במקרה אחר, ב- דמ"ש (יר') 14092-10-11 {סובחי אבו פרחה נ' נדב ברזאני, תק-עב 2012(3), 7197 (2012)} בית-הדין קבע, כי פיטורי התובע לא היו בשל כוונת התחמקות מתשלום פיצויי פיטורים.

עוד הוסיף בית-הדין, כי לאחר תקופת עבודה שבה התובע התנהג באופן בעייתי בכל הנוגע לניהול יחסי העבודה עם הנתבע בתום-לב, ההחלטה על פיטורי התובע נבעה מהכרתו של הנתבע, כי לא ניתן להמשיך להעסיק את התובע על רקע ההיעדרויות המרובות של התובע, אשר התובע הרבה לעשות בהן שימוש לצורך קידום דרישותיו לשיפור תנאי העסקתו. בהתאם לכך, בית-הדין דחה את התביעה לפיצויי פיטורים.

במקרה אחר, ב- דמ"ש (חי') 38679-07-11 {ח'אלד מיעארי ואח' נ' פרפקט דלתות וחלונות בע"מ, תק-עב 2012(3), 5573 (2012)} בית-הדין קבע, כי בנסיבות המקרה, פרפקט לא פיטרה את התובעים סמוך לסיום השנה על-מנת להימנע מלשלם להם פיצויי פיטורים, אלא פיטרה אותם משסברה, כי אינה יכולה להמשיך ולסמוך עליהם, עקב התנהגותם ועבירת המשמעת החמורה שעברו, ועל-מנת להרתיע את יתר העובדים, לבל ינהגו כפי שנהגו התובעים. משכך החזקה שבסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים נסתרה ונקבע, כי אין התובעים זכאים לפיצויי פיטורים, משלא השלימו שנת עבודה מלאה.

במקרה אחר, ב- תע"א (ת"א) 2193-10 {שיפרטו דורון נ' אלשיך הנדסה בע"מ, תק-עב 2012(3), 13046 (2012)} בית-הדין קבע, כי סיבת הפיטורים בזמן אמת נבעה מחשד הנתבעת לנטילת כספים, ואין מדובר בפיטורים לפני סיום שנת עבודה מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים. כפועל יוצא מכך ומשהתובע טרם השלים שנת עבודה אחת בנתבעת, נקבע, כי לא קמה זכאות לקבלת פיצויי פיטורים.

במקרה אחר, ב- דמ"ש (יר') 30560-02-11 {יגאל פריידיסמן נ' שחק אבטחה בע"מ, תק-עב 2011(3), 11350 (2011)} הנתבעת טענה, כי פיטוריו של התובע נעשו בשל אי-הקפדה מצד התובע על ההוראות בביצוע עבודתו. עד הנתבעת, מר בועז אליהו שהינו אחראי כוח-אדם בנתבעת העיד, כי הגיעו לנתבעת תלונות על כך שהתובע אינו נועל נעליים ואינו בודק את כל הנכנסים לסופרמרקטים בהם הוצב.

בית-הדין קיבל את העדות, הואיל והתובע לא הכחיש אותה ואף אישר אותה באופן מסוייג בתחילת עדותו.

לפיכך, קבע בית-הדין, כי גם אם פיטוריו של התובע נעשו "בסמוך" לסיום שנת העבודה, הנתבעת הרימה את הנטל שהיה מוטל עליה להראות שפיטורי התובע לא נעשו בשל כוונה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים. לפיכך תביעת התובע לפיצויי פיטורים, נדחתה.

במקרה אחר, ב- ע"ב (נצ') 2597/07 {אחמד פריד נ' אברהם אליהו ובניו בע"מ, תק-עב 2009(1), 9573 (2009)} בית-הדין קבע, כי הוכח שהנתבעת לא היתה מרוצה מתפקודו של התובע בעבודתו כנהג וכמפעיל. התובע היה מעורב בשתי תאונות בתקופת העבודה ולכן החליטה הנתבעת לפטרו.

בית-הדין קבע, כי סביר שלא רצו להודיע לתובע על פיטוריו מיד לאחר התאונה כדי לא לקלקל את שמחתו בעת חתונת בתו ולכן חיכו עד לחזרתו מן החופשה. מעבר לכך, יש להביא בחשבון, כי יחסי העבודה הסתיימו לאחר כ- 10 חודשים של עבודה ואף אם ניתן לכלול את התקופה הזו בחזקה שבסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, לא מדובר בסמיכות קרובה מאוד לשנה והנתבעת פעלה תוך זמן סביר לסיום ההתקשרות.

לאור זאת, קבע בית-הדין, כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים.

38. לתובעת נמסר מכתב פיטורים סתמי, אשר לא צויינה בו סיבת הפיטורים, רק הודע לתובעת על הפסקת עבודתה - התביעה התקבלה
ב- ד"מ (חי') 39665-03-13 {מורן חמו נ' סמארט גרופ ק.ל. ניהול והשקעות בע"מ ואח', תק-עב 2013(3), 4737 (2013)} הנתבעת חזרה והדגישה, כי המניע לפיטורי התובעת הוא חוסר רווחיותה לחברה.

בית-הדין קבע, כי לו היתה גרסת הנתבעת נכונה, והתובעת מעולם לא היתה רווחית, אין זה סביר, כי הנתבעת תמשיך ותעסיקה. התובעת עצמה תהתה בדיון ושאלה את מנכ"ל הנתבעת: "אם כל השנה לא הייתי רווחית, מדוע החזקתם אותי שנה?".

עוד הוסיף בית-הדין, כי אכן היתה ירידה במכירות התובעת, אולם ספק אם ירידה זו נבעה רק מתפקודה של התובעת. הוכח, כי לאחר כ- 7 חודשי עבודה, חלה ירידה בהיקף המכירות שביצעה התובעת, היא התבקשה להפסיק לבצע מכירות טלפוניות, ובמקום ביצעה סקר טלפוני. התובעת הסבירה בעדותה, כי הירידה במכירות נבעה, בין-היתר, מהעובדה שקיבלה רשומות של לקוחות שאינם עונים לטלפון. לאחר-מכן, התבקשה לבצע ביטוחי משכנתא, למשך כשלושה שבועות, אולם "הנתבעת הפסיקה את זה כי טענו שזה לא רווחי להם".

למעלה מהדרוש הוסיף בית-הדין, כי בניסיון "להצדיק" את פיטורי התובעת, עירבה הנתבעת בין שתי עילות שונות לפיטורים. מחד, טענה לאי-רווחיות של התובעת, ובעניין זה עילת הפיטורים היא אי-התאמה. מאידך, טענה הנתבעת שהוחלט על פיטורי התובעת על רקע צעדי התייעלות, משמע עילת הפיטורים היא צמצומים.

בית-הדין קבע, כי גרסת הנתבעת אינה סבירה והיא אינה מספקת הסבר מניח את הדעת לפיטורי התובעת.

הנתבעת טענה, כי למרות אי-רווחיותה של התובעת ניתנו לה הזדמנויות להוכיח את עצמה ולשפר את ביצועיה, ולכן לא פוטרה עוד קודם לכן. גם בעניין זה "התאמצה" הנתבעת לספק הסברים מהסברים שונים.

הסבר אחד שנתן מר לוין הוא שהליך הכשרת עובד הוא "תהליך מאוד ארוך וקשה". התובעת התייחסה לכך בעדותה וציינה, כי הליך הכשרתה נמשך כשבוע בלבד.

לפיכך, בית-הדין דחה את טענת הנתבעת, כי מדובר בתהליך ממושך ויקר.

ההסבר השני שנתן מר לוין לכך שהתובעת לא פוטרה עוד קודם למועד בו השלימה שנת עבודה הוא שהתובעת הפגינה רצון טוב להתקדם בתחום וללמוד. בעניין זה בית-הדין קיבל את עדותה של התובעת, כאשר תיארה את ביצועיה:

"אני חושבת שהייתי עובדת טובה ומסורה, שלא בזבזה את זמן העבודה בסיגריות והפסקות, כל זמן עבודתי הייתי בטלפון. אם לא היו מרוצים ממכירותיי, לא הייתי מקבלת ספא, שבחים שאני עובדת טובה."

לאור האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי התנהלות הנתבעת מעוררת תמיהה. עדי הנתבעת תיארו את יחסם הסבלני כלפי התובעת, כמי שבאו לקראתה ונהגו באורח רוח למרות אי-שביעות מתפקודה. גרסה זו אינה מתיישבת עם התנהלות הנתבעת ביום הפיטורים שכן, ביום 11.03.13 קיבלה התובעת מכתב פיטורים אשר נכנסו לתוקפם באופן מידי, אף לא נערכה עימה שיחת בירור ואף לא ניתנה לה הזדמנות לטעון טענותיה.

כמו-כן, לתובעת נמסר מכתב פיטורים סתמי, אשר לא צויינה בו סיבת הפיטורים, רק הודע לתובעת על הפסקת עבודתה. רוצה לומר: אין במכתב הפיטורים אזכור ולו במילה על חוסר רווחיות או אי-התאמה.

התובעת קיבלה מכתב פיטורים שנכנס לתוקף מיידי. פיטורי התובעת היו לאלתר, ושולם לה חלף הודעה מוקדמת. משכך, יש ליתן את הדעת לעובדה, שאילו ניתנה לתובעת הודעה מוקדמת בעין, תקופת עבודתה של התובעת היתה 11 חודש ו- 22 יום.

בית-הדין הארצי קבע בהקשר זה, כי למעסיק אין אפשרות לבחור בין פיטורים עם מתן הודעה מוקדמת לבין פיטורים לאלתר עם תשלום תמורת הודעה מוקדמת. דרך המלך הקבועה בסעיף 7 לחוק הודעה מוקדמת, היא מתן הודעה מוקדמת בעין, ורק הפרת חובה חוזית זו מחייבת את המעסיק המפר לשלם לעובד תמורת הודעה מוקדמת.

לפיכך, בית-הדין קבע, כי פיטורי התובעת לאלתר, ללא מתן תקופת הודעה מוקדמת, בסמוך לסוף שנת העבודה, מהווים אף הם תימוכין לכך שהפיטורים נעשו כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים {ראה: דב"ע תש"ן/ 3- 141 רהיטי דורון בע"מ נ' מאיר פרוינד, פד"ע כב 230}.

עוד הוסיף בית-הדין, כי הלכה למעשה, גם לא נערכה עם התובעת שיחה, אלא נמסר לה מכתב פיטורים יחד עם תלוש השכר, ונאמר לה שהוחלט לפטרה בשל אי-רווחיות. ממילא לא ניתנה לתובעת הזדמנות להעלות את טענותיה, או להגיב לטענות הנתבעת.

לו מראש היתה התובעת מקבלת זימון לשיחת שימוע, ייתכן שהתובעת היתה משלימה שנת עבודה, שכן, בחישוב תקופת העבודה עם ימי ההודעה המוקדמת, חסרו לתובעת 8 ימים כדי להשלים שנת עבודה.

הנה-כי-כן, קבע בית-הדין, כי מאחר שהנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה של "היפוכו-של-דבר", נותרת בעינה החזקה שהפיטורים נעשו על-מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

39. לא הוכח, כי התובעים פוטרו במועד שפוטרו על-מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ס"ע 54501-11-12 {ראובן ויצמן נ' מעוף שרותי אאוטסורסינג בע"מ, תק-עב 2013(2), 16877 (2013)} התובעים טענו, כי לאחר שהנתבעת הפסידה במכרז, התובעים פוטרו לאלתר וללא הודעה מוקדמת ועל-כן, הנתבעת חבה להם פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.

מנגד, טענה הנתבעת, כי הודיעה לתובעים על כך שהפסידה במכרז ואף נפגשה עם כל עובד והציעה לו עבודה חלופית במקום עבודה אשר אינו נופל בתנאיו ממקום העבודה בו הועסק. לטענתה, התובעים בחרו שלא לקבל את הצעת העבודה החלופית שהוצעה להם ואף סיימו את עבודתם לאלתר ללא מתן הודעה מוקדמת ומשכך, יש לראות בהם כמי שהתפטרו מעבודתם ואם יפסקו לטובתם סכומים כלשהם, יש לקזז מסכומים אלה חלף הודעה מוקדמת לו זכאית הנתבעת מכל אחד מהתובעים.

בית-הדין קבע, כי הנתבעת לא עשתה מאמצים כלשהם על-מנת להציע לתובעים מקומות עבודה חלופיים ולמעשה, פיטרה אותם לאלתר לאחר ההפסד במכרז.

עוד הוסיף בית-הדין, כי משהתובעים לא השלימו שנת עבודה אחת ומשלא הוכח, כי התובעים פוטרו במועד שפוטרו על-מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים {סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים}, אין הם זכאים לפיצויי פיטורים.

עם-זאת הוסיף בית-הדין, כי ככל שיועסקו התובעים, או מי מהם, באותו מקום עבודה ברציפות תקופה העולה על שנה ועם סיום עבודתם יפוטרו ותקום להם זכאות לפיצויי פיטורים, יהיה המעביד שפיטרם חייב בפיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודת התובעים במקום העבודה באם לא יוכיחו כי קיבלו פיצויי פיטורים מהמעביד הראשון. אשר-על-כן, תביעתם של התובעים ברכיב פיצויי פיטורים, נדחתה.

במקרה אחר, ב- ס"ע (יר') 635-01-12 {יובל כלב נ' גלשן שווקים, משאבי אנוש, שמירה ואבטחה בע"מ, תק-עב 2012(4), 1792 (2012)} בית-הדין קיבל את עמדת הנתבעת, כי היא הרימה את הנטל להוכיח שפיטורי התובע בסמוך לסיום שנת עבודה לא נבעו מכוונת התחמקות מתשלום פיצויי פיטורים.

ב- תע"א (ת"א) 2167-10 {רונן קורוט נ' חברת סילטק בע"מ, תק-עב 2012(2), 2442 (2012)} בית-הדין קבע, כי הפסקת העסקתו של התובע לא נעשתה בכדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. בית-הדין, קיבל את עדות מנהל הנתבעת, לפיה הפסקת העסקתו של התובע באה לעולם, בשל אכזבה מפעילותו ובשל העובדה שלא גייס לקוחות של ג'י פי אס, בניגוד למה שהנתבעת סברה שייעשה. אשר-על-כן תביעתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים, נדחתה.

40. התובעת לא הוכיחה את טענת הגזל או סיבה אחרת לפיטורי התובע - התביעה התקבלה ברובה
ב- תע"א (ת"א) 3073-05 {אלון קריטי נ' חברת שמעון חסון בע"מ, תק-עב 2012(4), 3744 (2012)} התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת. השאלה המרכזית היתה האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים עקב פיטוריו.

הנתבעת טענה, כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים משני טעמים:

הטעם האחד, משלטענתה התובע פוטר על רקע של מעשי גזל וגניבה שביצע ובעיות משמעת אחרות, דבר השולל את זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים.

הטעם השני, משלטענתה, התובע עבד אצלה 11 חודשים בלבד בטרם פוטר, כך שלא מתקיים בו תנאי-הסף על-פי סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, לקבלת פיצויי פיטורים.

בית-הדין קבע, כי בגין מעשי הגניבה והגזל הנטענים {גניבה של לוחות שיש ודבקים שונים} הגישה הנתבעת תביעה כנגד התובע בפני בית-משפט השלום בראשל"צ.

בפסק-דינו של בית-משפט השלום מיום 11.03.08 נקבע מפורשות, כי הנתבעת בתיק דנן לא עמדה בנטל להוכיח את מעשי הגניבות להן טענה.

בפסק-דין משלים שניתן ביום 14.05.09 בעקבות ערעור שהוגש על פסק-הדין, הוחלט, כי פסק-הדין המקורי בעינו עומד.

מהאמור עלה, כי טענת הגזל והגניבה נבחנה על-ידי שתי ערכאות, הן בית-משפט השלום בראשל"צ והן בית-המשפט המחוזי, ושתי הערכאות קבעו, כי מעשי הגניבה והגזל לא הוכחו.

מעבר לאמור, בפסק-דינו של בית-משפט השלום נקבע, כי התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת ביום 19.06.03, מועד בו טרם ידעה הנתבעת {התובעת שם} מפי העד מר נזמי על הגניבה הנטענת של לוחות השיש.

לאור האמור, קבע בית-הדין, כי טענת ההגנה של הנתבעת לפיה התובע פוטר על רקע מעשי גזל וגניבה שביצע, לא הוכחה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי התובע פוטר גם על רקע "בעיות משמעת אחרות", אולם מלבד העלאת טענה כללית זו לא פורטו בעיות המשמעת הנטענות וממילא לא הוכחו.

לאור האמור, משלא הוכח, כי התובע ביצע את מעשי הגזל והגניבה הנטענים ומשלא הוכח, כי פוטר בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, בית-הדין דחה את טענת ההגנה של הנתבעת בעניין אי-זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים.
טענת הגנה נוספת של הנתבעת היתה, כי התובע לא עבד אצלה במשך שנה, כך שאין הוא זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים המתנה את הזכאות לפיצויי פיטורים בעבודה של "שנה אחת ברציפות".

התובע טען בכתב התביעה, כי עבד אצל הנתבעת מיום 13.06.02 ועד ליום 01.07.03, היינו במשך תקופה של 12.5 חודשים.

בית-הדין קבע, כי התובע לא הציג כל אסמכתא להוכחת תקופת העבודה הנטענת על-ידו. לאור האמור, משהתובע לא השכיל להוכיח אחרת, בית-הדין קבע, כי התובע הועסק בנתבעת מיום 15.07.02 ועד ליום 19.06.03, היינו במשך 11 חודשים וחמישה ימים.

לאור כל האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי במקרה דנן הנתבעת טענה כי פיטרה את התובע על רקע מעשי הגזל והגניבה שביצע בחצריה, אך טענה זו לא הוכחה והנתבעת אף לא הצביעה על כל סיבה אחרת לפיטורי התובע.

משכך, הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש בסעיף זה ואף אם התובע לא השלים שנת עבודה מלאה בנתבעת, אין בכך כדי לפגוע בזכאותו לפיצויי פיטורים.

41. התובע פוטר לאחר כ- 9 חודשים - התביעה נדחתה
ב- תע"א (ת"א) 1947-09 {אלי טולדנו נ' לה מורס בע"מ, תק-עב 2012(4), 3991 (2012)} בית-הדין קבע, כי התובע פוטר שלושה חודשים לפני תום שנת עבודתו הראשונה. התובע לא פוטר סמוך לשנת עבודה וממילא לא מתקיימת החזקה {הניתנת לסתירה}, כי הפיטורים נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים.

42. גרסתו של התובע, כי פוטר מעבודתו לא הוכחה כלל - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ס"ע (חי') 34469-03-10 {גבריאל אוחנה נ' קבוצת ש. ניר מערכות ביטחון,תחזוקה וניקיון בע"מ, תק-עב 2012(4), 13562 (2012)} בית-הדין קבע, כי אף אם ניתן לקבוע, כי התובע השלים שנת עבודה מלאה בנתבעת הרי שגרסתו כי פוטר מעבודתו לא הוכחה כלל. טענת התובע, כי פוטר בחודש אוקטובר 2006 בסמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה לפי סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, במטרה להתחמק מתשלום פיצויי הפיטורים להם היה זכאי לטענתו או, כי הנתבעת ניתקה כל קשר עימו, נסתרת מניה וביה משאין חולק, כי התובע המשיך בעבודה בנתבעת בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2006, מה גם שלפי עדותו ייתכן שעבד מעט גם בחודשי הקיץ.

הנתבעת מצידה הכחישה את אקט הפיטורים המיוחס לה וטענתה, כי התובע הפסיק להתייצב לעבודתו עלתה בקנה אחד עם הדיווח שנמסר למוסד לביטוח לאומי, לפיו התובע החל לעבוד באגודת השומרים כבר בחודש ספטמבר 2006, עבודה שנמשכה כאמור עד לחודש יוני 2007. לטענת התובע, כי המעבר מהנתבעת לאגודת השומרים נעשה ביוזמת או בחסות הנתבעת, לא הובאה כל ראיה ובית-הדין לא מצא בה כל היגיון.

על יסוד כל האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי התובע לא הוכיח את דבר פיטוריו ומשכך אינו זכאי לפיצויי פיטורים או לתמורת הודעה מוקדמת.

43. לאור מהות עבודתו של התובע אצל הנתבע, ההגבלות הרפואיות שהטיל הרופא התעסוקתי על עבודת התובע הצדיקו את הפסקת עבודתו של התובע - התביעה התקבלה בחלקה
ב- דמ"ש (יר') 5428-09-11 {ציון פרץ נ' עוז קרמיקה שלמה שטרית, תק-עב 2012(1), 3615 (2012)} הנתבע הרים את הנטל להוכיח, כי פיטוריו לא נעשו על-מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים, אלא בשל מגבלות רפואיות שהוטלו על התובע שלא איפשרו את המשך העסקתו.

44. בחירת העובדות המפוטרות נעשה בהתחשב בוותקן, פחות משנה ולא משיקולים אחרים - התביעה התקבלה
ב- ס"ע (נצ') 19814-06-10 {רות שיני נ' אשקר מרקט בע"מ, תק-עב 2011(3), 4240 (2011)} בית-הדין קבע, כי ניתן להסיק מעדותו של מר אשקר, כי הוחלט לפטר את התובעת ועובדת נוספת בעלת ותק של פחות משנה.

בחירת העובדות המפוטרות נעשה בהתחשב בוותקן, פחות משנה ולא משיקולים אחרים ולכן, לא רק שהחזקה לא נסתרה, אלא מתחזקת החזקה שהפיטורים היו כדי להימנע מחובת תשלום פיצויים. על-כן, קבע בית-הדין, כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בהתאם לתקופת העבודה, 11 חודשים ו- 7 ימים.

45. הנתבעת לא הוכיחה, כי הנתבע פוטר בשל דיווחים כוזבים בשעון הנוכחות - התביעה התקבלה
ב- תע"א (ת"א) 5197-08 {איתן לוי נ' אודר הנדסה ובנין בע"מ, תק-עב 2011(2), 7112 (2011)} בית-הדין קבע, כי הנתבעת כאמור, תולה את סיבת פיטוריו של התובע בדיווחיו הכוזבים על-פי שעון הנוכחות, אלא שגרסתה זו אינה איתנה דיה לנוכח הודאתה, כי הסטיה שהיתה קיימת בשעון הנוכחות בחודשים אפריל-מאי נבעה מכך ששעון הנוכחות לא עודכן לאחר המעבר לשעון קיץ.

גם גרסת הנתבעת לפיה פוטר התובע משום שהתחיל לעבוד מוקדם וסיים בשעות מאוחרות, אינה מועילה לנתבעת, הן משום שבית-הדין קבע, כי סיבה זו אינה מהווה עילה לפיטורים, והן מאחר וטענת מר קרופניק, כי הדבר נודע לו רק בחודש מאי 2007, נסתרה לאחר שהודה, כי ידע עוד קודם לכן שהתובע מגיע לעבודה בשעה 06:00.

טענה זו של הנתבעת גם אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם טענתה באשר להגעתו של התובע לאתר בהסעות מאורגנות של הנתבעת. לא יתכן שמחד תטען הנתבעת, כי התובע הגיע לעבודה מוקדם הרבה מהצורך ומאידך, כי הגיע בהסעות של הנתבעת.

לאור האמור, בית-הדין קבע, כי התובע לא פוטר בסמוך לתום שנת עבודתו הראשונה בנסיבות השוללות ממנו פיצויי פיטורים ומאחר והתברר לנתבעת, כי התובע מדווח דיווחים כוזבים באשר לשעות עבודתו.

אלא, התובע פוטר "סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה" בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים.

46. הנתבעת נמנעה מלשבץ את התובע למשמרות וטענה, כי העובד נטש את עבודתו - התביעה התקבלה
ב- תע"א (חי') 4300-06 {ודים סבצ'קוב נ' ביטחון לאומי בע"מ, תק-עב 2011(1), 17932 (2011)} בית-הדין קבע, כי התובע למעשה הוכיח, כי לאחר 18.10.06 לא שיבצה אותו הנתבעת לעבודה, דבר שגרם לו להגיע ל"קו לעובד" וכתוצאה מכך, נשלח ביום 22.10.06, מכתב של "קו לעובד" אל הנתבעת.

עוד הוסיף בית-הדין, כי הצטיירה לפניו תמונה עגומה של מעסיק, שעובדים אצלו שומרים רבים בשכר מינימום ובנסיבותיו של מקרה זה, המעסיק רומס בגסות את זכויותיו של עובד המשתייך לאוכלוסיה חלשה וקשת-יום, לא משלם לו זכויות בסיסיות כגון פנסיה, ובאופן עיקבי ושוטף מחסיר ממנו שכר עבודה המצטבר לסכומים של עשרות אלפי שקלים.

לבסוף, מוליך מעסיק זה את העובד בכחש, בכך שהעובד לא משובץ על-ידי המעסיק למשמרות בעבודה ובאופן מקומם, כשהמחלוקת מגיעה לפתחו של בית-הדין, טוען אותו מעסיק בחוסר תום-לב משווע, כי העובד למעשה נטש עבודתו וגרסה זו של המעסיק כולה מושתתת על עדות שמיעה.
לאור האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים גם בגין תקופת עבודתו השניה, הן משום שבפועל הוכח לבית-הדין, כי לאחר ה- 18.10.06, הנתבעת חדלה לחלוטין לשבצו למשמרות בעבודה, והן משום שלא ניתן היה לדרוש ממנו, כי ימשיך לעבוד אצל מעסיק עם התנהלות כה מחפירה כלפיו.

במקרה אחר, ב- ע"ב (יר') 2369/07 {איששים טפרה נ' גלשן שווקים בע"מ, תק-עב 2009(1), 1408 (2009)} בית-הדין קבע, כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח, כי פיטורי התובע נעשו שלא מתוך כוונה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים, וזאת, אף בלא להיזקק לעדות התובע.

הנתבעת לא פירטה במכתב הפיטורים, דבר לעניין נימוקי הפיטורים. כל שנאמר במכתב זה הוא כי "לצערנו הננו להודיעך על פיטורים בתאריך 31.05.07 עקב נהלי החברה". עדותו של רז לעניין הצורך במציאת אתרים עבור מאבטחים של מוסדות חינוך אינו משכנע מכמה סיבות.

ראשית, ידיעת דיינים היא, כי שנת הלימודים מסתיימת במוסדות החינוך בסוף חודש יוני {בבתי-ספר יסודיים} או ב- 20 ביוני {בבתי-ספר תיכון}, ולא ברור מדוע פוטר התובע לפני חודש יוני אם פיטוריו נבעו מן הצורך לשבץ מאבטחים במוסדות חינוך.

שנית, כלל לא הוסבר מדוע למאבטחי מוסדות החינוך "זכות קדימה" להעסקה בחודשי החופשה של מוסדות החינוך על-פני שומרים אחרים שמעסיקה הנתבעת, ומדוע התחייבו פיטורי התובע דווקא כדי לפתור את בעיית המאבטחים במוסדות החינוך.

לאור האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי מאחר שהנתבעת לא הרימה את הנטל להראות שפיטורי התובע לא נעשו מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויים פיטורים, יש לפסוק לתובע פיצויי פיטורים.

מעבר לצריך הוסיף בית-הדין, כי התובע אף זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, הואיל ועבד ברציפות במקום עבודה אחד תקופה העולה על שנה. לעניין זה אין כל נפקות משפטית להסכמת התובע לכך שתקופת עבודתו אצל חברת "סייפן" לא תימנה לעניין זכויותיו בנתבעת. מדובר בהסכמה של עובד לוותר על זכות חוקית קוגנטית אשר אין לה כל תוקף.

47. העיתוי בו בחרה הנתבעת לפטר את התובעת היה בסמוך להשלמת שנת עבודה ולא בסמוך לסיבה האחרת לפיה רצתה לפטר את התובעת - הסכם פשרה
ב- דמ"ש (נצ') 1082-10 {נורית זריהן נ' קל וחומר גולן בע"מ, תק-עב 2010(2), 23344 (2010)} בית-הדין קבע, כי ניתן להניח שגם אם הנתבעת היתה מצליחה להראות שהיתה לה סיבה לפיטורי התובעת, אשר אינה רק הרצון להימנע מתשלום פיצויי הפיטורים, הרי שהעיתוי שבו בחרה הנתבעת למימוש רצון זה, עיתוי שלא נעשה בסמוך לאחר שנודע לה על הסיבה האחרת לפיטורים, אלא דווקא בסמוך לפני השלמת שנת העבודה, מעלה סבירות ממשית לכך שאילו התובענה היתה נדונה לגופה, היה נקבע שלא ניתן לראות את הנתבעת כמי שהוכיחה שהפיטורים, במועד שבו נעשו, לא באו דווקא כדי להתחמק מחובת תשלום הפיצויים.

לאור האמור לעיל, בית-הדין חייב את הנתבעת בתשלום דמי פיצויים.

במקרה דומה, ב- ד"מ (נצ') 1806/08 {מאדי יוסף נ' נאות טבריה (1998) בע"מ, תק-עב 2009(3), 5886 (2009)} קבע בית-הדין, כי הנתבעת ידעה על המעשים המיוחסים לתובע, שלדברי הנתבעת והעדה מטעמה חזרו על עצמם, ולא החליטה לסיים את העסקתו. היא רק החליטה לפטר את התובע בסמוך לפני תום שנת העבודה והיא לא הוכיחה מה היתה הסיבה להפסקת העבודה במועד שכך הוחלט.

בשל כך, קבע בית-הדין, כי הנתבעת לא סתרה את החזקה שבסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים ועליה לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 4,625 ש"ח.

48. התובע ידע מראש שחוזה העבודה הוא לזמן קצוב וידוע מראש - התביעה נדחתה
ב- ד"מ (יר') 5057/09 {סטי אליהו נ' מ.ט.ב אלקטרו מכניקה בע"מ, תק-עב 2009(3), 8702 (2009)} בית-הדין קבע, כי הנתבעת קיבלה חוזה עבודה עם תאריך תחילה וסיום במשרד הביטחון וכי עניין זה היה ידוע לתובע מראש {עניין סיום העבודה}.

עוד הוסיף בית-הדין, כי התובע לא סיים שנה שלמה בעבודתו ותחילת העסקתו היתה ב- 17.08.07 בנסיבות שפורטו בעדות מר ברנשטיין. על-כן, לא מדובר בחוסר תום-לב מטעם הנתבעת. מדובר במצב עובדתי שבו לא יכלה להעסיק אותו מעבר ל- 01.09.08.

כמו-כן המשיך התובע לעבוד ברצף באותו מקום עבודה, אף כי אצל אקלים 2000. יתר-על-כן, התובע התחיל אצל אקלים 2000 כמה ימים טרם סיום עבודתו בנתבעת ועוד לפני 01.09.08. בנסיבות אלו לא מתקיימת החזקה בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים והוכח, כי הפיטורים לא נעשו מתוך כוונה לאי-תשלום פיצויי פיטורים ולכן לא קמה לתובע שעבד פחות משנה הזכות לפיצויי פיטורים.

לאור האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים נדחית.

49. התובע סיים את עבודתו עקב מאסרו - התביעה נדחתה
ב- ע"ב (ת"א) 11832/07 {משה חנוך נ' חגים ונחלים בע"מ, תק-עב 2009(3), 9116 (2009)} בית-הדין קבע, כי התובע עבד בחברה 11 חודשים בלבד, ולפיכך לא קמה לו זכאות לפיצויי פיטורים. בהקשר זה ציין בית-הדין, כי אין תחולה לסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, שכן אין מחלוקת, כי התובע לא פוטר מעבודתו, אלא עבודתו הגיעה לסיומה עקב מאסרו.

בנסיבות אלה, בהן הנתבעת לא פיטרה את התובע מעבודתו, אלא התובע סיים את עבודתו עקב מאסרו, קבע בית-הדין, כי לא קמה לתובע זכאות לפיצויי פיטורים.

50. שיקול ענייני לפיטורי המבקש - התביעה נדחתה
ב- בש"א (ת"א) 4338/09 {משה לב נ' קהילת רענן ליהדות מתקדמת, תק-עב 2009(3), 4544 (2009)} בית-הדין קבע, כי כל שעלה מעדותו של המבקש הוא, כי כשהחל לכהן כמנכ"ל המשיבה ביקש להנהיג בקרב העובדים הרגלי עבודה שונים מבעבר, עבודה בשעות נוספות ו"איבוד" של זכויות ופריבליגיות שהיו להם עד אז.

לפיכך קבע בית-הדין, כי החלטת המשיבה, כי התנהלות מעין זו אינה מקובלת עליה, לגיטימית, ומהווה שיקול ענייני לפיטורי המבקש, מה גם שעדותו של המבקש עצמו מתיישבת עם עדותה של גב' קצין בדבר מתח ואי-נעימות שהשרה המבקש בקרב עובדי המשיבה עקב המדיניות החדשה שביקש להנהיג.

לאור האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי הסיבות לפיטורי המבקש היו ענייניות, לכאורה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי טענות המבקש כאילו פיטוריו הם שלא כדין שכן נעשו גם בניגוד לחוק פיצויי פיטורים, נדחו על-ידי בית-הדין. בחוק פיצויי פיטורים אין איסור לפטר אדם 11 חודשים לאחר תחילת עבודתו, אלא אך הוראה לפיה פיטורים שנעשו בסמוך לתום שנת העבודה הראשונה לא יפגעו בזכות לפיצויי פיטורים, אלא-אם-כן יוכח שהם לא נעשו מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים {סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים}.

באשר להליך פיטורי המבקש, קבע בית-הדין, כי היה על המשיבה לערוך לו שימוע כדין, גם לפי האמור בחוזה העסקתו וגם לאור המדיניות הרווחת בבתי-הדין לעבודה. לכאורה, לא ערכה המשיבה שימוע כדין למבקש, עובר לפיטוריו.

עם-זאת, למרות שלא נערך למבקש שימוע כדין עובר לפיטוריו, נקבע בפסיקה כי ניתן לרפא את הפגם של הפסקת עבודה ללא שימוע, בדרך של קיום "שימוע מאוחר". זאת בכפוף לכך שהשימוע נערך בתום-לב, בנפש חפצה ותוך נכונות לשקול מחדש את ההחלטה {ע"ע 109/08 מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה נ' עובדיה בן נון, תק-אר 2008(3), 474 (2008)}.

ואכן, בדיון שהתקיים בבית-הדין בבקשת המבקש, הסכימה המשיבה לערוך למבקש שימוע מאוחר, והמבקש אף הוא הסכים לכך. בהתאם להחלטת הצדדים, החליט בית-הדין על עריכת שימוע, תוך דרישה, כי ייערך בלב פתוח ובנפש חפצה.

ואולם, עוד בטרם נערך השימוע, הודיע המבקש על חזרתו בו מההסכמה להופיע לשימוע. בכך, ויתר על זכותו להישמע.

בפסיקת בית-הדין הארצי נקבע:

"כנגד חובתו של המעביד לערוך לעובד שימוע טרם פיטוריו, ניצבת חובתו של העובד להופיע להליך השימוע, והיעדרות מכוונת של העובד מהליך השימוע, היא בגדר ויתור על הזכות להישמע...

בכך שהמערער סירב להופיע לשימוע אליו הוזמן על-ידי המשיב, הוא החמיץ הזדמנות נאותה לקיים את ההליך, ופגע בזכותו שלו עצמו להביא טענותיו בפני המשיב...

כבר נפסק כי היעדרות מכוונת של עובד מהליך השימוע פרושה ויתור על הזכות להישמע {דב"ע נג3-244/ חיים איצקוביץ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (לא פורסם); וכן דב"ע מו3-165/ חיים סחרוביץ נ' מדינת ישראל, פד"ע יח 337}.

הזמנת המערער לשימוע מחודש על-ידי המשיב, וויתורו של המערער על זכותו להופיע לשימוע, ריפאו את הפגם שנפל בהליך הפיטורים."
{ע"ע 231/99 אורי חייק נ' שירות התעסוקה, תק-אר 2001(2), 160 (2001)}

51. הנתבעת נאלצה לפטר את התובע מאחר שהוא לא הסתדר עם השף החדש אך הציעה לתובע אלטרנטיבה לעבודה במסעדה אחרת השייכת לנתבעת - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ע"ב (ת"א) 8755/07 {בני סטיקלרו נ' ג'ירונימו בע"מ, תק-עב 2009(2), 10003 (2009)} בית-הדין קיבל את גרסת הנתבעת, לפיה היא נאלצה לפטר את התובע מאחר שהוא לא הסתדר עם השף החדש שהחל לעבוד במסעדה בה עבד וכי הוא {התובע} סירב להצעתה לעבור למסעדה אחרת שבבעלותה ועל-כן נאלצה לפטרו.

ברשימת המוסכמות שהגיש התובע ציין התובע, כי אכן הנתבעת הציעה לו עבודה במסעדה אחרת, זאת כאשר בתצהירו לא נדרש התובע להצהרה זו ולא תמך את הטענה המובלעת ברשימת הפלוגתאות, לפיה אותה מסעדה אחרת היתה שייכת לחברה אחרת שאינה הנתבעת.

התובע אף הודה במסגרת רשימת המוסכמות, כי הוא פוטר מעבודתו מאחר והשף החדש של המסעדה לא הסתדר עימו.

מהאמור לעיל עלה, כי הנתבעת ערכה עם התובע שיחה עובר לפיטוריו, בה הוסברה לו סיבת הפסקת עבודתו במסעדה בה עבד, שלא נבעה מהרצון לחמוק מתשלום פיצויי פיטורים והוצעה לו אלטרנטיבה לעבודה במסעדה אחרת השייכת לנתבעת.

משכך, קבע בית-הדין, כי אין לקבל את טענתו של התובע, כי פיטוריו נעשו ללא מתן זכות שימוע ואת טענתו, כי פיטוריו נעשו על-מנת לחמוק מתשלום פיצויי פיטורים. לכן תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין, נדחתה.
52. הסכמתה של הנתבעת למעבר התובעת לעבוד בסניף אחר, אינה מתיישבת עם התנהגות של מעביד המבקש להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים
ב- דמ"ש (חי') 3415-07 {רזילוב מדלנה נ' רמדור סחר נעליים בע"מ, תק-עב 2009(1), 6877 (2009)} בית-הדין קבע, כי בנסיבות בהן אין חולק בין הצדדים כי בחלוף עשרה חודשים ממועד סיום עבודתה, היתה זו התובעת שיזמה את הפסקת עבודתה בסניף אילת של הנתבעת וביקשה לעבור לעבוד בסניף חדרה, הסכמתה של הנתבעת למעבר, לגביה לא היה חולק בין הצדדים, אינה מתיישבת עם התנהגות של מעביד המבקש להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים.

לא-זו-אף-זו, אלא שגם לגופם של דברים ומתוך עדותה של התובעת עצמה, קבע בית-הדין, כי אף אם הוא היה מחיל את החזקה שבסעיף 3 על עניינה של התובעת, לא היתה מתקיימת החזקה לפיה עיתוי הפיטורים נועד בכוונה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים.

אי-לכך, בית-הדין דחה את תביעתה של התובעת לפיצויי פיטורים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

אימתי פיטורים אינם פוגעים בזכויות (סעיף 3 לחוק)